לאדאק היא מהמקומות האהובים עלי ביותר לטרקים. מדוע? קל להסביר: כמעט כל טרק בלאדאק משלב באופן מושלם בין נופים הרריים-מדבריים דרמטיים וצבעוניים, שמיים מדהימים ביום ובלילה, כפרים הטובלים בפסיפסי שדות ירוקים וזהובים, אנשים נחמדים ביותר המארחים בשמחה בבתיהם, מנזרים ותרבות טיבטית-בודהיסטית מרתקת. לאלה אפשר להוסיף מזג אוויר אידיאלי לטרקים (בקיץ), מיעוט מטיילים ברוב המסלולים, חופש לטייל כמעט בכל מקום ללא מגבלות כלשהן, ואפשרות להיעזר בסוסים לנשיאת הציוד.
עולים לפאס לאר
לכן לא הופתעתי כשבקיץ 2017 מצאתי את עצמי בלאדאק בפעם השלישית. בפעמים הקודמות הסתפקתי בטרקים ה"מפונקים" יחסית - המתבססים על לינה ואכילה בכפרים ובאוהלי תה (שאם, עמק המארקה וטרק דרצ'ה-פאדום-למיורו). הפעם, לבקשתה של אירנה, שותפתי הקבועה ל"טיולי סבל", הכנתי תכנית שאפתנית יותר בדמות טרק רצוף של קרוב לחודש, העובר בשבילים ובכפרים נידחים ומתבסס בעיקר על לינה בשטח. הטרק חוצה למעשה את לאדאק, מצפון מערב – מהכפר Kanji סמוך לכביש לה-סרינגר, לדרום מזרח - ליד Serchu על כביש מנאלי-לה, תוך שהוא עולה ויורד לפאסים גבוהים רבים, וצולח אי אלו נהרות.
הכפר יולצונג
בהמשך אתאר את הטרק שעשינו ואת ההתארגנות אליו. בנוסף, אסקור בקצרה גם מסלולים נוספים שמתחברים אל הטרק "שלנו" (יופיעו בפונט קטן בהמשך), כך שהמעוניינים יוכלו להרכיב ווריאציות מגוונות לטרקים אחרים. למזוכיסטים שבינינו, בסוף הפוסט פירטתי כמה רעיונות לטרקים ארוכים רצופים (חודש ויותר), ביניהם טרק "מקיף לאדאק", וטרקים שיוצאים מלאדאק דרומה להימצ'ל פראדש - טרק למנאלי, טרק לדרמסלה וטרק לספיטי, וגם הצעה אחת לטרק ארוך מפונק המתבסס על לינה בכפרים.
פאס קאנג'י
קצת (מאוד) על לאדאק
לאדאק תחומה בין שני רכסי ההרים הגבוהים בעולם – ההימלייה בדרום מערב והקראקורם בצפון מזרח, שפסגותיהם באזור לאדאק מגיעות "רק" לגבהים שמעל 7000 מ'. ביניהם מצויים שני רכסים נוספים המגיעים לגבהים של סביב 6000 מ'- רכס הזנסקר הרחב ועתיר הפסגות, ורכס לאדאק הצר. בין רכסי ההרים מפרידים עמקי נהרות: במרכז, בין רכס הזנסקר לרכס לאדאק, עמק נהר האינדוס העצום, שמקורותיו בטיבט ועיקר מהלכו בפקיסטאן; בצפון עמק נוברה; ובדרום עמקי הזנסקר ויובליו הקרגיאק והסטוד. עמקים אלה גבוהים ברובם מ- 3000 מ'. הטרק "שלנו" הוביל אותנו לאורכו ולמעשה על גבו של רכס הזנסקר מצפון מערב לדרום מזרח, עם אתנחתא קצרה בעמק הזנסקר.
עמק האינדוס מהמטוס לקראת הנחיתה בלה, במרכז הכפר סטוק
רכס ההימלייה חוסם כמעט לגמרי את השפעותיו של המונסון ההודי, כתוצאה מכך לאדאק ענייה מאוד במשקעים, היורדים בעיקר בצורת שלגים על הרכסים הגבוהים. אלה מצטברים לקרחונים, המהווים מקור לנחלים ונהרות החותרים דרך הרכסים, לעתים בקניונים עמוקים, ומתנקזים אל האינדוס. הצירוף של מיעוט משקעים ושל הגובה הרב יוצרים סביבה מדברית עם צמחיה מועטה מחוץ לעמקי הנהרות.
מדבר צבעוני ליד פאס לאר
בשל המיקום הצפוני והגובה הרב החורף בלאדאק ארוך וקר מאוד. הקיץ – יוני עד ספטמבר - הוא העונה לטרקים. ביוני חלק מהפאסים הגבוהים עדיין חסומים בשלג לפעמים. ביולי ובאוגוסט יורדים מידי פעם גשמים, שאריות מהמונסון שמצליחים איכשהו לחצות את מחסום הרי ההימלייה, ומציתים פריחה יפה בשדות העשב הגבוהים. זו גם תקופת הפשרת השלגים המצטברים בחורף על ההרים. כתוצאה מכך גואים הנהרות, מה שמקשה ואף חוסם חלק מהטרקים המחייבים חציית נהרות. מאמצע אוגוסט הנהרות נרגעים, במקביל מתחילה עונת הקציר בכפרים. בספטמבר כבר מתחיל להתקרר, בעיקר בלילות שמתארכים. מופיעים צבעי סתיו לוהטים, והנהרות, שבקיץ אפורים בשל מי הפשרת הקרחונים, מקבלים גוון תכלת יפהפה. אנחנו טירקנו בין אמצע אוגוסט לאמצע ספטמבר.
נהר הצאראפ בצבעי סתיו, ושמיים תואמים
לאדאק מיושבת מאז התקופה הניאוליתית, כפי שמעידים ציורי סלע במקומות שונים. הבודהיזם החל לחדור לאזור מקשמיר במאה השנייה לספירה. במאה השמינית החלה השפעה טיבטית בלאדאק, ובמהרה רוב האוכלוסיה כמו גם השפה והדת הפכו לטיבטיים (שרידים לאוכלוסיה המקורית, דוברי שפה הודו אירופית, ניתן לפגוש במורד עמק האינדוס בכפרי הברוקפה). לקראת סוף המאה הארבע עשרה החלו פלישות מוסלמיות ללאדאק, וכיום כמעט מחצית מהאוכלוסיה בערים (לה, קארגיל) הם מוסלמים.
ריקודי מסיכות בטנטוק גומפה, ליד לה
בלאדאק עבר אחד מעורקי המסחר החשובים באסיה, שחיבר בין תת היבשת ההודית לבין מרכז אסיה, ומשם מזרחה לסין וגם מערבה לאירופה לאורך דרך המשי. בין היתר, בדרך זו הגיע הבודהיזם מהודו למרכז אסיה ולסין. ב- 1949 נסגרו הגבולות בין הודו, שהשתלטה על לאדאק וחלק מקשמיר בתהליך חלוקת תת היבשת, לבין סין שהשתלטה על טיבט, ושיירות היאקים, הגמלים הדו-דבשתיים והסוסים הפסיקו לנוע. מאז הגבולות באזור נתונים למחלוקת, ומידי פעם גם למלחמות, בין הודו, פקיסטאן וסין (האחרונה שבהן מלחמת קרגיל ב- 1999), מה שמתבטא בנוכחות צבאית כבדה של הצבא ההודי באזורי הגבול. בקשמיר השכנה תנועות מוסלמיות בדלניות נלחמות בשלטון ההודי, אך בלאדאק הבודהיסטים והמוסלמים חיים בדו קיום וללא אלימות כלשהי.
המנזר בלינגשט
בלאדאק, ששטחה כ- 87,000 קמ”ר, חיים כיום כ- 300,000 איש, מהם כ- 50,000 בלה הבירה ובסביבתה הקרובה. באופן מסורתי תושבי הכפרים, המרוכזים בעמקי הנהרות עד לגובה של 4000 מ' בערך, חיים על חקלאות: גידול שעורה, אפונה וירקות, ורעיית יאקים ועזים. בעשורים האחרונים התיירות הולכת והופכת למקור הכנסה עיקרי בלאדאק.
קציר בסטונגדה
מתארגנים לטרק
קל מאוד לטרק בלאדאק, בכל סגנון שהוא, החל מטרקים מאורגנים לחלוטין למפונקים, וכלה בטרקים עצמאיים לגמרי לקשוחים. הסוכנויות בלה (הבירה החביבה של לאדאק) ישמחו לארגן מדריך, אוכל וטבח, סוסים לנשיאת הציוד והאוכל, אוהלים וציוד נדרש אחר, ותחבורה אל ומהטרק, כל זאת במחירים נוחים יחסית. חלק מהסוכנויות מקצועיות ורבות ידע, ויכולות לארגן גם טרקים נידחים ולא מוכרים.
קמפינג ליד נהר הנירי
אנחנו העדפנו לטרק עצמאית, אבל בליווי סייסים וסוסים לנשיאת הציוד, שאותם תכננו למצוא בכפרים במהלך הטרק. הצטיידנו במפות הכי טובות שבנמצא של לאדאק (ניתן גם להשיג בלה), הן אמנם לא טופוגרפיות (קנה מידה 1:150,000, קווי גובה כל 100 מ'), כיוון שההודים לא מאפשרים הדפסת מפות טופוגרפיות משיקולי בטחון. אבל השבילים (גם הנידחים) מסומנים בהן באופן מדויק יחסית.
אירנה על השביל העולה לפאס פנאק. מופיע במפה
ליקטנו מידע ורעיונות למסלול באינטרנט, בין היתר מהאתר הזה, שהתיאורים בו מפורטים יחסית (וגם מדויקים כפי שהתברר לנו במהלך הטרק). בלה גם מצאנו ספר של סיסרון המתאר חלקים גדולים מהטרק שתכננו לעשות. בספר תיאורי מסלול מפורטים ומדויקים של שמונה טרקים ארוכים, חלקם פחות ידועים, והוא מומלץ בהחלט. מצורפת כאן המפה מהספר שבה מסומנים שמונת הטרקים, הוספתי למפה כמה מפרטי הטרק שאנחנו עשינו – נקודות הלינה, הפאסים, והגבהים בנקודות נבחרות.
הומסטיי בשאדה
הטרק "שלנו" יכול להוות תחליף לטרק הפופולרי שחוצה את לאדאק מלמיורו לדרצ'ה דרך פאדום (טרקים 5, 3 במפה), שבשנים האחרונות נסללות לאורכו דרכי רכב, מה שהופך את ההליכה בו לפחות אטרקטיבית. המסלול שבחרנו נמנע כמעט לחלוטין מדרכי רכב, עובר באזורים נידחים, אבל מבלי לוותר על מעבר בכפרים, כולל שניים מבודדים במיוחד (דיבלינג ושאדה). ה"מחיר" הוא שבחלק גדול מהלילות נדרשת לינה בקמפינג בשטח, בניגוד לטרק למיורו-פאדום-דרצ'ה, שמתבסס בעיקר על לינות בכפרים. בנוסף, הטרק חוצה כמה נהרות שלא על גשרים, מה שלא אפשרי בדרך כלל מתחילת יולי עד אמצע אוגוסט בשל הפשרת השלגים.
מפה (מהספר של סיסרון) עם הטרק שעשינו (מסומן במשולשים לבנים) וטרקים נוספים
את ההתארגנות לטרק ואת ההסתגלות לגובה עשינו בלה (3500 מ'), עיר הבירה הנעימה של לאדאק, אליה הגענו בטיסה (מדהימה בנופיה) מדלהי. שהייה עצלה של כמה לילות בגובה הזה הכינה אותנו היטב לטרק המתוכנן, שמתחיל בגובה 3900 מ' ורובו עולה לגבהים שמעל 4000 מ'. הגסטהאוסים בלה יפים במיוחד, עם גינות פרחים ועצי פרי (אם תהיו בלה בסוף הקיץ תזכו למשמשים הכי טעימים שיש), וגם נוחים וזולים יחסית.
הגסטהאוס הנפלא בלה, בפעם השלישית. משמשים, תפוחים ופרחים
הסופרמרקטים בשוק הקטן של לה מצוידים היטב באוכל המתאים לטרקים. הצטיידנו לשבועיים, כשאת ההצטיידות למחצית השנייה של הטרק דחינו לפאדום, עיירה גדולה הסמוכה למסלול שתכננו. זאת למעט בלוני גז, שחששנו (בדיעבד בצדק) כי לא ניתן יהיה להשיג בפאדום. לארוחות הבוקר קנינו קוואקר, אותו העשרנו באבקת חלב, צימוקים, אגוזים, אבקת קוקוס ומשמשים מיובשים נפלאים מתוצרת מקומית. ארוחות הצהריים התבססו על לחם, קרקרים, גבינת יאק קשה, טחינה (ניתן להשיג בלה אך לא בפאדום) וירקות. לארוחות הערב לקחנו אבקות מרק, אורז ועדשים. השלימו את התפריט אגוזים ופירות יבשים, וגם כמה פינוקים מתוקים.
הארמון בלה
התחבורה הציבורית בלאדאק מבוססת על אוטובוסים, שנוסעים בעיקר בכבישים הראשיים (לה-מנאלי ולה-סרינאגר); על מיניבוסים, שנוסעים מלה לכפרים הגדולים; ועל מוניות משותפות לכפרים הקטנים יותר. תדירות היציאה של אמצעי התחבורה השונים נמוכה למדי. אנחנו בחרנו להתפנק ולהתנייד אל נקודת ההתחלה של הטרק במוניות.
לה מלמעלה. יותר כפר מעיר
יוצאים מלה אל נקודת ההתחלה של הטרק
עמוסים בתיקי ענק כבדים מנשוא עשינו את דרכנו לכפר קאנג'י, נקודת ההתחלה של הטרק. בדרך עצרנו ללילה באלצ'י (שעתיים נסיעה מלה), והתפעלנו מציורי הקיר יוצאי הדופן בגומפה העתיקה. בעל ההומסטיי הנחמד נבהל מגודל התיקים שלנו, אבל גילה תושייה ונחלץ לעזרתנו עם מריצה... המשכנו ללילה נוסף בלמיורו (כשלוש שעות נסיעה מאלצ'י וכחמש שעות נסיעה מלה), וביקרנו במנזר המרשים בראש הצוקים. מלמיורו המשכנו עוד קצת מערבה על הכביש הראשי לקשמיר, חצינו את פאס Fatu la, פנינו דרומה לדרך עפר צדדית הנבלעת בתוך קניון עמוק ויפהפה, ולאחר 12 ק"מ מהכביש הראשי הגענו לקאנג'י (3900 מ', כשעתיים נסיעה מלמיורו).
המנזר בלמיורו
[אפשר להתחיל את הטרק מלמיורו, מה שמוסיף 2-2.5 ימי הליכה עד קנג'י דרך פרינקיטי לה, הכפר שילה, קניון שילאקונג ופאס Yogma, סך הכל כ- 35 ק"מ.]
בכפר מתגוררות כ- 50 משפחות, יש בו בית ספר יסודי, כמה גומפות קטנות, ושני הומסטייס. מסביב שדות שעורה ואפונה והרים משוננים יפים. לשמחתנו נורבו, המארח הנחמד והשש לעזור, מצא עבורנו סייס כמעט מייד. טוניו דורג'יי עשה רושם נחמד, אמנם ניראה ילד אבל התברר שהוא כבר בן 30. הוא היה מוכן להסתפק בשלושה סוסים (לאחר שבחן את משקל הציוד והאוכל שעליהם לסחוב), וביקש עבורם מחיר סביר (500 רופי – 8 דולר - לסוס ליום). סיכמנו שנלך עימו כשבוע, דרך הכפרים דיבלינג ולינגשט עד לכפר יולצונג, שכן הוא לא הכיר את המשך המסלול שתיכננו, וגם רצה לחזור לכפרו בזמן לתחילת עונת הקציר, לקראת סוף אוגוסט.
בקנג'י
נדברנו עם טוניו שנצא למחרת בבוקר, אולם למרבה ההפתעה במהלך הלילה קרולינה פיתחה סימפטומים של מחלת גבהים (קצת מוזר, לאחר ששהתה למעלה משבוע בלה בגובה של 3500 מ', אולם מחלת גבהים חורגת לא פעם מה"כללים"), והחלטנו – לשמחתי - להישאר לילה נוסף בכפר החביב.
שדות קנג'י רגע לפני הקציר
הצטרפתי לאנשי הכפר בתיקון תעלת ההשקייה הראשית, שניזוקה בשטפון גדול שאירע ימים אחדים קודם לכן. שדות השעורה והאפונה בקנג'י, כמו גם בכפרים האחרים בלאדאק, מושקים במי הנהרות, שכן הגשם המועט אינו מספיק. לצורך כך נבנית ומתוחזקת מערכת מסועפת של תעלות השקייה הפועלות בכוח הגרביטציה. אחר הצהריים ביקרנו בשלוש הגומפות העתיקות שבכפר, בליווי ילד צעיר דובר אנגלית מעולה באופן מפתיע, שרכש בבית הספר שבכפר. שאפו למורה המקומי.
מתקנים את תעלת ההשקייה
נורבו ואשתו אירחו אותנו למופת, והכינו לנו כמה ארוחות טעימות ביותר, תוך שהם עובדים ללא הפסקה כמעט – בבית, במרעה עם היאקים, בשדות, ונורבו גם בציור טאנקות (כמתחייב משם ההומסטיי). מחיר ההומסטיי הזה, כמו גם רוב ההומסטייס בהמשך הטרק, עמד על 500 רופי ללילה לאיש, כולל 3 ארוחות.
נורבו והטנקה שהוא תיכף מסיים, לאחר כמה חודשים
מתחילים ללכת – פאס ועוד פאס
(יום 1) למחרת בבוקר נפרדנו ממארחינו ויצאנו סוף סוף לדרך במזג אוויר נפלא. עד מהרה השארנו את שדות הכפר מאחור, תוך שאנו מתקדמים דרומה במעלה הנהר. מידי פעם נאלצנו לחצות את הזרם הקפוא, אולם למזלנו פני המיים בנהר לא עברו את גובה הברכיים. אירנה סיפרה שכמה שנים קודם לכן נאלצה לחזור לקנג'י משום שלא ניתן היה לחצות את הנהר. לאחר כ- 7.5 שעות הליכה קלות למדי עצרנו ללילה (4400 מ').
[זמני ההליכה שאציין כאן בתיאורי הימים כוללים הפסקות רבות, חלקן ארוכות למדי.]
אירנה וקרולינה מסתערות לתוך הנהר. איזה קור
קיר סלע ענק בצד הנחל
(יום 2) כבר בשלב מוקדם זה נאלצנו להתמודד עם הפאס הגבוה ביותר בטרק – קאנג'י לה (5270 מ'). התחלנו בעלייה תלולה ומאמצת לב וריאות, אבל מלאת פרחים, לפאס ביניים קטן, ממנו המשכנו בעלייה מתונה לעבר הפאס הראשי. קצת לפני הפאס השביל נקבר לגמרי בדרדרת גדולה, טוניו הסביר שהשלג החריג בכמותו שירד בחורף האחרון כנראה גרם לכך. נאלצנו ללכת מרחק קצר על הקרחון התלול שמתחת לפאס, והגענו אליו עייפים מאוד, לאחר כשש שעות הליכה.
הולכים על הקרחון
הנופים מהפאס הקפוא פיצו על הקשיים. ניתן לראות מכאן חלקים מארבעת הרכסים שבונים את לאדאק: מצפון ניראה רכס לאדאק, ומצפון לו רכס הקראקורם העצום, כולל פסגת ה- k2 (כדי לראות אותה צריך לעלות מעט בצד המערבי של הפאס), השנייה בגובהה בעולם, הנמצאת הרחק בגבול סין-פקיסטאן. מדרום נשקף חלק מרכס הזנסקאר, שאותו אנו עתידים "לתפור" ביסודיות במהלך הטרק, ומאחוריו פיסה קטנה מרכס ההימלייה על פסגותיו הלבנות. לאחר ארוחת צהריים דשנה ירדנו דרומה לעמק צר, תוך שאנו חוצים מידי פעם גשרי קרח שעדיין לא הפשירו לגמרי. אל מחנה הלילה, ממש מעל מפגש נהרות יפה (4250 מ'), הגענו עם השקיעה, בתום כ- 10 שעות הליכה.
מבט דרומה מקנג'י לה
למחרת (יום 3) פנינו לנהר שבא מדרום מזרח, והלכנו במעלהו בנופים צבעוניים, וגם ירוקים ופרחוניים יחסית. נאלצנו לחצות את הנהר פעמיים, החצייה הראשונה, בבוקר, הסתכמה רק ברגליים קפואות. אבל החצייה השנייה, בשעות הצהריים המאוחרות, לאחר כשש שעות הליכה, התבררה כבעייתית – פני המיים עלו משמעותית בשל השמש שחיממה והמיסה את הקרחונים מאז הבוקר. טוניו, שחצה מוקדם יותר, כיוון אותנו ל"גשר" של שני גזעי עץ דקים, אבל זה הוביל לבולדר באמצע הנהר הגועש... טראומה ישנה של אירנה, שנסחפה פעם בניסיונה לחצות נהר, לא הועילה גם היא. לבסוף חצינו, בקושי אבל בבטחה, בנקודה שבה הנהר התרחב מעט, תוך שאנו אוחזים בחוזקה זה בזרועותיו של זה, על מנת לשפר את האחיזה בקרקעית הנהר (אם פני הנהר גבוהים מידי לחצייה בטוחה אפשר לעשות את הלילה בקרבת מקום ולחצות בבוקר, שאז פני המים נמוכים בהרבה).
רכס ההימלייה (הפסגות נון וקון) מציץ
הנהר הגועש שחצינו איכשהו
[אם ממשיכים ממפגש הנהרות שבסוף יום 2 במורד הנהר מגיעים לאחר יום הליכה קצר לראנגדום, מנזר על כביש קארגיל-פאדום, ממנו ניתן להמשיך ברכב לפאדום או לחזור ללה].
במהלך הלילה, שאותו עשינו קצת מעל נקודת החצייה בקמפינג נוח ויפה נופים (4550 מ'), החל לרדת גשם קל, שנמשך אל תוך הבוקר והשאיר אותנו באוהלים. לאט לאט התבהר, ובסביבות אחת עשרה החלטנו לצאת לדרך (יום 4). בתפריט היומי הפעם פאס גבוה נוסף בשם Pikdong la (5020 מ'). העלייה מתונה למדי, אבל החורף המושלג מילא את ערוץ הנחל בשלג קפוא שטרם הפשיר אפילו בסוף הקיץ. בחלק תלול של הנחל טוניו הודיע שהקרח מסוכן לסוסים שעלולים להחליק, אבל במהרה השתכנע שהקטע הבעייתי קצר מאוד. העברנו את הסוסים אחד אחד בזהירות רבה עד לקצהו. לקראת סוף העלייה החל לרדת שלג קל ונהיה קר מאוד, נאלצנו להתעטף בכל השכבות שברשותנו. אבל כשהגענו אל הפאס, לאחר כארבע שעות הליכה מהקמפינג, התבהרו השמיים וחשפו שמש חמימה ונופים נפלאים לכיוון מזרח.
גשם
נהר של קרח
הירידה מהפאס מזרחה תלולה מאוד ומעייפת. לאחר כשלוש וחצי שעות הגענו לבקתה קטנה והקמנו את אוהלינו בקרבתה (4150 מ'). הבקתה משמשת בחודשי הקיץ את רועי היאקים של הכפר דיבלינג שאליו מועדות פנינו. אנשי הכפר רועים בתורנות את עדר היאקים של הכפר, חולבים כל ערב את הבהמות וחובצים חמאה מהחלב. זו משמשת להכנת תה החמאה הטיבטי המפורסם, הנלגם בכמויות בעיקר בעונת החורף. בנוסף, הרועים אוספים את הצואה של היאקים, ומייבשים אותה בשמש. הצואה המיובשת מהווה מקור אנרגיה עיקרי במדבר הגבוה ומעוט העצים והשיחים, ומשמשת לבישול ולחימום. מחנות קיץ אלה, המרוחקים מרחק מה מהכפרים, נקראים דרוקסה. לעת ערב התקבצו היאקים בקרבת הבקתה, וחלקם באו להתבונן מקרוב באוהלינו.
בירידה מפיקדונג לה
הדרוקסה של דיבלינג
מבקרים בכמה כפרים
למחרת (יום 5. אפשר לחבר יום זה ויום 4 ליום הליכה אחד ארוך) המשכנו בהליכה קלה לאורך הנהר. סטופה גדולה ושדה אפונה בישרו שהגענו לדיבלינג (3960 מ'), לאחר כארבע שעות הליכה. כמה נשים כיבדו אותנו באפונה טרייה ומתוקה להפליא. הן התעקשו לגבות מאיתנו סכום קטן עבור לינה בקמפינג של הכפר, למרות שהתעקשנו על הומסטיי, שנמצא עבורנו במהרה. מארחינו סונאם דורג'ה ואשתו פינקו אותנו בבישולים ממיטב המטבח הלאדאקי: תוקפה – מרק אטריות וירקות, סקיו – תבשיל כופתאות שעורה דומים לניוקי, ולחם טיבטי בליווי תבשיל תרד ואפונה מהתוצרת המקומית.
נופי עמק הנהר בדרך לדיבלינג
בדיבלינג
נשארנו בכפר המבודד הזה יום נוסף (6), שנוצל לשיטוטים ומנוחה, וגם לכביסה ורחצה מזורזת במי הנחל הקפואים. 14 המשפחות הגרות כאן מנצלות היטב את העמק הירוק והפורה לחקלאות ומרעה. בכפר אין בית ספר, הילדים לומדים רובם בכפר הסמוך לינגשט בתנאי פנימיה, וחוזרים לבית הוריהם בחופשות (יום הליכה ארוך מפריד בין הכפרים). העדר הילדים משרה אווירה שקטה ומעט מלנכולית בעיני, בהשוואה לקנג'י שם לאחר הלימודים קולות הילדים העסוקים במשחקי קריקט ובהתרוצצות בשבילי הכפר נשמעו מכל עבר.
קציר עשב
ארוחת ערב בביתו של נורבו
יום 7 הטריד אותנו ואת טוניו הסייס כבר כשסיכמנו עימו את מסלול הטרק, שכן השביל חוצה מספר פעמים את נהר האומה צ'ו (נהר החלב בתרגום מלאדאקית) הגדול יחסית. אנשי הכפר דיווחו שעד אמצע אוגוסט לא ניתן היה לחצות את הנהר בבטחה. למזלנו עכשיו, כשבוע לאחר מכן, פני המיים ירדו והנהר ניתן לחצייה בטוחה, אבל רק עד לשעה 11 לערך, שכן אחר כך פני המיים עולים בשל הפשרת השלגים בחום היום. בניגוד למנהגינו הצלחנו לצאת מוקדם, ואכן החציות (ארבע או חמש במספרן) עברו בשלום. הנהר מתחתר כאן בקניון יפה ביותר בינות לקירות סלע מגווני צורות וצבעים. ראינו עדר קטן של יעלים, וגם עקבות וצואה טריות של דוב (לטענת טוניו העקבות נטבעו באותו בוקר). הדוב החום, שעדיין חי בחלקים הנידחים ביותר של לאדאק אם כי במספרים קטנים מאוד, אוכל בעיקר פירות יער קטנים, אבל עלול להיות מסוכן לאדם בהיתקלות קרובה.
שדות דיבלינג בזריחה
האומה צ'ו – נהר החלב
לאחר כחמש וחצי שעות הגענו ללינגשט סומדו, שם עזבנו את האומה צ'ו ופנינו מזרחה לקניון צדדי צר. בדרך חלפו על פנינו בסנוביות אופיינית זוג תיירים צרפתים, שהיו מלווים במשלחת מכובדת - חמישה סוסים, שלושה חמורים, מדריך, טבח ושני סייסים. בהמשך הקניון מתרחב, ולאחר כחמש שעות נוספות הגענו לקמפינג שבחר עבורנו טוניו, בסמוך לדרוקסה של רועים מלינגשט (4250 מ'). טוניו הבחין בעייפותנו ופינק אותנו במרק טוקפה טעים (באופן רגיל טוניו ואנחנו בישלנו ואכלנו בנפרד, כפי שסיכמנו מראש). בשעת דמדומים הגיעו מכיוון לינגשט זוג מקומיים שהיו בדרכם לדיבלינג, וסיפרו שראו דוב לפני זמן מה לא רחוק מהמחנה שלנו.
עקבות וצואה טריים של דוב
[ניתן להמשיך מלינגשט סומדו במורד נהר האומה צ'ו, בשביל צר שכנראה אינו מתאים לסוסים, ולהגיע לאחר יום וחצי לכפר זינגצ'ן שבשפך האומה לנהר הזנסקר. נדרש יום הליכה נוסף במעלה הנהר כדי להגיע לפידמו, כפר גדול בקצה עמק הזנסקר ממנו ניתן להגיע ברכב לפאדום (כשעתיים)].
למחרת (יום 8) עלינו לפאס Barmi la (4680), אליו הגענו לאחר שעתיים מתונות למדי. לצערנו הדוב לא ניראה בסביבה. הנוף מהפאס לכיוון מזרח יפה ביותר, ניראים מכאן שדות הכפר לינגשט, וההרים הזוויתיים שממזרח לקניון נהר הזנסקר (שבשל עומקו לא ניראה מהפאס). הירידה מהפאס ללינגשט נוחה וקלה למדי (כחמש שעות). לינגשט (3900 מ') הוא כפר גדול (כ- 80 משפחות) המפוזר על שטח נרחב. הכפר מפורסם בזכות המנזר הגדול והעתיק הנמצא בו, שהינו אחד מהחשובים שבמנזרי לאדאק. הוא נמצא על הטרק הפופולרי מלמיורו לפאדום, שכיום חלקו כבר הפך לדרך ג'יפים.
מבט ללינגשט מהירידה מפאס בארמי
שדות שפוכים הרחק
התמקמנו בביתו הנוח של נורלה. החלטנו להישאר עוד יום (9) בכפר, ובבוקר הגיעה העת להיפרד בצער מטוניו, שמיהר לחזור לעבודות הקציר בכפרו. טוני התגלה כאיש סוסים מופתי, נתן לנו שירות מעולה, לעתים מעבר למה שנדרש ממנו (המתין לנו במספר נקודות כדי שלא נפספס את השביל, סייע בחציית הנהרות), וגם התגבר על כמה קשיים שייתכן שסייסים פחות אמיצים לא היו עומדים בהם – ההליכה על הקרח לפני קנג'י לה ופיקדונג לה. וכל זאת בנחמדות רבה. שילמנו לו כמקובל גם עבור ימי החזרה לקנג'י והוספנו על כך תשר נאה. נורלה חיפש עבורנו סייס לקטע הבא של הטרק, אבל כל בעלי הסוסים והחמורים היו עסוקים בקציר. נורלה הציע שננסה את מזלנו בכפר הבא, ומצא עבורנו חמר וחמורים ליום אחד.
טוניו
ניצלתי את היום החופשי לשוטטות בכפר ובשדותיו. באחד השדות פגשתי את טנזין יונטה, שבאה לעזור לאימה הזקנה בחופשת הסמסטר. טנזין בת העשרים ואימה בת השמונים אחזו במגלים קטנים וקצרו עשב, כפי שעשו בימים אלה של סוף הקיץ רוב אנשי הכפר. העשב הקצור מונח לייבוש על הגגות השטוחים, ומשמש להאכלת היאקים והכבשים בחורף, כאשר האדמה מכוסה בשלג. ניסיתי לקצור קצת, בגמלוניות עירונית, מה שהצחיק מאוד את האם הזקנה. טנזין לומדת חינוך בג'אמו, ולדבריה הסיכוי שתחזור לחיות בכפר נמוך מאוד, כך גם ארבעת אחיה ואחיותיה, שכולם למדו או לומדים מחוץ לכפר. אביה נפטר לפני מספר שנים, ואימה בת השמונים נותרה לבדה. נתקלנו בתופעה הזו גם בכפרים אחרים – רוב התושבים מבוגרים, ורק צעירים מעטים חוזרים לחיות בכפרים. ניראה שתנאי החיים הקשים בכפרים מרתיעים את הצעירים, שנחשפו לאורח חיים נוח יותר בתקופת לימודיהם.
טנזין ואמה
אחר הצהריים הלכנו למנזר, צפינו בדיבייטינג ווהשתתפנו בתפילת הערב, הנזירים לא הפסיקו להתבדח ולצחוק. ניראה שהם נהנים מהחיים במנזר המטופח, למרות, או אולי בגלל, התנזרותם. ליד המנזר אפילו מצאנו חנות, וקנינו שם כמה פינוקים מתוקים והשלמות לאוכל.
הבן החמוד של נורלה, ודיבייטינג במנזר
למחרת (יום 10) נפרדנו מנורלה וממשפחתו, שהחלו בשעת בוקר מוקדמת בקציר שדה השעורה הסמוך לביתם. התיקים שלנו הועמסו על ארבעה חמורים, ושמנו פעמינו מזרחה ליעדנו הבא, הכפר יולצונג. הפעם נאלצנו לטפס לשני פאסים. העלייה לפאס הראשון, Morgon la (4410 מ'), נוחה ויפת נופים, וכך גם הירידה לכפר Skyumpata על שני חלקיו, אבל שילמנו על כך בעלייה תלולה ביותר לפאס Kayupa la (4460 מ'). למעלה פגשנו בטרקטורי ענק, העוסקים בסלילת דרך הרכב מעמק האינדוס ליד קאלסי ללינגשט. מלינגשט לקאיופה לה נדרשו לנו כשמונה שעות הליכה (נינוחה ומרובת הפסקות אפילו יותר מהרגיל).
סקיומפטה עליון
[מלינגשט אפשר ללכת דרומה, דרך פאס הנומה לה והכפר הקטנטן הנומיל, לפידמו (שניים וחצי ימי הליכה) ולפאדום (שעתיים נסיעה מפידמו). זו המחצית הדרומית של טרק למיורו-פאדום הפופולרי. דרך הג'יפים שפגשנו בקאיופה לה כנראה תגיע ללינגשט בשנה הבאה (2018), ותחפוף למעשה את המחצית הצפונית של הטרק הזה. הדרך יוצאת מקאלסי שעל כביש לה-למיורו, ועוברת בכפרים וואנלה, פנג'ילה והונופאטה, חוצה את פאס סיסיר לה לפוטקסאר, ובהמשך את פאס סינגה לה ליולצונג.]
סקיומפטה תחתון
מקאיופה לה ירדנו מזרחה ליולצונג (3950 מ', שעה וחצי מהפאס), כפר יפה השוכן בעמק נחל למרגלות הר משונן. כבר מרחוק זיהיתי את ביתה הגדול של סקארמה, שלפני שש שנים התארחתי בו במשך כמה ימים זכורים לטוב. אבל הבית היה נעול, ומצאנו את עצמנו בהומסטיי אחר אצל זאנגפו ודרולמה. נשארנו אצלם שני לילות, נהנינו מאוכל מצוין וגם קיבלנו שיעור בחביצת חמאה מהסבתא הנמרצת שלא הפסיקה לצחוק.
הבית של סקארמה וההר המשונן
למחרת בבוקר (יום 11) הוטלה עלי ברוב קולות המשימה לחפש סייס להמשך הטרק. שאלתי אנשים שעבדו בשדות, אישה נמרצת וששה לעזור הבטיחה שתשאל כמה בעלי סוסים ותבוא מאוחר יותר להומסטיי כדי לעדכן, וגם כיוונה אותי לאדם שעבד בשדה סמוך. זיהיתי אותו מייד – דורג'ה, בעלה של סקארמה. דורג'ה, שלא זכר אותי, גילה עניין בלבוא איתנו עם סוסיו, אבל אמר שהוא וסקארמה עסוקים מאוד בקציר ושיצטרך להתייעץ עימה אם יוכל להיעדר לכמה ימים.
האישה הנמרצת מצאה עבורנו סייס, אבל לוח הזמנים שלו היה צפוף מידי עבורנו. מאוחר יותר הגיע דורג'ה, שקיבל אישור מסקארמה, אבל ביקש מחיר גבוה על מנת לפצות על אובדן ימי העבודה. לבסוף סיכמנו על 2500 רופי ליום, לשני סוסים ושני חמורים, והוזמנו לארוחת ערב בביתם. את יתרת יום המנוחה ניצלנו לכביסה ולרחצה בנהר.
קרולינה לומדת לחבוץ חמאה
בניגוד לדורג'ה סקארמה זכרה אותי היטב, שכן בזמנו הגעתי אליהם עם הסייס המהולל דורג'ה טונדופ מפידמו, שהוא בן דוד של סקארמה, זמן קצר אחרי שאחיה נהרג בטרק הצ'אדאר (טרק המנצל את הקור העז השורר בלאדאק בחורף להליכה על נהר הזנסקר הקפוא). הראיתי תמונות שצילמתי אז של בני המשפחה ובעיקר שלושת הילדים השובבים, וההתרגשות היתה גדולה. הסתבר ששלושת הילדים, שכיום הם בני 9-12, לומדים מחוץ לכפר, שניים מהם בלה ואחד – פונצוק שבזמנו נעל אותי כמה פעמים בחדרי להנאתו הרבה - בלינגשט. סקארמה מספרת שהגעת דרך הרכב ליולצונג השנה הקלה מאוד על חייהם בכפר.
סקארמה ודורג'ה
פונצוק החמוד לפני שש שנים
למחרת (יום 12) יצאנו לדרכנו, לא לפני שקנינו קצת ירקות טריים מגן הירק של דרולמה – אפונה, כרוב, צנון וכמה גזרים. ביקרנו בגומפה הקטנה של הכפר המשקיפה לנופים יפים, והתאכזבנו לגלות כלים מכניים כבדים והמוני פועלים מביהאר עוסקים בסלילת דרך ג'יפים לכפר ניראג שמעברו המזרחי של נהר הזנסקר, שאליו מועדות פנינו. הנהר זורם כאן בקניון עמוק, והירידה אליו, על גבי דרדרת ענק, תלולה ביותר. בוני הדרך מנסים למתן את השיפוע על ידי יצירת זיגזגים על פני הדרדרת, בנתיים ללא הצלחה יתרה. כתוצאה מהעבודות חלקים משביל הולכי הרגל הישן נקברו תחת הדרדרת, והירידה הפכה מאוד לא נעימה ואף מעט מסוכנת.
קניון הזנסקר והכפר ניראג
מי נהר הזנסקר היו עדיין חומים וגועשים, אות לכך שהפשרת השלגים טרם הסתיימה. גשר בנוי היטב מגשר מגבוה בין שתי הגדות (6 וחצי שעות מיולצונג). זוהי הנקודה הנמוכה ביותר בטרק – פחות מ- 3400 מ'. עלייה תלולה אבל קצרה (כשעה וחצי) הביאה אותנו אל השדות ובהמשך אל הבתים של הכפר הפוטוגני ניראג (3750 מ'). השתכנו בביתו היפהפה של סונאם נורבו, ושוטטנו קצת בכפר, שבשונה מכפרים אחרים בלאדאק בתיו בנויים בצפיפות רבה. לפני שש שנים השתתפתי כאן בחתונה, אבל סונאם מספר שהזוג הצעיר עזב מאז את הכפר ומתגורר בלה, גם בניראג הצעירים מצביעים ברגליים ומעדיפים חיים עירוניים נוחים.
ניראג
[בשנים האחרונות הצבא ההודי עוסק בסלילת דרך ג'יפים לאורך קניון הזנסקר, במטרה לאפשר תחבורה לעמק הזנסקר גם בחורף (כיום הכביש היחיד המגיע לעמק הזנסקר חסום כשמונה חודשים בשנה). לאור הטופוגרפיה הבלתי אפשרית ספק אם פרויקט זה יושלם אי פעם. כיום ניתן לעבור בקניון הזנסקר ברפטינג סוער בעונת הקיץ, ובהליכה על הנהר הקפוא בעונת החורף.]
בדרך הקשה אל עמק הזנסקר
יום 13 נפתח בעלייה הגדולה ביותר של הטרק – מניראג ל Tarti la שגובהו כ- 5000 מ'. אבל השביל טוב, העלייה ברובה מתונה, מזג האוויר נפלא, והנופים למערב – לניראג, לקניון הזנסקר, ליולצונג וההרים שמסביבה - יפים ביותר (שבע שעות). הירידה מעט תלולה יותר, הנחלים "מנסרים" כאן את ההרים בשערי סלע מרשימים (שלוש וחצי שעות).
בסוף העלייה לטארטי לה
בסמוך למחנה הלילה (4000 מ') תצורות יפות בסלעי קונגלומרט המזכירות את נופי קפדוקיה שבטורקיה. חוזרים לאוהל ולאוכל התפל אחרי כמעט שבוע של פינוקים בכפרים, לצערי אבל לשמחתן של אירנה וקרולינה. דורג'ה חושש מהדובים המסתובבים לטענתו באזור, מבעיר אש גדולה וקושר את החמורים בקרבת האוהלים (מסתבר שהדובים לא תוקפים סוסים).
אירנה נהנית מהנופים
ביום 14 אנו ממשיכים במורד הנחל בינות לתצורות הקונגלומרט, עד שהנחל נבלע בקניון צר וגועש. השביל הבנוי היטב עוקף את הקניון, שנשפך לנחל קניוני מרשים אף יותר. צריך לחצות, למזלנו המים רדודים למדי, מייד אחרי החצייה השביל עולה במצוקים, עוקף קטע שבו הנחל יורד במפלים קטנים אבל סוערים, וחוזר בנקודה שבה הנחל מצטמצם מעמק רחב ומלא ירוק לקניון צר וגועש. איזה יופי.
תצורות קונגלומראט
לאחר מנוחת צהריים אנחנו ממשיכים בניחותא במעלה העמק, המלא בסבך ירוק של צפצפות, שיחי וורד בר וצמחים נוספים. הקמפינג הפעם (3800 מ') יפה במיוחד – משטח עפר רך ושטוח, מוגבה מעט מעל מפגש של שני נחלים עתירי עצי צפצפה ושיחים, ומשקיף אל נופי בלייה מדהימים ביופיים. רחצה במים הנעימים (יחסית...) מהווה סיום הולם ליום נפלא, ואפילו נטול פאסים או עליות ממושכות (שבע וחצי שעות). אני מנצל את החמימות היחסית לשינה ללא אוהל , ונהנה משמי הלילה המדהימים של לאדאק – האוויר הדליל והנקי מאפשר לאינספור כוכבים לנצוץ ולזהור ולפעמים אף ליפול, ושביל החלב בוהק בלובנו, מראה מהפנט ממש.
קניון צר וגועש, מבחוץ ומבפנים
יום 15 התחיל בעלייה לאוכף קטן עם תצפית נפלאה לשני הנחלים ולנופי הבלייה המיוחדים, והמשיך בהליכה בתוך הג'נגל הירוק המלווה את הנחל. בהמשך עלינו ל Namtse la (4430 מ'), ירדנו בתלילות אל קניון צר בעל קירות סלע אדירים, והגחנו ממנו לפתע אל עמק הזנסקר העצום ליד הכפרון הונייה (תשע וחצי שעות, 3450 מ'). נהנינו מהמראות, עם נהר הזנסקר המתפתל, כפרים ושדות מלוא העין, רכס ההימלייה המושלג ברקע, וגם קצת ציביליזציה בדמות הכביש מפאדום לפידמו. לאחר ארבעה ימים נפרדנו מדורג'ה הסייס, שגם ממנו קיבלנו שירות מעולה, ועלינו על מונית לפאדום.
חורשת צפצפות ונופי בלייה
קצת פינוקים וחיפושי סוסים
בפאדום (3600 מ') נשארנו שני לילות (יום 16), התפנקנו במלון נחמד עם מקלחת חמה מעולה (ושירות כביסה מבורך), והשלמנו קלוריות טעימות במסעדות, אחרי שבועיים של טבילות וכביסות בנחלים קפואים ושל אורז וקוואקר תפלים. אפילו הצלחנו למצוא קפה ראוי לשמו במסעדונת שפתחו צלם ממנאלי ואשתו הקוריאנית (יש גם קימצ'י), להוציא כסף מהכספומט היחיד בעיירה, ולטעון את סוללות הטלפונים והמצלמות (רשת החשמל פעלה ארבע שעות ביממה). קנינו אוכל להמשך הטרק, תוך כדי הפקת לקחים: החלפנו את האורז והעדשים – שלא מתבשלים היטב בגובה בשל טמפרטורת הרתיחה הנמוכה של המים (אלא אם מדובר בסיר של מקומיים...) – בפסטה ברוטב מרק עגבניות; הצטיידנו בהרבה ירקות טריים, שנשמרים היטב במזג האוויר הלאדאקי הקריר והיבש; וקנינו כמה ככרות לחם טרי במאפייה המקומית.
[פאדום מקושרת בדרך ג'יפים לקארגיל שעל כביש לה-סרינאגר. הנסיעה מפאדום ללה אורכת יומיים.
בנוסף, מפאדום וסביבותיה יוצאים כמה טרקים החוצים את רכס ההימלייה דרומה ומזרחה ומגיעים להימצ'ל פראדש.
הקל והפופולארי שבהם הוא הטרק מרובה הכפרים לדרצ'ה שעל כביש מנאלי-לה קצת צפונית לקיילונג, דרך עמק קרגיאק ופאס שינגו (5050 מ'). חלקו הראשון של הטרק הזה, עד לכפר Itchar, הפך בשנים האחרונות לדרך ג'יפים, שאמורה להגיע בסופו של דבר עד דארצ'ה. משך ההליכה מאיטצ'אר לדרצ'ה כ- 6 ימים, או 7 ימים אם מבקרים במנזר פוגטאל המרשים, הבנוי בתוך מצוק גבוה מעל נהר הצאראפ, בסטייה קטנה מהטרק, מהכפר פורנה.
בסמוך לכפר Tanze מתפצל מהטרק לדרצ'ה שביל החוצה את Pitse la הגבוה (5250 מ') ויפה הנופים ומגיע לכביש מנאלי-לה סמוך לסרצ'ו.
שלושה טרקים נוספים, קשים יותר, חוצים את רכס ההימלייה מפאדום דרומה לעמק נהר הצ'נאב שבלאהול (הימצ'ל פראדש). אלה הם (ממערב למזרח) Umasi la, Poat la, ו- Kang la המאתגר, שכרוך בהליכה ארוכה על קרחון.]
בצהרי יום 17 עזבנו את הפינוקים, ונסענו לכפר Zangla, ממנו תכננו להתחיל את המחצית השנייה של הטרק. בדרך עלינו עם המונית למנזר סטונגדה היפה, ממנו נשקפים נופים נפלאים של עמק הזנסקר ופסיפס השדות של הכפר.
עמק הזנסקר
בזנגלה (3500 מ') התמקמנו בגסטהאוס Dragon של אס טי דורג'ה הכל יכול, שלקח על עצמו למצוא עבורנו סוסים. הפעם המשימה היתה קשה במיוחד, שכן גם כאן עונת הקציר היתה בעיצומה, ונזקקנו לסוסים לפרק זמן ארוך של 15 יום (עשרה ימים איתנו, וחמישה ימים חזרה לעמק הזנסקר). דורג'ה הצליח בזריזות יחסית למצוא בכפר שלושה סוסים, אבל בעליהם נעדר, ולא היה ברור מתי יחזור.
השומרים של הגומפה בסטונגדה
אז למחרת (יום 18) בבוקר נסענו עימו ועם טאשי, בחור נחמד נוסף שנרתם לסייע לנו, לכפר פידמו, המרוחק 12 ק"מ במורד הזנסקר. הגשר המוביל לכפר נהרס בשטפון ענק לפני שנתיים, ונאלצנו ללכת בזהירות על הקורות הצרות. כולם היו כמובן בשדות, עסוקים בקציר. ביקרנו משפחה אחר משפחה, שאלנו על סוסים, ונענינו שהם עסוקים מידי בימים הללו. התברר גם שדורג'ה טונדופ, הסייס המעולה מפידמו שאיתו הלכתי לפני שש שנים, יצא יומיים קודם עם סוסיו ללוות קבוצה אחרת.
הגשר ההרוס לפידמו
לבסוף, בשדה המרוחק ביותר, מצאנו את לובסאנג, סייס שגילה עניין בלהתלוות אלינו, אבל לא לבדו אלא יחד עם בנו, כדי שיארח לו לחברה בדרך הארוכה והקשה ובמיוחד בדרך חזרה. תחילה אשתו הטילה ווטו בטענה שבלעדיהם לא יספיקו לקצור מספיק עשב לחורף המתקרב ובא. אס טי דורג'ה התגבר על המשוכה הזו בהבטחה שיספק להם מכונת גיזום עשב ממונעת, שבעזרתה ניתן לקצור כמות גדולה של עשב בזמן קצר. אבל אז צצה משוכה קשה יותר: אירנה נתקפה קריזה למשמע המחיר המפולפל שדרשה המשפחה – 3750 רופי ליום לשלושה סוסים, פי שניים וחצי ממה ששילמנו לטוניו, והציבה למשפחה רף מחיר מקסימלי נמוך בהרבה – 2500 רופי, שבתגובה ירדה רק מעט בדרישותיה ל- 3500 רופי.
קיבלנו כאן הדגמה למעמד הגבוה של הנשים בלאדאק, ההחלטות המשפחתיות מתקבלות יחדיו, ולעתים קרובות האישה היא שאומרת את המילה האחרונה. גם העבודות, הן בשדות והן בבית, נעשות במשותף. זאת למעט העבודה עם הסוסים, ששמורה לגברים.
טאשי מנסה לשכנע את אשתו של סייס פוטנציאלי בשדות פידמו
חזרנו לזנגלה, ורק בערב הצלחנו איכשהו לשכנע את אירנה הכועסת להסכים למחיר של 3000 רופי. למחרת מוקדם בבוקר נשלח טאשי שוב בג'יפ לפידמו עם מכונת הגיזום, עם הצעת המחיר שלנו, ועם בקשה שנצא לטרק כבר בצהרי אותו יום. חיכינו במתח לתשובה, שהגיעה עם טאשי אחרי שעתיים והיתה חיובית לשמחתנו.
הארמון של זנגלה
לאור המחיר הגבוה מהצפוי נאלצנו לנסוע לפאדום כדי למשוך כסף נוסף. אבל כמובן, כפי שניתן היה לצפות מראש, הכספומט היחיד בעיירה ציית לחוק מרפי ולא היה כשיר. בבנק סירבו להחליף לנו דולרים, אבל הפנו אותנו לסוכנות היחידה בעיר שמחליפה, וגם הבטיחו שהכספומט יחזור לעבוד במהרה. חוק מרפי שרד גם את הסוכנות, שהיתה סגורה, אבל כשל לאחר שעתיים וחצי מורטות עצבים, כשהכספומט חזר לעבוד.
אבל מרפי עדיין לא אמר את המילה האחרונה... חזרנו לזנגלה, שמחנו לפגוש שם את הסייסים והסוסים שעשו דרך ארוכה מפידמו (הגשר ההרוס לא מאפשר מעבר סוסים אז צריך ללכת מסביב בדרך ארוכה בהרבה), ארזנו, אכלנו ארוחת צהריים זריזה, נפרדנו מאס טי דורג'ה ומטאשי שעזרו לנו כה רבות, ויצאנו שמחים וטובי לב לדרך.
אמת המיים המרשימה של זנגלה
עוד כמה פאסים
השביל עולה במתינות לארמון של זנגלה המשקיף מגבוה על העמק. בארמון התגוררו עד המאה ה-17 מלכי זנסקר, שבירתה שכנה אז בזנגלה. בשנים האחרונות המבנה משולש הקומות משוחזר ומשופץ על ידי מתנדבים הונגריים. לאור השעה המאוחרת וויתרנו על ביקור בארמון, והלכנו בצמוד לאמת המיים המרשימה של זנגלה עד לנחל. בשלב הזה מרפי הופיע שוב, הפעם בדמות החלקה ופציעה של אירנה, שהתפתלה מכאבים בכף הרגל. שקלנו לחזור על עקבותינו, אבל לאחר חצי שעה שכך מעט הכאב, והחלטנו להמשיך ולבחון את המצב שוב בבוקר. הנחל נבלע בתוך קניון, בינות לקירות סלע עם תצורות יפות. נאלצנו לצעוד קצת במים, שלשם שינוי לא היו קפואים אלא רק קרים. אל מחנה הלילה בזנסקר סומדו (3800 מ') הגענו כבר בחשיכה מוחלטת, לאור פנסים (ארבע שעות).
שכבות מאונכות
למחרת (יום 19) התעוררנו לבוקר גשום, וחיכינו לשיפור במזג האוויר. ניצלתי את הזמן לשיחה עם סטנזין בנו של הסייס. הוא בן 23, לומד בלה ובזמן חופשת הקיץ בא לעזור למשפחה בקציר. זו לו הפעם הראשונה שהוא יוצא לטרק עם הסוסים, לעומת אביו בן ה- 67 שהוא סייס וותיק וליווה קבוצות רבות (אם כי התברר שגם לאביו זו הפעם הראשונה במסלול שבחרנו). בדומה לצעירים רבים אחרים הוא אינו רואה את עתידו כחקלאי בכפר או כסייס המלווה תיירים כאביו, רצונו להיות מורה.
עוד תצורות סלע
בצהריים מזג האוויר השתפר מעט, כך גם רגלה של אירנה. קיפלנו את האוהלים הרטובים, ויצאנו שוב לדרך במעלה הנחל. השביל היום גרוע במיוחד - מרובה סלעים ומעוט נופים, וגם הגשם חזר להציק מידי פעם. קורה. הנקודה החיובית היחידה ביום הזה היא שהיה קצר (4 שעות). את הלילה עשינו בגובה של 4200 מ'.
[ניתן לחבר את ימים 18 ו- 19 ליום אחד ארוך (9-8 שעות הליכה).]
[מזנסקר סומדו יוצא שביל צפונה ואחר כך מזרחה ל Charchar la (5000 מ'). משם השביל ממשיך בתוך כמה קניונים, ועולה לפאס גבוה נוסף – Zalung Karpo la (5200 מ'), ממנו ניתן להתחבר לקצה העליון של עמק מארקה. הטרק הזה דורש חצייה חוזרת ונשנית של נהרות ואפשרי לביצוע רק בסתיו.]
יום 20 התחיל בעלייה ממושכת (6 שעות) אבל נוחה ויפת נופים לפאס Penak la (5180 מ'). באופן לא אופייני הפאס רחב ושטוח, נדרשה כחצי שעת הליכה על מנת לחצותו מצד לצד. מהצד הדרומי של הפאס נשקף נוף צבעוני להפליא של עמק נהר הנירי אליו מועדות פנינו ושל ההרים שמסביב. ירידה נינוחה וקצרה למדי (כשעתיים) הביאה אותנו למחנה הלילה (4550 מ').
בעלייה לפאס פנאק
מבט מהקצה הדרומי של הפאס לעמק הנירי
בחלקו הראשון של יום 21 ליווינו מקרוב את אפיק הנהר, המתרחב ומצטרר חליפות. מידי פעם נאלצנו לחצות, המים אמנם קפואים אבל נמוכים ורגועים. תרמיל ענק שהתקרב אלינו הסתיר מתחתיו מטייל גרמני שעשה את הדרך לכאן ברגל מסרינגר דרך קיילונג במשך כשלושה חודשים... בין היתר הוא סיפר שבהמשך הנהר הופך לעמוק וסוער והוא חצה אותו בקושי רב, אבל אנחנו ממילא תכננו לעזוב את עמק הנהר במהרה. השביל אכן עלה אל מעל הנהר, בדרכו לפאס נמוך. הנוף נפתח מעט ונעשה צבעוני יותר, אבל לווה בשמיים אפורים ובגשם קל. מהפאס הנמוך נשקפים נופים נפלאים, בין היתר, מתחתינו, הנהר "חותך" את הסלעים ונכנס לקניון צר ומרשים. ירידה קצרה מעברו השני של הפאס הביאה אותנו לעמק צדדי יפה נופים וצבעים ולמחנה הלילה בסמוך לדרוקסה נטושה (4250 מ'), לאחר כשמונה שעות הליכה.
הסוסים בדרכם לפאס הנמוך
נהר הנירי
ביום 22 מצפים לנו אמנם שני פאסים, אבל גם חגיגה של נופים. אחרי יומיים מעוננים למדי וגשומים מידי פעם, הבוקר השמיים זוהרים (ממש כך) בכחול, אם כי לא לזמן רב. העלייה לפאס הראשון Lar la (4700 מ') יפה להפליא, המדרון מכוסה במרבד ירוק-זהוב, מימיננו הר משונן ומחורץ ומאחור (מצפון) עמק נהר הנירי הצבעוני שלאורכו הלכנו אתמול. מהפאס אנחנו סוטים מעט מהשביל, ועולים קצרות לגבעה סמוכה, ממנה נשקפת פנורמה נהדרת של 360 מעלות. קשה אבל גם לא צריך להחליט איזה כיוון יפה יותר. בין היתר אנחנו מבחינים באחד העמקים בשני אוהלים ובעדרי יאקים, דרוקסה של הכפר שאדה שאליו נגיע בערב.
אירנה וקרולינה בעלייה לפאס לאר
פנורמה 360 מעלות צבעוניות מהגבעה שליד פאס לאר
עוד פנורמה, מהירידה מהפאס
אבל זו רק תחילתו של היום. כעת אנו נאלצים לרדת בשביל תלול לעמק צדדי עמוק (4230 מ') ולדרוקסה נטושה לצידו, רק כדי לעלות מצידו השני לפאס Gautang la (4900 מ'). לכיוון דרום נשקפים נופים יפים של רכס ההימלייה ופסגותיו המושלגות, אולם קצת לאחר הגעתנו לפאס עננים מכסים את הפסגות וגשם קל חוזר להטריד אותנו.
נוף מעונן מפאס גאוטנג
ירידה ארוכה הביאה אותנו אל הכפר Shade (4150 מ'), אחרי כתשע וחצי שעות. התמקמנו בביתו הנוח של פונצוק, שהכין לנו אוכל טעים ביותר על בסיס הירקות הגדלים בגינת הבית – אפונה, תפוחי אדמה, כרוב וגזר. פונצוק שירת בצבא ההודי ובמסגרת שירותו התרוצץ ברחבי תת היבשת. לפני 8 שנים פרש, ומאז הוא בכפר.
שאדה
ימים אחרונים
בוקר יום 23 הוקדש לשוטטות בכפר. בשאדה מתגוררות 11 משפחות, והוא אחד הכפרים היותר גבוהים ונידחים בלאדאק - כדי להגיע לדרך הרכב הקרובה נדרשים 2 ימי הליכה. גם כאן בולטת התופעה של אנשים מבוגרים הנאלצים לעבוד לבדם בשדות, ילדיהם חיים ברובם מחוץ לכפר.
היבול מונח לייבוש על הגגות השטוחים
זקנה קוצרת עשב
הליכה קצרה במורד הנחל הביאה אותנו חזרה לנהר הנירי שאותו עזבנו שלשום. הנהר כאן גדול בהרבה ומתחתר בקניון עמוק. לאחר זמן מה הקניון מתרחב ומופיע סבך צמחייה ירוק לגדות הנהר. עלינו לטנטק גומפה המשקיפה על העמק, אבל הגומפה היתה נעולה. עזבנו את נהר הנירי ועלינו בעמק צדדי תלול ועתיר דרדרות וסלעים לנקודת הלינה (4400 מ') למרגלות Nyalo Kuntse la שאליו נעלה למחרת בבוקר. סך הכל צעדנו ביום זה כשבע שעות. הנוף מהקמפינג אמנם יפה, אבל המשטחים לאוהלים לא נוחים, המעיין מטפטף בקושי, והקור מקפיא – בבוקר המיים בבקבוקים קפואים.
בית בשאדה
[ניתן לפנות צפונה-מערבה במעלה נהר הנירי ואחר כך במעלה יובלו נהר שינגרי לפאס סטונגדה (5180 מ'), וממנו לרדת למנזר סטונגדה שבעמק הזנסקר. נדרשים לכך יומיים-שלושה. הטרק הזה לא ניתן לביצוע כשפני המיים בנהר גבוהים, שכן השביל חוצה את הנהר מספר פעמים.]
[ניתן להמשיך במורד נהר הנירי דרומה-מערבה לפוגטל גומפה, אחד המנזרים הגדולים והמפורסמים באזור (יום וחצי משאדה). יום הליכה נוסף נדרש כדי להגיע מהמנזר לראש דרך הרכב הנסללת בעמק קרגיאק ומובילה לפאדום.]
לאור היום הארוך הצפוי לנו (אין מקורות מים אמינים לאורך המסלול אז לא ניתן לחלקו ליומיים) נאלצנו לקום מוקדם ולהתמודד עם הקור העז (יום 24). הקור התפוגג לאיטו כשהשמש עלתה סוף סוף. העלייה לפאס (4830) תלולה מאוד ומעייפת, אבל הנופים ההולכים ונפתחים, בצירוף צבעי סתיו הצובעים את המדרונות, מפצים על הקושי. מכאן ועד לפאס הבא, Gotunda la (5150 מ') ההליכה מענגת ממש – נופים מדהימים לכל עבר ושביל כמעט מישורי, למעט הקטע שלפני הפאס, וכל זאת תחת שמש חמימה ומפנקת, ושמיים יפי עננים.
ניאלו קונטסה לה
הליכה מענגת: שביל אופקי לשם שינוי, ונוף ללא הפסקה
בין היתר ניראים מהשביל אגם טסו טוק שצבע מימיו טורקיז בלתי אפשרי, וגם כמה פסגות מושלגות מרוחקות המציצות מתוך נוף צבעוני פרוע. פגשנו כאן זוג מטיילים פולנים שבאו מהכיוון ההפוך, הם מדווחים שנהר הזארה, אותו אנו אמורים לחצות למחרת, קל לצליחה.
אגם טסו טוק
הרבה צבעים וקצת לבן
הירידה הארוכה מהפאס מרהיבת נופים גם כן, ומתונה ברובה, למעט הקטע האחרון שאותו עשינו כבר לאורו של הירח הכמעט מלא הענק, שזרח קצת לפני השקיעה. סיימנו את היום המדהים אבל הארוך הזה – כמעט 12 שעות - במפגש עם נהר צאראפ ליד הכפרון הנטוש Hormuche (3960 מ'). הנהר הזה ילווה אותנו ביומיים וחצי הבאים עד לסוף הטרק.
קצה העלייה לפאס גוטונדה
ירח מלא
בבוקר (יום 25) צפינו בעדר של כבשים כחולות על המדרון שמעל למחנה שלנו. הלכנו בסמוך לנהר, שצבע מימיו בעונה הזו תכלת-אפרפר יפה. חלפנו על פני מספר כפרים נטושים, וכמה גשרים בנויים היטב ששימשו את תושביהם. הכפרים ננטשו באמצע העשור הקודם בשל התייבשות מקורות המיים עליהם נסמכו, כנראה תוצאה של ההתחממות הגלובלית ונסיגת הקרחונים הקטנים שהזינו אותם.
הצאראפ
נהר הזארה הנשפך לצאראפ חסם את דרכנו, אבל כפי שהבטיחו צמד הפולנים גובה המיים איפשר חצייה נוחה. מוקדם יותר בעונה לא ניתן לחצות בבטחה את הנהר הגדול הזה. צבע המיים בזארה תכול וצלול יותר מהצאראפ, והתמזגות הנהרות מספקת מראה יפהפה. את הלילה עשינו ליד הכפרון הנטוש Manule (4000 מ'). סך הכל שבע וחצי שעות הליכה.
הזארה נשפך לצאראפ
גשר
ביום 26 המשכנו ללוות את הנהר, אבל הפעם נאלצנו לעלות ולרדת ממושכות מספר פעמים בשל הטופוגרפיה המבולגנת. נופי הנהר מגבוה נפלאים – נחש תכלת מתפתל בינות לקירות סלע וגבעות צבעוניות. היום הארוך הסתיים לאחר כאחת עשרה שעות ארוכות באחו יפה בשם Tsok Mesik (4100 מ').
נחש תכלת
עוד קצת תכלת
כל שנותר לנו ביום 27 והאחרון לטרק הוא לצעוד בצד הנהר, בשביל משעמם משהו. בדרך הפרענו את שלוותו של עדר כבשים כחולות שרעה באחד מכרי העשב. לאחר כארבע שעות הגענו לכביש מנאלי-לה, בנקודה הנקראת Tak (4150 מ'), בה הכביש עוזב את נהר הצאראפ ומתחיל בסדרת פיתולים העולה לפאס Lachlung la. לא עברו חמש דקות, והגיע מיניבוס ריק ששמח לקחת אותנו ללה תמורת תשלום לא גבוה (1000 רופי לאדם). נפרדנו מלובסנג ומסטנזין, שקיבלו בנוסף למשכורת ולתשר גם את שאריות האוכל, והחלו בדרך הארוכה חזרה לכפרם. אחרי שש שעות של נסיעה קופצנית אבל יפת נופים כבר היינו בלה, מתענגים על מקלחת חמה ראשונה לאחר שבועיים, ועל ארוחת שחיתות באחת המסעדות.
כבשים כחולות
נפרדים מלובסאנג, סטנזין וארבעת הסוסים
[מטסוק מסיק ניתן לפנות צפונה, להעפיל למוראנג לה (5350 מ'), לרדת לעמק נהר הזארה, לחצות את יאר לה (4950 מ') לכפר המאויש לפרקים דאט שבעמק קארנאק, לעלות לזאלונג קארפו לה (5200 מ'), לרדת לראש עמק מארקה, לעלות לנימאלינג ולפאס קונגמארו (5290), ולרדת לשאנג סומדו, כפר ממנו ניתן לנסוע קצרות ללה. סך הכל נדרשים לטרק הנידח והגבוה הזה שבעה ימי הליכה לא קלים.
אם זה לא מספיק, ניתן – במקום לעלות לנימאלינג – לרדת לעמק מארקה על כפריו ולחצות את נהר הזנסקר לצ'ילינג (שמונה ימי הליכה מטסוק מסיק, מהם שניים בעמק מארקה). מכאן ניתן לחזור ברכב ללה, או להמשיך דרך פאס דונג-דונג לה (4710 מ'), הכפר סומדו צ'ינמו וקונצה לה (4900 מ') לכפר הינג'ו, המחובר בדרך רכב לוואנלה וללה. נדרשים לכך 3 ימים מצ'ילינג. מהינג'ו אפשר ללכת ללמיורו דרך וואנלה ופרינקיטי לה ביומיים, מתוכם יום אחד על דרך הג'יפים.]
כמה פרחים וציפורים מהטרק, וגם צמד מרמיטות
הטרק בכמה מספרים
הטרק שעשינו נמשך 4 שבועות, מתוכם 22 ימי הליכה, ושישה ימי מנוחה בכפרים ובעיירה פאדום. 15 מהלילות בילינו בקמפינג תחת כיפת השמיים. עלינו וירדנו 12 פאסים בגבהים שבין 4400 ל- 5300 מ'. חצינו 8 נהרות, רק אחד מהם (הזנסקר) על גשר, ואת חלקם מספר פעמים. סך הכל צעדנו כ- 260 ק"מ אופקיים בהערכה גסה. ביקרנו בשמונה כפרים ובעיירה אחת, נעזרנו בארבע קבוצות סוסים, פגשנו בשבילים כעשרה מטיילים נוספים. וגם איבדנו כמה וכמה קילוגרמים...
ואיך אפשר בלי כמה אלפי תמונות. היפות שבהן מרוכזות בשני אלבומים: חלק א', עד ההגעה לעמק הזנסקר, וחלק ב' מעמק הזנסקר ואילך.
טרקים ארוכים בלאדאק
ריכזתי כאן כמה רעיונות לטרקים ארוכים רצופים בלאדאק, חלקם "חוצי גבול" להימצ'ל פראדש (שאז צריך להתחשב במזג האוויר הגשום יותר בהימצ'ל). הם לא מתוארים כאן בפרוטרוט, אולם ניתן למצוא במפות, בספרים ובאינטרנט מידע רב אודות הקטעים השונים המרכיבים אותם. משכי הטרק המצוינים כאן הם הערכה מקורבת של ימי הליכה "נטו", ללא ימי מנוחה.
טרק מעגלי "מקיף לאדאק". מתחילומסתיים בלמיורו, ומשכו כ- 35 ימי הליכה "נטו": למיורו-קנג'י יומיים + הטרק "שלנו" 20 יום (קאנג'י-דיבלינג-לינגשט-יולצונג 7-8 ימים + יולצונג-ניראג-זאנגלה 4 ימים + זאנגלה-שאדה 4-5 ימים + שאדה-טסוק מסיק 4 ימים) + הטרק מטסוק מציק דרך דאט ועמק מארקה לצ'ילינג 8 ימים + טרק צ'ילינג-הינג'ו-למיורו 5 ימים. ניתן להתחיל ולסיים את הטרק המעגלי הזה גם בנקודות אחרות הנגישות ברכב – קנג'י, יולצונג, זאנגלה, צ'ילינג, וונלה. ניתן לעקוב אחר הטרק המקיף הזה במפה המצורפת בתחילת הפוסט.
טרק לה-מנאלי. ניתן לטרק מסביבת לה לזנגלה שליד פאדום, למשל מספיטוק שליד לה דרך עמק מארקה וצ'ארצ'אר לה (סביב 10 ימים). מזנגלה ניתן ללכת לשאדה (4 ימים, כפי שהלכנו אנחנו), להמשיך לפוגטאל גומפה ולטאנזה שבעמק קרגיאק (3 ימים). משם לעלות לפיטסה לה, להמשיך לברלצ'ה לה שעל כביש מנאלי לה (4 ימים), לרדת לצ'נדרה-טאל ולבאטאל שעל כביש מנאלי ספיטי (4 ימים), ללכת (יום) או לנסוע לצ'אטרו, ומשם לעלות להמפטה פאס ולרדת למנאלי (5 ימים). סך הכל 31 ימי הליכה "נטו". לחלק הלאדאקי של הטרק הזה אופציות רבות.
טרק לה-ספיטי. ההתחלה היא בספיטוק, ליד לה. חוצים פאס לעמק מארקה, עולים בו עד לפאס זאלונג קארפו, משם לדאט (כ- 8 ימים), ומשם לאגם טסו-קאר ליד כביש לה-מנאלי (3 ימים). מטסו-קאר הולכים לאגם טסו-מורירי (4 ימים. נגיש גם ברכב מלה). מטסו מורירי חוצים פאס גבוה ומגיעים לכפר קיבר שבספיטי (7 ימים, נדרש פרמיט לחציית הגבול מלאדאק להימצ'ל). סך הכל 22 ימי הליכה "נטו", חלקם גבוהים מאוד. ניתן להתחיל את הטרק מהמיס, או מרומטסה (כפר על כביש לה-מנאלי), שאז הוא קצר יותר.
טרק לה-דרמסאלה. ניתן לטרק מלה לפאדום בדרכים שונות (10 ימים או יותר). מפאדום ניתן לעלות לקאנג-לה, ולרדת לעמק המיאר דרך קרחון מיאר (7 ימים). מכאן ניתן לנסוע או ללכת דרך אודייפור לג'למה שעל כביש קיילונג-אודייפור (נסיעה קצרה או יומיים הליכה). מג'למה ניתן לעלות לפאס קוגטי ולרדת לקוגטי שבעמק צ'אמבה (4 ימים). מכאן ניתן לנסוע או ללכת דרך בראהמור ללאמו (יום הליכה), לעלות לפאס אינדראהר ולרדת דרך טריונד למקלוד גאנג' שליד דרמסלה (5 ימים). סך הכל 29 ימי הליכה "נטו" או יותר.
אפשר גם לטרק מלאדאק לקשמיר.
לסיום הצעה לטרק ארוך למפונקים יותר, שמעדיפים לינה בכפרים בהומסטייס. התחלה בהמיס (או בשאנג סומדו), לא רחוק מלה, עלייה לפאס קונגמרו (5300 מ', כך שנדרשת הסתגלות מתאימה לגובה טרם היציאה לטרק), ירידה בעמק מארקה עד צ'ילינג (4-5 ימים). מצ'ילינג להינג'ו (3 ימים, או 4 ימים לאורסי אם רוצים לבקר באלצ'י בדרך), מהינג'ו (או מאורסי) לפוטקסאר דרך פנג'ילה ואסקוטה (יומיים, אפשר להוסיף טיול צד ללמיורו). מפוטקסאר לפאדום דרך יולצונג (מומלץ טיול צד לניראג), לינגשט, סנרטצה, הנומיל, ופידמו (5 ימים + נסיעה קצרה). מפאדום לדרצ'ה דרך פורנה, טאנזה, קרגיאק ושינגו לה (5 ימי הליכה + נסיעות קצרות, אפשר להוסיף טיול צד קצר מפורנה לפוגטאל גומפה המדהימה). סך הכל סביב 18 ימי הליכה + נסיעות קצרות פה ושם, עם אפשרויות לכמה טיולי צד מעניינים. כמעט כל הלינות בכפרים, עם כמה לילות בקמפינגים מאורגנים הפועלים בקיץ. כמובן ניתן לבצע קטעים יותר קצרים. מדרצ'ה אפשר לחזור ללה או לנסוע דרומה למנאלי דרך קיילונג.
נופים אחרונים להפעם, מהמטוס
