כולם שמעו כבר על כרתים, ואולי זו אחת הסיבות שבגינן בתחילה סלדנו מהמחשבה של לטוס דווקא אליו. אבל אי אפשר להתווכח על כך שהוא אי דיי סימפטי לכל סוגי המטיילים - מי שרוצה טיול של "עצור, צלם וסע", יכול להספיק לראות את כולו בחמישה ימים, אבל גם מי שרוצה חוויה יותר עמוקה יצליח לקבל אותה. אנחנו היינו הסוג השני של המטיילים. 

הטעות שלנו הייתה שכרתים זוהתה אצלנו מלכתחילה כיעד של "בטן-גב" בלבד, ואילו אנחנו חיפשנו מקומות רחוקים, עם טבע מרשים ומסלולי הליכה, אוכל טעים וריח של חופש באוויר. אפשר לומר שבחרנו בה מפאת קוצר הזמן שעמד לרשותנו, ורק אחר כך יצאנו למחקר מעמיק. לשמחתנו הרבה גילינו שאת כל מה שאנחנו מחפשים, אפשר למצוא במערב האי, ולשם יועדו פנינו.

אז מה יצא בסוף: רכב צמוד וחמוד (על הילוכים), מלון ליד העיר חאניה, טיולי כוכב במערב האי, אושר גדול והמון תמונות לאלבום המשפחתי.

ניוטרל: אל המערב ומעבר לו

ביציאה משדה התעופה ליבנו וראשנו היה מופנה למקום אחד בלבד - קיוסק שימכור לנו כרטיס סים מקומי. אלא שנחלנו בכך כישלון מר ומוחץ שכן היה זה יום ראשון באי האורתודוכסי, ורבים מהקיוסקים היו סגורים. אלו שלא - אמרו שאמנם סים ניתן לקנות, אך לתפעל אותו ניתן יהיה רק מחר.

פה קצת הצטערנו שלא לקחנו סים מהארץ, אבל אולי היה זה לטובה, שכן בזכות המקרה גילינו כמה קל לנווט באי גם בלי אינטרנט, השלטים מאוד ברורים ומופיעים בשולי הכביש ביוונית ומיד לאחר מכן באנגלית.

כבישי כרתים מתפתלים בין נופים מרהיבים, ובימים יפים זה ממש פשע לא לעצור ולתת לנוף את הכבוד שלו. ואנחנו לא פושעים, אז זמני הנסיעה הפכו לזמנים משוערים בלבד, או שמא למדוייקים ב"זמן כרתים"? נעזרנו בשמש ובתאבון הבריא שלנו כדי לדעת מה השעה והתמסרנו לאי, שחכם מן הנוסעים בו.

איך מגיעים למערב האי: עולים על כביש A90, שחוצה ממזרח למערב (בצפון האי בלבד), נעזרים בשלטים ונוסעים לכיוון חאניה (Chania).

מחפשים טיסה שווה לכרתים? היכנסו עכשיו למערכת הטיסות של למטייל ומצאו אותה. תוכלו לשלם עליה ב-10 תשלומים »

הילוך ראשון: זמן כרתים

  • היעד הסופי: בית המלון, מעט מערבית לחאניה.
  • זמן נסיעה משוער: שעתיים

התחנה הראשונה שלנו במסע מערבה הייתה רתימנו (Rethymno). ההתרשמות הראשונה הייתה החוף והים - מקום שהים מחבק אותו מכל צידיו, הוא מקום כלבבי. מבחינתנו העיר הייתה בעיקר יעד לארוחת צהריים, אז נתנו לעיניים להוביל אותנו כל הדרך לאורך הנמל ועד אזור המסעדות. אנשי המסעדות כבר מיומנים בסמול טוק ובשכנוע מהיר שהמסעדה שלהם טובה מהשאר וקשה לעמוד בפיתוי בשעת הצהריים, וגם אין סיבה.

