צפון איטליה, נהגת, מרוצים ותענוג גדול

סיפור טיול

זה סיפור הטיול שלנו. אמא ושני מתבגרים, בת 17.5 בן 13. עולם שלם! (נהגת מרוצים, אני נוהגת הם מרוצים)

התחלנו בהזמנת כרטיסים בפברואר, בידיעה כללית על הכיוון, מתחילים מוונציה מסיימים במילאנו . במקביל הוזמנו כל מקומות הלינה בשיטוט של לילות ארוכים בבוקינג, תוך שמירה על מספר כללים, עדיף דירות עם מטבחון, ציון מעל 8.5 מחיר עד 110 ללילה וקריאת ביקורות וסינון הערות לא רלוונטיות בביקורת.

מודה... זה היה חלק שקצת חששתי ממנו, אבל, בכל דירה שהגענו הרגשנו שממש הצלחנו.

את התוכנית כתבתי ע"י קריאה של שעות באתרים שונים ברשת, ומודה עשיתי מאית ממה שמוצע, כל אחד והרצונות שלו ובטח ההספקים.

מאד נעזרנו ב"המשפחה המטיילת בצפון איטליה", זה היה בסיס מצויין, שצמחנו ממנו למה שמתאים לנו.

כל מה שממורקר זה קישור למפה שיצרנו בגוגל מפות, למקרה שהוויז לא יעבוד. כל ערב הורדנו את המפה לאייפד שתהיה זמינה OFFLINE. לא היינו זקוקים לזה אבל זה מאד הרגיע.

בכל בוקר הטענו את המסלולים בוויז, כך שחיכו לנו כל נקודות היעד כבר מסומנות ורק היה צריך להפעיל.

מניחה שיש לנו עוד מלא מה לומר

תמיד אפשר לדבר ולשאול אותנו.

ולא לא נסעתי עם מצלמת וידאו כמו שכולם ציפו ממני... (אני בחופש ולא עובדת בלתעד את המסע הזה... יהיו לי עוד מסעות לעשות עליהם סרטים בהמשך) צילמנו הכל בניידים המצויינים שלנו, כולל סירטונים. מתישהו... בהמשך אני אעשה קליפ... טוב נו כי הסנדלר לא יכול ללכת יחף.

תהנו

טל, אופק ותיקי

(אל תשכחו לפרגן בלייק אחרי שקראתם את הסיפור שלנו בבקשה)

ונציה

הטיסה שלנו יצאה בערך ב 5:00 בבוקר מהארץ

יום שישי ה 22/7 – נחיתה, איסוף רכב, יציאה לכיוון אוריאגו שליד ונציה

הגעה למקום הלינה מקום הלינה בונציה  B&B Via Venezia 206

Via Venezia 206 , 30034 Oriago Di Mira,

התארגנות ויציאה לונציה

יום שבת 23/7 – ונציה

שישי שבת בוונציה, חשוב להגיע לכיכר סאן מרקו, לגשר, לגטו היהודי... ובעיקר לשוטט ברגל. כמובן להגיע לאיים. (טיול 20 ב"המשפחה המטיילת צפון איטליה" נותן יופי של בסיס וחשיבה למקומות)

נחתנו בשעה 8:00 בבוקר, לקח קצת זמן עד שהמזוודות יצאו, ועד שמצאנו את משרדי השכרת הרכב, תחילה היתה לנו תחושה שהרכב יהיה קטן, בגלל שמזודה אחת היתה צריכה להיות בספסל האחורי, אבל בדיעבד, היה מצויין.

קיבלנו אאודי, אוטומטית, מנוע דיזל, A3 לכל הדיעות אוטו מצויין.

הגענו לצימר שלנו באוריאיגו בשעה 12:00 עייפים מטיסת ללילה ואני שלא הייתי במצב בריאותי טוב, החלטנו לנוח כמה שעות, ואז לצאת לונציה, החלטה שהתגלתה כצעד חשוב, כי טילנו עד מאוחר, מחשיך מאוחר ונהננו ממזג אוויר של אחה"צ נפלא.

בצימר חיכו לנו כל המצרכים כבר לארוחת הבוקר שלמחרת, והרבה מעבר לזה (לחמים, קוראסונים, חלב, יוגורטים, ביצים קשות, צנימים, ריבה, דבש, שוקולד, קפה, תה שוקולית) כך שיכולנו אפילו לנשנש משהו לפני שיצאנו.

לונציה החלטנו לא לנסוע ברכב, מיותר. תחנת האוטובוס ממש קרובה לצימר לקחה אותנו לתחנה המרכזית בונציה, 2.8 יורו לכרטיס לאדם, צריך לקנות מראש. (אצל בעל הצימר ואחר כך בתחנה המרכזית) התחלנו ללכת רגלית בעקבות השילוט לכיכר סאן מרקו, לא מיהרנו, עוד לא היינו מסונכרנים על עצמנו, נהננו לגלות בשיטוט הזה את סימטאות ונציה והפלא שסביבם, בדרך עצרנו לגלידה ולצילומים אין סופיים והתחלנו להרגיש את הקסם של המקום.

לאחר שהגענו לכיכר, הגענו לאזור תחנות הבוופארטו, (מעבורות/אוטובוסים צפים) התייעצות קלה עם מוכרת הכרטיסים והחלטנו לקנות כרטיס ל 24 שעות, 20 יורו לאדם, מאד משתלם, בידיעה שמהרגע שנפעיל אותו יש לנו 24 שעות, ומאד התאים לנו, כי זה כלל את השייט לאיים שתיכננו למחרת.

עוד קצת שיטוט, והתיישבנו במסעדה לפיצה האיטלקית הראשונה שלנו, בממוצע כל פיצה עולה 8.5/9 יורו, תלוי בתוספות, בכל אחת מארוחות הפיצה שלנו מאז הזמנו 2 פיצות ועוד תוספת וחלקנו, לא מתוך קמצנות, אלא מהיכרות עם הנפשות הפועלות... האוכלות, כך שארוחות במסעדות לא עלו לנו יותר מידי. (אנחנו לא אוכלים אוכל לא כשר, תמיד מחפשים את המאכלים שמיועדים לצמחוניים לצורך ההגדרה, והסתדרנו מצויין)

את הבוואפרטו הראשונה לקחנו ב 19:30, לכיוון התחנה המרכזית, כך שהיה ברור לנו שאנחנו מנצלים את הכרטיס כמו שצריך, יום שלם היה לפנינו למחרת, והיה מצויין.

קו 53 בכיוון פאדובה, מהתחנה המרכזית לקח אותנו לאוריאגו, 20/25 דקות נסיעה, שבה הספקנו להכיר מטיילים הולנדים ששהו בקמפינג באוריאגו, (את מי שזה מעניין, שווה בדיקה)

שלושתנו אנשים שזקוקים להרגע בשקט עם עצמנו לפני סוף היום והשינה, כך שהשתדלנו במהלך הטיול גם בימים שהסתיימו מאוחר, להגיע למקום הלינה וכל אחד בקצב שלו סוגר את היום. חשוב בטיול עם מתבגרים לאפשר גם את זה, במבט לאחור זה היה מעולה, ואף אחד לא הרגיש שהיחד עולה על גדותיו עבורו.

שבת בבוקר, (בוקר שבת זה בוקר שבת... ואנחנו לא מיהרנו) קמנו בקצב שלנו, ארוחת בוקר בצימר ויצאנו ליום איים, שוב האוטובוס לוונציה, משם כבר מיד עלינו לבואפרטו לאי מוראנו, המרוחק יותר, השייט היה כיף, מזג האוויר היה לטובתנו, חם במידה, בגלל שזה תחילת היום היה סביר בהחלט ולא עמוס על הבואפרטו, האי מוראנו זה אי המתמחה בניפוח כלי זכוכית, תענוג של שיטוט, שוב בין הסמטאות, לאורך הטיילת, יש לא מעט גלריות שמציעות כניסה חינם לצפייה בתהליך הניפוח, מאד נחמד, מרשים ומשעשע, כמובן שמזמינים אותך אח"כ להכנס לגלרייה, בתקווה שגם תרכוש באחת החנויות הנערה מצאה טבעת יפה ושרשרת, במחיר שווה לכל כיס.

