הדרך לפארוס
לאחר שלושה ימים ביוון אני יכולה לספר שבינתיים התאהבתי בקצב של המדינה הזו, בחמימות האנושית מצד המקומיים והזרים, בנוף, שדומה לישראל אבל יש בו שילוב שיוצר משהו כל כך שונה, וכמובן באוכל הנפלא והזול.
את כתבתי הראשונה אני כותבת מאי שנקרא פארוס Paros .
שייך לקבוצת האיים הקיקלאדים (שהמפורסמים בהם הם סנטוריני ואיוס), מה שגורם לו להיות מלא בבתים לבנים וחלונות כחולים, ובים יפה וצלול כל כך, שפשוט קשה להאמין שזהו אותו ים תיכון שאנחנו מכירים מהארץ. בפארוס אני נמצאת זה היום השלישי, אבל לפני שאספר עליו יש מקום קצת לפרט על המסע לפארוס...לפני שלושה ימים נחתתי בנמל התעופה החדיש והחביב של אתונה (ואני חייבת לציין שזהו חידוש, בהשוואה לטיול הגדול הקודם שלי, שהחל בנחיתה בבומביי המאובקת והלחה עד אימה). הנמל עצמו מאובזר בכל ה- facilities האפשריים- שירותים נוחים, סופרמרקט, בית מרקחת, חנות פרחים... (???) בקיצור, כל מה שצריך לפני שמתחילים לטייל. בנמל התעופה יש גם תחנות מידע, מאוד יעילות כך שמומלץ להשתמש בהם לקבלת מידע כתוב ובע"פ על תחבורה, זמנים ועלויות.
מכיוון שבזמן הטיסה החלטתי שטיול טוב מתחיל בנופש טוב וברביצה ממושכת החלטתי להתחיל מהאיים הקיקלאדים , והיעד- פארוס (יש שיר כזה של ארקדי דוכין). בכדי להגיע לפארוס יש לצאת מנמל התעופה ולהגיע לפיראוס, עיר הנמל של אתונה, וכך היה...לאחר נסיעה רווית פקקים (כשעתיים) עד לפיראוס (שמרוחקת כ- 30 קילומטרים מנמל התעופה), הגעתי לנמל. בנמל יש עשרות חנויות שמוכרות כרטיסים לאוניות, ובאופן מפתיע...כולן אותו הדבר, אז פניתי לאלו שנראו לי הכי נחמדים וקניתי לי כרטיס לפארוס. הסתבר שהמעבורת יוצאת רק עוד 5 שעות, ו...לך חפש מה לעשות בפיראוס, 5 שעות.
לצערי הייתי ממש נטולת מרץ לחלוטין מכיוון שלפני הטיסה עברו על כוחותינו ימים עם מעט מאוד שעות שינה, אז החלטתי "להשלים ציוד" בפיראוס ולהסתובב קצת בעיר, לרבוץ באיזה בית קפה, ובקיצור ...למרוח את הזמן. פיראוס, כמו שהבטיח הספר בנאמנות- לא צפויה. העיר די אפורה, צפופה, מעושנת מריחה כמו שוק דגים...בקיצור, אם רק היו מחליפים את השלטים ביוונית לעברית, יכולתי להישבע שאני בעיר התחתית של חיפה (אפילו אותן עליות וירידות). לשמחתי בעודי מסתובבת מובחלת (מלשון בחילה),עייפה, ועם שלפוחית מלאה, נתקלתי בחום האנושי- כולם מסבירי פנים, נחמדים ושמחים להצטלם.
לאחר מספר תמונות ורכישת מצרכים הכרחיים להישרדות התרסקתי לתוך בית קפה שנקרא "ברזיל" במרכז פיראוס (ישר ובפניה השניה שמאלה עם הגב לנמל, כאשר צועדים ברחוב מלא חנויות מכוערות) ושם רבצתי כשעתיים, קוראת "לונלי פלנט" על יוון ומתכננת מסלול.
השוקו ששתיתי עלה כ- 1000 דרכמות, בדיוק כמו הנסיעה מנמל התעופה לפיראוס, מה שיסתבר בהמשך כסקאלת המחירים באי עצמו.
אחה"צ, לאחר כחצי שעה עיכוב, התחילה המעבורת (או יותר נכון ספינה ענקית שחושבת שהיא מעבורת), להשמיע חריקות תזוזה. ברגע זה ממש כל התיירים הוציאו את שקיות ההפתעות שלהם והתחילו ללעוס (מסקנה- מומלץ להצטייד מראש מאשר לקנות במעבורת ולשלם פי שלוש...).
המעבורת מספקת בחינם נוף יפה על הים, ומפאת גודלה חוסכת את מחלת הים, ה- sea sick שכה חששתי ממנו.
