יום 1 - מגיעים לאוסטריה
טסנו בהרכב משפחתי מלא -; אבא, אמא (שחגגה יום הולדת עגול) ניצן -;כמעט 13, עומר 10 וקצת והתאומים נופר ומאור 6 וקצת בטיסת לילה בחברת טואיפליי למינכן. הטיסות הלוך וחזור יצאו בזמן והמטוסים נוחים, עם מקום לרגליים והרבה התרגשות במיוחד אצל הקטנים שטסים בפעם הראשונה. אחרי ההמראה המרגשת כולם נפלו לשינה ואפילו לא שמו לב שהדיילים חילקו אוכל ושתיה. לפני הנחיתה מאור הקטן טען שהוא לא עצם עין...
נחתנו בחמש וחצי בבוקר במינכן הרדומה. אפילו הציפורים עוד נוחרות על העצים. חיכינו ליד הדלפק של באדג`ט עד שש וחצי רק כדי לגלות שהבחורה במשרד מעניקה לנו פולקסווגן טרנספורטר חדשה שעשתה בדיוק 830 ק"מ לפני שפגשה אותנו. כן כן שמונה מאות ושלושים -; זה המספר המדויק. המולטיוואן הזה הוא רכב נהדר בעל שלוש שורות של מושבים, כך שכל צמד ישב בשורה נפרדת. את כל המזוודות הכנסנו בקלות מאחור. הרכב שהוזמן מהארץ היה אופל ויוארו ועבור ההזמנה שילמנו 660 יורו ל 9 ימים דרך ממס"י, כולל ביטול ההשתתפות העצמית נהג נוסף וקילומטרז` ללא הגבלה. שני בוסטרים הבאנו מהארץ בתוך תיק שעלה למטוס כמו מזוודה.
יצאנו משדה התעופה במינכן כשפנינו לזלצבורג ובדרך, ברינג של מינכן נתקלנו בשילוט -; ארנה. הסתכלנו ימינה בערגה אל האיצטדיון המרשים ואני הרגעתי את עומר בטענה שנשאיר אותו ליום האחרון. כמות האנדרנלין של הילדים היתה אדירה. הם באמת זן מיוחד. הבנתי שאנחנו צריכים קצת יותר ממה שתוכנן ולכן נסענו לפארק שעשועים קטן אבל קסום הנמצא בעירה Ruhpolding בגרמניה, קצת לפני המובלעת של ברכסטגאדן (יציאה 112 מאוטוסטרדת A8 מינכן זלצבורג). הפארק המקסים הזה היה ירית פתיחה מצויינת לטיול. כניסה לפארק עלתה 44 יורו לכולנו. אין בפארק מתקנים גרנדיוזים, לא רכבות הרים ולא מתקנים הופכי קיבה אבל כל המתקנים בפארק יחודיים, משעשעים ומקסימים. למרות טפטוף קל שליוה אותנו עד שערי הפארק, ובגלל שהגענו לפני שעות הפתיחה (9 בבוקר), הצעתי שנעשה סיבוב בעיירה, נחפש מקום לקפה ועוגה ונחזור לפתיחה. חזרנו לאחר חצי שעה וגם הגשם פסק לכבודינו בכניסה לחניה, שעולה 1.5 יורו ששולמו לשומר המנומנם. הפארק מתאים לילדים קטנים מתחת לגיל 10 אבל גם הגדולה נהנתה. בילינו בפארק 3 שעות ומשם יצאנו לכיוון אגם המלכים כשהמטרה - שייט באגם. אתר חברת השייט: www.seenschifffahrt.
החניה עלתה 3 יורו ומהר מצאנו את עצמנו בשורת חנויות המזכרות המוליכה לכיוון האגם, כל זאת בעוד הגשם מתחזק. הלכנו עד למזח ורכשנו כרטיסים לשייט במחיר של 29.5 יורו למשפחה. לא גיליתי לילדיי על האיש עם החצוצרה וההסברים שלו בגרמנית תורגמו על ידי המתורגמנית הצמודה -; אמא. ואז, לפתע, שלף האיש את החצוצרה והדגים את ההד מההרים -; מדהים. עברה כחצי שעה ועד שהגענו לסנט ברתולומיאו הגשם פסק.
חיפשנו את מסעדת הדייגים. השעה היתה כבר שעת צהריים והבטן זעקה. מסעדת הדייגים - עד לרגע זה לא כל כך הבנתי אם זו המסעדה אבל ישבנו במבנה שמאחורי הכנסיה ואכלנו דגים טעימים והילדים אכלו ארוחות ילדים. בחלק מהמסעדות בסוף התפריט יש תפריט ארוחות ילדים. הילדים הסתערו על השניצל והציפס. ארוחה דשנה כולל בירה ושתיה קלה עלתה לנו 60 יורו. אתר המסעדה: www.sankt-bartholomae.de. לאחר פתיחת האתר ללחוץ על Gaststätte.
בכניסה לגולינג, בדרך לדירה בה שהינו, עצרנו בסופר המקומי של רשת ספאר. פתוח בימי שישי עד 19, בשבת עד 17 ובשאר השבוע עד 18.30 סגור בראשון. הגענו לדירה של מריה בקלי קלות לפי ההסבר המדוייק שלה וירדנו מהמולטיוואן חסרי נשימה -; הבית מקסים. החווה נקראת בראנדשטאט. בגינה למטה עיזים עם פעמונים, כמו שיש רק בחו"ל, וכלוב עם שרקנים וגם תרנגול שברך אותנו בכל בוקר, וגולת הכותרת: בריכת שחיה ביתית בקוטר 5 מטר עומק של כמטר -; הקטנים בני השש לא נזקקו למצופים. סגרנו את היום הראשון מוקסמים מהנוף הנשקף ממרפסת הדירה. איזה אויר! אוסטריה נפלאה.
לתחילת הכתבה
יום 2 - ביקור במכרה המלח
קמנו בבוקר לקול התרנגול ופעיית העיזים. אחרי ארוחת הבוקר שמנו פעמינו לגולינג, לתחנת המידע לתייר, הנמצאת ברחוב הראשי והנה הפתעה לטובה -; יש חניה ממש ברחוב הראשי . מייד שעטתי אל פתח הדלת רק כדי לגלות שהמקום סגור בימי שבת. איזו פאשלה. תכננו לקנות את כרטיס הזלצבורגלנד ומשם להתחיל לנצל אותו בדרך לאזור האגמים. נו טוב, קפיצה קטנה לקוחל ושם בטח נמצא את המידע פתוח. גם שם היה סגור. אז ננסה בהליין -; עיירה גדולה יותר, אולי שם יהיה פתוח... בקיצור אם אנחנו כאן וגם כאן סגור ואנחנו לא קונים כרטיס לפחות נעלה למכרה המלח הסמוך שגם ככה דילגנו עליו מהתוכניות של אתמול כי היינו בפארק בגרמניה. אתר המכרה: www.salzwelten.at .
הגענו לפתח המכרה וקנינו כרטיסים לסיור של 12.30. שילמנו 60 יורו לכרטיסים ובזמן שנשאר הלכנו לבקר בכפר הקלטי הסמוך. יש שני דברים טובים בכפר הזה: הראשון שהוא סמוך (אם הייתי צריך ללכת עוד קצת בשביל ביקור בבתים הדלוחים והאפלים האלו זה היה מעצבן). הדבר השני הוא שמשם רואים את הנוף הכי טוב של עמק הזלצך שמדרום לזלצבורג. איזה נוף.
סיורים במכרה המלח מתקיימים כל חצי שעה וכבר נאמר עליהם שזאת חוויה לכל גיל. התלבשנו בחליפות הלבנות של הכורים ועלינו על קורת ברזל ארוכה שנעה על מסילת הרכבת עמוק לתוך האדמה - נחמד. הלכנו בנקיקים צרים והגענו למספר אולמות ובהם הסברים בגרמנית ואנגלית של המדריכה החביבה שהתעניינה מהיכן אנחנו ועשתה השוואה למינרלים שיש בים המלח. הילדים די התענינו והקשיבו לתרגומים שלנו וכמובן התלהבו מהגלישה במגלשות. יש שתיים כאלו כשבשניה ניתן לטפס חזרה ולגלוש עוד פעמיים, שלוש. בין המגלשות יש שייט ברפסודת עץ. לא הרגשתי מים תחתינו אבל סביר להניח שהיו שם מים. נראה יותר כמו גימיק ותו לא. עוד כמה סיבובים במכרה והופ אנחנו בדרך חזרה. בסך הכל היה כיף וגם רכשנו תמונה משפחתית שצולמנו במחיר מופקע של 7 יורו. אגב, המדריכה אמרה שזהו המכרה הטוב ביותר מבין השלושה וחילקה לנו מילחיות קטנות כתשורה.
משם שמנו פעמינו דרך האוטוסטרדה זלצבורג וינה לסנט גילגן. לא רציתי להפסיד את פסטיבל הקפיצות למים שאמור היה להתחיל ב- 17.00. בכניסה לסנט גילגן מצפון תחנת מידע גדולה לתייר, והפלא ופלא היא גם פתוחה. רכשנו סוף סוף את הכרטיסים במחיר משפחתי של 117 יורו. אתר הכרטיס: www.salzburgerlandcard.com.
ירדנו לעיירה והתקרבנו אל החוף. חנינו בחניון מסודר במחיר של יורו אחד לשעה. שמתי 3 יורו והלכנו רגלית לאזור המזח. המוזיקה המקומית בישרה שיש חיים באזור ואפילו אוירה שמחה. כשהגענו למוקד ההתקהלות גילינו עשרות אנשים לבושים בבגדים מקומיים, והדבר המוזר -; הרבה גברים לבושים בבגדי נשים. הפסטיבל נקרא Gössl-Dirndl-flight-day והוא מתקיים בפעם הרביעית. התחרות עצמה היא של קפיצות למים מסירה העומדת מול קו החוף והקופצים/קופצות מקבלים ניקוד מ- 3 שופטים. האוירה מסביב נחמדה אבל עד שהעסק יתחמם החלטנו לחפש משהו לאכול. החלטתי לשאול את אחד מהמוכרים המקומיים לגבי מסעדה טובה שהוא ממליץ ואכן הפנה אותנו למסעדה הנמצאת ממש ליד המקום בו עולים ויורדים מהשייט באגם. אתר המסעדה: www.fischer-wirt.at
אכן ההמלצה היתה טובה. אכלנו שניצלים ענקיים וגם ספגטי בולונז שחולק בין כולם וכמובן בירה גדולה וצוננת והכל במחיר 70 יורו לכולם. למנות העיקריות נלוו סלט ירקות שהכיל עלי חסה, גזר, תירס וקצת עגבניות שרי ברוטב ותפוחי אדמה אפויים בתנור עם עשבי תיבול וחמאה שהיו מצויינים. קמנו מהמסעדה לקראת השעה חמש והלכנו לתפוס מקומות לצפות בקופצים המשונים למי האגם. עברה כמעט חצי שעה והעסק לא מתחיל. החלטנו שדי, לא מחכים יותר והולכים לרכבל היוצא מהכביש הראשי ועולה לפסגת ההר שמעל.
אחרי חיפוש חניה באזור שלקח קצת זמן הגענו ברבע לשש, ממש לפני הסגירה. נכנסנו כולם לקרון ומאושרים התחלנו לטפס מעלה מעלה. הנסיעה ברכבל אורכת כעשר דקות. כשהגענו למעלה המפעילים לא היו מוכנים, למרות תחנונינו, לאפשר לנו לצאת מהקרון והמשיכו לנו את הסיבוב בדרך למטה. כשהגענו למטה השעה היתה כבר אחרי שש. מרחוק נשמעו צלילי הפסטיבל והחלטנו לחזור לשם לגלות שהוא עוד בעיצומו, לצפות בעוד כמה משוגעים שקופצים למים עם הבגדים ולחזור לקראת שבע למכונית.
חזרנו לקראת תשע לדירה של מריה, לא לפני שעצרנו לצפות בריקודי הרחוב שהתקיימו ברחוב הראשי של העיירה קוחל, שהביאו אותנו לידי מסקנה פשוטה -; כל התקבצות של יותר מ-3 רכבים בעיירה אחת לאחר השעה שבע בערב מעידה על קיום ארוע כלשהו במקום ושווה לבדוק זאת. הגענו לצימר בגולינג ו...הופ לבריכה.
לתחילת הכתבה
יום 3 - המצודה ומופע הבזים
לפי אתר המצודה -; מופע הבזים מתחיל ב- 11 בבוקר ולכן מאוד השתדלנו להיות בחוץ כבר ב 10.30. אפילו הגדלתי לעשות ונסעתי לקנות לחמניות בסופר השני של גולינג הנמצא בכניסה הצפונית לעיירה לבאים מכיוון קוחל. בשעה 8 וחצי בבוקר הלחמניות יצאו מהתנור חמות וטריות. יצאנו בסוף ברבע ל- 11 ומיהרנו לוורפן.
הגענו, קנינו כרטיסים למעלית (רכבל) במחיר משפחתי של 7 יורו. הכניסה לאתר ולמופע הבזים -; חינם למחזיקי כרטיס הזלצבורגלנד. המצודה עצמה מבפנים לא השאירה חותם רציני אצל הילדים. הגענו לחצר הפתוחה רגע לפני שהתחיל המופע ומייד נעמדתי במקום עליו המליץ לי "טריקו", מתחת לעץ שבראש הגבעה -; גם נוח לצילום וגם בצל. הילדים ואמא הלכו והתיישבו בספסלים אבל היה להם חם בשמש אז הם ירדו למטה לצל. זו היתה שגיאה -; את הטיסות של הבזים מעל ראשי היושבים בספסלים הם החמיצו ולכן כל המופע נראה להם די משעמם.
בבוקר בארוחה אמרתי להם שלאחר המבצר נלך למערת הקרח. הסברתי שמדובר בהליכה, עליה ברכבל ועוד הליכה. האמת, לא חשבתי שיהיו מסוגלים אבל לקחנו בגדים חמים, כולל כובעי צמר, כפפות וצעיפים וחליפות עבות של חורף. שמנו פעמינו לכיוון העליה למערה ומשם כל מצודת וורפן נפרשה לנגד עיננו. הגענו עד לחניה בה מתחילים ללכת ושם גם יש שלט גדול עם מפה והסבר. המוטיבציה ירדה פלאים והחלטנו שלא הולכים את זה. ומכיוון שבכל זאת רצינו מערת קרח, נסענו לאגם האלשטט למערה שבאוברטראון.
חלפנו את האלשטט בדהרה ובניגוד לאחרים הפנורמה של הבתים והאגם לא החסירה בנו פעימה -; כנראה בגלל גודל הציפיות וגם צבע המים באגם שהיה ירוק משהו בניגוד לאגמים הקודמים שהיו כחולים . אתר מערת הקרח: www.dachsteinwelterbe.at.
הגענו לחניה שממנה מתחיל הרכבל, יש רכבל כל רבע שעה. המחיר למשפחה 62.50 יורו כולל עליה ברכבל וסיור במערת הקרח. בחוץ השמש זרחה והשעה היתה כבר שעת צהריים 14.30 ואנחנו מטפסים ברכבל. הנוף יפהפה מלמעלה וכל אגם האלשטט נפרש לנגד עיננו. כשמגיעים למעלה צריך לגשת שוב לקופה להרשם ולקבל מספר קבוצה. יצאנו בעקבות ההסבר של האיש מאחורי הזכוכית והתחלנו לטפס בהר. המזל הגדול הוא שלא טיפסנו למערה בוורפן. גם כאן העליה לא קלה וחוץ מעומר הכדורסלן שדילג בקלילות על השבילים הנוחים כולנו הגענו למעלה חסרי נשימה. העליה לקחה לנו כ- 20 דקות בשביל סלול אך גם תלול. הנוף - נפלא.