אחרי שיטוט באי עלינו לבואפרטו לכיוון בוראנו, אי התחרה, בעינינו למרות שכולם אומרים שבוראנו מיותר, הצבעוניות שלו, והשיטוט בו היו הרבה יותר מוצלחים, לא שמנו לב לזמן בכלל, נהננו מכל רגע, גם מהפסקת הגלידה המחייבת, הגשם שהפתיע ולא הפריע, ומנת הצ'יפס הענקית רגע לפני שעלינו לבואפרטו שיקח אותנו חזרה לונציה, סיימנו את היום הזה בשיטוט בונציה שעה לפני שהסתיים לנו הכרטיס היומי, הרגשנו שמיצינו, ותיכננו לחזור לצימר, להתארגן ולצאת לארוחת ערב במסעדה שליד הצימר, וכך היה. 20:30 יצאנו למסעדה, מסעדת דגים אבל אכלנו פיצות וסלט, אחת מהפיצות היתה עם תוספת מאד מקובלת באיטליה, ואנחנו היינו משועשעים.. צ'יפס, כן חטא על פשע בטעם נהדר. ארוחה שיצאנו ממנה מלאים עלתה לשלושתנו 32 יורו וזה כלל יין ומים.

סיכום ונציה בנקודות

1. הצימר שהיינו בו מצויין, הבעלים מקסימים, יחס מדהים מחיר שווה, מיקום מצויין. מומלץ מאד 95 יורו ללילה היינו שני לילות
2. למי שמתאים אפשר לקחת את הרכב רק אחרי ונציה, זה אומר להתגלגל עצמאית לאיזשהו מרכז ולקחת בחשבון את הזמן הזה, כי בעצם ביומיים הראשונים לא עשינו שימוש ברכב מלבד הגעה מהשדה לאוריאגו.
3. ונציה נפלאה, גם אם קצת עמוסה, אם תבואו מחויייכים היא תחייך לכם
4. לא לוותר על האי בוראנו
5. מים, כובע וקרם הגנה בקיץ בונציה הם חובה

דולומיטים מסלולי יום אפשר להחליף בין הימים

יום ראשון 24/7 צ'ק אאוט יוצאים מונציה לכיוון קאנזיי, (ביקשתי צ'ק אין בין 12:00 ל 13:00) מגיעים למקום

מקום הלינה בקנזיי

Garnì Princess Apartments

Strada de Treve 12
Loc. Penia di Canazei, 38032

מכאן יש שתי אופציות שאפשר לעשות

1. יוצאים לאגם קארצה

מסלול מקאנזיי לקארצה פרטים נמצאים במסלול 25 במשפחה המטיילת ביקור של שעה באגם אפשר לקרוא כאן את הסיפור על בתולות הים מהספר

מקארצה לקאנזיי

(מפות ממקום למקום שמורות כיום טיול הלוך ויום טיול חזור)

1. מסלול עמק ואלי די פאסה בין העיירות הקרובות, נסיעה ועצירה בין העיירות שווה לקרוא על העיירות בעמק, יש לא מעט נקודות חמד לעצור בהן.

אפשר בערב ללכת להחליק על הקרח באלבה לבדוק שעות פעילות.

יום ראשון, ארזנו ויצאנו לדרך, למעשה הנסיעה המשמעותית הראשונה, בכל הנסיעות מרגע זה הWAZE היה הנווט העיקרי, חשוב מאד לשים לב למפה מידי פעם, בעיקר בהשתלבויות, כיכרות, יציאה ממנהרות וכד' כי לעיתים המפה וההוראות לא מסונכרנים, צריך רק להודות לממציאי האפליקציה. לא הייתי מעיזה לעשות כזה מסע בלעדיה, נראה לי.

בכל יום הכנו לעצמנו את המפות על האייפד גם מגוגל מפות, לכל מקרה. לא עשינו שימוש.

התחלנו בנסיעה צפונה תחילה דרך כבישי אגרה ואחר כך הנופים נפתחו וכך גם הנשמה שלנו, מוקסמים מהדרך, עדיין לא יודעים למה לצפות.

לאורך כל הטיול ליווה אותנו פליליסט שהמתבגרים הכינו מהארץ, 190 שירים לא מספיקים תכינו כפול או יותר, ותאפשרו להם לשים את כל מה שהם אוהבים, ושיהיו שם גם מעט משלכם, הנסיעות הארוכות היו מוצלחות לא מעט בזכות הפלייליסט שבחלקו יצר לא מעט הומור באוטו.

כשהתגלה לעינינו האגם הראשון הוקסמנו, מהצבע, מהנופים והיינו חייבים לעצור, שמנו לב שאנחנו בחניה חופשית, ועצרנו על הדרך לטיול משחרר רגליים ליד האגם הראשון שראינו, השם שלו לצורך העיניין לא חשוב, כי הכל תלוי היכן תקבעו את מקום הלינה שלכם בדולומיטים.

קצת תמונות, אוויר וממשיכים.

כשכל הטוב הזה של הטבע לפנינו נסענו, ואז בהחלטה של רגע אל מול הנוף עצרנו בבר דרכים לפינוק של דרך, שתיה קרה, הפסקת שרותים וכמובן לקחת אוויר, העיר הגדולה הרחק מאחורינו.

מלבד פליליסט נפלא, בשקית מיועדת לכך תמיד היו נישנושי נסיעה, שדאגנו להם מהארץ, חטיפי אנרגיה, דגיגונים מלוחים, (סוג של בייגלה) תמרים, שקדים ובמבה, כל יום מלאנו את השקית במנה יומית, זה הוכיח את עצמו ברעב שידגדג או סתם כשבא משהו בדרך.

האגם הבא כבר היה אגם פאדיה, נפגוש אותו עוד במסלולים של הימים הקרובים אבל גם כאן היינו חייבים לעצור, ללכת קצת לידו, לנשום את כל היופי הזה, מבינים שהטמפרטורה השתנתה....כשמסיימם הקפה של חצי מהאגם, עם הרכב מתחילים לטפס, כאן פגשנו את מעבר ההרים הראשון, מעבר פאדיה, מאד ידידותי לנהג ובעיקר לנהגת, לאט ובחיוך גדול טיפסנו למעלה, רוכבי האופניים שבאו ממולנו ורוכבי האופנועים שעקפו אותנו, אף אחד לא הצליח להפריע לתענוג הגדול בתחושת הטיפוס הכמעט אין סופית הזו, למעלה כבר עצרנו בנקודת התצפית המיועדת לכך, נשמנו עמוק, הוקסמנו, והבנו שצריך להתחיל להתלבש אחרת. קר, כן כאן כבר היה 15 מעלות, זו בערך הטמפרטורה שתלווה אותנו בימים הבאים.

מהר מאד הבנו שאנחנו בתוך גלויה, מלון הדירות שלנו נמצא בעמק, כך שהיה ברור שיש לפנינו עוד דרך של ירידות, אבל אל מול הנוף הזה שום דבר לא נעשה מסובך. הגענו לפנייה, עיירה קטנה מאד נחמדה, מלון הדירות שלנו הוא חלק אינטגרלי מהנוף, כשחזרו אלי מהמלון ואמרו שאין להם חדר עם חלון לנוף מאד התאכזבתי, אבל לא רציתי ברגע האחרון להחליף מקום, אז לתשומת לבכם, אין דבר כזה "אין נוף" בדולומיטים, כל חלון שתפתחו מביט אל עבר ירוק מושלם, הר, גבעה, מצוק... אז את גן עדן ראינו מהחדר "בלי הנוף" שלנו.

הגענו בשעה 13:40, הקבלה במלון הדירות סגורה, עד השעה 15:00 יום ראשון היום, הכל סגור את זה נבין ממש בהמשך, אבל התחלנו לטייל במקום, עלייה אחת אין סופית לקצה הכפר וירידה בחזרה, חילצנו עצמות, מצאנו מסלול נחל חמוד ממש בתוך העיירה, התרגלנו לאוויר, אמנם עמק אבל בגובה 1550 מ', מצאנו את הבר השכונתי ואת המכולת הקטנה, כולם סגורים, נחים את מנוחת הצהריים.

