יוון - שמונה ימים בצפון היפה

טיול ביוון מזמן למטיילים הישראלים חוויה מהנה ביותר: מצד אחד מדובר ביעד קרוב, ממש מתחת לאף, עם ניחוחות ביתיים משלנו. מצד שני, מגלים נופים ותרבות שונים ממה שאנו מכירים. הנה מסלול בן שמונה ימים בצפון המדינה, שופע טבע ופינוקים.
צביקה
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: יוון - שמונה ימים בצפון היפה
© איתמר ברק

התחלה בחצי האי פליון

יצאנו, שני זוגות, בחודש אוקטובר 2009, לטיול בצפון יוון. אחרי שהכנו שיעורי בית (תיכנון המסלול על-פי חוויות חברים ולקחי טיילי אתר למטייל) והזמנו בתי מלון ורכב מבעוד מועד, התייצבנו בשדה התעופה בן גוריון. קיווינו לעקוף את הלחץ, אך הסתבר שעוד אלפים חשבו כמונו... לזכותם של הצוותים, לכל אורך תהליך הבידוק, הכירטוס והביקורת ייאמר שהכל עבד מהר וחלק. טיסת "אולימפיק" לאתונה יצאה בשעה שש בבוקר, כמתוכנן. נמל התעופה באתונה היה כמעט שומם בעת נחיתתנו (תשע בבוקר של יום א'), אך תיפקד למופת. בחברת ההשכרה קיבלנו רכב מסוג פולקסווגן טוארג - רכב אוטומטי (אף שלא היה ברשימת ההיצע של חברות ההשכרה בארץ), מרווח, עם תא מטען גדול, עבור 4 המזוודות שלקחנו איתנו.

היעד של היום הראשון (היה זה יום א') היה חצי האי פליון. היציאה מהשדה וההשתלבות באוטוסטרדה, העוקפת את העיר מצפון (6) ומשם צפונה, לאוטסטרדה מספר 1 /E75, היתה נוחה. הדרכים משולטות היטב - הן ביוונית והן באנגלית. לאחר כשעתיים, הגענו למעבר תרמופילי, המפורסם בזכות 300 הלוחמים הספרטניים, שבלמו את הצבא הפרסי במקום. יש צורך לרדת מהאוטסטרדה בשילוט "תרמופילי", לחצות את הישוב וביציאה המערבית נמצאת האנדרטה לליאונידיס ולוחמיו. יש צורך גם בדמיון, כדי להבין ששטח חקלאי רחב זה, עטור משוכות צבר, היה בזמנו מעבר צר, המוגבל בים מצד אחד והרים נישאים מצד שני. אל וולוס מומלץ להכנס מדרום, לאורך המפרץ על כביש מספר 30. עלינו אל הכפר פורטאריה, הסואן מבין כפרי פליון. בגלל חופשת יום ראשון, רחבת הכפר היתה מוצפת בהמון אדם, שגדשו את מסעדותיה. החנויות בולטות בצנצנות צבעוניות של פירות משומרים, ריבות ביתיות ועבודות עץ.

 המשכנו בטיולנו מזרחה, לאורך דרך ירוקה ומתפתלת, אל הרי פליון, הנישאים וגדושים בעצי ערמונים, דולב ומטעי תפוחים ודובדבנים. הנוף הניבט אל מפרץ פליון הכחול והעיר וולוס העשירו את העין ודוכני הפירות הטריים לאורך הדרך העניקו עסיסיות טעימה לטיולנו. לצידי הדרך, כמו לכל אורך דרכינו ביוון, פרחו רקפות - עיתוי קצת שונה לפריחה, בהשוואה למקומנו. גלשנו אל חלקו המזרחי של חצי האי בדרך מדהימה, המתפתלת בין עצים כבדי נופים, מצוקים תלולים וכפרים קטנים, הצופים אל הים האגאי. עצרנו למנוחה קלה ברחבת הכפר מיליס, עם כוס קפה יווני טעים. משם, דרך ויזיצה, עברנו לחלקו המערבי של חצי האי. באזור זה הנוף השתנה והיה דומה יותר לתכסית הים תיכונית. ירדנו לאגריה ולאורך החוף, לוולוס ומשם חזרה לפורטאריה.

 מקום הלינה שלנו בפורטאריה היה מלון "קריצה" (Kritsa Hotel) - מקום קטן, משפחתי ומטופח, עם אוירה מאד נעימה. במלון יש מסעדה טובה, הראויה לציון בזכות ארוחת הבוקר העשירה והמגוונת שלה (טלפון: 30-24280-99121+, דוא"ל: info@hotel-kritsa.gr).

 למחרת יצאנו לכפר השכן מקריצה. החנינו את הרכב במגרש החנייה ושוטטנו בסמטאות היפות אל רחבת הכפר, העטורה בעצי דולב עתיקים ורחבים. מרחבה זו נשקף הנוף המקסים, שזיכה אותה (ובצדק) בכינוי "מרפסת הפליון". ממקריצה, המשכנו אל עבר יעד היום – מטאורה. ירדנו אל וולוס ומשם, דרך כביש 6 / E62, אל אוטוסטרדה מספר 1 /E75, ירידה אל עוקף לריסה מדרום – כביש מספר 6 /92 E. ההמשך הוא מערבה, אל עוקף טריקלה מצפון והמשך לקאלמבקה, העיר לרגלי המצוקים המרהיבים של מטאורה. ממנה המשכנו מערבה, אל הכפר קסטראקי. לאחר עצירה קצרה במלון, המשכנו אל אזור מטאורה, יציר הבריאה, שכל תאור רק יחטא לו. גושי סלע אדירים, הבולטים עשרות ומאות מטרים מעל פני השטח. על חלקם בנויים מינזרים, המצריכים לעיתים טיפוס לא קל ומעלים את התמיהה – איך הצליחו לבנות את זה?

 מדרגות תלולות הובילונו אל מנזר הנזירות הקטן רוסנו (Roussanou). שעות הפתיחה הן 09:00-13:00 ו-15:00-17:30. המנזר סגור לביקורים בחורף בימי רביעי. עלות הכניסה: € 2. הצילום אסור בפנים. לאחר מכן המשכנו למטאורון (Meteoron), הגדול והגבוה במנזרי מטאורה. ירדנו אליו במדרגות ממגרש החנייה, חצינו גשר אבן, אל מנהרה חצובה בסלע, וממנה במדרגות אל המנזר שבנייתו החלה ב-1340. לימים, גדל המנזר והוקדש לשינוי של ישו. במקום חדרים המציגים את שגרת חיי הנזירים, כולל חדר גולגלות ומוזיאון אודות מלחמות יוון כנגד הטורקים, האיטלקים והגרמנים. המשכנו לאורך הציר הנע על קו המצוקים, כשכל מפרץ חניה מזמן זוית תצפית שונה ומעניינת של הנוף הפלאי. שעות הפתיחה של המנזר הן 09:00-16:00, המנזר סגור לביקורים בימי שלישי. עלות הכניסה: € 2.

 ירדנו לקלאמבקה, שהיתה במנוחת צהריים – הפסקה יומית בין 14:00 ל-18:00. חזרנו למלון הקטן והמטופח שלנו, מלון "דופיאני" (Doupiani House Kastraki Kalambaka) מקום מקסים, הנמצא בחלקו הצפוני של הכפר, שהוא פתח הכניסה לאזור המטאורה. נרגענו שם, אל מול פנורמת הסלעים ועמודי הסלע. עם ליל, בהמלצת מנהל המלון שלנו, סרנו אל מרכז הכפר, למסעדת "פרדיסו", בה מבשלת לוּקָה – מעדנים! יאמר לזכות תאניסיס נאקיס, הבעלים הנמרץ של המלון, כי למחרת, בשעה 08:00, כמובטח, ארוחת הבוקר היתה חמה וערוכה. הוא מברך בבוקר טוב חייכני, עם לחם טרי וטעים. טלפון: 30-2430-75326+, דוא"ל: info@doupianihouse.com.

לתחילת הכתבה

ממשיכים באזור זגוריה

למחרת, לאחר פרידה מהמלון המקסים שלנו, יצאנו מערבה, לאורך כביש 926/E ובכביש הררי, עטור יערות, המשובץ בכפרים קטנים וציוריים. הגענו אל מצובו, כפר גדול ויפה, הנטוע על צלע הר ורווי בחנויות לתיירים הרבים הפוקדים אותו, בתי קפה ומאפה, שבחלקם דוברים אף רומנית. משם, המשכנו מערבה, לאורך אוטוסטרדה 92E, החדשה והנוחה, שעוברת בנוף יפהפה, אל מדרום ליואנינה. חצינו את יואנינה, השוכנת לחוף אגם פאמבוטיס, לאורכה, צפונה על 90E אל אזור זגוריה. מהיציאה מיואנינה, לאחר כ-30 ק"מ, בעיקול הכביש לפני הכפר קלפאקי, נמצא מוזיאון קטן ומעניין, המנציח את מלחמת איטליה – יוון, שהתחוללה באזור זה במהלך מלחמת העולם השנייה. אחד הגיבורים הנערצים של הצבא היווני, אשר נהרג בפקדו על גדודו במערכה זאת, היה הקולונל היהודי מרדכי פריזיס, לכבודו הוצבה אנדרטה בחצר המוזיאון. מהיציאה המזרחית של הכפר, מתפתלת אל גבעה הנישאת מעליו ועליה פסל ענק מימדים של לוחם יווני חמוש, הצופה על העמק, בו בלמו היוונים את האיטלקים.

 משם, המשכנו מזרחה וצפונה אל עבר אריסטי. כאמור, גם באיזורים "נידחים" אלו, הכבישים במצב מצויין והשילוט ברור וטוב. מרחבת מרכז הכפר פונה הדרך בחדות לעבר פפיגו. לאחר מספר קילומטרים, היא חוצה את נהר ווידומאטיס, עטור הצמחיה, שמימי הטורקיז שלו, שווים חניית רענון. משם, מתפתלת הדרך ב- 17 עקומות חדות (המדגישות כמה נוח הרכב האוטומטי במקום שכזה...) לתצפית, אל פתחו הצפוני של קניון ויקוס. לאחר מספר קילומטרים הגענו אל הכפר פפיגו, ממנו המשכנו לתצפית אל הכפר מיקרו פפיגו, השוכן למרגלות הצוקים של הצפוניים הנמשכים מהקניון. בדרך חזרה, עצרנו במסעדה במרכז פפיגו, מקום חמים, טעים ומומלץ.

 המשכנו בדרך הסרפנטינות אל אריסטי, ומשם אל מונודנדרי (Monodendri). לאחר כ- 9 ק"מ, לאורך גושי צפחות לבנות ומרשימות, הגענו אל "מרפסת ויקוס" - צוקי ענק מתנשאים משני צידי הערוץ, שהתחתית נמצאת מאות מטרים לרגלינו. לא בכדי זכה לתואר "הקניון העמוק ביותר באירופה". לאחר חניה במלון, יצאנו בשביל משולט, אל מנזר אגיה פרסקווי, הבנוי על צלע הקניון. לאחר כ-400 מטרים, לאורך שביל אבני ציפחה, במורד הסימטאות הצרות של הכפר, הבנוי ומרועף באבני הציפחה, הגענו אל הרחבה היפה של הכפר. ממנה, המשכנו בדרך רחבה ומרוצפת אל מנזר אגיה פרסקווי, הדבוק אל הצלע הדרומית של קניון ויקוס. התצפית המהממת, הנישקפת ממנו, שווה את מאמץ ההגעה ובמיוחד החזרה ממנו אל המלון. בגלל גובהו של הכפר מונודנדרי, קר שם מאוד בלילה – קחו זאת בחשבון. המלון שלנו בכפר נקרא "זארקאדאס" (Zarkadas Hotel) והמסעדה שלו נחשבת כטובה ביותר בכפר ומומלצת בחום. טלפון: 30-26530-71305+, דוא"ל: info@monodendri.com.

לתחילת הכתבה

מפליגים אל קורפו

למחרת, לאחר זריחה יפהפיה (לקראת השעה 08:00!) וארוחת בוקר טובה, עזבנו את המלון. יצאנו לכיוון אזור קיפי, שהדרך אליו ואחריו מתפתלת לאורך ערוץ ובו נחל זורם ומגושרת בגשרי אבן עתיקים ויפהפיים – מומלץ! משם, יצאנו בדרכי ההר לכיוון יואנינה ובטרם ירידתנו את העמק, עצרנו לתצפית יפהפיה בצל פסל הענק של האשה, גיבורת כפרי זגוריה, אשר לחמה עם כוחות הפרטיזנים, במלחמתם כנגד הגרמנים. בחרנו בדרך המפותלת והיפה של כביש 906/E, כדי להגיע לאיגונומיצה. משם, במעבורת (היוצאת בתדירות של כאחת לשעה), עברנו לקרקירה, בירת קורפו, בשייט שארך כשעה וחצי. ביקרנו במצודה, המבוצרת בחומות עבות ותעלת מים. טיפסנו אל ראשה, לתצפית יפה על העיר והאי ממערב והרי אלבניה ויין ממזרח. לאחר שיטוט ברחובות העיר העתיקה והטיילת המקיפה אותה לאורך שפת הים, סעדנו ב"נינוז" - מסעדה עממית וטעימה.

מקום הלינה שלנו בעיירה היה מלון "דיוואני" (Divani Corfu Palace), מדרום לעיר. כתובת: 20 Nafsikas st, טלפון: 30-26610-38996+, דוא"ל: reservations@divanicorfu.gr.

למחרת, יצאנו לסיור באי. עקפנו את הלגונה לצידה המערבי, המשכנו דרומה ועלינו לארמון אריכליון, הנמצא על גבעה נישאה, עטורת עצי זית ואורנים. הארמון נבנה עבור סיסי – אליזבת, אשת הקיסר פרנץ יוזף, הניבטת בפסלה, בכניסה לארמון. דמותו המיתולוגית של אכילס, אותו העריצה, משתקפת בפסליו המרשימים המוצבים בגן המטופח, המשקיף אל הים ומרחבי האי. משם, עברנו אל חלקו המערבי של האי, בנסיעה לאורך כפרים קטנים. הגענו לפאלויקסטריצה היפה, על מפרציה הקטנים והציוריים ומימיה הצלולים. עלינו לגבעה מעל העיירה, עליה מנזר פאלויקסטריצה עם התצפית היפהפיה על החופים המפורצים. משם, בדרך תלולה עלינו אל לאקונס. הדרכים באזור צרות ובחלקן התנועה מנותבת על ידי רמזור. ניצלנו את העצירה לכוס קפה טעים על מרפסת בית הקפה הצמוד לרמזור, תוך תצפית נפלאה על קו החוף היפהפה של פאלויקסטריצה. המשכנו לקריני ומצודת אנגלוקסטרו, המתנשאת מעל החוף המצוקי.

 משם, בדרכים צרות, המתפתלות בין כפרים קטנים בשטח הררי רווי חורשות זיתים, נסענו עד הנקודה הצפון מערבית של האי סידרי ושם לקייפ דרסטיס, הנמצא בתוך כפר נופש ומאופיין במפרצי אבני החול, הבנויים שכבות-שכבות. לאורך צפון האי, אל חלקו הצפון מזרחי, תצפית מומלצת אל מפרץ אגיוס סטפינו, על נמלי הדייגים הקטנים והרי אלבניה, הנישאים ממזרח. חזרנו לקרקירה, לקנוני, לקינוח בקפה של "סטארבאקס" ולתצפית יפה על מפרץ קנוני הרוגע וטיול לאורך הדרך החוצה את המפרץ וסוכרת את הלגונה היפה של העיר. את ארוחת הערב בחרנו לאכול בעיר העתיקה במסעדת "קוקוריה", הנמצאת ברחוב פארגאס 18. מעבר לאוכל היווני הקלאסי, הסלט היווני, הציזיקי ועלי הגפן הממולאים, הסופלקי והמוסקה, בלטו בקורפו לביבות קישואים עם גבינת פטה, ה"סופריטו" – בשר בקר המבושל ברוטב שום ויין וכן ה"פסטיציו" – הדומה בהשפעת המטבח האיטלקי, ללזניה ברוטב בשמל עטורה בגבינת צאן.

לתחילת הכתבה

אזור אבריטניה וסיום באתונה

בבוקר המחרת צלחנו במעבורת מקורפו לאיגונמיצה ומשם לאורך E55, דרומה דרך ארטה לאגריניו ומשם דרך E952/ 38 לאזור אבריטניה. זו דרך מדהימה, המעפילה לפסגות מכוסות עננים וצוללת לעמקים, ערוצים ואגמים. לאחר חציית הגשר על אגם קראמאסטה, טיפוס בדרך מתפתלת, החוצה כפרים קטנים, נבלעת בתוך ערפילים וחולפת על פני קילומטרים רבים של יערות אשוחים, עד הגיעה לקפרניסי. משם, בכביש שחלקו חצוב בסלע, לאורך ערוץ יפהפה בו זורם נהר, תחום במצוקים תלולים, עטוף ביערות וכפרים מטופחים, נסענו למנזר היחודי פרוסוס. חזרנו לקפרניסי, התארגנו במלון "אנסיס" (Anesis Hotel) ובחרנו, בהמלצת המקומיים, לסעוד את ארוחת הערב במסעדת "פנורמה" (ריגה פראיו 18). כתובת: Zinopoulou st. 50, Karpenísi. טלפון: 30-22370-80700+, דוא"ל: info@anesis.gr.

למחרת, יצאנו מזרחה, על כביש 38. מסלול הכביש מתפתל בין יערות אשוח, מטפס לטימפריסטוס ויורד בסרפנטינות חדות, עובר את אגיוס גרגיוס פסיוטידאס המפארת את ככרתה המרכזית בפסל אכילס הלוחם, הדוהר במרכבה הרתומה לשני סוסים ולידו מטוס קרב. משם, מזרחה, דרך למיה, לאוטוסטרדה מספר 1. פנינו דרומה ולאחר כשמונה וחצי ק"מ, פנינו לכביש מספר 27 לכיוון דלפי. הדרך החוצה את רכס הרי הפרנסוס הגבוהים ומיוערים היא נוחה, רחבה ויפה. מגראביה, הדרך ממשיכה בעמקים רבודי כרמי זיתים. פנינו בכביש מספר 48 מזרחה וטיפסנו אל דלפי בדרך נופית יפה, המשקיפה אל העמקים ומפרץ קורינתוס. לאחר שחצינו את העיירה, עצרנו לשאול בעצת האורקול, בשרידי מקדשי אפולו והתולוס במקדש אתנה.

 משם, דרך אורחובה, המשכנו מזרחה, בדרך מישורית ופחות מעניינת, דרך כביש מספר 3 עד ת'בס, למפגש עם האוטוסטראדה ומשם דרומה, על דרך מספר 1, לאתונה הצפופה והעמוסה. פרקנו את המזוודות בבית המלון "אסטור" (Astor Hotel), המומלץ, הממוקם סמוך למדרחוב מחד ולככר סינטגמה ובנין הפרלמנט מאידך. כתובת: Karageorgi servias st. 16, טלפון: 30-21033-51000+, אתר אינטרנט: www.astorhotel.gr.

התנועה אל המלון (שנעשתה בסיועו האדיב של הג'י פי אס – שהפעם לא איכזב...) שכנעה אותנו כי את המשך השהות בעיר נעשה ללא רכב צמוד. החזרנו את הרכב לשדה התעופה, ממנו ברכבת התחתית - הזריזה והנוחה, חזרנו למלון. יצאנו לשוטט ברחבי הפלאקה והגענו לסימטת מניסיקלאוס, העולה במדרגות אל שיפולי גבעת האקרופוליס, המוארת. הסימטה כולה מלאה בטברנות עם זמרים, רקדנים ולהקות. "ציידי המסעדות" עומדים בפתח לכל טברנה, מזהים את התיירים ומפתים לסור למסעדתם. בחרנו ב"מיתוס", אשר לקראת 22:00 החלה להתמלא במקומיים המעניקים נופך אחר למקום. נהנינו מהאוירה, מהאוכל ומהזימרה.

הבוקר שלמחרת העניק לנו חוויה רב חושית, של ארוחת בוקר עשירה, על קומת הגג של המלון, הצופה אל גבעת האקרופוליס המרשימה וכל רחבי אתונה – עד האופק. לקראת 11:00 ירדנו אל בנין הפרלמנט, לקבל את מצעד החלפת המשמרות המרשים - עשרות לוחמים לבושים בתלבושת מסורתית של חצאיות וגרביונים לבנים, וסטים עשירי רקמה, כומתות אדומות ונעליים עם פומפונים. הם צועדים לצלילי תזמורת צבאית, שמלווה אותם ומבצעים תרגילי סדר מופתיים, ברחבה לרגלי בית הפרלמנט. למי שמזדמן לאתונה ביום א' – מומלץ! בתום האירוע, כדי לראות את המירב בזמן שעמד לרשותנו, עלינו על קומת הגג הפתוחה של האוטובוס האדום של City Sightseeing, המסייר במעגלים סביב המקומות האטרקטיביים של העיר, תוך הסבר קצר וברור (18 יורו לאדם). בחרנו לרדת בתחנת האקרופוליס ולאחר טיפוס לגבעה (דמי הכניסה - 12 יורו לאדם), נכנסנו בפרופילאה והגענו אל המקום המרשים באתונה – מומלץ! מהאקרופוליס ירדנו אל מוזיאון האקרופוליס המרשים (1יורו) ומשם נכנסנו אל הפלאקה, הצבעונית והתוססת, על מיגוון חנויותיה, צליליה, מסעדותיה וההמונים הגודשים את רחובותיה הצרים - פיצוי מרענן לעיר "הסגורה" - הנחה את מנוחת יום א'. בשיטוטינו, עברנו דרך ה"אגורה", יצאנו אל העיר והגענו עד לכיכר אומוניה ושוב עלינו על אוטובוס התיור ואיתו לאיזור המונאסטיראקי ות'יסיו. שיטוט לאורך רחובות אדריאנו, איפסטו, פנדרוסו, המלאים בהמון אדם, הגודשים את המסעדות וצופים במופעי "פסטיבל החוצות", שנערך שם באותה עת.

ניצודנו בהנאה על ידי ציידי המסעדות ואכלנו יחד עם המנות הראשונות, את הסופלאקי והקבב היווני הטעים. המשכנו לשוטט בקרב ההמונים כשאנו צופים במופעי הרחוב והחנויות היפות, נוגסים מהשוקולדים הטעימים בחנויות שמול המלון, לוגמים קפה ולקראת 22:30 חזרנו למלון. אספנו את המזוודות שהשארנו להפקדה, פקיד הקבלה האדיב הזמין לנו מונית, איתה נסענו לשדה התעופה. חזרנו ארצה עם טיסת אולימפיק שיצאה ב- 02:20. אין ספק שיוון הותירה בנו טעם של עוד.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על יוון