אורלנדו נובמבר דצמבר 2017

מי הנוסעים?

זוג ושני ילדים (בן כמעט 5 ובת כמעט 10) לנו ולבכורה זה הביקור השלישי בדיסני, לבן זה הביקור השני. בפעם הקודמת היו בני כמעט 2 וכמעט 7. אישתי והילדים דתיים. אני חילונית.

הטיסות הוזמנו ממש במקרה וחופשה של חודש בתיאלנד הפכה בזכות הבאג של אייר קנדה לשבועיים באורלנדו. האם הייתי משנה משהו? הייתי מוצאת כרטיסים ליותר משבועיים. הוכחנו לעצמנו, שוב, שזה פשוט לא מספיק לנו…. אנחנו אנשים לחופשה למרחקים ארוכים יותר.

הטיסות עלו כ 1900 דולר (בפועל ברגע הנתון 7000 ש”ח) לארבעה אנשים. טיסה ישירה עד טורונטו ומשם קונקשיין לאורלנדו. כולל מזוודות וארוחות כראוי לטיסות סדירות שהן לא LOW COST.

רכב הזמנו דרך ממסי. אחרי לחץ מאסיבי מתון הם התקרבו להצעה מהרשת על הרכב שרצינו. זה לא היה פשוט כמו בשנים קודמות, אבל חוץ מעצבים וקצת לחץ זה יצא שווה לדעתי. כרטיס ה AAA לא נתן לנו הנחות, אבל זה בגלל שהיינו בעיקר בפארקים הפעם.

וילה הזמנו בקהילה מגודרת. אותה אחת שכבר היינו בה בעבר, אבל וילה אחרת. למעשה זה היה TOWN HOME שכלל 3 חדרי שינה, סלון, מטבח מצוייד ובריכה פרטית. חוץ מזה יש במתחם הקהילה בריכה מרכזית מחוממת. בלי להוסיף כסף על חימום הבריכה הביתית (לקח מהפעם הקודמת שבה זה עדיין היה לנו קר מדי) שילמתי 1400 דולר על 14 לילות (ניתן היה להוזיל ולוותר על הלילה אחרון ואולי גם על הראשון, אבל זה נראה לי טירוף). המחיר הזה היה תוצאה של מעט התמקחות מנומסת מצידי ויצירת קשר ישיר עם בעלי הוילה (לא דרך אתר תיווך). כמובן ששנייה אחרי ששילמתי את מלוא הסכום חברה שהייתה אצלנו באותו רגע אמרה “תקווי שזה לא עוקץ” מה שהדיר שינה מעיניי בחודש וחצי שלפני הנסיעה, אבל אחר כך הבנתי מחברה שעושה את זה כל הזמן שזה נהוג ורגיל. ובכל מקרה הוילה אכן חיכתה לנו כמובטח.

כרטיסים לדיסני הזמנתי דרך אתר שנתן הנחה מסויימת (לא זוכרת את שמו) וגם ככה הם עלו כ 1500 דולר לכולנו (6 ימי פארקים). היתרון היה שברגע שהגיעו 30 יום ממועד הכניסה לפארק התחלתי להזמין פאסטפאסים לפי תוכנית הימים שלנו. כל יום נכנסתי לאפליקציה והזמנתי ליום שרחוק ממני מרחק 30 יום. קצת עבודה, אבל שווה לגמרי. למרות המאמצים לא הצלחתי להזמין פאסטפאס ל AVATAR FLIGHT OF PASSAGE באנימל קינגדום. בדיעבד אני יודעת למה, אבל על זה בהמשך….

יצאנו עם כ 1700 דולר במזומן ועוד 2 כרטיסי אשראי בינלאומיים, אבל השתמשנו בעיקר בכרטיס שבו החיוב יורד ב 15 לחודש ולא מיידית.

יצאנו לדרך עם 2 מזוודות גדולות ו 2 טרולי (שאחד נשלח כמטען), ועגלה (בוסטר ודאפלבג נשלחו בתוך המזוודה). חזרנו עם 3 מזוודות, דאפל בג, 4 טרולי, עגלה, בוסטר וכיסא לרכב….

ביטוח נסיעות עשינו דרך פאספורטקארד ולשמחתי לא יצא לנו לבדוק אותו.

לטלפונים אני השתמשתי בסים שלי מהבית (גולן טלקום) מה שאומר היו לי 6 ג'יגה ועוד שיחות וסמסים ללא הגבלה, ולאישתי הסמנו סים מגלובל סים (קיבלנו ממסי את הסים) עלות החבילה לאישתי הייתה לדעתי 30 דולר וכללה 3 ג'יגה ושיחות וסמסים ללא הגבלה.

זהו… אפשר להתחיל

*********************************************************

היום הראשון - תל אביב - אורלנדו - טיסות

הטיסה שלנו הייתה אמורה לצאת מתל אביב ב 11:55, אבל רק בדרך לשדה שמתי לב שאייר קנדה הודיעו לי על עיכוב של שעה וחצי.

(טעות שלי. בדקתי בלילה לפני שהלכנו לישון ולא בדקתי בבוקר. חבל כי סתם הפסדנו שעה וחצי של שינה שהיו לגמרי נחוצות למי שהלך לישון בסביבות 2:00 בלילה ולא בגלל אריזות, הפעם סיימתי לארוז יום קודם).

המונית שהוזמנה מראש באינטרנט הגיעה בזמן והייתה מצויינת.

עשיתי צ'ק אין באינטרנט ערב קודם, אבל לא הצלחתי לקבל אישור אז נאלצנו לעשות גם בדלפק (אבל העובדה שעשיתי ברשת קיצרה תהליכים). מקומות ישיבה לא הייתי צריכה להזמין באופן מיוחד בגלל הרכב המשפחה וקיבלנו שלושה צמודים ועוד כיסא צמוד מעבר למעבר.

בילינו קצת בדיוטי פרי ואכלנו אוכל מהבית.

בדיעבד יכולתי הלביא הרבה פחות אוכל כי הטיסה באייר קנדה מאוד מפנקת ולמעשה לא הוצאתי אוכל מהתיק מעבר לדיוטי פרי.

עלינו למטוס שמחים וטובי לבב.

עד עכשיו טסנו לארצות הברית בעיקר עם אלעל מעכשיו אני לא בטוחה שנמשיך…

מקומות הישיבה היו מרווחים יחסית למחלקת תיירים. כל מסכי המגע עבדו והיו נוחים ונעימים לשימוש. מיש רצה קיבל אוזניות והילדים קיבלו תיק עם אוזניות מתאימות לילדים וחוברת הפעלות ומשחקים.

ארוחות עבורנו הזמנתי כשרות ולילדים ארוחות ילדים.

(אנחנו הוצאנו להם מתוך הארוחה דברים שלא התאימו להם מבחינת כשרות והמנות החמות הוחלפו בשמחה בכשרות על ידי אנשי צוות המטוס).

בזמן הארוחה מחלקים מעבר למשקאות גם אלכוהול טוב (כגון בייליס וויסקי ויש גם יין כשר). השרות יעיל ונעים ומחוייך.

הילדים בילו את רוב הטיסה בכיסאות, אבל לא הצליחו לישון (הבעייה בטיסת יום).

בגלל האיחור הקל ביציאה מהארץ התקצר לנו זמן ההמתנה בטורונטו שהיה אמור להיות כ 4 שעות.

כשהגענו לקנדה גילינו שעל כרטיס העלייה למטוס של זוגתי (לטיסה הפנימית9 יש ארבע כוכביות. נשאלנו מה הציוד שלה הוא עבר בדיקה מאוד מדוקדקת. זה היה קצת מלחיץ, אבל נעשה מאוד בנעימים ובנימוס….

אבל אז העגלה שלנו ואחד התיקים צפצפו באופן חשוד וגם אני נאלצתי לעבור בדיקה מדוקדקת כולל בדיקה גופנית. זה הלחיץ קצת את הילדים ולכן גם אותי, אבל נעשה בנימוס. תוחקרתי לגבי מקום העבודה שלי וכשאמרתי שאני אחות נשאלתי לגבי תרופות להורדת ל”ד והאם הן בשימוש במחלקה. כשעניתי בחיוב קיבלתי חיוך רחב והתשאול נפסק. הוסבר לי שחלקן מכילות חומרים שמשמשים בייצור פצצות ולכן כנראה זה צפצף ונשלחנו משם בחיוך ובאנחת רווחה…

אבל… בכרטיס המכס שמילאנו כתבנו שיש לנו אוכל במטען.

(היו לנו שניצלים וקציצות שהיו קפואים בתוך צידנית במזוודה).

זה התברר כטעות כי נשלחנו בהמשך לבדיקה מדוקדקת של תכולת המזוודות.

חששנו שההורדה שלהן מהמטוס תגרום לנו לאחר את הטיסה, אבל הם היו יעילים ופשוט בדקו הכל וזרקו את כל האוכל המבושל.

אז נזכרנו גם באוכל שלקחנו לדרך… הסתבר שרובו גם לא היה בר כניסה לארצות הברית והכל נזרק… את בקבוק הפפסי מקס הסגור פשוט נתתי במתנה לפקידה ששמחה מאוד לקבל אותו.

סיימנו את כל הבדיקות הבטחוניות עם ילד ישן בעגלה.

עלינו שמחים וטובי לבב לטיסת ההמשך באייר קנדה רוז'.

אין מסכים וזה מטוס קטן, אבל לטיסה קצרה זה לגמרי מספיק.

ירדנו באורלנדו לשדה תעופה שומם כמעט לגמרי.

פגשנו את המזוודות שלנו ושמחנו לגלות שהן לא נשארו מאחור בגלל תסבוכת האוכל.

אחריי התלבטויות בחרנו רכב לשביעות רצון הילדה 

(סוג של שדרוג, אם כי אישתי העדיפה רכב אחר)

ויצאנו לכיוון הוילה.

הטלפונים עבדו היטב וללא תקלות.

עצרנו בוולמארט קרוב יחסית לוילה כדי להצטייד באוכל ראשוני ובכיסא רכב עבור ילד שישב בינתיים על הבוסטר של בכורה.

הכיסא עלה 99 דולר במסגרת מבצעי בלאק פריידי בדיוק כפי שהובטח.

לא הצלחנו לקנות כמעט כלום ממה שהתכוונו לקנו במבצעי בלאק פריידי בוולמארט, אבל זה גם כי אני הגעתי חולה (יצאתי די חולה מהארץ וגם בגלל שמסתבר, שוב, שאנחנו פשוט גרועות בדברים האלה...)

בכל זאת הצטיידנו לפחות בקצת אוכל ומשקאות והגענו לוילה בערך בשלוש וחצי בלילה. שמחנו לגלות שזה לא היה עוקץ והכל בסדר. התקלחנו וצנחנו למיטות מותשים…

*****************************

 היום השני - בלאק פריידיי ו WAZE לא מאופסת

 בוקר. הילדים מתעוררים בשבע למרות שהלכנו לישון בסביבות ארבע. איכשהו הם לא ממש מפריעים עד שמונה שאז גם אנחנו מתעוררות. מתאפסים על עצמנו. אני יורדת למטה, מכשירה את התנור והמיקרוגל ומבשלת אורז ופסטה. מאתגר לבשל עם כלים מינימליים, אבל הכלים בדירה לא כשרים אז יש רק את מה שהבאנו מהבית... מאחר שאני מתורגלת זה הולך די חלק.

מרוצה מעצמי על מה שהבאתי מהבית. הילדים מתרוצצים בהנאה.

מתארגנים על ארוחת בוקר מינימלית ונכנסים לאוטו. הקטן עף על עצמו עם הכיסא החדש.

אישתי שואלת לאן נוסעים. התשובה שלי לאאוטלט לא מספקת אותה. אני בודקת שוב ולוקחת אותנו לאאוטלט הגדול יותר שהוא גם רחוק יותר. טעות של מתחילים. רואים שעוד לא עשינו קניות אמיתיות בבלאק פריידי. אבל אפור והגשם מטפטף בערך כמו האף שלי (האף שלי מטפטף הרבה יותר מהגשם, אני ממש חולה ורק אדוויל קולד שהבאתי מהבית איכשהו מחזיק אותי שפויה) אז הולכים על זה.

מגיעים ומתחילים להבין את עוצמת הטירוף. אין חנייה. בכלל. המוני אדם. מחליטים להתפצל. אני יורדת עם הילדים בזמן שאישתי מחפשת חנייה... אני אוספת מפה וחוברת הנחות ואנחנו נכנסים לחנות הראשונה. הילדים בוחרים לעצמם פריטים ואני מודדת לילד נעליים. שורפים שם הרבה יותר מדי זמן עד שאישתי חוברת אלינו. צפוף ואני בעיקר חולה וסובלת. הילדים לא מאופסים. איכשהו יוצאים משם ומנסים לעבור בחנויות באיזו שיטתיות הגיונית. מבינה שכולנו רעבים והבננות מהתיק כבר חוסלו ומוצאת משהו שמותר לנו לאכול שמעודד אותם קצת... מתפצלים שוב.

בחנות היחידה שהיא ממש בשבילי ובשביל אישתי הילדים חסרי סבלנות, אבל גם לנו מגיע…

והאף שלי נוזל ונוזל וגליל הנייר הולך ומתמעט. 

לקראת הצהריים המאוחרות ועוד לא הספקנו המון, אבל חייבים להתקפל. עוד מעט שבת והרי זרקו לנו את כל האוכל המבושל מהבית.

אישתי והילדים מתקדמים לרכב עם החבילות ואני עוצרת בעוד חנות וחוברת אליהם.

אישתי מכניסה לוייז את הכתובת של הסופר עם האוכל הכשר ואנחנו יוצאים לדרך.

מגיעים. הוייז טוענת שזה ממש שם, אבל אין שם כלום. כלומר יש שם המון חנויות, אבל בנקודה שהיא טוענת אין שום סופר.... יש מגרש חנייה! בירור קצר מראה שאין טעות הקלדה, אבל הוייז טוענת שאנחנו שם ובעצם אנחנו במקום אחר.

מתחילים לסוע לכיוון סופר אחר ומוותרים. הוא רחוק מדי והשבת בפתח. מחליטים שנסתדר עם מה שיש (טונה, פסטה, אורז...) ונבשל ביצים קשות. מזל שעשינו קצת קניות בלילה והבאתי גם אוכל מהבית.

מגיעים הביתה סמוך לשבת. מתארגנים. קר מדי בשביל לקפוץ לבריכה. משאירים כיריים דולקות ובחדר למטה טלוויזיה על ערוץ ילדים כלשהו. אין מאושרים מהילדים שלנו מהמחשבה על טלוויזיה ועוד בשבת.

מדליקים נרות.

מקדשים על מה שיש ואוכלים בכייף.

בעצם אנחנו גם גמורים מעייפות וכולנו נרדמים מול הטלוויזיה למטה בין המזוודות (בחדר הפנוי) ולאט לאט במהלך הלילה זוחלים איש איש למיטתו. בת התשע היא האחרונה להרדם. לגמרי דומה לאמא שלה.…

******************************************************

 היום השלישי - שבת מנוחה (ובריכה), עידכוני סופר ודאון טאון יוניברסל

 בוקר. הילדים מתעוררים בשש ומצליחים לא להעיר אותנו עד שבע. עדיין די אפור בחוץ, אבל חדר השינה שלנו דרומי ואין תריסים של ממש.

אני יורדת איתם למטה ומשאירה את אישתי לתפוס עוד קצת שינה.

הם רוצים בריכה ואני נעתרת למרות הקור.

גם אישתי מתעוררת ומשקיפה עליהם מלמעלה... כשהם כבר ממש קפואים הם פולשים לאמבטיה הענקית שלנו לאמבטיה חמה. מתלבשים ויוצאים לטיול בקהילה המוגדרת, נחושים להגיע לגן המשחקים. מוצאים אותו והוא אחלה! מבלים שם בכייף. מתחממים בשמש ומתלהבים מהסנאי שמשוטט לו.

חוזרים הביתה ועולים על בגדי ים וממשיכים לבריכה הקהילתית המחוממת. אני במים, אישתי בחוץ. לכבוד החג יש הפעלות לילדים ואנחנו מתלהבות מהסדר והארגון האמריקאים. כולם עסוקים בלהנות תוך פרגון למפסידים. כולם יוצאים מרוצים.

אבל עדיין קצת קר ואנחנו עייפים אז אנחנו מתקפלים הביתה לארוחת צהריים של פסטה וטונה.

משכיבות את הילדים והולכות לישון קצת עד מוצאי שבת. רק כשקמנו גילינו שהילדים לא ישנו בכלל!

יוצאים מהבית מעוצבנים כי הם עייפים, אבל מחליטים לא לוותר.

 במוצאי שבת בדקנו שוב את הכתובת של הסופר המדובר.

הכתובת שהקלדנו הייתה נכונה, אבל וייז המשיכה להתעקש... בסוף מצאנו דרך גוגל מפס רחוב סמוך לסופר ואליו כיוונו את הוייז וככה הגענו למקום הנכון ואז הגדרנו אותו בטלפון שלי כמקום העבודה. במכשיר השני עדיין היא שלחה שוב למקום שבו שלחה בהתחלה, אבל אנחנו כבר ידענו לוודא שאנחנו מגיעות לסופר שסמוך לרחוב שידענו שהוא הנכון.

זה אכן היה גן עדן לשומרי כשרות.

מחלקה כשרה ענקית ומגוונת במחירים סבירים לגמרי וחלקם אף זולים ביחס לארץ.

בסופר עצמו גם במחלקות אחרות מוצרים כשרים מסומנים עם תווית כחולה וכיתוב KOSHER כדי שיהיה קל להתמצא.

הצטיידנו כהלכה ואז המשכנו לדאון טאון יוניברסל.

הצטיידנו גם בכדורי צינון חדשים ויעילים מאוד שקידמו את תחושת ההחלמה שלי.

ורק אז המשכנו לדאון טאון יוניברסל…

המון אנשים. חנויות. אבל אין הרבה אטרקציות מסביב ובדיעבד לא התלהבנו במיוחד.... מילא. סטארבקס משפר לכולנו את מצב הרוח. כנראה שלא נחזור לשם בקרוב.

מגיעים חזרה הביתה אחרי חצות.

מחר אנחנו במג'יק קינגדום.

***************************************************

 היום הרביעי - בחזרה לממלכה הקסומה

 תודות לג'ט לג קמנו מספיק מוקדם כדי להגיע לפארק בפתיחה. זה היה חשוב כי היינו צריכים לתקף את הצמידים וגם להגיע בזמן למתקן שרצינו ולא הצלחנו להשיג אליו פאסטפאס. המתקן היה seven dwarfs mine train והבדיקות שלי הראו (עשיתי הרבה מאוד עבודת הכנה לקראת דיסני בעזרת האפליקציה ועזרים נוספים) שמוקדם בבוקר התור אליו יחסית קצר (לדעתי כי הוא יחסית מרוחק מהכניסה). הפאסטפאס הראשון הוזמן במקום יחסית קרוב אליו כדי שלא נתרוצץ בפארק כמו עכברים מסוממים נטולי מטרה.

אמנם התעכבנו לא מעט במשרד הקבלה כי מקבל הפנים היה מאוד נחמד והסביר הכל וגם נתן לי כרטיסים בגיבוי לצמידים ומפות ועצות (כשמישהו כל כך מנומס לא נעים להגיד לו שאת רוב מה שאמר כבר ידעתי, אבל מצד שני הוא גם חידש לי לגבי משחק שיש בפארק שעליו לא ידעתי...), אבל עדיין הגענו למתקן כשלא היה בו הרבה תור. זה היה נהדר אבל.... בתור המתקן הראשון לבן הכמעט חמש זה היה טיפה יותר מדי ומאותו רגע הוא חשש מאוד מהמתקנים. ולרוב הוא ילד די אמיץ... איכשהו עברנו את המשוכה הזאת במהלך ימי הפארקים אבל למדנו לעתיד.

עברנו למתקנים הבאים לפי תוכנית הפאסאפאסים . חווינו בפעם הראשונה את האחוזה הרדופה, עפנו עם פיטר פן ובכלל נהנינו מאוד.

אוכל הבאנו בעיקר מהבית וקצת קנינו ממה שמותר לנו בפארק.

היה חם. וצפוף בצורה לא אופיינית.

נכון, זה היה יום ראשון שהוא תמיד עמוס, אבל זה יותר מזה. מסתבר שהייתה בעיר תחרות cheerleaders שלב מתקדם בשעות הצהריים הפארקים הוצפו בקבוצות. איכשהו ניתבנו נכון עם הפאסאפאסים, ויתרנו על מתקנים אהובים שידענו שנעשה ביום הפארק הבא וסך הכל זה היה יום מוצלח וקצר (בימים א, ג, ה יש את מסיבת חג המולד ולכן עבורנו הפארק נסגר ב 18:00). הבכורה ואני החלטנו לעמוד בתור שהתארך מעבר למתוכנן, אבל אישתי והילד שלא יכל להצטרף ניצלו את הזמן לשינה ומנוחה כך שזה היה לטובה.... הרגשנו מאוד את העייפות והבנו שזאת הפעם הראשונה שאנחנו מגיעים לדיסני לפני שהתאוששנו מהדרך.

מאחר שזה היה יום קצר (רק בערך משמונה בבוקר עד 19:00 בערב) החלטנו לשלב גם קצת קניות ועצרנו בוולמארט בדרך חזרה. אישתי כבר לא הצליחה לעמוד על הרגליים ומדדתי עבורה בטיג'י מקס נעליים בכמות מסחרית (זוג אחד התאים והציל את המצב). בכלל האישה והילדים נרדמו באוטו ואני ניסיתי לקנות דברים לפי הרשימה. יום קצר זה לא ממש היה…

חזרנו הביתה מותשים. התארגנו על ארוחת ערב טובה וצנחנו למיטות. הילדים רצו בריכה, אבל היה קר מדי. למחר תוכנן לנו עוד יום ארוך שצריך להתחיל כמה שיותר מוקדם כי נורא רצינו להצליח ולעלות על avatar flight of passage באנימל קינגדום וקיוווינו שאת נגיע מוקדם נצליח לעמוד פחות משעתיים בתור.…

***********************************************

 היום החמישי - אנימל קינגדום אהובתי

 קמנו מוקדם ממש ומתורגלים הגענו לפארק מצוידים במשקאות ואוכל. את הצמידים השארנו מדי לילה במכונית כדי שלא נשכח אותם בוילה… כשירדנו הקפדנו לצלם את השלט של השורה שבה חנינו. זה הוכיח את עצמו יעיל תמיד ואני ממליצה בחום. מאחר שרצינו מאוד לנסות לחכות כמה שפחות במתקן האוואטר התפצלנו כבר בכניסה. אני נשארתי עם הילד לעבור את הביקורת של בעלי התיקים ואישתי והבכורה טסו לכיוון פנדורה כדי לנסות לתפוס מקום טוב בתור.

כשסיימתי עם התיקים והחבילות (אצלי הליכה לפארק היא מבצע מאורגן. יש בתיק בגדים להחלפה לילדים. כובעים. שכמיות למתקנים הרטובים ובכלל לרגעי גשם. כירבוליות. קפושונים כי בערב ובבוקר קריר ואפילו קר. צידנית קטנה עם מים, סודה, מיץ, ד”ר פפר, מקלות גבינה, פירות וירקות חתוכים ובתיק יש שקית חטיפים מלוחים וקרקרים… חוצמזה יש את שרשרות הפינים, מצלמת אקסטרים סוללות ניידות למכשירים הסלולרים, צמידים ושרשרות מהבהבים ללילות…. בקיצור בית שלם בעגלה.) התחלנו לחפש אותן בתור. מסתבר שבבוקר התור מתחיל כבר בגשר הכניסה לפנדורה ומתפתל לו עד אפריקה. ובדיסני כמו בדיסני יש סדר ושיטה. בתחילת התור יש איש עם שלט שאומר THE LINE STARTS HERE וכולם פשוט עומדים. התור כל הזמן מתקדם ואף אחד לא מנסה לחתוך או לטעון שהוא היה כאן קודם. במקומות שבהן התור עובר על פני מעברים יש אנשי צוות שדואגים שהתנועה תזרום. וכל הזמן הזה התור נשמר בחיוך. בלי חבלים, בלי גדרות. בהמשך התור מתפתל בתוך המקום הייעודי בפנדורה וככל שהשעות מתקדמות התור הופך לתור שרובו פנימי, אבל בבוקר אנשים פשוט עומדים בתור בחוץ…

כשמגיעים לנקודה קריטית במתקן (לפני שהתור נכנס פנימה) זה הזמן לדווח שיש ילד שלא יכול לעלות למתקן ואז מקבלים את כרטיס הבייבי סוואפ שהוא למעשה פאסטפאס. בשלב הזה אישתי והבכורה המשיכו לחכות בתור ואני עברתי עם הילד למתקנים אחרים. בסופו של דבר הן חיכו מעל שעתיים בתור, אבל הבכורה זכתה לעשות את המתקן פעמיים כי לקחתי אותה איתי כשהגיע תורי.

הפאסטפאסים שלנו לאותו יום היו מרווחים, מה שאמר שלמעשה לא יכולנו לנצל פאסטפאסים נוספים במהלך היום (השגנו ל NAVI RIVER פאסטפאס רק לשעות הערב) אז היום היה מתוכנן יותר למתקנים בלי הרבה תור, או מתקנים שידענו איך לנווט אליהם. מתקנים שהיה לנו פאסטפאס עבורם ליום אחר והיה בהם תור ארוך פשוט נדחו לאותו יום.

מאחר שזה פארק שאנחנו כבר מכירים (ומאוד אוהבים) החלטנו הפעם להתמקד יותר במתקנים ופחות ביער והמקומות האחרים שיש לו להציע. אבל לדעתי זה פארק שלגמרי אפשר לבלות בו יומיים ויותר.

את המסע שלי באווטאר דחינו לזמן סמוך לפאסטפאס שהיה לנו ל NAVI RIVER בדיעבד סמוך מדי. זה אילץ אותנו לרוץ לשם וגם לרוץ לפאסטפאס האחרון לאותו יום RIVERS OF LIGHTS במיקום מועדף. כרגיל חשוך מאוד באנימל קינגדום בלילה ומומלץ להצטייד מראש בדברים זוהרים. אנחנו הגענו מצויידים… בדיעבד בפעם הבאה אדאג לצייד גם את העגלה בדברים זוהרים.

כשיצאנו מהאווטאר גילינו שהילד שיכנע את אישתי לקנות לו באנשי משלו. פייר הגיע לו על כל הסבלנות ונפרדנו מעוד כמה עשרות דולרים… אני נהנית לשחק איתו בעצמי, כך שאין תלונות.

בזמן שאישיתי והילד (המאוד עייף כי הוא לא נרדם בעגלה היום) ישבו על הספסלים של נהרות האור אני והבכורה עשינו את האוורסט שלוש פעמים ברצף (צריך לרדת ולעלות מחדש בכל פעם). המופע היה מרהיב למרות שאין בו זיקוקים (בכלל האנימל קינגדום הוא פארק שנסגר מקדם בגלל החיות ואין בו זיקוקים).

בגלל פנדורה הפארק היה עמוס מאוד. הרבה יותר מאשר בכל ביקורינו הקודמים. בכל זאת הצלחנו להשתחל למיקום טוב במופע מלך האריות, לעשות את מתקן הדינוזאור שאני כל כך אוהבת, לצחוק עם הילד ב ITS TOUGH TO BE A BUG ולהתפעל מעץ החיים המתעורר. הצלחנו גם להצטלם עם דונלד ועם פליק. אין מה לומר שפנדורה מדהים ודיסני יודעים לדאוג לכל פרט ככה שהאשליה תהיה מושלמת. אפילו הבכורה אמרה באיזשהו שלב “הם פשוט גאונים”.

כרגיל יצאנו מהפארק רק כשגירשו אותנו ויש מצב שעצרנו לרגע בחנות כלשהי בדרך הביתה, אבל אני לא יכולה לחתום על זה…

מה שבטוח זה שהקטן נרדם באוטו פחות או יותר כשיצאנו מהחנייה.

ולגבי תעלומת הפאסטפאסים לאווטאר… כשנכנסתי עם הבכורה למתקן פגשנו אנשים עם פאסטפאס ושאלתי אותם בהתפעלות איך הם השיגו פאסטפאס. הם השיבו שהם קיבלו אותם במסגרת החבילה של הלינה במלון של דיסני… כלומר הם לא ניצלו את הזכות להזמין בעצמם 60 יום מראש, אלא ממש קיבלו אותם. כך שלא היה לי סיכוי. לגבי השאלה איך יש תור של שעתיים מיד כשהפארק נפתח הסביר לי איש צוות כי אנשים מגיעים לפארק ב 7:00 (שעתיים לפני שהפארק נפתח) ומחכים ליד השער. ברגע שהשער נפתח (שעה לפני שעת הפתיחה הרשמית של הפארק) אנשים רצים למתקן ועומדים בתור ואז ברגע שהפארק נפתח הם מתחילים להיכנס למתקן. אני מניחה שתגידו (כמו שאני אמרתי) “אבל ככה הם במילא מחכים את אותן שעתיים שאישתי ובתי חיכו”. אתם לא טועים, אבל זה בדיוק מה שהם עושים. אני חושבת שהסיבה היחידה לעשות את זה היא לא “לבזבז” שעתיים של זמן פארק על עמידה בתור. הבחור סיפר שהתור הקצר היחיד שהוא ראה למתקן היה ביום של סופת ההוריקן קצת לפני שסגרו אותו לקהל. אישתי אומרת (בצדק) שהמבחן להצלחת המתקן היא האם תהיה מוכן לעמוד שוב בתור אחרי שעתיים של תור. התשובה היא חד משמעית – כן! בתור עצמו יש את המעבדה שבה רואים אווטאר בתוך מיכל זכוכית ואטרקציות נוספות שפיספסתי כי נכנסתי באמצעות הפאסט פאס.

************************************

 היום השישי - הוליווד סטודיוס

 קמנו בבוקר בקושי. לא יכולנו להגיע ממש מאוחר כי היה לנו פאטפאס ל FROZEN SING A LONG לעשר בבוקר. מתורגלים הגענו לשער כדי לגלות שהילד השאיר את הצמיד באוטו… למרות שהיה לנו כרטיס גיבוי החלטנו שאישתי תלך לאוטו להביא את הצמיד ואני אעבור את הביטחון עם הילדים.

עוד עצירה בסטארבקס כדי שאני אהיה שמחה וטובת לבב והתקדמנו לכיוון המופע. נהנינו מאוד מהמופע (אהבנו אותו מאוד גם בפעם שעברה והפעם זה היה לא פחות מוצלח למרות שזה היה קצת שונה). השלג המלאכותי שפיזרו עליו בסוף המופע שימח מאוד את הילדים.

משם המשכנו לפגישה משמחת עם אולף ולמופע הפעלולים של אינדיאנה ג'ונס. לא פסחנו גם על מתקן מלחמת הכוכבים.

בגדול הוליווד סטודיוס זה פארק רגוע יותר וקטן בהרבה מהאחרים ובתור היום השלישי ברצף זה לגמרי התאים לנו. ידענו שיש לנו רק יום אחד בפארק הזה (באנימל ובמג'יק תוכננו לנו יומיים בכל אחד) ובכל זאת בחרנו לוותר על מתקנים מסויימים.

זכינו לראות הצצה לסרט COCO שיצא באותם ימים לאקרנים ונהננו מהאווירה הרגועה של הפארק. גם את מתקן מלחמת הכוכבים הצלחנו לעשות שוב.

הצלחנו לעשות את TOY STORY MANIA פעמיים בזכות ניהול נכון של פאסטפאסים. וויתרתי על מלון האימה כי אף אחד לא רצה לעלות איתי ולא התחשק לי לעלות לבד. זכינו הפעם לעשות גם את ROCK N ROLLER COASTER של אירוסמית.

לא פיספסנו גם את מופע החג על גבי השדרה המרכזית שכלל סרטונים וזיקוקים ועוד… למופע FANTASMIC הגענו במקרה פשוט כי היה פאסטפאס וזה נשמע נחמד ואיזה מזל שלא ויתרנו עליו. מופע מרהיב עם מים ואש וזיקוקים.

יצאנו מהפארק מותשים, אבל עדיין הרגשנו שזה היה יום יחסית רגוע ונינוח.

נגמר פרק הפארקים של השבוע הראשון.

מחר קצת טבע אם רק נצליח לגרד את עצמנו מהמיטה…

 **************************************

היום השביעי - דייטונה ביץ' ומגדלור

 קמנו בקושי. שלושה ימי פארקים עם ג'ט לג נתנו את אותותיהם. התכנון המקורי היה לשחות עם פרות ים (MANATEES) אבל פשוט לא היינו במצב לקום מוקדם מספיק וכדי להגיע לשם היינו צריכים לסוע שעתיים.

קמנו בנחת והתארגנו על ארוחת בוקר קלה. החלטנו סופית לוותר על משחק הכדורסל שתוכנן לאותו הערב. פשוט לא היה לנו כוח וחשק לעוד מקומות רועשים והומי אדם. החווייה הזאת תצטרך לחכות לפעם אחרת (וזה למרות שהלו”ז תוכנן במיוחד כדי שנצליח לעשות את זה כי הקבוצה שרצינו לראות שיחקה רק ביום הזה באורלנדו). החלטתי לעשות שינוי ולהחליף בין הימים.

אז ב 11:00 וקצת סופסוף היינו בדרך לדייטונה ביץ'. 

אין כמו הרגשה של ROAD TRIP לאושש גם עייפים כמונו. היה כייף לשבת כולנו ביחד באוטו, לשיר ולהתפעל מהנוף. אימצנו עיניים בחיפוש אחרי תנינים בצד הדרך, אבל כנראה שכאלה רואים בעיקר באוורגליידס.

הגענו לדייטונה ביץ' וחיפשנו את הירידה לחוף. קראנו שאפשר לסוע על החולות עם הרכב וזה מה שתיכננו לאותו בוקר שכבר הפך לצהריים. זה היה כייף. נסענו לכיוון אחד. הגענו לנקודה שבה לא ניתן לסוע וחקרנו קצת את האיזור. נסענו עם מטען פתוח ואני והילדים ישנו עם רגליים משתלשלות החוצה. היה כייף ואין כמו ים כדי להרגיש בחופש.

מחיר הכניסה הוא 10 דולר (אם אני זוכרת נכון) וזה מקנה שתי כניסות לחוף לאותו היום.

https://www.daytonabeach.com/things-to-do/the-beach/driving/

חשבנו, כמו תמיד, שאצלנו הים לא פחות יפה. אבל היי, כאן זה אוקיינוס ואפשר לסוע על החוף ממש! 

אחרי שעה בערך ירדנו חזרה לכיוון הכניסה ושמנו פעמינו לנסיעה בכיוון השני. כשהיינו מחוץ לחוף הצטיידנו בארוחה קלה. בינתיים חשבתי מה נעשה כשנסיים שם והחלטנו שהמגדלור נשמע כמו אופציה מצויינת.

אישתי נהנתה מאוד מהנסיעה על קו המים ונסענו מרחק מרשים, אבל הגאות כבר התחילה ורצינו מאוד להגיע גם למגדלור. אז משכנו כמה שיכולנו. הנסיעה הפעם הייתה קצת קשה יותר כי הרבה פסולת הייתה בשולי החוף.

יצאנו מהחוף שנייה לפני הגאות והתקדמנו לכיוון המגדלור. הפעם מתפעלים מהבתים מהצד השני שלהם.

אולי זה בגלל שאנחנו תל אביבים ואולי סתם ים עושה לנו את זה, אבל הרגשנו מאוד בחופש.

הגענו למגדלור בזמן. שילמנו את דמי הכניסה וקיבלנו צמידים.

התחלנו להסתובב בשטח ולשמוע הסברים מוקלטים. הילדים לקחו דף שעליו היו מוצגים שהיו אמורים לחפש ברחבי המוזיאון ונהנו מאוד מהמשחק הזה.

נהננו גם מחקר הגנים שלהם והכי מזה שפגשנו צב ענקי!

לנו זאת פשוט הייתה חוייה מסוג אחר, ואני גם נהניתי מאוד מהעמקת הידע שלי לגבי המתיישבים הראשונים שם.

לקראת סוף הסיור עלינו למגדלור. 204 מדרגות אם אני זוכרת נכון. הילדים עלו בקלילות, אישתי קצת אחריהם ואני נגררתי בסוף. אף פעם לא חיבבתי מדרגות, אבל המראה למעלה היה מקסים ושווה לגמרי את הטיפוס.התחיל להחשיך וירדנו למטה כדי לראות את המגדלור דולק (הוא עדיין פעיל).

http://ponceinlet.org/

משם המשכנו לשוטט קצת ברכב בעיירה הזאת ולחפש בתים מקושטים לחג. צוהלים עלם כל בית וכל אור וחשובים שיש מקומות שברור לגמרי איך יצאו מהם סיפורים על שדים ורוחות.

נהנינו כי זה הרגיש מגע עם “אמריקה האמיתית”, שונה כל כך מהעולם הקסום של דיסני ועם זאת מושך.

בדרך חזרה עצרנו (איך לא) בסטארבקס מתבאסים לגלות שהארצות הברית לא נמצא קפסולות סטארבקס תואמות למכונת הנספרסו שלנו. נו מילא, נצטרך לתכנן טיול לאירופה…

הגענו הביתה עייפים אך מרוצים עם אוטו מלא בחול. החלטנו לא ללכת לישון מאוחר מדי כדי שמחר, אולי, נצליח לראות גם פרות ים.

קינחנו (מול הטלוויזיה) בארוחת ערב של צ'יפס ונקניקיות ומרק עגבניות משובח.

*******************************************

 היום השמיני - MANATEES

 קמנו בבוקר בשעה סבירה. כנראה רעננים מכל אוויר הים של היום הקודם. בלילה מצאתי עוד מקום שמאפשר לשחות עם MANATEES אבל מוציא סיורים גם ב 11:30. מאחר שזה אמר שעתיים נסיעה לפחות וגם קיבל המלצות טובות מאוד החלטנו ללכת לשם.

התקשרתי בשביבות שמונה בבוקר ושאלתי אם הם מוציאים סיורים ב 11:30 ונעניתי בחיוב. הסברתי שיש לנו שעתיים נסיעה כדי להגיע אליהם ושאלתי האם לצאת לדרך. התשובה הייתה חיובית. אז העמסנו את עצמנו. בגדי ים ובגדים להחלפה ויצאנו לדרך…

בדיקת המסלול העלתה שאם לא ניסע בכביש אגרה אנחנועלולים לאחר, אז בחרנו בכביש הזה וקיווינו לטוב. ההתחלה עברה בשלום, עצרנו בעמדת תשלום והמשכנו הלאה, אבל אז פיספסנו עמדת תשלום.. אישתי נלחצה כי לא לקחנו חבילה שכוללת כבישי אגרה. שאלנו בעמדה הבאה והתשובה הייתה “תקבלו חשבונית בדואר”. שנייה של לחץ מהחשבונית שתרדוף אחרינו ואז נזכרתי שיש לנו חשבון SUN PASS שפתחתי בפעם הקודמת ולא טרחתי לסגור (אפילו עם כמה דולרים בחשבון). ניסיתי להתחבר ולא הצלחתי, אבל ידעתי שזה יהיה בסדר. המשכנו לשלם בעמדות הבאות ואז הגענו לקטע של TOLL BY PLATE ושמחתי עוד יותר על החשבון. צילמתי את מספר הרכב כדי שאעדכן אותו בחשבון וזכרתי שיש לי 72 שעות מרגע המעבר בכביש האגרה כדי להסדיר את התשלום.

עברנו ליד חוות תנינים ואישתי טענה שראתה תנין. אני לא ראיתי כלום למרות שלא הפסקתי לחפש...

קצת לפני ההגעה למקום ראיתי סופר שידעתי שיש בו באגטים שאנחנו יכולים לאכול. סטינו לרגע מהדרך וכולם היו מרוצים עם לחם טוב ומקלות גבינה.

הגענו למקום המתוכנן ב 11:05 ויצאתי מהרכב כדי להסדיר את הפרטים.

“​​​​​​​DID YOU MAKE A RESERVATION?”

לא, אף אחד לא אמר לי שצריך כשהתקשרתי הבוקר.

“את בטוחה שדיברת איתנו? אצלנו תמיד אומרים שצריך הזמנה”

התעקשתי שלא אמרו לי והראיתי את המספר

“WELL THATS US”

“I AM VERY SORRY BUT WE ARE FULLY BOOKED FOR 11:30”

הסברתי לו שכרגע נסענו שעתיים כדי להגיע אליהם ושבטלפון לא דיברנו על הזמנה. הבחרוה אפילו סכרה שדיברנו בטלפון. הוא היה נחמד ולבבי ואמר שמאחר שזאת טעות שלהם, אבל אין להם סירה פנויה, הוא יוציא עבורי במיוחד סיור בשעה 15:00 עם אחת הסירות שתחזור. התלבטתי כי השמש שוקעת בסביבות 17:00 ואז מתחיל להיות קר ואמנם זאת פלורידה, אבל בכל זאת דצמבר… ביקשתי לחשוב על זה והוא ביקש שאשתדל להודיע לו בשעה הקרובה מה החלטתי.

נכנסתי לרכב וניסינו למצוא אופציות אחרות ומצאנו מקום שנשמע טוב ואמר שהוא יכול להוציא לנו סיור בקרוב. הכנסנו את הכתובת שלו לגוגל מאפס ויצאנו לדרך, הוא היה מרחק כ 15 דקות נסיעה מהמקום שבו היינו. בדרך עצרנו במקום שחשבנו שהוא המקום הנכון, אבל הסתבר שטעינו והם לא מוציאים יותר סיורים היום. הראיתי את מספר הטלפון הואיש (הלא מאוד נחמד) אמר שזה לא הוא, אבל אין אף אחד בסביבה שמוציא סיורים אחרי 10:00. חזרנו לרכב וגילינו איפה טעינו והגענו למקום הנכון. האיש שכבר חיכה לנו בחוץ סימן לנו שזה הוא וירדנו מהרכב. הודענו למקום השני שהחלטנו לוותר על הסיור של 15:00

המקום נראה קצת עלוב. לא מתחוזק וחדש כמו זה אלו שכרגע עזבנו, אבל היינו נחושות לשחות עם פרות הים והחלטתי ללכת עם תחושת הבטן שלי. האיש הנחמד הסביר שהם לא מקום גדול ולכן אין להם סרט הסבר משלהם.

הכללים לשחייה עם פרות הים מאוד נוקשים מאחר שמדובר בחיות בר מוגנות. צפינו בסרטון ותרגמנו לילדים את מה שחשוב.

קיבלנו חליפות צלילה ויצאנו לדרך.

הספינה נראה די ישנה ורעועה והמנוע שלה היה רועש ואישתי הספקנית לא הפסיקה לרטון באוזניי “בטח לא נראה כלום, הם רק יסובבו אותנו ובסוף נחזור בלי שראינו כלום”. ואני המשכתי להיות אופטימית ולקוות לטוב. בינתיים ראינו גם את הבית של ג'ון טרבולטה על הנהר ועוד בתים מרשימים ולמדנו על מחירי הדיור ועל סגנון החיים באיזור הזה. הילדים לא הפסיקו להתלונן שחם להם בחליפות הצלילה...

ואז הגענו לנקודה מסויימת בנהר (קשה לקרוא למקום הזה נהר כי זה מפותל כל כך ורחב כל כך שלעיניים הישראליות שלנו זה נראה כמו אגמים) והמדריך אמר “רדו למים, יש כאן קבוצה של פרות ים” וירדנו, קצת ספקנים, ותוך שנייה הייתי מעל יצור ענקי!! וזה היה מדהים כשהוא נתן לי לגעת בו. היה לו עור חם ומכוסה ירוקת והוא היה עצום בגודלו!! כבר ראינו אותם בעבר, אבל אף פעם לא כל כך מקרוב ובתיאוריה מבינים שהיצור שוקל 800 פאונד (בערך 350 ק”ג), אבל רק מעליו פתאום מבינים כמה הוא גדול.

אז שחינו במקום מופלא. הילדים שחו לצידי וקצת נלחצו ובאיזשהו שלב חזרו לסירה לנשנש ואנחנו המשכנו לצוף בין פרות הים. היה רגע שהייתי מוקפת בשלושה יצורי ענק כאלו. לגמרי חווייה מדהימה. הבחור סיפר שזאת נקודה שהם תמיד הולכים אליה (ושאר הסירות לא) כי הם יודעים שזה מקום אהוב על פרות הים. המים שם יחסית רדודים ויש הרבה עשב שהן יכולות ללחך… אישתי טוענת שבמרחק ראתה גם תנין, אבל הבחור טען שאין תנינים איפה שיש פרות ים..

המקום:

http://www.familyadventurecharters.com/

אנחנו היינו הישראלים הראשונים שהם פגשו בחייהם והשארנו רושם טוב. בבקשה אל תקלקלו אותו!

כשחזרנו הילדים גם קיבלו מהם צמידים במתנה והוא התפעל לשמע העברית (כאמור לא פגשו ישראלים ולא שמעו עברית מעולם).

כשהיינו על הנהר המדריך סיפר לנו שיש מקום שנקרא MONKEY ISLAND אז הלכנו לשם בתום הסיור. בדיעבד זה היה יפה, אבל לא מלהיב כי אי אפשר להתקרב לקופים, רק לראות אותם מרחוק. מדובר בדור שני לקופים שניצלו ממעבדות ניסויים.. סיפור נחמד למי שיושב בבית הקפה הסמוך, לא מקום לסוע אליו במיוחד.

ניווטתי אותנו למקום לא רחוק שקראתי עליו (שמורת טבע) שגם הם המליצו לנו עליה, אבל עד שהגענו הם היו בשלבי סגירה וקצת הצטערנו כי נראה שזה היה מקום נהדר לבלות בו כמה שעות.

https://www.tripadvisor.com/Attraction_Review-g34162-d130522 -Reviews-Crystal_River_National_Wildlife_Refuge-Crystal_Rive r_Florida.html

בהחלט ממליצה למי שפחות מאותגר התארגנות מאיתנו לנסות לשלב גם את המקום הזה. אנחנו בטוח נבוא אליו אם נגיע שוב לסביבה בעתיד.

הסתובבנו קצת בסביבה וניסינו למצוא גישה לנהר במקום שהמליצו עליו בשמורה, אבל הלכנו לאיבוד ובסוף השמש שקעה והתחיל להיות מאוחר והחלטנו לסוע הביתה. הפעם בחרנו בדרך ללא אגרה שהייתה יותר “אמריקאית” ונהננו מהנופים האחרים. הבכורה ואני גם עצרנו באיזו חנות שסיקרנה אותנו וקנינו כלמיני קישוטי חג מולד ושטויות אחרות.

קצת לפני הבית נתקלנו בחנות גדולה של TARGET ועצרנו שם לקצת קניות וצחוקים.

בסופו של דבר זה היה יום די מושלם למרות שכלל כארבע שעות של נסיעה נטו (שעתיים לכל כיוון), אבל לקחנו את זה בחשבון כשהחלטנו על טיולי כוכב.

במצלמת האקסטרים יש תמונות וסרטונים של פרות הים, אבל הם עדיין במצלמה…

 הגענו הביתה סחוטים, אך מאושרים.

מבחינת אישתי (חובבת החיות) היום הזה הצדיק את החופשה כולה

אני חייבת לומר שהשחייה ככה קרוב ליד חיית פרא בהחלט מהווה נקודה חיובית ומדהימה מאוד גם מבחינתי.

******************************************

 היום התשיעי - אינטרנשיונל דרייב וגם לומדים לעוף

 בוקר נינוח. מלכתחילה החלטנו שהיום הזה יוקדש לאינטרנשיונל דרייב שלא ממש חקרנו בביקורים הקודמים שלנו. זה יום שישי וזה יום קצר, אבל בעיקר מתחשק לנו להיות בחוץ.

מתחילים לסוע ואני מובילה אותנו ל WONDER WORKS כי קראתי ביקורת שעתשה לי חשק לבקר שם. מוצאים חנייה לא רחוק והולכים לבית ההפוך. זה נראה מגניב, אבל לאישתי לא מתחשק וזה די יקר ואנחנו מחליטים לוותר ללהמשיך לשוטט.

יש שם מדרחוב ואישתי חושבת שזה מה שהיא ראתה ברשת שהדליק אותה על הרחוב הזה… זה לא מה שהיא חשבה, אבל אנחנו נתקלים בחנות עודפים של טומי הילפיגר ומבזבזים שם יותר זמן וכסף מהרצוי.

ממשיכים לשוטט בחיפוש מסעדת סושי שאמורה להיות שם ולא מוצאים אותה, אבל נהנים כולנו יחד מגביע גלידה ענקי בבן אנד ג'ריס ופוגשים עוד מישהו שמעולם לא פגש אנשים מישראל או שמע עברית…

בדרך חזרה לרכב אנחנו רואים אנשים מעופפים בצינור ענקי. זה נראה מגניב ואנחנו מסתכלים ואישתי משכנעת אותי לבדוק כמה זה עולה כי היא יודעת שתמיד חלמתי לעוף… אני עוד מתלבטת כי גם הילדים רוצים לעוף וזה יקר וגם ייקח בערך שעתיים וחצי ושישי יום קצר.

בודקים לרגע כמה זה עול הבארץ. מבינים שזה יקר מספיק בשביל שהסיכוי שנעשה את זה בארץ קלוש גם אם המחיר דומה ומחליטים ללכת על זה (בחופשה קל יותר להוציא כסף). והנה הלכו להם עוד 400 ומשהו דולר ושעתיים וחצי מחיים שלנו בשביל 3 דקות של מעוף לכל אחד מאיתנו…. אבל היה כייף!!!

כמובן שגם תמונות הן בתשלום, אבל החבילה שלקחנו כללה גם תמונה אחת וסרטון לכל אחד מאיתנו. אסור להכניס מצלמות לאיזור התעופה כמובן…. בסיום כל אחד מאיתנו קיבל תעודת טיסה כלולה במחיר

לי היה די קשה וקצת מלחיץ בטיסה הראשונה ויותר כייף בשנייה, אבל זאת עדיין חווייה מדהימה. הילדים נהנו כל כך שעשו סיבו נוסף (שעלה עוד 40 ומשהו דולר עבור עוד דקה לכל אחד מהם).

והנה כבר כמעט שבת ואנחנו טסים הביתה.

כנראה שלא כתוב לנו בכוכבים ביקור אמיתי באינטרנשיונל דרייב…

כשאני מתארגנת לשבת הילדים מבלים בכייף בבריכה של הוילה. הקור לא מרתיע אותם ממש והאמת היא שבחוץ די חם.

הפעם אנחנו כבר מצויידים כהלכה וטעמם של הסטייקים משובח מאוד.

אין חכם כבעל ניסיון!

 *************************************************

 היום העשירי - שבת מנוחה A TOWN CALLED CELEBRATION ודיסני ספרינגס

 קמים בנחת. הילדים ישר מזנקים לבריכה. באיזשהו שלב אנחנו עוברים ביחד לבריכה של המתחם כי שם פשוט חם ומרווח יותר… מבלים בכייף וחוזרים הבית הלארוחת צהריים ומנוחה.

בבריכה אני שומעת מאנשים על עיירה שנקראת CELEBRATION שיש בה כלמיני דברים לכבוד חג המולד כמו שלג מלאכותי, פגישה עם סנטה קלאוס ועוד… מסתבר שזאת עיירה שנבנתה במקור על ידי דיסני עבור העובדים שלו ויש שם WHITE PICKET PENCES ועוד כלמיני דברים “כמו של פעם” וארוע חג המולד נשמע נחמד וזה רק עשר דקות נסיעה מאיתנו… מגיעים לשם וזה נחמד מאוד, אם כי כבר פגשנו שלג מלאכותי גם בדיסני. מבלים שם קצת ומגלים שצריך לשלם בשביל להצטלם עם סנטה (זה לא סכום סימלי אז אנחנו מוותרים על הצילום ורק פוגשים אותו ואת אישתו). זה באמת מקום נחמד.

היעד הבא – דיסני ספרינגס שפעם קראו לו DOWNTOW DISNEY. בכל מקרה התכוונו לבקר שם כדי לקנות לכולנו מעילים של יוניקלו. מגיעים ואין חנייה ואנחנו מנותבים חסרה החוצה לחנייה רחוקה מאוד ואז אנחנו מחליטים להתפנק ונכנסים לחניית ה VALET. פשוט משאירים את האוטו והולכים. חלום.

בחנות של יוניקלו אכזבה. יש להם מעילים במידות גדולות יותר רק ברשת. בחנות מבטיחים לנו שאם נזמין ברשת זה יגיע לחנות לפני שאנחנו טסים חזרה (הם טעו, אבל באותו רגע לא ידעתי את זה). קונים מעילים לילדים ומבלים בחנות ומשם ממשיכים לשוטט ברחובות. יפה שם הרבה יותר ממה שזכרנו והאווירה מהנה ומזמינה. באיזשהו רגע הילד נרדם בעגלה ואנחנו מוצאות עם הבכורה משהו לאכול ויושבות לנו בכייף.

כשאישתי נבהלת איפה המפתחות של האוטו הבכורה מזכירה לה בחיוך “השארת אותם אצל האיש”.

עובר עלינו ערב מהנה וכבר מאוחר ומחר צפוי לנו יום ארוך בממלכת החיות אז אנחנו חותכים הביתה “מוקדם” (ככה בסביבות אחת עשרה וחצי. במילא החנויות כבר נסגרו.

************************************ 

 היום האחד עשר - בחזרה לממלכת החיות

 היום אנחנו חוזרים לממלכת החיות אהובתנו. הפאסטפסים מאורגנים קצת אחרת ואנחנו לא מתכוונים להתחיל את היום בניסיונות לעלות ל AVATAR FLIGHT OF PASSAGE. אם יהיה לנו כוח נעמוד בתור בהמשך היום.

מתחילים את היום בדינולנד ומתקן הדינוזאור האהוב, מבלים קצת ב BONE YARD וממשיכים למופע של נמו. נחושים לעשות את היום הזה ברגוע… ממשיכים עם אייס מוצלח מסטארבקס (סופסוף הבנתי איך מזמינים בדיוק מה שרוצים ולא מה שכתוב בתפריט) ועוברים לקילימנג'רו ספארי. הפאסטפאס מוצלח ומקצר את התור משמעותית. זה אמנם די דומה לספארי שיש לנו בבית, אבל תוספת ההדרכה עושה את ההבדל. גם אנחנו וגם הילדים נהנים מאוד.

משם אנחנו ממשיכים לקאלי ריבר האהוב. עומדים בתור קצת יותר מדי לטעמי, אבל כולם התעקשו לא להקשיב לי שבערב לא יהיה בכלל תור. בכל מקרה זה מתקן מוצלח מאוד וכייף לעשות אותו כשחם בחוץ. בכל זאת אנחנו מחליטים להתעטף בשכמיות שלנו.

ארוחת צהריים מוצלחת באפריקה ואנחנו ממשיכים לפנדורה ל NAVI RIVER. אחר כך אנחנו נשארים למופע התופים וגם הילדים שלנו מצליחים להשתתף. בדרך בחזרה לאסיה ולאוורסט אנחנו עוצרים ב ITS TOUGH TO BE A BUG שהילד כל כך אוהב.

הגיע הזמן להחליט לגבי התור של מתקן האווטאר והאם הוא זה שיכתיב את שארית היום. התלבטות קשה כי זה מתקן מוצלח שעשינו רק פעם אחת, ומצד שני הילד לא יכול לעלות עליו. ואז בכורתי, מחמל לבי אומרת “עצוב לי לעמוד בתור למתקן שאח שלי לא יכול לעלות עליו. אני מעדיפה שנעשה הרבה מתקנים ביחד במקום זה”. אנחנו הולכים עם הלב הטוב שלה ושומרים מקום חם בלב לאווטאר לפעם הבאה שבה הוא כבר יהיה מספיק גבוה כדי לעלות עליו גם.

מאחר שראינו את נהרות האור בביקור הקודם אנחנו לא הולכים שוב למופע ומנצלים את השעות האחרונות בסיבובים רצופים בקאלי ריבר (נדמה לי שעשינו את המתקן 6 פעמים ברצף, אין תור בערב כשקר….) וגם סיבוב בדינוזאור לקינוח.

(THEY ARE NOT GONNA MAKE IT….. THEY MADE IT)

זהו. סוגרים לנו את הפארק….

הילד מצליח לשכנע אותנו לקנות לו דינוזאור “על חשבון הכסף שיש לו בבית”.

בכלל למרות שהוא עמוס הרבה יותר מבעבר זה פארק שאהוב עלינו במיוחד. וזה למרות שלא הספקנו בכלל ליהנות מהפיצ'רים הנוספים שלו – כל האיזור של רפיקי, כל איזור החיות שבאמצע ומסלולי הטיול…

עצוב לנו בלב להיפרד ואנחנו עומדים מול עץ החיים. לצערנו לא הצלחנו לראות את כל המופע עליו ובהחלט נשאר טעם של עוד.

*********************************************

 היום השנים עשר - EPCOT

 זאת לנו הפעם הראשונה באפקוט, אבל בכל זאת אנחנו מתקשים לקום בבוקר העייפות נותנת את אותותיה וגם הבאסה שכמעט ונגמר.. לא מבינה איך אנשים מצליחים בלי לנוח גם בשבת. הימים מתחילים בשבע שמונה בבוקר ונגמרים אחרי חצות (בהרבה מהימים אני ממשיכה בקניות לבד/ עם האישה והילדים) בחנויות. כשהם לא מצטרפים אליי הם פשוט ישנים באוטו… בסוף מצליחים לקום.

מגיעים לאפקוט וממהרים לכיוון הפאסטפאס הראשון שלנו של נמו. מתקן נחמד מאוד, לא היה צריך פאסטספאס בכלל. לא ברור לי למה לא הצלחתי להזמין פאסטפאסים למתקנים מסויימים ואז אישתי קוראת שיש מתקנים מסויימים (כמו FROZEN) שאי אפשר להזמין יותר מפאסטפאס אחד מהקבוצה הזאת… הבכורה שוכחת שם את הכובע של מיקי, אבל בדיסני כמו בדיסני האבדה נמצאת בקלות. אף אחד לא לוקח משהו שהוא לא שלו.

משם עוברים ל TURTUL TALK עם KRUSH לצערי הילדים לא לוקחים חלק ובאים לשבת לידנו. בכל זאת זה די משעשע. משם אנחנו עוברים לכיוון SORIN ורק עוצרים לארוחת בוקר חטופה שהבאנו מהבית. התור לא נוראי, אבל המתקן מוצא חן בעינינו כל כך שאנחנו יורדים ממנו ומיד עולים שוב לתור.

בכלל אפקוט מוזר לנו. המרחקים עצומים והמתקנים לא ברורים לנו ואנחנו כבר די עייפים מפשוט ללכת. מחליטים לנסות עוד קצת מתקנים ולהיכנס למתחם המדינות. זה נחמד, כולם מסביב די שיכורים, אבל אנחנו לא מצליחים ממש להתחבר לאווירה. אני מחליטה שאולי עם כוסית ביד זה יהיה יותר קל. זה נחמד אבל זה לא זה. אנחנו מבינות למה ויתרנו על אפקוט בעבר אבל FROZEN מחכה לנו באופק. אנחנו לא היחידים שנראה שהגיעו רק בשביל המתקן הזה. 

אני משוחחת עם המפעילים באחד המתקנים ונדהמת שוב מהמקצועיות וההתמקצעות. מסתבר שכל עובד מסופח תמיד לאותו מתקן (לפעמים כמה עמדות באותו מתקן) כדי שיהיה מושלם בביצועים שלו שם. מי שרוצה יכול לעבור הכשרה למתקן נוסף. ועוד דבר – במתקנים של הארצות השונות עובדים הרבה אנשים ששייכים ממש לאותן מדינות… אותנטי עד הסוף.

בסופו של דבר נחמד, אם כי לא חוויית דיסני מעולה כמו שאנחנו רגילים. קשה לנו עם המרחקים, אבל אנחנו מסתגלים. בסופו של דבר עשינו לא מעט מתקנים ונהננו מהסימולטורים ומה TEST TRACK פגשנו את אלזה ואנה וגילינו שבחלק מהמדינות יש תת מתקנים נחמדים. למעשה ככה הגענו למתקן של דונלד דאק והחצר של הסרט COCO. בשעה 21:00 אנחנו נכנסים לפאסטפאס שלנו ב FROZEN מכוונים את הזמן ככה שנצא בדיוק בזמן למופע הזיקוקים המפורסם של אפקוט שאמור להיות הטוב מכל הפארקים. אבל….

משהו קורה. התור לא מתקדם. בכלל לא מתקדם. ואנחנו בפאסטפאס. לאט לאט מתבהרת התמונה – תקלה! המתקן תקוע. עוד לא מודיעים לנו כלום. עוד עשר דקות עוברות ומתחילים להודיע שיש תקלה ולא יודעים מתי היא תתוקן. כולנו מתוסכלים. עוד דקה הזיקוקים. מי שיוצא מקבל פאסטפאס ליום אחר, אבל לנו לא מתוכנן עוד יום באפקוט. אישתי מציעה שאצא לזיקוקים, אבל אני לא רוצה להיפרד מהם. וככה הזיקוקים באים והולכים ואנחנו עדיין בתור למתקן. הילדים בוכים. רוב האנשים כבר ויתרו, אבל אני עוד מקווה שזה יסתדר. גם האנשים שחולצו מהמתקן כבר יצאו החוצה מזמן דרך שבילים ודרכים סודיות. ואנחנו – מחכים.

הפארק כבר סגור באופן רשמי אבל המתקן חוזר לעבוד!!! אנחנו עושים אותו. הוא מוצלח מאוד. לא בטוחה ששווה את כל מה שהפסדנו בשבילו, אבל בהחלט מתקן מוצלח.

מציעים לי ללכת ל GUEST RELATIONS ולראות מה הם יכולים לעשות עבורנו בגל שנתקענו שם. אישתי נוטה לוותר, אבל אני עקשנית. מבאס אותי שהפסדנו שעה וגם את הזיקוקים. כשאנחנו יוצאים מסתבר שיש בפארק איוונט מיוחד לבעלי מניות ויש שם מסיבה שלמה לאנשים שהפארק נפתח עבורם בלילה. אם היינו גרים קרוב אולי גם אנחנו היינו קונים פס שנתי או יחידת נופש… (מותר לחלום).

אנחנו הולכים בקושי ליציאה ואני עוצרת ב GUEST RELATIONS מספרת מאיפה אנחנו ומה קרה. היא מציעה לי כלמיני אופציות ואני בוחרת באפשרות לקבל PARK HOPPER ליום האחרון שלנו כדי שנוכל לקפוץ מהממלכה הקסומה לזיקוקים. כדי שאהיה מאושרת ממש היא מוסיפה לי גם פאסטפאס ל FROZEN ומסבירה לי איך לקבל את ההופר ביום שלנו שם.

אנחנו מגיעים לוילה רצוצים ממש.

מחר יום בלי פארקים.

אישתי רוצה עוד משהו בטבע ועם חיות ואני רוצה קניות ומנוחה.

**************************************

 היום השלושה עשר - קניות ובריכה

 קמים בנחת. אני יותר בעניין של קניות, אישתי רוצה טיול. מחליטים להתחיל מ NIKE OUTLET כי אישתי מחפשת נעליים מאוד מסויימות. יוצאים משם עם לא מעט זוגות נעליים עבורנו ועבור הילדים (גם לשנים קדימה). ואיכשהו נסחפים לעוד כמה חנויות ואני מצטיידת בקישוטי חג המולד ושטויות אחרות.

מנסים להיות עניינים, אבל מבינים שטיול כבר כנראה לא יהיה היום. סופסוף מצליחים להגיע לחנות של OLD NAVY ואישתי יוצאת משם עם שלל רב. עוד צריך לארוז כי מחר יום ארוך בפארק ובחמישי מוקדם בבוקר כבר טסים חזרה.

ארוחת צהריים טובה בוילה אישתי והילדים מנקים את האוטו בהתלהבות קיצונית (כולל שאיבה) בעיקר בגלל כל החול מהטיול לדייטונה ביץ', לא נעים לנו להחזיר רכב מלוכלך כל כך… אני לוקחת את הילדים לבריכה המרכזית ומשביעה את אישתי לנוח קצת. בשקט בשקט כבר ערב. ועוד לא החזרנו את המוצרים שרצינו לרוס (לוולמארט נחזיר מחר בדרך חזרה מהפארק ואז נאסוף גם את מה שהזמנתי ברשת כי הסתבר שאין בחנות – אביזרים לניטו שלנו).

הילדים ואני מבלים בבריכה בכייף. היא מחוממת ואנחנו חובבי מים מושבעים. זה זמן רגוע וטוב לנו ככה ביחד.

בדיעבד במקום לנוח אישתי התחילה לארוז… 

כשאני חוזרת אנחנו מתלבטות אם לקחת את הילדים איתנו לרוס ומחליטות אחרי התלבטות ארוכה שהם יישארו לישון בוילה ואנחנו ניסע גיחה קצרה ונחזור. מדריכות את הילדה איך מתקשרים אלינו ומשאירות לידה את הטלפון שלי.

כשהם נרדמים אנחנו יוצאות לדרך.

עשר דקות לתוך הדרך נופל לנו האסימון שכל הזמן דאגנו לילדים, אבל לא חשבנו מה יקרה לידים אם חלילה יקרה לנו משהו!! מנסות לסיים את הכל כמה שיותר מהר ולחזור הביתה. אני שמחה למצוא מתנות לאחיינים שישבו לי על הלב כל הזמן הזה (מסתבר שלבנות הרבה יותר קל למצוא מתנות) ומזוודת טרולי שהיינו צריכות במעבר חטוף בין המדפים. עולה לאוטו ואנחנו טסות בזהירות בחזרה הביתה. נושמות לרווחה כשכולנו שוב ביחד בשלום.

אני מכינה לכולנו בגדים ותיקים למחר בבוקר ומארגנת על המעקה למעלה בגדים לטיסה. מתכוננת למסע חזרה כמו למלחמה.

(לאורך כל השבועיים שלנו שם המכונה והמייבש עבדו שעות נוספות וככה הבאנו איתנו מעט מאוד בגדים. לעצמנו קנינו קצת יותר, לילדים הרבה פחות ולפעמים נדמה כאילו שהם לבשו כל הזמן את אותם הבגדים).

הלב שלי כבד ועצוב לי שעוד שנייה נגמר.

מחר מחכה לנו יום אחרון בפארקים.

*************************************

 היום הארבע עשר - יום אחרון בממלכה הקסומה, פרידות ואריזות…

 קמנו ליום האחרון שמחים ועצובים גם יחד. קשה להיפרד, למרות שהם כבר התחילו להתגעגע קצת הביתה, ויש את הלחץ הזה באוויר לקראת הטיסה. מצליחים להתנער מהכל ולצאת לדרך מוקדם למדי.

בממלכה הקסומה אני מנסה לא להאיץ בנו מדי ומצד שני לא לפספס כלום. זה משחק עדין… הפאסטפאסים תוכננו היטב וזה נהדר כי הפארק מלא במבקרים מברזיל… ממש מרגישים את הנוכחות שלהם והם הרבה פחות שקטים ומנומסים מהאמריקאים. אנחנו עולים על הרכבת של גופי (רכבת הרים חביבה שלרוב פסחנו עליה) ומשם ממשיכים לסיבוב ב SPEEDY MOTOR ומגלים שהילד נהג לא רע בכלל. משם אנחנו לוקחים את הרכבת שמקיפה א הפארק כדי להגיע לצד השני בנוחות. מרגישים שאנחנו כבר כל כך מכירים שזה קל לנווט ולהתמצא.

אני משכנעת את אישתי שסופסוף נבקר באי של תום סוייר. כבר פעם שלישית שלנו בפארקים (בטוטאל פעם שביעית לדעתי בממלכה הקסומה) ועוד לא היינו שם. אנחנו עולים וזה נחמד ורגוע, בעיקר אנחנו מתפעלים מההכשרה של מובילת האסדה. כי היא מקצועית לגמרי, אבל עדיין בשלב החניכה, לא חותכים פינות ולא מקצרים תהליכים והכשרה זאת הכשרה… אני לא מפסיקה להתפעל מאיך שלכל עובד בפארק (מהמנקה ועד למנהלים) מוצמד לחגורה בקבוק משקה ובקבוק נוזל לחיטוי ידיים. הילדים נהנים מתחושת הטבע שעוטפת אותם ומהשלווה. הכל מוקפד לגמרי, הכל בנוי כדי להחזיק את האשלייה של מקום מפעם. אנחנו מנצלים את השקט לארוחת בוהוריים של פסטה חמימה וירקות.

מסתובבים באי וחוקרים את סודותיו. אחרי משחק דמקה סוער אנחנו מחליטים לחזור אל המולת הפארק. יש לנו פאסטפאס ל BIG THUNDER האהוב ומשם נלך ל SPLASH MOUTAIN שגם הוא אהוב מאוד. זאת הפעם הרשונה של הילד במתקן הרטוב הזה והחיוך שלו אומר הכל – ככה נראה אושר!

חם ואין כמו גלידה בצורת מיקי מאוס לשמח את ליבנו. אנחנו עורכים דיון משפחתי בנושא המעבר לאפקוט. כולם מצביעים נגדי. הם לא רוצים להפסיד את הזיקוקים של הממלכה הקסומה וגם לא בא להם לבזבז את הזמן שדרוש למעבר (ידעתי שאנחנו לא משפחה של הופרים). מאחר שהצביעו נגדי אני הולכת ל GUEST RELATIONS (גאה בעצמי על יכולת הניווט והזריזות שבה אני עושה את זה במקום שהוא כבר מוכר לי כלך כך) לנסות להמיר את ההופר במשהו שיעזור לנו בממלכה הקסומה. הפור נופל על פאסטפאסים ואני מקבלת 3 מתקנים שבהם יש לנו פאסטפאסים שאינם מוגדרים לשעה ספציפית. יחד עם אלו שכבר הזמנתי ואלו שהזמנתי לנו כשנגמרו אנחנו מעבירים את רוב היום כמעט בלי לחכות בתור וזה לא עניין פעוט בכלל כי הפארק עמוס מאוד מאוד. הטעות היחידה היא שאני מקשיבה לאישתי שמבקשת את פיטר פן כשבעצם היא מתכוונת לשודדי הקאריביים. מילא, גם פיטר פן מתקן נחמד…

אני מספרת לאישתי שגיליתי שחוץ ממשחק הקלפיםhttps://disneyworld.disney.go.com/attractions/magic-kingdom/ sorcerers/ גילה לי האיש הנחמד בקופה ביום הראשון שיש משחק שמתנהל גם רק ב ADVENTURE LAND זה משחק גילוי אוצר שבו מקבלים מפה ורמזים וצריך לגלות מהן התחנות. אנחנו מחליטים לשחק את המשחק וזה כייף ומלהיב. הבאסה היחידה שבניגוד למשחק המכשפים כאן אין שום תמורה (במשחק המכשפים מקבלים קלפים וויתרנו עליו בכאב לב מקוצר זמן). הילדה ואני ממשיכות במשחק והילד מצליח להשתתף במופע שבו אחותו השתתפה ביום הראשון שלנו שם. בסוף המופע הם מצטרפים אלינו למסע הגילויים. באמצע המשחק אנחנו פוגשים סנאי ומעבירים עשר דקות של הנאה בצפייה בו אוכל.

אנחנו מסיימים את עניינינו ב ADVENTURELAND והולכים לסיבוב ב SEVEN DWARFS MINE TRAIN (ידעתי איזה פאסטפאסים לבקש….) אפילו הילד נהנה שם עכשיו, כשזה לא המתקן הראשון שלו. הפחד חלף. משם מפגש קצר עם באז במתקן של TOY STORY והחלטה שהילד ואישתי זקוקים למנוחה. הילדה ואני מנצלות את הפאסטפאס לשני סיבובים בספייס מאונטיין בזמן שהם נחים ואז אישתי עולה איתה לסיבוב נוסף (שילוב של פאסטפאס ובייבי סוואפ). כשהן במתקן אני מקבלת מייל מיוניקלו שאומר לי שהמוצרים לא הגיעו וגם אין החזר ואפשרות ביטול והערב שלי מקבל תפנית לרעה. המעילים שלנו עלו לא מעט (ואנחנו גם צריכות אותם לטורונטו) וזה כל כך לא אמריקאי ומבאס לגמרי. בסוף אני מתעשתת ומוצאת פתרון יצירתי והבאסה קצת פחות גדולה… (גילוי נאות – בסוף זה ככל הנראה נפתר ובימים הקרובים אני אמורה לקבל עדכון על החזר שבוצע, אבל באותו רגע זה היה עצוב ומתסכל ומעצבן מאוד ובהחלט פגם בכייף של היום האחרון).

הילד מקיץ משנת היופי שלו בעגלה ואנחנו חוזרים למתקן של באז עם פאסטפאס שהצלחתי להזמין (גיליתי מקצועיות מופלאה באפליקציה הזאת ואילולא תקלות טכניות של קליטה סלולרית הייתי מצליחה אפילו יותר – אין חכם כבעל ניסיון!) משם אנחנו ממש רצים למופע הזיקוקים. הכל מפוצץ ומלא, אבל איכשהו אנחנו מצליחים להשתחל בסופו של דבר למקום טוב באמצע. המופע מרהיב כרגיל!

משם אנחנו רצים לספלאש מאונטיין כדי להצליח לעשות אותו פעם אחרונה. אנחנו מתקשים להחלץ מהפקק שנוצר על הגשר בגלל הזיקוקים, פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בפקק כזה בכל הימים שלנו בדיסני...זה המתקן האחרון שלנו ביום האחרון וקיווינו שכרגיל יהיה שם ריק בשעות האלו כשקר. הפעם הניסיון לא מוכיח את עצמו ויש תור ארוך למדי. בכל זאת אנחנו נכנסים וכשאנחנו בתור אני מצליחה להזמין פאסטפאס אחרון לביקור הזה למתקן הזה ממש כך שאנחנו עושים אותו פעמיים!! משם אנחנו רצים כדי לראות את סוף המופע על הארמון. זה לוקח לנו יותר זמן מהצפוי ואנחנו מצליחים לראות רק מעט מאוד. בכל זאת זה נחמד.

דיסני זה עדיין דיסני והארמון שכאילו מכוסה שלג הוא תמיד מראה מרשים. הפארק נסגר באופן רשמי עבורנו, אבל אנחנו מבלים עוד שעה בערך בחנויות. קניות אחרונות בחנות (הילדה עד עכשיו לא בזבזה את הכסף מסבא וסבתא ועכשיו היא בוחרת דברים בכייף) וגם אני מתפנקת לי בסיכה חדשה (PIN) ועוד כלמיני שטויות. לא מתחשק לנו להיפרד, אבל בסוף אנחנו עושים את זה בלב כבד. לא יודעים מתי נחזור לכאן, אבל מבטיחים לבוא שוב…

אנחנו מגיעים לאוטו עייפים ורצוצים, השעה אחרי 23:00 והגענו לפארק בתשע בבוקר… בתוכנית עכשיו איסוף של מוצרים מוולמארט. מלכתחילה הזמנתי לחנות שסמוכה לדיסני כדי שלא נסתבך. יש גם כמה מוצרים שאנחנו צריכים להחזיר (ככה זה כשקונים דברים שלי למדוד באמצע הלילה). כשאישתי נוהגת אני כמעט נרדמת לצידה, העייפות משיגה אותי. גם היא בקושי נוהגת. אני נכנסת לחנות כשהילדים ישנים ואישתי נכנסת לתנוחת נמנום. ואז… אז הדברים משתבשים כמובן.

אני נכנסת לחנות ומחפשת את השילוט ל PICKUP וכשאני מוצאת את המקום חושכות עיניי. אמנם החנות פתוחה 24 שעות ביממה (בדקתי את זה כמובן) אבל האיסוף הוא רק עד 20:00 בערב (לזכותי יאמר שזה לא היה כתוב בשומקום) ואנחנו אמורים לעלות על מטוס ב 6:55 בבוקר…. אני מחליטה לא להתייאש ולחפש את מנהל החנות, בטוחה שהוא יעזור. אני מוצאת מישהי שאומרת שהיא האחראית, אבל היא לא ממש רוצה לעזור. אני חוקרת קצת ומבינה שיש מישהי מעליה. היא דווקא מוכנה לעזור, אבל פוחדת שזה יסבך אותה בצרות, אבל אני כנראה נראית מספיק מיואשת ומספיק נחמדה כדי שהיא תרצה לעזור… אז היא קוראת למנהלת בכירה יותר והן בודקות ולא מוצאות את הפריט ברשימה, אז הן הולכות למחסן לראות אם במקרה הוא הגיע ועוד לא עבר רישום… בצער הן מודיעות לי שאמנם קיבלתי מייל שזה יהיה בחנות היום אחרי השעה 18:00, אבל בפועל זה לא שם. הן עוזרות לי לבטל את ההזמנה. לא כמו ביוניקלו שם זה דווקא קל מאוד. אחר כך הן לוקחות ממני את הפריטים שהחזרתי (שוב, למרות שמסתבר שיכולתי להחזיר רק עד 22:00 כי הן פשוט נשים נחמדות והן מבינות שאני במצוקה). אני לוקחת מהן את השמות שלהן ומבטיחה לכתוב מכתב תודה (שלצערי עוד לא כתבתי, אבל הוא בהחלט ברשימה).

בדרך החוצה אני קונה לנו כמה פירות לטיסה מחר (טיסת פנים בלי ארוחה) ועוד כמה משקאות כולל קפה קר שאני שוכחת לגמרי מקיומו וגם צ'יפס חם מהסניף של מקדונלדס שנמצא בחנות כי לא ממש אכלנו ארוחת ערב ואני יודעת שאישתי, כמוני, מתה מרעב. אני מגיעה לאוטו כעבור כשעה. מעירה את אישתי ואנחנו יוצאים בדרך לכיוון הוילה, איכשהו האוכל עוזר לה קצת להתעורר, אני מרגישה את החרדה של הדברים שעוד לא סיימתי עולה לגרון ואני לא מצליחה לאכול.

מגיעים לוילה ולוקחים את הילדים למיטות שיישנו קצת. גם אישתי זוחלת למיטה. אנחנו מחליטות שאעיר אותם בשעה 3:00 ואז נקלח אותם ונלביש בבגדים לטיסה. אנחנו אמורים להיות בשדה ב 4:00 כי זה כמו לקראת טיסה בינלאומית כי את הביטחון עושים לנו שם…

הם ישנים ואני אורזת ואורזת ומנקה מארגנת את הוילה. זה מדהים שזה לוקח כל כך הרבה זמן כי לכאורה הכל כבר ארוז, אבל במקביל אני גם מטפלת בפיתרון שמצאתי ליוניקלו וגם מרוקנת את המקרר מכל האוכל שנשאר וגם בכל זאת אני אחרי יום מתיש מאוד בפארק… איכשהו אני מסיימת ובפוקס בגדי הים שלנו לא נשארו על הגדר של הבריכה.

בעשרים לשלוש אני נכנסת למקלחת ומתלבשת בבגדי הטיסה שלי. המזוודות כבר באוטו ונשאר רק לקלח את כולם ולצאת לדרך. אני מעירה אותם בקושי. הבכורה מסרבת להיכנס למקלחת ואני צריכה להכניס אותי פיסית. אני מבינה אותה, היא עייפה ומותשת ואמצע הלילה עכשיו. אם הייתי שמה לב לשעות של הטיסה כשהזמנו כנראה שהייתי משנה, אבל בדיעבד זה פשוט היה יקר מדי לשנות. מילא. בסוף היא מתעשתת וחוזרת למזג הרגיל והנהדר שלה. סיבוב אחרון בוילה לראות שלא פיספסנו כלום ואנחנו יוצאים לדרך. רבע שעה איחור. עדיין בסדר. 

אבל אז אנחנו נזכרים שצריך למלא דלק. אני מוצאת תחנה קרובה ואנחנו נכנסים. רק שצריך להגדיר מראש מה הסכום ואין לנו מושג כמה זה מיכל מלא… איכשהו בסוף אנחנו מסתדרים ואנחנו שוב בדרך. אישתי בלחץ כי אנחנו קצת באיחור. אני מרגיעה שזה ממש בסדר. אישתי שופכת אותי עם הילדים והמזוודות. הילדים מסרבים לשתף פעולה, אבל משתכנעים בסוף ואיכשהו אני מתקדמת לעמדה עם שני ילדים, שלוש מזוודות, דאפל בג, ארבע טרולי, כיסא לרכב, בוסטר, עגלה ושקית מלאה בנשנושים… רק מלכתוב את זה אני מתעייפת.

כשמגיעים לתור אישתי חוזרת מהחזרת הרכב שעברה ללא תקלות ואנחנו מתחילים את הצ'ק אין. הדאפל בג כבר נשלח ואז מסתבר שהמזוודות לא מאוזנות ויש עודף משקל. זה השלב שאני קצת מאבדת את זה. אני עייפה וזה רק קצת חוסר איזון. איכשהו הבחורה הנחמדה מולי מבינה בסוף שאני סתם לחוצה ולא נגדה ואנחנו מעבירות דברים בין המזוודות. היא מעלימה עין מקילו או שניים עודפים ואנחנו כבר בדרך לשלב הבא ואז היא מציעה לשלוח עוד שני טרולי למטען על חשבונם כי המטוס מאוד מלא. אני מסכימה בשמחה אבל אומרת שאני צריכה לסדר מחדש את המזוודות. היא נותנת לנו להתארגן על עצמנו ועוד 2 טרולי נשלחים אל בטן המטוס.

האמת שזה היה טיפשי מצידי לא להתארגן מראש כאילו זה יקרה ככה, אבל כאמור בסוף האריזות כבר לא הייתי ממש בהכרה… ואז אנחנו עוברים בביטחון ומגלים ששכחתי שתי פחיות קפה קר בשקית. איכשהו זה נסלח לי ובסופו של דבר גם הביטחון הנורא מאחורינו.

שמחים וטובי לבב אנחנו עולים לטיסה לטורונטו. אישתי מבינה שאני גמורה ונותנת לי לנמנם לאורך רוב הטיסה.

**************************************

 היום החמישה עשר - טורונטו

 נוחתים בטורונטו ומופתעים שוב לגלות עד כמה הקנדים הם פשוט אנשים מאוד מאוד נחמדים. כולם עוזרים לנו בשמחה ולבביות. איכשהו מצליחים לקחת את 2 הטרולי לשמירת חפצים ולהגיע לרכבת אל העיר. הם כל כך נחמדים שהם מעכבים אותה בכמה דקות כדי שנספיק לעלות ולשלם ולא נצטרך לבזבז עוד 20 דקות עד הרכבת הבאה.

כשאנחנו יוצאים הקור מכה בנו. הכל נראה די שומם ואני מסתבכת עם התוכנית ליום הזה שהיא לא סגורה לגמרי… בעיקר בגלל שכל כך קר לנו! לא פשוט לעבור מ 28 מעלות צלזיוס למינוס 2 מעלות צלזיוס תוך כמה שעות… אנחנו מתחילים ללכת וקר לנו ואז – סטארבקס! קפה ותה חמים ואנחנו כבר מרוצים יותר. אישתי מחפשת בגוגל מקום לארוחת צהריים, אחרי הכל קמנו בשלוש לפנות בבוקר (מי מאיתנו שישן) ועכשיו כבר כמעט צהריים. כרגיל אני מסתבכת עם הניווט וקר לנו ואנחנו רעבים ואישתי מכריזה שביתה. לא מעניין אותה בניין CN וכל מה שהיא רוצה זה לחזור לשדה התעופה ולחכות לטיסה. איכשהו, בחושים לא ברורים אני מצליחה להוביל אותנו (בלי גוגל ובלי כלום – רק אינטואיציה) למקום שנראה לי שווה בדיקה. החושים שלי מוכיחים את עצמם! למטה חנות ענקית של מזון מהיר ומגוון מכל סוג ואפילו סניף של סטארבקס…

הם מתמקמים בפינת הישיבה ואני מאתרת לנו סושי סלמון, מיץ וסודה. אחרי סיבוב ראשוני אני הולכת להביא מנה נוספת. זה באמת סושי מאוד טעים ואנחנו רעבים. אישתי מחפשת ומגלה פרסום על CHRISTMAS MARKET שמסתבר שהוא מוגדר מהמוצלחים בעולם… מסתכלות על המפה. מבינות שהוא רחוק מאיתנו מרחק חצי שעה הליכה וקר מדי להליכה כזאת.

ואז מכה בי הרעיון המופלא לקחת מונית. איך לעזאזל לא חשבנו על זה קודם? יוצאים מהסופר החם כשכולנו במצב רוח מרומם אחרי האוכל ותופסים מונית. הנזק 10 דולרים קנדים. רחוק מלהיות נורא. השוק נחמד והומה ומקסים (ולעיתים קפוא), אבל לגמרי משמח אותנו לבלות את היום האחרון שם ולא בציפייה מורטת עצבים בשדה.

מקנחים בצילום עם סנטה (הפעם בחינם) ותופסים מונית בחזרה לרכבת ומשם לשדה. העיר התעוררה קצת והמסדרונות שקודם היו שוממים הומי אדם.

אנחנו מגיעים לשדה ואוספים את המזוודות. מתקדמים בנחת לעבר השער. בכניסה למטוס אנחנו המומים לגלות את כמות העגלות והילדים שעולה למטוס. לגמרי מובן למה הם העדיפו שנשלח עוד מזוודות במטען.

בטיסה נוח לנו ונעים, אבל המטוס מפצוץ במשפחות עם המון ילדים. מסתבר שעוד אנשים קנו כרטיסים בבאג של אייר קנדה… המון משפחות של חרדים ממיאמי ניצלו את ההזדמנות לקחת ילדים לישראל… הטיסה עוברת בשלום. קצת פחות נעים מהדרך הלוך בגלל כמות האנשים והילדים, אבל איכשהו עדיין בסדר. אישתי נותנת לי לישון לאורך רוב הטיסה ולוקחת פיקוד על הילדים (שבעצמם ישנו לא מעט, הפעם זאת טיסת ערב). בסוף הטיסה אני המומה מהטינופת שנשארה. שמחה שהאיזור שלנו לא נראה ככה….

האמצע הטיסה אני נזכרת שאין לי מושג איפה האישור של הקניות בדיוטי פרי מהדרך לשם. בפוקס אני חושבת לחפש בתיק של הטאבלט (שיצא ממנו פחות או יותר רק בביטחון בטיסות ופעם אחת בוילה) ושמחה לגלות שצדקתי.

בארץ אנחנו פוגשים שוב את הכיסאות, הבוסטר והמזוודות. לכולם שלום.

אנחנו יוצאים בקושי עם כל הציוד ותופסים מונית הביתה. המחיר מפתיע אותנו לרעה לעומת המחיר ששילמנו בהלוך, אבל זה לא נורא בחישוב הכללי. עדיין יותר נוח מלבקש שיבואו לקחת אותנו.

תם ונשלם!

אני כבר מתגעגעת...

 ************************

 סיכומים ומסקנות

 היה כייף ומתיש ונהדר ומעייף.

רוב התובנות שלי לגבי דיסני מהפעם הקודמת נכונות וכמעט כל מסקנה שיישמתי הוכיחה את עצמה…

(מצרפת את העיקר לטובת מי שלא מכיר אותן)

כדאי ורצוי לקנות את הכרטיסים לפחות חודש מראש ולהזמין פאסט פאסים לדברים שמאוד רוצים. אמנם לנו שיחק המזל לפעמים, אבל בעונות עמוסות קשה לסמוך על המזל כפרמטר אמיתי להנאה. זה אומר גם להכיר קצת את הפארק כדי לדעת איזה מתקנים מעניינים אתכם. בגלל שלא הזמנו הרבה זמן מראש לא הצלחנו להזמין מקומות לארוחת בוקר עם סינדרלה ודברים דומים (שאמנם עולים הרבה כסף, אבל הם חווייה חד פעמית).

כדאי מאוד לתכנן ולבדוק את העומסים הצפויים בפארק בימי הטיול. אנחנו התאמצנו להגיע לאורלנדו דווקא בימים מסויימים לפי טבלאות העומסים ובכל זאת נתקלנו לפעמים בעומסים לא צפויים. הבחירה ללכת לאיזה פארק באיזה יום בהחלט הושפעה גם מתכנון עומסים.

כדאי להתאים את היום בפארק ככה שיאפשר הפוגות שונות לבני משפחה לפי צרכיהם . אצלנו למשל זה אמר לבחור מופעים לא בשעות שבהם התינוק בדרך כלל ישן, או מיד לאחר השינה הצפוייה שלו.

.​​​​​​​לפעמים כדאי לחזור לפארק ליום נוסף כדי למקסם את ההנאה. גם כי הכל יותר מוכר וגם כי ככה לא מבלים את היום בריצה מטורפת כדי להספיק כמה שיותר. אני לא רואה איך אפשר להספיק את כל המתקנים במג'יק קינגדום ביום אחד. היינו שם יומיים ויש מתקנים שלא עשינו בכלל, או שעשינו רק פעם אחת.

גם בפלורידה עלול להיות קר מאוד וכדאי להצטייד בהתאם. כנ"ל לפעמים חם מאוד…

מומלץ מאוד להצטייד מראש במרצ'נדייז. אני קניתי לגדולה המון מוצרים של פרוזן באיביי והחבאתי אותם במזוודה כדי לשלוף ברגע המתאים. עלות המוצרים בפארקים גבוהה מאוד וגם במקומות שנחשבים זולים כמו וולמארט יותר יקר מבאיביי. אני לא אומרת לא לקנות כלום, אבל ככה אפשר לקנות הרבה פחות ועדיין לצאת בהרגשה טובה. כנ"ל לגבי תחפושות. הרבה ילדים מסתובבים מחופשים, אם הילדים שלכם אוהבים להתחפש ואתם לא רוצים לפשוט את הרגל כדאי להביא תחפושות מראש (או לקנות ערב קודם בוולמארט לפחות).

מומלץ לקנות שרשרות מנצנצות, סטיקלייטים וכד' לערבים בדיסני. הפארקים מאוד מאוד חשוכים כשיורדת החשיכה... אורות מנצנצים עוזרים מאוד בשמירה על הילדים וגם מוסיפים הרבה להנאה של כולם. חיפשתי מחוץ לדיסני והיה מאוד קשה למצוא, והמוצרים של דיסני יקרים מאוד (הכי זול ופשוט מתחיל בחמישה עשר דולר בערך).

הפינים הם כייף. כמו שכתבתי בפוסט קודם כדאי לצטייד מראש באיביי. לא בטוחה אם עדיף פשוטים בכמות רבה או מיוחדים בכמות מועטה, זה כבר מאוד אישי, אבל הילדים ואנחנו נהננו לחפש ולהחליף אותם.

לא לרוץ ולזכור שהכל הוא של פעם בחיים. אמנם בהחלט ייתכן שתגיעו שוב לדיסני, אבל אלא אם כן אתם גרים בארה"ב רו ב הסיכויים שזה יקרה רק אחת בכמה שנים ולא יותר מפעם פעמיים בחיים. חשוב להסביר את זה לילדים (וגם לעצמכם) כדי שתוכלו ליהנות ממה שהמקום מציע. מציעים לכם לרקוד? תרקדו. מציעים לכם להשתתף במופע? תשתתפו. כייף לכם באזור מסויים. תהנו ממנו. עדיף ליהנות מאוד במעט מקומות מאשר לסמן וי על המון ולא ממש ליהנות מאף אחד מהם.

האפליקצייה של דיסני נוחה מאוד לשימוש ועוזרת מאוד בבילוי בפארק והזמנת פאסטפאסים. (רק השלושה הראשונים לכל יום, את האחרים תצטרכו להזמין בהמשך בעמדות או באמצעות האפליקציה).

האפליקצייה של זמני ההמתנה נוחה מאוד ולרוב מדוייקת יותר מזמני ההמתנה שמפורסמים בכניסה למתקן.

גם תורים בדיסני יכולים לעבור בנעימים. האמריקאים עומדים בתור בנימוס. אזורי ההמתנה לרוב מלווים באטרקציות קטנות להפגת השיעמום. לעיתים קרובות התור קצר יותר קצר ממה שמפורסם בכניסה.

בימים קרירים "ספלאש מאונטיין" מתרוקן עם רדת החשיכה כי אנשים לא רוצים להרטב... כנ”ל הקאלי ריבר באנימל קינגדום תצטיידו בשכמיות ותשמרו אותם לסוף היום וככה לא תעמדו כמעט בתור.

שכמיות, קרקרים, בננות ומגבונים עוזרים לשמור עליכם מאושרים בימי הפארק המתישים, גם כירבולית שעולה בערך 3-5$ בוולמארט עושה עבודה מצויינת. רצוי להביא בגדים להחלפה לפחות עבור הילדים ולבדוק האם בערב עשוי להיות קר במיוחד.

המג'יק בנד נוח מאוד לשימוש ועושה את הבילוי כולו לפשוט ונוח יותר. אנחנו השארנו אותם בסוף כל יום בתא הכפפות כדי שלא נגיע לפארק ונגלה שהם נשכחו בוילה או בחדר המלון…

ה MEMORY MAKER זה משהו שהצטערנו שלא החלטנו עליו מראש. כי כשכבר החלטנו שאנחנו רוצות אותו לא הצלחנו להצטלם מספיק ולכן בסוף ויתרנו על התמונות כי זה יצא יקר מדי ביחס למספר התמונות. אם יש לכם הרבה ימי פארק ואתם אוהבים תמונות, אבל לא רוצים כל הזמן לצלם כדאי להחליט עליו מראש. ככה הוא גם יותר זול וגם נותן לכם תמונות מהאטרקציות, מפינות שונות בפארק וממפגשים עם הדמויות. פשוט מטעינים אותו בכל מקום ישר למג'יק בנד או לכרטיס (תלוי באופצייה שבחרתם). אם החלטתם ללכת עליו ותזמינו אותו עד שבוע לפני ההגעה לפארק המחיר שלו יהיה זול יותר בערך ב 30 דולר.

כדאי לצלם את השורה והחניון שבהם חניתם. ככה לא תהיתי כל יום איפה חנינו... פשוט שלפתי את התמונה מהבוקר וידעתי בדיוק איזו שורה ואיזה חניון. אל תסמכו על זה שתזהו את האוטו השכור מבין אלפי מכוניות…

חבל שאי אפשר להגיע לדיסני פעם בשנה!

אטרקציות ומופעים באולמות. האמריקאים עובדים לפי סדר. מה שאומר שאם נכנסתם ראשונים לאולם מצפים מכם להיכנס עד סוף השורה... לרוב המקום הכי טוב הוא באמצע, אז לא צריך להתמהמהה מדי, אבל כדאי לא להידחף ראשונים כי שכרכם יצא בהפסדכם.

למדו טוב את מפת הפארק. הפארקים רחבי ידיים. אם יש לכם פאסטפאסים אתם עלולים למצוא את עצמכם רצים מקצה לקצה בלי ליהנות מכל מה שיש לפארק להציע לכם בדרך. נסו לרווח פאסטפאסים אם הם מרוחקים, גם במחיר "הפסד" של מתקנים נוספים באמצעות פאסטפאס, זה פשוט מתיש נורא לרוץ מקצה לקצה.

בקבוצה רב גילאית שווה לפעמים פיצול קצר. יש מתקנים שהגדולים מאוד יאהבו, יש מתקנים ואזורים שהקטנים לא ירצו לעזוב. לפעמים שווה לתקוע עוגן, או לקבוע נקודת מפגש בזמן מסויים כדי שכולם יהנו. שימו לב שלפעמים התורים ארוכים, אז שווה לנסות לאמוד את הזמן בנפרד.

זמן הארוחות הוא זמן טוב למתקנים מבוקשים. האמריקאים נוטים לאכול בשעות מסויימות, כשכולם אוכלים (או כולם במצעד) זה זמן טוב לתור קצר במתקנים מבוקשים. אם המשפחה שלכם פחות מקובעת בנושא זמני ארוחות, או שאתם מתכוונים להישאר למצעד האורות של הערב המאוחר למשל, אז אפשר להרוויח מתקנים שבדרך כל הם עמוסים.…

חפשו את המתקנים ביו טיוב. לילדים טוב לפעמים לדעת מה הולך לקרות. אם תראו להם את המתקן ביוטיוב תוכלו להפיג חרדות של ילד שחושש. מצד שני לא ככדאי להגזים בזה כדי לשמור גם על אלמנט הפתעה.

עדיין כמובן שהוצאנו כסף לא מתוכנן בפארקים… אבל זה היה במודע כי התחשק לנו. העובדה שהגענו מצוידים במים, מיץ, משקאות קלים ונשנושים עזרה לנו מאוד להעביר את הימים הארוכים בפארקים בלי לבזבז הרבה זמן בתורים לאוכל וכדומה.

פשוט קנינו אחת לכמה ימים משטח של בקבוקי מים מינרלים (שימו לב שיש מים ממוחזרים ומים מינרליים ולא להתבלבל אם זה חשוב לכם) ושמנו בקבוקים קרים בצידנית מדי בוקר וכמו כן מיצים וסודה לפי הצורך (אני מתפנקת בארה”ב בד”ר פפר למשל). נכון שיש מקומות למילוי מים בפארק, אבל ככה ידענו שיהיה לנו קר וטעים ונגיש.

מזג האוויר בפלורידה בעונות מסוימות יכול להיות מאוד הפכפך ולנוע בין קר לחם מאוד ולכן הגענו מצויידים מצד אחד בכובעים נגד שמש ומצד שני בקפושונים וכירבוליות. הפעם לא השתמשנו בכירבוליות, אבל אני עדיין חושבת שהן פריט שחשוב להצטייד בו (כל כירבולית עלתה לנו 2.5 דולר בוולמארט ובסופו של דבר חלקן שימשו כמתנות כשהגענו לארץ כי נותרו חדשות באריזה). השיכמיות לגמרי פריט נחוץ!

כמה שלא תתכננו יהיו דברים לא צפויים. נסו לזרום עם התקלות ולא לתת להן להרוס לכם את החופשה. משהו שנראה שיוביל לאסון יכול להוביל לחלק הכי מוצלח בטיול שלכם וכל חווייה סיוטית הופכת בסופו של דבר לאחד הדברים שהכי מצחיק להיזכר בהם ממרחק הזמן.

תכנון מוקדם זה חשוב, אבל תדעו גם להתגמש ולהתחשב בעייפות ובתנאי השטח.לפעמים מה שצריך באמצע חופשה זה לא עוד יעד מלהיב, אלא כמה שעות של כייף בבריכה כדי למלא מצברים מחדש. הכל בדיסני רועש וצבעוני ועמוס מאוד ואם לנו קשה להכיל את כל הגירויים על אחת כמה וכמה שזה מעמיס על הילדים. זה כייף, אבל זה סוחט רגשית וחשוב לשים לב לזה.

אנחנו והילדים שלנו מסוגלים לסחוב ימים מאוד ארוכים, אבל לא לכולם זה מתאים. אל תלכו עם מה שההוא סיפר לכם שהספיק. רק אתם מכירים את המשפחות שלכם ואת עצמכם ורק אתם יודעים איפה עובר הגבול שלכם ומתי ההנאה הופכת לסבל.

אני גיליתי, שוב, שאנחנו צריכים חופשות ארוכות יותר. שבועיים זה דחוס מדי עבורנו. יכולנו בכייף למתוח את זה על פני יותר ימים. (אם כי הכרטיסים של דיסני תקפים ל 14 יום מרגע התיקוף הראשון, אז חשוב לשים לב לזה).

חופשה משפחתית זה נהדר וזה מגבש וזה בהחלט מקרב בין כולם, אבל שימו לב מתי מישהו צריך קצת מרחב. הילדים שלי מהממים ומתוקים ובכל זאת היו רגעים שהייתי מוכנה לחנוק אותם העיקר שיפסיקו לריב / לשאול שאלות מעצבנות / לקטר וכדומה. זה בסדר. זה חלק מהעניין ללמוד לעבור גם את הרגעים האלה בשלום (שמתי לב שהרבה מהרגעים האלה היו נמנעים לגמרי אם הייתי יותר קשובה לרעב / עייפות / צמא או אי נוחות אחרת מהסוג הזה.... הצטיידות נכונה תעזור לכולם ליהנות יותר)

זהו בינתיים.

אולי אחשוב על עוד דברים בהמשך.

אבל מה שהכי בטוח שאני ממליצה לכם להתמסר לחווייה…. במיוחד בדיסני. אם רק תתנו להם אין סיכוי שלא תצאו מחייכים!

תודה שהקשבתם לסיפור שלנו ואולי תלמדו ממנו משהו שיעשה את שלכם מוצלח יותר.

אנחנו ריככנו קצת את החזרה הביתה והלכנו כמה ימים אחרי החזרה לסרט של דיסני שראינו את הפרומו שלו בהוליווד סטודיוס. זה נתן לנו תחושה של ביחד וקצת יכולת להתרפק על הזיכרון של מה שראינו. עוד דרך טובה היא אלבום של החופשה שאני מקווה שאצליח לעשות בקרוב (הילדים עדיין מתרפקים על האלבום של הנסיעה הקודמת).

אני כבר מאוד מתגעגעת וגם הילדים כבר אמרו השבוע שהם מתגעגעים לדיסני וזה עצוב להם שזה כל כך רחוק….

 עד הפעם הבאה!