ביולי 26 המראנו דרך ליסבון לסאו פאולו, ומשם 3 מדינות ב 4 שעות במפלי האיגואסו (ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי). הספקנו בפנדלים למעבורת מהחלק הארגנטינאי לפרגוואי, במעבר גבולות הזוי- בוטק'ה ליד החוף באגם, עם בקר גבולות שלדעתי לא פגש ישראלי אחד מימיו.
את הטיול תכננתי במשך כמה שבועות מול טרייסי גורמן, הבעלים של חברה בשם trico tours- אמריקאית שמתגוררת בפרגוואי כבר שנים (יש לה שורשים במדינה). אני ממליצה עליה בחום- היא רצינית, התכנון שלה לעילא וגם אם שילמנו לא מעט זה היה שווה את הטיול, רמת המדריכים ואיכות מקומות הלינה בכל אחד מהיעדים. הומלצה ע"י טריפ אדוויזור.
טל' 6125987507+
מייל <[email protected]>
אתר tricotours.com
אחרי שעברנו את הגבול המשכנו בנהיגה לסיודד דל אסטה, עיר קניות מפורסמת ליד הגבול. בעיירה זו לא עשינו קניות, אלא רק הלכנו לישון במלון מערבי ונחמד, אני הספקתי ללכת לספא לעיסוי נעים מאד בחדר קפוא בעלות חצי מהעלות בארץ- אחרי יום כה ארוך ברכב ובטיול זה היה מושלם (כ 110 ש"ח לשעה נעימה מאד).
למחרת המשכנו בדרכנו לכיוון אסונסיון, עיר הבירה של פרגוואי, גם שעות ארוכות של נהיגה, גשבדרך עצרנו בכפר בו גרים ילידי המקום- הגוואראני.
ובכן, הביטוי כפר הוא קיצוני מאד, מאחר ומדובר באוסף פחונים עצוב, עם כ 50 משפחות שגרות שם ומתפרנסות מגילוף ומכירת פסלים בצידי הדרך וכן לדעתי מהאווזים השמנמנים שהסתובבו באיזור. נכנסנו לבית הספר העצוב אף הוא בעיניים מערביות. הילדים נראו שבעים ושמחים, האמהות לדעתי היו צעירות יותר מכפי שנראו לנו, אולם חייהם מאתגרים מאד. הבאנו להם מתנות ומשחקים, והם הביטו בנו בעיניהם הגדולות ועד שלא קיבלו אישור מאיתנו, הם לא נגעו בדברים. ילדים מאד נחמדים ומנומסים וזה היה מאד מיוחד, לדעתי. גם האמהות לקחו לעצמן מהמשחקים- וכשזה קרה זה הרגיש כאילו גם הן לא חוו ילדות כל כך. במקום כל כך קשה זה לא פשוט.
בנוסף לכך הם עושים פעילות שאמאנית של ריפוי, והם הראו לנו את המקום באמצע הכפר בו הם עושים זאת. הם ביקשו לא לצלם את השבט עצמו, אולם יכולנו לצלם את הנקודות השונות במקום.
למחרת- היום הכי מגניב בטיול בפרגוואי- טיול ברכב בצ'אקו ואחרי הצהריים טיול בסירה. ובכן, המדריכים היו מצויינים- היה ננדו שהיה הצפר- אנגלית מצויינת, המון ידע בציפורים וידע איפה למצוא אותן, וסזאר שהיה הנהג והיה גם חמוד להפליא. יצאנו מוקדם על הבוקר בחושך לכיוון הצ'אקו שהוא חבל ארץ פראי, עצום, יבש שמשתרע על 60% מהמדינה במערב. יש חלק שנחשב לצ'אקו הרטוב, ואנחנו היינו בצ'אקו היבש. מדובר באיזור מבודד שהוא גן עדן אמיתי לצפרים. הן נמצאות תחת כל עץ רענן וממש קלות לצילום. באיזור חיים כ 500 מיני ציפורים, בהן הננדו (לא ראינו פה, כן ראינו בפנטנאל), תוכיים ועוד.
-
נכנסנו לאחת החוות (כל האיזור בו היינו מורכב מחוות רבות וראינו כמה טנדרים עם חקלאים מקומיים במהלך הבוקר). לקראת שבע החלה הזריחה היפה, ואז התחלנו לאתר את הציפורים.
גם מי שלא אוהב צפרות כ"כ ייהנה לדעתי במקום מאחר ויש בעלי חיים רבים (אנחנו זכינו לראות רק ציפורים, אולם יש במקום גם פומות, יגוארים ודובי נמלים (את האחרונים ראינו בפנטנאל בברזיל על ימין ועל שמאל).
הטיול ברכב ארך כ 4 שעות, אולם היו עצירות רבות לצילומים ואיתור ציפורים.
התאהבתי במיוחד ושמחתי במיוחד לצלם 2 ציפורים- הקוקיה המושלמת והיפהפיה והנקר (פעם ראשונה שראיתי בטבע את שתיהן).
בנוסף, היו גם עופות דורסים רבים כדוגמת הקארה קארה המצוי/דרומי, יסעור אמריקאי/גמדי וכן ציפורי שיר מקסימות.
אכלנו צהריים בחווה סמוכה ממנה גם עלינו לסירה לצורך המשך צפיה בציפורים. בסירה ראינו בעיקר שלדגים ועופות דורסים נוספים.
את היום סיימנו מאוחר בערב, חזרנו למלון עייפים ומרוצים מאד.
