הודו - עפתי! - המלצות על טיולי תרמילאים

צילום: אלעד איפרגן

שפה ושליטה באנגלית

הודו אחת המדינות המגוונות ביותר מבחינת שפה. השפה הרשמית של הממשלה היא הינדי והיא השפה המדוברת ביותר בהודו. אנגלית, למרבה הפלא, נחשבת לשפה הרשמית השניה במדינה אחרי הינדי. עם זאת, קיימות עוד כ-20 שפות לאומיות נוספות במדינות השונות המרכיבות את הודו. מבחינת ניבים, מדובר במאות ואף אלפים שונים המדוברים במדינה. מבחינת שליטה באנגלית, מרבית ההודים שולטים ברמה סבירה, בערים ובעיירות המתויירות, באופן טבעי, יותר מאשר בכפרים. עם זאת, תופתעו לגלות, לפעמים לא תצטרכו אפילו לשבור את השיניים עם אנגלית – ישנם הודים במקומות הפופולאריים ביותר עבור המטיילים הישראלים, כדוגמת קאסול, דרמסאלה, פושקר וגואה, שמדברים גם עברית.

גיאוגרפיה וטופוגרפיה

הודו מגוונת מאוד מבחינה גאוגרפית וטופוגרפית. הצפון הוא הררי, למשל מדינת הימצ'אל פראדש המתויירת (עמק פארווטי-קאסול, מנאלי, דרמסאלה), השוכנת בין הרי ההימלאיה על פסגותיה הירוקות והמושלגות. הדרום הוא מישורי וטרופי, רווי ג'ונג'לים (קראלה) וחופים מרהיבים (גואה, חופי גוקרנה). בין לבין יש נופים שונים ומגוונים, בהם ניתן לציין, למשל, את רג'אסטן המדברית והקסומה. הנופים משתנים ממקום למקום, מה שמאפשר לעשות טיול ארוך במדינה שמהווה תת יבשת שלמה ומלאת אפשרויות ולטעום קצת מהכל.

תיאור מסלול קצר ומסלול ארוך

צפון:
דלהי – רישיקש – (קאסר דווי הוכנס לרישיקש) – עמק פארווטי: קאסול והכפרים – מנאלי – (לה) – (קשמיר) – דרמסאללה – אמריצר – אגרה – פושקר – (עוד מקומות ברג'סטן?) – דלהי
או:
 דלהי – אמריצר – דרמסאללה – (קשמיר) – (לה) – מנאלי – עמק פארווטי: קאסול והכפרים – רישיקש – (קאסר דווי) – (דלהי) – פושקר – (עוד ברג'סטן?) – אגרה – דלהי

עוד אופציה: לטוס מדלהי ללה (זה מה שעשיתי בטיול השני) ומשם לקשמיר או למנאלי ולהמשיך.

דרום:
מומביי – גואה – האמפי – מאייסור – גוקרנה, אום ביץ'/קודלי ביץ' – קוצ'ין – אלפי/ורקלה: שיט תעלות – מונאר – קומילי – מדוראי – קודאיקנל – (קניאקומרי) – פונדי'צרי/ממלפורם/אורוביל – צ'נאי – (איי אנדמן: טיסה מצ'נאי)

מסלול טיול ארוך (ללא הגבלת זמן):
 דלהי – אמריצר – דרמסאללה – קשמיר – לה – מנאלי – העמקים ספיטי וקינור – עמק פארווטי: קאסול והכפרים – שימלה/צ'נדיגר – רישיקש – קאסר דווי – דלהי – אגרה – רג'סטן (פושקר, אודייפור, ג'איסלמר) – (מדיה פראדש: אור'צה, קג'רהו, אומקרישוואר) – ורנסי – (בודגאיה) – כלכתה – איי אנדמן: טיסה מכלכלתה, חזור לצ'נאי – צ'נאי – ממלפורם – פונדיגצ'רי – אורוביל – (קניאקומרי) – מדוראי – קודאיקנל – מונאר – קוצ'ין – קומילי – אלפי, ורקלה: שיט תעלות – גוקרנה: אום ביץ', קודלי ביץ' – מאייסור – האמפי – גואה – מומביי