איש עסקים ממולח אחד עמד במשימתו והצליח להושיב אותנו אצלו, לא לפני שצייד אותנו בשני קוקטיילים צבעוניים ובשולחן על המים. חבורת דגים עליזה שחתה לידינו (הם עוד לא ידעו שבקרוב יהיו ארוחת הצהריים של איזה תייר) ונדמה היה כי משלמים להם במיוחד כדי לבדר את האוכלים.

ומה עושים אחרי האוכל? קניות! רתימנו מאכלסת בסמטאותיה היפות גם לא מעט חנויות מקומיות ובינלאומיות (אך לא כאלו שהכרנו אנו) ומאפשרת חוויית שופינג חפוזה (או לא חפוזה) ונהדרת. וברור שיש בה עוד הרבה יותר - אבל אנחנו מספרים את סיפור המערב, ורתימנו היא בכלל מסיפור אחר.

שמחים ומרוצים עלינו שוב על ההגה (רגע של כנות: בכל פעם שאני אומרת ש"אנחנו" עלינו על ההגה, אני מתכוונת "הוא", החצי השני). התחנה הבאה לפני המלון הייתה אגם קורנס (Lake Kournas), שמכונה גם "האגם הנסתר". השקענו במיוחד כדי למצוא את הנסתר, אפילו ירדנו (בטעות) מהדרך הראשית. בזמן שהתברברנו מצאנו מפעל לייצור שמן זית, שדה פרחים ריחני וחצר מקומית עם תרנגולות רעשניות, ולבסוף זינקנו בעלייה והגענו לאגם הנהדר, שעל שפתו טברנה. כמנהג הרומנטיקנים, שכרנו סירת פדלים (שבעה אירו לשעה) והפלגנו למחוזות קרובים, אך רחוקים. אפשר בקלות להישאב לשעות מרובות בשלווה הזו.

איך מגיעים לאגם קורנס: על כביש A90, בדיוק בין רתימנו לחאניה, ישנו שלט לכיוון הכפר Georgioupoli. הגיעו לכפר, ובכיכר המרכזית תשאלו מקומי. הם נחמדים מאוד וישמחו להראות לכם את הפנייה הנכונה. יש גם לא מעט שלטים מכוונים בתוך הכפר.

הילוך שני: סופרים כבשים ומגשימים חלומות

  • היעד: קניון סאמריה, נוסעים דרומה.
  • איך מגיעים: אם יש לכם אינטרנט, קל מאוד לנווט - פשוט כתבו: Samaria, אך אם לא, ניתן להשתמש באינטרנט במלון על מנת להפעיל את המפות, וכשתצאו הניווט כבר יעבוד לפי ה-Gps שבמכשיר. גם פה - השלטים מכוונים היטב ליעד. אם אתם עולים על כביש Chanion-Omalou, דעו שאתם בכיוון הנכון.
  • זמן נסיעה משוער: שעה

התעוררנו אל היום החדש מלאי אנרגיה והחלטנו לצאת לטרק בקניון סאמריה (Samariá Gorge). זה לא קרה לפני שאכלנו ארוחת בוקר וביקשנו מפקידת הקבלה ירוקת העיניים, זמביה (קראתם נכון), להראות לנו את היעד על המפה, ולבדוק עבורנו שהמסלול פתוח (חודש אפריל הוא עדיין גבולי).

הנסיעה דרומה לקחה אותנו בין פרדסים ומקומיים שמוכרים מיץ סחוט וטרי והעלתה אותנו לגובה ולהרים, עד לרמת אומלוס, שנראית כמו פיתה שטוחה. קשה להאמין שהיא נמצאת בגובה של 1,041 מטרים, ושגם לשם מגיעות כבשים. למען האמת זה באמת הרגיש כמו חלום - ושהחיות הצמריריות היו שם רק כדי שנספור אותן לפני השינה.

בהמשך הכביש, הופיע מולנו הר כהה וגבוה שהוביל אותנו עד לקניון של העולם הכרתני - סאמריה. על יד הקניון הטבעי והמרשים נמצאת חנייה נוחה ומסודרת (בחינם) וחנות מזכרות, שגם מוכרת כמה חטיפים לרעבים.

