אוסטריה - כחול בשמיים וירוק בעיניים

וינה, קן הנשרים וגולינג

הגענו לוינה בטיסת אל על בשעות הערב. הגענו ברכבת והתמקמנו במלון איביס עם חפצינו ללילה אחד. על פי עצתה של פקידת הקבלה במלון, נסענו למדרחוב קרנטנר, שהוא אחד מרחובותיה הראשיים של וינה, על מנת לטעום טעימה ראשונית מהעיר. הלכנו לעת ערב במדרחוב הססגוני, רוב החנויות היו סגורות, אבל אפשר היה להתרשם מזהרן. קינחנו במנת גלידה בזנוני-זנוני המומלץ ושבנו למלון ללינת לילה. מידע נוסף אודות מסעדות בוינה והגלידריה.

למחרת, אחרי ארוחת הבוקר במלון, נסענו לסוכנות הרכב לאסוף את הרכב מסוג אופל אסטרה דיזל, רכב מרווח ונוח. עשינו את דרכינו מחוץ לעיר וינה באוטוסטראדה, לכיוון קן הנשרים בגרמניה, ה-Berchtesgaden. החננו את רכבנו בחניה ועלינו, ביתרת הדרך, עם האוטובוס לאתר עצמו. הדרך עצמה מרהיבה ביופיה, כשלצידי הדרך נפרשים נופים מופלאים של הרים פראיים, יערות על שלל גוני הירוק וצמחיה עבותה. האוטובוס הביא אותנו אל האתר. נוף נפלא נפרש לעינינו בתצפית הראשונה ואחר כך עלינו במעלית המקורית והמפוארת ששרדה, עוד מאז, אל מרומי האתר. שם צפינו לכל עבר אל הנופים המרהיבים ואל ההרים המשוננים, בעוד העננים נשברים לתוכם. עשינו מסלול הליכה קליל במקום עד שהדרך נראתה בעייתית, וחזרנו אל האתר עצמו, שבו מצויה מסעדה. ירדנו במעלית אל חניון האוטובוסים ועשינו שוב את דרכינו אל הרכב.

 מכאן נסענו, מרחק לא רב, לימת המלכים Konigssee. קנינו כרטיס לספינה ששטה באגם הקסום הזה, שנחבא בינות להרי הפרא, ולא חדלנו להתפעל מיפי ההרים ומהתצורות המיוחדות שנגלו לעינינו. באמצע השייט עצר המפעיל את הספינה, הוציא חצוצרה, וניגן אל מול ההרים, כשההרים מחזירים את המנגינה כהד. הספינה עשתה את דרכה לאי קטן, עליו ממוקמת כנסיה חביבה וציפורים וברווזים מתמקמים לשנת הלילה שלהם בו. טיילנו על שפת המים, צילמנו ושבנו לספינה, כשטיפות הגשם הלכו והתעבו מעלינו. לאחר ארוחת הערב, שסעדנו במסעדה על גדות האגם, עברנו שוב את הגבול לאוסטריה ושמנו פעמינו לצימר, שהוזמן מראש ב-Pass-Lueg. זהו בית בן למעלה ממאה שנים ובו פנסיון, המכיל כ-20 חדרים ומנוהל על ידי דייויד, בחור אנגלי ורעייתו הצעירה סטפני האוסטרית. המקום הומלץ באתר "למטייל" ואכן, שהייתנו בו היתה נעימה ביותר. הארוח היה נהדר, החדר נעים ביותר וארוחות הבוקר היו טעימות. בעלי המקום מנהלים גם מסעדה ומגישים ארוחות ערב. אנחנו אכלנו שם פעמיים. הפנסיון עצמו ממוקם בליבה של שמורת טבע, בקצה העיירה Golling.

לתחילת הכתבה

הגרוסגלוקנר, האלשטט וזלצבורג

למחרת, אכלנו ארוחת בוקר בצימר ומאחר וזהו היום הבהיר מבין הימים שצפויים לנו כאן, החלטנו לנסוע לעבר הגרוסגלוקנר - מעבר ההרים היפה והמרהיב באוסטריה, הממוקם בלבה של שמורת הטבע ההורה טאורן, שמורת הטבע הגדולה באוסטריה. הדרך אל הפסגה, שגובהה 3,798 מטרים, התחילה בעיירה ברוק בחנות פסלוני העץ. שם עברנו במחסום האגרה, בתחנות המידע ותחנות העצירה, כפי שהומלצו בפרוספקט שקיבלנו ובהמלצות למטייל. חילצנו עצמות ונהננו מהדרך הפתלתלה והמרהיבה ביופיה, עד שהגענו לפסגת פרנץ יוזף. שם, בבית הקפה שבפסגה, קינחנו בשוקו חם ועוגה. אחר כך עשינו את דרכינו לעבר רכבת המכוניות, שבה הותרנו את הרכב על הפסים ועברנו לקרון ישיבה, איתו עשינו את הדרך ממלניץ לבאדגסטיין. בערב חזרנו לצימר לארוחת ערב ושינה.

 ביום הרביעי לטיולנו יצאנו לנסיעה בבוקר לעיירה האלשטט, השוכנת על אגם האלשטט. היום החל כגשום ומעונן ואנו צעדנו לאורך רחובה הראשי של העיירה, שנמתח לצידו של האגם, כשמטריות מעל ראשינו. העיירה היפה היתה מלאה בתיירים למרות הגשם. ויתרנו על שייט באגם והמשכנו למוזיאון הגולגלות ולתצפית על העיר מן הכנסיה. מכאן נסענו למערת הקרח באוברטאון. הדרך אל המערה תלולה ולא קלה והגענו מתנשפים לפתחה. נכנסנו בקבוצה למערה וערכנו סיור מודרך בתצורות הקרח המרהיבות. הטמפרטורה במערה הינה 0 מעלות כל השנה, כך שהתלבשנו חם ונהננו מהסיור. אחר כך נסענו לעיירה באד אישל וערכנו ביקור בגן של בית המלוכה הקיסרי של קיסר אוסטריה פרנץ יוזף ורעייתו המלכה סיסי. סיירנו בעיירה היפה לאורך נהר טאורן ואכלנו בקונדיטוריה המיתולוגית "צאונר" עוגה וקפה. אחר כך נסענו לאגם גוסאו הקטן והיפה. צעדנו מסביב לאגם במסלול יפה, כשצבעי האגם נשקפים אלינו בכל גוני הכחול והירוק. תוך כדי ההליכה החל לרדת גשם, שהביא איתו יחד עם השמש קשת בענן, שהגיעה מבין העננים הישר אל האגם. חגיגה ללב ולעיניים (בשלב זה המצלמה, כמובן, לא הפסיקה לתקתק). חזרנו לצימר בערב והספקנו לעשות את Lammer Klam, מסלול טבע, שבמרכזו מפל שמתחיל ממש בצידו של הצימר.

את היום הבא התחלנו בביקור בארמון הלבורן ובגן משחקי המים המשעשע שבו ולאחר מכן נסענו לעיר זלצבורג. היום היה גשום ביותר ובין הממטרים בקרנו במבצר, בבית משפחת מוצארט ובגני מירבל. העיר חמודה להפליא, אך נמלטנו מהגשם מפעם לפעם וזה קצת פגם בהנאה. רחובות העיר ציוריים להפליא ושלטי החנויות והרחובות הם יצירות אמנות בפני עצמם. אחרי ארוחת ערב בעיר נסענו לעבר מפלי גולינג ושוב שמורת טבע יפה ובמרכזה מפל שופע מים בין סבך עצים וצמחיה. חזרנו לצימר רטובים ומרוצים.

