מגיעים לסידני
הגענו למלון בסידני, בשמונה בבוקר, ולשמחתנו חיכה לנו כבר החדר לצ`ק-אין מוקדם כפי שביקשתי מראש (ללא כל תוספת, רק ביקשנו ונענינו!). חדר במלון חדרים נוח במיקום מרכזי, ממש ליד הדארלינג-הארבור. בדירה שלנו סלון עם כורסת/מיטת ילדים, חדר שינה, ומטבח מאובזר, הכל פשוט ופונקציונלי, והחדר הגדול מספק מרחב מרשים לכל התיקים שכהרף עיין פוזרו לכל עבר- איפה ה-lonely-planet, איפה הבובות של אלדין, איפה הטרנינג... ועוד כמה "איפה" הספיקו ליצור בלגן טוטאלי בעשר דקות! בקרוואן נצטרך ללמוד להיות הרבה יותר מסודרים!
סידני קיבלה את פנינו ביום שמש, אולם אחרי 24+ שעות מאז שראינו מיטה נורמלית, המיטות קראו לכולנו. לקראת צהרים, מתוך הבנה שאם ניתן למצב לזרום נמשיך לחיות לפי שעון ארץ הקודש, ונוכל אולי לגלות רק את חיי הלילה של סידני (קצת בעייתי עם בני 4 ו-7), החל מבצע השכמה לא טריויאלי - זה מתעורר, ועד שהשני קם, הראשון שוב נרדם, וכך חוזר חלילה...
טיול בעיר
לבסוף, כולם הוקמו, ואחרי ארוחת בוקר / צהרים, יצאנו לתור את העיר. אין כמו שמש נעימה לסדר את הראש מתעתועי הג`ט-לג, וזו אכן שיתפה פעולה. בתומר עוד ניכרה העייפות, והוא נטה לעצום את עיניו אפילו תוך כדי הליכה, תוך מלמול המנטרה "רוצה למלון..." אולם תוך שעה גם זה עבר (ואולי בגלל שכבר הפציע השחר בישראל?), והתחלנו להיכנס לאווירת השכונה החדשה.
בדרלינג הארבור, כולם נראים נהנים. האזור מלא בהרבה תיירים, אך גם מקומיים, כולם תופסים קצת שמש ושלווה. אני מתבונן סביבי, סופג את אווירת המפרץ, הים, מסביב גורדי השחקים של סידני נוגעים בשמיים הכחולים, ואני לא בטוח מי עשה עיסקה טובה יותר, המגלים או המוגלים. הרי הכרך הזה, של יותר מארבעה מליון איש כיום, החל כבית כלא ענק, אולי הגדול בהיסטוריה. כ-160 אלף אסירים נשלחו באוניות מאנגלייה בסופה של המאה ה-18, למקום ממנו לא יוכלו לברוח ובו יוכלו להתקיים בעצמם ללא עזרה מבחוץ. המגלים נשארו בלונדון הטחובה, ואילו כאן קמה לה עיר ומדינה לתפארת עם איכות החיים שנחשבת כיום מהטובות בעולם.
מהדרלינג צעדנו דרך רחוב מרקט למגדל Sydney Tower, ותמורת סכום נאה זכינו לתצפית מרשימה על העיר מגובה 250 מטרים. המגדל בעל חזות מענינת שעל יופייה בודאי אפשר להתווכח, מתנשא לגובה 300 מטרים, ורתום בכבלים שאורכם יחד יספיק להגיע מסידני ועד ניו-זילנד. בנוסף לתצפית מקבלים במחיר הכרטיס גם מופע וירטואלי חביב, וחוויה אוסטרליה על כסאות זזים, אנחנו כידוע מחכים לראות את הרוב בעצמנו.
חזרנו עייפים, וכולם למעט עבדכם הנאמן ישנו לא פחות מ-12 שעות! רק אני כבר שוטטתי ברחבי העיר מ-6 בבוקר... מאוחר יותר, שמנו פעמינו לרציף המעבורות, ה-Circular Quay, משם שטנו לגן החיות Taronga Zoo. בגן מגוון חיות אוסטרליות, וגם אוסף מרשים של חיות אחרות. כמובן שהתמקדנו בצד האוסטרלי של הגן, ועד סוף היום הוכתרה הקואלה כאהובת הילדים, וכל אחד מהם כבר צמוד מאז לקואלה הפרטית שלו (אומם בובות, אך האמיתיות לא זזות הרבה יותר...).
שוב ושוב חזרנו לחיות האהובות, ורק לעת שקיעה חזרנו במעבורת, מה שסיפק מראות נפלאים של המפרץ, וכמובן של בית האופרה וגשר סידני המפורסמים. את בית האופרה עוד נראה ונצלם מאינספור זוויות בימים הקרובים, קצת כבוד למבנה המרשים שבנייתו ארכה 14 שנה ועלתה מעל 100 מליון דולרים... אך עם כל התיירות שסביבו נראה שהעסק ישתלם בסופו של דבר! ממש בפתח הבניינים ישנם שיפועי שיש ארוכים שתומר כמו ילדים רבים אחרים, מייד זיהה בהם פוטנציאל של מגלשה מצוינת, עד ששומר הרחבה שם לב. אחד הדברים המפתיעים בחסרונם בעיר הוא העדר כמעט מוחלט של מתקני משחק לילדים, כך שלומדים לאלתר!
יום ראשון, אשר חשבנו לעשותו ליום שווקים, היה גשום - לא נורא, שמחנו בשמחתם של האוסטרלים על הגשם שכן זוהי שנת בצורת, והעברנו יום של מוזיאונים בסביבות ה- darling harbour, כאשר אנו נעזרים בשרות ה-mono-rail וכרטיס משפחתי יומי על מנת לנוד ממקום למקום (וגם סתם להסתובב להנאת הילדים). היינו במוזיאון תחנת הכוח, אשר בו תצוגות בתחומים רבים של מדע, מוסיקה, חלל, אקולוגיה, ועוד, עם מוצגים אינטרקטיבים רבים אשר מזמינים את הילדים לגעת ולהפעיל. הרבה מהדברים היו מסובכים מדי להבנתם של שקד ותומר, אולם עדיין הם רוו הנאה רבה, ובעיקר מתצוגת אופן ייצור השוקולד אשר בסופו של ההסבר שופך מתוכו שוקולד טעים לכף היד המושטת. מכאן עברנו לאקווריום, אתר חובה למבקרים בסידני - אפשר להלך מתחת לבריכת כלבי ים שוחים, מתחת לבריכת כרישים, וכמובן לפגוש את הדג נמו (clown-fish בשמו המדעי). בסוף המסלול אקווריום ענק, עם מדרגות לישיבה וברקע מוסיקה קלאסית, אי אפשר להפסיק להתבונן במופע המרתק הזה. עזבנו את המקום רק בשעת ערב מאוחרת (פתוח עד 10 בלילה), ושווקי יום ראשון של סידני יחכו לנו כנראה כבר לסוף הטיול...
*עצה ידידותית: אם הבוקר נראה סגרירי וגשום, לדחוס מיד לתרמיל את כל אביזרי החורף, פליסים, מעילי גשם, וכובעי צמר. מובטח לכם יום שמש נאה במחיר תיק טיול דחוס יתר על המידה. מתחילים בהייד-פארק (5 דקות מהמלון שלנו), מזרקות נאות, ועצי פיקוס עצומי גזעים ומתאימים לטיפוס. ברחוב druitt הסמוך, דוכני פרות לארוחת בוקר, וסטארבקס לקפה של בוקר בפארק. משם ממשיכים ל-domain, כאשר בפינה הצפון-מזרחית של הייד-פארק אפשר לרדת למעבר תת-קרקעי במקום לחצות את הכביש, ובתוכו מסוע ארוך עם ציורי קיר מקסימים לאורך כל המנהרה. לילדים מתלהבים - ניתן לחזור על המסוע כמה פעמים הלוך חזור. בסוף יוצאים ב-domain לא רחוק מה- Art Gallery of NSW. בגלריה (הכניסה חופשית), מאומנות אבורג`ינית ועד מודרנית (וגם אבורג`ינית מודרנית), והכל במבנה יפהפה - לא לוותר!