5 דברים שאסור לפספס

• טאג' מאהאל – תרצו או לא תרצו, ככל הנראה לא ניתן להתחמק מכך. המונומנט המפורסם שנחשב לאחד משבעת פלאי עולם מושך אליו מליוני תיירים מדי שנה, וטיול בהודו אינו שלם ללא ביקור בו.
• הימצ'אל פראדש – במילים אחרות: דרמסאלה, מנאלי, קאסול וכפרי פארווטי. המדינה שמהווה את המלכה הבלתי מעורערת של התיירות הישראלית בהודו. אלפי ישראלים בשנה לא טועים.
• אוכל הודי – המטבח ההודי הוא מהעשירים בטעמים בעולם. זו חוויה קולינרית שמומלץ להתנסות בה, וכמה שיותר. במקומות המתויירים אף מתחשבים במטיילים המערביים ומגישים מנות מעודנות יותר ולא חריפות, כך שאל חשש.
• ורנסי – עיר מיוחדת במינה, אך לא פשוטה לעיכול. מתאימה למטיילים מתקדמים בלבד, בתחילת הטיול קשה יותר לקבל ולהעריך אותה. מי שנרתע ועדיין מעוניין לבקר בעיר קדושה ורוחנית היושבת על גדת הגנגס, שייסע לפחות לרישיקש.
• סוף טיול בחופים – אין תענוג גדול מלסיים את הטיול, שלרוב מהווה מעין רכבת הרים של חוויות ורגשות, בחופים היפהפיים והמפנקים של גואה, גוקרנה או איי אנדמן, לסיים את הטיול עם טעם מתוק של קוקוס או מנגו.

תחבורה – הגעה למדינה ותחבורת פנים

חברות תעופה רבות מוציאות טיסות מישראל להודו בתדירות גבוהה יחסית, ביניהן אל על, אייר אוזבקיסטן, אירוסוויט, אייר ג'ורדניאן (שמצריכה הגעה לירדן) ועוד. היעדים הפופולאריים לנחיתה הן הערים הגדולות, דלהי בצפון-מרכז ומומבאיי בדרום, וניתן למצוא גם טיסות לכלכתה במזרח או קוצ'ין בדרום. תיירות הפנים ההודית פופולארית ואף הולכת ומתחזקת בשנים האחרונות, כאשר טיסות פנים רבות עוברות בשמי תת היבשת וניתן להגיע בקלות ליעדים הפרושים בשדות התעופה הפנימיים הרבים שבהודו. חברות מקומיות פופולריות הן Goair ,Jet ,Kingfisher ועוד. אתר מצויין להזמנת טיסות פנים הוא www.makemytrip.com.

מערכת התחבורה הציבורית מפותחת למדי בהודו, במיוחד הרכבות. בגלל גודלה העצום של התת יבשת, הרכבות פופולאריות מאוד לנסיעות למרחקים ארוכים. הן מופעלות על ידי חברה ממשלתית, ברשת יעילה להפליא המגיעה כמעט לכל קצוותיה של הודו. הרכבות לרוב עמוסות וכדאי להזמין מראש ככל האפשר. אין חובה לעשות זאת דרך סוכנות נסיעות, אלא להגיע עצמאית לתחנה ולמלא טופס או להזמין באינטרנט (אתר מומלץ לשם כך הוא www.cleartrip.com). מערכת הזמנת הכרטיסים ההודית עלולה להיראות מרתיעה בתחילה, אך ברגע שלומדים אותה, יודעים להסתדר בקלות במהרה.

