מוזיאון ופארק השלום בהירושימה

Hiroshima Peace Memorial Museum

פארק השלום משתרע לפני חורבת הכיפה היחידה ששרדה את הפצצה שהוטלה כאן, ממש מעל גשר ה-T שבמרכז העיר, בבוקרו של ה- 6 באוגוסט 1945, בשעה 08:15, והפכה את הירושימה תוך חצי דקה לתל חרבות. כ-150 אלף, מתוך 250 אלף תושבי העיר בעת הטלת הפצצה, נהרגו. חלקם מיד עם ההפצצה, ורבים אחרים נפטרו מסיבוכי קרינה במהלך השנים.בפארק נמצא המוזיאון לזכר המלחמה, המציג המון נתונים טכניים ותמונות של נפגעים. בכל פינה בפארק יש אנדרטה אחרת, כי כנראה שכשנהרגים 150,000 איש, צריך הרבה אנדרטאות. במרכז הפארק עומד אוהל בנוי מאבן, שלפניו בוערת להבת השלום, שתכובה רק כאשר כל כלי הנשק האטומיים יחוסלו. באחת הפינות יש פעמון ענק, והמבקרים מוזמנים לצלצל בו למען השלום. בפינה אחרת אנדרטת הסטודנטים, עם מלאכית אבן גדולה, לזכר הסטודנטים שנפלו במלחמת העולם. זה מרגיש קצת כמו אושוויץ, אבל של יפנים. המוני קבוצות של תלמידים בטיולים מאורגנים, מגיל גן ועד תיכון, מבקרים כאן ועורכים טקסים לזכר הנספים. אנחנו מצלצלים בפעמון השלום, מכבדים את האנדרטאות השונות ולא מצליחים להבין. הירושימה בשביל היפנים זה קצת כמו פולין עבורנו, אי אפשר להסביר.

כפי שנאמר, חוויית המוזיאון היא מטלטלת ומאוד מרשימה. קיבלנו המלצה להגיע עם ילדים. התכנים לא מותאמים בכלל לילדים ויש מראות קשים במוזיאון. עם ילדים קטנים עדיף להסתובב בחוץ ולהתפצל לכניסה למוזיאון.

טיול ביפן ללא ביקור באחד מאתרי האטום איננו שלם לטעמי. הירושימה אמנם רחוקה מטוקיו (5 שעות בשינקנסן) אבל שווה את המאמץ, בטח כשמוסיפים את הביקור באי מיאג'ימה.

פארק השלום הוא פארק רחב ידיים וחוץ ממוזיאון השלום המפורסם (ביקור חובה), יש בו עשרות רבות של נקודות עניין. אי אפשר, ולא צריך, לבקר בכולן, השאלה היא כמובן באילו כדאי לבקר.

אנחנו התארחנו ב-Wold Friendship Center (יש טיפ בנושא) שיש לו אג'נדה ברורה נגד האטום בעולם, אבל גם מציע סיורים בחינם עם מדריכים יפניים. המדריכה שלנו דיברה אנגלית מצויינת וקלה להבנה (די נדיר ביפן) וכיוון שהיינו רק שני זוגות, זו היתה הזדמנות לשאול גם על הרבה נושאים אחרים שעניינו אותנו. ללא ספק, ביקור בפארק השלום עם הדרכה משדרג את הביקור לאין ערוך, אחרת סתם מסתובבים בין אנדרטה אחת לשנייה ודי מהר משתעממים כשמאחורי כל אחת יש סיפור מדהים.

אחד האתרים שמשום מה מוזנח במפות זה המקום שבדיוק מעליו התפוצצה הפצצה שנקרא Hypocenter. כנראה בגלל שהוא נמצא מחוץ לפארק השלום ברחוב עירוני רגיל הסמוך לפארק. אין הרבה מה לראות שם חוץ מפלאק קטן, אבל יש עוצמה למקום. לידו אגב “בית קברות” יפני שחלק ממצבותיו שרדו את הפצצה וניתן להבחין עליהן בצללים של כדור האש.

מוזיאון השלום בהירושימה מציג בצורה מפורטת את השפעת הפצצה האטומית על האוכלוסיה והסביבה. למרות ששמענו רבות על האירוע המזעזע הזה, אין כמראה עיניים על מנת להמחיש את גודל הזוועה. החוויה לא קלה אולם אנו בכל זאת ממליצים עליה. נוגעת ללב במיוחד התצוגה לזכרה של סאדאקו, שהייתה בת שנתיים בעת ההפצצה, שרדה את האירוע אולם חלתה בלוקמיה ונפטרה בגיל 12. לאחר הביקור במוזיאון כדאי לערוך סיור בפארק הסמוך שגם בו מונומנטים הקשורים בפצצה. חפשו את מצבת הילדים שעליה עומדת דמותה של סאדאקו אוחזת עגור ולידה ארגז זכוכית ובו אלפי קיפולי נייר בצורת עגור, אשר לפי האמונה היפנית הם סמל לחיים ארוכים. 

פארק השלום בהירושימה מתפרש על פני 120,000 מ"ר. לפני הטלת הפצצה, האזור היה הלב הפוליטי והכלכלי של האי, לכן הוא גם נבחר כמטרה להפצצה. ארבע שנים לאחר ההפצצה הוחלט שהאיזור לא ישוקם אלא יהפוך לפארק ולאנדרטת זכרון.

בפארק ישנם מספר מוקדים, וכדאי להקדיש לפחות כשעתיים לביקור בו. ממליצה לבקר לכל הפחות ב:

1. כיפת הפצצה האטומית שנותרה כשריד לפצצה האטומית שנפלה על האזור.
2. פעמון השלום שניתן לצלצל בו.
3. אנדרטת השלום של הילדים.
4. הסנוטף.
5. להבת השלום.
 

מדובר בביקור מטלטל. הילדה שלי שהייתה בת שש כאשר ביקרנו במקום חזרה נפעמת, והיה ניכר שאנדרטת הילדים נרשמה לעד בזכרונה. כמובן שכאשר סיפרה על הטיול, אחד הדברים המרכזיים שהזכירה היה “הכיפה השרופה”.

שימו לב, מוזיאון השלום שנמצא בלב הפארק פתוח בין 08:30-18:00.

הפארק עצמו לעומת זאת פתוח כל הזמן.

מוזיאון השלום בהירושימה הוא אחד המוזיאונים הטובים והמעניינים שהייתי בהם. הוא מציג את ההשפעה שהייתה לפצצת האטום על העיר והאנשים בצורה מעולה! מחיר הכניסה סימלי מאוד, 50 ין. ניתן גם להשכיר מדריך אודיו ב-300 ין. כדאי להקדיש בערך שעה-שעתיים למוזיאון, ומשם להמשיך לפארק השלום הצמוד. המוזיאון פתוח מ-8 וחצי בבוקר ושעת הסגירה משתנה בהתאם לעונה (7 באוגוסט, 6 ממרץ עד נובמבר ו-5 וחצי בשאר), הכניסה מתאפשרת עד חצי שעה לפני הסגירה. הפארק לא דורש כניסה ואין לו שעות פעילות.