חוויות טיול תאילנד וויאטנם מרץ אפריל 2013

חוויות מהטיול לתאילנד וויאטנם 21/3/2013-16/4/2013  הבטחתי לעצמי שאספר על חוויותי ואתן המלצותיי לאחר חזרתי. תחילה אציין כי אנו נסענו לטיול שלושה חברים טובים ולכן כל המלונות שישנו היו לשלושה אנשים. אנחנו בגילאי 30-35, כאשר התקציב לטיול של 27 ימים בערך היה כ-15,000 ₪ לכל אחד כולל הכול (גם טיסות). שילבנו בטיול חופשה, טרקים קלים, המון מסג'ים ובילויים. רוב המלונות שישנו בהם היו ברמה גבוהה. אספר קצת על חוויותיי – שימו לב שהכול עניין של טעם וכל אחד רואה דברים אחרת, כך שישנם דברים שאני פחות אהבתי אבל חבריי ממש אהבו, וההפך. אני איש של אנשים ומתחבר לתרבויות שונות ול"סיפורי חיים" של אנשים. יש כאלו שיעדיפו נופים וטרקים של מס' ימים. בקיצור, קחו את הערותיי בערבון מוגבל. תחילה לגבי הטיסה – לאחר שקנינו כרטיסים באייר סוויפט האוקראינית ואלו הודיעו על אפשרות של פשיטת רגל, החלטנו לבקש החזר כספי על הכרטיסים, וקנינו במקום כרטיסי טיסה בחברת אוזבקיסטאן איירליינס דרך חברת איסתא במחיר של כ-1000 דולר לכרטיס בין התאריכים 21 למרץ עד 16 לאפריל 2013, כאשר באמצע יש את פסח ואת יום העצמאות. למרות האזהרות הרבות של כולם על המטוסים המתפרקים ועל שדה התעופה הנוראי באוזבקיסטאן, לקחנו את הסיכון. האמת היא, שאין לי מושג על מה כולם דיברו. הטיסות היו מצוינות, המטוסים היו חדשים עם הרבה מרווח לרגלים, עצירה קצרה מאוד יחסית, אוכל מצוין, שדה תעופה חדש ומסך טלוויזיה אישי לכל אחד. חוץ מדיילות שנראו קצת מרירות, הטיסה הייתה בפירוש טובה. אז כאמור אחרי טיסת ההלוך של 5.5 שעות עצרנו בשדה תעופה שלהם בטשקנט – ממליץ להביא סנדווצ'ים לעצירה כי יש בשדה מסעדת המבורגרים אחת עם תור נוראי. כמו כן מומלץ להצטייד ביורו או בדולרים אם מתכוונים לאכול בשדה. לאחר שלוש שעות המתנה בערך, עלינו לטיסת ההמשך לבנגקוק (בערך 6.5 שעות). לאחר 27 יום טסנו איתם חזרה לארץ בטיסה נוחה וכיפית. טסנו סה"כ 4 טיסות איתם, ופרט לטיסה אחת שהמטוס היה אולי קצת יותר מיושן, בכל השלוש האחרות המטוסים היו מצוינים. לגבי טיסות פנים – אנחנו הזמנו טיסות פנים לפוקט וכן מפוקט לבנגקוק. כמו כן טסנו מבנגקוק להנוי (ויאטנם) עם וויאטנם אירליינס, משם בחברת ויט-ג'ט להו צ'י מין סיטי (סייגון), ואז בטיסת המשך לבנגקוק. אנחנו הזמנו את הטיסות הכי זולות שמצאנו. כל הטיסות היו אחלה. שימו לב שבטיסות של חברת ויט-ג'ט לא מגישים אוכל ושתייה אלא יש תפריט שניתן לרכוש אוכל. לא נורא יקר. שימו לב שבחלק מחברות התעופה האסיאתיות ובחלק משדות התעופה, ישנה אופציה להיכנס ללא תשלום לטרקלין העסקים בטרם העלייה לטיסה. לדוגמא לAIR BANGKOK יש טרקלין מיוחד לנוסעים שלהם (גם במחלקת תיירים). מישהו נתן לנו את הטיפ הזה מהארץ וזה היה ממש שווה. היינו בין היחידים שנכנסו לטרקלין ללא תשלום מאחר וכל הנוסעים האחרים לא ידעו מזה. בעניין ארוחות הבוקר – בתור חבורה שנהנת מאוד מארוחות בוקר, הייתה קצת אכזבה בעניין זה. ארוחות הבוקר בתאילנד וויאטנם הן גרועות. בדרך כלל מציעים חביתה עגלגלה ושמנה, לחם (בדר"כ טרי), קפה לא טעים, אורז מטוגן, מיץ שדומה לתפוזים, ואננס. מי שמצפה לארוחות גורמה שיש בארץ עדיף שיוריד את הציפייה. לי הארוחות הספיקו. תמיד בסופו של דבר מצאנו מה לאכול. חבל שלא כל כך שמעו בתאילנד על גבינות וסלמון. נחיתה בבנגקוק– אנחנו ישנו במלון לגייז שנקרא בבילון (במלון יש סאונה לחובבי העניין). שילמנו לחדר של שלושה אנשים 5200 באט. ניתן לבצע הזמנה למלון באתר האינטרנט שלהם. לטעמי במחיר הזה היה אולי עדיף לישון במלונות יוקרה אחרים בעיר. לקחנו מונית מהשדה תעופה אל בבילון וסגרנו מחיר של 350 באט. אחרי זה הנהג ביקש שנוסיף כ-70 באט אגרה לכבישים והסכמנו. שוק הסופש בבנגקוק – לא לוותר. אנחנו ממש נהנינו שם. מאות דוכנים של מזון, משקאות, בגדים, מתנות, בע"ח ועוד. תטעמו את האגרולים הטעימים שמוכרים שם. יש רכבת שמגיעה ממש עד לשוק במחירים נמוכים מאוד. השוק הצף וקנצ'נבורי – יש טיול של המרכז "למטייל" שנמצא בקוואסן בעלות של 1200 באט. אנחנו החלטנו לקחת נהג פרטי שייקח אותנו ברכב לשוק הצף, מוזיאון כלשהו על מלחמת העולם הראשונה, לגשר על נהר הקוואי, ולאחד המקדשים באזור. שילמנו מחיר של 1500 באט לכל אחד. מי שמעוניין בנהג שישלח לי הודעה לפרטי ואפנה אותו. קוראים לנהג שי. בעניין השוק הצף – אני פחות אוהב אתרים מתויירים אז פחות התחברתי, אבל עדיין היה שם יפה מגניב וצבעוני. אנחנו וויתרנו על הקטע של ההתעללות בבעלי חיים ומופע האימים של ליטופי הטייגרים. בילויים בבנגקוק – מי שאוהב ברים של גייז, של את אזור סילום סוי 2 וסילום סוי 4. בסילום סוי 2, יש את המועדון שנקרא DJ STATION, מחיר כניסה זה 300 באט ומקבלים תלושים לשני משקאות מהבר. בפעמיים שהיינו שם היה מפוצץ במאות גייז מקומיים וקצת תיירים. מוזיקה מעורבת. מי שאוהב מסיבות גדולות זה המקום. מחוץ לדי.גיי סטיישן יש כמה ברים נחמדים ויפים שיושבים שם המון אנשים. שימו לב שזה הרחוב של הגייז. סילום סוי 4 – יש יותר מסעדות וברים מגניבים לגייז ומעורבים. ישבנו שם ואכלנו אחלה אורז מטוגן. שווה לקפוץ. אמור להיות באזור גם את רחוב פטפונג (סילום סוי 6 אם אני לא טועה – הידוע במופעי הסקס שלו, לחובבי הזאנר, אנחנו פחות היינו בעניין). היינו בהתחלה בערך ארבעה ימים בבנגקוק, לקראת סוף הטיול היינו עוד שישה ימים בבנגקוק. אני ממש אוהב את העיר. יש כאלו שיגידו שאין שם מה לעשות. אני הייתי יכול להיות שם גם חודשיים. אם אתם אוהבים עיר גדולה, קניות, אוכל טוב, חיי לילה ותרבות – אז אני מאוד ממליץ. ארחיב בהמשך על השבוע האחרון שלנו בבנגקוק. קופיפי – לקחנו טיסה מבנגקוק לפוקט, ומיד בשדה התעופה בפוקט קנינו כרטיס נסיעה במעבורת לאי קופיפי. מונית לקחנו מחוץ לשדה תעופה. פונים ימינה איך שיוצאים מהשדה ויש שם מוניות שלוקחות לפי מונה. ממליץ לא לרכוש בשדה תעופה את המונית והמעבורת אלא לקנות מבעוד מועד באינטרנט או דרך סוכנות. אנחנו רכשנו בשדה במחיר של 900 באט לאדם כולל מעבורת הלוך וחזור. הסתבר לנו אח"כ שניתן לקנות מחיר למעבורת במחיר של 300 באט לכיוון כולל מונית לשדה התעופה או למלון. בקופיפי ישנו במלון הכי יוקרתי שקיים באי שנקרא "קבאנה". הנוף מהמלון מרהיב אבל המלון עצמו לא הכי מפואר. יש לו בריכה כיפית. החדרים סבירים. ממליץ בחום לנסוע לקופיפי. אין באי מכוניות ואופנועים וממש ישנה אווירה טובה שם. ברחובות הקטנים באי יש מסעדות טובות וזולות יחסית. אנחנו התפנקנו שם עם האוכל וזלזלנו במסעדות דגים כאשר אתה בוחר את הדג מהמקרר ואת צורת הבישול. היה טעים. ארוחת דגים שווה ביותר יכולה להגיע לעלות של 400 באט. היה שווה כל אגורה. בילינו שם את ערב ליל הסדר. באי עצמו יש כמה מסיבות חוף מדי ערב (מופעי אש, בריטים חרמנים ושיכורים וכוו'). לטעמי זה מאוד דומה לקופנגן (שהייתי בטיול הקודם שלי בתאילנד). לחובבי הז'אנר. בקופיפי עצמה יש מסלול טיול קצר לנקודה שנקראת הVIEW POINT. ממליץ בחום ללכת לשם. עלייה תלולה של חצי שעה בערך. לכו לשם בשעות בין הערביים. לוקחים בכניסה לנקודה כמה באטים אז תכינו מראש. יש כמה מסעדות בעלייה (או בירידה) אז תוכלו גם לעצור לזלול שם בדרך חזרה. יש באי חנות של מישהי ישראלית שקוראים לה לילי – תאילנדית נחמדה (עם מצבי רוח) שגרה בעבר בישראל כ-10 שנים וכיום היא עושה טיולים לאיים ליד קופיפי (שבעת האיים). הזמנו דרכה טיול לשבעת האיים בסירת מרוץ (ספיד בוט). הטיול היה ממש כיפי. לילי הצטרפה אלינו בתור מדריכה ודאגה לצלם אותנו לאורך כל היום. מחיר הצילומים היה כלול במחיר. בסירת המרוץ היינו אנחנו (3), זוג נוסף, ועוד משפחה של הורים ושני צעירים. כולם היו ישראלים ולמזלנו נפלנו באמת על חבורה טובה. יש כל מיני עצירות בכל מיני איים שונים, החל מחוף ים בתולי, האכלת קופים ועוד. ממש נהנו ואני ממליץ בחום. הטיול כולל ארוחת צהריים קלה. למרות ההבטחות לבשרים ודגים על האש, היה חביתה טונה וסלט. מבחינתי זה היה מספיק. מי שמתכנן טיול הייתי ממליץ על לפחות ארבעה לילות בקופיפי (גם אם אתם לא חובבי בטן גב ומסיבות). בצער רב עזבנו את קופיפי ולקחנו מעבורת חזרה לפוקט. פוקט - הזמנו באחד מהאתרים ("סוואדי", "בוקינג" או "אגודה") את מלון אספרי בפוקט. המלון היה במקום ממש מרכזי אבל לטעמי הוא היה פחות טוב. לא יכלנו לבטל את ההזמנה לצערי, כי כמעט באותו מחיר יכולנו לישון במלונות הרבה יותר שווים (כמו מלון אנדמן שנמצא בדיוק מעבר לכביש של מלון אספרי ונראה ברמה של 5 כוכבים). הארוחת בוקר במלון אספרי זה במסעדה הצמודה למלון. ארוחת הבוקר הייתה טובה. שימו לב שמתחת למלון יש מסג'ים שעושות בחורות עם חולצות כתומות, אולי קצת יותר יקר, אבל ממש איכותי ומסג' טוב. פוקט זה עניין של טעם. כמו שכולם מספרים, יש קצת זוהמה ברחובות, קצת ביוב, והרבה ג'וקים. כמו כן פוקט היא גם מאוד סליזית. בכל מקום מרגישים את הזנות. יש המון בחורים או נשים שמציעים סקס, בחורים עם מספרים שאתה צריך לבחור אחד מהם, מופעי סקס וכוו'. אני פחות התחברתי לעניין, וזה בלשון המעטה. יש כמה ברים של גייז באזור הפרדייס. בבר האחרון ליד מלון פרדייס יש כל ערב מופעי דראג נחמדים. בארץ הרמה הרבה יותר גבוהה לטעמי. אנחנו הכרנו שם בחורים מקומיים שלקחו אותנו לשוק סופ"ש שנמצא כחצי שעה נסיעה מפטונג – שוק של בגדים אוכל וכוו'. ממליץ בחום למי שבאזור למרות שבבנגקוק השווקים יותר שווים (וכנראה גם בבנגקוק יותר זולים). כמו כן בפוקט יש המון מסג'ים במחירים ממש זולים. כמו כן יש חופי ים (יש גם חוף לגייז) – תזהו אותו לפי דגל הגאווה, לפי המגדל הכתום שמזהיר מפני הצונאמי, וכן לפי קו ישר דמיוני לכיוון החוף ממלון פרדייס. לאחר חמישה ימים בערך בפוקט קמנו לטיסת בוקר מוקדמת לבנגקוק, ומשם לקחנו טיסה נוספת להנוי שבוויאטנם.
וויאטנם לא יודע איך להסביר זאת, אבל כחצי שעה לאחר הנחיתה, הסתכלנו אחד על השני מחוייכים ואומרים אחד לשני כמה אנחנו אוהבים את הנוי. אנו הזמנו כחודש לפני ההגעה דרך מישהי שקיבלנו המלצה לגביה, את כל הטיולים והפעילויות להנוי. בקיצור, קוראים למלון THE LANDMARK HOTEL. למנהלת הקבלה קוראים אנה. ניתן לפנות אליה באימייל לפני ההגעה והיא תסדר לכם הכול. אנחנו שילמנו בממוצע 33 דולר לבן אדם ללילה, כאשר המחיר כלל את כל הפעילויות שלנו בהנוי. המחיר כלל גם מונית שתאסוף אותנו מהשדה תעופה אל המלון. כמה מילים על וויאטנם – קראתי המון על וויאטנם לפני הטיול, וכולם הזהירו בפורומים מנהגי המוניות הוויאטנמים ומהעם הוויאנטמי. אני לא נתקלתי במה שכתבו. גיליתי עם מחויך, נחמד, מסייע לתיירים ויחסית דובר אנגלית. כבר בדרך למלון, מתחילים להרגיש את הקסם של הנוי. עיר שבה יש מאות אלפי אופנועים, כאשר ישנה הרמוניה מדהימה בין הולכי הרגל לאופנועים. פשוט צריך לראות את זה – מדהים!. במלון קיבלו את פנינו נערי המעליות עם כוסות שתייה וכמובן אנה החייכנית (שעימה התכתבנו עוד מהארץ) שדאגה להושיב אותנו ולספק לנו את הלוז שלנו לימים הקרובים. אנה נתנה לנו זמן מנוחה וחיכתה לנו בקבלה כעבור מספר שעות עם כרטיסים למופע הבובות המסורתי. המופע נחמד וכלול במחיר החבילה. החדר במלון היה ממש טוב כי קיבלנו חדר ענק לשלושה אנשים. ראינו שיש במלון חדרים פחות טובים אז אין לי מושג מה להמליץ בעניין. בהנוי אין יותר מדי מה לעשות, אני נהנתי מהטיולים בסמטאות ברחובות, טעימות של אוכל מקומי ואינטרקציה עם המקומיים. שוב, יש קסם בעיר הזו. מישהו הגדיר זאת כתאילנד לפני 20 שנה. כעבור יום בהנוי, ותדרוך נוסף מאנה, אספו אותנו למחרת בשעה 8:00 בבוקר ליומיים הפלגה להלונג ביי. מבחינתי הלונג ביי היה שיא הטיול. אספה אותנו בחורה בשם "בלה" שהייתה המדריכה הצמודה שלנו ביומיים הקרובים. הטיול כאמור הוזמן דרך הדיל שסגרנו עם המלון (אנה) מלכתחילה עוד מהארץ. בנסיעה לכיוון המזח, בלה, במקצועיות רבה, דאגה לספר לנו מה מצפה לנו בכל דקה ליומיים הקרובים. כמו כן דאגה להתעניין ולשאול אותנו איזה אוכל מיוחד אנחנו אוכלים. היא הצליחה להבין שאנחנו אוכלים עוף, ביפ ודגים. לא סי פוד ולא פורק. וכך גם היה ביומיים הקרובים. כל אחד קיבל בדיוק את האוכל שביקש. לאחר נסיעה קצת לא כיפית בגלל הכבישים הנוראיים והנהג שניסה לדלג על בורות בדרך, הגענו למזח, ומשם בהפלגה קצרה מאוד לאונייה שלנו ליומיים הקרובים. באונייה פגשנו שתי בנות מסינגפור, זוג צרפתי וויאטנמית, ושישה אוסטרלים מבוגרים. החדרים באונייה היו ברמה גבוהה מאוד עם שני כיווני אוויר. אני ממליץ בחום לא לוותר על זה. השייט באונייה הוא פשוט מדהים, הנסיעה היא בין סלעים מטורפים. יש באונייה צוות גדול שדואג שתהיה מרוצה בכל רגע נתון. יש עמדת אינטרנט למעוניינים בחינם. שימו לב שמחירי השתייה לא כלולים בארוחה ובשייט. כמובן שהמחירים ממש זולים לעומת הארץ. המינוס היחיד שאני מצליח לחשוב עליו זה שהיה קצת ריח בחדר של מכונות. כנראה שתמיד יש את זה באוניות. ביום הראשון באונייה בלה לקחה אותנו לכל מיני מערות ועצירות במקומות מיוחדים. לאחר ארוחת הערב היוקרתית היה לנו זמן חופשי לשבת בגג האונייה עם החברים החדשים שפגשנו באונייה להחליף סיפורים ולספר להם כמה כדאי לבקר בארץ הקודש. אני בטוח שבעקבות המסע שלנו שכנענו לפחות 10 אנשים לבקר בשנה הקרובה בישראל. ביום השני בהלונג ביי עשינו עצירה בכל מיני מערות בהמלצת אנה, טיפסנו לראש של איזה סלע וכן עשינו טיול קייקים בין הסלעים. היה פשוט מרהיב. נהנינו מכל שנייה. חובה חובה חובה. כאמור, לאחר יומיים מושלמים חזרנו בליווי צמוד של בלה המדריכה חזרה למלון בהנוי. בתדרוך נוסף של אנה שכל כך שמחה לראותנו, קיבלנו את החדר ויצאנו לטיול נוסף בהנוי. בעיר יש אגם נחמד. יש לתושבים שם קטע לשבת בבתי קפה בפינות הרחוב על כיסאות נמוכים ולפצח גרעינים שחורים כאשר כל הקליפות זרוקות סביבם. זה היה מרתק לראות את זה. אנחנו מצאנו גיי בר נחמד בעיר בשם GC שקפצנו לשם לשתות בירה ולשחק ביליארד. בערב הראשון הבאתי כבוד למדינה, אך בערב השני משום מה לא הצלחתי לפגוע בכדורים בביליארד ועשיתי בושות. בירה במחיר של 30,000 דונג שזה בערך 6 ₪. הדרך אל השיכרות מהירה מאוד. באזור הבר הזה יש בתי קפה, מסעדות ומאפיות ממש טובות. חפשו GC בגוגל ותמצאו (: בשעה 23:30 העיר מושתקת לחלוטין ותוך שניות יש כיבוי אורות וכולם הולכים הביתה. מדי פעם נכנסים שוטרים למקומות לוודא שהם אכן נסגרים בסביבות חצות. אני לא הרגשתי כל כך טוב בהנוי וחיפשתי ג'ינג'ר שיעשה לי טוב בקיבה. כשהבאתי למוכרת הג'ינג'ר המקומית 10,000 דונג (שווה ערך לשקל שיבעים), היא מילאה לי שק של ג'ינג'ר. הג'ינג'ר בשקל שיבעים הזה החזיקו אותי בריא למשך כל הטיול. שוקל ייבוא לארץ. למחרת העברנו יום בהנוי ובערב לקחה אותנו מונית את תחנת הרכבת אל מנת לנסוע ברכבת הלילה אל סאפה, העיר בצפון וויאנטנם. חייב לציין שעשינו צ'ק אאוט לחדר במלון בשעה 12:00 בצהריים, וכשחזרנו בערב ורצינו להתארגן לקראת נסיעת הלילה ברכבת, אנה דאגה לנו לחדר ספייר ללא תוספת תשלום על מנת שננוח ונתארגן. ברכבת יש קרונות של ארבעה אנשים. אנחנו הזמנו אצל אנה מראש את המיטה הרביעית בקרון על מנת שלא יהיה איתנו בתא איזה רוצח. ההחלטה הזו הייתה נכונה וטובה. ממליץ לכולם. המיטות יחסית בסדר גמור וניתן לישון שם לילה. שימו לב בתחילת הנסיעה להסתכל מהחלונות בקרונות ולראות את האנשים שחיים על המסילה ומקפלים את הבתים שלהם בכל פעם שהרכבת עוברת. פשוט מדהים לראות את זה. אחרי נסיעת לילה, הגענו אל סאפה. מונית שחיכתה לנו לקחה אותנו בנסיעה אל העיירה. באזור סאפה יש מספר שבטים של מקומיים שחיים שם בסביבת של שדות אורז. כשהגענו למלון בסאפה (כאמור, הכול הוזמן דרך אנה – המלון בהנוי), יצאנו לטיול רגלי של כמה שעות בסאפה. האמת שהמסלול היה סביר. לצערנו נפלנו על מדריך לא משהו שלא דיבר אנגלית ולא כל כך הסביר לנו על המקום. מצאנו את שחיפשנו בחיפוש בסיסי בגוגל. לאחר מכן לקחנו מונית (למי שנוסע אני ממליץ לקחת אופנוע) לטייל בכל מיני מפלים שבסאפה. בערב יצאנו לטייל בעיר ונהנינו מלראות את המקומיים. במרכז סאפה יש מלא חנויות ובתי קפה, כן יש שוק של המקומיים שמוכרים את בגדיהם המיוחדים ומזכרות. למרות שסאפה כביכול נורא תיירותית, עדיין יש במקום את הקסם שלו. יש שם מלא תיירים סינים שראו אותנו וביקשו איתנו תמונה. זה בכלל היה הקטע של הסינים בטיול. להצטלם עם לבנים שונים כמונו. למחרת התעוררנו לארוחת בוקר מצוינת, שלאחריה יצאנו לטרק ארוך בסאפה. בטרק הזה שאורכו בערך 7 שעות, ישנם בחורות מבוגרות מקומיות שמלוות כל מטייל במהלך הטרק. בנות השבט המלוות לבושות במיטב בגדי השבט שלהן וסוחבות סלסלות על הגב. הן מספרות לך באנגלית מוזרה על עצמן, על המשפחות ומנסות למכור לך כל מיני מזכרות. למרות שכל הדרך התעצבנו שהן רודפות אחרינו, ועשינו איתן תחרויות ריצה, הנוכחות שלהן הייתה נעימה. הטרק היה מדהים ביופיו ולא קשה בכלל. ארוחת הצהריים בטרק שכלולה במחיר הדיל הייתה נוראית. אפילו הכלב שנתתי לו את העוף שקיבלתי התבאס לאכול אותו (-: לאחר מכן הגענו למלון בסאפה, עשינו הכנות אחרונות לנסיעה, אכלנו צהריים במלון ויצאנו במונית שכלולה במחיר אל תחנת הרכבת לנסיעת לילה חזרה להנוי. יש כאלו שעושים לילה נוסף בכפר בסאפה, אך אנחנו וויתרנו על העניין. הגענו לתחנת הרכבת בערך כ-3 שעות לפני מועד יציאת הרכבת. טיילנו באזור התחנה עד להגעת הרכבת. אחרי לינת לילה ברכבת הגענו חזרה להנוי. שם לקחנו מונית שתיקח אותנו למלון, והנהג ניסה לרמות אותנו ולקח אותנו לכתובת שגויה. אחרי שהראנו לו את כרטיס הביקור של המלון הוא לקח אותנו למלון, ובמסגרת הדיל, נער המעלית יצא לשלם לנהג המונית. בשלב זה הגענו למסקנה שאנחנו רוצים לטעום עוד מוויאטנם, ובמקום להישאר עוד שלושה ימים בהנוי, החלטנו לקנות את כרטיס הטיסה לסייגון (הו צ'י מין סיטי). במקרה שלנו אנו הפסדנו 100 דולר על מחיר כרטיס הטיסה שלא עלינו עליה מהנוי לבנגקוק, וקנינו 2 כרטיסי טיסה חדשים מהנוי לסייגון ומסייגון חזרה לבנגקוק. אנו ביקשנו מאנה מהמלון בהנוי לבטל את השהות שלנו במלון שלה לטובת חופשה בסייגון, ואנה החזירה לנו את מלוא התשלום על הלילות שכבר שילמנו. בקיצור, לכל מי שמגיע להנוי, תפנו למלון הזה באימייל ואנה תדאג לסדר לכם הכול. היא שם לכל בעיה. ואני נשבע שאני לא מקבל תגמולים ממנה (-: אחרי טיסת בוקר מוקדמת לסייגון, הגענו לעיר דומה מאוד להנוי, רק יותר מודרנית, חדשה ורועשת. בעיר יש מוזיאונים ומרגישים בה את כל עניין מלחמת וויאטנם. אנחנו הזמנו בסוכנות מקומית טיול למנהרות של המלחמה (קו-צ'י טאנלס). לקחנו את הטיול של החצי יום ולטעמי זה מספיק. מחיר הטיול לחצי יום כולל מדריך ובקבוק מים מינרלים עלה 6 דולר לבן אדם (פלוס כניסה לאתר שמשלמים במקום ועולה 90,000 דונג שזה בערך 15 ₪. חייב לציין גם פה שקיבלנו מדריכה דוברת אנגלית וסיפרה לנו סיפורים מדהימים על הילדות שלה (הרגשתי קצת כמו בהופעה של ריטה). בסייגון יצאנו המון לבלות בערבים. מצאנו לנו בר שכונתי ששתינו בו כל ערב המון אלכוהול עם קבוצת מקומיים שהכרנו. בחור מדהים בשם דריק שהכרנו לקח אותנו ליום טיול בכנסייה המרכזית ובצ'יינה טאון המקומי. לי ולחברים יש הפרעה שבכל עיר שאנחנו מגיעים אנחנו חייבים לבקר בצ'ינה טאון. עוד בסייגון יש שוק מקורה מרכזי. המון המון קניות שניתן לעשות שם. הם לא מוכנים כל כך להוריד מחירים. עדיין צריך להתמקח ולהוריד אותם בערך ב75%. בסוף יסגרו איתכם על 50%. לטעמי, מחוץ לשוק המקורה, ברחובות הצמודים, יש דוכני רחוב עם מחירים הרבה יותר זולים ועם אותה הסחורה. יש גם בסייגון שוק לילה שממש אהבנו אותו. זה ממש מחוץ לשוק המקורה. ישנו בחור שמטייל עם אופניים שנראה כאילו הגיע משנות השישים ומוכר דיסקים של מוסיקה ויאטנמית. החבר שטייל איתי קנה את הדיסק והרגיש שעשה את עסקת חייו. ישנם מקומיים שמנקים את הנעלים במחיר מצחיק של 30,000 דונג (כחמישה ₪). יש בסייגון בר לגייז שנקרא CENTRO. הייתי שם פעם אחת ופחות התחברתי. מחירים יקרים מדי. שימו לב שמי שמחפש גיי בר, רוב הבארים סגורים באמצע השבוע (או ריקים מאדם). המלצה שלי זה לצאת לרחוב, לשתות בירה באחד הברים המקומיים, ולהשתלב עם התיירים והמקומיים. הכרנו אנשים מדהימים ושמענו סיפורים על מדינות שונות, וכמובן שסיפרנו כמה מדהימה מדינת ישראל. כמו כן, יש בסייגון רחובות מרכזיים שבהם יש ברים, מסעדות סוכנויות נסיעות וקניות. לסיכום וויאטנם, אני ממש ממליץ לשלב שם טיול. הוויאטנמים נחמדים, יש שם אוכל טוב, תרבות יפה וקסם מיוחד במדינה הזו. בנגקוק - החלטנו להשאיר לעצמנו 6 ימים אחרונים בבנגקוק. אחרי לילה ראשון בבילון, החלטנו לעבור למלון אחר. עברנו למלון שנקרא PINNACLE LUMPINI. שימו לב שלמלון PINNACLE יש כמה סניפים, אז אם אתם מחפשים את זה שאנחנו היינו את תלכו לאזור לומפיני (אזור יותר של גייז). כאמור, המלון נמצא באזור תחנת הרכבת לומפיני, הנימצאת במרחק של כמה דקות נסיעה בטוקטוק או מונית מסילום סוי. הזמנו את המלון באחד מהאתרים. כשהגענו המלון נראה לנו ממש טוב. כשהגענו לחדר חשכו ענינו. החדר היה נראה כמו בית חולים מלפני 15 שנה. המיטה המתקפלת שהביאו לנו נראתה כמו מתקופת המנדט לאחר ששימשה מספר חיילים (כאמור המיטה המתקפלת הייתה אמורה לשמש רק את אחד מאיתנו כי נסענו שלושה חברים). לאחר שירדנו חזרה לקבלה והודענו שאנחנו ממש לא ישנים בחדר הזה, הציעו לנו להוסיף 1200 באט ללילה ולקבל את הסוויטה הנשיאותית בקומה 12. החדר היה ענק ומדהים ביופיו. נשארנו בו בארבעה הלילות האחרונים שלנו בבנגקוק מבסוטים מכל שנייה. במלון עצמו יש בריכה וחדר כושר בקומה ה14 במלון. קטנה מאוד אבל ממש נחמדה. המחיר ששילמנו היה בערך 2/3 מחיר מבבילון (גם בסוויטה היוקרתית). למי שרוצה להישאר באזור יש את מלון IBIS SATHORN שנמצא כמה צעדים הליכה מהפינאקל ואמרו לי שהוא ממש טוב ובערך באותו טווח מחיר. אנחנו נפלנו על ראש השנה התאילנדי שנקרא "סונגקרם". חוויה לכל החיים. החג הזה הזוי ביותר כאשר כל החנויות סגורות, וכולם חוגגים ארבעה ימים עם מים וצבעים ברחובות. האזורים העיקריים שמתרכזים בהם זה אזור הקוואסן ואזור הסילום סוי שבהם אלפי אנשים יוצאים לרחובות ומשפריצים מים אחד על השני. זה פשוט מרתק לראות משאיות עם אנשים שמשפריצים מים, חנויות שמחברות צינורות לברזים ואנשים עם תותחי מים בכל מקום. ממליץ לצאת עם בגד ים לרחובות ולקחת את העניין בכיף. אני הייתי ארבעה ימים רטוב. בכל פינה שהולכים בה מקבלים דלי של מים לפרצוף. ביום הראשון לפסטיבל הצטיידנו בתותחי מים ויצאנו לרחובות. המון שעות נלחמנו עם תאילנדים ותיירים במלחמות מים. היה מדהים לראות את הגדלים של הרובים. ניתן לקנות מילוי לבקבוקים של מי קרח ב5 באט (: פשוט חוויה מטורפת. בעניין קניות – אנחנו תכננו לעשות קניות ביום האחרון ולא לקחנו בחשבון שיש את החג והכול סגור. אז לשים לב למי שמגיע בתקופה הזו. לטעמי יש לעשות את הקניות בקוואסן – למי שמחפש כפכפים, נעליים גופיות שעונים מזויפים תיקים חליפות וכוו. זה היה באמת המקום הכי זול שראיתי מלבד וויאטנם. סילום סוי – ברחוב סילום סוי, בערך בין 2-4, מצאתי מלא דוכני רחוב שמוכרים בגדים אופנתיים ומגניבים במחירים טובים. המחירים אולי גבוהים בכמה שקלים מהקוואסן אבל מצאתי בסילום מלא גופיות ותחתונים בעיצוב מגניב. בקניון שנקרא פלטינום – מצאנו המון בגדים מדהימים ואופנתיים. ממליץ לחובבי אופנה ולגייז. תחתונים גופיות מכנסיים וחולצות לגברים במחירים זולים. יש גם לנשים אבל לא הסתובבנו שם מקוצר זמן. MBK – אני פחות התלהבתי מהקניון הזה. יש שם המון המון קומות של קניות. אפשר לבקר בו ולראות אם אוהבים. אני ברחתי אחרי פחות משעה. סיאם סנטר וסיאם פרגון – קניון יוקרתי של מותגים. נחמד לבקר (במקרה שלנו זה היה להתרענן ממלחמות המים ולארוחות צהרים שוות בסביבות העשרים ₪). עולם הים – עולם הים נמצא שם בתוך קניון סיאם פרגון. מי שמבקר אני ממליץ מאוד לקנות כרטיסים לפני במטייל (לפי מה שאני זוכר הם מוכרים ב500 באט), אנחנו קנינו במקום ושילמנו על אותו הכרטיס בערך 1100 באט. יותר מכפול. האמת שהייתי מוותר על זה. מי שהיה בעולם הים במקומות אחרים בעולם זה בהחלט מספיק. המחיר של הכרטיס בבנגקוק כולל שייט בסירת זכוכית קטנה וכן פופקורן ושתייה. בקיצור לוותר. לסיכום, תסעו, תתכננו (גם לא לתכנן זה בסדר), תטעמו, תזרמו ויהיה לכם כיף. תאילנד מגניבה, וויאטנם עוד יותר. מקווה שעזרתי. טיסה נעימה (: