רוב האנשים ששמעו שאני נוסעת לאנדורה לא ידעו היכן היא ממוקמת ואפילו (רחמנא לצלן) בלבלו אותה עם אנגולה... אז זה הזמן לדעת שאנדורה (Andorra) או כמו שאומרים המקומיים אנדוררררה (עם ר' מתגלגלת) היא נסיכות קטנטנה ומיוחדת, שיושבת בנחת בין ספרד לצרפת, על רכס הרי הפירינאים המזרחיים.
עבור הרבה ישראלים אנדורה מפורסמת בעיקר בזכות שני דברים: אתרי הסקי המצוינים, אליהם מגיעים בחורף והאפשרות לעשות שופינג ללא מע"מ. מי שיגיע לכאן בקיץ יגלה מדינה קסומה עם מזג אוויר נעים, שאפשר לעשות בה כמעט כל דבר שקשור בטיולים בטבע. בגלל שטחה הקטן (468 קילומטרים רבועים, מהם 92% של שמורות טבע), קל מאוד לטייל בה ולראות סוגים שונים של נופים וערים. האנשים כאן מאוד לבביים וכל מפגש אתם מתחיל בנשיקה אחת על כל לחי, אז במקום הצ'פחה הישראלית המוכרת, נסו להתנהג לפי כללי המקום (אבל שימו לב לא לנשק כל עובר אורח תמים כן?).
כבר ביומי הראשון באנדורה, סיפרו לי המארחים שלי, שמדובר במדינה ללא פשע. כך שאם תכננתם להצטייד בחגורות כסף ובמנעולים, אתם יכולים לשכוח מזה. אם תניחו את הארנק שלכם באמצע הרחוב, סביר שיקרו שני דברים: או שהארנק ימתין לכם עד שתבואו לקחת אותו או שהוא יחכה לכם בתחנת המשטרה המקומית על כל תכולתו. הביטחון האישי הוא אחד הדברים שכולם מציינים כאן לטובה. לכן זה לא מפתיע, שבבית הכלא המקומי מצטופפת כמות היסטרית של 70 פושעים (!) שעברו על החוק.
כ-80,000 תושבים חיים כאן, כשמתוכם רק 15% הם אנדורים והשאר היגרו לכאן מהמדינות השכנות צרפת, ספרד ופורטוגל. זוהי המדינה העצמאית היחידה בעולם, ששפתה הרשמית היא קטלאנית, אך אל דאגה, המקומיים דוברים גם צרפתית, איטלקית, אנגלית וספרדית ואם תתאהבו במקום, אל תבנו על אזרחות – כי היא מתקבלת כאן רק אחרי 25 שנה של ותק.
הערים הקטנות, המתחבאות בין רכסי ההרים, הן שילוב מצוין לניתוק מקצב החיים המהיר ופעמים רבות מצאתי את עצמי תוהה כמה זמן לוקח לתושבים שגרים ממש על ההר לטפס הביתה ומה קורה אם שכחו לקנות חלב... מה שבטוח, שהתוצאה היא רגליים שריריות במיוחד...
שמורה במצב טוב מאוד
קרן שמש עדינה התגנבה מדי פעם מבין צמרות העצים והאירה לנו פינות חשוכות ביער שבו צעדנו בשעת בוקר מוקדמת. כשעצרנו לנשום מעט מהנוף המדהים, עקף אותנו איש רכוב על אופניים, שהביט בדריכות על השביל הצר. הוא דיווש באיטיות עד שמצא עטיפה צבעונית שהופקרה בצד הדרך, אסף אותה עם מוט מיוחד והמשיך הלאה.
כשאומרים על מכונית שהיא שמורה, מתכוונים לכך שהיא מטופלת טוב, גם באנדורה מטפלים טוב, אולי גם במכוניות, אבל בוודאות דואגים לשמורות הטבע, בעלי החיים ושבילי ההליכה. שמורות הטבע היפהפיות באנדורה מציעות מסלולים למשפחות וגם למיטיבי לכת. יש כאן מאות קילומטרים של מסלולי הליכה בתוך יערות טבעיים, שמורות טבע ייחודיות, צמחים, בעלי חיים ואגמים כחולים. התנועה כאן נעשית בעיקר ברכב, ומאוד קל להתמצא עם ג'י פי אס בכבישים הצרים.
האוכל המקומי המצויין, שמשלב את המטבח הספרדי והצרפתי, מציע מנות מסורתיות עם טאץ' חדשני, טאפאסים ועוד מטעמים, העשויים מחומרי גלם טריים. באמת! אפילו החסה הייתה טעימה מהרגיל.
עיר שנטועה בתוך יער עצום
אין באנדורה שדה תעופה או פסי רכבת ולכן, אפשרות ההגעה לכאן היא דרך ברצלונה או מטולוז בצרפת. אני הגעתי ישירות משדה התעופה של ברצלונה בדרך יפהפייה, שגרמה לי להיות מהופנטת לחלון במשך שלוש שעות הנסיעה. אפילו ראשיהם המעוגלים של צוקי מונסאראט קישטו את הנופים שהשתקפו מול עיני המשתאות. כשתגיעו לאנדורה לה וולה (Andorra La Vella) ואם אתם רוצים לא להשמע זרים נסו להגות זאת בהגייה המקומית – אנדורה לה וייה ותזכו למבט מלא הערכה, הדבר הראשון שתעשו הוא להביט למעלה, כי מה שיכבוש את עיניכם זה ההרים הגבוהים, שמקיפים את העיר מכל צדדיה, מה שיוצר מרבד ירוק של יערות. העיר עצמה לא מרשימה במיוחד ואינה משקפת את יתר העיירות בסביבה, שמתאפיינות בבתים יפים ועתיקים שעשויים מאבן עם גגות מאבני צפחה מקומיות.
תחנת האוטובוס הקטנטנה של אנדורה לה וולה ממוקמת ממש במרכז העיר ומכילה, במקרה הטוב, מקסימום 10 אנשים. במרחק שתי דקות משם נמצא מלון Art Hotel בו התארחתי למשך כל הביקור. המלון המצוין נמצא בדיוק בין שני חלקי העיר: אזור הקניות המרכזי והרובע ההיסטורי. אנשי הצוות במלון מנוסים בהכוונת האורחים בכל. הם יכולים לספק לכם ייעוץ בנוגע לטיולים בסביבה, למכור לכם כרטיסים לפארקים, לדאוג לכם לרכב ועוד, והכל בחביבות אופיינית. ארוחת הבוקר נטולת ירקות, אך שופעת לחמים, מאפים, גבינות ועוד. החדרים מרווחים והמיטות נוחות וגדולות ויש כאן אינטרנט אלחוטי חינם ושתי מסעדות מאוד מומלצות. הקליקו להצעת מחיר »
שופינג ללא מע”מ: נהר הוואלירה חוצה את העיר וניתן לעבור לצידו בטיילת לא מאוד מרשימה, אך נוחה להליכה לכל חלק בעיר, מה שלא מצריך שימוש בתחבורה ציבורית. אין עוררין על כך שאנדורה מוכרת כדיוטי פרי הגדול בעולם, אבל דווקא אני, חובבת קניות בערים זרות, מצאתי את רובע הקניות המטורף בעיר כפחות אטרקטיבי ביחס לשלל הדברים האחרים כאן. באזור המסחרי נמתח שתי וערב של חנויות ענק למוצרי אלקטרוניקה, בשמים וטיפוח, הלבשה, אופטיקה, מתנות, הנעלה וטבק, כולל מותגי הלבשה בינלאומיים ורשתות מוכרות וגם בתי כלבו מקומיים. בין הרחובות הללו מתרוצצים עשרות אנשים, שאוחזים בשקיות נייר את הרכישה האחרונה שלהם, מחייכים חיוך מסופק מהמחיר שהשיגו וממהרים אל הקנייה הבאה.
הספא הגדול באירופה: את הנוף העירוני מוקף ההרים, שובר הבניין המוזר שבו נמצא הספא הכי מפורסם באנדורה - קלדיאה, שמהווה מגרש משחקים מלא הפתעות לחובבי הספא, עם בריכות מים מקורות וחיצוניות, בריכות ג'קוזי, טיפולים שונים, סאונה ועוד. הבניין שנבנה לפני 15 שנה וכנראה ניסה להתכתב באופן כלשהו עם ההרים מסביב, חטא למטרה והוא נראה כפסל סביבתי מתכתי, הבולט בחוסר התאמה לשורות הבתים הרעועים תחתיו.
לעומת זאת, בעיני, האזור הנעים ביותר באנדורה לה וולה הוא הרובע ההיסטורי, בו משולבים בנייני אבן עתיקים, חצרות מטופחות ובתי קפה שקטים לצד כנסיות עתיקות. בפיאצה שמול בניין הפרלמנט ההיסטורי נערכים אירועים ופסטיבלים שונים ואפשר גם לתפוס תצפית פנורמית על העיר. הרובע ההיסטורי מציע חנויות בוטיק קטנות ופחות ממוסחרות, כך שנעים יותר להיכנס אליהן.
צעידת בוקר ביער וקינוח באורדינו ופאל
בבוקר השני לטיול יצאנו לסיור בשמורת הטבע Valle del Madriu Perafita Claror, שמשתרעת על 10% מהשטח של אנדורה והוכרזה כאתר לאומי של אונסק”ו. השמורה מכילה רשת של מסלולי הליכה ובקתות הרים, בעלי חיים ומיני צמחים מקומיים. אפשר לעשות כאן גם ראפטינג, קניונינג (סוג של ראפטינג בלי סירה או יותר נכון ירידה רגלית בקניון ובמפלים) ועוד שלל פעילויות בתשלום. השמורה טבעית לגמרי ולא ניתן להיכנס אליה עם רכב.
אם אתם מתקשים בטיפוס, מומלץ להביא אתכם מקלות הליכה. אמנם התנשפתי כמעט למוות עד שהגעתי לפסגה וקצת קינאתי במקומיים שטיפסו למעלה בקלילות במסגרת טיול יומי עם הכלב, כולל סיגריה ביד (כי הרי הטבק פה כל כך זול), אבל הנופים שווים כל קוצר נשימה! באמצע הדרך תחכה לכם בקתה קטנה עם הציוד הנדרש למנגל או לעצירה לפיקניק ובסיום המסלול תוכלו לעצור באגם ולנוח או לצאת לשיט בסירה.
בשעות אחר הצהריים יצאנו לסיור בעיירה פאל (Pal), שנמצאת במרחק של כרבע שעה מהעיר - עיירה קטנה ועתיקה, שנראה כאילו נותרה על תילה מאז ומתמיד. כשטיילנו בה, הרגשנו את הקסם של המקום עוטף אותנו ומשרה עלינו שלווה נעימה. יש כאן שלוש מסעדות משפחתיות טובות שניתן לאכול בהן ומומלץ לבקר בכנסייה הרומנסקית העתיקה ובמוזיאון העתיק, המציג שרידים מהתקופה.
משם המשכנו לאורדינו (Ordino), אשר מרוחקת מהעיר במספר דקות ומהווה אתר סקי פופולארי בחורף, ואילו בקיץ היא מתמלאת בצבעים ומאפשרת לגלות הפתעות ארכיטקטוניות שונות. אורדינו היא אחת הערים היפות באנדורה ומומלץ לעבור בה, להסתובב ברחובות האבן, לבקר בגינות המטופחות, להתרשם מהצריחים והמבנים המרשימים, ולשבת לשתות או לאכול באחת המסעדות המקומיות. אם תשוטטו ברחוב הראשי, תוכלו לגלות גן נסתר, ירוק ומלא עצי פרי, שאליו מגיעים המקומיים לערוך צילומים של לפני החתונה.
קפה על ההר וקפיצה על עצים
ביום השלישי לטיול יצאנו לשמורת Valle de Sorteny, שהיא אחותה של השמורה מאתמול, אבל עם עליה יותר מתונה ושפע פרחים וצמחים (האמת, למעלה מ-700 מינים שונים וייחודיים ואפילו טורפים!), שאת חלקם אפילו טעמתי... הכי התלהבתי מצמח בטעם של שום (פחות התלהבות נצפתה בקרב בני שיחתי). בהתאם לשילוט, תוכלו לצאת למסלולים שבהם משוטטים בעלי חיים כמו איילים, צבאים, חזירי בר, זוחלים, ציפורים ועוד. שפע המסלולים כאן מגוון ועשיר וכל אחד ימצא את מה שמתאים לו (אפילו מסלול לנכים). באמצע הדרך ממתינה בקתת הרים יפהפייה למי שרוצה לעצור לאכול, לנוח או אפילו להישאר כאן ללילה (אתר: www.refugisorteny.com).
כמובן שגם אחר הצהריים לא התעצלנו ויצאנו ליער ההרפתקאות (Bosque aventura in Segudet), שממוקם איך אם לא - ביער, שם תמצאו מספר מתקנים אתגריים שיעיפו אתכם במובן התעופתי של המילה. לאחר טיפוס קליל (שוב לא נשמתי) תגיעו לעצים גבוהים ודקיקים שעליהם בנויים דרגשים, שמהם עושים אומגה מעץ לעץ. אם תביטו למטה ולא תיתקפו בפחד גבהים, תוכלו לראות את הנהר שבו ניתן לעשות קניונינג ואפילו לטפס על סלע, שבנויות בו מדרגות ברזל שמגיעות ישר אל השמיים (או אל פסגת ההר, אבל לא ניסיתי...).
כל חוויה כזו מלווה במדריך וציוד מתאים ועולה כ-25 יורו לאדם ומומלצת לילדים מעל גיל 7. קיימים שני פארקים כאלו באנדורה. זו חוויה ייחודית שמומלצת לאמיצים שביניכם. להזמנות ומידע נוסף – לשכת התיירות של אורדינו: visitandorra.com.
3 מדינות ביום אחד
בבוקר הרביעי לטיול יצאנו למעבר הגבול בצרפת, שנמצא במרחק של כ-40 דקות נסיעה. הדרך התפתלה בין שדות ירוקים מדהימים לבין רכסי הרים יפהפיים. בגלל יופי הדרך, מומלץ שלא לקחת את המנהרה שמקצרת במעט את הנסיעה.
בכפר הצרפתי La Tour de Querol בחבל Languedoc-Roussillon, נמצאת תחנת הרכבת העתיקה, שעברה בין ספרד וצרפת ושימשה לבריחתם של 60,000 יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה. כיום היא משמשת כציר מרכזי להגעה מברצלונה לטולוז. בנוסף, פועלת כאן הרכבת התיירותית הצהובה, שעושה מסלול ייחודי בין נופים יפהפיים. היא יוצאת ארבע פעמים ביום למשך שעה וחצי עד שלוש שעות. למידע נוסף: La Tour de Querol.
מכאן מומלץ להמשיך לכיוון העיר הקטנה ליביה (Llivia), שהיא מובלעת ספרדית לגמרי שנמצאת בשטחי צרפת. בליביה נמצא בית המרקחת העתיק ביותר באירופה, המשמש כיום כמוזיאון חביב. מכאן עוברת דרך המקשרת בין אתר הסקי לה מולינה לבין אתרי טבע שונים באזור. העיירה יפה וסימטאותיה הצפופות יכניסו אתכם לאווירה ייחודית.
במרחק של חמש דקות נסיעה נמצאת העיר היפהפיה פויג'סרדה (Puigcerda), שבעבר היה בה רובע יהודי גדול (Plaça del Call), אך כיום לא נותר ממנו כמעט זכר, כיוון שנהרס במלחמה. העיר שופעת קסם מכל מקום, הפלאזה המרכזית נעימה ושמשית בקיץ והרחובות המרוצפים באבנים נעימים ומעוררי סקרנות.
יש כאן פארק לצד אגם מלאכותי, שניתן לערוך בו פיקניק, לשוט בסירה וגם לטייל סביבו. קיימת אפשרות לעלות לתצפית על העיר באמצעות פוניקולור ומומלץ עוד יותר לטפס את כמות המדרגות המסחררת במגדל Torre del Campanario במרכז העיר, משם תוכלו לראות את העיר מלמעלה, להציץ לבתיהם של השכנים וגם הרבה נוף לעמק Valle de la Cerdanya.
מרכז העיר עמוס בשדרת חנויות למי שמעוניין לערוך קניות, ובאופן כללי, מומלץ להעביר פה חצי יום בכיף ואפילו להתנסות באטרקציה מיוחדת כמו מצנחי רחיפה או טיסה בכדור פורח מעל לעיר. בסביבה נמצא גם הפארק Del Cadi Moixero, שבו יש מגוון רחב של מסלולים ברמות שונות, החל מקילומטר אחד בלבד ועד 120 קילומטרים להרפתקנים שביניכם. בפארק יש כמות גדולה של בעלי חיים, ציפורים, דובים, איילים, זוחלים ועוד. תושבי הסביבה מקבלים בברכה את הלוטרות שמגיעות מדי פעם לעיר, בייחוד בחורף הקר, ומנכסות לעצמן תרנגולת או שתיים, שיספקו עבורן את הרעב.
ביילבר (Belliver) היא עיירה נוספת בסביבה ותוכלו לעבור בה כשתסעו לכיוון פרויאנס (Prullans), כפר קטן ויפה שחיים בו רק 100 איש. כאן כולם מכירים את השכנים! בבית הספר המקומי לומדים 11 ילדים, כשארבעה מהם אחים והם לומדים באותה כיתה עד גיל 12. אחת לשבוע הם נוסעים ללמוד בעיירה אחרת כדי להתערות מעט עם הסביבה. אם תרצו להישאר כאן ללילה, מומלץ לעשות זאת במלון המשפחתי היפהפה Hotel muntanya, שמציע גם מתחם פעילויות לילדים. אתר בעברית: www.prullans.net.
מכאן ממשיכים בתוך נופים שלא יתנו לעיניים שלכם לנוח לרגע מרוב יופי. האזור מומלץ לביקור בין אפריל לאוקטובר, כשבכל עונה משתלטים צבעים אופייניים על הצמחייה וצובעים את הנוף בגוון אחר. יצאנו למסלול הליכה קצר בשמורת Valle de la Llosa לכיוון מפל Molí del Salt, ומשם המשכנו במסלול Camí dels Bons Homes – דרך עתיקה ששימשה למסחר עם העיר סרדנה (Cerdaña) בספרד.
בכפר היפהפה ארנסה (Aransa), שבתיו מפוזרים על הר שצופה אל עמק ירוק, תוכלו לאכול ארוחת צהריים בתוך נוף מדהים במסעדת Cal Fuixet de Aransa, שמציעה אוכל מקומי משובח. אם יהיה לכם מזל, תוכלו גם לפגוש את הסבא בן ה-89 של בעלת המסעדה, שהציל את חייהם של עשרות יהודים בתקופת המלחמה, כשעזר להם לחצות את הגבול. אם לא שתיתם יותר מדי יין, תוכלו לשכור אופניים חשמליים ולרדת איתם את ההר כדי להתחבר יותר עם הנופים הפראיים, בדרך תפגשו פרות חייכניות, סוסים אציליים וריח מתקתק של תותי בר ילווה אתכם לכל אורך הדרך.
הפרידה מהאזור לא הייתה קלה, העיניים רצו לראות עוד, אך הנסיעה בחזרה לאנדורה עברה בתוך נופים אופייניים, שהמשיכו ללוות אותנו בדרך ומלווים אותי עד עכשיו בראש. הביקור בצרפת מצריך יותר מיום אחד בלבד ולכן, מומלץ לשריין לפחות יומיים בין הכפרים היפים באזור ושפע המסלולים והאתרים.
הנה גם סרטון וידאו קצר מאנדורה:
הכתבת הייתה אורחת משרד התיירות של אנדורה, לשכת התיירות של פרויאנס ומלון Art
לפניך כתבות נוספות מאנדורה, שעשויות לעניין אותך:
