אשטוריל

עוזבים את ליסבון מערבה בכביש A5. תוך מספר דקות מגיעים לעיירת הנופש אשטוריל. המקום נחשב לאתר בילויים יוקרתי בשל מספר המועדונים, מגרשי הגולף וחופי רחצה שבו. כאן גם מתקיים מירוץ המכוניות היוקרתי "פורמולה 1". בקזינו, שהוא אחד מהגדולים באירופה, ניתן לחזות במופעים ולאכול במסעדה שבמקום. בחוף Tamariz מתקיימים בחודשי הקיץ מופעים. אתר הקזינו: www.casino-estoril.pt

 מערבה לאשטוריל ממוקמת קאשקאיש (Casacais). במקור זהו כפר דייגים, שהפך לפרבר יוקרתי של הבירה בעקבות קביעת המצודה שבמקום כאחד ממעונות הקיץ של בית המלוכה. בעקבותם נהרו לכאן בני אצולה רבים, ששינו את מיצובו של המקום לאתר תיירותי מבוקש עם מספר חופי רחצה כדוגמת: Ribiera, Rainha, Duquesa ועוד. החופים משמשים את המשתזפים, את הגולשים וגם את הדייגים, שמתרכזים בקטע חוף שנקרא Praia Dos Pescadores, שם ניתן לעקוב אחר הפעילות של הדייגים (ההכנות שלפני והטיפול שאחרי). בשוק הדגים Carcavelos ניתן לראות את השלל שנאסף. שוק הדגים פועל בימי חול (לא ביום ראשון) בשעה 18:00.

 Avenida D.Carlos מובילה למצודה, שנבנתה במאה ה-16 ומשמשת כיום כמעון הקיץ של הנשיא. ממערב למצודה ממוקם פארק Gandarinha, שהוא חביב על הדור הצעיר כיון שיש בו ברווזים, טווסים ומגרש משחקים. בסמוך ממוקם גם המוזיאון המקומי. החוף הבולט הקרוב ביותר למרכז העיר הוא Ribiera אך רבים יעדיפו להתעכב בחוף "פראיה דו גינשו", מעט מערבית מקאשקייש, שהוא אהוד מאוד על הגולשים (ניתן לקחת כאן קורס גלישה). נקודה נוספת שמומלץ להתעכב בה נקראת Boca do Inferno (ובתרגום חופשי "פי הגיהנום"). זהו צוק, שמתנשא לגובה של 15 מטר ומאפשר תצפית טובה, שבבסיסו נגסו מימי האוקינוס ויצרו נקבה עמוקה. חובבי הקניות יוכלו למצוא מענה הולם בקניון הגדול Cascais Shopping.

 מקאשקייש ממשיכים מערבה ל-Cabo de Roca, שהיא הנקודה המערבית באירופה. המשורר Luis de Camoez הגדיר את המקום בצורה הבאה: "נקודה בה נגמרת היבשה ומתחיל הים". מעבר לקוריוז שבעצם הביקור כאן, הצוק עליו מתנשא המגדלור, שגובהו כ- 140 מטר מעל פני הים, פוטוגני מאוד. נקודת צילום נוספת היא המונומנט שהוצב במקום.

 נקודת העצירה המעניינת הבאה היא Sintra. סינטרה שוכנת למרגלות הגבעות המיוערות של Serra de Sintra, לא הרחק מחופי האוקינוס האטלנטי, מאפיינים שהפכו אותה למקום אידיאלי למיקום מעון הקיץ של בית המלוכה, שחיפש מפלט מהחום של ליסבון בחודשי הקיץ. במרכז העיר (ניתן להחנות את הרכב ליד כיכר הרפובליקה) ניצב לו הארמון הלאומי (Palacio Nacional). ניתן לזהותו בקלות באמצעות שתי הארובות הלבנות המזדקרות ממנו (יש להן צורה של חרוטים).

הארמון נבנה במספר שלבים: הוא הוקם על ידי המורים, הורחב לראשונה על ידי דום דיניש (1261-1325). הארמון היה פעיל בעיקר בשתי תקופות: ראשית, בתקופת שלטונו של דום ג`ואו הראשון (1385-1433) שגם הרחיב אותו ושיפץ אותו (המטבחים נבנו בתקופה זו) וגם בתקופת שלטונו של המלך מנואל הראשון (1495-1521). האחרון הוסיף מספר אגפים למבנה אך בעיקר העשיר את החלק הפנימי. הארמון הוא תערובת של סגנון מנואליני, מורי ורנסנסי. אוסף האריחים הכחולים הידועים בשם אז`ולז`וס מרשים ביותר. החדרים הבולטים הם: חדר העורבים, חדר הברבורים, חדר הנשק, החדר הערבי, קפלת הרוזן והמטבח. מספר הטלפון למודיעין התיירים במקום: 219-106-840

 אם הגעתם לכאן עם ילדים ניתן לפקוד את מוזיאון הצעצועים, שנמצא בטווח הליכה מהארמון. ניתן לראות בו חיילי עופרת, בובות ורכבות חשמליות. אלה שלא מחמיצים מוזיאון לאמנות מוזמנים לבקר במוזיאון Joe Berardo. לאחר שמסיימים את הביקור במרכז העיר מטפסים בדרך שנקראת Estrada da Pena, שמובילה לארמון Pena. גם ארמון זה מאופיין בארובות מיוחדות הבולטות בצבען. יש בו ציורי תקרה מענינים, ריהוט מרשים וגם מטבח מלכותי מאובזר כיאות.

טיפ קטן: למרות העובדה שבסמוך לארמון יש מגרש חניה, מומלץ להחנות את הרכב באחד ממגרשי החנייה שלפני הארמון ואז ניתן לשלב באותה עצירה גם ביקור במצודת המורים. הכניסה למצודה זו היא דרך פשפש קטן ודלת מסתובבת. מהפשפש יוצא שביל, שמוביל לשרידי המצודה. החומות והמגדלים שנבנו על ידי המורים נשתמרו בצורה טובה למדי וניתן לטפס אליהם (נזקקים לכושר סביר ויותר מזה - לזהירות ועירנות). טלפון של האתר: 219-107-970

לתחילת הכתבה

קוולוז

מ-Sintra חוזרים מזרחה ל-Queluz. סיבה טובה לעצירה כאן היא הארמון המלכותי. סימן ההיכר שלו הוא חזיתו הורודה. התחלת הבניה של הארמון היתה בשנת 1747 ביוזמת הנסיך דום פדרו, שביקש להסב את אחוזת הצייד שלו לארמון בסגנון הרוקוקו. הוא הטיל את המשימה על הארכיטקט הפורטוגזי מאטאוש ויסנט דה אוליביירה. ארכיטקט זה היה אחראי לשלב הראשון של התכנון (החזית הדקורטיבית מיוחסת לו) אך בשנת 1755 הוא הוזעק לסייע במלאכת השיקום של ליסבון, שנהרסה ברעידת האדמה. הבניה הושלמה כעבור 13 שנים לאחר שדום פדרו נשא לאשה את דונה מאריה פרנציסקה, שנודעה יותר מאוחר בשם דונה מאריה הראשונה. הארכיטקט הצרפתי ז`אן באטיסט רוביון החליף את אוליביירה והאחרון אחראי לבניית האגף המערבי (נקרא הפאביליון של רוביון), עיצוב חדרי הארמון והגנים. במהלך הסיור בארמון מבקרים במספר בחדרים (Throne, Music, Embassadorres) ובמסדרון עתיר אריחי אז`ולז`וס. הסיור מסתיים בגנים, שנבנו לרגל הנישואים של דום פדרו ומאריה. הסגנון של הגנים מזכיר במקצת את גני ורסאי. הגנים המטופחים כוללים מזרקות, פסלים ותעלה, שקירותיה מעוטרים בציורי אז`ולז`וס מרשימים.

  • שעות פתיחה: רביעי עד שני בין 09:30 ל- 17:00
  • טלפון: 214-350-039

בארמון ממוקמת מסעדה מצוינת שנקראת Cozinha Velha ("המטבח הישן"), שעושה שימוש במטבח של הארמון. מעבר לאיכות מנות המוגשות כאן, העיצוב והאווירה מהווים חלק בלתי נפרד מהחוויה. המסעדה יוקרתית ויקרה ויש לבוא לבושים בהתאם ולהזמין מקומות מראש.

  • כתובת: Palacio Nacional De Queluz
  • טלפון: 214-356-158
  • אימייל להזמנות: [email protected]

לתחילת הכתבה

מפרה

מצפינים בכביש IC-30 ואחר כך מתחברים לכביש N9, שמוביל לכיוון העיר Mafra. לפי הצפיפות במגרשי החניה שבקדמת הארמון הגדול, ניתן להסיק שמרבית הנוהרים לעיר זו מתמקדים במבנה מדהים בגודלו, שהוא שילוב של ארמון, כנסיה ומנזר. הקומפלקס הוקם בתקופת שלטונו של ג`ואו החמישי במאה ה-18, כאשר המדינה נהנתה מהכנסות ענק שמקורן בזהב, שהובא מברזיל. המבנה המרשים בגודלו אמור היה להתחרות במבנים כמו אל אסקוריאל בספרד וכנסיית סן פייטרו ברומא. המלך ג`ואו החמישי, שהיה נשוי שלוש שנים בהן לא נולדו לו צאצאים, נדר שאם יוולדו לו ילדים הוא יבנה מנזר. לאחר הולדת בתו ברברה הוחל בשנת 1717 בבנייתו.

 התכנון המקורי, שהיה מיועד ל-13 נזירים, עבר שינוי והמבנה יועד לשמש כאכסניה ל-400 נזירים וגם לשמש את בית המלוכה. המבנה הענק כולל 1,200 חדרים ומשתרע על שטח של כ-4 קילומטרים רבועים. הבניה העסיקה עשרות אלפי אומנים (כולל נגרים ובנאים שהובאו מאיטליה), בעוד חומרי הבניה הובאו מפורטוגל, בלגיה, הולנד, צרפת, ברזיל ואיטליה).

למעלה מ- 7,000 חיילים פיקחו על מלאכת הבניה. כיבוש פורטוגל על ידי נפוליאון גרם לכך, שחלקים מהארמון לא הושלמו (הספריה לא נצבעה) ועם הסתלקותה של משפחת המלוכה שברחה לברזיל הם לקחו איתם פריטים רבים מהארמון, שלא הושבו למקומם עם החזרה לפורטוגל, ואלה נשארו עד היום בברזיל. אורכה של חזית המבנה עומד על 220 מטר, כשבקצותיה שני מגדלים מרובעים. הכנסיה ממוקמת במרכזה ולה שני מגדלי פעמונים מרשימים. הבזיליקה מתאימה לביקור נפרד, כיוון שלה ולארמון שתי כניסות נפרדות (במהלך הסיור בחדרי הארמון עוברים בקומה השניה, ממנה יש חלונות שצופים על הבזיליקה אך למרות זאת מומלץ להיכנס לבזיליקה ולהתרשם מיופיה). בבזיליקה יש 6 אורגנים ושני מגדלי פעמונים, שבהם 92 פעמונים. כאשר הפעמונים מצלצלים בימי ראשון ניתן לשמוע אותם ממרחק שעולה על 20 קילומטרים.

  • שעות פתיחה: רביעי עד שני בין 10:00 ל- 17:00
  • טלפון: 261-817-550

פארק חמוד בשם Tapada de Mafra, ששימש פעם כאתר צייד של בית המלוכה, ממוקם מאחורי הארמון. שטח זה, שחלקו עדיין מוקף בחומה המקורית, מכיל צמחיה מעניינת וגם אוסף מגוון של חיות בר, ולכן רבים נוהגים לבוא אליו ולטייל ברגל. בפארק ניתן לרכב באופני הרים או על סוסים ויש גם רכבת תיירים, שמקיימת סיור יומי בשעות הבוקר הנמשך למעלה משעתיים (כולל ביקור במוזיאון טבע).

לתחילת הכתבה

אריקריה

מ- Mafra חוזרים מערבה לחוף האוקינוס, לעיירת חוף שנקראת Ericeria. כביש 116 מגיע ממזרח בעוד שאלה שמגיעים מדרום או מצפון יסעו בכביש 247 , שעובר בציר דרום-צפון במקביל לחוף האטלנטי. כאן ניתן לראות את הצוקים, שנופלים לתוך הים ויוצרים מספר חופים. החופים בעיר ובסביבתה הקרובה מתאימים לגלישת גלים ובאחד מהם (Ribiera de Ilhas) התקיימה אליפות העולם בגלישה. חופים נוספים הם: Praia do Sul ו-Praia Foz do Lizandro (מדרום למרכז), Praia do Notre ו- Sao Sebasiao (מצפון למרכז העיר). מסעדות דגים ממוקמות בחופים שאוזכרו וגם בסמוך לכיכר הרפובליקה.

לתחילת הכתבה

פניצה

התחנה הבאה במסלול היא עיר נמל, שיושבת על חצי אי. לשון יבשה צרה מחברת את חצי האי ליבשה. משני צדדיו של הכביש, שעובר במיצר היבשתי הצר, נמצאים חופי רחצה. השם של העיר מזכיר את המלה Peninsula (כלומר - חצי אי). יש בה שרידי חומות ומצודה. בניית המצודה החלה בהוראתו של המלך ג`ואו השלישי בשנת 1557 והיא הסתיימה בשנת 1645, בתקופת שלטונו של המלך ג`ואו הרביעי.

היא שימשה בין היתר כבית סוהר, הן בתקופת מלחמת העולם הראשונה והן בתקופת שלטונו של הרודן סאלאזאר. משנת 1984 היא משמשת אכסניה למוזיאון העירוני. בסמוך למצודה ממוקם נמל הדייג וניתן לשבת באחת המסעדות שעל המזח, ותוך כדי סעודת דגים לצפות בדייגים, שפורקים את שלל הסרדינים, הטונה והמולית. חלק נכבד מהמסעדות מרוכז ברחובות Avenida do Mar ו- Vasco da Gama, שמקבילים לקו המים. בקצה של חצי האי בנקודה הנקראת Cabo Carvoeiro ניצב לו מגדלור ובמים (בסמוך למקום בו גולש הרכס למימי האוקינוס) מזדקר סלע מאוד פוטוגני. ניתן לעשות מסלול, שמשיק לחופים של חצי האי, שמתחיל בגדה הצפונית שלו, עובר לגדה המערבית וחוזר למרכז דרך החוף הדרומי, שמוביל למצודה ולמרינה.

טיפ: מי שלוקח את השייט לאי ברלאנגה יוכל לראות הן את הכף והמגדלור והן את הסלע במהלך השייט. Peniche הוא אחד המקומות המתאימים לאוהבי הים. החופים כאן חוליים ורחבים וניתן להנות בהם משחיה, גלישה או שיזוף. יש כאן מספר חופים (אחד המומלצים נקרא Baleal אך אלה שיבחרו ללון כאן יוכלו לבחור את אחד משני המלונות שנמצאים סמוכים זה לזה).

לתחילת הכתבה

שמורת טבע

השייט לאי Berlanga יוצא וחוזר מהמרינה ב- Peniche. מקפידים כאן מאוד על שימור השמורה ולכן לא פותחו שירותי לינה מודרניים על האי. הגישה לאי מוגבלת למדענים שחוקרים את עולם החי (בעיקר עופות מים) והצומח ובחודשי הקיץ מתירים את הגישה לכמות מבקרים מוגבלת (מספר מאות ביום). זוהי הסיבה שיש כשלוש הפלגות ליום בכל כיוון. משך ההפלגה לאי כחצי שעה. מומלץ להזמין מקום להלוך ולחזור מבעוד מועד ולהקצות כ-4 עד 5 שעות בין מועד ההפלגה למועד החזרה.

הספינה עוגנת בחוף שבדרום האי Carriero do Mosteiro, ממנו ניתן לשוט בסירות קטנות שמפלסות דרכן בין הסלעים שבמימי המפרץ ומאפשרות הצצה למנהרות ימיות (אחת מהן נקראת "המערה כחולה", כמו אחותה היותר מפורסת שבאי קאפרי באיטליה). מהמעגן ניתן לטפס למסעדה עממית שמשקיפה על המפרץ ועל חוף הרחצה המוקף ברכס סלעי, שסוגר עליו משלושה כיוונים. המים שמסביב בצבעי כחול וטורקיז. חובבי ההליכה יוכלו לעשות מסלול של כשעה וחצי מהמסעדה ועד למגדלור (הוקם בשנת 1841 ואורו מגיע עד למרחק של כ-50 קילומטרים). מי שמחליט להעביר כאן לילה או יותר ימצא שתנאי הלינה מתאימים לתרמילאים (אוהלים או אכסניה פשוטה ולא מודרנית בתוך המצודה).

טיפ: מי שמעונין ללון באי ברלאנגה יתייעץ ויסדיר את הנושא קודם עלייתו לספינה, בלשכת התיירות של Penich בטלפון: 262-789-571 או באימייל: [email protected]

לתחילת הכתבה

אובידוס 

זוהי עיר מוקפת חומה מהמאה ה-17. מחנים את הרכב במגרש חניה גדול, ממנו ניתן לראות את האקוואדוקט שאורכו שלושה קילומטרים (נבנה במאה ה-16 ביוזמתה של המלכה קתרינה) וצועדים לעבר שער הכניסה הראשי לרובע העתיק (Porta da Vila). בקטע הקצר שבין מגרש החניה לשער הכניסה לרובע העתיק ממוקמת לשכת התיירות המקומית וניתן לקבל כאן מידע על המקום.

כשחולפים על פני השער יש מדרגות, שמאפשרות טיפוס על החומה העתיקה וצפייה ממנה על הרובע העתיק והעיר שמחוץ לחומות. משער זה ועד המצודה שבקצה השני מחבר רחוב, שבדרך כלל הומה מתיירים. משני צידי הרחוב חנויות קטנות. הסמטאות הצרות שניצבות למדרחוב הראשי, שגם הוא צר למדי, הם תוצאה של התפיסה המורית, ששלטו כאן עד שגורשו במאה ה-12. במצודה ממוקמת כיום הפוסאדה המקומית.

לתחילת הכתבה

קלדס דה ריינה 

המקום, שבתרגום חופשי נקרא "מעינות חמים של המלכה", הוקם בעקבות גילוי מעיינות חמים, שהמקומיים היו מתרחצים בהם. המלכה חלפה במקום בדרכה ל- Bathalha ועצרה כדי להבין את התופעה של אנשים המשתכשכים במים, שמדיפים ריח בלתי נעים. הוסבר לה, שהרחצה בהם מסייעת לאלה החולים בדלקת פרקים. לאחר שהתנסתה ברחצה במים המכילים גופרית והרגשתה השתפרה היא הורתה להקים במקום בית חולים.

התחלת הבנייה בשנת 1485 יכולה להיחשב כאירוע, שהביא להקמתה של העיר הנוכחית. המלך ג`ואו החמישי, שנהג להגיע לכאן בתכיפות, החליט על הרחבת בית החולים, הקמת ארמון קיץ והפיכתו של הישוב למרכז, שיספק מים לישובים בסביבה. העיר התפרסמה גם בגלל האמנים הרבים שפעלו בתחומה ולחלקם היה כאן סטודיו, שבו ניתן לראות את יצירותיהם.

המוזיאון עם יצירותיו של הצייר המקומי Jose Malhoa ממוקם בתוך פארק דום קארלוס. במוזיאון מוצגות גם יצירות של אמנים אחרים וביניהן פסלים של מנואל לופאז. האמנים רפאל בורדאלו פיניירו ומנואל מאפרה הם שניים מהבולטים שבאמני הקרמיקה, ואת חלק מיצירותיהם תוכלו לראות במוזיאון הקרמיקה המקומי.

לתחילת הכתבה

אלקובאסה 

אם ממשיכים בכביש מספר 8 צפונה מגיעים לאלקובאסה. שמה של העיר נובע מהעובדה שהיא יושבת על בנקודת המפגש של שני נהרות: אלקוא ובאסה. ניתן לזהות נקודת מפנה בהתפתחות המקום בשנת 1147. דום אפונסו אנריקש הביס בשנה זו את המורים בקרב על העיר סנאטראם. בעקבות נצחונו הוא החליט להקים מנזר עבור המסדר הסיסטריאני במקום, וזאת כאות תודה לתמיכתו של המסדר בצבאו. בנייתו של המנזר החלה בשנת 1178 והסתיימה בשנת 1218. המנזר נמנה על רשימת הנכסים השמורים של אונסק"ו. המנזר שימש את המסדר הסיסטריאני עד שנת 1834, שבה פוזרו כל המסדרים הדתיים. הנזירים עברו להתגורר כאן בשנת 1223 והם עסקו בחקלאות, חינוך ואחזקת ספריה (חלק מהספרים נמצאים כיום בארכיב הלאומי בליסבון).

הכנסיה היא אחת הדוגמאות העתיקות ביותר של עיצוב גותי (הגרסה הראשונית הושלמה בשנת 1252). חזית הכנסיה כוללת שני העמודים בסגנון בארוקי. הכנסיה שבמרכז המנזר היא בעלת מימדים מרשימים (אורכה למעלה מ-100 מטר ורוחבה כ-25 מטר). בתוך הכנסיה קבורים צמד הנאהבים הטרגי של פורטוגל, דום פדרו ואינש דה קסטרו. הנסיך אולץ להתחתן בניגוד לרצונו עם בת אצולה קסטיליאנית.

אשתו נפטרה תוך זמן קצר והוא ביקש לשאת את אינש אהובתו לאשה. אפונסו הרביעי, אביו של פדרו, לא אהב את השידוך כיון שחשש מהשפעת משפחתה הגאליצאית של אינש על בית המלוכה הפורטוגלי. הוא הורה לרצוח אותה. לאחר מותו של האב והכתרתו של הנסיך פדרו הוא נקם בצורה אכזרית ברוצחיה של אינש. שני הקברים ניצבים בכנסיה זה מול זה. קברים אלו מהווים דוגמא לאמנות הפיסול במיטבה.

  • כתובת: Praca 25 de Abril
  • טלפון: 262-583-909

לתחילת הכתבה

נזרה

עיר ששוכנת לחוף האוקינוס. העיר נקראת כך בגלל פסל הבתולה, שהובא לכאן מנצרת שבארצנו הקטנה על ידי נזיר במאה הרביעית לספירה. מצפון היא תחומה על ידי צוק גבוה, שחודר לתוך המים. על הצוק, שמתנשא לגובה של 110 מטר, שוכן רובע מגורים שנקרא Sitio. ניתן להגיע אליו ברכב ולהחנותו בסמוך לכנסיה ולמרפסת התצפית. המראה המתגלה ממרפסת התצפית מהמם.

כל החוף של העיר פרוש לפני הצופה. מרפסת התצפית גדולה מאוד, כך שהיא יכולה לקלוט מאות אנשים ואכן מספר האוטובוסים מלאי התיירים שעוצרים כאן מרשים. בעיר התחתית (נקראת Praia) יש חוף רחצה חולי, רחב, מסודר ומאובזר (ביתנים וכסאות נוח), שיכול להכיל אלפי אנשים. הרחוב שמשיק לחוף נקרא Avenida de la Republica, היככר הגדולה שמתחברת אליו (Sousa Oliveira) והמסלול שמוביל לתחנת הרכבל התחתונה מרכזים סביבם מסעדות, בתי קפה וגלידריות.

טיפ: בין שני המפלסים ניתן לעבור ברכב אך מומלץ למצוא חניה בעיר העליונה (סיטיו) ולרדת במעלית (Acencor) לאזור החוף. ניתן להסתובב בחוף או ברחובות הסמוכים אליו ובסיום הביקור לעלות חזרה למעלה תוך שימוש באותה מעלית. היתרון של חלופה זו נעוץ בעובדה שקשה למצוא חניה באזור החוף וגם תנועת הרכבים בו צפופה ואיטית. המעלית פועלת עד השעות הקטנות של הלילה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה