חזרנו לפני יומיים מהודו. טיילנו שלושה וחצי שבועות. לפני הטיול נעזרתי רבות באתר וגם בפניות אישיות למספר חברים בפורום ואני מרגישה צורך לשתף את חברי הפורום והמתעניינים בעיקר כדי לסייע למטיילים עתידיים.
ראשית חשוב להדגיש - אנחנו בני 60 בקירוב. נוסעים הרבה מאוד לחו"ל. נסענו לתקופה מוגבלת של 3.5 שבועות.
המסלול בסופו של דבר היה: טיסה לקוצ'ין (עם הקטארים דרך עמאן. חברה מצויינת!!).
י2 לילות קוצ'ין
שלושה לילות אלפי
2 לילות קומילי
3 לילות מונאר
3 לילות מייסור (פסטיבל דסרה)
2 לילות האמפי
5 לילות גואה
3 לילות מומביי (סיימנו בענק - הטאג' מאהל!!! יקר רצח במונחים הודיים, גרושים במונחים של צימר ישראלי פשוט בתנאי שמזמינים הרבה זמן מראש).
כשיצאנו היתה מסגרת כללית, הוזמנו מעט מלונות (קוצ'ין, מייסור (בגלל הפסטיבל) ומומביי) ועפ"י המלצות המטיילים כאן בפורום חשבנו "לזרום עם זה"....
צר לי - מהר מאוד הבנו שלזרום עם זה אומר להתעסק כל הזמן בלוגיסטיקה ולא לטייל.באמת ובמיוחד בתקופה זו בה היו מספר חגים בהודו והיתה תנועה רצינית של תיירות פנים. זה נכון לפחות לגבי מי שנוסע לתקופה קצרה ומוגבלת ויחד עם זאת מאוד לא נעים היה לראות זוגות צעירים שגם רצו "לזרום עם זה" מחפשים במונאר במשך שעות מקום לינה ובסוף ישנים באיזה שהוא חור נידח בכנסיה.
לגבי גואה - עפ"י כל ההמלצות כאן באתר הביקור בגואה אמור היה להיות מקסים שכן מדובר במספר ימים לפני העונה כך שעדין שקט. ובכן לא כך היא!!! אמנם שקט אבל הים מגעיל - עדין מלא חול מהמונסונים (ירוק ולא צלול) , החוף והים מלא מדוזות ואין בכלל שירותי חוף ברמה של כסאות וכו'. ממש לא נעים לשבת בחוף. ישבנו קצת במסעדות שבכל זאת היו פתוחות אבל זה בהחלט לא היה זה ורק עורר את געגועי ליוון. ראינו תכונה רבה מאוד של התכוננות לעונה. אולי נחזור מתי שהוא בעונה כדי לראות מה זה ים צלול.
לא אפרט את שאר קורותינו אשר היו מקסימים על אף מספר תקלות לא נעימות ולא צפויות. המעוניינים באינפורמציה מוזמנים לפנות אלי בפרטי. אדגיש רק שמדובר במסלול אשר רובו נופים.
ההודים התגלו כאנשים מקסימים אשר עזרו לנו המון ולרגע לא הרגשתי ש"עובדים" או "עוקצים" אותנו.
ברגע שהבנו שלא נוכל "לזרום עם זה" (באלפי), התיישבנו ותכננו את המשך הטיול ובעזרת מנהל הגסט האוז המקסים שהיינו הזמנו לינות עתידיות, כרטיסי נסיעה באוטובוסים וברכבות. נסענו באוטובוסים מקומיים וברכבות לינה. מגואה למומביי טסנו בכרטיס שקנינו המון זמן מראש ועלה $20. אחרי שעות רבות בנסיעות, התאימה לנו יותר שעת טיסה על פני רכבת לילה.
הגסט האוסים והמלונות שהיינו ומומלצים בכל פה:
בקוצי'ן - מלון tissan in - הוזמן מהארץ.
באלפי - malayalam (קמו בשבילנו ב - 5 בבוקר, בגשם שוטף, כדי לקחת לנו את המזוודות לריקשה שתיקח אותנו לתחנת אוטובוס)
בקומילי - grand view - התרוצץ עבורנו וקנה לנו כרטיסים לרכבות על פי דרישתנו ועזר לנו בקניית מכשירי טלפון לאחר שהמכשירים שלנו נדפקו. היה ממש הוגן ונעים. אגב - קנינו סים מקומי של חברת airtel. מאוד מאוד נוח. לא היתה שום בעיה - כל הזמן היה שירות ועלה גרושים. לכבוד הסים הזה קנינו מכשיר נוקיה של פעם, עלה 50 ש"ח.
במונאר - JJ COTTAGE - עוד לפני שהגענו, צלצלנו אליו וביקשנו שיקנה לנו כרטיסים לאוטובוס ממונאר למייסור. תחנת האוטובוס קרובה לגסט האוס ונאמר לנו שעלולה להיות בעיה של מקומות בגלל החג. והוא אכן קנה.
במייסור - היינו במלון אשר הוזמן מהארץ בגלל פסטיבל דסרה (היה מקסים. השנה חילקו חינם כרטיסי מיוחדים לתיירים. ישבנו במתחם שאורגן לנו. קיבלנו שתיה וכיבוד והיה ממש מעניין).
בהאמפי - בשל לוחות זמנים לא היינו ב"צד הישראלי" אלא בצד המקדשים. namase. גסט האוס קטן (2 חדרים) נקי וחמוד. נצמדנו לנהג ריקשה חמוד בשם פאמפה והיה מדליק. חשוב מאוד ללכת בבוקר מוקדם לנהר - עולם ומלואו כולל הפילה הקדושה.
בגואה - SUN N MOON - נחמד מאוד.
במומביי - הגדול מכולם - הטאג' מאהל.
המלצתי לסיכום:
אם אתם נוסעים לתקופה מוגבלת, את הביטוי "לזרום עם זה" תורידו מסדר היום. צאו עם מסגרת כללית. תגיעו לנקודה הראשונה. שהו בה יומיים להתאקלם ולחוש את המקום, התרבות וכו'. הקדישו את היום השלישי ללוגיסטיקות - הזמנת לינות, כרטיסי נסיעה וכו' (אפשר להיעזר בסוכנויות נסיעות. אנחנו נעזרנו בסוכנות בקוצ'ין שגם הוא היה ממש נעים ועזר כי בדיוק היתה שביתה של ריקשות ומוניות וממש לא הרגשנו שהוא "עוקץ" אותנו) ואחרי שהכל מאורגן צאו לדרך. כך תוכלו באמת להנות מהודו בראש נקי.
זו דעתי. אני מניחה שיהיו כאלו שיחלקו עלי. אנחנו בכל אופן מאוד מאוד נהננו במיוחד בתקופה שהיינו בעצם כל הזמן בחברת הודים (עד האמפי) ואכלנו יחד איתם במסעדות המקומיות שלהם (בידיים!!).
השלשולים הגיעו כשאכלנו את הארוחה הראשונה כאן בארץ כשחזרנו. שם היינו בריאים לחלוטין!!.
בילוי נעים לכל העומדים לצאת להודו.
זו היתה חוויה של פעם בחיים. לא היתה כזו וגם לא תהיה כזו.
אגב - היינו גם בדרום אמריקה למשך 4 שבועות. זה אחרת. אישית אם צריך לבחור לאן לטייל, אני הייתי הולכת על דרום אמריקה. אבל זה אני.
תודה לכל מי שבאיזה שהוא שלב ענה לי וייעץ לי כאן באתר.