לתחילת הכתבה

קניון ליכטשטיין, מפלי קרימל ואינסברוק

ביום הבא - קניון ליכטנשטיין. מסלול טבע יפה, הכולל הליכה על גשרי עץ, בעוד המים שוצפים, וסלעים, המתנשאים לגובה רב. הטבע במלוא הדרו. מכאן חזרנו לאיזור האגמים, לעיירה מונדסיי היפה, ופסענו על שפת האגם. גם כאן היה לנו גשום ונאלצנו לוותר על תצפיות מראשי ההרים בשל הראות הלא טובה והעננות ששררה כל הזמן. העיירה פושל היתה כמעט שוממת ולכן לא התעכבנו בה והסתפקנו בתצפית של האגם. בקרנו גם בסנט גילגן היפה, על בתיה המעוטרים, בסטרובל ובסנט וולפגנג, פנינת האגם התיירותית והמזמינה. האחרונה להיום היתה גמונדן החביבה, שהחלה להתרוקן לעת ערב בשל הגשם. אחר הביקור בה עשינו את דרכנו חזרה ללילה אחרון בפאס-לוג.

 למחרת, פרידה ממארחינו החביבים. קיבלנו מהם אף שי חביב: בעז קבל בקבוק שנאפס ואני קיבלתי פרח חביב עשוי עבודת יד. נסענו לכוון מפלי קרימל, המפלים הגדולים באוסטריה. התכנון היה לעלות במונית עד גובה המפל הגבוה -; שלושה מפלים בסך הכל, אך כשמצאנו מונית, הנהגת הבהירה לנו שרק עם ארבעה נוסעים היא נוסעת. לאחר המתנה של כ-20 דקות במונית, כשעל פנינו חולפים אירופאים ספורטיבים בכל קשת הגילאים האפשרית, החלטנו להצטרף לכולם ולהעפיל אל המפלים בכוחותינו אנו. המפלים אמנם יפהפיים והדרך רצופה מרפסות תצפית מרהיבות, אך העליה היתה קשה למדי ואנו הסתפקנו בעליה לגובה 1,330 מטרים למרגלות המפל השלישי, הנופל במלוא עצמתו. ירדנו חזרה ועשינו את דרכינו לכוון העיירה Wattens, שבה מתנשא, אחר כבוד, עולם הקריסטלים של סברובסקי, אליו עולים לרגל אלפי תיירים ביום. כמובן שהתפעלנו מיצירות הקריסטל היפות והתכשיטים המוצגים בתצוגה מעוררת התפעלות והמשכנו בדרכינו לכוון העיירה זיפלד החמודה, בה הזמנו את שני הלילות הבאים. העפלנו אל זיפלד, בדרך טירולית מרהיבה ביופיה, והחננו את הרכב ויצאנו להתרשמות מעיר הקיט הטירולית והיפה הזאת. ערוגות צבעונים בשלל צבעים קדמו את פנינו וגילינו מרכז עיר חמוד להפליא. אכלנו ארוחת ערב ונסענו אל הצימר, שם קידמה את פנינו מארחת אדיבה, אך דוברת גרמנית בלבד.

 ביום הבא - ארוחת בוקר בצימר ואחריה נסיעה לכוון קניון לויטש. מאחר וישנו ישוב בשם זה, המרוחק מעט מהקניון, נאלצנו לעצור ולהיעזר במקומיים. הסתבר שזהו יום חג באוסטריה ופגשנו בקבוצה לבושה בגדים מסורתיים שנערכה להופעה בכנסייה. הם היו במצב רוח עליז והתלבטנו אם להשאר ולראות את האופן שבו הם חוגגים. לבסוף ויתרנו. הגענו לקניון ונכנסנו פנימה, כשנהר שוצף, שמימיו, בצבע המוקה, זורמים במלוא עוצמתם. הלכנו במסלול יפה על גשרי המתכת ובשל הרגיעה הזמנית בגשם בחרנו במסלול הארוך, העובר דרך גרמניה בעיירה מיטלוונד. זהו מסלול מעגלי העובר דרך יער ירק שבנו לנקודת ההתחלה באוסטריה. היעד הפעם היה העיר אינסברוק, בירת הטירול. העיר מאד יפה ותיירותית, רחובה הראשי מלא תיירים וסביב גגון הזהב, שהוא האטרקציה המרכזית, עומדים תיירים רבים שאינם חדלים לצלם. עלינו גם למגדל העיר וממנו צפינו על העיר היפה, טיילנו בעיר העתיקה וראינו את שער הניצחון ובקרנו בארמון הקיסרי. בדרך חזרה לצימר עברנו דרך מוסרן. טיילנו בפעמון המיוחד בעיירה זו, שממנו תצפית נפלאה. לאחר מכן נסענו לאגם הסמוך. שבנו חזרה לזיפלד ועשינו סיור רגלי בעיירה, שגם לה אגמים משלה. טיילנו על טיילת חביבה לאורך האגם, בעוד המקומיים והתיירים חגגו את החג על במת בידור, שזימר בה זמר כלשהו להנאת הקהל, בליבו של הגן העירוני. אנחנו הקשבנו למספר שירים ואז קינחנו בקפה ועוגה ושבנו לצימר ללילה אחרון בטירול.

לתחילת הכתבה

מלק, דירנשטיין ווינה

כמדי בוקר, גם בבוקר זה קמנו ליום גשום, בעוד שבתחזית הבטיחו התבהרות ואפילו עליה משמעותית בטמפרטורה. לאחר ארוחת הבוקר נפרדנו מהמארחת החביבה ועשינו את דרכינו על האוטוסטראדה, לכוון עמק הווכאו, לעיירה מלק. הנסיעה ארכה כשלוש וחצי שעות, כשחלק מהדרך עובר בגרמניה. הגענו למלק, שהיא עיירה על גדות הדנובה ובה מבצר אדיר, החולש על כל העיירה ומראהו נראה למרחוק. המנזר אכן מרשים על כל אולמותיו והספריה העתיקה שבו. ממרפסתו נשקפים מראות יפים של הדנובה והעיירה. אחרי הביקור במנזר סיירנו ברחובה הראשי והחביב ונכנסנו באופן ספונטני למוזיאון אקורדיונים, שראינו במקרה ואהבנו את האוסף היפה המוצג שם. אכלנו צהריים במעדניה מקומית טעימה מאד והמשכנו בדרכינו, כשהיעד הבא הוא העיירה דירנשטיין. הפעם הורינו לג'י פי אס לבחור בדרכים כפריות, משום שעמק הווכאו הוא אזור הכרמים של אוסטריה. חפשנו דרכים ירוקות שזורות כרמים ואזורים חקלאיים ואכן דרך זו התגלתה כיפהפיה.

יצא שבאותו יום, למרות שהשמש החלה לחמם את העולם ולראשונה בטיול עברנו לבגדי קיץ, הדנובה החלה לעלות על גדותיה ולהציף עיירות וכבישים בדרכינו. כבישים נחסמו בשל השטפון ולא פעם הגענו לשפת הגאות ועמדנו לצלם את המים הגואים וכמעט מגיעים אל בתי התושבים. הגי פי אס כמובן לא הבין את תופעת הטבע הזו והתעקש להמשיך ולהובילנו לאורך הנהר, אבל בעז היה צריך לאלתר דרכים חלופיות -;דבר שהביא אותנו לדרכים צדדיות, אך קסומות, בעודנו תוהים אם נצליח להגיע ליעדנו. לאחר התלאות הללו, הגענו בסופו של דבר לדירנשטיין, הבנויה על הר ומוקפת חומה שדרכה אפשר לצפות על הדנובה והאיזור כולו הזרוע כפרונים ציוריים טובלים בירוק. סיירנו ברחובה הראשי של העיר, הצטלמנו והחלטנו לותר על העיירה הנוספת בדרך לוינה, שמא צפויות לנו עוד הפתעות בדרך. לעת ערב הגענו למלונינו בוינה, השארנו את המזוודות ונסענו למרכז העיר, איך לא - לקפה ועוגה.

 בבוקרו של היום העשירי לטיולנו החלטנו לותר על ארוחת הבוקר במלון, ולאחר החזרת הרכב בסוכנות ההשכרה, נסענו לנאש-מרקט, שהוא שוק הנשנושים של וינה, שבו מומלץ לבקר בשבת. השעה היתה 10 בבקר, השוק המה אדם, הדוכנים סדורים בשני טורים ארוכים, כשאחד מהם הוא טור מסעדות והשני טור דוכנים. הציבור פוסע בסדר מופתי בין הדוכנים שבהם מוצגים בסדר ובאסתטיות שלל ירקות פירות, לחמים טריים, גבינות, נקניקים, בשרים, עוגות ומיני מאכלים... תאווה לחיך. הסדר והניקיון גלויים לעיני כל, הרוכלים מנהלים את עיסקיהם בשקט ובנחת ואנחנו בחרנו באחד הדוכנים תערובת של ירקות כבושים ממולאים בגבינות -; חציל, פלפל, קישוא, ארטישוק, זיתים ממולאים בגבינה וטבלים בשמן, כשלזה הוספנו לחמניות טריות. פסענו לפארק הקרוב לערוך לנו ארוחת בוקר כיד המלך. בסיומה של ארוחת הבוקר הנהדרת הזו לא התאפקנו וחזרנו דרך השוק וקנינו לנו חופן דובדבנים לנשנש בדרך.

 היעד הבא ארמון הופברג, על אגפיו המלכותיים. בסיום הסיור הבחנו מחוץ לארמון במשלחות נגינה ותזמורות שהגיעו ממחוזותיה השונים של אוסטריה, על תלבושותיהן המסורתיות. התברר לנו כי הן נערכות לכנס, שנערך ברחבת הארמון ועל המדשאות שסביבו. הגיעו גם תזמורות ממדינות שכנות כמו סלובקיה, סלובניה ועוד. התצוגה היתה מרהיבה וססגונית והתזמורות השונות נגנו קטעים מוזיקליים להנאתם המרובה של התיירים הרבים שנאספו במקום. אחר כך נערכו באופן מסודר וקיימו מצעד לאורך מסלול קבוע, כשהתיירים עומדים משני עברי הכביש ומריעים לתצוגה המוזיקלית הנהדרת הזו. בתום המצעד ביקרנו במוזיאון לאומניות היפות שברובע המוזיאונים ובכנסיה האוגוסטינית וסיירנו בעיר. בערב החלטנו לנסוע לשכונה בפאתי העיר הנקראת גרינצינג, ובה פזורים בתי יין. הגענו להויריגר של הנגל, שהומלץ בלמטייל וזכינו לארוחת ערב אוסטרית, טיפוסית וטעימה. הישיבה היתה סביב שולחנות עץ בגן הבית והמארח, שמתמחה גם בהכנת יין מתוצרת עצמית, סובב עם מלצריו בין האורחים והציע את יינו לשתיה. בעז נהנה מהיין האיכותי ואני ממיץ תפוחים טבעי ומרוכז -; פשוט נהדר.