בפתח המערה חיכינו למדריך והוא שאל מי לא דובר גרמנית וצריך הסבר בשפה אחרת. אני הרמתי יד והוא שלף חוברת באנגלית ואמר: "היא ממוספרת לפי החדרים ומתורגמת בדיוק לפי מה שאגיד בגרמנית". הנהנתי בראשי ושאלתי מה הטמפרטורה בפנים. המדריך אמר -; מינוס אחת אולי מינוס שתיים. מייד הוצאו כל העליוניות, כובעי הצמר והכפפות וכך נכנסנו למערה. למרות שלא היו לנו מעילים עבים הילדים לא התלוננו על קור וגם לא התלוננו על קושי מיוחד בצעידה במערה ובעליה בסולמות ובמדרגות. המראות בתוך המערה יפים ביותר ומרשימים והילדים התרשמו לטובה. לאחר כשעה יצאנו החוצה. השעה היתה 16 וקצת ולפנינו עוד ירידה ברכבל ו....נסיעה לחיפוש מסעדה. הרכבל האחרון ב- 17 וב- 16.30 כבר היו די הרבה אנשים שחיכו בתור. למזלנו הצלחנו להדחק עם עוד כמה עשרות צועדי הרים מיוזעים בקרון וירדנו למטה. יש באזור עוד מספר מערות וגם את התצפית של חמש האצבעות -; לא לבעלי לב חלש ו/או פחד גבהים.
בחיפושינו אחר מקדונלדס, הגענו לבאד אישל, שהיתה מנומנמת בראשון אחר הצהריים ולא היתה נפש חיה ברחובות. המשכנו בנסיעה לסנט וולפגאנג. שם יש מירבלה (על ענתי, שנתנה לנו את הטיפ, אפשר לסמוך).
נסענו ועברנו את המנהרה ובדיוק ביציאה מהמנהרה בצד ימין חניון בתוך בנין. חנינו וממולנו כיכר קטנה. מימין רחוב ומקבץ של בתים ומשמאל מדרחוב יפה. הלכנו את כל המדרחוב ואת כל סמטאות סנט וולפגאנג היפה כדי לגלות שמירבלה נמצאת 50 מטר ימינה מהחניון! הגענו למירבלה רעבים ולמזלנו קיבלנו קצת שקט מהקטנים כי למסעדה חדר שלם ובו משחקיה לילדים שהיתה רק שלהם. היינו צריכים למשוך אותם משם כשהגיע האוכל, והוא הגיע אחרי הרבה זמן. המנה של עומר הגיעה לאחר שהקטנים כבר כמעט סיימו את השניצלונים שלהם. שרות גרוע, אוכל סביר.
קמנו ונסענו חזרה לגולינג. היום הגמר הגדול של היורו וצריך להגיע בזמן לחדר. עיון חטוף במפה גילה לי שיש כביש מסטרובל עד לאבטנאו (דרך פוסטלם) והוא מקצר את הדרך בחצי. עלינו על הכביש. עוד טעות. הכביש מופיע בחוברת הזלצבורגלנד -; מס` 141 והוא חינם לאלה שבאים מאבטנאו. לאלה שעולים עליו מסטרובל לאחר נסיעה של כ- 10 ק"מ בדרך הררית יפה ליד ערוץ נחל מגיעים לש.ג. והגברת הלא סימפטית סופרת את הנוסעים, עושה חשבון כמעט 5 דקות ומשחררת לאויר -; 20 איירו! מה! פרסה ומייד. נוסעים חזרה להאלשטט. הגענו לחדר של מריה כשניגנו את ההמנון של ספרד. הערב אנחנו ספרדים. הם גם שיחקו בבית של זלצבורג ואינסברוק וגם מריה ומשפחתה היו בעד ספרד. הספרדים ניצחו ואנחנו קפצנו למים בבריכה של מריה.
לתחילת הכתבה
יום 4 - זלצבורג
היום יום זלצבורג. שוב יצאנו מאוחר והגענו לארמון הלברון שנמצא באניף -; פרבר דרומי של זלצבורג בשעה 11.30. חנינו בחניה הצמודה, ניגשנו למודיעין, העברנו את כרטיס הזלצבורלנד וחיכינו בסבלנות למדריכה שתגיע. בינתיים הגיעו ילדים רטובים בכל גופם ואני חטפתי מבט זועם מהגברת הראשונה שאמר אין לי ברכב בגדים קצרים להחלפה! היה חם בחוץ ואני אמרתי שלא ממש חייבים להרטב וקיוויתי שאכן זה באמת כך. נכנסנו לתוך הגן וכאן התחיל סיור מקסים של כשעה, כשהמדריכה מיטבה בהסברים וגם מיטיבה במשחקים עם מזרקות המים. צלם הוידאו המשפחתי קלט את האזורים היבשים מייד ותמיד עמד שם כדי לצלם את האחרים נרטבים מעט ואף הנציח החלקה של הבת הגדולה בנסיון לנוס מפני מתז שהגיע ממקור לא צפוי.
הגנים הסמוכים לארמון גם הם שווים שיטוט, כך שלאחר שיצאנו מהחניה נסענו לעיר הגדולה. מצאנו חניה באחת הסמטאות הסמוכות לכיכר מוצארט, משהו כמו 5 דקות הליכה מהכיכר, 3 שעות עלו לנו 3.3 יורו. השעה היתה 14.30 ואנחנו מתקדמים לכיכר מוצרט. הכיכר מלאה פועלים ומשאיות שפרקו את הבמה הגדולה שעליה הקרינו את המשחק אמש. התחלנו לשוטט בסמטאות העיר העתיקה כשפנינו לצד השני -; מוזיאון הטבע. נכנסנו למוזיאון כשהחום בחוץ כבר כבד ובפנים לא שמעו על מזגנים. המוזיאון מעניין אבל החום היה יריב קשה לריכוז. כשיצאנו משם איך לא -; היינו רעבים. או הנה, בלי שנבקש, יש מקדונלד ממול. כמה נסענו אתמול בשבילו? חזרנו לרכב והשעה היתה כמעט שש. נסענו לגני מיראבל.
הגנים מרהיבים ביופיים, לא נופלים מהגנים של שיינברון בוינה או אפילו מאלו של ורסאי. מאחור ישנה גינה קטנה עם משחקים לקטנים. התאומים לא ויתרו על חצי שעה במתקנים -; חופשי לכולם. אז החלטתי שהגיע הזמן לבדוק את אזור הקניות שליד שדה התעופה. נסענו לקניון היורופארק. עד שהגענו וחנינו כבר היה כמעט 19 ובדיוק ב- 19.30 כאילו מישהו הוריד את המתג הקניון התרוקן והחנויות נסגרו. הבנות בקושי הספיקו למדוד משהו. הבטחתי לבנות שנבוא שוב ביום אחר. חזרנו לחדר של מריה, לא לפני שקפצנו לבדוק את מפלי הבית שלנו -; מפלי גולינג.
הכניסה למקום חינם עם כרטיס הזלצבורלנד. כשהגענו השעה היתה 20.00 ואיש לא אייש את הכניסה לשביל המוביל למפל. צעדנו בקלילות והרעש היה גדול. חמש דקות ואנחנו מול המפלים המרשימים.
לתחילת הכתבה
יום 5 - יורופארק
היום יום הולדת. תשע בבוקר, דפיקה בדלת. אמא כבר התעוררה לקול השירה של כולנו -; היום יום הולדת. בדלת עומדת מריה כשבידה האחת עוגת גוגלהוף עם 4 נרות וביד השניה אגרטל עם זר פרחים. אמרנו כבר שהיא מקסימה? מריה מברכת את הגברת הראשונה ב: שיינה גיבורצטאג (יום הולדת יפה) -; נשיקות חיבוקים ו....כיבוי הנרות. מה היא ביקשה במשאלה אין לי מושג אבל הבנתי שיש שאיפה לחזור לקניון היורופארק. ומה עם הגרוסגלוקנר? מה עם קניון ליכטנשטיין? יחכו.
נסענו ליורופארק, רבע שעה מגולינג. בילינו שם עוד שעתיים. מזל שבאנו מוקדם. בשתיים עשרה יצאנו בנסיעה דרומה. פנינו לגרוסגלוקנר. נסענו כשעה והתחלנו לטפס מברוק לכיוון הכניסה. הגענו לכניסה, חנינו והלכנו לבדוק את הפארק הקטן שכולם קראו לו "הכל ביורו". חמוד. הילדים נהנו גם מהמתקנים הקטנים ואז החלו השמיים לקדור. עננים רבים כיסו את ההרים והיו אפורים ומאיימים. האיש בפארק אמר שבהמשך זה רק יהיה יותר גרוע. אמא החליטה -; נשאיר את הגרוסגלוקנר לפעם אחרת, נלך לכייף בפארק המיים בוואגרין. בדרך עוד עצרנו במקדונלד בסנט. יוהאן.
חזרנו ללילה אחרון אצל מריה בגולינג כשכל הדרך חזרה מלווה בגשם שוטף.
לתחילת הכתבה
יום 6 - אבטנאו ועמק הזילר
נפרדנו ממריה ונסענו לכיוון אבטנאו. 20 דקות נסיעה. מגיעים והילדים משתאים מאורך המסלול. אתר מגלשות ההרים: www.karkogel.com. מציגים את הכרטיס ועולים ברכבל. מאור יושב עלי ונופר על אמא. עומר יורד ראשון, ניצן אחריו, אמא ונופר במספר 3 ומאור ואני מחפים על כולם מאחור. בדרך למטה הבנתי שאמא לא מפסיקה ללחוץ על הברקסים. אני מגיע עד אליה ומאיץ בה. גם ככה מאור טוען שכל לחיצה שלי על הברקס מכאיבה לו באיזור החלציים. הגענו למטה מאושרים מהחוויה ואני מצהיר שאני עולה שוב והפעם לבד. כולם רוצים עוד סיבוב. 13 יורו לכולם -; הכרטיס מקנה גם הנחה בסיבוב נוסף. המצלמה שמצלמת את היורדים מודדת גם את המהירות. אני ונופר יורדים במהירות הגבוהה במשפחה -; כמעט 35 קמ"ש. היה מהר יותר אם הייתי לבד. בחזרה לאוטו אמא טוענת שהיא רוצה עוד זלצבורג. לא מיצינו את העיר היא אומרת. אז נסענו שוב לזלצבורג. קניון ליכטנשטיין שוב יחכה.
הגענו לכיכר מוצארט, שהיתה ריקה מקונסטרוקציות של עידן היורו והרבה פחות פועלים ומשאיות מילאו את הכיכר. פנינו לקתדרלה להראות לקטנים איך נראית כנסיה בחו"ל. סיבוב קצר בפנים ואנחנו כבר בדרך לאלטר מרקט. מהכיכר היפה פנינו ימינה לרחוב היהודים (Judengasse). האטרקציה המרכזית בסימטה הצרה הזו היא חנויות הביצים. לא לפספס. אלפי הביצים המקושטות בכל הצבעים ובכל הצורות עם ציפוי בדים וציור מכחולים הכל הכל בעבודת יד.
משם חזרנו לאלטר מרקט ופנינו לשיטוט במדרחוב גטריידה Getreidegasse, המלא בחנויות מזכרות ושאר דברים יפים. עצרנו לאכול במסעדת המזון המהיר של מאכלי הים -; נורדסי. כשעומר מחסל פילה סלמון ואמא ואני אוכלים שרימפסים, עלה כ- 40 יורו לשלושתינו כשהשאר חטפו שוב משהו במקדונלד שממול. חזרנו לאוטו לא לפני שנפרדנו ממוצארט בביקור בבית הולדתו הנמצא בגטריידה מס` 9.
יצאנו שבעים מזלצבורג ושמנו פעמינו דרך האוטוסטרדה לכיוון אינסברוק. הנסיעה ארכה כשעה וקצת עד למחלף הנמצא 40 ק"מ לפני אינסברוק ובו שלט -; זילרטל -; עמק הזילר. ברוכים הבאים לטירול. הנופים בטירול חדים יותר כמו גם ההרים המשופעים יותר. לאחר 20 דקות של נסיעה בעמק הגענו ליעד זל אם זילר. עיירה חמודה. נוסעים קצת ברחובות לפי השלטים זלברג (Zellberg).
הגענו לצימר. מריה, בעלת המקום, כבר חיכתה לנו בחוץ וקיבלה אותנו בחיוך. לא מבינה מילה אנגלית. בית שכולו מעץ כשמריה מעניקה לנו 3 חדרים פרט לפינת האוכל והמטבח. בחורף היא אומרת אין מקום להכניס סיכה. בכל חדר יש כיור והמקלחת משותפת כמו גם השרותים.בחורף היא משותפת לכל דיירי החדרים ועכשיו הכל שלנו. יוצאים למרפסת וכל העמק נפרש לפנינו. העמק הוא חלום. ממולנו בדיוק הכביש המתפתל מעלה למעבר גרלוס. מתחתינו צל אם זילר. ואנחנו - בעננים. הולכים לישון לא לפני שעוברים על כל הערוצים בלווין. אצל מריה מגולינג היו רק 4 ערוצים בגרמנית. כאן יש עשרות ערוצים כולל CNN.
לתחילת הכתבה
יום 7 - קפרון
קמים בבוקר לתקלה ברכב. מרוב זינוקים בעליה שעשינו התחיל לצאת ריח של שרוף מהקלאט`ש. מזעיקים חילוץ שמגיע אחרי שעתיים. הבחור עושה סיבוב עם הרכב חוזר ואומר שזה בגלל שהקלאט`ש חדש והוא מתאמץ אז יש ריח של החיכוך. העיקר שאפשר להמשיך. השעה אחת ואנחנו מטפסים את מעבר גרלוס כשהמטרה היא קפרון. נסענו יותר משעה והגענו בשתיים ורבע לחניון ממנו יוצאים האוטובוסים לסכרים והוא נמצא קצת אחרי הרכבל לקיצהורן. אתר הסכרים: www.tauerntouristik.at
קנינו כרטיס משפחתי ב- 35 יורו ועלינו לאוטובוס שיצא מייד. האוטובוס יוצא כל 3/4 שעה החל מ- 10 בבוקר ועד 15:15 בצהריים. בכיוון ההפוך האוטובוס האחרון יוצא ב- 17:00 מנקודת הקצה למעלה בסכרים. טיפסנו קלילות עם האוטובוס עד שהגענו למעלית הגדולה. רק אנחנו ועוד טייל אחד. המעלית העצומה הזו סחבה אותנו בקלילות במעלה ההר. הגענו למעלה ומייד עוד אוטובוס שהתחיל שוב לעלות ולאט לאט נגלו בפנינו הסכרים. למקום יש פוטנציאל אבל כרגע הוא נראה כמו אתר בניה. לפחות הדרך למעלה נראית כך. גם כמות המים באגם התחתון דלה והוא נראה כמו שלולית גדולה. באגם העליון המצב טוב יותר אבל פנורמת ההרים המושלגים מסביב והמבט לעמק מבעד לשני האגמים מפצים על הפשטות של המקום. מרביצים מספר צילומים בנופי הסביבה, יושבים לסיבוב חטיפים באויר המשגע ומחילים לרדת למטה.
החלטתי לנסוע לצל אם זי. העיירה עצמה יפה ואני ניגש מייד לקטע הגובל באגם -; לא ממש מתרגשים אבל יפה. האגם וההרים מסביב נותנים נוף יפה. התחלנו לשוטט בסמטאות בחיפוש אחר מסעדה. הלכנו והלכנו עד שהגענו ל....מקדונלד. עומדים בתור כשכל שאר 15 האחרים בתור מסביבי מדברים בערבית בקול רם. אוכלים, אומרים יפה שלום לעיר ונוסעים להספיק לתפוס את מפלי קרימל בהם צפינו בדרך הלוך. חשבתי אולי בכל זאת נטייל רגלית בקרימל. קיוויתי שפתוח עד מאוחר אבל כשהתקרבנו למפלים לא היה סיכוי שנרד מהאוטו. גשם כבד ירד עלינו. נסענו בגשם עד זילר וטיפסנו שוב לזלברג מעלה מעלה. הילדים שוב החסירו פעימה כשעשיתי פרסה ושמחו להכנס הביתה לטלביזיה ולמשחקי קופסה משפחתיים.
לתחילת הכתבה
יום 8 - אינסברוק
היום נוסעים לאינסברוק. בדרך עוצרים בוואטנס (Wattens) במפעל הקריסטלים של סברובסקי. שילמנו 16 יורו לכניסה -; ילדים חינם. הסיור עצמו מעניין ומיוחד. חדרים עם מיצגים שונים הקשורים לקריסטלים ומשחקי אור והשתקפות, ובסוף -; חנות ענקית בה הבנות בילו שעה קלילה במדידה והחלפה של תכשיטי קריסטלים. יצאנו משם חמושים בשרשרת ועגילים ומיהרנו לכיוון הצנטרום של אינסברוק. חצי שעה והיינו שם. חנינו בחניון של האלטר שטאד (העיר העתיקה). על גדת הנהר 5 שעות עלו 7 יורו. נכנסנו ישר למדרחוב הרצוג פרידריך והגענו עד לתקרת הזהב כשמסביב המון מסעדות שבכולן יושבים ושותים בירה בכוסות גבוהות. גם הבנינים יפים ובמיוחד מושך את תשומת הלב הלבלינגהאוס המקושט. הלכנו לרחוב מריה תרזה המלא בחנויות והבנות הסתערו על הומניק -; נעליים בסיילים. דוקא שם קנינו נעליים לבנים. נייקי לכדורסלן ב- 40 יורו (לא יקר בכלל) ולקטן ב- 30 יורו.
המשכנו לשוטט בסמטאות שמסביב ואז התחלנו להיות רעבים. הנה המקדונלד ברחוב הרצוג -; בשום אופן לא נכנסים. יש מסעדה איטלקית ממול. מסעדת Panini ואין להם אתר. עלינו לקומה השניה והזמנו שניצלים וינאים וקורדון בלו. הקטנים הסתפקו בנקניקיות ושילמנו לכולם 50 יורו ללא שתיה. אפילו בלי בירה. השעה היתה חמש ואנחנו לכיוון הרכב -; חוזרים לזלברג? לא ולא. נוסעים למיטנוולד. העיירה מיטנוולד נמצאת בגבול גרמניה אוסטריה קצת צפונה לסיפלד.
חנינו בחניה אחורית של אחד המלונות וירדנו לשוטט בסמטאות המקסימות של העיירה עם הבתים המצויירים. לא חשבנו בכלל על מוזיאון הכינורות המפורסם שיש בעיירה ובטח כבר היה סגור. פשוט הסתובבנו בעיירה המקסימה. אהבנו את אמצע היער - Mittenwald . משם המשכנו בנסיעה לגארמיש פארטנקירשן -; שתי ערים מחוברות, שגם להן רחובות עתיקים עם בתים מצויירים. כדי לא לחזור בדרך שממנה באנו נסענו עוד צפונה דרך האגמים עד באד טולץ ומשם ירדנו חזרה לכיוון אוסטריה דרך אכנסי (Achensee) - האגם היפה שעצרנו על שפתו לצילומים אחרונים. משם חזרה לזילר ללינה אחרונה.
לתחילת הכתבה
יום 9 - מינכן
השכמה אחרונה בבית שעל ההר. הרגשה מעורבת של פרידה עם געגוע למיטה של הבית. מריה ברוגר, המארחת שלנו, מגיחה להיפרד ומתרגשת גם היא. מרבית האורחים שלה גם בחורף אינם מדברים גרמנית והיא די מתקשה באנגלית, אז גם לה המפגש עם אורחת דוברת שפתה הוא מיוחד. מעמיסים את המזוודות ומתחילים לנוע למטה לעמק. בקטע הראשון של הירידה הילדים ממש מתפללים שלא יקרה כלום. קצת קיבלו טראומה מה"ברג" הזה. ירדנו לזילר, קצת צילומים אחרונים ואנחנו משייטים צפונה.
בדרך, על הכביש הראשי, בכניסה לכפר Schlitters עוצרים בחנות המזכרות של לינדה. חנות ענקית של 3 קומות של מזכרות מכל הסוגים. עבודות עץ זכוכית בד וכל שאר המזכרות שרק חלמתם -; כולן עם אזכור לטירול או אוסטריה. בחזית חניה גדולה עם שלט הכוונה לאוטובוסים. יצאתי לשמש והנה מעבר לכביש -; רכבת העמק. כבר אמרנו שהעמק הוא חלום? רכבת הקיטור החוצה מספר פעמים ביום את הזילרטל עד מאיירהופן והקטר שורק למרחקים. בתכנון היה לעלות על הרכבת הזו באכנסי, שם היא נוסעת צפונה ומטפסת על ההר אבל גם את רכבת הקיטור נשאיר לטיול הבא.
לקחנו מזכרות בחנות של לינדה, השארנו 40 יורו לאוסטרים החביבים בחנות והנענו מנועים. עלינו על האוטוסטראדה ישר לארנה של מינכן. ירדנו ירידה אחת מוקדם מידי מהכביש המהיר ומצאנו עצמינו נוסעים ברחובות מינכן לכיוון המשוער. חלפנו על מוזיאון BMW וקיווינו אולי לשוב אליו מאוחר יותר אבל ביקור בארנה הוא מעל הכל. אתר אליאנס ארנה: www.allianz-arena.de
הגענו לאליאנס ארנה ושוב החסרנו פעימה מהעיצוב המרשים. שילמנו 29 יורו לכרטיס משפחתי וחיכינו לסיור. בסיור עצמו אפילו הבנות נהנו ולא האמינו שאנחנו הבנים לא המשוגעים היחידים באזור. כמויות האנשים המבקרים במקום היא אדירה. כל רבע שעה יוצא סיור והכל בסדר מופתי. האיצטדיון מרשים גם מבפנים ולמרות שזו פגרה ואין שערים וסימוני מגרש עדיין אפשר להרגיש את העוצמה של ההיכל. המדריכה מבקשת לבחור בין ביקור בחדר ההלבשה הכחול של מינכן 1860 או האדום של באיירן מינכן. כולם פתאום נהיו "אדומים" והיא טוענת שכבר 8 חודשים היא לא ביקרה בחדר ההלבשה הכחול. באיירן מינכן זה שם דבר לכל אוהד כדורגל. גם החנות של באיירן מלאה בכל טוב וגוזלת יורו בכמויות מהמבקרים בה. לא זול בכלל. עומר לא התאפק והתהדר בחולצה של לוקה טוני.
שעה וחצי היינו בארנה ויצאנו לחניה. יש לשלם 5 יורו במכונה וכשהשער נפתח אנחנו כבר מסתכלים על השעון ומבינים ששדה התעופה קורא לנו -; הגיעה השעה להתעורר מהחלום. תידלקנו בשדה התעופה. יש תחנת דלק בשדה וניווטנו בקלות לפי השילוט של החזרת רכבים שכורים -; טרמינל 1 ו-2. את הדלפק של טואיפליי שמו באגף F שזה לא ממש בשדה התעופה ומרוחק מכל שאר העולם. שוב הרגשנו ישראלים. מזל שלא בנינו על הדיוטי. הטיסה חזרה היתה נעימה וקצרה וכך גם הנחיתה. הילדים קיבלו מטוסים מתנפחים בצבע טואי צהוב והלכו איתם לגן בגאווה ביום שחזרו לקייטנה. גם אנחנו בוגרי אוסטריה. איזה כיף שלאמא היה יום הולדת עגול. בדרך הביתה כולם עשו כיפאק לאבא -; יצאת גדול!
לתחילת הכתבה
סיכום
כמה דגשים ותובנות מהטיול:
- אוסטריה זולה במונחים מערב אירופים. הטיול כולו עלה לנו 21,000 ¤ כולל טיסות, לינות, רכב, דלק, מחיה וקניות. וקנינו לא מעט! לזוג+4 ילדים הקצבתי מראש 25,000 ¤ ויצא שהוצאנו למחיה ודלק כ- 150 יורו ליום בממוצע.
- הלינה בגולינג היתה מוצלחת. את הלינה בזילר הייתי מחליף בדיעבד בסיפלד, הצפונית לאינסברוק. ולא בגלל ההר הגבוה אלא בגלל אפשרויות הטיול השונות, כמו יום טיול לאזור ארמונות לודוויג.
- מחירי הדלק באוסטריה נכון ליולי 08 הם 1.4 יורו לליטר סולר ובגרמניה 1.5. הסולר בזילר זול גם מהסולר באגמים.
- מזג האויר היה ברוב הימים לטובתנו וגם כשירד גשם זה לא ממש הפריע. אז שינינו תכניות והמשכנו ליהנות.
- חשוב לשכור רכב עם ביטול השתתפות עצמית. הצלחתי לכופף את הטמבון האחורי באחד מהרוורסים הלא מוצלחים שלי. כמו כן הבחירה ברכב לתשעה הוכיחה את עצמה. חשוב גם לשכור מחברה שיש לה תחנות שרות רבות. לחברות הגדולות יש בדרך כלל יותר. תוך שעתיים היינו חזרה בטיול. ממצב של דילוג על יום טיול הספקנו לטייל בקרימל ועוד קצת ולחזור.
- בסופרים הפזורים במבואות של כל עיירה יש הכל. אם חסר משהו -; חפשו אותו בסופר.
- קניית כרטיס הזלצבורגלנד הוכיחה את עצמה וחסכה לנו עשרות יורו - מומלץ.
- חשוב ביותר -; דיסקים מהארץ וכמה שיותר הרי זה משובח. מי יכול לשמוע מוזיקה גרמנית משך כל הטיול?