המסלול באמת מומלץ: הוא יפה, נעים ושקט. כמעט ולא מרגישים בו את כמות המטיילים - בעיקר אם מגיעים ממש מוקדם, אחרי ה"פיק הראשוני". אנחנו מלכתחילה בחרנו שלא להשלים את המסלול בשלמותו, שכן לא רצינו להשאיר את הרכב למעלה, למרות שיש דרכים לחזור אליו אחר כך. במידה ומחליטים על דבר כזה, דעו שקשה לעצור ולהסתובב, כי מאוד יפה שם ונוצר הצורך לגלות מה עוד מסתתר מהמשך, אז כדאי להחליט מראש. אנחנו ירדנו במסלול כשעתיים וחצי, ולאחר מנוחה והפסקת צהריים על יד הנחל, עלינו חזרה למעלה, עשינו כמה מתיחות והמשכנו במסע.

"תרמילאים" אמיתיים, יודעים גם לנוח, ובכרתים נחים עם כוס יין ביד, אז יצאנו לחפש את יקב מנוסאקיס (Manousakis Winery). השלטים המכוונים ליקב זה, פזורים בכל הצד המערבי של האי, וכך הנסיעה הופכת למשחק "חפש את המטמון". ואכן חיפשנו. לאחר הסיבוב בסאמריה, התחלנו לעקוב אחר השלטים, שהובילו אותנו בין עוד מראות נפלאים ורחובות צרים (מאוד!) ובהם זקנים חביבים (וגם חתולים זקנים), שיושבים בפתח הבית כמנהג המסורת. ולבסוף מגיעים לשלט, שמספר שהגעתם ליעד.

המקום נראה מרשים בהחלט, אך בטעות הגענו עשר דקות לאחר הסגירה ולכן לא חווינו את חוויית הסיור והטעימות. כמובן שהצטערנו, אך לא התייאשנו. לפני החזרה למלון עברנו בסופר והצטיידנו בכמה גבינות מקומיות ובבקבוק תוצרת היקב. אם תהיתם, גילינו שאכן מדובר ביין נהדר. כדי שגם אתם לא תפספסו כדאי להתעדכן באתר האינטרנט: www.manousakiswinery.com

הילוך שלישי: פוגשים במלכה האם

  • היעד: חאניה, חוזרים מעט מזרחה.
  • זמן נסיעה משוער: עשרים דקות

אומרים שחאניה היא היפה ביפות, המיוחדת במיוחדות והמלכה האם של כל ערי כרתים. אפילו בביקור קצר בעיר ניתן להבין למה. הרוח החזקה שנשבה במערב האי באותו היום, היא שהביאה אותנו לסמטאות העיר העתיקה, ולמרות שרצינו לראות עוד טבע לפני שנכנס לעיר, גילינו עיר, שהסמטאות האירופאיות שלה יודעות להשכיח רוח, קור ורצונות שוליים, ולהכניס אותך לפנטזיה ים תיכונית.

ובתוך הפנטזיה חנויות בוטיק קטנות, חנויות תיירותיות (ואיתן גם הרבה תיירים), בתי קפה ומסעדות קטנות בפינות מוצלות ונעימות. במקום נמצא גם בית הכנסת העתיק "עץ חיים", זכר לקהילה היהודית שישבה במקום. הוא קטן, אצילי ולא מתיימר וזה בדיוק מה שהופך את הכניסה הקצרה אליו למרגשת. כתובת: Parados Kondylaki, Chania

בין מסעדה לחנות, גיליתי גם סטארבקס, שהעלה בי חיוך מאוזן לאוזן. נכון, לא "פוליטיקלי קורקט" להתרגש מסטארבקס בכרתים, אבל כנראה שככה אנחנו המערביים, אוהבים לעיתים את המוכר. אם גם אתם מחובבי הז'אנר, תוכלו למצוא אותו לא רחוק מהנמל הישן, ברחוב Tsimiski.

ביציאה מהרחובות נמצא הנמל ובאופק מזח ומגדלור, שרואים עליו כי חווה הרבה, ובכל זאת נשאר אצילי ולא נתן לדבר לשחוק אותו. מצאנו המון נחת על המזח הזה: להלך עליו, להיכנס לחלונות שמשקיפים בו אל הגלים, לשבת ולנפנף ברגליים מעל הגלים ופשוט להיות. מצד שני, זה תלוי בסוג האנשים שאתם - ניתן גם להקדיש לו רבע שעה ולהמשיך הלאה בסיבוב.

גם "בסיבוב" די נחמד. כמו בכל עיר שיושבת בנינוחות על הים, גם בחאניה תגלו המון מסעדות בנמל ותוכלו להנות בה בשלל מאכלי ים, או רק מדגים טריים. עבורי, שלל המסעדות היוו בחירה לא פשוטה בכלל - אז הלכנו על זו שהיו בה את התמונות הכי יפות, והמנות היו יפות וערבות לא פחות. תנו לאינטואיציה שלכם להחליט.

איך תוכלו גם להזמין טיסה שווה לכרתים וגם ליהנות ממתנות מלמטייל? היכנסו עכשיו למערכת הטיסות שלנו »

הילוך רביעי: מטרקים לחוף

  • היעד: חוף באלוס, נוסעים לצפון מערב האי.
  • איך מגיעים: נוסעים מערבה על כביש E65, עוברים את הכפר Trachilos ו-Kaliviani וממשיכים לנסוע בעקבות השלט לחוף באלוס (עוברים את כל דרך העפר עד החנייה).
  • זמן נסיעה משוער: שעה וחצי

אתחיל ואספר לכם את החדשות הטובות: אחרי שמגיעים לחוף באלוס (Balos Beach), טופחים לעצמכם על השכם והפרס שלכם הוא להירגע יום שלם על החול החמים אל מול המים השקופים. אבל ההתחלה היא קצת פחות סימפטית. החוף נמצא בקצה הלשונית הצפון מערבית של האי ובמפה נדמה כי קל מאוד להושיט יד ולגעת בו, אלא שכדי לעשות זאת יש לנסוע בכביש מתפתל, שהופך לכביש עפר מתפתל וצר. נשמע מאיים, אבל אל חשש: כל רכב פרטי יכול לעשות את הנסיעה הזו. הים הנגלה לאורך כל הדרך הוא נהדר, רואים לא מעט עזים סקרניות מסתובבות בסביבה ונוצרת התחושה שהאור אכן מחכה לכם בקצה הדרך.

כשמגיעים לבסוף לחנייה (זה לוקח זמן רב יחסית, בגלל הנסיעה האיטית) וחונים, יוצאים למסע רגלי קצר (כ-2 ק"מ) עד שמגיעים לנקודת התצפית הכי מרשימה בכרתים, שבה מבינים שבכלל לא צריך להרחיק עד תאילנד. משם יורדים במדרגות ומגיעים לגן העדן, בו החול ורוד-לבן ונמשך אל תוך לב הים (אך המים נמוכים ואפשר להסתובב שם בכיף).

ועל החוף הנהדר הזה, פורשים שמיכה ונהנים מהסוד היווני שגיליתם. חשוב לזכור בטרם המסע: להצטייד במים, אוכל, ספרים וכל דבר שינעים לכם את השהייה - אין איפה לקנות דבר, ואת החוף הזה לא תרצו לעזוב כל כך מהר. ואולי - כל שצריך שם זה את השמש, המים ורחש הגלים (וגם קרם הגנה!).

נאמר גם שהחוף הזה ידוע בשקיעותיו הנפלאות, שצובעות את הים כולו באדום, אך אנחנו לא נשארנו כדי לבדוק. הדרך הפתלתלה הזכירה לנו, שיפה לה אור היום. מחיר: אירו לאדם (יש בוטק'ה על כביש העפר, ושם יבקשו את הכסף).

מחפשים מלון טוב בכרתים? היכנסו עכשיו למערכת המלונות של למטייל ותוכלו למצוא במקום אחד גם את בוקינג וגם את הוטלס קומביינד »

הילוך חמישי: רואים ורוד, רואים שקוף

  • היעד: חוף אלפוניסי, נוסעים לדרום מערב האי. האמינו לשלטים, הם יקחו אתכם למקום הנכון.
  • זמן נסיעה משוער: שעה וחצי

אל חוף אלפוניסי (Elafonisi) נסענו ביומינו האחרון על האי, שבו כבר הפנמנו לחלוטין את הלך הרוח וכללי ההתנהגות. כבר ידענו שעל הכביש מקובל לרדת לשוליים כשרכב מהיר יותר עוקף (לרוב הכבישים נתיב אחד בלבד לכיוון), באופן פלאי למדי, לא שמעתי צפירות בכלל במצבים אלו. כבר עצרנו בלי רגשות אשמה בכלל בכל נקודה יפה בדרך, כבר למדנו שאין צורך במפות, אלא בכיוון כללי בלבד - והכי כדאי פשוט לדבר עם מקומיים (וגם עזים), שיעשו את כל שביכולתם כדי להסביר לך (לפעמים ביוונית) את הדרך. ובעיקר למדנו ש"זמן כרתים" הוא באמת הזמן היחיד שקובע.

כך במקום שעה וחצי הגענו לחוף תוך שעתיים, ואולי אפילו יותר, אבל כבר הבנתם שאין לכך המון משמעות, כי בסוף מגיעים. אבל לחוף עצמו יש משמעות ויש נוכחות וגם המון קסם. במבט חטוף וראשוני ישנה ציפייה למצוא משהו עוצר נשימה, ובמיוחד אם החוף הקודם בו ביקרתם הוא באלוס, אבל במקום זה רואים פשוט חוף.

במבט שני, מזהים מדרגות נסתרות בצד ימין של החוף, והן אלה שמובילות למקום פלאי באמת. מה שיוצר את הפלא הוא החוף הוורוד והמים השקופים, אך לא פחות מכך הסלעים הבודדים, שמופיעים באופן אקראי לחלוטין בתוך המים ועושים חשק גם כן להתבודד. החוף הזה מאפשר את ההתבודדות הזו - יש בו "נישות" טבעיות, ולכל אחד המקום שלו: לזוגות, למשפחות ולנודיסטים שתופסים פינה מרוחקת וחבויה.

ובמבט שלישי, נמצא הים הנפלא, ששוב מזכיר שלא צריך הרבה בחיים כדי להיות מאושר.

השעון המעורר שלנו היה הבטן, שקרקרה ודרשה שנקום וניתן לה יחס. אז עלינו על ההגה ונסענו לכיוון הכפר טופוליה (Topolia), ובו הטברנה עם הנוף, שקרצה לנו עוד בנסיעת הבוקר. כשהגענו גילינו ששם המקום הוא טברנת ספיליאראקי (Spiliaraki), שקרוייה על שם בעל המקום הצעיר שלה. התפריט נאמר לנו בעל פה, ובעודנו מחכים התבוננו בנוף ובמשפחה צעירה מתנדנדת על הערסלים במקום. האוכל היה ביתי ונהדר והבונוס היה ספיליאראקי עצמו, שניגש אלינו לאחר ששאר הסועדים קמו והתחיל לשאול ולספר.

בשונה מצעירים רבים, שבוחרים לעזוב את האי, הוא מספר שגם בעוד עשר שנים הוא רואה את עצמו פה, ושהמטרה שלו היא להרחיב את הטברנה, ואולי להוסיף לה עוד קומה. עוד מספר על הכפר שמזדקן לאט, ושלקנות בו בית היום עולה פחות מלטוס לתקופה קצרה בחו"ל, ומצביע על הבית של האיטלקי ועל זה של הצרפתי. אבל יש כאלו שחולמים על הפינה השלווה הזו ליד הים, ויש כאלו שעובדים קשה ומגשימים את החלומות שלהם בכל יום.

את השיחה חתמה צלחת תפוזים, שנקטפו כמעט לעינינו מהעץ, ועדיין היה לנו קשה לעזוב ולהשאיר את כל הטעם הטוב הזה מאחורינו. נכנסו למבנה הסגור ולקחנו קצת מספיליאראקי איתנו - קצת זיתים, קצת פירות, קצת שמן זית ובעצם גם קצת ממערב כרתים עצמה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה