טיול מים
ממרום סירת הגומי על הנהר המפל נראה מפחיד יותר. שני זרמי מים חזקים שמתערבלים יחד ויוצרים מערבולת קצף שלא רואים את סופה, ומאיימת לבלוע את כל מי שמתקדם לעברה. אבל עכשיו, על הנהר, אין כבר דרך נסיגה. אנו יושבים על דופן הסירה, הרגליים דחופות עמוק בחריץ שבקרקעית, בשתי ידיים מחזיקים את המשוט, חלקו התחתון טבול במים הלא רגועים. שתי בנותי יושבות מאחור, אחת על הדופן אוחזת במשוט והשניה, הצעירה, יושבת במרכז הסירה, מביטה למפל הגועש ומקווה לטוב. רעייתי ואני בחזית מוכנים לספוג את מנת המים המקציפה ש"נהנים" ממנה היושבים ראשונים. בקצה האחורי של הסירה יושב המדריך, מחלק לנו הוראות אחרונות לפני החתירה למפל, בידו משרוקית קטנה.
שריקה קלה, חתירה מהירה ואנחנו עם סירת הגומי נגרפים לסמבטיון הגועש. הסירה נישאת בזרם החזק כקליפת אגוז שברירית חסרת התנגדות. הנוף מסביב נעלם, רואים רק קצף. לרגע הסירה מתכסה במים ומיד מגיחה, קילוחי מים נוטפים ממנה. בתחתית המפל ממתינה מערבולת ענקית, המים באים מכל הכיוונים ומושכים בכוח רב פנימה, אל המפל. שריקה נוספת והתחלנו לחתור כמשוגעים כדי לא להישאב לזרם החזק.
תוכנית שהיא בסיס לשינויים:
כך התחיל היום הראשון בטיול בתורכיה. כמה שבועות לפני התגבשה התוכנית: טיול של כמה זוגות חברים, מעט הרפתקני והרבה רומנטיקה. המצב הבטחוני גרם לכמה זוגות לנשור ולא נותר לנו אלא לשלוף תוכנית מגירה, קומץ חברים שנותרו מהתוכנית המקורית מעובה בבני משפחה שלנו. טורקיה קיבלה את פנינו (יחד עם מאות התיירים המציפים אותה) ברגיעה. משהו נינוח משתלט עליך בימים אלה, כשמרגישים את הקרקע מתחת לרגליים. חברת התעופה התורכית דוגלת בטיסה ספרטנית. הסבל לוקח שעה ועשר דקות, הדיילות, המטוס והסנדוויץ המיובש נהפכים לזיכרונות מטושטשים. (ניקוד משפחתי מהיר על הטיסה: על הפנים. הערה בונה: כדאי לשפר).
רפטינג סוער וג`יפים בהרים:
שדה התעופה של אנטליה מוכר לישראלים וסופג אותם באהבה שקטה. יש בה גם חיבה כלפי הדולרים שמביאים הישראלים. אנטליה (ולא אנאטליה כפי שנוהגים לקרוא למקום) נחה במרכז החוף הים-תיכוני של תורכיה ועולה עד רמת אנטוליה. סוגרים עליה הרי הטאורוס המערביים. האיזור עשיר במים, כפרים יפים בהרים ותושביהם הפשוטים מאירי פנים. הזמן הקצר שהוקצב לטיול והרצון לטייל בשבילי ההרים הביא אותנו להצטרף לחברת טיולים מסודרת, ישראלית, הנקראת "מדרפט". מדריכיה מכירים ויודעים פינות מיוחדות לאורך המסלול. יחד נצא רכובים על ג`יפים לפינות נסתרות, רפטינג על מים סוערים וטיולים רגליים למעיינות.
נהר גועש ופורל עטוף בעלי גפן:
לילה בהיר מקבל את פנינו בחוות הפורלים של חוסני. כל תייר באיזור ההרים יודע להכיר ולהוקיר את האכסניה בלב ההרים על גדת נהר הקופרולו. שמו של הנהר בגלל הגשר הרומי (קופרו- גשר), שניצב בקניון הקופרלו. גירסה אחרת לשמו של הנהר מספרת על יועצו של אחד השולטנים בשם קופרולו, שמכל העצות החכמות שנתן לשולטן אחת לא היתה טובה. ראשו ניתז אבל שמו נשאר זורם לנצח. הקופרלו אוסף את מימיו מאיזור ענק של הרי הטאורוס, אבל את עיקר המים הוא מקבל מכמה מעיינות שופעים, שנמצאים סמוך לגשר הרומי.
בחווה של חוסני אווירה רומנטית, ירח חסר חתיכה שמאיר על הנהר הזורם בפראות, שולחן שניצב על אי קטן בין גדת הנהר למעיין השופע. על השולחן נרות וכמה סלטים, ריח לחם טרי וקנקן מים צלולים שנלקחו מהמעיין. לשולחן מוגשים הפורלים בתוך נייר כסף, רותחים מחום. אי אפשר שלא ללחוש משהו רומנטי לבת הזוג, לא כל דבר הילדים חייבים לשמוע. (ניקוד משפחתי: קצת ויכוח, בין 9 ל-10 נקודות. הערה בונה: האוכל שאינו דגים פחות טעים).
כמה מים יש כאן לעזאזל:
קצת אכזרי להביא לאיזור המעיינות של הקופרולו את הישראלים החסכנים במים. כמות המים שיוצאת מתוך הסלעים בשני צידי הקניון מעוררת קנאה והיתה מעלה את מפלס הכנרת בתוך שבוע. ה"דלמוש" החבוט, רכב ההסעה המקומי, הביא אותנו עד לגשר הרומי העתיק. מכאן מתפתל שביל עזים רזה, על גדותיו הקניון העמוק. כאן גם מתגלה הפולניות החבויה בנו: "תזהרי, מסוכן, אפשר ליפול"... "תתני יד לאבא". ההליכה למעיינות מלווה ברחש של מים זורמים, בתוך חורש עצי דולב חסונים. מפעם לפעם בין העלים הירוקים אפשר לראות את צבע הטורקיז של המים בתחתית הקניון.
הירידה למעיינות קצת מסובכת והאחדות המשפחתית באה לידי ביטוי: "תעזור לי, אני אמא של הילדים שלך". אחרי קטע המאמץ הקל אין כמו לשכב על הסלעים הענקיים בערוץ, מסביב רוחשים המים, העצים בגדות הקניון ופיסה כחולה של השמיים. מסביב לנו כשבע-שמונה נביעות. עכשיו אפשר להבין כמה חסרה לנו קצת שלווה. ניקוד משפחתי: עוד פעם 10. הערה בונה: מסלול שמגבש משפחה).
המפלים ממתינים לפחדנים:
ממול הכפר הקטן באשנאקוק (פירושו: חמש המצודות), כמו מפעל גדול לשילוח סירות לרפטינג במימי הנהר הסוערים. כאן מי הנהר אוספים כוח להסתער במורד התלול בסדרה של מפלים שוצפים. על המים נישאות סירות גומי גדולות וקיאקים לזוגות. המפל הראשון (מתוך כשנים-עשר) נראה מפחיד. המדריך מרגיע אותנו שזה כלום לעומת השניים האחרונים. זה גם מקום לצרוח בפחד ורעש המים בולע הכל. אחרי כחמש שעות במים הסוערים וארוחת צהרים, חזרנו לכפר קארהבוק (פירושו: חוף שחור), חוסני הטוב קיבל אותנו רטובים ומותשים לארוחה טובה ושינה מתוקה. (נאסוף מהר ניקוד מהמשפחה המטיילת: 10 נקודות מתוך עשר. הערה בונה: פשוט אי אפשר לתת יותר נקודות).
לתחילת הכתבה
מפלים ותפוחים
בשבח ה"גוזלמה":
נפגשנו עם ה"גוזלמה" בכפר הקטן בלהבושצ`ק. זהו מאכל שעשוי מבצק דק עליו מורחים שמן, מוסיפים גבינת עזים או בשר, ירק ותבלינים, מקפלים- ויש לכם מאכל מעולה. דרך העפר שעולה לכפר בלהבושצ`ק עוברת בחורש אורנים צפוף, מזכיר מעט את הדרכים בשבילי קק"ל בארץ, רק באורך וגובה שאנו לא מכירים. האורנים כאן מתנשאים לגבהים אדירים. בחורש קטן סמוך לבית עתיק ערכנו הכרות עם ה"גוזלמה" ועוד מאכלים, קינחנו בשתיית צ`אי מסורתי ב"סלון" המשפחה, שבו הכינה האשה את האוכל.
ליד הכפר יובלי טבלנו במעיין קארסטי, שמימיו הקפואים מגיעים ל- 8-7 מעלות. נמצאו כמה אמיצים שקפצו למים הקרים. כשהערב ירד היה קר במעבר ההרים ליד הר הטוטו. פסגתו של ההר מגיע ל-2,200 מטר. סגרנו את הברזנט וירדנו לעבר ימת אערידיר (הרביעית בגודלה בטורקיה). על שפת האגם סיימנו את הלילה. (ניקוד משפחתי: 8 מתוך 10. הערה בונה: המסלול היה ארוך, אבל ארוחת ה"גוזלמה" היתה בזמן ומעולה).
עמק מלא תפוחים:
את הבוקר מתחילים בתפוחים. עמק שכולו מטעי תפוחים, מכל כפר בהרים יורדים טרקטורים עם עגלות עמוסות בתפוחים אדומים עסיסיים, בתי אריזה ענקיים ולצידם שורות ארוכות של פועלות, שממיינות את הפרי לארגזים. ריח התפוח נח על כל העמק. בדרך לפיסת גן עדן נוספת. כביש קטן, משני צדדיו ברושים, אלונים, קטלבים, צפצפות ועצי דולב ענקיים. הג`יפים שלנו עוצרים סמוך לקניון יג`יליק. עתה עברנו לצידה השני של שרשרת ההרים, לקו פרשת המים שנאספים אל הנהר הגדול אקסו.
את הפארק חורץ קניון עמוק. מכאן, מהלך של כ-40 דקות עד לגשר חסון מעל הקניון. לעצלים אפשר להסתפק בטיול מקוצר ולערוך הכרות עם עדר עזים, שחוסם את הכניסה לגשר הקטן. שיחות פיוס עם עז שחורה והגענו להסכמה על מעבר (זמני) של הגשר. זרם חזק של מים צלולים כבדולח וקרים להפליא, שזורמים בנחת בין סלעים מעוגלים וחלקים במיוחד. בנות המשפחה מפתות לתצלום על סלע במרכז הנהר כמובן, שזה מסתיים בצניחה של אחת מהן לתוך המים (ובפולנית: "נכון שאמרתי לך"). (ניקוד משפחתי: עשר עשר, הכל עשר. הערה בונה: גם אנחנו רוצים בארץ כזה נהר).
המים המרחפים קרים מאוד:
מתקרבים לאנטליה. ההרים כבר נמוכים יותר בדרך לשדה התעופה. עברנו דרך ארוכה של נהיגת שטח בשבילים הרריים, כולנו מאובקים ורוצים רק לרבוץ במים. מהכפר גביז מובילה דרך בתוך יער אורנים שחורים. את דרך העפר חוצים נחלים ובין האורנים הצפופים כוורות צפופות. השביל קופצני ואתגרי לחובבי נהיגת שטח. לפתע בבת אחת מתגלה המפל אוצ`נסו (המים המרחפים).
מגובה של כ-40 מטר גולשים המים על קיר סלע ארוך. המים צבעו את הקיר בצבעים של חום כהה וזהוב, ענפים רכים של שערות שולמית מתכופפים במים הזורמים וסבך ענפיהם יוצרים נקודות מחבוא בתחתית המפל. גם כאן המים קפואים. הגיבורים שחלמו על טבילה במים צלולים נסוגים, חלקם העדיפו להישאר מאובקים עד למלון. ובכל זאת כמה נועזים קפצו לבריכה הקרה ובשקשוק שיניים הזמינו את כולם להצטרף. (ניקוד משפחתי: המפל מדהים 10, הנסיעה בג`יפ היתה קופצנית לכן האסיפה פסקה 8 נקודות. הערה בונה: מקלחת ודחוף).
ומה עם קצת פינוק:
באנטליה קשה לנהוג. כלי רכב רבים נדחפים, תמרור כאן הוא בגדר המלצה, בכבישים נוהגים מהר. לכן, לנסוע בשיירה בתוך העיר זו בעיה. אבל עבור הפינוק שמצפה לנו היה שווה להידחק בעיר בשעות העומס: סיום הטיול יהיה בחמאם טורקי אמיתי, כזה שהמקומיים ממלאים אותו. הג`יפים נזנחו ליד בית המרחץ ועטופים במגבות נכנסו לחדר אפוף האדים, גברים ונשים לחוד, שם על במה שופכים מים חמים ושוכבים בתוך האדים, מתיזים מים חמים על הקירות ועל הגוף. אחרי שנרגעים במים נפתחת הדלת, בריון גדול נכנס ו"חוטף" מהחדר אפוף האדים את אחד הגברים, מניח אותו על מיטת אבן, עושה לו מאסג` כוחני, שאחריו אתם גם נקיים אבל בעיקר מרגישים כל איבר בגוף. (ניקוד משפחתי: גדול, ענק, אחרי האבק והג`יפים איזה כיף. משהו בונה: מה בונה? אנחנו מפורקים).
ואפשר בלי שוק?
קצת לפני הטיסה עושים שוק באנטליה. פתאום מוציאים כסף. (ניקוד כללי: 10. כמה דברים יפים יש כאן. למה צריך כבר ללכת?).
