טיול לפורטוגל - ביקור במדירה, האי היפה

האי מדירה, ששייך לפורטוגל, נהנה ממזג אוויר ים תיכוני נוח ונעים, מה שהופך אותו לאטרקציה מצויינת כמעט בכל עונות השנה. צמחייה מלבלבת, מקומיים אדיבים ונחמדים, טבע מקסים, אוכל טוב ושלווה, כזו שאפשר למצוא רק באיים מסוג זה - המלצה על טיול לפורטוגל.
חנה מרקביץ
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: טיול לפורטוגל - ביקור במדירה, האי היפה
© איתמר ברק

מגיעים למדירה

בסוף חודש מאי 2010 יצאתי מהארץ עם קבוצה מאורגנת. טיילנו שמונה ימים בפורטוגל ואחר-כך המשכנו לעוד ארבעה ימים (מקסימים) במדירה. מדירה היא אי באוקיינוס האטלנטי, מול חופי מרוקו דווקא, אך שייכת לפורטוגל (אם כי עצמאית מבחינת השלטון) ונמצאת על קו הרוחב כמו ישראל בדיוק. הטמפרטורה נעה בין 18 מעלות (בחורף) ל-26 (בקיץ), והלחות בין 60 ל- 80 אחוזים. לכן תקופת ההגעה המומלצת היא במאי ויוני. מזג האוויר הנפלא אפשר לנו לאוורר את כל בגדי הקיץ הקלים (גופיות, שמלות קיציות, סנדלים). יש רק לקחת בחשבון שבערב, כשיושבים בחוץ, מעט קריר ויש להצטייד גם במשהו עליון, ארוך וקליל (סוודר קל או סווצ'ר יספיקו בהחלט). הדרך הקלה להגיע היא כמובן דרך פורטוגל, אך לצערנו אין טיסות ישירות מהארץ לפורטוגל. ולכן, טסנו מנתב"ג לבריסל (ארבע שעות טיסה), משם לליסבון (עוד כ-3 שעות טיסה) והגעה, בסופו של דבר, לפורטו. משם טסנו (שעה וחצי) לפונשאל - בירת מדירה. בדקנו אחר-כך גם מעט באינטרנט וגילינו שיש טיסות ישירות למדירה גם מכמה יעדים נוספים באירופה (ברלין ופריז למשל, אך ניתן לבדוק עוד באינטרנט). כל שעת טיסה שעברנו הייתה שווה בסופו של דבר את ההגעה לשם.

מדירה


כל מה שחשבתם ודמיינתם על גן-עדן מתממש במדירה. לשמחתנו הרבה, התקופה בה טיילנו באי היא התקופה היפה ביותר שם. כל הפרחים בפריחה מלאה וכל האי נראה כמו גן בוטני אחד גדול. הפריחה הלבנה של פרח הקאלה, לצד משטחים גדולים כתומים של כובע נזיר, לצד הצבע הכחול מפריחתו המרהיבה של האגפנטוס ועוד הרבה צבעים ומיני צמחים ופרחים, חלקם ידועים וחלקם לא מוכרים. הוצמד לנו אוטובוס קטן עם נהג נחמד ואדיב (בשם ג'וני, ש"סחב" בהצלחה את כל העליות, הסמטאות והסיבובים באי, ותאמינו לי -; לא חסרים שם כאלה) ומדריכה מקומית מקסימה. בכלל, כל האנשים, איתם נפגשנו במהלך שהותנו באי, התגלו כאנשים מאוד נחמדים עם תודעת שירות מאוד גבוהה (האי חי ומושתת ברובו כבר כמה וכמה דורות בעיקר על תיירות ונותני שירותים, השאר חקלאים ודייגים). כולם גם דוברים אנגלית ברמה טובה מאוד, לעומת פורטוגל, ששם נתקלנו בהמון אנשים דוברי פורטוגזית בלבד, או אנגלית מגומגמת. רוב התיירים האחרים, בהם נתקלנו, הם גרמנים או צרפתים, כך שאנשי השירותים יודעים בדרך כלל גם לפתוח ולנהל שיחה קלה גם בשפות האלו.

