על מוסטנג שמתי עין עוד כשירדנו מפאס האנפורנה למוקטינאת ולקגבני לפני כמעט 30 שנה, כאשר נגלה לעינינו שילוב מרהיב של נופי מדבר צבעוניים, כפרים ירוקים בסגנון טיבטי ופסגות לבנות. כשעלינו מג'ומסום לדולפו, לפני כעשור, השקפנו מלמעלה בהתפעלות על נופי הבליה הצבעוניים שאופייניים וייחודיים למוסטנג, והחלטתי שיבוא יום ואלך בשבילי הטרק הזה. היום הזה הגיע בקיץ 2024, כאשר התגבשה חבורה שכללה בנוסף אלי את יעל (שיזמה) ויובל.
מוסטנג היתה ממלכה עצמאית עד המאה ה- 18 שאז סופחה לנפאל, אולם המשיכה לשמור על מעמד של ממלכה עד ל- 2008, שאז בוטל סופית מעמד המלך המקומי. החלק הצפוני של מוסטנג (מוסטנג עילית - מצפון לקגבני שעל טרק האנפורנה) נפתח לתיירות באופן מוגבל רק ב- 1992, וגם כיום עדיין נדרש פרמיט יקר לטיול באזור (500 דולר לעשרה ימים, 50 דולר נוספים לכל יום), וכן קיימת חובה לארגן את הטרק דרך סוכנות נסיעות מורשית וללכת עם מדריך. סוכנות מומלצת בקטמנדו - Alliance treks & travels בהנהלת Kul Gurung היעיל (9779851022814). ניתן ללון בגסטהאוסים ובהומסטייס בכפרים כך שלא נדרש ציוד לשינה בשטח.
בשנים האחרונות נסלל כביש המחבר את לו-מנטאנג, הבירה של מוסטאנג עילית, לכביש ג'ומסום-מוקטינאת בדרום, ולטיבט הסינית בצפון. למרות התיירות (המעטה) והכביש, תושבי מוסטנג, כעשרת אלפים איש החיים בכ- 20 כפרים, עדיין משמרים אורח חיים מסורתי ותרבות טיבטית-בודהיסטית, וגם השפה היא ניב של טיבטית.
הטרק מתחיל ב Kagbeni ב (2,850 מ'), ניתן להגיע לכפר ברכב מפוקרה (יש תחבורה ציבורית למוקטינאת שעוברת בקגבני) בנסיעה של כשמונה שעות, חלקן קופצניות. בחודשי הקיץ הדרך מועדת לחסימות בגלל מפולות עפר הנגרמות מגשמי המונסון. אפשר גם לטוס מפוקרה לג'ומסום, ומשם להמשיך לקגבני בנסיעה קצרה. קגבני הוא כפר מקסים, וכדאי להקדיש כמה שעות להסתובבות בסמטאות הצרות, בחוף הנהר, בין שדות השעורה, ולבקר במנזר העתיק, רצוי בזמן התפילה.
לטרק מספר ווריאציות, לחובבי התכנונים מומלץ לשים יד על הספר הזה, שמפרט הרבה אפשרויות מעניינות. רוב שבילי הטרק מופיעים באפליקציות המפות המבוססות על Open Source Map, וכדאי לרכוש מפת נייר טובה בקטמנדו או בפוקרה. בהמשך אפרט בעיקר את המסלול שאנחנו בחרנו, כאשר העקרונות שהנחו אותנו בתכנון הם מינימום הליכה על דרכי רכב, מעבר בכמה שיותר כפרים, ואי חזרה על עקבותינו. הטרק ארך 13 ימים, 12 מהם באזור הפרמיט: בחמשת הימים הראשונים עלינו ללו-מנטאנג בשבילים שממערב לנהר הקאלי גנדאקי (שם עובר גם הכביש הראשי ללו), שהינו יומיים בלו וסביבתה, עברנו לצד המזרחי של הנהר וצעדנו חמישה ימים למוקטינאת. באזור שממזרח לנהר הכפרים מועטים והמרחקים גדולים, אבל החלק הזה, יחד עם טיול יום שעשינו מלו שאפרט בהמשך, היה היפה ביותר בטרק. אם ממהרים או חסים על היומיים ה"עודפים", שמוסיפים 100 דולר לעלות הפרמיט, ניתן "לדחוס" את הטרק ל- 10 ימים, אבל לעניות דעתי אם כבר מגיעים למוסטנג עילית לא כדאי למהר. אם זה היה תלוי בי הייתי אפילו נשאר יום נוסף בלו, ואולי גם יום בכפר העתיק והנפלא Tetang. במוקטינאת הקדשנו יום נוסף לטיול בין המנזרים והכפרים הקטנים שמסביב לעיירה, כבר מחוץ לאזור הפרמיט, שאחריו חזרנו לפוקרה. כך שנדרשו לנו סך הכל 15 ימים מפוקרה לפוקרה. בהמשך אפרט את עיקרי המסלול לפי ימי ההליכה, עם ציון של הכפר בו לנו בסוף היום ושל גובהו. כאן ניתן למצוא את הקלטת המסלול שעשינו (קובץ GPX) - תודה ליובל שהקליט, וכאן אלבום תמונות מהטרק.
(יום 1 Samar, גובה 3,600 מ') משיקולי זמן והסתגלות לגובה, וגם כדי להימנע מהליכה על הכביש, החלטנו לנסוע בג'יפ מקגבני לכפר Chusang (כ- 13 ק"מ, בצמוד ממזרח לנהר), משם התחלנו בהליכה. בדרך עצר לנו הג'יפ ליד הכפר Tangbe, סיירנו בסמטאות הצרות וירדנו למצודה העתיקה שמשקיפה על הנהר. אם יש זמן לשיטוט בצ'וסאנג ניתן לחצות את הנהר על גבי גשר ארוך ולבקר בגומפה עתיקה. מצ'וסאנג הלכנו לאורך הנהר ל Chelle (גובה 3,060 מ'), תחילה על הכביש ובהמשך בשביל, שם אכלנו צהריים בבית גבוה הצופה אל נוף מרהיב של שדות ומטעים שזהרו בירוק. הלכנו כ 1.5 ק"מ נוספים על הכביש, שאז סטינו ממנו מערבה, חצינו גשר שתלוי גבוה מעל קניון עמוק, והגענו אל הכפר הקטן Ghyakar (גובה 3,370 מ'). המקומיים שמחו לבואנו והוזמנו לתה ולפטפוטים בכיכר הכפר. מגיאקר עלינו במדרון ירוק יפה, חצינו שוב את הנהר והגענו אל הכפר Samar שם עשינו את הלילה באחד הגסטהאוסים.
(יום 2 Ghilin, גובה 3,550 מ') חצינו אחו יפה עם פלגים זורמים, עלינו לפאס נמוך, וירדנו בתלילות אל המערה הקדושה Runchung (גובה 3,470 מ'), שנמצאת בתוך קניון עמוק ומעוטרת בדגלי תפילה. במערה פגשנו מספר קבוצות של עולי רגל. בתוך המערה סלע טבעי ענק שניתן להקיפו, סביבו פזורות סטופות קטנות, דמויות בודהה ואבני מאני. מהמערה עלינו, שוב בתלילות, דרך קניון צדדי עמוק אל הכפר Sangboche (גובה 3,770 מ'), ולאחר ארוחת צהריים דשנה הלכנו ל Ghilin, דרך הכפר הקטן Tamang Gaun. בגילין נתקלנו בראשונה במראה המרהיב של שדות כוסמת פורחים בוורוד עז, שילוו אותנו בהמשך הטרק. בזמן שנותר עד לשקיעת השמש שוטטנו בשדות שהוארו בתאורה רכה כאשר ברקע עננים מאיימים. השדות הוורודים האלה, וגם שדות השעורה הירוקים-זהובים, ופילו העננים המאיימים, שלא הורידו כלל גשם במהלך הטרק אבל העניקו רקע דרמטי לנופים, הם סיבה טובה ליציאה לטרק הזה בחודש אוגוסט.
(יום 3 Ghami, גובה 3,560 מ') בבוקר ביקרנו בגומפה ובמצודה העתיקה של גילין הצופה מגבוה אל העמק. נזיר בודד היה עסוק בתפילה. בהמשך עלינו בעמק עתיר מים, פרחי בר ופרפרים אל פאס לא גבוה (קצת למעלה מ- 4,000 מ'), ממנו ירדנו אל הכפר גאמי. השעה המוקדמת איפשרה לנו לחקור את העמק היפהפה שממערב לכפר. לא עלינו אל המפל המרשים שנשקף הרחק בהרים (ניראה שלהגעה אליו וחזרה נדרש יום שלם), הסתפקנו בשיטוט בין השדות הוורודים והזהובים, רוח אחר הצהריים הניעה בעדינות את השיבולים.
(יום 5 Lo Manthang, גובה 3,800 מ') הליכה לא ארוכה דרך Morang La (הנקודה הגבוהה בטרק, 4,300 מ') הביאה אותנו אל בירת מוסטאנג עילית לו-מנתאנג. היום הזה מעט חד גוני, ובדיעבד עדיף לרדת בעמק לכפר הגדול והמעניין charang, דרך הכפר Marang, ומשם לנסוע (או ללכת למי שלא בוחל בהליכה על כבישים) ללו. אחר הצהריים עוד הספקנו לשוטט בסמטאות העיירה העתיקה, ואפילו לשתות קפה טוב באחד מהמלונות המפנקים יחסית.
(יום 6 Lo Manthang) הקדשנו את היום לשיטוט יסודי בעיירה מוקפת החומות, שעתירה בסמטאות צרות, מנזרים עתיקים (שלושה במספרם), סטופות, קירות מאני, ואווירה רגועה. נחמד מאוד להסתובב בסמטאות, להציץ לחנויות, לפטפט עם אנשים. המקדשים מעניינים מאוד, חלק מציורי הקיר עתיקים, נכנסנו לתפילה באחד מהם. אחר הצהריים הלכנו קצרות דרך שדות ורודים ונופים יפים למעיין חם שהתברר כלא ראוי לרחצה.
(יום 9 טיול יום ל Luri Gompa) לורי גומפה נחשבת כעתיקה ביותר במוסטנג, וגילה נאמד בכ- 2,500 שנה. השביל מיארה עולה תחילה לכפר Ghara, ובהמשך עולה למנזר-מערה במדרגות תלולות. הכניסה היא בסולם דרך ארובה החצובה בסלע, ומוליכה לשני חדרים חצובים בסלע גם הם. בחדר השני סטופה מכוסה בציורי קיר עתיקים בסגנון ייחודי. כדי לגוון, חזרנו ליארה באפיק הנחל, שחותר את דרכו בקניון מרשים. ההליכה באפיק לא קלה אבל מתגמלת בנופי בליה יפים.
(יום 12 Muktinath, גובה 3,700 מ'). ניתן לסיים את הטרק בצ'וסאנג או בקגבני, אבל אנחנו בחרנו לסיים במוקטינאת', עיירת המקדשים ההינדיים שעל טרק האראונד אנפורנה. ה"מחיר" הוא עלייה של כ- 1,000 מ' אנכיים, אבל בשלב הזה אנחנו כבר מסוגלים היטב לגובה ובכושר הליכה, כך שהעלייה לפאס לא היתה קשה. אבל לפני כן שוטטנו קצת בסמטאות הכפר העתיק והנפלא טטאנג, שם ציפתה לנו הפתעה נעימה בדמות פסטיבל צנוע, עם תחרות קליעה בחץ וקשת, מוזיקה וריקודים. אחרי שהתנסינו בירי חיצים ובריקודים, וכובדנו בתה חמאה טיבטי, הסתערנו על העלייה. מהפאס נגלתה לעינינו מוקטינאת והכפרים שמסביבה. פסגות האנפורנה הסתתרו בעננים, אבל פיצה על כך הדאולגירי, מעברו המערבי של נהר הקאלי גנדאקי, שצבע בלבן את קו הרקיע. ירידה קלה הביאה אותנו לפינוקים של מוקטינאת - מלונות, מסעדות, מים חמים בשפע וכדומה.
(יום 13 טיול יוםל Jhong וכפרים נוספים שסביב מוקטינאת) עלינו למקדש מוקדם בבוקר כדי לראות את הפסגות הלבנות בטרם יתכסו בעננים. עולי הרגל כבר עסקו בתפילות ובהליכה מהירה מתחת לשורת ברזים המזליפים מים קדושים, לא נכנעים לקור. מהמקדש ירדנו ל Old Muktinath ולכפר הקטן Purang, שדות הכוסמת פורחים כאן בוורוד עז במיוחד. לאחר שחצינו את הנהר הגענו ל- Jhong, וביקרנו בגומפה העתיקה, נזיר נחמד הראה לנו את ספריית כתבי הקודש ואף פתח לכבודנו ספר עתיק בן כמה מאות שנים. מהגומפה המשכנו להליכה על הרכס הסמוך שעליו שורת צ'ורטנים (עמודים גבוהים עם דגלי תפילה) וממנו נשקפים נופים יפים של העמק, הכפרים והשדות.
מג'ונג ניתן להמשיך לקאגבני בשביל יפה ובכך לסגור מעגל, אבל אנחנו העדפנו לחזור לפינוקים של מוקטינאת. למחרת בבוקר נדחסנו לג'יפ ויצאנו למסע הארוך והקופצני חזרה לפוקרה. אחרי ג'ומסום נאלצנו לעבור בכמה מקטעים שהתרחשו בהם מפולות עפר כמה ימים קודם לכן בשל גשם כבד, מה שגרם לעיכובים ופקקי תנועה. ה"כביש" הזה מועד למפולות וחסימות בחודשי המונסון (יולי- מחצית ספטמבר), כך שרצוי להותיר זמן ל"תקיעה" אפשרית. אבל שאריות מהמונסון שבכל זאת הצליחו לעבור את מחסום ההרים ולהגיע למוסטנג עילית הציתו פריחה יפה.
תם ונשלם. בשתי מילים - טרק נפלא. לחובבי הסטטיסטיקה (תודה ליובל שהקליט הכל) הלכנו כ- 190 ק"מ ב- 13 ימים, עם למעלה מ- 9,000 מ' של עליות מצטברות. זה נשמע הרבה, אבל ככלל הטרק לא קשה, לא עולים מאוד גבוה (רוב הטרק סביב 4,000 מ'), אין פאסים גבוהים, השיפועים ברובם מתונים והשבילים בדרך כלל טובים (יוצא דופן הוא יום 11, מ Tange ל Tetang, שקשה מפאת אורכו, קרוב ל- 30 ק"מ). הגסטהאוסים וההומסטייס הפתיעו לטובה, רובם עם חדרים נוחים, מקלחת בדרך כלל חמה, ואוכל טוב. הפתיעו לטובה גם הנופים והכפרים. עשיתי הרבה טרקים בנפאל, כולם יפים, אבל טרק מוסטנג שונה ויוצא דופן בנופיו, אמנם אין פסגות מושלגות אבל נופי הבלייה המדבריים מדהימים ממש. הכפרים מאוד יפים, הבניה מסורתית, המנזרים מעניינים, התיירים מעטים והפרנסה עדיין מבוססת ברובה על חקלאות. הכבישים החדשים עדיין לא "קלקלו" את הטרק או את הכפרים. בתכנון נכון ניתן להימנע מהליכה עליהם כמעט לחלוטין, או אם מעדיפים ניתן להשתמש בהם לקיצור הטרק.
וזה המקום להודות ליעל וליובל שותפיי הנמרצים לטרק שהנעימו, להארי המדריך ולסבלים, ולתושבי מוסטנג שאירחו אותנו ברוחב לב למרות תנאי החיים הלא פשוטים.
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
