הדרך לאליס ספרינגס
תחנתנו הבאה, אליס ספרינגס, נווה מדבר והעיר הגדולה והמרכזית כאן, הנקראת בפי הכל פשוט "אליס". מקינגס קניון עלינו לעבור כ-470 ק"מ, מתוכם 170 חזרה בדרך שכבר עשינו בהלוך. אם ברשותכם רכב 4x4 תוכלו לקצר דרך Giles road, וגם להגיע למקומות רבים נוספים כמו מכתשי המטאוריטים או Rainbow valley. בדרך המדבר משנה את צבעיו בהתאם לקו פרשת המים, לעיתים צחיח יותר וחולי, ולפרקים מיוער בצפיפות וזרוע מרבדי פריחה. עבורנו הנסיעה היא חלק מחווית המדבר, אך הילדים קצת משתעממים, והכבש ה-16 ואוסף שירי וולט-דיסני מתנגנים שוב ושוב לסירוגין. תומר מתלונן על קשיי הדרך: "כל היום אני יושב ומסתכל בחלון ועובד קשה!".
עצרנו ב- Mt. Ebenezer station, עוד תחנת בקר בדרך, אך הפעם עם גלריה אבורג`ינית מוצלחת ומומלצת. אנו עדיין מחפשים קנגורואים, אך פוגשים רק בכאלו שנדרסו ושוכבים בצד הדרך. גמלים לעומת זאת לא חסר, וכ-90 ק"מ לפני אליס אנו אף עוצרים בחוות הגמלים- תוכלו לבחור בין סיבוב של 5 דקות ועד מסע של כמה ימים, אנחנו הסתפקנו בסיבוב קצר. ממנהל החווה קיבלתי גם שיעור קצר בהיסטורית הגמלים המקומית, מלווה בתמונות המוצגות במקום. כיום שימושם העיקרי של הגמלים כאן הוא לצורכי תיירות (אך גם בשר, חלב, צמר, תחרויות, ורבייה לצורך ייצוא), אך במאה ה-19 היה להם תפקיד חשוב בהתפתחות האזור. הגמלים אינם ילידי היבשת במקור, אלא הובאו במאה ה-19 (בין השאר גם מאפגניסטן), על מנת לשמש את המשלחות הראשונות לחקר המדבר (כמו זו של Giles, על שמו אתרים וכבישים רבים כאן). קבוצות גמלים של כ-70 פרטים היו גומעות 20-25 מייל ביום תוך נשיאת 20 טון ציוד, ואיפשרו לראשוני החוקרים להגיע לפנים היבשת. בהמשך, שימש הגמל ככלי תחבורה יעיל להקמת ההתיישבות, עד להגעת כלי התחבורה הממונעים בשנות ה-20 של המאה ה-20. אם הזמן עומד לרשותכם, אין ספק שטיול גמלים יהיה דרך פחות שגרתית לגילוי המדבר.
הקשיים בטיול משפחתי
הגענו לאליס בשעת צהרים מאוחרת, והחלטנו לחלץ עצמות מהנסיעה הארוכה בבריכת השחיה הקפואה של המלון. מאחר שאני יודעת כי זהו המלון הכמעט אחרון שנפגוש בחודשיים וחצי הקרובים אני מתענגת על כל פינוקיו ומתעקשת לטבול בבריכה ולעטוף את הגוף הקפוא בחלוק הרחצה הצח והמלטף. הילדים מתענגים על שעת אמבטיה ארוכה במיוחד המלווה באינספור בובותיהם הקטנות. השמש יורדת על אליס וצובעת את השמיים באדום של שקיעה מדברית. רון ואני לוגמים קפה על המרפסת- האם יכול להיות פסטורלי מכך?! קריאה מהאמבטיה קוטעת את השלווה- הילדים רעבים וצריך לצאת ו"ללקט" מזון.
כאן אולי המקום להרחיב שעם נושא האוכל (של הילדים כמובן) אנחנו עדין לא מאורגנים ביבשת החדשה. חשוב לומר כבר בהתחלה שקשה להאכיל את הילדים שלנו גם בארץ, במטבח הביתי שהגבינה הלבנה מצויה בו בשפע וליוגורט יש טעם מקומי. בנוסף, למודת ניסיון מהטיול המשפחתי הקודם לחו"ל, אני יודעת שתומר מנתב את קשיי ההסתגלות למקום חדש בסרבנות אוכל קשה במיוחד. בטיול באירופה שביתת הרעב נמשכה כשלושה שבועות, למעט צריכה יומית קבועה של תפוצ`יפס. הפעם החלטתי שצ`יפס לא יהיה, אבל כפי שתגלו מיד בהמשך תבינו שמהר מאד נשברתי. בימים הראשונים בסידני הצלחנו להאכיל את הילדים בקלות יחסית בזכות המטבח הקטנטן שהיה לנו במלון בעזרת ארוחות נודלס או Take away סיני בעיקר (גילינו שלעוף בלימון יש טעם דומה מאד לשניצל...).
המעבר למלונות במדבר (נטולי המטבח) הציב אתגר גדול עוד יותר בתחום הקולינרי. מאחר שאין לנו מטבח או אפשרות לבשל, תומר חזר לתפריט התפוצ`יפס, שאליו הצלחתי להוסיף בעמל רב יוגורט תות ובננה. שקד לעומתו מגלה בגרות וסקרנות קולנירית ונאותה לעיתים לטעום מנות רבות השראה (כמו חזה עוף צלוי...). מאחר שכל הנסיעה הארוכה מקינגס קניון לאליס אכלנו בעיקר שטויות (כולל תפריט התפוצ`יפס וארטיק מגנום) לאחר השקיעה המרהיבה באליס נתקפנו כולנו רעב... זה הזמן שבו המלקטת של המשפחה (כלומר אני) אמורה להציע פתרון יצירתי ומהיר למצב. החלטנו לנסוע למדרחוב Todd, שם ידעתי מהלונלי פלנט שיש ריכוז גדול של מסעדות. לאחר התברברות קצרה בין מסעדות המדרחוב נזכרתי שקראתי על מסעדה איטלקית בשם La Casalinga, ולשם שמנו פעמינו. המסעדה היתה מהסוג האותנטי והספגטי היה נפלא. מזה כשבוע תומר אכל סוף סוף ארוחת ערב שאינה צ`יפס. הילדים ציקצקו בלשון כל שעת הארוחה ורון ואני החלפנו מבטי שמחה.
בחזרה לאליס
אליס עיר מנומנמת, עם מרכז קטן וחביב, עמוס גלריות אמנות אבורג`ינית מצוינות, והיא מציעה פעילויות רבות ואפילו כמות מרשימה של מוזיאונים, שבהחלט לא ביקרנו בכולם. ביקרנו ב- Desert park, עליו דווקא נמליץ לכם לוותר- אלא אם כן זהו הטיול היחיד שתעשו במדבר. תראו שם בעיקר צמחיה מדברית, כלובי ציפורים (שאת רובן תראו לבד אם תטיילו קצת) ורק תצוגת חיי הלילה מרשימה באמת, אך אינה מצדיקה את המחיר.
הביקור בבית ספר המשודר (School of the air) נחמד ובעל ערך חינוכי- ראינו כיצד מלמדים ילדים בחוות מרוחקות בעזרת שידורי רדיו, מה שמהווה את הכיתה הגדולה בעולם, הפרושה בשטח בגודל כל יבשת אירופה! כיום מוחלף הרדיו בשידור לוויני המעביר גם תמונה. אם האמנות המקומית מדברת אליכם, בהחלט נמליץ לכם לסור למרכז העיר לסיור גלריות, בעיקר במדרחוב (Todd Mall), וברחוב הניצב לו (Gregory שמו, דומני) שם תוכלו לפגוש באחת הגלריות הגדולות גם את האומנים עצמם, ומקרה יוצא דופן של אבורג`ינים המנהלים את עסקיהם. שימו לב כי בסביבות 5-6 אחר הצהריים הכל כבר נסגר. כאשר שאלנו במסעדה בערב הראשון מדוע היום הכל סגור מוקדם, התשובה היתה "אני מניח בגלל שזה אליס-ספרינגס!". כן, הקצב כאן מנומנם משהו כפי שציינו. באליס גם נתקלנו בצד הלא נעים של ילידי המקום, רבים מהם מסתובבים כאן חסרי מעש ושיכורים כלוט. נסו להימנע והיזהרו מאלו שהולכים בכבישים.
רכסי מקדונל
ממזרח וממערב לאליס מתנשאים רכסים סלעיים מרשימים אלו, וערוצים רבים חוצים אותם לרוחבם ויוצרים קניונים מרהיבים, עמוסי צמחיה ושופעים חיי בר. רכב 4x4 יאפשר לכם להגיע לאינספור פינות חמד, אולם גם אנו, עם רכבינו בעל העבירות המוגבלת, העברנו יום טיול יפהפה ברכסים המערביים, בהגיענו עד אלרי קריק ביג הול, כ-93 ק"מ מערבית לעיר (תוכלו להמשיך עם רכב רגיל גם עד גלן-הלן, כ-120 ק"מ מערבה מהעיר). לאלרי קריק נסענו מיד על הבוקר. במפתח מצוקים אשר ברכס, נגלית בריכת מים מקסימה בה משתקפים הסלעים והצמחיה. נווה מדבר נאה (המים קפואים, לאמיצים ובימים חמים בלבד!). מספר מסלולי הליכה יוצאים מהמקום, אולם אנו התמקדנו בפיקניק כהלכה, והילדים שיחקו בגן השעשועים, תוצרת אמא אדמה- מבחר סלעים לטיפוס, גזעי עצים סחופים להליכת קורה וכדומה. באלרי פגשתי לראשונה בדינגו, כלב הבר האוסטרלי! הנ"ל ליווה אותי כאחר כבוד בדרכי עם שקית האוכל מהחניה לבריכה. כנראה חל שיבוש בחוש הריח שלו, היות והשקית הכילה רק לחמניות, גבינה וירקות, אולם לאחר שהתקרב אלי עד כדי מטר אחד, וחושיו התחדדו, הבין שאין כאן ענין, ורץ חזרה לאי שם.
מאלרי שבנו מזרחה, לסטאנדלי צ`אזם- מעבר הרים צר במיוחד, אליו מגיעים בהליכה קצרה בקניון סלעי ועמוס צמחיה פורה. לנקיק מפורסם זה חודרת השמש אל בין הקירות האנכיים והצמודים לכמה דקות בשעות הצהרים הקניון מואר אז באור יקרות, וכולם מתקתקים במצלמות. אנו הגענו כבר מאוחר יותר, והתרשמנו עמוקות מיופי הערוץ, ללא אור השמש, אך גם ללא שותפים כמעט. כאן גם פגשו רונית ושקד לראשונה בוולאבי, שבחן אותם ממרחק פסיעה (אני עוד שמרתי בחניון על תומר, שישן שנת ישרים לרוחב מושב האחורי, מחכה לתורי לתור את הקניון). במפגש עם מטיילים מקומיים כמה דקות אחרי, שלחה אותם רונית ברוב התלהבותה לראות את הוולאבי, אך הוא כבר לא היה שם. "לא נורא", הפטירה האוסטרלית, "יש לנו כאלו בחצר האחורית"... שיעור בתורת היחסות. אפשר להסתפק כאן בהליכה עד לקניון הצר וחזרה (כחצי שעה), אך כדאי להמשיך ולטפס גם מעבר לו ולהנות מיופי הערוץ על דקליו, סלעיו ומצוקיו הנישאים.
מכאן המשכנו לסימפסון-גאפ, שוב ערוץ יפהפה אשר היתחתר ברכס ופרץ בין המצוקים, עם בריכת מים ועצים מרשימים. הערוץ רחב וחולי (כמעט חול ים), ובו מפוזרים סלעים חלקים עם מגע שיש וגוון ורדרד, שסיפקו אתגרי טיפוס לילדים. הרוב מגיעים לכאן מוקדם שכן זהו המעבר הקרוב ביותר לאליס, אך אנחנו הגענו מאוחר וזכינו לשקט, ולמופע הוואלאבים הגדול- על המצוק הסלעי קיפצו להם חיות הכיס הקטנות, ואנחנו הבטנו בהם בהנאה שעה ארוכה!
חזרנו לאליס עם חשיכה לאחר יום מלא חוויות, ורק מצטערים שמחר יש לנו טיסה לקיירנס, ואין לנו אפשרות להמשיך ולתור את הרכסים המרשימים הללו. אם אתם כאן- לא לוותר בשום אופן, ורצוי אפילו להקדיש יותר זמן! על הצפון הרחוק והמפגש עם הקראוון המיוחל, נספר בפעם הבאה.