 למחרת, לאחר ארוחת הבוקר במלון, נסענו במטרו לארמון שינברון. התחלנו את הסיור בגנים היפים, העפלנו לקשת הניצחון, התפעלנו מהמזרקות ומהחן הרב וצפינו אל העיר. סיירנו גם בתוך הארמון, שכשנבנה התיימר להיות יפה אף מארמון ורסאי שבפאריס, אך הוא יפה לכשעצמו. לסיום ראינו באחד המתחמים מופע "אפל שטרודל": טבח חביב מדגים לאורחים איך מכינים שטרודל וינאי כהלכתו. ראינו את התצוגה החביבה, תוך כדי אכילת שטרודל ושתיית קפה ונהננו מאד. משם נסענו לכיוון האופרה של וינה ונכנסנו בסיור מודרך, בלויית מדריכה, אל תוך מבואות ההיכל הנהדר והמרהיב הזה. אכן סיור מרתק גם למי שאינו חובב אופרה. אחר כך ביקרנו בבית המוסיקה, שבו מוצגים פעלולים מוזיקליים שונים. לאחר מכן אכלנו צהריים בשניצליה המפורסמת והותיקה בוינה - הפיגלמולר. השניצל הענק, שהוגש, הספיק לשנינו ואכן המקום התמלא בשיטת הכסא החם. משם נסענו לקצה העיר, לבית המיוחד שעיצב ההונדרווסר. זהו אמן שעיריית וינה הפקידה בידיו את עיצוב ותכנון בית המגורים והתוצאה - בית מוזר ביותר, שעצים מציצים מבין חלונותיו והוא צבוע בצבעים עזים ומעוטר בעיטורים, כמו לקוח מיצירת ילדים בגן ילדים. נסענו שוב למרכז לקפה ועוגה ואחר כך ללילה אחרון במלון בוינה ובטיול כולו.

היום האחרון לטיולנו. גם הבוקר ויתרנו על ארוחת הבוקר במלון והעדפנו לפתוח את היום בקפה ועוגה אל מול הקתדרלה. ביקרנו במוזיאון היהודי ושמענו הרצאה באנגלית על חיי הקהילה היהודית בוינה. ביקרנו גם בבית הכנסת היפה, שמבחוץ נראה כבית מגורים לכל דבר. עוד שיטוט אחרון לפרידה ברחובות שטרם ראינו וביקור באנדרטה לזכר החיילים הרוסים שנפלו במלחמת העולם השניה והאנדרטה לזכר יהודי וינה שנרצחו בשואה. הספקנו גם פרידה אחרונה מהפארקים היפים של העיר הזו, צילום אחרון עם פסלו של מוצארט, כשלמרגלותיו ערוגת פרחים בצורת מפתח סול, ועוד מנוחה קלה בפארק העיר, שאגם במרכזו, ברווזים שוחים בו ומקומיים ותיירים מפיגים את שגרת יומם בין שביליו. בערב נסיעה למלון, קניית שוקולד בסופר בקרבת המלון ונסיעה ברכבת לשדה התעופה.

 תם ונשלם הטיול היפה הזה. סך הכל נסענו ברכב 2,200 קילומטרים בארץ בעלת נופים מטריפים, שהמים הם אוצר הטבע המצוי בה בשפע כה רב. ארץ שהירוק שולט בה על כל גווניו, שתושביה קיבלונו בחביבות ובסימפטיות וכל חששותינו מפני גילויי עוינות אנטישמים נגוזו (למרות שבזמן שהותינו כאן היו בארץ ארועים חדשותיים שהסעירו את העולם וכיכבו גם כאן בחדשות - משט הספינה מטורקיה לעזה). התרשמנו מאיכות החיים הגבוהה, משלוות החיים של התושבים ומהסדר והניקיון המצויים גם במקומות, בהם פוסעים מדי יום אלפי תיירים. נהנינו מהתחבורה הציבורית היעילה והמדוייקת, מהכבישים הטובים -; גם המהירים, גם הצדדיים וגם "קיצורי הדרך" השונים שמצא ה-GPS בדרכי כפר צרות ועקלקלות ואיך לא - מהאוכל המעולה שאכלנו כאן בכל מקום ומהעוגות, הגלידות והשוקולד. וינה הינה עיר מומלצת לכל אוהבי התרבות, האמנות, ההיסטוריה, המוסיקה והחיים הטובים.

לתחילת הכתבה