 מוניות באי נמצאות בכל מקום, הנהגים נחמדים מאוד וישר פותחים בשיחה. התשלום במונית הוא לפי מונה ותלוי גם במספר האנשים . בדרך כלל ישבנו ארבעה אנשים במונית ושילמנו יורו וחצי, בממוצע, לנסיעה של כרבע שעה -; מהמלון למרכז העיר. בבית המלון קיבלה אותנו פקידת קבלה נחמדה וחביבה עד מאוד בשם אסתר. אנחנו שהינו בבית מלון בשם "ראגה" בן ארבעה כוכבים, שנמצא במרחק מה מהעיר - כמה דקות נסיעה במונית, אך זוג חברים שהיו איתנו לא התעצל והלך לשם ברגל. הם מסרו שלקח להם 45 דקות עד מרכז העיר והעיר העתיקה. יש רק לקחת בחשבון, שמכיוון שהעיר יושבת על גבעות, יש הרבה עליות וירידות). המלון משקיף לים והנוף ממנו נפלא (יש צוק שמזדקר מהים בדיוק מולו), וכמובן שיש לבקש חדרים עם נוף לים. בדקנו וראינו שיש גם חדרים בגב המלון, שמשקיפים על הרחוב האחורי... החדרים במלון גדולים, מרווחים, נעימים מאוד וגם חדרי האמבט גדולים (ולעומת חדרי האמבט הקטנטנים בבתי המלון באירופה זה שיפור ניכר). חדר האוכל של המלון ממוקם גם הוא מול הים ויש לו מרפסת ענקית וכל בוקר נהננו לשבת שם לאכול ארוחת בוקר ולהתחיל, כמו שצריך, את היום. במרחק הליכה קצר מהמלון, ישנן חנויות מזכרות (לא דברים מיוחדים שלא ראינו במקומות אחרים), בתי קפה ומסעדות. עדיין במרחק 15 דקות הליכה מהמלון ישנו קניון מקומי (בגדים , תכשיטים , בית מרקחת וכו'). הדבר הכי נחמד שמצאנו הוא סופר מרקט מאוד קרוב, שבו ניתן לקנות בזול, דברים שבעיר ניתן היה לקנות אותם במחיר של "תיירים" (בקבוקי יין, פירות). מה שעוד היה נחמד וזול בסופר, זה שיש לו מסעדה קטנה. לוקחים מגש, עוברים ולוקחים ממה שיש -; בסגנון "איקאה" ובקופה שוקלים לך את הצלחת עם כל מה שהעמסת עליה. התשלום על האוכל כאן הוא מצחיק: ארוחה שכוללת מנה עיקרית (דג או עוף), תוספת (אורז, תפוחי-אדמה), סלטים ושתיה, עלתה לנו כ-6 יורו (לא, זו לא טעות).

לתחילת הכתבה

אוכל במדירה

הגידולים החקלאיים באי, לעומת זאת, רבים ומגוונים -; החל ממטעי בננות, כרמים (ולא להאמין היכן הם ממוקמים - על טרסות גבוהות ועל מדפי סלע מעל הים), גידולים של אפונה, תפוחי אדמה ועוד. כמובן ישנם עוד הרבה כפרי דייגים שדואגים לספק סחורה טרייה לאי ולתושבים (ולתיירים). מאוד אופייני לאי הוא יין מדירה. ניתן לקנות אותו בכל מקום, וגם לעשות סיור (עם טעימות, כמובן) במרתפי יין מקומיים. הם נוהגים גם לעבור ולחלק עם היין עוגה מקומית אופיינית, שטעמה וריחה הוא בדיוק כמו עוגת הדבש שלנו, של ראש השנה (וגם לה יש אגוזים ושקדים למעלה). העוגה עשויה לא מדבש, כי אם מקנה סוכר, שגדל שם בכמויות גדולות. מה שעוד מאוד אופייני לאי ולתושביו שהם השכילו לשלב ולערבב מוצרים מקומיים, מה שנותן טעם וארומה מיוחדת לאוכל -; בדרך כלל שילוב של דגים ופירות ים, בשר (בעיקר חזיר או בקר) עם פירות טרופיים. המנה הכי אופיינית' ועם יד על הלב גם הכי טעימה שאכלתי אי פעם (ואני אוכלת ...), היא של דג ייחודי שנקרא "אשפדה", שבשרו לבן (הם מכינים את הפילה), בלי עצמות, בלי ריח של דג (וזה משנה הרבה לאלה שסולדים מריח דגים) ועליו מניחים שתי בננות מקורמלות. זה נשמע מוזר, אך השילוב עובד מצויין והטעם -;טעם גן עדן. המנה נקראת בפשטות -;"אשפדה עם בננה". ואם הייתם במדירה ולא אכלתם אשפדה עם בננה, אז פשוט לא הייתם... מנה של אשפדה עם בננה, שמגיעה עם תוספת של אורז עם מולים וסלט קטן (כמה פרוסות מלפפונים ועגבנייה) ובקבוק שתייה קטן, במסעדת "תיירים", מאוד יפה ומפוארת, עלתה לנו 13 יורו לאדם. כל מה שאכלנו על האי היה טוב וטרי ותמיד שאלנו מה המנה המקומית המומלצת. שתינו מגוון של מרקים: מרק ירקות, מרק דלעת ומרק דגים, שתמיד היו טובים. מנה טובה נוספת שאכלנו היא בשר חזיר עם תפוחי אדמה וצדפות. בהכנת מאכלים מבשר עוף הם חלשים, למרות שחברים לטיול הזמינו עוף באננס ומסרו שהיה טעים מאוד. במנות אחרונות הם לא חזקים בכלל (למי שרגיל כמונו לסיים כל ארוחה במנת גלידה גדולה או עוגת קצפת) וניתן להזמין בסוף הארוחה סלט פירות (קיווי, מלון , אננס -;תמיד ובכל מסעדה היו טעימים וטריים). מנה אחרונה נוספת שאופיינית לאי הוא מוס פסיפלורה. מעט חמצמץ.לאוהבי הפסיפלורה. הם מכינים גם ליקרים בכל מיני טעמים.

לתחילת הכתבה

מה עושים באי

באי ישנו פארק בוטני ענק ויפה, שלא רק הפרחים והצמחים שם עוצרי נשימה, אלא גם הנוף הנשקף ממנו. מומלץ להתחיל את הביקור שם ולקבל מושג על הצומח ועל הפרחים באי. לא רחוק משם, ישנו השוק של מדירה, שהוא בעצם בניין של שתי קומות בצורת ח', שבו המון דוכנים והכל מסודר בסדר מופתי, נקי ויפה לעין, וניתן לקנות שם החל מדגים ותבלינים, דרך ירקות ופירות (אנונה, פסיפלורה, תותים, דובדבנים, בננות ועד הרבה פירות טרופים שאנחנו אפילו לא מכירים בשמות). בנוסף גם מפיות רקומות, צלחות נוי ופרחים (וגם הרבה סחלבים). בהמשך נמצאת הטיילת היפה לאורך הים, המרינה עם כל היאכטות הקטנות שעוגנות בה ולא רחוקה גם העיר העתיקה, בה הסתובבנו בעיקר בערב, בין המסעדות ובין בתי הקפה. נחמד היה לשבת בבתי הקפה בערב, אז עוברות תזמורות מקומיות (ובעיקר להקות של בנות) מנגנות ושרות. והם דווקא לא עוברים ומבקשים כסף, אלא מנסים למכור את הדיסק שלהם -; אם תרצה תשלם, אם לא - סתם נהנית... שם גם לא התביישנו לשבת ולשאול את שכנינו לשולחן (תיירים צרפתיים) מה הם הזמינו לאוכל ועל מה הם ממליצים. בכלל, תמיד כדאי, בכל מקום, לדעת שהכלל שעובד תמיד הוא שהיכן שצפוף ויושבים הרבה אנשים (וכדאי גם מקומיי ) זה המקום שבו מומלץ לשבת לאכול .

 מקומות טיול באי לא חסר ותוך יומיים-שלושה ניתן להקיף את כל המקומות המתוירים באי - החל מהחלק המערבי שלו לכיוון תצפית על כפר הדייגים "קאמרה דה לובוש", להמשיך לתצפית מהמצוק הכי גבוה באירופה (580 מ' , אנכי לים) ועד החלק המזרחי שלו ולכפר סנטנה, שם נמצאים הבתים האופייניים לאי (קטנים, גג משופע ומשולש, מכוסה בקש, דלתות אדומות וחלונות כחולים - כמו בסיפור של מיץ פטל...). כמו כן נמצאים גם המון מסלולי הליכה, החל ממסלולים של כמה שעות ועד מסלול של יום. המון פארקים ושמורות וגם המון גינות מטופחות, הן במסעדות, בבתים פרטיים והן לצדי הדרכים ובטבע. חלק מהאי נראה מתוייר, אך בחלקים אחרים ניתן לראות עוד נוף פראי ונדמה היה לנו, לעיתים, כי אנחנו ראשוני המבקרים שם. הנהג שלנו, ג'וני, הסביר לנו כי בשנים האחרונות יש תנופת בנייה גדולה באי, לא רק של בתי מלון, אלא גם של כל תשתית הכבישים וסללו אפילו גם כביש מהיר אחד. כמו כן,כל הדרכים הישנות, שהיו מושתתות על דרכי כורכר ושרובן היו צרות למעבר של שני כלי רכב במקביל, הפכו לכבישים נוחים לנסיעה. אחד ההסברים שקיבלנו מלינה המדריכה החביבה הוא שבעצם האי שופע בעצים, צמחיה ופרחים מסוגים שונים ומגוונים, אך לעומת זאת באי אין בע"ח מקומיים, חוץ ממין מסוים של חתולי בר (קטנים), שפני סלע וסוג מסוים של לטאות וזהו.

לתחילת הכתבה

אטרקציות אותנטיות ופולקלור

בפונשאל, הבירה, במקום שנקרא מונטה, ישנה מסורת שעוברת מאב לבן ורק מי שבן משפחה יכול להמשיך בה והוא גרירת מזחלות. אבל -; המזחלות שלהם, שימו לב, הן לא מזחלות רגילות. הן ללא גלגלים ודוחפים אותן בסמטאות מונטה -; 2 ק"מ במורד (לשם השוואה, מסלול הנחיתה של המטוסים במדירה הוא 2 ק"מ). מכיוון שבאי אין בהמות משא או סוסים, המציאו שם את המזחלות הייחודיות הללו, כדי שישמשו את בני המקום להעביר סחורה לנמל. היום -; מעבירים בהן תיירים... הן נקראות "תופוגן", יושבים בהן שני אנשים יחד ושני אנשים מקומיים (לבושים לבן, כמיטב המסורת) ודוחפים מאחור. ההנאה מובטחת. לא מפחיד ומשעשע מאוד. החיוך יישאר מרוח מאוזן לאוזן עד סוף הטיול! העונג הזה עולה 25 יורו לזוג. לא להחמיץ! באחד העיקולים של הדרך, תוך כדי דהירה מטה, עמד צלם (שצחקנו עליו ואמרנו שאין שום סיכוי בעולם שהוא מצליח לתפוס משהו במהירות הזו) ונחשו מה -; בסוף הדרך, מחכה הצלם עם תמונה שלכם בשיא הספיד למזכרת. מה, לא תקנו? (10 יורו, כולל דיסק שירי עם מקומי).

