באפריל 2024 יצאנו לטיול משפחתי בצפון ארגנטינה - מחוזות סלטה וחוחוי, וצפון צ'ילה - סאן פדרו דה אטקמה ושמורת לאוקה. לכל אחד מהאזורים הקדשנו כשבוע, סך הכל כחודש טיול. ההרכב המשפחתי כלל את הוריי בני ה- 80, את אחותי ואותי. טיילנו במכוניות שכורות, כאשר את המעברים הארוכים - מסאלטה לסאן פדרו דה אטקמה, ומשם לאריקה שבקצה הצפוני של צ'ילה - עשינו באוטובוסים. לסאלטה הגענו בטיסה מבואנוס איירס, וסיימנו את הטיול בטיסה מאריקה לסנטיאגו. הוריי ואחותי חזרו לארץ, ואילו אני ניצלתי שבוע פנוי לביקור באי הפסחא, ואחר כך המשכתי למרכז אמריקה.
ארגנטינה - מחוז סלטה (אלבום תמונות)
מסלטה יצאנו לשני "סיבובים" - דרומי וצפוני. את הסיבוב הדרומי התחלנו בנסיעה ל Cafayate בכביש 68 המפורסם, בנופים מרהיבים, תחילה ירוקים ובהמשך צחיחים, אבל כל הזמן צבעוניים להפליא, בווריאציות שונות של אדום. עצרנו בכמה נקודות לטיולים רגליים קצרים ולתצפיות (השמות תואמים לאתרים כפי שהם מופיעים בגוגל מפס): Pinturas Rupestres, עם שביל קצר שמוביל למצוק עם ציורי סלע עתיקים ונופים מרשימים; Mirador Guachipas עם נופי צוקים אדומים ויערות; Parador Las Abritas שם אכלנו ארוחת צהריים דשנה; Gargante Del Diable, עם קניון קצר אבל עמוק ומרשים בתוך הצוקים האדומים, והמון תיירים; Mirador Tres Cruces, עם נופים יפים של עמק הנהר והגבעות הצבעוניות הצחיחות המקיפות אותו; Mirador De Los Colorados, כשמו כן הוא; ובעוד אי אילו נקודות חסרות שם אבל לא פחות יפות. איזו התחלה.
קפייטה עיירה נעימה, עתירת יקבים ויינות, עשינו בה שני לילות. הקדשנו חצי יום לטיול רגלי יפה להפליא בסמוך לכביש 68. חזרנו כעשרה ק"מ צפונה, לנקודה שבה מתחיל שביל בשם Senda Los Estratos, משם הלכנו צפונה בשביל ברור לאתר Yesera. עלינו לפאס נמוך בעל שם זהה עם נופים נפלאים, וירדנו בקניון יפה חזרה לכביש, לנקודה שנקראת בגוגל מפס Trekking: El Paso - La Yesera. תפסנו טרמפ חזרה לרכב שהשארנו בתחילת המסלול (אפשר גם ללכת ברגל לצד הכביש, המרחק קצר והנופים יפים).
למחרת נסענו ל Cachi בכביש 40, דרך נידחת, טובה ברובה אבל נטולת אספלט. חלק מהערוצים זרמו בשל גשם שירד כמה ימים קודם לכן והקשו מעט על מעברי הנחלים, כך שכדאי לשאול על תנאי הדרך לפני שיוצאים. גם כאן עצרנו בלא מעט נקודות תצפית יפות והליכות קצרות (היפה שבהם Angastaco) בנופים אופייניים של שכבות כמעט מאונכות הפורצות מפני השטח, וגם סטינו קצרות ל Camino De Los Artesanos, אזור שאנשיו מתמחים באריגה מסורתית על גבי נולים.
מקאצ'י חזרנו לסלטה, הפעם דרך כביש 33. הכביש חוצה את פארק Los Cardones, קקטוסי ענק שמכסים שטחים נרחבים, כל קקטוס עם צורה ייחודית. עצרנו בכמה נקודות תצפית עם הליכות קצרות, וגם סטינו קצת מערבה בכביש 42, שחודר לנופים צבעוניים. בסלטה לקחנו יום מנוחה נטול נסיעות, ובערב הלכנו למופע פולקלור ברחוב Balcarce המפורסם, במסעדת La Vieja Estacion, קצת צעקני אבל מהנה.
ארגנטינה - מחוז חוחוי
הסיבוב הצפוני החל בנסיעה ארוכה צפונה בכביש 9, תחילה בנופים ירוקים להפליא של יער עננים לח. בהמשך, לאחר שהכביש עוקף את העיר חוחוי, הוא נכנס לעמק נהר הריו גראנדה, ועולה עימו אל ארץ צחיחה יותר אבל צבעונית מאוד. סטינו קלות מהכביש לטיול רגלי קצר ב Tumbaya Grande, או בשמו השני "הר האקורדאון", על שם השכבות האנכיות הצבעוניות מהן הוא בנוי. טיול רגלי קצר נוסף עשינו בסמוך לעיירה Maimara, עלינו ל Paleta Del pintor, כשמה כן היא משולשי אדמה צבעונית, וגם תצפית יפה אל העמק והעיירה.
את שלושת הלילות הבאים עשינו בעיירה החביבה טילקארה, בדירה נוחה, ויצאנו ממנה לשני טיולי יום. הראשון ל Quebrada de las Señoritas, עמק צבעוני עם קניונים קצרים ותצורות סלע יפות. ההליכה בעמק אינה אפשרית עצמאית אלא מחויבת בליווי של מדריך. ניתן למצוא מדריכים במבואת הכניסה לאתר, אין צורך בארגון מראש.
למחרת נסענו מערבה בכביש 52 יפה הנופים, חצינו פאס גבוה (4,170 מ'), עצרנו במספר נקודות תצפית יפות, ובילינו כמה שעות במדבר המלח Salinas Grandes (הכניסה ברכב לתוך מרחבי המלח בתשלום ובליווי).
בבוקר המחרת עלינו לשרידי המבצר Pucará de Tilcara שמעל טילקארה. השרידים לא מרשימים במיוחד, אבל הנופים הנשקפים מהגבעה, כמו גם מאות הקקטוסים הפזורים עליה, מצדיקים את השקעת הזמן. יעדנו הבא היה Hornocal - הר ארבע עשרה הצבעים המפורסם, ממזרח לעיירה Humahuaca. דרך הגישה לאתר - כ- 25 ק"מ - אינה סלולה באספלט אבל בדרך כלל טובה לכל רכב (הנקודה בגוגל מפס היא Mirador A la cercanía de los 14 Colores del Hornocal, יש גם טנדרים מאורגנים שיוצאים מהעיירה). ניתן לצפות בהר הצבעוני מהחניה, או מנקודת תצפית משופרת מרחק הליכה קצרה (אבל יש להביא בחשבון את הגובה - מעל 4,000 מ' - ולהימנע ממאמץ אם מורגשים תסמינים של מחלת גבהים). השעות המועדפות מבחינת תאורה הן לקראת השקיעה.
בלילה, בהומאהואקה, "נפלנו" על פסטיבל, תהלוכה ארוכה של להקות עם כלי נגינה מסורתיים שליוו כמה צלמי קדושים שנישאו אל הכנסייה המקומית. הסתבר שהצעדה התחילה שלושה ימים קודם לכן בכנסייה נידחת בהרים, המלווים ונושאי הצלמים ישנו בשטח.
למחרת אימי ואחותי, וגם הרכב, נשארו לנוח בהומאהואקה, ואבי ואני נסענו באוטובוס לכפר הנידח Iruya. הכפר היפה בנוי בתוך קניון ומוקף בצוקים גבוהים. סמטאות הכפר נעימות מאוד, והנופים מהמצפים שבפאתי הכפר יפה להפליא. שוטטנו בכפר במשך כמה שעות, וחזרנו באוטובוס האחרון להומאהואקה.
למחרת נסענו ל Purmamarca, בה עשינו את הלילה האחרון בארגנטינה. סמוך לעיירה הר צבעוני, שמסתפק בתואר "הר שבעת הצבעים". שביל רגלי יפה וקל יוצא מהעיירה ומקיף את ההר. בעיירה שוק מאוד יפה עם חפצי אומנות וביגוד.
בזאת הסתיים הפרק הארגנטיני בטיול. למחרת השכם בבוקר נסעתי לסלטה, החזרתי את הרכב השכור, ועליתי על האוטובוס לצ'ילה. האוטובוס אסף את הוריי ואחותי על כביש 52 סמוך לפורממארקה, כך שנחסכו מהם קימה מוקדמת וכשעתיים נסיעה, שארוכה גם כך (כעשר שעות מסלטה לסאן פדרו). הנופים יפים מאוד, ומעבר הגבול היה מהיר יחסית (אבל צריך להקפיד לא להכניס דברי מזון טריים לצ'ילה).
צ'ילה - סאן פדרו ומדבר אטקאמה (אלבום תמונות)
בסאן פדרו התמקמנו בבית יפה בפאתי העיירה. למחרת נסענו באוטובוס לעיר הסמוכה Calama, ושכרנו רכב מאחת הסוכנויות בשדה התעופה. שהינו בסאן פדרו שבוע, ויצאנו ממנה לטיולי יום במדבר אטקאמה המקיף את העיירה. היעד הראשון היה Piedras Rojas, כ- 150 ק"מ וכשעתיים נסיעה דרומה (נדרש לרכוש כרטיסים מראש באינטרנט. הכרטיסים נבדקים בכפר Socaire). בדרך עצרנו ב Laguna Chaxa, שם נהנינו מהמראה הביזארי של גושי גבס ומלח המכסים שטחים נרחבים סביב הלגונה, מנופי הלגונה עצמה, ומלהקת פלמינגו בגוונים אדומים.
פיידראס רוחאס, "אבנים אדומות", הוא אתר יפהפה - לגונה צבעונית המוקפת במשטחי סלע נרחבים בגווני אדום עז. מסלול הליכה קצר מוביל אל שפת הלגונה דרך המשטחים. כבונוס זכינו גם לשמיים כחולים מקושטים בעננים מרהיבים.
משם נסענו קצרות מזרחה לתצפית על Laguna Tuyajto. הכביש ממשיך מכאן לגבול הארגנטיני, אבל אנחנו חזרנו על עקבותינו, ונכנסנו בדרך צדדית לתצפיות יפות על לגונות Miscanti ו Miñiques. חזרנו עייפים אך מאוד מרוצים לסאן פדרו, לא לפני שחזינו בשקיעה מרהיבה.
למחרת טיילנו ב Valle De La Luna - "עמק הירח" המפורסם הסמוך לסאן פדרו. דרך עפר סלולה חוצה את העמק, וממנה יוצאים מספר שבילי הליכה קצרים. הנופים מגוונים ומדהימים וכוללים צוקים, דיונות חול, מלחות ומשטחי סלע. לקראת השקיעה עלינו ברכב אל נקודת תצפית על הכביש הראשי הצופה אל העמק מגבוה.
למחרת השכמנו מוקדם מאוד, ונסענו בחשכה לשדה הגייזרים El Tatio, כ- 80 ק"מ צפונה מסאן פדרו בדרך עפר סלולה (כשעה וחצי). בעמק כמעט 100 גייזרים פעילים הפולטים סילוני אדים ומיים רותחים, המראות מרשימים ביותר. העמק גבוה מאוד (4,300 מ'), והקור עם עלות השחר מקפיא עצמות. באופן מוזר פעילות הגייזרים דועכת לאחר הזריחה, ולכן כדאי מאוד לא להתעצל ולהגיע לאתר עם אור ראשון. את הדרך חזרה עשינו בנחת, עצרנו לארוחת צהריים בכפר הקטן Machica וביקרנו בכנסיית הכפר העתיקה. בהמשך ביקרנו באתר Puritama, נחל חם וסדרת בריכות שניתן לרחוץ בהן. המקום יפה אבל הכניסה יקרה מאוד.
למחרת התעוררנו מאוחר, ונסענו קצרות צפונה ל Valle de Catarpe. הכניסה לעמק (בתשלום) היתה אסורה באותו יום מסיבה כלשהי, הסתפקנו בעלייה רגלית ל Mirador Pukará de Quitor, עם תצפיות יפות לכפר עתיק ולנופים ירחיים. בלילה אבי הצטרף לקבוצה לצפיה בכוכבים (אנחנו התעצלנו), שמי הלילה במדבר אטקאמה ידועים בבהירותם, וכמה מהטלסקופים הגדולים בעולם ממוקמים על פסגות הרים באזור.
את טיולי סאן פדרו חתמנו בביקור בעמק הקשת בענן Valle del Arcoiris (נסענו תחילה מספר קילומטרים על הכביש הראשי לקלאמה, וירדנו ממנו לדרך עפר סבירה המובילה לעמק, כשעה נסיעה מסאן פדרו). עשינו בעמק הצבעוני טיול רגלי יפה. בדרך חזרה ביקרנו באתר Petroglifos Yerbas Buenas, שם ראינו ציורי סלע עתיקים על המצוקים.
מאוד נהנינו בסאן פדרו, לא רק מהטיולים היפים, אלא גם מקצב הטיול הנינוח יחסית, מהבית המפנק ומהמסעדות בעיירה השוקקת תיירים. לממהרים ניתן להסתפק בשלושה ימים נטו בעיירה, כאשר טיולי ה"חובה" בעיניי הם לפיאדראס רוחאס, לשדה הגייזרים ולעמק הירח. הגיע הזמן להמשיך הלאה, למחרת נסענו לקלאמה, החזרנו את הרכב ועלינו על אוטובוס לנסיעה ארוכה לעיר Erica, בקצה הצפוני של צ'ילה לחוף האוקיינוס השקט.
אריקה ושמורת לאוקה
למחרת עשינו יום רגוע באריקה. ביקרנו בשוק העירוני העשיר, עלינו ל- Morro De Arica, גבעה מצוקית שמשקיפה אל נופים נרחבים של העיר והאוקיינוס. מהגבעה ירדנו רגלית למוזיאון Museo de Sitio Colón 10, שם נמצא אתר קבורה מתרבות Chinchoro, שהתקיימה באזור בין 9,000-3,500 שנים לפני זמננו. הצ'ינצ'ורו התקיימו בעיקר על דייג, ומפורסמים בשיטות החניטה ובמנהגי הקבורה שלהם. באתר ניתן לראות מספר מומיות מתחת לרצפה שקופה מונחות בדיוק כפי שנמצאו. אחר הצהריים הלכתי ל Isla Alacran, אי המחובר ליבשת בגשר, וצפיתי בגלים המתנפצים לחופיו בתאורת שקיעה. הגלים נטענים באנרגיה רבה במרחבי האוקיינוס, ואריקה מושכת גולשים מכל העולם.
למחרת לקחנו את הרכב מחברת ההשכרה ויצאנו לדרך הארוכה מזרחה לשמורת Lauca. תחילה ביקרנו במוזיאון הארכיאולוגי San Miguel de Azapa, שבו ממצאים מרשימים מתקופת הצ'ינצ'ורו. בהמשך חברנו לכביש 11, שבמהרה יצא מעמק הנהר הירוק אל מרחבי המדבר, והחל להעפיל אל מרומי הרי האנדים, עם נופים יפים מכל עבר.
את שלושת הלילות הבאים עשינו בעיירה הקטנה והחביבה Putre ( גובה 3,500 מ'), ממנה יצאנו לשני טיולי יום בשמורה. המסלולים שעשינו מסומנים במפה המצורפת כאן, הראשון באדום והשני בכחול.
מוקד הטיול הראשון היה הר הגעש הכבוי Suriplaza (גובה 4,800 מ', אם מתכננים טיול רגלי ארוך בסביבה מומלץ להגיע מאוקלמים לגובה). ההגעה לסוריפלאסה היא בדרכי עפר, אמנם סבירות אבל לא בהכרח מסומנות במפות. הנופים נפלאים, ובמיוחד יפים צמחי ה Llareta הכר-קוציים דמויי הסלעים. הר הגעש הכבוי בוער בצבעי אדום-כתום-צהוב עזים, מראה מרהיב. המשכנו צפונה לכפר הקטן Cosapilla, סמוך למשולש הגבולות צ'ילה-פרו-בוליביה. התחברנו לכביש עתיר המהמורות A-93, ונסענו איתו דרומה בסמוך ובמקביל לגבול הבוליביאני. חלפנו על פני מספר כפרים קטנים ונידחים, והשקפנו מרחוק על צמד הרי הגעש המושלגים Parinacota ו Pomerape. לבסוף התחברנו לכביש 11 הסלול היטב, נסענו עימו מזרחה ודרומה אל חופי אגם Chungará היפהפה, ועצרנו במספר נקודות תצפית מרשימות. הכביש ממשיך אל בוליביה, אבל אנחנו חזרנו ל"ביתינו" בפוטרה. איזה יום.
ביום האחרון בשמורה יצאתי עם אבי לנסיעה ארוכה דרומה בדרכי עפר טובות אל Salar de Surire (כ- 140 ק"מ, כ- 3 שעות נסיעה מפוטרה). חלק זה של השמורה שומם לחלוטין, הנופים נרחבים ומהפנטים. בדרך פגשנו עדרים רבים של אלפקות, לאמות וויקוניות, וצפינו אל סדרה של הרי געש מושלגים, אחד מהן מעלה עשן במרץ. לבסוף הגענו ליעדנו - אגם מלוח גדול, עם בריכה חמה ונעימה לרחצה צמודה לאחד מחופיו. אפשר להמשיך מכאן דרומה לעיירה Colchane על גבול בוליביה, ולנסוע עם כביש 12 לאיקיקה שעל חוף האוקיינוס השקט, אבל אנחנו חזרנו על עקבותינו לפוטרה.
תם ונשלם. למחרת חזרנו לאריקה, ולאחר כמה שעות מנוחה טסנו לסנטיאגו. משם התפצלו דרכנו - הוריי ואחותי חזרו לארץ, ואילו אני המשכתי לאי הפסחא. צפון ארגנטינה וצפון צ'ילה התגלו כאזורים יפהפיים, שונים מאוד בנופיהם וגם בתרבותם מפטגוניה המטוילת לעייפה שבדרום.
