אז מה היה לנו ?

 חודש אוגוסט

יום 1 קלגרי –

נפגשנו בשדה התעופה, ארצי ורותי הגיעו מטורונטו ובתיה ואני הגענו ממונטריאול.

 קיבלנו את הרכב (מיני וואן – דודג' קראוון , 4 מורשי נהיגה, רכב גדול ומרווח, הכיסאות בשורה אחרי מושב הנהג בנויות כ- 2 כורסאות נפרדות, דבר המקל מאד על היושבים מאחור בנסיעות ארוכות).

הדלקנו את ה- GPS ונסענו לביתם של סטיב ומימי.

היה יום גשום וסגרירי. לא עשינו שום דבר מיוחד, ביקרנו עם מימי באוניברסיטה של קלגרי.

 אי אפשר לסגור את היום מבלי לציין את הסטקים שמימי הכינה לארוחת ערב.

 יום 2 מקלגרי לבנף -

גשם, ערפל. סטיב ומימי אמרו שמזג אויר זה צפוי להמשך מספר ימים, הם היו מאוכזבים יותר מאיתנו, משום מה אנחנו היינו מעודדים והתברר שצדקנו בהרגשתנו.

נסענו לראות את מתקני אולימפיאדת החורף בקלגרי , קיבלנו הסבר מפורט מסטיב על מסלולי המזחלות ומקפצות הגולשים.

ערכנו תצפית  עד כמה שהערפל איפשר על קלגרי והתחלנו בנסיעה לכוון בנף.

במהלך הדרך סטיב אמר לנו כי עכשיו היינו אמורים לראות את ההרים הגבוהים של הרוקיס, חוץ מערפל לא ראינו כלום.

ככל שהתקרבנו לבנף, הערפל הלך ונמוג והשמש החלה לזרוח. התחלנו לראות את פסגות ההרים ואת יערות העד האופייניים לרוקיס.

עצרנו בדרך לראות את תופעת ה- HOODOOS ,  תהליך הבלייה של כוחות הטבע  בזקיפי אבן (לא באותה עוצמה ויופי כמו בנהר  BOW).

המשכנו לבנף דרך העירה קנמור ( עצרנו לשתות קפה ולהחליף כסף).

נכנסנו לשמורת בנף, רכשנו כרטיס כניסה לשמורות  ל- 5 ימים  (1000$ קנס למי שנתפס בשמורה ללא כרטיס).

עכשיו השמש כבר זרחה במלואה, לא היה זכר לערפל וכל נבואות החזאי התבדו.

נסענו ישירות לאגם מינוואנקה  ( MINNEWANKA LAKE).

אגם מדהים ביופיו (אח"כ התברר לנו שכל אגם בו ביקרנו היה יותר מדהים ויותר יפה מהקודם לו), צבע המים כחול עז, מוקף יערות וברקע הרים גבוהים. טילנו ליד האגם, הצטלמנו הרבה, בתיה ניסתה את המצלמה החדשה, אח"כ לא הפסיקה לצלם.

אחרי ביקור ממושך בסביבות האגם המשכנו לכיוון בנף.

הופ. מכוניות רבות בצידי הדרך, זה סימן למשהו מיוחד. עצרנו את הרכב ושעטנו החוצה, עדר ענק של אלק (איילים גדולי קרניים), המצלמות עבדו בטרוף, בתיה וארצי שכחו שאנחנו בטבע וכי מדובר בחיות פרא (מילא האיילים שגם הם מסוכנים ועלולים לנגוח למוות, אבל מה היה לנו אח"כ עם הדובים ?!).

מדהים, יפה, מרשים – אין מילים לתאר.

הגענו לבנף, עיירת נופש מרשימה ומהווה בסיס לטיולים, אני שמח  שהחלטנו להשתכן בבנף ולא בקנמור. (מלון  VOYAGER IN  165$ ללילה לא כולל א"ב, מלון נאה, חדרים גדולים, נקי, מסודר וממוקם טוב) .

נפטרנו מהמזוודות והלכנו לאכול (מסעדת הגריזלי, המבורגר נהדר), סטיב התעקש לקנח בסוגי שוקולד שונים ממעדנייה המוכרת לו – היה מעולה!

(בהזדמנות הזו הסביר סטיב כי גובה הטיפ שמשאירים הינו כגובה המס הנגבה במחיר הארוחה)

ענן שכן על פסגת הר הגפרית (SULPHUR), לכן לא עלינו בגונדולה לפסגה, החלטנו לדחות את  העלייה למחרת, אך בפועל בסופו של דבר לא בוצעה.

נסענו לקניון ג'ונסטון (JOHNSTON CANYON), 25 ק"מ מבנף, מסלול רגלי של 4.5 ק"מ הנמשך כ- 3 שעות. מים זורמים בשצף, מפלים, תופעות טבע שונות (צמיחה של הר) יערות, עצי ענק מרשימים, בעצם נגמרות לי המילים, אך זה לא הוגן, מאחר ומה שראינו בהמשך היה יותר יפה, וכאן בקניון, כבר בהתחלת הטיול נגמרו לי המילים.

התחלנו לחזור לכיוון העיירה  בנף. 

הופ. מכוניות בצידי הדרך, תהליך קבוע – רואים מכוניות עוצרים מיד, לפעמים חוסמים כביש, שועטים החוצה.

היה כדאי, אלק ענק, מה זה ענק ? ענק גמד לידו, עומד בצד הדרך ומלכך עשב.  מאה תמונות, מה מאה? אלף ! בתיה כמעט טיפסה עליו.

המשכנו לכיוון בנף, סטיב מכיר היטב את המקום, עלינו על דרך ה- tonnel mountain המובילה במקביל לנהר BOW, נוף עוצר נשימה, עצרנו לתצפית, כאן אנחנו עצרנו את נשימתנו .

ה- HOODOOS , זקיפי אבן מרשימים בנהר, נוף מדהים, יערות עד ונהר ענק המתפתל כנחש כחול. היה לי קשה לנשום (באמת) ולא רציתי לזוז מהמקום. זהו, אני לא זז!!!

המשכנו במקביל לנהר, עצרנו לראות את מפלי  BOW המרשימים וערכנו תצפית לכיוון המלון הנפלא בנף ספרינגס,  מלון עצום תקוע במרכזו של נוף שנלקח מהסרטים, או יותר נכון לומר – הסרטים נלקחו ממנו.

לא ויתרנו על ביקור במלון. סטיב הוביל אותנו בפיתולי הדרך אל  חניון המלון. טיילנו במלון לפחות שעה, חבל על המילים, צריך לראות את התמונות שבתיה צילמה, רק עציצי הפרחים שווים סיפור, רותי ואני הסתובבנו סביבם, לא האמנו שהם אמיתיים.

ברקע הרחוק הנהר, ההרים ומגרשי הגולף של המלון, חלום !

החשכה ירדה, חזרנו למלון, נפרדנו בעצב ממימי וסטיב. עלינו לחדרים , היה צריך לגרור את המזוודות בעגלה מיוחדת, לפי מספר המזוודות נראה לכל כי הגיעה קבוצה.

היה יום עמוס, מעניין, והחשוב מכל – מזג אויר מקסים בניגוד לתחזיות.

 יום 3    בנף -

התעוררנו לאחר שינה עמוקה במיטה רכה רחבת ידיים.

אכלנו ארוחת בוקר סטנדרטית במלון (ללא בייקון כמובן), רכשנו מצרכים לארוחת צהריים (החלטנו שנאכל במקום הכי נפלא שנמצא) ויצאנו ליום נוסף בשמורת בנף.

נסענו על כביש  1A (המקביל לכביש 1 ) ישירות לכוון  אגם לואיז. הזהירו אותנו לבוא מוקדם אחרת לא יהיו מקומות חניה.

הגענו בשעה 10 בבוקר והיו הרבה מקומות חניה.

התקדמנו לכיוון האגם, נעצרנו, צריך לקחת אוויר, נשימה עמוקה, אגם בצבע טורקיז ?!

אגם גדול, חלק לחלוטין, ללא גל  כלשהו אשר ישבור את מבנה המרקם החלק, מוקף הרים ויערות מכל עבריו, בצידו האחד טיילת עם מלון מפואר וחיצי הכוונה למסלולי טיולים.

לאחר התרשמות ארוכה מהנוף המהמם, בחרנו מסלול והתחלנו בטיפוס, אמנם  הדרך שבחרנו (לאגם אגנס) מטפסת כל הזמן אך  השיפוע דיי מתון וכל אחד יכול לעלות בקצב שלו (במסלול זה צעדו אנשים מבוגרים מאד לצד ילדים), מה עוד שהנוף הנשקף לעין מפצה על הכל, אנחנו דיי מורגלים בהליכה וכל עיתותינו הוקדשו לנוף.

הליכה בין עצי ענק, 40 מטר גובה ואף יותר, מידיי פעם מבצבץ האגם מבין העצים ובכל פעם הוא מתגלה בגוון שונה, מטורקיז בהיר לכהה יותר ולהפך.

פרחים שונים לאורך כל המסלול, צמחיה סבוכה, וקרחות יער לתצפית – מראה מרהיב ומטיילים רבים.

בשלב מסוים ניצב ממולנו הר גבוה, צוק סלע חשוף לחלוטין מצמחיה, מראה יוצא דופן בנוף הקבוע. העין לא יכולה להתנתק ורק תקתוקי המצלמה של בתיה הפרו את השלווה.

לפתע, בין העצים מתגלה האגם הראשון  mirror lake, כשמו כן הוא, צלול צלול כמו מראה, העצים וההרים הנשקפים ממנו ברורים לחלוטין ורק קו דק  מפריד בין המציאות להשתקפות.

חנינו בשפת האגם, הוצאנו פירות לאכילה ולפתע מופיע מבין השיחים סנאי גדול, הצועד לעברנו בביטחון  , מתקרב, מתקרב , נעצר לידי, מתרומם על שתי רגלים, חוטף את התפוח מהיד ובורח אל הסבך. למי שלא מאמין – יש תמונות, בתיה לא מחמיצה כלום (אח"כ צריכה למחוק יותר מאלף תמונות מיותרות). יש שלט: 1000$ קנס על האכלת חיות.

המשכנו במסלול, יופייה של הדרך לא השתנה עד שהגענו לאגם אגנס. כמו האגם הקודם, יותר גדול, עם מפל ויופי מדהים.

בצד האגם בית תה, התיישבנו, הזמנו שוקו חם, נהנינו מהנוף, מהאוויר הנקי (זה סתם משפט, מאחר והאוויר בכל מקום נקי), ומהמחשבה שמה שעומד לפנינו זו ירידה.

התחלנו לחזור בדרך אחרת המתחברת  לאחר מרחק קצר עם הדרך בה עלינו.

הגענו שוב לאגם לואיז, שעת צהריים, צבע האגם השתנה, שוב מבט אל האופק, התפעמות מהמראה וחזרה לרכב.

מגרש החניה מלא, מפוצץ.

נסענו לכיוון אגם  מוריין (MORAINE). מרחק של כ- 13 ק"מ מאגם לואיז, מגרש החניה היה מלא והיה צורך במספר סיבובים עד שמצאנו מקום.

מאחר ונגמר לי מלאי המילים  באגם לואיז, תאור פשוט לאגם מוריין יהיה: יפה יותר.

טורקיז, הרים, מפולות ושברי סלעים חסמו את הנהר ויצרו את האגם, עצים ופינות חמד, סירות משוטים ושחפים.

בחרנו מקום יפה, פרשנו מפה, הוצאנו את האוכל אשר כלל ירקות, סוגי גבינות לבנות וצהובות, לחם , מציות מסוגים שונים וריבות.

וכך, בצל העצים כשמולנו האגם השלו עם ההרים ברקע וקריאות השחפים, אכלנו את ארוחת הצהריים.

לאחר שהייה  ממושכת באגם מוריין  נסענו דרך העיירה לואיז לכיוון שמורת יוהו.

דרך יפייפיה, מסומנת במפה כדרך מיוחדת, הכיוון שלנו  דרך מעבר ההרים  KICKING  HORSE PASS  לעבר מפלי  טקקאו (  takakkaw falls).

בדרך למפלים עצרנו בנקודת תצפית (קיים שילוט) על מסלול הרכבת, באזור הזה מסלול הרכבת מתפתל בין ההרים ועובר דרך מספר מנהרות, מאחר והרכבות ארוכות מאד, למעלה מ- 200 קרונות, נוצר מצב בו הקרון הראשון יוצא מהמנהרה האחרונה לפני שהקרונות האחרונים נכנסו למנהרה הראשונה. מראה מעניין מאד, כנראה, (למה כנראה – מאחר ואנחנו הגענו למקום אך לא עברה רכבת במשך זמן מה, נמאס לנו לחכות והמשכנו, כך שלא ראינו את התופעה ( האמת היא שנתקלנו בתופעה דומה  בנסיעה ל- KAMLOOPS).

המשכנו לכיוון המפלים, כאמור הדרך יפה מאד, פתלתלה מאד, כשהגענו למקום שכחנו כל מה שהיה קודם. מפל אדיר הנופל מגובה 384 מטר, נתקל בנפילתו בסלעים בולטים ויוצר עננים של רסיסי מים כך שאין אפשרות להתקרב אליו מבלי להירטב. ארצי ורותי היו ללא לבוש מתאים ואילו בתיה פחדה להרטיב את השיער, אני הייתי מצוייד היטב ויכולתי להתקרב מאד, מראה מרהיב מקרוב ומרחוק.

פגיעת קרני השמש ברסיסי המים יוצרת קשת גדולה מאד וברורה, מראה מקסים אפילו במצלמה של בתיה. המים הזורמים מן המפל מתחברים לנחל אדיר אשר למרבה הפלא צבעו לבן, ממש לבן.

בדרך חזרה למכונית נתקלנו בסנאי, אשר עמד זקוף על 2 רגליים, לא נמלט כאשר התקרבנו ואף השמיע צפצופים ושריקות, גם הסנאי וגם השריקות נתפשו במצלמה.

מהמפלים המשכנו לאגם אמרלד, גם כאן (כמו בכל מקום) דרך יפה, הגענו לאגם מדהים ביופיו, השמש עמדה נמוך במערב וצבע האגם היה טורקיז כהה, היו מעט מאד אנשים דבר אשר הישרה אוירה פסטורלית. את האגם חצה גשר עץ אשר הוביל לבית קפה מקסים על גדת האגם.

שקלנו באם לשבת במקום או למהר לעיירה בנף לעליה בגונדולה להר סולפור. ההחלטה הייתה מהירה. התיישבנו, הזמנו קפה, שוקו וגלידה  ונהנינו מדקות ארוכות של שלווה ורוגע.

השמש התחילה לשקוע, החלטנו לחזור ולטייל בבנף לפני שחוזרים למלון. בתיה ורותי רצו להסתובב לקניות אך כבר היה מאוחר.

 יום 4   מבנף לג'ספר -

השקמה, ארוחת בוקר (הפעם חיפשנו מסעדה אחרת), קניית מזון לארוחת צהריים ויציאה לדרך.

עזבנו את בנף בדרך לג'ספר, מאחר ויום זה עמוס  במקומות ביקור, אציין רק את המקום וחוויה כלשהי על מנת שכשנרצה להיזכר ביום מן הימים יהיה לנו סימן היכר כלשהו.

יש להקפיד על מילוי דלק לפני היציאה מאחר ועד העיירה לואיז אין תחנות דלק.

עברנו במהירות את הדרך מבנף ללואיז על כביש מס' 1.

אחרי לואיז עלינו על כביש 93, אחת הדרכים היפות ביותר בעולם, אין  אפשרות לציין כל מקום ומקום בו עצרנו בדרך לצפייה על הנוף, עצרנו פעמים רבות, זה היתרון הגדול של טיול פרטי.

עם העלייה על כביש 93 איפסנו את מד המרחק ברכב.

חלפנו על פני אגם הקטור בק"מ ה- 18

ק"מ ה- 33: עצרנו למראה נפלא של קרחון  crowfoot glacier, צריך דמיון על מנת להבחין כי הקרחון מזכיר רגל של עורב, אך לנו הישראלים שרואים קרח רק בקוקה קולה היה המראה מרהיב.

ק"מ ה- 34: אגם bow, אגם בצבע טורקיז , שווה עצירה. ירדנו לכיוון האגם עם הרכב, בתיה עזבה אותנו למטרת צילומים ואילו אנו המשכנו מעבר  לחניון עד קצה הדרך. האגם למרגלותינו, סביבנו פרחים מאותו סוג אך בצבעים שונים של וורוד, כחול  וסגול, ציפורים נחתו על גג הרכב  ללא כל חשש.  חיכינו לבתיה ואח"כ המשכנו.

ק"מ ה- 37: אפשר להבחין מרחוק בקרחון  bow

ק"מ ה- 40: אגם פייטו peyto lake , לגביי היה זה האגם היפה ביותר שראיתי בטיול.

ירדנו מהרכב במגרש חניה מסודר, הלכנו בדרך יפה מאין כמוה, בצידי הדרך פרחים יפים וצמחיה מגוונת. הדרך מעט מטפסת (ממש מעט) ואז נשימתך נעצרת. מראה מרהיב של אגם פייטו, בצבע טורקיז כהה, מרפסת התצפית ממוקמת נהדר, מאפשרת מראה נפלא, שהינו במקום זמן רב, היה צריך זמן רב להירגע ולאפשר לארצי ובתיה לצלם ולצלם.

כאן הזמן לציין את הסיבה לצבעוניות של הנחלים, האגמים והקרחונים. 

השלג היורד נדחס קופא והופך לקרח, שכבה על גביי שכבה, טונות רבות דוחסות את השכבות.

בתוך השכבות נלכדות בועות אוויר רבות, אטומי החמצן שבאוויר קולטים את קרני השמש בכל צבעי הקשת למעט כחול, הכחול נדחה וכך אנו רואים צבעי כחול בגוונים שונים על הקרחונים.

שבבי הקרחונים הנמצאים במים גורמים למים את הצבע הכחול כהה עד טורקיז. צבעים אחרים נגרמים עקב הצטברות מינרלים שונים בקרחונים.

 ק"מ ה- 56:  waterfowl lake – יפה.

ק"מ ה- 71: Mistaya canyon , הולכים מעט ברגל ומגיעים לערוץ נחל המיסטאיה, המים הזורמים חפרו בסלע קניון עמוק וצר בצורות שונות ובעומקים שונים, דבר המקנה למים זרימה חזקה ושוצפת ומפלים קטנים. היה קשה לעזוב   את המקום.

 ושוב, התקדמנו ועצרנו לפי ראות עיננו, הדרך מתעקלת ומתפתלת עם נקודות תצפית רבות על הנוף , על מפלים על קרחונים ועל צוקים תלולים.

ק"מ ה- 122: Sunwapta pass – מעבר ההרים המפריד בין שמורת בנף לשמורת ג'ספר.

ק"מ ה- 127: שדה הקרח קולומביה והקרחון אטבסקה (אחד מקרחוני השדה).

כאן עצרנו להפסקה ארוכה.

נסענו לכוון הקרחון, התקרבנו כמה שאפשר על מנת להתרשם.

ניתן לחנות את הרכב וללכת אל הקרחון ברגל, אנחנו החלטנו (לאחר הרבה לבטים ובהחלטה נחושה של רותי ובתיה) לערוך ביקור כמו רוב התיירים, כלומר – כניסה למרכז המבקרים, רכישת כרטיס לאוטובוס בעלות של 50$ לאדם, מדובר באוטובוס מיוחד לפעילות זו, מאחר והקרחון  כל הזמן בתזוזה נוצרים על פניו מהמורות ובקיעים בלתי נראים, דבר העלול להוות סכנה חמורה למטייל , האוטובוס נוסע על מסלול שהוכשר לנסיעה ומביא את הנוסעים לאזור מגודר על פני הקרחון, באזור זה מותר להסתובב.

השהייה ע"ג קרחון אטבסקה נמשכת כ- 20 דקות ומשך הנסיעה מהמרכז אל הקרחון וחזרה כשעה. כדאי להתלבש חם.

חוויה נחמדה, ברור  שצולמו הרבה תמונות על הקרחון ועל האוטובוס.

לאחר הטיול התיישבנו על  גג מרכז המבקרים (במקום שהוכשר לכך), פרסנו מפה, הוצאנו את ארוחת הצהריים ולנוכח הקרחון כאשר מעלינו השמש מחממת בנעימות אכלנו ונהנינו מכל רגע.

לאחר הארוחה, ביקרנו בתערוכה במרכז המבקרים והמשכנו בדרכנו.

הדרך רצופה בתצפיות על קרחונים, מפלים ונהר  סאנוואפטה (Sunwapta) בצבעו הלבן.

בק"מ ה- 176:  Sunwapta falls . עצירה חובה !!! אמנם בספרי הטיולים קיבלו מפלים אלה נקודת יופי אחת, אך אנו דרגנו אותם בלפחות 3. מחזה מרהיב של מפלים המתחפרים עמוק בסלע עם נקודות תצפית מכל כוון. הקניון העמוק, שאגת המים הזורמים והמפלים מונעים ממך לעזוב את המקום.

בכל  זאת עזבנו את המקום ונסענו למקום יפה יותר.

בק"מ ה- 176 הדרך מתפצלת, עברנו מכביש 93 לכביש 93A

נקודת החניה הבאה הייתה מפלי אטבסקה (Athabasca falls (, מיד לאחר פיצול הכביש.

מראה מרשים ביופיו, עוצמת המפלים, ההתחפרות בסלע, מגוון כיווני  זרימה וכל פני השטח מהווים נקודת סיום מדהימה ליום ארוך, מעניין ורצוף פעילויות.

ניכר לעין כי השקיעו הרבה חשיבה בתכנון המקום, שבילים יפים, נקודות תצפית שונות  ממש מעל  המפלים, השבילים סובבים את כל אזור המפלים ומגיעים עד לים. בילינו זמן רב במקום.

המשכנו בכביש 93A , בשלב מסוים חשבנו שטעינו בדרך, היינו לבד על כביש משובש יחסית , חזרנו מעט על עקבותינו עד שנתקלנו באדם שאישר שזו אכן הדרך.

השמש נטתה מערבה, החלטנו לדלג על  עליה ברכבל להר  whistlers, ואת הר  אדית קוול נבקר מחר.

המשכנו בכביש עד הכניסה לג'ספר, הכתבנו ל- GPS את כתובת המלון ומיד הגענו.

מלון  MARMOT  LODGE , דומה למלון בבנף, מחיר  לילה 225 $, נראה לי כי בשביל מחיר כזה ניתן לקבל מלון ברמה יותר גבוהה למרות שאין לי מילה שלילית על מלון זה.

כאשר פירקנו את המזוודות גילינו כי ציידנית השתייה התהפכה וכל המים שהופשרו מקוביות הקרח נשפכו על המזוודה של ארצי. היה צריך ליבש הכל כולל הז'קט היפה שנלבש פעם אחת (בחתונה) וילבש עוד פעם אחת (באוניה).

יצאנו לטייל בג'ספר, עיירה מקסימה, תיירותית לחלוטין, נעים לטייל בה, קנינו מזכרות וחיפשנו מסעדה  טובה (בהמלצת הספר) הגענו ברגע האחרון כי  כל מטבחי המסעדות בג'ספר נסגרים ב- 22:00.

זהו, הגיע לסיומו יום עמוס, אין מה לדבר יש בעולם מקומות יפים, לא רק אצלנו בארץ.

 יום 5   ג'ספר -

השקמה וסדר יום קבוע.

תכננו להיום  3 כיווני ביקור:

1.     קניון מלין, אגם מדיסין, אגם מלין

2.     הר  אדית קוול וקרחון המלאך

3.     אגמים פטרישיה ופרמיד.

 יצאנו מג'ספר  צפונה, חצינו את פסי הרכבת, עלינו על כביש מס' 16 . מכאן ואילך יש שילוט להכוונה.

פנינו מועדות לעמק מלין, אין מה להוסיף על יופיה של הדרך מעבר לרשום בנסיעות הקודמות. למעט צפיפות העצים המודגשת בצידי הדרך , אך כאן היינו הרבה יותר ערניים, קשובים ודרוכים. ביערות אלה מסתובבות הרבה חיות בר וביניהם גם דובים.

נקודת העצירה הארוכה הראשונה (אחרי לא מעט עצירות קצרות לתצפית) הייתה בקניון מלין ( maligne canyon) .

ראינו לא מעט קניונים, נראה לי כי זה הקניון המרשים ביותר. נהר מלין התחפר לעומק של  יותר מ- 50 מטר בקניון שרוחבו כ- 3 מטר. שבילי טיול  נמתחים במקביל לשפת הקניון וגשרים חוצים אותו. בחרנו בשביל היורד לתחתית הקניון, קשה להעתיק את העין מיופיו של המקום, העצים הצמחייה , הפרחים והסנאים.

במקום אחד נפל עץ ענק לרוחבו של הנהר, מצד לצד. מפחיד לחשוב על חציית הנהר ע"ג עץ זה מעל המים השוצפים, אך זה לא מפחיד את הסנאים מלעבור בזריזות מצד לצד.

חזרנו לרכב והמשכנו לכיוון אגם מדיסין ( medicine lake). הבטנו בצמחיה ובנהר הזורם לצידנו, באותו מבט בו קלטנו את המכוניות בצד הדרך ראינו גם את עדר היעלים ההולך לאיטו באמצע הכביש. עצרנו את הרכב  וכמו כולם התקרבנו לעדר כאשר הצלמים שלנו רצים בראש. היעלים מתורגלים בבני אדם, התקרבו אלינו ללא פחד וציפו למזון ( 1000$ קנס). מה יש לצלם כל כך הרבה, יש לא מעט יעלים אצלנו בעין גדי, אך אלה התקרבו עד אלינו ממש.

המשכנו לאגם, עצרנו בצד הדרך ויצאנו להשקיף על הנוף, ארצי אשר  קרא את הרשום ע"ג השילוט במקום, הסביר לנו כי  בשל מבנה הקרקע (זרימה תת קרקעית)

מי האגם נעלמים לפתע ונשאר משטח יבש.  טיילנו לאורך שפת האגם, תרנו אחרי חיות אך כלום.

הופ. אנחנו בדרך לאגם מלין ורואים מכוניות בצידי הדרך.  לפני שהרכב עוצר כולם קופצים החוצה – דוב.

בשולי הדרך מסתובב לו לאיטו דוב שחור, מחפש משהו לאכול,  כולם מצלמים, מכוניות נוספות מגיעות וחונות באמצע הכביש, אנשים רצים מהמכוניות כאחוזי תזזית. בתיה וארצי התנפלו על הדוב, צילמו לו את הסתימות בשיניים, "הפחידו אותו". חזרנו לרכב והמשכנו לכיוון האגם.

הגענו לאגם גדול, יפה, אך לפי דעתי אין מה להתפעל במיוחד,  הסתובבנו על גדות האגם, הסתכלנו על הקנדים המגיעים  מצויידים בסירות וציוד לשהייה ארוכה בשטח, בלב האגם אי ירוק וזהו.

חזרנו לכיוון ג'ספר לחלק השני של טיולינו היום. בדרך חזרה נתקלנו שוב בדוב שחור, יותר קטן (מצב מסוכן מאחר ואימו עלולה להיות בקרבת מקום), שוב פעם הרבה צילומים, לאחר מכן נתקלנו שוב בעדר יעלים אשר   אחדים מהם ממש הכניסו את הראש לתוך הרכב.

מג'ספר המשכנו דרומה דרך כביש 93A  (ממנו הגענו אתמול) לכוון הר אדית קוול
( mount edith cavell) בשלב מסויים פונים מהדרך הראשית לדרך צדדית המתפתלת בפיתולים רבים במעלה ההר לאורך של כ- 15 ק"מ, בנוף מרשים.

בסיומה, מגיעה הדרך למגרש חניה ממנו יוצאים למסלול הליכה  לקרחון המלאך
(the angel glacier).

המראה הנשקף לעינך מעורר השתהות. ניתן לדמיין את הקרחון למלאך הפורש את כנפיו, אך הרושם נובע בעיקר מגווניו הכחולים של הקרחון, למרגלותיו אגם טורקיז בו צפים גושי קרח גדולים אשר לחלקם צבע כחול.

התחלנו בצעידה בדרך יפה ומסומנת, סביבנו מטיילים רבים, הדרך עולה לנקודת תצפית על הקרחון והאגם , משם מובילה הדרך אל האגם.

התקרבנו קרוב לאגם, אחד המטיילים חלץ את נעליו ונכנס לאגם, מיד ברח החוצה כאשר רגליו אדומות וכואבות מקור.

מהאגם הדרך מובילה חזרה אל מגרש החניה, אך אף אחד לא חוזר מבלי שהתקדם לכוון הקרחון וביקר במערת הקרח אשר  נוצרה באמצע הקרחון.

אין דרך או שביל לקרחון מאחר והטיול באזור זה מסוכן מאד.

במשך השנים,  בעקבות התמוטטות של שכבות סלע, כוסה חלק מהקרחון בסלעים, לא נראה לעין כי מתחת לסלעים אלה קיים קרחון. הקרחון בתהליך המסה, מים זורמים ממנו מכל פינה, בטפטוף או בזרימה, בשל זרימה זו נפערה מערה בקרחון, אף אחד לא יודע מה גובה תקרת המערה המחזיקה את כל טונות הסלעים שהצטברו עליה ברבות השנים, לכן מסוכן להיכנס לתוכה, אך כולם נכנסים.

עם ההתקרבות למערה אשר צבע קירותיה כחול, מרגישים שינוי חד בטמפ', משב רוח קרה מגיח מהמערה ומקרר את האזור, נכנסנו, ראינו, צילמנו וברחנו. לכל אורך הדרך צועדים על שברי סלעים אשר מתחתם קרח ומים זורמים – מסוכן.

חזרנו  לכוון הרכב, עברנו על פני שטחים גדולים בהם עצים רבים מתחילים לבצבץ מהקרקע,  השטח הזה היה מכוסה עד לפני מספר שנים בקרחון אשר נמס והקרקע מתחתיו התגלתה.

נסענו מעט עם הרכב לפינה קסומה, על גדות הנהר , במקום שולחנות פיקניק אך אנו היינו לבד. פרשנו מפה, הוצאנו ארוחת צהריים, את הפירות והירקות שטפנו בנהר הזורם מהקרחון, התענגנו על המזון ועל יופי הטבע הסובב אותנו.

חזרנו לכיוון ג'ספר. דרך העיירה נסענו לאגם פטרישיה  ומשם לאגם פירמיד. השמש נטתה מערבה, שעת בין ערביים, אוירה רגועה ושלווה, התיישבנו על שפת האגם והבטנו במי הטורקיז, לא היה צורך לדבר רק לשבת וליהנות.

חזרנו לג'ספר, טילנו ברחובות, קנינו גביעי גלידה גדולים, תפסנו פינה נחמדה וליקקנו גלידה (הגלידה בקנדה לא משתווה לגלידה בארץ).

בלילה  ישבנו בפאב נעים, הזמנו בירה מקומית וארוחה כמו שאכלו שכנינו האופנוענים. היה כיף .

 יום 6  מג'ספר  לקמלופס -

מטרתנו להגיע לקמלופס דרך כביש 5  המרשים,המכונה yellowhead  , דרך פארק רובסון ובקרבת פארק וולס גריי (אין לנו זמן להיכנס לפארק זה).

לשם כך עלינו על כביש 16 היוצא מג'ספר ומתחבר בהמשך עם כביש 5.

כרגיל, הדרך רצופה נחלים ואגמים. מיד בכניסה לשמורת  mount robson park ממש ליד שלט השמורה, הבחנו באגמון  יפהפה,  המים הצלולים, צבעם הכחול והצמחייה העבותה שסביבו, גרמו לנו לעצור, לשבת על ספסל ליד האגם, לשתות את הקפה של הבוקר ולבהות במראה שלפנינו, מכונית נוספת עצרה ואחריה עוד ועוד, כאשר המקום התמלא החלטנו להמשיך.

הגענו לאגם moos, השקוף ומבהיק כמו מראה, השתקפות העצים וההרים במי האגם הכחול / טורקיז הייתה מדהימה, עבודה רבה לצלמים שבנינו. מאחר ולא מיהרנו במיוחד, התחלנו לשוטט ביער אשר סביב האגם, פה ושם נתקלנו בבקתות ובתים של אנשים האוהבים להתבודד , בנוף כזה אפשר להבין אותם.

למרות שהבטנו היטב בדרך, פספסנו את מפלי  overlander, ורק כאשר הגענו למרכז המבקרים של שמורת  robson הבחנו בפספוס.

בזמן שארצי ואני ביקרנו במרכז, בתיה ורותי לא ויתרו על חנות התיירים ולא יצאו בידיים ריקות.

חזרנו כ- 2 ק"מ חזרה למפלי  overlander וטוב עשינו, למרות ריבוי המפלים שראינו בדרך  נהננו מאד ממראה מפלים אלה וגם מזג האוויר היה נפלא.

המשכנו על כביש 5 לכיוון  קמלופס,  הנוף משנה לאט לאט את  מראהו, מיערות עבותים ורקע ירוק, ההרים הופכים לחומים, הצבע הירוק נעלם לחלוטין, שממה במלוא מובן המילה. למרות הנהרות הזורמים הרקע חום, מעט עצים  פה ושם, סימני שריפה בכל מקום, אזורים שלמים של יערות  מתים.

כאופי המקום כך אופי המתגוררים בו, נכנסנו לעיירות מאובקות ושכוחות אל,  בכל עיירה מספר בתים בודדים, לא מטופחים, מכוסים שיחי פרא ונוטים ליפול. צריך לטייל במקום על מנת להאמין.

האמת היא שמראה זה לא גרם לנו לאכזבה, מראה שונה לחלוטין ממה שהורגלנו אליו בכל מהלך הטיול, חשבנו לעצור בעיירה זו או אחרת על מנת לנפוש, אך בכל פעם בו התקרבנו ראינו שלט עם שם העיירה אך לא ראינו בתים, כשכבר עצרנו וחיפשנו את תושבי העיירה נתקלנו במראה אשר תואר מקודם.

מעניין, לא משעמם למרות הדרך הארוכה.

בצהריי היום הגענו לקמלופס, עיר של ממש. ה- GPS הוביל אותנו לבית המלון, מיקום מצוין ומלון טוב ( מרשת comfort inn  120$ ללילה, כולל ארוחת בוקר)          , לא התאכזבנו. לאחר שפרקנו את הציוד יצאנו לאכול צהריים ולהסתובב בעיר, הרבה לא הסתובבנו, נתקענו זמן רב ב- wall mart. עם רדת החשכה יצאנו להמשך סיבוב בעיר, ממש לא מעניין, סיימנו את הערב בפאב מקומי עליו המליץ פקיד המלון, רצינו להתערות בבני המקום אך מצאנו עצמנו לבד. הארוחה הייתה על הכיפק, גם המקום נחמד.

 יום 7  מקמלופס לויסטלר -

אחרי ארוחת בוקר טובה במלון המשכנו לכוון  עיירת הסקי ויסטלר.

נוף השממה המשיך גם כאן, אין מה לדבר הנוף מרשים, הרים גבוהים, נהרות שופעי מים  ו- שממה.

הקפנו את אגם קמלופס הגדול, במספר מקומות על גדות האגם הוקמו ישובים קטנים, רק במקומות אלה ניתן היה להבחין בירוק. כשהגענו לקצה המערבי של האגם עצרנו את הרכב וירדנו לצפות בנוף. המראה היה מדהים !!! האגם על רקע ההרים החשופים, נקודות הירק המעטות  בנוף החום, המבנה המדורג של ההרים ובעיקר השלווה שבמקום, גרמו לנו להשתאות. התיישבנו בשקט על ספסל בודד אשר היה ממוקם בקצה ההר וצפינו על הנוף זמן רב מבלי להוציא הגה מהפה,  כאן ניתן היה לראות כמה שהשממה הייתה יפה.

עברנו לכביש מס' 1 , בהמשכו לכביש מס' 97 עד  cache creek.

מאחר והתכנון שלנו לא היה "לחוץ" וזמנינו בידינו, החלטנו לא להמשיך  עם כביש 99 לויסטלר (דרך lillooet (אלא להאריך את הדרך ע"י סיבוב דרך העיירה  lytton , וממנה ל- Lillooet, זאת על מנת לנסוע לאורך הדרך עם נהר התומפסון ולהגיע לנקודת המפגש של התומפסון עם נהר הפרייזר בעיירה lytton.

עלינו על כביש מס' 1,  הנהר זורם במלוא הדרו, חלק מהנוף עדיין שומם  אך מתחילים שוב להבחין ביערות. במקביל לדרך  מסילות ברזל עליהן נוסעות לאיטן רכבות משא עם למעלה מ- 200 קרונות (הפסקנו לספור ב- 200 ונשארו עוד הרבה), ביניהם הבחנו בקרונות של ZIM . בכל הדרך אין מפגש מסילת ברזל עם כביש, במקרה של מפגש הרכבת עוברת מעל הכביש.

בדרך עצרנו בפונדק דרכים מעניין, מתברר שזה מחנה ובסיס יציאה לטיולים של בני נוער, בשטח קיימים אוהלים, צימרים ושטחי פעילות  רבים. הלכתי לחקור את המקום והגעתי אל שפת הנהר אשר מעברו השני  פסי רכבת המתפתלים בין ההרים ועוברים דרך מנהרות (דומה ל- KICKING  HORSE ) כמו שאני מסתכל עברה רכבת רבת קרונות, ואכן, כאשר הקרון הראשון עבר כברת דרך אחרי מספר מנהרות, עדיין הקרון האחרון לא הגיע למנהרה הראשונה.

עצרנו באחד הדוכנים על אם הדרך לקניית פירות וירקות טריים ישר מגינת המוכרים, העיירות לצד הדרך עדיין מוזנחות.

נהר התומפסון ליווה אותנו לכל אורך הדרך. חצינו את העיירה  lyttonבמקביל לרכבת משא ארוכה והגענו למפגש הנהרות.  ירדנו מהדרך, החנינו את הרכב, חלפנו על פני גדר  המנסה להגביל מעבר לקצה הצוק  (נקודת התצפית נמצאת גבוה מעל נקודת מפגש הנהרות), ושם, בקצה הצוק, הבטנו משתהים על שני הענקים המתחברים והופכים לנהר עצום.

צבע נהר הפרייזר כחול וצבע התומפסון טורקיז, בתחילת זרימתם המשותפת  עדיין שומרים הנהרות על צבעם, כאשר הצבע הכחול חודר יותר ויותר לטורקיז עד שנהפך כולו לכחול וממשיך לזרום מערבה. נשארנו לעמוד ולהביט במראה המלא הוד, בנקודת המפגש נוצר חוף חולי רחב כמו על שפת הים ומשפחות שחקו על החוף והשתכשכו במים.

עלינו על כביש מס' 12 לכיוון  Lillooet,  נגד כיוון זרימתו של נהר הפרייזר. היערות הסבוכים חזרו לנוף, הדרך מתפתלת כלפי מעלה ומטה, מובילה בין היערות, היינו לבד על הכביש, לפתע הבחנו בשמים במספר רב של הליקופטרים ( 6) המושכים כבל  ארוך אליו קשור מיכל גדול, עצרנו את הרכב במקום בו הייתה פירצה  בסבך העצים, העשן הסמיך שנגלה לעיננו הבהיר את התמונה, שריפת יער אדירה לא רחוק מאיתנו, אין כל דרך להגיע לאזור השריפה בשל ריבוי היערות, הדרך היחידה לכיבוי הינה בעזרת הליקופטר. אחרי אינספור צילומים חזרנו לרכב ומיהרנו לדרכינו. נזכרנו כי סטיב ומימי הזהירו אותנו מפני שריפות בדרך וכי עלינו לברר לפני היציאה מהמלון בקמלופס אם הדרך פנויה. שכחנו לשאול, ואם הדרך בהמשך אכן סגורה, נצטרך לבצע עיקוף של שעות רבות. באזור זה מרובות השריפות , מאות שריפות וזו איננה הגזמה, רק בתקופה בה ביקרנו אירעו כ- 60 שריפות יער.

למזלנו הדרך הייתה פנויה, כל מספר ק"מ הבחנו בשערים לצד הדרך אותם סוגרים במקרה של שריפה.  

מכביש 12 עברנו לכביש 99 לכיוון ויסטלר.

לקראת שעות אחה"צ המאוחרות הגענו לעיירת הסקי – ויסטלר.

כאשר הזמנו את בתי המלון לטיול (עשינו זאת זמן רב מראש) , העירה הסוכנת את תשומת ליבנו למבצע אשר נערך בבית מלון מפואר בויסטלר, התלהבנו מהמראה באינטרנט והזמנו. שם המלון: PAN PACIFIC LODGE , עלות 158$ לזוג ללילה, מלון מפואר, מפנק, סוויטה של 2 חדרים מאובזרים היטב, מטבח מושלם, ספות כורסאות, אח, והעיקר נוף מהמם, היינו צרכים להזמין יותר מלילה אחד.

התמקמנו במלון, היה קשה לעזוב את החדרים, ירדנו לטייל בעיירה, עיירה יפהפייה, כל מקום מצביע על עושר, גם כאן שכנו עננים על ההרים מסביב ולא ניתן היה לעלות אליהם ברכבל. אחרי טיול בעיירה חזרנו למלון לארוחת ערב בליווי זמר, היינו במצב רוח מעולה וגם אווירת המקום תרמה רבות. לאחר בילוי ארוך במסעדה חזרנו לחדרים ליהנות גם מהם.

 יום 8  מויסטלר לוויקטוריה -

נותרו לנו קצת יותר מ- 100 ק"מ על כביש 99 לוונקובר.

הדרך שגרתית: יפה, מלאה בצמחיה, עשירה ביערות ומים בלי סוף, ביקרנו במפלי  Shannon (מומלץ) ועצרנו מדיי פעם לתצפית.

היינו מעט מוגבלים בזמן, המטרה שלנו להגיע  ל- horseshoe bay בצפון וונקובר ולעלות עם הרכב על מעבורת ל- Nanaimo שבאי וונקובר. הזמנו מקום על המעבורת לשעה 1300 ואסור לפספס.

המעבורת יוצאת מוונקובר כל שעה ממספר מקומות, בדר"כ מגיעים לנמל וממתינים עם עוד מאות כלי רכב לתור לעלייה, עלול להיווצר מצב של חוסר מקום ואז ממתינים למעבורת הבאה, חבל על הזמן. ניתן להזמין מהארץ דרך האינטרנט (www.bcferries.com  או סתם לחפש (ferry  בתשלום של 15$ למכונית, מקום מובטח למעבורת הנדרשת, ואכן, כאשר הגענו לנמל והצגנו את האישור, נאמר לנו כי עלינו לנסוע בנתיב A , הנתיב היה ריק עד מקום עגינת האוניה, במקביל אלינו, בנתיבים האחרים כבר חנו מאות כלי רכב שהמתינו מי יודע ממתי.

 הגענו לנמל מעט לפני הזמן (בעזרת ה-GPS) , נעלנו את הרכב בנתיב העלייה למעבורת ויצאנו לטייל  ולאכול בסביבת הנמל.

בדיוק בשעה היעודה החלה העלייה למעבורת (אוניה ענקית), לאחר החניית הרכב, יצאנו לטייל במעבורת מבלי לדלג על חנויות המזכרות שבתוכה.

השייט במעבורת היה נפלא, הכנה טובה לשייט  לאלסקה, מזג האוויר היה נעים והיה כיף להשקיף מהסיפון.

לאחר כשעה וחצי עגנו באי וונקובר, בעיר Nanaimo, לפנינו דרך של כ- 120 ק"מ לעיר וויקטוריה.

אין מה לדבר, הדרך יפה, אך היופי הזה הפך להיות שיגרתי .

במחשבה שנייה, היה כדאי לקחת את המעבורת ל- SWARTZ BAY , זהו נמל קרוב לוויקטוריה, אמנם השייט היה מתארך אך היינו שוהים פחות זמן על הכביש.

בעיר וויקטוריה, עיר הבירה של בריטיש קולומביה, חפשנו את הבית בו אנו מתארחים. בשונה ממקומות לינה אחרים החלטנו כי הפעם נתארח אצל משפחה מקומית, קיבלנו המלצה מחברים והזמנו  חדרים הרבה זמן מראש, היה נחמד אך לא מלהיב לכן אינני רושם את הכתובת. הדבר העיקרי הזכור לי מהאירוח, זו תלונתה של המארחת על הדשא שהצהיב מאחר ולא ירד מספיק גשם. הבית ממוקם ליד אגם גדול אליו מתחבר נהר עם מספר יובלים, הם לא יודעים מה זו השקייה!!! בתופעה דומה נתקלנו גם באלסקה.

אחרי התמקמות ושיחה קצרה עם המארחים, יצאנו לטייל בעיר הנהדרת. התכנית העיקרית שלנו הייתה בסופו של דבר ה-  butchart gardens , מטרתנו הייתה להגיע לגנים בשעות הערביים, לראות את הגנים ביום ולאחר מכן פעם נוספת עם תאורה בלילה.

העיר וויקטוריה מקסימה, טיילנו באזור הנמל  ובסביבה , לא רצינו להיכנס למוזיאון המלכותי מאחר ושבענו ממוזיאונים בטיולים קודמים. אחרי שמיצינו את הביקור נסענו לבקר ב- butchart gardens. קבלנו מהמארחים הסבר לא מדוייק לגביי מיקום הגנים , אך בזכות כושר ההתמצאות המדהים של ארצי  לא טעינו בדרך.

צריך יכולת של משורר על מנת לתאר את יופיו של הגן, פעמיים, בשעות היום ובשעות הלילה.

טיילנו במשך שעות, עצרנו (כמעט) ליד כל פרח ולא הפסקנו להתפעל. במרכז הגן התקיים קונצרט וכל העייפים התרכזו במקום.כאשר סיימנו את ביקור  היום החלה השמש לשקוע, אכלנו גלידה וביקרנו במרכז המבקרים (חנויות מזכרות), בינתיים השמש שקעה והתחלנו את הסיבוב מחדש לאור הנורות והזרקורים הרבים, ההנאה הייתה מושלמת, כאילו לא ביקרנו כאן לפני מספר שעות.

לאחר הסיור בגנים חזרנו למרכז ויקטוריה, היה מאוחר, לא נראו אנשים ברחובות אך כל אזור המרכז היה מואר באור יקרות במיוחד המבנים הציבוריים.

חזרנו לצימר, המארחים כבר  ישנו עמוקות, הדבר היחיד היכול להטריד את מנוחתם בארץ עשירת מים  הינו: האם יירד גשם או שהדשא יתייבש.

 יום 9 , 10, 11  מוויקטוריה לוונקובר -

אחרי ארוחת בוקר  לא כל כך מרשימה, נסענו שוב למרכז ויקטוריה, טיילנו בעיר המקסימה, אין משהו מיוחד שראינו שראוי לספר עליו.

חזרנו לצימר, נפרדנו מהמארחים, העמסנו את הציוד ונסענו לנמל SWARTZ BAY הקרוב לעיר, גם כאן חזר על עצמו סיפור הזמנת מקום מראש במעבורת.

למי שזמנו בידו, כדאי לשהות באי וונקובר לפחות 4 ימים ולבקר בצד המערבי הפראי של האי, לנו לא היה את הזמן הזה ומאד הצטערנו על כך, אין דבר, נצטרך לחזור למקום.

השיט במעבורת היה מרגיע, ראינו מרחוק  דולפינים אך  לא  יותר מזה.

בשיט הקודם ראינו שעל סיפון המעבורת יש שולחנות אוכל, הפעם הצטיידנו מראש במזון וערכנו שולחן  על הסיפון, היה נעים מאד לשלב את  הארוחה במראה הים הרוגע ובשלווה העוטפת אותו ואותנו.

לאחר כשעה וחצי הגענו לוונקובר. המלון שלנו נמצא בצד הצפוני של העיר קרוב לסטנלי פארק, כך שהיינו צריכים לחצות את כל העיר, אין כל בעיה, הכבישים רחבים, לא היו פקקים וגם למדנו להכיר את  עיקרון תשתית הרחובות.

הגענו במהירות למלון השוכן על שפת הים,  מלון B.WESTERN SANDS BY THE SEA במחיר 174$ ללילה, בתיה ואני אוהבים את רשת המלונות BEST WESTERN , ביקרנו בהם לא פעם בארה"ב ואף פעם לא התאכזבנו. המלון ממוקם במקום מרכזי וקרוב לרחוב הקניות robson st.

בילינו בוונקובר יומיים וחצי, אפשר לפחות עוד יומיים, מזג האוויר ביום השני היה גרוע, גשם חזק ירד, השתדלנו לא לוותר על הביקורים המתוכננים ליום זה ונרטבנו כהוגן. כך שלא טיילנו הרבה ברגל בפארק סטנלי כפי שרצינו לעשות, אלא הסתפקנו בסיור מלא במכונית, גם להר  גראוס grouse mountain  לא עלינו מאחר ובכל זמן שהותנו בעיר ההר היה מכוסה בעננים, כך שבכל הטיול בקנדה לא הצלחנו לעלות ברכבל על אחד ההרים, נצטרך להסתפק ברכבל בצוק מנרה אצלנו בארץ.

העיר יפה, לא ארחיב את  התיאור  הנמצא בכל ספר, אך במהלך הטיול הגענו לאזור עלוב מאד בפאתי הצ'יינה טאון, אזור אשר השאיר לנו "טעם" לא טוב, הלכלוך, ההזנחה ובעיקר האנשים העלובים רובם מסוממים ללא כל ברק בעיניים.

מקום אשר ניתן לציין לטובה הינו graville island  אליו ניתן להגיע ברכב. וברור המסעדות הטובות (כדאי ללמוד על מיקומם מראש מהספרים), החנויות המפוארות הפארקים,הרחובות, האוניברסיטה, אין מה לדבר – עיר יפה.

 קרוז  7 לילות מקנדה לאלסקה   (ROYAL CARIBBEAN)

זהו, סיימנו בשלב זה (כמעט) את הביקור בקנדה, בצהריי היום השלישי בוונקובר החזרנו את הרכב ששירת אותנו נאמנה בכל הדרך.  בעת הזמנת הרכב בארץ וידינו כי קיימת הסעה (shattle) ממקום החזרת הרכב לנמל היציאה של האוניה לאלסקה.

כבר בהסעה לנמל התוודענו לקבוצת ישראלים אשר אף הם שטים לאלסקה, ואכן פגשנו אותם מידי פעם בשייט.

התרגשנו,שמענו לא מעט על השייט וצפיותינו הרקיעו שחקים.

מסרנו את המזוודות, הענקנו טיפ שמן לסבל על מנת שיקפיד כי המזוודות יגיעו בשלמות לחדר, הסבל לקח את המזוודות, הלך  2 צעדים, הניח אותן על משטח הובלה עליו הונחו עוד מזוודות רבות ומלגזה העבירה אותן לאוניה, אין דבר.

תהליך הרישום היה אדיב,מהיר ומסודר, כל אחד קיבל כרטיס מגנטי אישי עליו כל הפרטים כולל מספר כרטיס אשראי ושעת ארוחת הערב. מרגע זה כל שימוש באוניה נעשה רק עם כרטיס זה כולל ירידה או עליה.

אנחנו בחרנו בחדרים פנמיים בסיפון הגבוה ביותר, בחירת החדרים נעשתה לאחר  מחשבה רבה ובסיכומו של דבר אף הוכיחה את עצמה.

 את האוניה והשייט ניתן לסכם במספר מילים: היה מקסים, הכול !!!

צפיותינו התממשו, נהנינו מאד , מכל רגע. חווית השיט שווה סיפור ארוך בנפרד.

כדאי לציין כאן, כי בעת ביצוע ההזמנה לשייט, נשאלנו אם ברצוננו להסב בחדר האוכל  ארבעתנו בלבד או להצטרף לאורחים אחרים, ביקשנו לאכול לבד, הכרויות נעשה לא ליד השולחן. בפועל, בערב הראשון, הוביל אותנו מלצר לשולחן של 10 סועדים (זוג קנדיים, זוג אמריקאים ושתי בחורות אמריקאיות), בהתחלה התרגזנו, אך אח"כ הפך המושב המשותף לחוויה מאין כמוה, בסיום ההפלגה נפרדנו כידידים ותיקים.

 במהלך ההפלגה עגנה האוניה  4 פעמים אשר  אפשרו לנו לטייל באלסקה.

את כל הטיולים תכננו במרכז המידע הקיים בכל נקודת עגינה, לא נרשמו לטיולים מהאוניה.

 קצ'יקן  ketchikan -   ירד גשם קל. כבר בירידה מהאוניה, בעת שארצי ואני הלכנו למרכז המידע, כבר אז זיהו רותי ובתיה מרכז קניות.

רכשנו כרטיסים לאוטובוס  לסיור בפארק הטוטמים, בנתיב שייט דגיי הסלמון, וביערות שיטוט הדובים .

ערכנו סיור בסביבות העיירה, נהגת האוטובוס לא הפסיקה לדבר (את מי מעניין כמה ילדים יש לה) אך לרוב תיארה את המסלול באופן מקיף. פארק הטוטמים היה מרשים בו מצטלמים בכל מיני פוזות עם הטוטמים.

ההתרשמות מדגי הסלמון הייתה מדהימה. הנהרות מלאים, מה זה מלאים, שיירות שיירות של דגים, אחד אחרי השני, צפוף מאד, מתקדמים לאט כנגד הזרם, במקום בו יש מפלון או מדרגת סלע באמצע מהלך הנהר - הם מדלגים מעליו.

קיימים 5 סוגי סלמון, ביניהם ה- king הענק. הם כל כך צפופים שניתן לכאורה לתפשם ביד, אך כאן אסור לדוג אותם.

ערכנו סיור רגלי קצר בפאתי יער בו מטיילים דובים, ואכן ראינו מרחוק משפחת דובים אך הם נעלמו מהר, בתיה וארצי "תפשו" אותם במצלמה והתלהבו ?!

לאחר סיור שנמשך מספר שעות חזרנו לעיירה, הכרטיס שרכשנו איפשר גם כניסה למוזיאון בית הזונות הראשון של העיירה, לא יכולנו לסרב .

אחרי  הסיור נותר עוד זמן עד להפלגת האוניה. בתיה ורותי משכו אותנו למרכז הקניות שגילו בעת הירידה, קנינו מעילים יפים, אח"כ ראינו את כל נוסעי האוניה מתהדרים במעילים כאלה.

ג'ונו JUNEAU – ירדנו מהאוניה ליום  סגרירי וגשום, במרכז המידע ביקשנו מפות של האזור וקיבלנו הסבר על אתרים בסביבה, ארצי שאל לגביי דובים ונאמר לו כי יש בקרבת העיר פארק גדול של דובים ואף סימנו עבורנו את מיקומו על  גביי המפה.

היעד העיקרי שלנו היה שדה קרח עצום  אשר הגעה אליו דורשת הסעה מיוחדת,
מזג האוויר לא אפשר טיסה עם מסוק  לקרחון אליו רצינו להגיע, לכן נסענו לקרחון באוטובוס תיירים (לכוון אחד),  לא ניתן להגיע עד הקרחון,  קיימת דרך יפה המובילה קרוב לקרחון ממנה ניתן לצפות בצבעיו הכחולים המרהיבים.

שומרי השמורה הציבו במסלול ההליכה גוש קרח גדול אשר נלקח מהקרחון, הגוש היה צלול ושקוף כמו זכוכית מבריקה.

הגשם לא הטריד אותנו מאחר  והיינו מצוידים היטב, נהנינו מההליכה ומהתצפית. במקום קיים מוזיאון (בתשלום), צפינו בסרט מעניין על הגיאוגרפיה של האזור ועל התהוות הקרחונים, לאחר סיור בין ממצאי המוזיאון יצאנו שוב לגשם.

במרכז המידע שבעיר נאמר לנו כי עלינו ללכת כברת דרך ממגרש החניה של הקרחון אל אוטובוס  אשר ייקח אותנו לפארק של דובים, פארק גדול של דובים.

צעדנו במצב רוח מרומם, גשם כבד ירד, אנחנו לבד על כביש באלסקה שמוביל מי יודע לאן. לאחר  הליכה של כשעה (כפי שכבר אמרתי – הגשם לא היווה מטרד) הגענו לתחנת אוטובוס מקומי, לאחר מספר דקות הגיע אוטובוס, ארצי הראה לנהג את המפה  והנהג אישר  שאכן הוא מגיע לפארק, ביקשנו ממנו שיודיע לנו היכן לרדת והתפזרנו באוטובוס. לאחר נסיעה ארוכה, כאשר כבר ראינו שהאוטובוס נכנס לתוך העיר שאלתי את שכנתי לספסל היכן פארק הדובים, היא התפלאה לשאלה  ואמרה כי אין פארק כזה בסביבה. לאחר ברור קצר התברר כי במרכז המידע שלחו אותנו לפארק של  beer ולא של bear . הייתה לנו חוויה שצחקנו עליה הרבה והמשכנו לצחוק כאשר סיפרנו לחבר'ה בארץ.

מזג האוויר הסגרירי לא אפשר הרבה לטייל לכן חזרנו לחוויה של האוניה.

 סקייוויי SKYWAY  -

 ירדנו ליום טיול נוסף בעיירה SKYWAY שבאלסקה. מזג האוויר היה נעים, לא קר .

רכשנו כרטיסים לרכבת עתיקה אשר תיקח אותנו לכיוון מכרות הזהב בדרכי נוף מרשימים ובמסלול מיוחד. בהתחלה קצת היססנו, ראינו כבר מספיק נוף, אך במרכז המידע שכנעו אותנו שזה אירוע מיוחד, ואכן צדקו.

עד ליציאת הרכבת טילנו בעיירה ובסביבתה, עיירה נאה, בנויה כרגיל עבור תיירים עם מסעדות ומסבאות בסגנון המערב  הפרוע או מתקופת הבהלה לזהב.

הזמן חלף במהירות ונאלצנו לקצר את הביקור בעיירה על מנת שלא "לפספס" את הרכבת.

הרכבת יצאה בשעה היעודה. נסענו בדרך נופים פראיים במסלול פראי, נוף מרהיב עוצר נשימה, גשרים  תלויים ושיפועי נסיעה תלולים, הרכבת עצרה ואפשרו לנו לרדת לזמן קצר להתרשם מהנוף והצמחייה.  חצינו את הגבול מארה"ב לקנדה ושם הרכבת עצרה, החלפנו את הרכבת באוטובוס אשר החזיר אותנו לעיירה בדרך אחרת ויפה לא פחות. משך הנסיעה ברכבת כ- 3 שעות והנסיעה באוטובוס ארכה כשעה.

ושוב למנעמי האוניה.

  ICY STRAIT  POINT

אחרי ארוחת בוקר  שאי אפשר היה להפסיק אותה, ירדנו לעיירה.......

נכנסנו למרכז המידע המקומי  והזמנו כרטיסים לשייט לצפות בלווייתנים, קיבלנו הבטחה מפורשת שנראה לווייתנים ( האמריקאיות שפגשנו בג'קוזי באוניה, סיפרו לנו שבשלב מסוים של הקרוז נראה לווייתנים, מזל שלא סמכנו על כך ויצאנו לשייט המתואר כאן, מאחר ובכל השייט בקרוז לא ראינו לווייתנים).

עד ליציאת הסירה היה לנו מספיק זמן להגיע ברגל לעיירה אשר הייתה קצת מרוחקת.

הלכנו במקביל לחוף הים כאשר מצידנו השני יערות כל כך סבוכים שלא ניתן לראות דרכם כלום, מסלול ההליכה היה יפה ונעים, בדרך פגשנו תושבים מקומיים אשר עצרו לשוחח עמנו (יותר נכון – עצרנו אותם), אחד מהם צד סרטנים ענקיים והציג לפנינו את דרך הכנתם כמעדן – מזעזע !!!

רוב התושבים נמצאים במקום ממאי עד אוקטובר, אח"כ עוברים למקום אחר (רובם למיאמי להמשיך באותם עסקים), אי אפשר להישאר במקום בחודשי החורף, אלא אם כן מוכרחים. בחורף קר מאד, הטמפ' מגיעה למינוס 50 מעלות ויותר, השלג מגיע עד המותניים וזמן האור הינו קצר מאד.

טילנו בעיירה חסרת כל ייחוד, משעממת, רבים מתושביה אינדיאנים מקומיים .

כשהתחלנו לחזור לכוון הסירה החל לרדת גשם אך מיד הפסיק.

הסירה אשר לקחה אותנו הייתה גדולה ובנויה משתי קומות, קומה ראשונה ברובה מקורה בזכוכית עד דופן הסירה ואילו בקומה השנייה האזור המקורה קטן יותר ויש יותר מרחב על הסיפון בחוץ.

עלינו ישר לקומה השנייה, עמדנו באזור החשוף, הרוח הכתה בפנינו אך  מרוב התרגשות  לא חשנו בקור.

בתחילה לא הבחנו באף יונק ימי, לאחר זמן מה היסב הקפטין את תשומת ליבנו לכלב ים גדול אשר רבץ על מצוף, וזהו, ים ורק ים.

לפתע הבחנו בלווייתנים (קטלנים), אלה השחורים עם הפס הלבן בצד שבדר"כ  מופיעים בתרגילי לוליינות . התלהבנו, לא הורדנו את המשקפת מהעיניים (מקבלים משקפת בסירה) ועקבנו אחריהם, אך הם קטנים יחסית ללווייתניי הענק שציפינו לפגוש.  לפתע הבחנו מרחוק בזרנוקי המים גדולים. הרבה, הרבה זרנוקים (אלה סילוני מים המתפרצים בעת נשיפת לוויתן )

הקפטיין הזניק את הסירה לכיוונם, ראינו להקה של כ- 20 לווייתנים, רובם ענקיים ובניהם מספר "פעוטות", הם ערכו לכבודנו מופע מרהיב, כלל לא פחדו, התקרבו קרוב לסירה אך עדיין רחוקים.

עקבנו אחריהם, אחרי הנפת הזנב הענק  וה"שפריץ" הנוצר ממכה כזו, הגב המתקשת והצלילה הארוכה, יציאה מהמים והזרקת סילון מים עצום.

אחרי יותר משעה של התבוננות,  נכנסנו בתיה ואני למשטח המקורה שבקומה הראשונה ואילו ארצי ורותי נשארו על הסיפון בקומה השנייה, וככה, כמו שאנחנו מסתכלים מבעד לזכוכית, לוויתן ענק הרים את ראשו  קרוב קרוב אלינו, הסתכלנו לו בעיניים, ראינו את הגבשושיות על ראשו המלבני, והוא כאילו חייך אלינו, שמענו את צעקות ההתלהבות של העומדים על הסיפון, אך הם לא היו קרובים אליו כמונו, ואז הכניס את הראש למים, צלל אל מתחת לספינה תוך התזה עצומה ממכת זנבו והרטיב את הצופים שבסיפון.

סיום מדהים לחוויה יוצאת דופן.

חזרנו לעיירה, טיול רגלי, קניות וחזרה למותרות ולפינוקים שבאוניה. 

ביום האחרון לשייט הטיול נמשך על האוניה.

עמדנו בחזית סיפון האוניה בשעת בוקר מוקדמת מאד, על מנת שלא נפספס את הקרחונים, רצינו לשמוע את רעש הקרחונים הנשברים ולראות מקרוב את מזרקות המים הנוצרות מפגיעת הקרחון הנשבר. ושוב, ארצי ובתיה לא הפסיקו לצלם, כל קרחון שנפל וכל נתז  מים. היה קר מאד , חזרנו לחמימות האוניה, אין כיף יותר גדול מלשבת ליד חלון בחדר האוכל הנעים , לאכול מכל טוב, לשתות שוקו חם ולהביט בקרחונים הכחולים.

 יום  18 מאלסקה לקנדה -

למחרת בבוקר  התעוררנו ב- seward, תחנתה האחרונה של האוניה באלסקה.

המזוודות נלקחו בערב הקודם, הכל בסדר מופתי.

האוניה התרוקנה במהירות, כל אחד ליעדו, לנו חיכה אוטובוס אשר לקח אותנו לנמל התעופה ב- anchorage.

(יש להקפיד כי בעת ההזמנה לקרוז, לציין את היעד הבא אחרי השיט, אחרת נשארים באיזה נמל שכוח אל באלסקה).

 הדרך ל- anchorage שונה לחלוטין ממה שהתרגלנו בקנדה, אמנם הרבה יערות עד והרבה נהרות ואגמים אך נוף הרקע שונה, הרבה קרחונים, הרבה לבן, מעט מאד בתים, פה ושם נראה בית בודד, להקות ציפורים גדולות , נוף מדהים.

הגענו ל- anchorage, נשאר זמן עד לטיסה ויצאנו לטייל בעיר, מזג האוויר היה חמים, עיר נפלאה, גנים פרחוניים, רחובות נקיים, חנויות המושכות את העין והרבה אנשים יושבים בגינה מרכזית מקשיבים לקונצרט.

אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת, טילנו בעיר ובצער רב חזרנו לשדה התעופה.

הטיסה הביאה אותנו חזרה לוונקובר, הזמנו מלון בריצ'מונד, קרוב לשדה עם העברה למלון וחזרה (מלון מצוין, sandman signature , 140 $ לזוג , במלון זה מתאכסנים גם צוותי האוויר).

אחרי התארגנות במלון יצאנו העירה, טיילנו בעיר תעשייתית לחלוטין, פשטנו על
 ה- old navy , ועל מנת לסיים את הטיול עם טעם טוב בפה נכנסנו למסעדה טובה לארוחת ערב עשירה – היה טוב.

 יום 19, 20  מוונקובר לת"א

טיסה מוונקובר לטורונטו, מטורונטו לת"א ואנחנו בבית, עכשיו מחכה לנו כיף מסוג אחר.

;