תכנון המסע לדרך הליקית
ביום שבת קייצי, בעודנו יושבים ונהנים מכוס קפה טוב וכמה דקות שלווה נדירות, הגיע בננו זיו בן השמונה עשרה והטיל את הפצצה: "אבא יוצאים לטרק בחו"ל". כלפי חוץ הצלחתי לשמור על שלווה, אבל בפנים התחילו להשתולל זרמים מנוגדים. מצד אחד, גאווה על כך שעדיין "סופרים אותי" ומוצאים שאני שותף ראוי לטיול, ביחד עם זכרונות מטרקים במזרח הרחוק לפני 20-25 שנים. מנגד, כל אותן מחשבות החולפות בראשו של אדם בורגני, המחסלות במהירות כל רעיון חדש והרפתקני. לאחר התייעצות עם אשתי האהובה החלטנו להרים את הכפפה. למשלחת צורף אדם רציני ואחראי, שאמנם הוא בן שבעים, אבל בכושר גופני לא פחות משלנו. וכך נבנתה לה משלחת המסע, שכללה את נציגי שלושת הדורות במשפחת שר.
מנועי החיפוש האנושיים והאינטרנטיים התחילו לעבוד ולבצע חיתוכים וגילינו את הדרך הליקית. הדרך הליקית היא מסלול רגלי מסומן לאורך 509 ק"מ, בדרום מערב תורכיה, בחבל ארץ המשתרע בין הערים פטייה (Fethiye) לאנטליה. כפריים חביבים ומסבירי פנים, החיים בעולם שכמו עצר מלכת לפני כמאה שנה, נופים עוצרי נשימה, שפע של מים זורמים וצמחיה עשירה. חופי ים קסומים ושרידים היסטוריים של העם הליקי, שחי באזור בתקופות היוונית והרומית. את כל אלה והרבה יותר אפשר למצוא בדרך הליקית.
את הטרק סימנה קייט קלו שגם כתבה את הספר The Lycian Way. הספר, אותו ניתן לרכוש גם בארץ (אנחנו קנינו ברשת למטייל), הוא מצרך חובה למי שבוחר לעשות את הטרק, או חלקו. הוא נפתח בפרקי מבוא כלליים וממשיך, תוך חלוקת הטרק ל - 27 קטעים. לכל קטע יש פרק נפרד, הכולל את סיפור הדרך, הסבר קצר על אתרים מיוחדים אותם עוברים באותו הקטע, ותרשים סכמטי, המתאר את המרחק ושינויי הגובה אותם עוברים.
בנוסף, מצורפת לספר מפה של המסלול (היא לא ברמה של מפות סימון השבילים המוכרות לנו בארץ, אבל היא בהחלט מספיקה). אינפורמציה נוספת ומעודכנת איפה לישון, איך להגיע, ואילו שינויים התרחשו לאורך המסלול מאז כתיבת הספר ניתן למצוא באתר www.lycianway.com.
אפשר כמובן לעשות את כל הטרק, אבל אפשר גם, וזה ייחודו של הטרק, לבצע קטעים ממנו, בהתאם לזמן העומד לראשות הטייל. אנחנו בחרנו לעשות את חלקו הראשון (שבעה קטעים), כי נראה לנו שבחלק זה ניתן לפגוש את כל המאפיינים המייחדים את הדרך הליקית ובנוסף יש אופציות ללינה ואין צורך לסחוב אוהלים ואמצעי בישול.
סיפור הדרך
13/11/2009: פתחנו את היום בארוחת בוקר כפרית ותה תורכי חזק וטוב. העמסנו את התרמילים על הגב ויצאנו לדרך ביום שמש סתווי. מזג אוויר אידיאלי ליווה אותנו לאורך כל הטרק. השביל המסומן מתחיל ביציאה מאובצ'יק לכיוון אולודניז. הדרך מטפסת על המדרונות של הר האבא (Baba Dag), עם תצפיות מרהיבות על המפרץ הסגור של אולודניז, כאשר הים נצבע בגוונים שונים של כחול. בהמשך, עוברים דרך מספר בורות מים ומגיעים לשני כפרים קטנים מאד ובהמשך פרלייה (Faralia), שהוא כפר גדול יותר ובו מספר מקומות לינה. הכפריים מתפרנסים מגידול דבורים, רעיית עיזים ובוסתנים קטנים בהם יש עצי זית, פרי הדר וירקות. בין הכפרים יש כמות אדירה של מעיינות ויש לך תחושה שכמעט מכל סלע פורצים מים. בפרלייה ישנו במלון מוטנגרו, שכולל כעשרה חדרים ברמה גבוהה יחסית. מאחר וטיילנו בנובמבר, שלהי תקופת הטרקים, בכל מקום שישנו היינו המטיילים היחידים.
14/11/2009: מפרלייה יצאנו דרך חורש אורנים ובוסתנים לכוון הכפר קאבאק (Kabak), כפר קטן ונחמד לשפת הים, אידיאלי למי שרוצה להזרק או סתם לנפוש מספר ימים, לאחר מנוחה ארוכה על החוף, התחלנו לטפס במשעול קצר אבל תלול, לכיוון הכפר אלינסה (Alinca), לאורך הדרך היו שני קטעים קצרים בהם נעלם הסימון בגלל מפולת סלעים והדרך סומנה בגלי אבנים. באלנסייה ישנו ב"בייראם ביי", יש להם מספר בקתות קטנות. את הארוחות אוכלים בהתאם למזג האוויר, בחוץ או בסלון של המשפחה. האוכל, כמו בכל המקומות בהם ישנו, הוא אוכל ביתי טוב המתבסס על תבשילי ירקות, ירקות טריים, אורז ופיתות או לחם טריים. ניתן לקבל גם ירקות, פירות ולחם לארוחת צהרים קלה בדרך. המחיר, גם הוא די דומה ברוב המקומות ועומד על כשלושים לירות תורכיות ללינה וארוחות בוקר וערב לאדם.
15/11/2009: ירדנו מהכפר בדרך תלולה לכיוון הים והתחברנו לדרך שעוברת לאורך המצוק, לכיוון דרום. לפי התשתית הטובה של השביל, ניתן לשער שהדרך שימשה שיירות של סוחרים וחיילים בעבר הרחוק. סימון זמני החזיר אותנו לדרך הראשית, שמחברת בין הכפרים, במטרה לעקוף מפולת סלעים. המשכנו לאורך הדרך עד לכפר גיי, שהוא כפר מוסלמי שיעי, אבל תושביו מסבירי פנים. מצאנו מכולת פתוחה וחיסלנו את מלאי הדוריטוס של הכפר. מילאנו מים מאחורי המכולת והמשכנו לכפר בל, כפר קטן שנראה כמעט נטוש. טיפסנו לקו הרכס דרך יער אורנים והתחלנו את הירידה הארוכה לכיוון ג'ווראגילי (Gavuragili). ג'ווראגילי הוא כפר נטוש לגמרי, תוצאה של נטישה המונית של הדור הצעיר, לכוון הערים. התופעה מופיעה גם בכפרים האחרים אבל בעוצמה קטנה יותר (כישראלים טיפוסיים, שמתייחסים לכל בית כנכס נדלני, קשה להבין איך כפר שלם הממוקם באזור מקסים, מתרוקן). ליד הכפר יש פנסיון גדול, אבל הוא היה סגור (הבעלים חזר לגרמניה לתקופת החורף) ואנחנו ישנו אצל המשפחה ששומרת על הפנסיון.
16/11/2009: התחלנו את היום בסיבוב בכפר הרפאים, חצינו קו רכס מיוער, וגלשנו לעמק רחב ידיים ופורה. עברנו ליד מבצר עתיק (Pydnai), שכנראה שמר על נמל קדום, חצינו את הנהר על גשר והגענו לפינת חמד באזור בו הנהר נשפך לים. העמק שימש כמרכז הממלכה הליקית וכמו אז, גם היום משמש כאזור חקלאי פורה. הגידול המרכזי הוא גידול עגבניות בחממות, ולפי הכמות האדירה של החממות, ניתן להניח שהוא מספק עגבניות לכל תורכיה. אחרי הליכה של קרוב לשעתיים, בדרך חדגונית שעוברת בשטחי ביצה המכוסים בשיחים ובאקליפטוסים, הגענו למקדש ליקי קדום (Letoon). לאחר כשעה וחצי נוספות לאורך כביש שחוצה שטחי חממות וכפר גדול, הגענו לעיירת המחוז קיניק (Kinik) ולעיר העתיקה Xanthos, ששימשה כבירת הממלכה הליקית. בקיניק עצמה אין הרבה מה לראות, קייט קלו ממליצה לקחת אוטובוס או מונית ולישון בלילה ב - Kalkan או Patara. אנחנו נשארנו לישון בחדרים מאד בסיסיים, בקיניק עצמה, ופיצינו את עצמנו בארוחת שחיתות באחת המסעדות המקומיות.
17/11/2009: חצינו את הכביש הראשי לכוון מערב ועלינו על אמת המים שהובילה מים ל - Xanthos. במשך כשעתיים הלכנו על האמה שבחלק שקרוב למעיין. היא עדיין משמשת את הכפריים להובלת מים לבוסתנים ולמטעי הזיתים. מהמעיין ישנו טיפוס לא קשה דרך יער אורנים וגלישה לכפר Uzumlu, שם סיימנו את הטרק. מונית מקומית (בתורכיה כל מקומי הופך את הרכב שלו למונית תמורת כמה לירות), לקח אותנו ל - Akbel, כפר גדול יחסית, שבו עלינו על אוטובוס לכוון אולימפוס וכימרה.
ביומיים הבאים טיילנו באזור אולימפוס ובאנטליה, עם קפיצה ברכב שכור לקניון Koprulu. אזורים אלו מוזכרים בכל מדריך טיולים ישראלי מצוי לתורכיה ולכן אין טעם להרחיב הרבה, למעט אולי נקודה אחת והיא שהעיר העתיקה של אנטליה בחודשי הסתיו, שונה לגמרי מאנטליה של חודשי הקיץ. מיעוט התיירים ביחד עם מזג האוויר הנוח משרים אווירה קסומה על המטייל בסמטאות העיר העתיקה, בינות לפנסיונים הקטנים, החנויות וכמובן הנמל.
