”כמה מילים על בטחון מההיבט הישראלי“
מעבר להגדרות המלוות את צפון קפריסין (“לא מוכרת”, ”כיבוש ”) אם יורדים לרמה המעשית אז זו המציאות בשטח: בישות המדינית והפוליטית של צפון קפריסין האוכלוסיה מתחלקת לארבע קבוצות: ”תורכים קפריסאים” אלו צאצאי האוכלוסיה המוסלמית-תורכית שגרה באי מאות שנים. הם נוטים להיות חילוניים למהדרין ודי מודרניים.מרוכזים בשכונות טובות וכפרים המתקדמים יותר.חלקם הגדול הם פליטים או צאצאי פליטים מהשטח של קפריסין היוונית.רבים מהם היגרו במאה העשרים ויש יותר מהם מחוץ לקפריסין מאשר בה.האוריינטציה הפוליטית שלהם קשורה במורשת אטאטורכ והם סולדים מאוד ממשטר ארדואן.
הקבוצה השניה אלו המהגרים האנטוליים: תורכים מוסלמים, כפריים.נוטים להיות דתיים ומסורתיים. קשורים מאוד למשטר ארדואן.גרים בעיר העתיקה של ניקוסיה ובכפרים הפחות מפותחים.מספרם שווה לזה של התורכים-קפריסאים.יש נישואין אבל יש גם מתח.
קבוצה שלישית:זרים (אירופים) שחיים בצפון קפריסין לאחר שרכשו נדל”ן זול או שהם סטודנטים. מורגשים בעיקר באזור קירניה.
קבוצה אחרונה:אנשי הצבא התורכי.מספרם נמנה בעשרות אלפים, מה שאומר שהם אחוז מכובד מהאוכלוסיה.צאצאי הקפריסאים-תורכים זכאים לדרכון קפריסאי (אירופי) בעוד שהמהגרים האנטוליים:לא.התורכים-קפריסאים יותר לאומיים-חילוניים והאנטוליים יותר דתיים.אופן כללי להיום בטוח מאוד להיות ישראלי בצפון קפריסין אולם מביקור לביקור רואים יותר ניתנים של איסלמיזציה זוחלת בסגנון ארדואן.זה נושא פוליטי מאוד רגיש שם וכמובן לא מומלץ לדבר עליו.זו לא מדינת“משטרה חשאית”ואפילו חיילים תורכיים שתתקלו בהם כמו בפמגוסטה או ליד מבצר סנט הילריון) לא יורים במשיגי גבול או כל מיני אגדות שתשמעו ממי שמפרש לא נכון את השילוט המאיים ששם הצבא התורכי על מקומות רגישים ואשר מתריע בך לא לצלם.
קרא עוד
