ביקור בסלעים
עוד רגע (עוד כמה מאות קילומטר...) ואנחנו עוזבים את מדינת דרום אוסטרליה ועולים אל המרכז האדום בטריטוריה הצפונית. לפנינו עוד עוף מוזר באמצע המדבר, Coober Pedy. את המקום הזה צריך היה להמציא אם הוא לא היה קיים (ואולי לא) ולו רק עבור מקס הלוחם בדרכים. בסוף העולם עומד הסט המושלם לסרט. חלקו אכן צולם כאן. זוהי עיירת מהגרים, איטלקים, יוונים ואחרים, אשר הגיעו לכאן בחיפוש אחר העושר. שטחי ענק מנוקבים ומחוררים כמסננת, נראים כמאמץ סיזיפי למצא את מרבץ אבני ה- Opal החבוי אי שם. דור שני ושלישי של כורים, בתים מתחת לאדמה מגינים מפני החום המגיע ל- 50 מעלות בקיץ. חלק מהמכרות הוסבו למלונות או הפכו למוקדי תיירות. אבורג`ינים כהי עור ומאובקים רובצים לצד הדרך, אדי אלכוהול מתערבבים באדי האדמה המהבילה. אם תתעקשו, תמצאו גם פאב מתחת לאדמה. כוכב אחר.
אנחנו הסתפקנו בסיור עצמאי במכרה Old Timers Mine. קסדות על הראשים ואתה צולל לחדרים קטנים. כל כורה בילה בכוך שלו חודשים מזיע ומאמין שהעושר נמצא בנקישה הבאה. מקום מדכא, לא מובן. יתכן וצריך לתת לו זמן נוסף כדי להבינו. אנחנו ממשיכים הלאה, מתנערים מהאווירה הקודרת. הדרך התמשכה הרבה מעבר לצפוי. שימוש במיכל הדלק עד לתחתיתו גרם לסתימת דלק. באמצע המדבר, בדרך לסלע, נתקענו. החלפנו מסנן אבל עבודה לא סדירה של המנוע הניעה אותנו לשוב לדרך הראשית Stuart H.W., ולהמשיך צפונה למוסך הקרוב, מאתיים קילומטר ל- Alice Springs.
לראשונה לקחנו חדר באתר קרוואנים. בריכה, פינוקים, יומנים ושיעורים ושעות מוסך. אנו בדרך חזרה דרומה, אל הסלע. מאה קילומטר לפניו מתגלה הר שולחן ענק בולט במישור האינסופי. לא, זהו לא הסלע עדיין אלא Mt. Connor. בכל זאת המראה מרגש ואנו נוטשים את הרכב בשולי הכביש הצרים בעיניים צרובות. נוזל הקירור של המקרר, תערובת של אמוניה וריחות אחרים, דלף החוצה... אוי הסלע האדום.כיבינו את המקרר העמוס כל טוב, אווררנו את הרכב ויצאנו לקדם את השקיעה מול הסלע. דקות אחר כך עצרנו לחלץ רכב אחר שנתקע ואורית כבר העירה שמישהו לא רוצה שנגיע לכאן...באיחור בן יומיים עמדנו מול הסלע צופים בצבעים ובצללים על פניו המתחלפים בשקיעה.
Ayers Rock / Uluru - כפר תיירות קטן שנבנה עבור התיירים הרבים הפוקדים את הסלע, איירס רוק, ובשמו האבוריג`יני Uluru. בכל מקום שומעים ורואים עדויות על אבורג`ינים אלא שאת האחרונים כמעט ולא רואים ואילו שרואים אינם מוסיפים כבוד לעמם. אלו שראינו, הסתובבו שיכורים באליס ספרינג או ביקשו בעדינות שנקנה עבורם בירה. השבט הוכרז כשבט "יבש" ולכן אסורה מכירת משקאות לבני השבט לבקשת מנהיגיו. שאר בני השבט, כך אומרים לנו, אינם רוצים להיחשף ומשמרים את מסורתם הרחק על אדמתם. אנחנו מכל מקום החלטנו לכבד את בקשתם ולא לטפס על הסלע אלא להקיפו. ליתר ביטחון הקפנו בכיוון השעון כמיטב המסורת הבודהיסטית...
בכל מקום, שלט או דף מידע, תתבקשו שלא לטפס על הסלע אבל לא אוסרים זאת. עמודי ברזל קובעו בו לטובת שרשרת אחיזה המאפשרת טיפוס בטוח למי שטרח והגיע לכאן כדי לכבוש הר לא לו. נתנו לאבורג`ינים להבין שהכנסותיהם ירדו פלאים אם לא יתירו את הטיפוס ואולי יש באוסטרליה שעדיין חושבים שהארץ בלתי מיושבת... לבני המקום נותר רק להשפיע דרך הסברה. אנחנו ואתם יכולים רק לנסות ולדמיין שטיפוס על הסלע עבורם כמוהו כהפיכת הכותל שלנו לקיר טיפוס ותיירים עם כובעים רחבי שוליים עולים ויורדים... במילים אחרות, טפסו על הר אחר.
אז קמנו לזריחה וצפינו בשקיעה והקפנו. מערבה מכאן נמצא אתר נוסף המאפשר שני מסלולים קצרים ויפים בין סלעי ענק. למרות הדמיון הרב, הסלע המפורסם, Uluru, עשוי מקשה אחת, סלע יסוד ענק, ואילו האתר השני, Kata Tjuta, עשוי קונגלומרט, חלוקי נחל שלוכדו עם חומר מילוי למקשה אחת. שני האתרים שווים את המאמץ והדרכים אליהם סלולות. לפני שנעזוב את המקום נבקר באתר נוסף, גם אליו סלולה דרך נוחה, ה- Kings Canyon.
Kings Canyon - Watarrka - מסלול מעגלי מרתק בן ארבע שעות למקום בתחתית הקניון המכונה גן עדן. דקלים נמוכים ובריכות מים בערוץ עמוק עם קירות סלע גבוהים ואדומים. הרחצה שם תענוג. התצפית מהמצוק מטה לעומק שלוש מאות מטר ומשם אל האופק האינסופי של מדבר זרוע צמחייה שטוחה ועצים, יכולה לתסכל את מי שמצלמה בידו (מי לא) ויודע שלא יוכל לקלוט את התמונה כולה. לא להחמיץ.
מיומנה של עדי
"...נסענו לאיירס רוק וראינו שם את השקיעה. היו שם צבעים מדהימים. אחר כך מצאנו קמפינג והלכנו לישון אחרי שאכלנו ספגטי בולונז. בבוקר, אבא השאיר את המיטה מאחור פתוחה ומאי ואני המשכנו לישון. ההורים יצאו לראות את הזריחה ומאי ואני הצצנו מהחלון וראינו גם את הזריחה על ההר. אחר כך אבא ומאי עשו כל מני טיולים ואמא ואני עשינו שיעורים בחשבון. טוב, אמא לא עשתה היא רק עזרה לי. ...מאי ואני הלכנו לאינפורמיישן כדי לקחת ברושורים כדי לגזור תמונות מהברושורים ולהדביק במכתבים. המשכנו משם ל-rest area ועשינו קומזיץ עם תפוחי אדמה על האש, בורקס, ביצה קשה עם עגבניות בצד, ממ...יאמי והיה מאוד טעים והלכנו לישון."
לתחילת הכתבה
אליס ספרינג
צפונה מכאן, ליד אליס ספרינג, עובר רכס Macdonnell, יעדנו הבא. ניתן לעבור אליו בדרך עפר בת 200 קילומטר, Mereenie Looop, העוברת בשטח אבורג`יני. אישור חציה ניתן להשיג תמורת כשני דולר ונדרש לבצע את החציה ביום אחד. החלטנו להקל על הקמפר שלנו וחזרנו בדרך הארוכה והסלולה ישירות לאליס ספרינג. בשעת בוקר מוקדמת המשכנו את דרכנו אל העיירה. ענן אבק מאופק לאופק הואר בקרני השמש הנמוכות ועורר את סקרנותנו. לאורך הכביש החוצה את המדבר יש חוות ענק שהרמז היחיד לקיומם הוא שלטים בודדים של תמרורי אזהרה עם צללית פרה וגריד פסי ברזל החוצים את הכביש מפעם לפעם. לעיתים רחוקות גם רואים פרה או שתיים. הפעם ראינו. מאות ואולי אלפי ראשי בקר התקדמו יחדיו כגוש חום ענק והעלו ענני אבק. מסוק מעל ובוקרים על גבי טרקטורונים הוליכו את העדר הלאה. מחזה מדהים.