בשעה 15:00 חזרנו למקום, קיבלנו את הדירה הקטנה שלנו, שכללה מטבחון מאובזר, מיטת יחיד ועוד מיטה זוגית, מרפסת ופינת אוכל, הכל היה בה מלבד תבלינים וקפה, את זה הבנו אין באף דירה, הצטיידנו.

שמחנו לקבל את הדירה הזו, ידענו שהיא מושלמת עבורנו, ארגנו את הדברים, נחנו כחצי שעה, ויצאנו לחפש סופר קטן להצטייד, משימה שהתגלתה ככמעט בלתי אפשרית ביום ראשון. אז נסענו לטייל בעמק, בעמק ואלי דל פאסה, עוברים עיירה אחרי עיירה, נהנים מהשטחים הירוקים העצומים, מההרים העצומים שמקיפים את הכל, עצרנו טיילנו, צחקנו, מצאנו שוק פרוס ונחמד, הנערה מצאה תיק יפה, ניסינו את מזלנו באוהל המתוקים שם אבל לא עשה לנו חשק והתגלגלנו חזרה לכיוון קאנזיי, העיירה המרכזית בעמק, שם קיווינו למצוא מעדנייה קטנה שתספק לנו מצרכים לארוחת ערב, וכך היה, בקאנזיי שמשופעת במעדנייות מצאנו פסטה מעולה, גבינת פרמזן מעולה יותר, חלב אחד ועוד גבינה משובחת, למעשה לא היינו צריכים יותר מזה כדי להתארגן על ארוחה מפנקת.

וויתרנו על המחשבה להחליק על הקרח, היינו עייפים, שקלנו לדחות למחרת, וכאן נכנס כלל ראשון, לא דוחים, כי בימים הבאים נהיה כנראה יותר עייפים, אז תקבלו החלטה של וויתור מאשר לחשוב שתספיקו ביום אחר.

הערב הראשון שלנו בדולומיטים נחגג בשמחה, לאחר אירגון החפצים, החלטנו לצאת ברגל לשתות שוקו חם בבר המקומי, היה תענוג, שוקו חם למתבגרים עטור בקצפת, יין לבן נפלא לנהגת, משחקים שנמצאים שם בפינה רק מחכים שנעשה בהם שימוש, אווירת חורף, סוף יולי, ואנחנו מאושרים. לאט לאט הצטרפו מקומיים ומטיילם אחרים, היה קסום,

חזרנו לדירה, התחלנו בארגון המסלול למחר תוך בדיקת מזג האוויר הצפוי, והבנה שמחר יש לנו חלון הזדמנויות לעלות למרמולדה כי המשך השבוע יהיה גשום.

יום שני 25/7 - מסלול מקאנזיי לכיוון המרמולדה, אפשר לפני זה להקיף את אגם פאדיה, להמשיך מתחת למרמולדה בערוץ הנחל במרחק 200 מטר מהחניה כניסה לערוץ, לבדוק אופציות לפי הלוז להמשך היום.

יום שני שבע וחצי בבוקר התעוררתי, לקחתי את האוטו ונסעתי לסופר בקנזיי, הנוער ישן, האוויר בחוץ מענג, מרחק נסיעה של 7 דקות ואני בסופר איטלקי מקומי, מצטיידת בכל מה שצריך בכדי שמהיום נהיה מסודרים, מחירים ממש טובים, קצת מצרכי בסיס, קצת פינוקים, חוזרת והילדים כבר מאורגנים עם שוקו חם במרפסת, ת ע נ ו ג.

בעשר בבוקר היינו למרגלות ההר,

נסענו כמובן דרך מעבר פאדיה, עושה רושם שאני נהנת ממעברי הרים, ככה נדמה לי בשלב הזה.

סעו לרכבל הגדול, אל תוותרו, אנחנו חיים במדינת קיץ ההזדמנות לראות פסגות מושלגות אינה עיניין של מה בכך, חצי הדרך שבד"כ תהיה מומלצת ע"י המקומיים, אינה מספקת את אותה חוויה, טפסו עד לנקודה הגבוהה, 3300 מ' עם גונדולה, מחליפים שתיים בדרך למעלה, שווה כל רגע. עלות כניסה 75 יורו לשלושתינו.

בכל נקודת החלפת גונדולה יש הזדמנות להנות מתצפית, לנשום אוויר פסגות ולחכות לגונדולה הבאה, כן מתחיל להיות ממש קר למעלה, הצטיידנו בבגדים חמים. בנקודה האחרונה ניתן ממש לרדת אל הפסגה, להלך על השלג, לטייל עוד קצת, לשחק, להצטלם, להחליק ולהביט אל הנוף המדהים המתגלה, יקח לו מעט זמן להעלם כשיבוא הענן הראשון, למרמולדה עולים בבוקר בהיר מוקדם, נצלו את רגעי הראות, הרגעים האלו זמניים, בשעה 13:30 לאחר סיור במוזיאון המתאר את הקרבות על ההר, ולאחר הפסקת נישנושים ושתייה בספסלים המיועדים לכך בתוך אחד החדרים, התחלנו בירידה מההר, מהר מאד ההר כוסה בענן ענק ולא ניתן לראות כלום, הגשם תפס אותנו בדרך למטה, המטריות היו באוטו, זה כמובן לא הפריע לנו להמשיך מהחניה לאחר איסוף המטריות ולרדת לכיוון מסלול ההליכה בערוץ הקניון שמתחת להר, מסלול הליכה נהדר, רובו בירידה, מה שמערער את המחשבה על לחזור אותו ברגל...

הולכים כשעה בתוך הקניון, ירד עלינו גשם קליל שלא קילקל את החוויה להיפך הוסיף על האווירה, בסוף המסלול מתחברים לכפר קטן ונחמד שבסופו יש מסעדה נחמדה אם חשקה נפשכם בארוחה, לנו חיכתה צידנית קטנה לפיקניק אז לא עצרנו שם... אבל סיפור קטן, הכפר הזה משחזר את החיים שהיו בו לפני שנים, ולכן ליד כל בית תמצאו דמויות של בובות עסוקות בעבודות החקלאות, השיגרה בכפר, קצת קריפי, מאד משעשע, אנחנו לא הפסקנו לצחוק, וחלק מאיתנו ניהל עימם שיחות חולין מנומסות.

בחזרה החלטנו שאנחנו עייפים מידי ללכת את זה ברגל עם כל העליות, ולקחנו רכבת קטנה שמחזירה לתחילת המסלול, לחנייה של המרמולדה,2.5 יורו לאדם כניסה לקניון, 3.5 יורו חזור ברכבת לאדם, אם חוזרים ברגל זה בחינם.

זוכרים, מטיילים עם מתבגרים? זורמים, עושים מה שבא, ובעיקר מה שיש כח, לא באנו להתיש אותנו,

הגענו לאוטו לקחנו את הצידנית שלנו ומצאנו לנו פינת חמד בתוך היער, בדרך אליה חצינו פלג מים, 5 דקות מהחניה, אנחנו והטבע העוצמתי, כן גשם ומטריות, ישבנו לאכול את מה שהבאנו, (לחמניות, גבינה צהובה, יוגורטים, ירקות פירות) בערב ידענו נבשל.

השעה הייתה 15:00 ידענו שלהגיע לדירה יקח לנו 40 דקות וחשבנו שזה מוקדם מידי לסיים את היום, אז החלטנו לסוע קצת רחוק, לאגם קארצ'ה, אז ככה, בדרך לשם דיי נגמרתי, ולא כי הדרך קשה אלא כי היום מאחוריי היה מעייף, אבל נאספתי ועשיתי מאמץ לשמור על ריכוז, אל תעשו את זה אם הרגשתם שנגמר היום אז דיי, לא לסחוב יותר מידי, זו היתה הפעם היחידה שהרגשתי ככה, כל הדרך ירד גשם, זה לא הקל על הנהיגה המפותלת, אבל כשהגענו אל האגם המדהים הזה, הבנו שהיה שווה לגמריי, וזה לא משנה שאנחנו עייפים, הטורקיז המדהים הזה שהטבע מייצר הוא פשוט חד פעמי, משהו שלא רואים, בהתחלה היינו שם לבד, אבל כמו כל אתר שהיינו בו בהמשך הטיול, התחלנו לבד ואחר כך באו כולם, עוד מסלול שעשינו בגשם, הקפנו את האגם הקסום הזה, נטענו בכוחות מחודשים ואז הנסיעה חזור ארוכה ככל שתהיה כבר נראתה אחרת. אגם קארצ'ה – יותר ממומלץ.

הגענו לדירה, בישלנו ארוחת ערב מפנקת כיאה ליום טיול שכזה, ונשפכנו.

יום שלישי 26/7- יום ארוך של אגמים טבע הליכה וקינוח במגלשת הרים (מפות ממקום למקום שמורות כיום טיול 2)

מקאנזיי לאגם מיסורינה מפה 1 וממנו להכנס לפארק למסלול הליכה של הר שלוש השיניים

כדאי לעשות את המסלול שיוצא מבקתת אורונזו במסלול הליכה להגיע עד ריפיוג'יו לאבארדו ולחזור הליכה של שעה וחצי שעתיים.

מאגם מיסורינה לאגם ברייס מפה 2– מסלול סביב האגם באיטיות עד שעתיים, אפשר לשכשך רגליים ביום חם אפשר לשכור סירת משוטים לדאוג לאוכל לפיקניק בדרך לברייס אפשר לעצור במאפייה באיזה כפר בדרך.

לשים לב במגרש חניה ככל המגרש קרוב יותר לכניסה עלות החניה גבוהה יותר.

משם לנסוע לסאן קאנדידו מפה 3 שם יש את מגלשת ההרים הגדולה ביותר 1.7 ק"מ

מרחק נסיעה חצי שעה מברייס

סאן קאנדידו

Via mattihas schranzhofer 7 san candido

שעתיים חזרה משם לקאנזיי מפה 4

מה שמקסים אותי במבט לאחור זה שהיתה תוכנית טיול מפורטת, זה נתן לנו בסיס וביטחון, בפועל למען האמת עשינו את הרוב אבל שינינו מעט בהתאם לכוחות ולחשק,

יום שלישי בבוקר, אני יודעת שמתוכננת לנו נסיעה רצינית, הצידנית באוטו עם קצת אוכל, באוטו נגישה השקית עם נישנושי הדרך, פליליסט, WAZE ויצנו לדרך. השתדלנו לקום מוקדם, מוקדם היה עיניין דינאמי.

הכיוון הוא אגם מסיורינה, זה האגם היחידי ברשימה שבסופו של דבר ויתרנו על עצירה וטיול בו, גם כי הבנו שהנסיעה ארכה יותר זמן מהצפוי כי היא איטית, בתוך הכפרים, בין פיתולים, אז הגענו לאגם קלטנו שהוא עמוס תיירים, אין מקומות חניה, ואנחנו הרי רוצים את המסלול הליכה בתוך הפארק למעלה, אז ויתרנו, קצת לפני הכניסה לפארק, יש אגם קטן ונחמד מאד בשם אנטוניו, החננו את הרכב, וגילינו שניתן לתזמן ברכב את שעת ההגעה ומותר לנו להחנות שם שעתיים חינם, גילוי שישמש אותו עוד רבות בהמשך.

טיילנו סביב האגם, חצי שעה של סיבוב קצר ואיטי, נהננו מאד, ואז נכנסו עם הרכב לשמורה 20 יורו כניסה לרכב, התחלנו לטפס, דמיינו טיפוס על הר גבוה עם הרכב, תכפילו את זה בעוד קצת, ככה תגיעו לחניה של מסלול הטרה צ'מה, כאן עומדות בפניכם מספר אפשרויות, הראשונה, להקיף את כל המצוק הליכה לא פשוטה של 5 שעות, או להגיע עד הבקתה הראשונה הליכה של שעה ולחזור, דימיינו שנלך קצת יותר, העיניין הוא שבבקתה הראשונה החל מבול מטורף, ולהתחיל לטפס בגשם היה קצת מסוכן, אז התחלנו לחזור, בסה"כ הלכנו כשעתיים, נוף מדהים, אוויר נפלא, תענוג, קפואים, רטובים נכנסנו למסעדה בבקתה שבתחילת המסלול, פסטות טעימות וחמות 7 יורו למנה, ניתן למלא את הצלחת שוב, אם רוצים, טעים, מחמם ומשביע.

ירדנו למכונית, שחנתה באלכסון ובזווית, היו רכבים יותר נוטים משלנו, הגרוויטציה לא קיימת בחניון הזה, אחרת אין לי הסבר.

משם נסענו לסאן קאנדידו, למגלשת ההרים הארוכה באירופה, 1.7 ק"מ. נסיעה קצרה יחסית, הגענו למקום, מזל שבחרנו לעשות כך שכן המקום נסגר מוקדם ואחרת לא היינו מספיקים, קנינו כרטיס עליה ברכבל וירידה במגלשת הרים, 14.5 יורו לאדם, יש אפשרות לקנות כרטיס של כמה עליות וירידות, החלטנו להסתפק באחת כי רצינו להספיק לנסוע משם לאגם ברייס.

טיפסנו עם הרכבל, זה גבוה, באמת!!, הנוער צוחק על הנהגת בקיצור כולם מרוצים. תור לא קצר, אבל האוויר נעים והיה שם ויי פיי חופשי, אז אף אחד לא קיטר.

ברור שהנוער התחיל לפני הנהגת, כי אם היא תאט שהם לא יתאכזבו, המגלשה היא חוויה כיפית, משחררת, ארוכה, שווה את התענוג, יש ירידות חדות, יש שליטה מלאה על הקצב, סיימנו מחוייכים, והמשכנו הלאה, לכיוון אגם ברייס, השעה כבר אחרי 16:30 אנחנו מאד רחוקים מהדירה ולא ממש אכפת לנו.

אגם ברייס, חובה!! נכון שאם היינו מגיעים יותר מוקדם היינו יכולים להקיף את כולו, ונכון שהקפנו אולי רבע ממנו כי הקפה מלאה היא שעתיים פלוס, אבל השקיפות, וההשתקפות, הגודל, וההרים שמסביב, כל רגע בנהיגה לשם ומשם היה שווה ותכף נדבר על הנהיגה משם.

אחרי שהלכנו רבע מההקפה שוב תפס אותנו גשם, הפעם עשה רושם שזה גשם קצת יותר רציני, התחלנו לחזור לא לפני שהספקנו לצלם את כל התמונות האפשרויות, עד שהגענו לחניה היינו רטובים לגמריי, כן וקר. זה היה השלב שהתחלנו לחפש תחנת דלק, מכירים את זה שלאורך כל הדרך יש תחנות דלק עד שאתם צריכים, אז ככה זה היה. תשימו לב, היו לנו עוד איזה 200 ק"מ לפי הרישום ברכב, אבל העדפנו ככה. מילאנו דלק והתחלנו בנסיעה חזרה, עברנו כביש אגרה קצר, עמוסי חוויות מיום מאד מיוחד של נופים עוצרי נשימה, מזג אוויר הפכפך, יודעים שתכף נגיע, תכף זה עיניין יחסי, כי כשבוויז רשום עוד 40 דקות זה נראה ממש קצת ואז כשמביטים על המפה שמוצגת מבינים שהנה הגיע הרגע, המון קראתי על מעברי הרים ועל מעבר סלה ומעבר פורודיוי, גם ידעתי שאנחנו לנים לא רחוק מהם, אבל משום מה רעיונית לא חשבתי עליהם היום. אז זהו, שהם כאן.

כשהתחלנו לטפס שמנו לב למיספור, ואז הבנתי שזה המקום, המספרים רק עולים, 33 סיבובים למעלה, כביש מתפתל, נסיעה איטית, מצב רוח טוב, טיפטוף בחוץ, נסיעה איטית, אופנועים, רוכבי אופניים, שעת בין ערביים, מזל שמחשיך מאוחר, עוד פיתול ועוד אחד, הנוער מעודד, סופר איתי, ואז מגיעים לנוף עוצר נשימה, רואים את כל העמק, עוצרים, יורדים מהרכב, נושמים, משחררים את הלחץ ואז ומתחילים לרדת, 28 פיתולים, לאורך כל הדרך חייכתי, לא יודעת למה, לא יכולה להסביר, החיוך מאד הרגיע, כשחשבתי על נהיגה במעברי הרים בארץ מאד חששתי, אבל כשהייתי שם, הייתי שם, כך שלא היתה אופציה, ואם אני נהגת המרוצים, אז חייבת לנהוג ושכולנו נהיה מרוצים.

כשעזבנו את מעבר פורודוי ולקחנו את הכביש לקנזיי, הרגשנו בבית. הגשם רק התחזק, אבל ככה זה בעמק, ואנחנו חוזרים לדירה, מחכים לארוחת הערב שנבשל היום, ונלך לישון עייפים ומלאים בחוויות מדהימות, מועצמים מאושרים ומחכים ליום הבא.

יום רביעי 27/7 - שתי אופציות

1. עמק ואל די פאסה – אם לא עשינו ביום ראשון יכול להתאים
2. ברסאנונה וערוץ גילפנקלאם - מסלול טיול מספר 23 מהמשפחה המטיילת (מפות מפורטות ממקום למקום שמורות כיום טיול 3, צריך לחשוב על האאוטלט בסוף היום כי זה מעבר גבול לאוסטריה)

מקנזיי לברסאנונה

מברסאנונה לערוץ גילפנקלאם

מגילפנקלאם לאאוטלט

מהאאוטלט לקאנזיי

יום רביעי בבוקר, היום קמים בקצב קצת אחר, אמנם ניסע רחוק אבל מתוכנן יום עם מסלול אחד, כדי שנחזור ואולי נספיק להחליק על הקרח.

אני קמתי מוקדם, קצת להליכת בוקר מדהימה במזג אוויר ובנוף הנפלא הזה, עוד קצת לחמניות וחלב במכולת המקומית בדרך חזרה ואפשר לחזור ולהעיר את הנוער.

ארוחת בוקר, נישנושים לדרך, עוד לחמניות וגבינות בצידנית, ויוצאים, התחלנו לטפס את מעבר פורודוי, אבל הכביש הוציא אותנו ממנו איפשהו בסיבוב העשירי, מצא חן בעיני לעת עתה. מזג האוויר משתנה לנו בדרך מיום חורפי לקיץ כך נדמה לנו לפחות, הדרך ארוכה קצת יותר ממה שחשבתי, אבל אנחנו בהנאה צרופה, המון הומור מתבשל באוטו ושפת טיול חדשה נוצרת.

מגיעים לעיר בראסנונה, מבינים שאנחנו לא בעיניין ערים וממשיכים הלאה לערוץ גילפנקאלם, לידנו חונה משפחה של ישראלים, הם נעלמים לנו, יצאנו מהאוטו חשבנו על קרם הגנה לכן השארנו מטריות באוטו.... טעות!

ערוץ גילנפלקאלם, 10 יורו כניסה לשלושתנו, מתחילים ללכת, אנחנו במצב רוח שטותי משהו, מהצד נשמעת רק בת קול של צחוק, זה מלווה אותנו עד הרגע הזה ומאותו רגע עד סוף הטיול. אני מאוהבת בנוער הפרטי שלי. יש עליות במסלול ויש ירידות, הולכים לאורך הנחל, או שחולפים בגשרי עץ מעליו, מידי פעם הפסקת מים, מתחממים, הגשרים מתחילים להיות קצת יותר מדורגים, מטפסים למעלה, המסלול בנוי מדהים, לעיתים אנחנו הולכים מעל תהום ולעיתים צמודים למצוק, המפל מתגלה, מחזה מרהיב לאורך כל הדרך שומעים את המים, זה עושה נפלאות לנשמה. אנחנו נהנים. מגיעים לסוף מקווים שזה מעגלי ומבינים שעכשיו הכל צריך לחזור בחזרה... בדרך חזרה פגשנו ישראלים שהתחילו את המסלול ותהו אם זה עוד ארוך, היינו כנים ואמרנו שכן ושכדאי להגיע עד הסוף.

הגשם תפס אותנו במחצית הדרך חזרה, בכלל הגשם החליט ללוות אותנו בטיול הזה כל יום, אנחנו אוהבי גשם אז הכל היה טוב.

סיימנו את המסלול, רעבים, אז ככה שתמיד כיף שמחכה משהו בצידנית, השעה היתה צהריים לנו התאים להתחיל לחזור, גם אם בתוכנית מתוכנן אאוטלט בגבול אוסטריה אני לא חוזרת על הטעות של הוספת נסיעה ארוכה כשאני עייפה, בטח לא בשביל אאוטלט, את צרכי השופינג הבטחתי למלא במילאנו.

התגלגלנו חזרה לדירה, דרך לא קצרה, אנחנו במצב רוח מצויין, כל הדרך מלא כפרים, כשהתעייפתי עצרתי, חניה קצרה, בית קפה, שוקו חם לנוער, תה חם בשבילי ושטרודל מעולה שחלקנו, לא תיכננו, זה עיניין של החלטה ברגע, בחוץ היה קפוא, הכי התאים בעולם, המלצרית שדוברת 5 שפות הסבירה לנו קצת איך זה שהם יודעים כל כך הרבה שפות שם, היה טעים וכיף. לא זוכרת איפה זה היה, אבל בטוחה שבכל מקום שתעצרו יהיה מעולה.

התענוג הזה מאד עזר לנו ברגע שגילנו ששוב אנחנו חוזרים לפנייה מהצד של מעברי ההרים, אז מעבר סלה ומעבר פורודוי, עצרנו למעלה בסיום סלה וראינו ענן שיושב לנו על העמק, נוף מדהים, הידיעה שתכף אסע במעבר הרים הזה בתוך ענן מאתגרת אותי, אוטובוס מלא ישראלים עצר והצטלם בנקודה שלנו, הם ראו שאנחנו מדברים עברית והביטו בי בצורה מאד מוזרה כשקלטו שאני נכנסת לאוטו בכיסא הנהג.... מחוייכים נכנסנו לאוטו והתחלנו לרדת את המעבר, סופרים, מחכים לענן שמלמעלה נראה ממש מאיים, אבל במציאות היה הרבה יותר אורירי, השעה היתה 17:00 בערך, שמחנו שהצלחנו להגיע מוקדם, כי תיכננו החלקה על הקרח, אבל.... בדיוק היום הם סוגרים בשש, זוכרים? לא דוחים. אז בארץ נסע למטולה... קטן עלינו אחרי המרחקים האלו.

הגענו לדירה, יש זמן לנוח, להתחיל באריזות, היום נצא לאכול בחוץ, עם הגשם, התלבשנו יפה ולא מספיק חם כיאה לבגדים יפים, ויצאנו לקאנזיי, מצאנו מסעדה מעולה, פסטות, פיצות והרבה גשם בדרך חזרה לאוטו, נדמה לי שקאנזיי לא היתה יבשה באף יום שעצרנו בה, וזו בדיוק הסיבה שהתאהבנו בה.

חמישי בבוקר קמנו, ארזנו מהר ויצאנו קצת לסיבוב בקאנזיי של בוקר, חשבנו על מעיל נחמד לנער, ואולי משהו לנערה, מצאנו גם וגם, מרוצים חזרנו למלון הדירות ששמר לנו על המזוודות ויצאנו לדרך, נפרדים מהדולומיטים, נוסעים דרך העמק לכיוון מפלי ורונה.

סיכום דולומיטים בנקודות

1. חובה לישון מספר לילות בדולומיטים, אולי אפילו בשתי נקודות מוצא שונות.
2. נסיעות הן חובה באזורים האלו, אל תפחדו מהן, תציידו את עצמכם במוסיקה טובה, חטיפי דרך והמון סבלנות, בכל מאות הקילומטרים שנהגתי בדולומיטים הרווחתי זמן איכות עם השניים שלי. שווה כל רגע.
3. בתיכנון הזמן שלכם, תכננו יום אחד שבו תהנו סתם כך מהנוף שליד המלון/דירה/צימר שתשכנו בו. גם אנחנו שקצת היפר אקטיבים השתדלנו מאד ולא הספיק לנו, היינו צריכים יותר.
4. יכול להיות שהגזמנו במרחקי נסיעות בכדי להגיע לכל מיני יעדים, לנו זה לא הפריע, כי ידענו לעצור סתם כך בדרך ובעיקר להנות מהנופים עוצרי הנשימה בנסיעות.

אגם גארדה

יום חמישי ה 28/7 - צ'ק אאוט נסיעה לכיוון גארדה

(בהתאם לכח שיהיה לנו נצא לעצירות ביום הזה, לא כדאי לוותר על אגם טנו ועל מפלי ורונה)

1. נסיעה לטרנטו ניתן לסייר בעיר בין החנויות והבתים המעוטרים, אם יש זמן ניתן לעלות ברכבל קצר בעלות 1 € לתצפית על העיר ועל ההרים מסביבה. שם הרכבל Funivia di Sardagana והתחנה שלו נמצאת במרחק הליכה ממרכז העיר.
2. משם נסע למפלי וארונה-50 דקות נסיעה, משך הסיור במפלים כחצי שעה. שעות פתיחה: 09:00-19:00, עלות 5.5יורו
3. משם נסע לאגםTenno 15 דק' נסיעה ממפלי וארונה – ניתן להקיף את האגם בטיול רגלי בן שעה, וניתן לרחוץ במים. ולעשות פיקניק.
4. משם נוסעים לדירה בפאסקריה דל גארדה

אפשרות נסיעה בשלושה מסלולים:

1. דרך הגדה המזרחית של האגם (צריך לזכור שאם נעשה קניונינג אז באותו יום אפשר לחזור מהצד הזה. ולעצור בדרך בכל מיני נקודות.
2. דרך הגדה המזרחית ומעבורת (יותר ארוך ויותר יקר אבל חוויה).
3. דרך הגדה המערבית כביש מהיר ואגרה

הגעה לדירה, התארגנות

מקום הלינה בגארדה

Les Amis

Viale Indipendenza 3a
Peschiera del Garda, 37019

אפשר לנסוע למעיינות החמים לערב כיף

לפארק המים הטרמיים בעיירה Cola – Parco

Termale del Garda Villa dei Cedri, Via

אתר הכפר, בימי חמישי הכניסה עולה אחרי 12:00 18 יורו לאדם (עד גיל 15 מחיר נמוך יותר)

**קניות אפשר לעשות בסופרים LIDI /PENNY אלו רשתות גדולות

יום חמישי – עזבנו את מלון הדירות והתחלנו בנסיעה לכיוון אגם גארדה, שם נבלה את הימים הבאים, ארוזים התחלנו לנסוע בדרך מדהימה, ההרים מאחורינו ולאט לאט התחלנו לנסוע בתוך מטעים אין סופיים של תפוחים, קיוויתי למצוא דוכן ראוי שימכור לי כמה ואכן כך היה, בנוסף לתפוחים קנינו שם בקבוק מיץ תפוחים בטעם גן עדן טבעי, ולתפוחי הגרנד סמיט היה טעם של תענוג, מסתבר שהפסקה בדרך לתפוח יכולה להיות חגיגית בדיוק כמו הפסקת גלידה, ככל שהתרחקנו מהדולומיטים הבנו שרק הנער עשה בחוכמה שלבש קצר, התחיל להתחמם ממש, בבוקר בפניה היו 9 מעלות, עכשיו כבר מזמן מעל 20, בתוכנית היינו אמורים להכנס לעיירה טרנטו, אז זהו שלא, לא נהננו מחיפוש החניה וגם הוויז בילבל אותנו, אז ויתרנו, הפסדנו זמן מיותר והתגלגלנו למפלי ורונה.

ליד הכניסה מצאנו פיסת דשא ועשינו בה פיקניק מכל מה שהיה זמין בצידנית שלנו, היה מעולה, ואז כשחם לנו ממש נכנסנו לפארק המפלים, וזה היה פשוט תענוג, התקררנו, נרטבנו, צחקנו נדהמנו, צילמנו, בדרך לאוטו היינו חייבים גלידה, תזכרו זו הגלידה הכי טעימה שאכלנו בכל הטיול, 1.3 יורו לכדור ענק מכל הלב, הגלידריה ממול החניה.

מכאן פחות מחצי שעה נסיעה מגיעים לאגם טנו, זוכרם את חוקי הגרויטציה, אז גם כאן הנסיעה לאגם זה טיפוס, כן כן, מלא פיתולים צרים, והרי זה קסם מתגלה עוד אחד מהאגמים שאסור לוותר עליו, שימו לב בחניון להוציא פתק מהמדחן, תנו לעצמכם קצת יותר זמן ממה שחשבתם. ככה ממש תהנו. טיילנו לנו סביב לאגם תוך כדי טבילות רגליים קצרות, במשך קצת יותר משעתיים. אין ספק שהתחממנו.

מאגם טנו יצאנו דרך האוטוסטרדה לכיוון פאסקאריה דל גארדה, דקה וחצי משם נמצאת הדירה הבאה שלנו, נסיעה של שעה וקצת, לא מעט תנועה עד האוטוסטרדה, עומס של סופש, וגם את זה צלחנו, כשהגענו לדירה הילדים חשבו שזה הבית של בעלת הדירה והיא מכניסה אותנו רק כדי לתת מפתח, והיו ממש מאושרים לגלות שזה הבית שלנו לימים הקרובים.

דירה מקסימה, נעימה, מאובזרת, ענקית ועם בעלת בית נחמדה מאד שלא דוברת אנגלית אבל הבת שלה כן והסתדרנו. צריך לשלם במזומן, גם עם זה הסתדרנו.

התארגנו קצת ויצאנו לסופר להצטייד לימים הקרובים, בדיוק ביום שהגענו פתחו סניף גדול של של רשת גדולה LIDI שהיה פתוח עד מאוחר, הצייטדנו בלא מעט דברים במחיר ממש טוב, בארוחות הבאות שנבשל יהיה תענוג.

הערב הראשון בגארדה הוקדש לקצת התארגנות, קניות, כביסות, שבוע מחוץ לבית בשינויי מזג אוויר, היינו צריכים להוריד הילוך, גם הנהגת הרגישה שזו העת לקצב אחר.

בישלנו ארוחת ערב תענוג, והיום שלחנו מלא תמונות לכולם מהימים האחרונים כי סוף סוף לכולנו יש WIFI חופשי בדירה. אז זוכרים? מתבגרים, וכל אחד צריך את הזמן שלו, אנחנו מקפידים על זה. הפעם הדירה ממש גדולה אז יש גם ממש מרחב לכל העיניין הזה.

יום שישי 29/7 – סרמיונה ובורגטו ופארק סיגורטה

1. נסיעה לסרימיונה

SIRMIONE - לחנות בחניון מרקו פולו, משם מגיעים לכניסה לעיר העתיקה. מצודת סקליג'רו Rocca Scaligeraצריך לטפס מדרגות,

טיול על שפת האגםPassegiata panoramica – מיד אחרי המצודה

יום שוק מתקיים מידי יום שני ושישי שווה לטעום מהגלידריות משובחות

1. נסיעה לבורגטו

בורגטו- Borghetto בורגטו כפר שממש נמצא על המים הכפר קטן מאוד ולא ניתן לאורחים להיכנס עם רכב. יש מספר חניונים ללא תשלום בכניסה לכפר, מדובר בכפרון קטנטן ולכן, אין צורך להקדיש לו זמן רב.

שישי בוקר, קמנו בקצב שישי, מאחורינו שבוע מאתגר מאד, בבת אחת שינינו מזג אוויר עברנו מחורף לקיץ, הבוקר אנחנו תיירים במלוא מובן המילה, נוסעים ... בדרך ראינו את השוק של סרימיונה, ובשניה אחת מצאנו חניה, הכל זרם כל כך טוב התפנקנו לנו בקצת קניות ומחוייכים 15 דקות ואנחנו בחניה של סרימיונה, נורא חשוב לזכור איפה חניתם, כי.... כשתרצו לחזור זה מידע חשוב.

ברגע שיצאנו מהחניה מולנו עמדו משיטי הסירות בסרימיונה, ומכיוון שהחלטתי שהיום אנחנו תיירים במלוא מובן המילה, אז בלי לחשוב פעמיים לקחנו סירה לחצי שעה עם שתי תיירות מטורקיה, (10 יורו לכל אחד מאיתנו, בהמשך וקרוב למרכז ראינו שהמחירים רק עולים, עשינו מצויין) סקיפר מקסים שהסביר לנו בחיוך כל מה שהיה צריך, אוויר טוב, מים, שמיים, נוף מדהים ואנחנו בהיי מטורף. הגענו לנקודת הגייזר במים וממש ניתן לראות את הבועות מתחת למים, הבטנו במצודה מכל כיוון וראינו את החופים, ירדנו ממש ליד המצודה ונכנסנו למצודה, עלות כניסה שלא זוכרת אותה אבל לא משמעותית כנראה. טיפסנו עד למעלה, כן זה השלב שבו הרגשנו את כל המסלולים שעשינו עד עכשיו השרירים שלנו עייפים. יורדים למטה, חייבים גלידה, עושה רושם שכולם אוכלים גלידה באיטליה כל היום אז הצטרפנו למשימה, טיילנו לכיוון החוף, הנוער נכנס למים, אפילו מצאנו את החוף עם המים החמים, חמים מידי ומסריחים מידי. לקראת שעות הצהריים המאוחרות התחלנו לחפש את האוטו, קצת היינו עייפים ולא זכרנו איפה חנינו, הכל טוב כמובן, נסענו לדירה אירגנו ארוחה קלה והלכנו לישון, כן מנוחת שישי נפלאה שכזו, הרי אנחנו בחופש, כשקמנו החלטנו לסוע לכפר בורגטו, אז ככה, כל מה שקראתי על המקום הזה היה נפלא ומקסים, אנחנו מצאנו כפר שומם ביום שישי בשעה שש בערב, טיפסנו למצודה כי מזמן לא עשינו משהו עם הרגליים, מבודחים ומשועשעים חזרנו לאוטו, בדרך חיפשנו טורטליני בעקבות הסיפור על מי שהמציא אותם ולמה המציא אותם, התאכזבנו מהמעדנייה שמכרה כאלו טריים, אולי כי ידענו שתיכננו לבשל ארוחת ערב שבת מענגת. חזרנו לדירה, בישלנו ארוחה מעולה, ועונג שבת מעולם לא נראה טוב יותר.

הלילה מתארגנים לישון מוקדם, מחר יום גדול קמים מוקדם.

יום שבת 30/7 – קניוניג וצד מזרחי של האגם בחזרה, כדאי לעצור בחלק מהעיירות בצד המזרחי, סקיי קליימבר זו החברה שמפעילה, יש לה כל מיני אופציות.

פגישה עם תומאס המדריך ב 30/7 בשעה 9:40 בנקודה הזו

הדרך שלנו מהמלון היא נסיעה לקניונינג

עלות של 66 יורו לבן אדם. תשלום במזומן.

שבת בוקר, קמנו מוקדם, יש לנו 50 דקות נסיעה עד לנקודת המפגש עם המדריך של תומס, מסקיי קלימבר, יצאנו בשמונה וחצי, סקרנים, מתרגשים, לא ממש יודעים איך יראה היום, יש לנו עוד מלא תוכניות לאחר כך, כשאני כותבת את זה עכשיו זה נחמד.

מוסיקה בדרך כמובן, מגיעים, הבאנו איתנו מגבות ובגדים להחלפה, בגדי הים כבר עלינו, בתיק יש מינימום ציוד כדי לא להשאיר באוטו, באוטו משאירה הכל כולל טלפון, ארנק שלי ומפתחות של האוטו נותנת למקס שמכניס לתיק המיוחד שעל הגב שלו.

עולים לרכב של מקס נוסעים אל תוך היער, מזל שזה הרכב של מקס.....

מגיעים לנקודה מקס פורס יריעה גדולה עליה אנחנו מתחילים להתלבש, תחילה גרביים מיוחדות אחר כך חליפות, נועלים את נעלי הספורט שלנו, הריתמות, הקסדות ויוצאים להליכה של 20 דקות לטיפוס על ההר, חם, מזיעים, לא ממש נוח, אנחנו מתגברים, כאן היתה נקודת המשבר הראשונה בטיול, גאה בנער.

מתחילים לרדת לתוך הערוץ, מקס מבקש שנסגור חליפות עד הסוף, נשים קסדות ונכנס בצלילה למים, כדי להתרגל לטמפרטורה, כל כך חם לנו שזה בדיוק מה שבא לנו לעשות עד שאנחנו מבינים שהמים ממש קפואים, איך נאמר, התרגלנו.

מתחילים ללכת לאט בתוך הנחל, לעיתים רק כפות הרגליים נרטבות לעיתים יותר, חלוקי הנחל מחליקים, ריכוז מלא, מפל ראשון יושבים על הישבן ומחליקים למטה, קטן ונחמד, עוד כמה כאלו ואז מקס עוצר ומודיע שהנה הקפיצה הראשונה, מודה שכאן תהיתי אם זה הרגע שלי לחזור.... אז זהו שלא.

5/6 מטר גובה, היינו קבוצה של עשרה - 6 ילדים 4 מבוגרים, מתוכם היינו 3 נשים.... הגברים קפצו... כולל הנער הפרטי שלי, שקפץ פחות טוב וחטף קצת... מאותו רגע כולם הבינו איך קופצים, הנערה והאישה הנוספת קפצו מ 3/4 מטר ואני.... איך נאמר התעקשתי לסבך את העיניין, אבל בסוף קפצתי.

מכאן הכל נעשה מאתגר יותר עוד קפיצות עוד החלקות הכל מגבהים, שני מפלים ירדנו עם חבל, ועוד חצי מפל קצת סנפלינג וקפיצה, סהכ.. 4 שעות של הליכה במים וקפיצות, לא היה רגע שהיינו יבשים, לרגעים היה לנו חם מהתרגשות וקר מהמים או להיפך, המון צחוקים ומלא אנדרנלין, אחת החוויות הבלתי נשכחות שעשינו. סיימנו את המסלול וחזרנו לרכב של מקס, שם חיכו לנו מים ועוגיות מלאות שוקולד, זה בדיוק מה שהיינו צריכים, החלפנו בגדים, שילמנו על התענוג 66 יורו לאדם, הודנו למקס ונפרדנו מהחברים החדשים שיצרנו.

מקס הוא סטודנט, צעיר ומקצוען אמיתי, גם פחדנים כמוני מרגישים בטוחים לידו, זו חוויה מומלצת מאד למי שנקעה נפשו מכל הפארקים מלאי התורים והתיירים, הרווחנו חבלים, מגלשות וגבהים במקום אחד.

זוכרים שהיו לנו תוכניות להמשך היום? אז הערים המדהימות שסביב גארדה יחכו לנו לפעם הבאה, החלטנו לחזור לדירה, לא יכולנו אחרת, היינו עייפים מאד, מרוגשים מאד, עמוסים מאד בחוויה עצומה.

חזרנו לדירה, אוכל היה לנו מוכן, ונעצמנו לנו לשעתיים, מוצאי שבת זה זמן טוב לנסוע לקניון הקרוב, וכך עשינו, גילינו עיר שלמה, הזמן בה הלך לאיבוד, קניון לאון ליד גארדה מצוין, נפלנו על תקופת סיילים, הנערה היתה מאושרת.

סיימנו ככה עוד יום מצויין.

יום ראשון 31/7 – נסיעה למוזיאון פרארי. לעשות את שני המוזיאונים. להשתדל לצאת מוקדם כדי להספיק את היום .

נסיעה לפרארי

לשים לב שמדובר בשני מוזיאונים.

הנסיעה בינהם

ממוזיאון פרארי לורונה (המלצות בורונה ע"פ המשפחה המטיילת... הגשר המרפסת)

אפשר להשאר בורונה עד מאוחר,

חזרה מורונה לפאסקריה לדירה

יום ראשון, קמים מוקדם יום של נסיעה ארוכה לפנינו, יום עם כבשי אגרה ראשיים, מוזיאון פרארי רחוק מגארדה, אנחנו בסדר עם זה המטרה מקדשת את האמצעים, יוצאים לדרך, נסיעה בלתי נגמרת בנופים משעממים, הגענו, לא להאמין שכאן מסתתר האוצר, נראה כמו פרבר של הפרבר, עיר תעשיתית שוממת, תעשיית המכוניות שוכנת בה, אבל זה לא כזה יפה. הגענו לרחוב המוזיאון, הנער כבר היה מאושר, מלא מכוניות פרארי מכל עבר, בחור נחמד סימן לנו שאנחנו יכולים לחנות במקום שציין, שמחתי, חשבתי שזה שרות של המוזיאון, בדיעבד הוא נסיה למכור לנו נסיעה בפרארי, נכון שאני נהגת מרוצים, אבל פרארי? ומה יקרה אם אלחץ קצת יותר מידי על הגז? ובתוך העיר הזו? וויתרנו, המחיר לא כזה יקר באופן יחסי לתענוג ומניחה שבעלי הטוטסטרון הגבוה שבינכם יתענגו על ה 10 דקות האלו, אנחנו הסתפקנו במבט בשני מוזיאונים.

המוזיאון הראשון מציג את המכוניות העכשיויות והשני מציג אספנים, המרחק בינהם חצי שעה נסיעה בתוך שבילים בין שדות חקלאיים, באמת לא משהו שנראה תיירותי, אבל מביני דבר מגיעים לשם, כניסה לשלושתינו לשני המוזיאונים עלתה 46 יורו. היה כיף גדול, המכוניות האלו כל כך יפות, הנער ידע להסביר לי כל מה ששאלתי, הוא היה מאושר, בעצם כולנו.

משם נסענו לורונה, היינו מאד רעבים ולא מצאנו שום דבר לעצור בדרך ולאכול, בפעם הראשונה שלא לקחנו איתנו כלום מלבד נישנושי דרך שחוסלו, הגענו לורונה, בביניין שבו מצאנו חניה היה בורגר קינג ושם אכלנו, הצפנו את נפשנו המורעבת בכל מה שמטוגן שם... נרגענו מהרעב יצאנו לטייל בורונה, הלכנו ברחובותיה העירוניים, עד למרכז התיירותי, שוב הבנו שערים הם לא הצד החזק שלנו, אבל באמת שניסינו להכיר את מה שצריך ובין אתר אחד לשני חיפשנו את המרפסת המפורסמת של יוליה, וכמובן שהתאכזבנו, כי ככה זה כשאגדות מקבלות לרגע חיים פיזיים בדמות מרפסת מוצפת בבנות שעושות פוזות למצלמה, ויתרנו על התענוג, והמשכנו לשוטט, מיצינו מהר מאד והתחלנו לחזור לרכב, וישר לדירה שלנו שרחוקה חצי שעה נסיעה.

הנערה היתה עייפה הורדנו אותה בדירה והנער בא איתי לטיול על הטיילת של פאסקאריה דל גארדה, היה שם כל כך כיף שהודענו לנערה שבאים לקחת אותה, 3 דקות נסיעה, טיול קטן, ארוחת ערב במסעדה, הכי טובה שאכלנו עד עכשיו, מנות של פסטות משובחות, גם העלות היתה סבירה לשלושתינו, 36 יורו, והתמלאנו, כשיצאנו מהמסעדה היה ברור לנו שחייבים לקנח בגלידה המקומית, ואז שניה אחרי ששילמנו על התענוג התחיל משום מקום גשם היסטרי, סיימנו את הגלידה במקום, ממתינים שהגשם יחלוף כי מטריות כבר מזמן לא בין הידיים, צוחקים צחוק גדול רצנו לחניון, נרטבים מכל עבר, מרוצים עד הגג, נסענו לדירה, נרדמנו.

סיכום השהות בגארדה בנקודות

1. לא עשינו את רוב הדברים התיירותיים המוצעים באזור ועדיין היו לנו רגעים מופלאים.
2. דירה ולא כפר נופש, עבור משפחה עם מתבגרים זה שיקול שמתאים לנו, לא תמיד לכולם, אנחנו פחות אוהבים להיות בתוך מקום שכולם שם, מעדיפים להרגיש חלק

יום שני 1/8 – צ'ק אאוט ונסיעה למילאנו

כתובת מלון במילאנו

BB Hotels Aparthotel Bicocca

Via Arbe 63
Bicocca - Zara
 Milano, 20125

יום שני בבוקר, רצינו להספיק לבקר בשוק בפאסקאריה, הזדמנות לקנות מתנות לאהובים שלנו, קצת לפנק את עצמנו, ושוק זה משהו שאנחנו אוהבים, אז ארזנו הכל השארנו בדירה ועד השעה 12:30 הסתובבנו, ב 13:30 עזבנו את הדירה, ארוזים מבינים שממש תכף המסע שלנו עומד להסתיים. מרוצים מאד.

אחרי הכניסה לכביש האגרה בניסיון ההשתלבות.... קצת התערער הביטחון. טרקטור ברוורס נכנס בנו, הכל בסדר האוטו קצת נשרט, אבל חוויה לא מרנינה, חיכינו למשטרה, נתנו עדות, קצת התעצבנתי, אחכ גם קצת דמעות, נרגעים וממשיכים, היינו זקוקים להפסקת התרעננות בהזדמנות הראשונה שנוצרה, כדי לחזור לנהוג רגוע, בכל אופן נהגתי לא מעט עד אותו רגע ולא רציתי לאבד את הבטחון.

הגענו למילאנו בשלום, חנינו את האוטו ליד בית הדירות וקיבל אותנו איש מקסים, שמאותו רגע ממש דאג לנו, החניה ברחוב ליד המלון היתה בחינם לאותו יום, למחרת עלתה 4.5 יורו, בהחלט סביר, לא נגעתי באוטו עד היציאה לשדה תעופה.

מלון הדירות היה מקסים, נוח קרוב לתחנת מטרו, נסענו מיד לדומו, הסתובבנו בכל מה שרק היה אפשר, נהננו מיופים של המקומות התיירותיים בעיר ומהנערה שנהנתה למדוד בכל חנות משהו.

חזרנו לדירה ואירגנו ארחות ערב מעולה מכל מה שהיה לנו, והיה לנו. ארזנו חלקית והלכנו לישון.

יום שלישי 2/8 – צק אאוט, מילאנו ושדה תעופה המראה 22:50

יום שלישי

לפנינו יום שלם. הציוד הושאר ליד מנהל המלון ויצאנו להסתובב, החלטנו שעד 17:00 חוזרים כדי לעמוד בזמנים, החלטה שהתקבלה כחכמה, היתה דרך, היתה תנועה, היה צריך למסור רכב ורצינו לעשות הכל רגוע.

ביום שלישי הסתובבנו במילאנו בעיקר בעינייני שופינג, מחנות לחנות, נהנים מההיצע, לא באמת קנינו המון, כי לא באמת יש צורך, אבל התענוג שבמדידה עם נערה בת 17 הוא חלק מהעיניין.

צהריים שוב אכלנו ג'אנק, כי פיספסנו את מתחם האוכל המגניב, אבל היינו בסדר עם זה.

מילאנו חייכה אלינו ואנחנו אליה,

יצאנו לשדה, נפרדנו מהאוטו שהיה לנו לחבר בכל המסע הזה, שמחתי לגלות שעשיתי 1800 ק"מ. התמלאתי גאווה.

בשדה קינחנו בפיצה מעולה הכי טובה שאכלנו באיטליה, ואז עשינו את כל הצ'ק אין ומעבר גבולות.

טיסת אלעל לילית לקחה אותנו הביתה, הנער ואני ישנו, הנערה שמרה עלינו. מהשדה חזרנו ברכבת.

מתחילה לדמיין את הטיול הבא... רגע לפני שהיא תהיה חיילת או אולי כשהיא תצא לחופשה.