פארוס
לאחר שש וחצי שעות (למרות שכתוב 5) הגענו לפארוס. היה כבר 12 בלילה והייתי כל כך עייפה, שרק רציתי חדר. בנמל מקבלים אותך סוחרי חדרים רבים וכל מה שצריך זה להכריז על טווח המחירים הרצוי ו...הופ, אישה נחמדה הסיעה אותי ואת שכני האיטלקים לבית שלה. אני שילמתי 4000 דרכמות לחדר ליחיד. האיטלקים שילמו 5000 דרכמות לחדר זוגי חמוד עם מרפסת ומקלחת משותפת לשני החדרים. האונייה "נוחתת" בעיר פארקיה Parikia שהיא גם העיר הגדולה ביותר באי. כיאה לעיר כזאת רוב התיירים מרוכזים בה, ויש בה הרבה מסעדות ובתי קפה שפזורים לאורך טיילת יפהפייה על קו החוף והנמל (ושוב שואל הישראלי המצוי, למה בנמל שלהם המים צלולים ושום לוחם שייטת לא מקבל הרעלות וסרטן מהמים...).
בעיר עצמה יש הרבה תיירים בטווח רחב של גילאים, ויש גם מה לראות- עיר עתיקה וכנסייה מהמאה ה- 13, והכל בלבן וכחול. בסמטאות של העיר העתיקה שוכנות עשרות חנויות ססגוניות של מזכרות, המון תכשיטים, פסלים, בגדים וכו`. המחירים מעט יותר זולים מהמחירים בארץ, אבל לא באופן משמעותי. בספטמבר יש מכירות חיסול, זאת סוף העונה וכל המחירים יורדים. בעיר יש גם בית קברות, אבל לא מצאתי בו שום דבר מעניין. בבוקר היום הראשון בפארוס, לאחר המון שעות שינה, נסעתי באוטובוס המקומי, לעיר נאוסה Naussa שפעם הייתה כפר דייגים והיום היא כפר תיירים, אבל הרבה יותר אינטימי וקסום מפאריקיה. נמל ציורי, חנויות מהממות, והמון סירות דייגים יוצאות לדוג בכל מקום. לנאוסה יש חוף ים קטן ויפה (כבר הזכרתי את מיליוני הגוונים הירוקים, כחולים ואת הצלילות של המים..).
ושם רבצתי כל היום. מנאוסה יש ספינות קטנות ששטות מדי חצי שעה תמורת 700 דרכמות לכל מיני חופים, שבמפרץ נאוסה, ולא ניתן להגיע אליהם בשום דרך אחרת. את היום סיימתי בשיטוטי שווקים בנאוסה ובפארקיה, ובארוחת ערב מפוצצת באחת מעשרות הטברנות הפזורות על החוף. מכיוון שטווח המחירים די דומה פניתי למי שנראה הכי נחמד בעיני, וכנראה שגם אני מצאתי חן בעיני בעלי המקום, כי קיבלתי כוס יין חינם. וכך חלף לו יום שני למסע.
וביום השלישי: החלטתי לבחון את החלק השני של האי וכך הגעתי אל מקום שנקרא Hiaki Afki, או באנגלית- The Golden Beach, וכשמו כן הוא- חול צהוב זוהר, ים צלול בהרבה גווני כחול והרבה אנשים. מלבד לרבוץ, אפשר להשכיר גלשן רוח ולגלוש באופן עצמאי או לקחת שיעור (3000 דרכמות לגלשן, 8000 דרכמות לשיעור – המחירים הם לשעה).. וזו כנראה תהיה ההזדמנות היחידה לגלוש ולא באינטרנט, כי יש הטוענים שזהו המקום הכי טוב ביוון. לאחר שחדלתי להשתעשע מלראות אנשים נופלים בתוך הים, בניסיון לגלוש, צעדתי צעדה לא ארוכה (כ- 20 דקות) לעיירה הנקראת Deriyos. הצעדה הייתה משעשעת מכיוון שאין דרך סלולה אלא שביל שנמצא מאחורי המטעים של התושבים.
השביל נמצא במקביל לקו החוף, מעט מעליו, כך שהצעדה חושפת את כל המתבודדים לסוגיהם (זוגות אוהבים, נודיסטים, סבא וסבתא שבאו לדוג, וכו`). בסוף ה"מסלול" מחכה Deriyos- אין בה הרבה מה לעשות מלבד לאכול אוכל יווני זול וטוב ושוב להשתרע על החוף. סיום שהותי בפארוס נחגג ברוב פאר עם המון יין, שני איטלקים, וצלחות רבות מלאות בחי אשר על שפת הים- ובתוך הים עצמו- על כל סוגיו. ומחר ממשיכים לאיוס. אני שטה בתחושת שליחות, תחושת "בואו נראה על מה כל הרעש" – דיווחים מובטחים, אבל אני לא מבטיחה מה תהיה רמת הפירוט. Yases ו- Bonna Notta בינתיים.
טיפים:
1.ממש ממש חשוב להצטייד בפנס, חומר כנגד יתושים, ומנעולים קטנים לתיקים (הפנס חשוב כי יש הפסקות חשמל רבות באיים).
2.יודעי דבר שמגיעים ממיקונוס Mykonos טוענים שהמחירים שם גבוהים פי שלושה מפארוס.