חזרנו לאליס. הפעם כדי לתקן את המקרר. המקרר הגדול שינה את אופי הארוחות שלנו. אחת לשבוע ויותר אנו ממלאים את המקרר מכל טוב ונהנים ממזון טרי, בישולים וארוחות מגוונות. נכון, אפשר גם בלי גלידה במדבר או בירה קרה. פגשנו שוב את מתי ושקד, זוג קיבוצניקים מהצפון, יושבים ליד הפתילייה ומחכים זה שעה שהפופ קורן יתחיל לקפוץ. הכוהל נגמר ברגע הקריטי. אנו יודעים שגם הם נהנים משעות הפתילייה לא פחות משאנו נהנים מהציוד שלנו. קמפר שכור ענק עצר לידנו והקמפרון שלנו התגמד לידו. התברגנות היא מושג יחסי...
טיפ קטן, אנו קונים כאן רק כחול לבן. מוצרים באריזה לבנה עם פסים כחולים הם סימן ההיכר של חברת Saving המייצרת כמעט הכל במחירים זולים ובאיכות טובה. רשת מקבילה נקראת Home Brand וסימן ההיכר שלה הוא פס אדום.
רכס MacDonnell - הפעם מחכה לנו נסיעה קצרה. הרכס חוצה את המרכז האדום ממערב למזרח ואליס ספרינג יושבת על אחד מהמעברים בו. זהו מדבר. ממוצע הגשמים עומד על 350 מ"מ בשנה אך זה שנתיים שהממוצע הכפיל עצמו ועומד על 700 מ"מ!!! מדבר רווי מים. השנה, כך אומרים לנו, זוהי הפריחה היפה ביותר זה חמישים שנה. הכל, כל מה שצומח פורח. בורות המים מלאים ואנו מבטיחים לבדוק אותם אחד אחד...
המים אגב, קרים להחריד וקשה, גם מסוכן, להישאר בהם יותר מכמה דקות. הפשרה בשמש על סלע או מצע חולי זה כבר סיפור אחר, ארוך ומענג. את הרכס חוצים מספר נחלים והשילוב של קירות סלע וערוצי מים מבטיח פינות חמד כל השנה. באפריל עדיין היו כאן שטפונות והכביש היה סגור בחלקו. עתה אנו עוברים מאתר לאתר, גיחות קצרות לבריכות מרהיבות. אהבנו מאוד את Ellery Creek Big Hole, את הטיול ל- Sernettine Gorge והתצפית מעליו, את Ormiston Gorge & Pound וגם את Glen Helen. נפרדנו מהאזור לאחר שני לילות אותם עשינו בשתי חניות הממוקמות גבוה לאורך הכביש וצופות על הרכס בשקיעה ובזריחה. ישנם גם קמפינגים מסודרים יותר, גם הם בסיסיים, אך בזמן האחרון יותר מרכב אחד באתר (הרכב שלנו), ונעשה קצת צפוף... אנו אוהבים את הלילות האלה לבד. מקלחת פתוחה, מדורה קטנה והרבה, המון כוכבים.
על אתר אחד כדאי לוותר. Standley Chasm הוא קניון קטן וצר מוסתר מקרני השמש למעט שעת הצהרים בה חודרים קרני השמש ומשזפות את ראשיהם של עשרות תיירים המחכים לרגע הזה כדי ללחוץ על המצלמות. גם אנחנו. צילמנו המון אנשים מצלמים המון אנשים בתוך קניון אדום. המקום על אדמה פרטית ולכן גובה דמי כניסה. לטעמנו כדאי לוותר למרות הפרסום הניתן לו בעלוני התיירות.
חלפנו בפעם האחרונה את אליס ספרינג צפונה. עוד חמש מאות קילומטר לפנינו עד נקודת ההחלטה אם להמשיך לדארווין או לחתוך מזרחה לחופים הזהובים של Queensland. גורם הזמן מתחיל להשפיע ורואים את השיבה הביתה. עוד חודשיים בלבד לפנינו. עשרה חודשים מאחורינו נראים לעיתים כנצח, עמוסי חוויות רחוקות ועם זאת כאילו זה עתה יצאנו.
עצרנו בחניון לילה לצד הדרך. שוב שקיעה במדבר, מדורה קטנה, תפוחי אדמה באש יין בכוסות. רחשי לילה מסביב ושטיח כוכבים מעל. משתעשעים במחשבה מה היינו עושים אילו יכולנו לבקש חודש נוסף חופשה מהעבודה... לדחות רק בחודש את החתונה של לימור אחותה של אורית... לעכב את תחילתה של שנת הלימודים... ויסלחו לנו החברים והמשפחה על ההרהורים האחרונים. עוד לא שבענו את המדבר אך אנו נפרדנו מהמרכז האדום ומטפסים צפונה.
לתחילת הכתבה