היינו גם בשיט על הסנטה מריה דה קולומבוס (חיקוי לאוניה שבה קולומבוס יצא לחקור את העולם. יציאה מהמרינה של פונשאל). השיט אורך כשלוש שעות. במרחק לא רב מהחוף כבר מלוות את האוניה להקות של דולפינים וניתן גם לראות מדי פעם לוויתן (לא סתם הם מפרסמים שאם לא תראו דולפינים או לווייתנים כספכם יוחזר). הצוות על האוניה לבוש בבגדים מהתקופה ההיא (יחפים ,חולצות בד קשורות בחבל) ויחסית לכל העובדים ונותני השירות שפגשנו על האי, דווקא הם ממעטים בדיבורים. על האוניה נמצא כלב קטן (קוראים לו, איך לא, קולומבוס) וגם שני תוכים, שאיתם, בעלותכם לאוניה, תצטלמו למזכרת (אל דאגה, כשתרדו מהאוניה יחכו לכם על הרציף התמונות -; 8 יורו לתמונה). מה שמאוד חשוב -; הצוות על האוניה רוצה לעשות כסף טוב ולמרות השמש הקופחת (אין קירור על האוניה) לא מחלקים שתייה (אם תרצו, ניתן לקנות בבר הקטן של האוניה. סתם חבל ). כדאי לא לשכוח ולהביא מראש בקבוקי מים, כובע עם שוליים גדולים, מקדם הגנה ואפילו משהו לכיסוי מהשמש (צעיף גדול ורחב שניתן לכרוך על הראש או על הכתפיים היה פתרון מעולה). במהלך השייט, בקרבת החוף, ניתן גם לקפוץ למים, אז מי שרוצה -;לא לשכוח גם בגד-ים. בסוף השיט הצוות עובר עם כוסית יין ופרוסת עוגה (ההיא מהאייטם הקודם).

באחד הערבים יצאנו ערב פולקלור מקומי (כולל ארוחת ערב). חזינו בתלבושות המקומיות ובהווי המקומי, בריקודים ובשירים. סגנון השירה והריקוד לא היו דומים לשום מקום אחר. גם לא לפורטוגל או ספרד, שהכי קרובות פיזית ומנטלית. מעניין היה לראות, כשהם הגישו לנו את האוכל, שיש להם צורת הגשה יוצאת דופן, שהראש הישראלי חייב לאמץ: במרכז כל שולחן נמצא עמוד ברזל גבוה בצורת משולש ובסופו ווים. ובשביל מה זה טוב? המשיכו וקראו: הם נותנים בארוחה בשר על שיפודים, אך במקום למלא את השולחן בשניים, שלושה שיפודים לכל סועד כמו בארץ, הם פשוט תולים שיפוד אחד גדול וארוך על העמוד, במרכז השולחן, וכל סועד מושך ממנו מנת בשר כאוות נפשו.

ידוע לנו גם שישנן עוד אטרקציות באי, אך מפאת חוסר זמן וריבוי משימות, לא הספקנו להגשים את כולן. בין היתר: ישנו רכבל שעולה מהמרינה בפונשאל, במעלה ההר, מעל הגבעות עד מונטה, אנחנו בטוחים כי הנוף הנשקף מהרכבל וממעלה ההר עוצר נשימה. מלבד זאת, ניתן גם לשוט לעוד כמה איים מסביב, לא מיושבים, שעל אחד מהם יש בית גידול טבעי של כלבי ים. אנחנו הבטחנו לעצמנו שעוד נחזור לשם ונסיים את מה שהתחלנו...

 מי שמחפש לבלות קצת בגן -;עדן, מרוחק מכל מקום ישוב, להרגיש כאילו הוא הראשון שדורך על אדמת האי -; המלצה חמה -;פשוט להגיע למדירה. למרות שזה נראה קצת רחוק ומסובך להגיע, פשוט שווה כל דקה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על פורטוגל