מכאן ממשיכים לגנים הבוטניים המלכותיים, בהם ניתן להנות ממגוון צמחייה, חממות שרכים, יערות גשם, והרבה דשא, צל, בריכות, וציפורים (כולל עצים עמוסי עטלפי פירות תלויים הפוך). אזהרה - הפסקת צהרים במקום תעלה לכם רגשי אשמה, שכן נראה כאילו כל תושבי סידני עושים שם הפסקת צהרים של ג`וגינג. למי שלא הביא איתו צידה, אפשר לחכות עד שמגיעים לסירקולר-קי, ולסעוד בבית קפה יוקרתי או סתם כריך של דוכן, העיקר מול הים. מכאן ממשיכים לרוקס, השכונה ה"היסטורית" של סידני. גם אם בשבילינו, עם אלפיים שנות היסטוריה, העבר כאן לא ממש מרתק, הרי שרחובות נאים, בתי קפה, והרבה חנויות עם פיצ`יפקס, הם סיום נאה. אפשר גם לעלות על הגשר, ולטפס על המגדל, ולחזור רצוי כמובן במעבורת. אם נשאר עוד כח לילדים (לשלנו לא נשאר!), יש לונה-פארק ממול, לעבור עם המעבורת היוצאת לדרלינג-הארבור.
טיול בפרברים
ביום הבא לקחנו מעבורת ל-Watson bay- הנה אנו מתרחקים מהמולת הסירקולר קי, והמרכז ההומה והצפוף בבנייה גבוהה, ותוך רבע שעה אנחנו צועדים על חוף הים הפסטורלי של מפרץ ווטסון. העיר ניבטת בקצה המפרץ, אולם כאן הכל הרבה יותר שקט, הילדים מבחינים בגן משחקים, אנו פונים אליו, והפתעה, אפילו פוגשים ישראלים מקומיים. מכאן יוצא טיול קצר אל South Head, הפינה הדרומית מזרחית של מפרץ סידני, כמעט 360 מעלות של ים סביבנו- במערב המפרץ, ובמזרח נפרש לו האוקיאנוס האינסופי. מלוא עומקו של המפרץ מוסתר מכאן, מה שגרם לקפטן קוק כאשר הגיע לכאן, לדלג על מפרץ זה ולא להעריך את טיבו, ובמקום זאת להמליץ דווקא על מפרץ בוטאני הסמוך. ראשוני האסירים אשר נשלחו כעשור לאחר מכן לגלותם ביבשת הרחוקה, גילו שבוטאני דווקא רדוד וצחיח, והמשיכו הלאה למפרץ סידני (או ג`קסון בשמו המקורי), אשר ידוע מאז כאחד המפרצים המשובחים בעולם.
ליד המיגדלור ב-South-Head, הילדים מקפצם על סלעים, ואנו לוגמים ארוכות את האוויר הצלול של רוח הים, מביטים לעבר האופק, ונהנים מהשקט. בחזרה, אנו יורדים לחוף מוקף צמחיה וסלעים, בלי לשים לב שמדובר בחוף לא ממש רגיל - בחוף כמה גברים משתזפים, ולמרות הקרירות באוויר הם אינם לבושים כלל. הרגשנו קצת זרים באווירה הנודיסטית החד-מינית, וחזרנו לשביל, שם ראינו שלט שמאשר את חוקיות העניין (והחוף קרוי דווקא lady-bay למעונינים, אולי יש גם ימים לנשים). בחזרה, ליד תחנת המעבורת נמצאת מסעדת הדגים המפורסמת Doyles, ניתן לחסוך אם לא יושבים במסעדה אלא בפאב או סתם על החוף, וקונים ב"קיוסק" שבחוץ - כך עשינו, ונוכל להמליץ על ה-Seafood-Clauder (מעין מרק דגים וסרטנים סמיך) החם והטעים!
זהו, על המשך קורותינו בסידני נכתוב לכם כבר ודאי מהמדבר. בסידני גילינו שגם טיול עירוני יכול להיות נהדר עם ילדים, רק שחיי לילה הם מחוץ לאג`נדה. נפלא לנו להיות כולם ביחד, לטייל לבלות ולאכול בצוותא (הופס, הזכרתי אוכל - נושא קצת בעייתי אצל ילדינו שעליו בודאי רונית עוד תרחיב בקרוב). לא שאין רגעי משבר, אבל גם בבית יש, וגם על כך בודאי רונית תרחיב בהמשך.
מחר ה-1 בספטמבר, ושקד מצאה היום כבר שעה לתרגול בחוברות בית ספר. נאחל בהזדמנות זו לכל תלמדי ישראל שנה פורייה ובמיוחד לכיתה ב-1 בבית ספר לפיד ולכיתת גן דובדבן בהוד השרון, ולהורים - שלא יהיו שביתות!
להתראות לכולם.
