הקדמה
קקובה - העיר השקועה במים. זהו יום טיול מענג במיוחד, ומומלץ בחום. משלב בתוכו נסיעה ארוכה על כביש מקסים, שייט (ובעונה החמה אף רחצה במים), ביקור בכפר ציורי והתרשמות מהעתיקות באזור.
קמר ודמרה
הנסיעה מתחילה מהכביש שיוצא מאנטליה מערבה, לכיוון העיירה התיירותית הידועה: קמר. כשאתם בתוך העיר עקבו אחרי השילוט שמורה ל- Mugla או ל- Kemer , וכך תצליחו לצאת מהעיר. הכביש מתפתל לאורכו של הים התיכון, כשהנוף מצד ימין הוא הררי ומיוער, ומצד שמאל הים הפתוח, התכול, הצלול . לאורך כל הדרך אפשר לראות מפרצונים קטנים ומקסימים, שוממים וקורצים ממש, אך מה לעשות שהיעד שנקבע להיום לא כולל עצירה באחד המפרצונים...?! (אם באמת אתם לא ממהרים לשום מקום, זה ממש מתבקש מאליו לעצור ולבלות את היום על חוף הים במין מפרץ פרטי שכזה, אך אנו נמשיך בדרכנו).
הנסיעה מאנטליה היא די ארוכה. כשעתיים וחצי על אותו הכביש, שרק הולך ונעשה יפה מרגע לרגע, בעיקר אם הזדמנתם ליום שטוף שמש, בלי עננים עם ראות מדהימה. ביום כזה שאופיני כל כך לתחילת חודש ספטמבר מי הים כחולים ושקטים. הכביש עובר את Kemer , ממשיך אחרי עיירה בשם Kumluca , ומשם עובר את Finike עד שמגיעים ל-Kale או בשמו האחר Demre .
דמרה (Demre) הינו כפר קטן שבצידו המערבי מצוי הנמל ממנו יוצאות הסירות. [יש לעקוב אחרי השילוט ל-liman (שזה `נמל` בתורכית)]. בחרו לעצמכם סירה מבין הסירות הרבות העוגנות בנמל הקטן. (אפשר בנימוס להתמקח על המחיר). לא להיבהל, גם אלה מכם שלא דוברים את השפה יוכלו למצוא דרך להתמקח ולהגיע לתוצאות לא רעות. אנחנו בחרנו בסירה קטנה, שנראתה חביבה למראה עם צוות של שניים- גבר תורכי ואישה גרמניה. יום שייט פרטי שכזה, לא בשיא העונה, עולה כ-30$ לסירה (נכון לקיץ 2002). התחלנו בשייט. המים צלולים, שקופים ממש. השמש התחילה לחמם ועצרנו לרחצה. רק צריך לבחור מפרצון, לבקש והופ- ועוצרים. תענוג צרוף. בעלי לב חלש היזהרו - המים קרים!
בדרך עברנו ליד מין מערה שחצובה בהר, נהג הסירה הסביר שזה היה המסתור של פירטים שנהגו להחביא את סירותיהם במערה המימית ההיא - ולהפתיע סירות שעברו שם ולשדוד אותם. יש אפשרות לשכור קיאק ולהיכנס לראות את המערה מבפנים. לא עשינו זאת.
האי קקובה והכפר קאלה
המשכנו בשייט לאי קקובה (Kekova). לאורך חופי האי נמצאות עתיקות מהעיר הטבועה . האזור נחשב אתר ארכאולוגי ולכן אסור לצלול במקום. העיר נבנתה בתקופה הביזנטית, ובעקבות רעידת אדמה קשה, היבשה התחלקה לשניים - חלק יבשתי אחד ניתק ונהפך לאי, והעיר שקעה במים. אפשר לראות יסודות של חדרים, מדרגות שעולות מן המים לאורך המדרון, ושרידים נוספים שממחישים בבירור את הטרגדיה שהתרחשה לפני שנים.
משם המשכנו בהפלגה לצד השני, לכפר שנקרא - קאלה (kale) שם אכלנו ארוחת צהריים בסיסית אך טעימה, ושוטטנו לנו בין בתי הכפר הציורי, היפה להפליא. שטיחים תלויים למכירה, נשים תורכיות מציעות מרכולתן למכירה - שרשראות וצמידים מעשה יד-מה עוד אפשר לומר? פשוט מקסים. צעידה קצרה ברגל הביאה אותנו ל"קברים הצפים". קברים ליקיאניים גדולים עתיקים. הכפר עדיין לא מחובר ביבשה עם החוף התורכי ולכן כל יציאה מהכפר כרוכה בשייט. לבילוי בכפר, כולל ארוחת צהריים, כדאי להקדיש לפחות שעה וחצי.
לקראת אחר הצהריים התחילה רוח סתווית קרירה שהזכירה לנו שהדרך הביתה ארוכה - וכדאי להתחיל לחזור. השייט חזרה היה מעט פחות נעים. רוח אחר צהריים נשבה בחוזקה וגרמה לסירה הקטנטונת שלנו להתנדנד לה... חזרנו לנמל של דמרה, ונפרדנו ממארחנו החביבים שבהחלט הנעימו עלינו את הזמן. וחזרה בדרך הארוכה הביתה.
הערה לסיום:
אפשר לצאת לשיט גם בחורף, אז השייט מהנה אפילו יותר מכיוון שבחורף, בימים יפים כמובן, הים רגוע ושטוח והראות לעיר השקועה - נקייה וברורה.
לתחילת הכתבה