הרכבות מחולקות למחלקות שונות, כאשר 1AC, 2AC ו-3AC הן מחלקות ממוזגות, נוחות ויקרות יותר ומחלקות סליפר (SL) הן מחלקות פשוטות, עממיות ועמוסות יותר. בנוסף לכך, ישנם אוטובוסים מקומיים רבים, לעיתים עמוסים בצורה שלא תיאמן, עם הודים שיושבים על הגג ונתלים מהחלונות. מדובר בחוויה לא קלה לעיתים עבור חלק מהתיירים, אך בגדר חובה לנסות אותה לפחות פעם אחת במהלך הטיול, אז גם מגלים שהיא לא נוראית בכלל ואפילו מהנה ומעניינת. במקומות רבים יש גם אוטובוסים המיועדים לתיירים. הם יקרים יותר, אך לרוב גם נוחים יותר, ובדרום יש גם אוטובוסי שינה לנסיעות לילה. אמצעי תחבורה מקומי פופולארי וזול בתוך הערים והעיירות הוא הריקשות, אם זה האוטו-ריקשות הממונעות או ריקשות האופניים, הטובות למרחקים קצרים.

מטבע מקומי, עלויות והתנהלות עם כסף

הודו נחשבת ליעד זול במיוחד לטיול, שיקול מכריע בהחלטה של תרמילאים להגיע אליה ולשהות בה תקופות ממושכות למדי. עם זאת, ניכרת מגמת התייקרות מסויימת בשנים האחרונות ואנשים שטיילו בה לפני מספר שנים וחוזרים רואים הבדל מסויים בעלויות. כדאי לדעת, שהערים הגדולות באופן כללי, במיוחד דלהי ומומבאי, נוטות להיות יקרות יותר. בהודו ניתן לטייל ברמות שונות, היא מתאימה לכל כיס, מטיול בתקציב נמוך מאוד ועד טיול של התפנקות ופאר של ממש. התרמילאי הממוצע מוציא בסביבות 500-600 דולר בחודש, לעיתים פחות ולעיתים יותר, זה משתנה ממטייל למטייל. מה שעלול לייקר את עלות הטיול הן הנסיעות, אם כי בהודו קיימות מערכת מסועפת של תחבורה ציבורית שמאפשרת להוזיל גם את התחום הזה. המטבע ההודי נקרא רופי, ונכון לאמצע 2013, ערכו של שקל אחד שווה לכ- 17 רופי.

מבחינת התנהלות עם כסף, האפשרויות השונות הן כסף מזומן (דולרים שפורטים לרופי), כרטיס אשראי והמחאות נוסעים (טרוול צ'קס). האופציה הנוחה יותר לטיול היא עם כרטיס אשראי, שכן בהודו כיום יש כספומטים כמעט בכל פינה. עם זאת, כדאי למשוך מדי כמה זמן סכום שיספיק לתקופה מסויימת, במיוחד לפני שמגיעים לכפרים נידחים יותר.

קניות

מבחינת המטייל הישראלי, המקומות הטובים ביותר לערוך קניות הם המקומות המתויירים, דוגמת דרמסאלה, פושקר, גואה ועוד. חנויות בגדים ותכשיטים הן הפופולאריות יותר, כאשר המטיילים הישראלים אוהבים גם להזמין פריטים לפי הזמנה מיוחדת, במחירים זולים למדי. מזכרות בצורת עבודות יד למיניהן ניתן למצוא בכל רחבי הודו, כל מקום והאמנות הייחודית לו, אם זה אריגים ובדים ברג'אסטן, עבודות יד משיש באגרה או מעיסת נייר בקשמיר ועוד.

בכל מקרה, ריכוז של כמעט כל המזכרות הללו ניתן בסופו של דבר למצוא ב"מיין באזאר" בדלהי, שם מרוכזים בחנויות הרבות שעל הרחוב הראשי ובסביבתו כל הפריטים מכל הסוגים מרחבי המדינה, מחכים למטיילים שיאספו אותם, שנייה לפני שעולים על המטוס הביתה. שווקים הם מראה נפוץ בהודו. הדברים הנמכרים בהם מדברים בעיקר לקהל המקומי, אך להסתובב בהם זו בכל מקרה חוויה מומלצת. גם קניונים מערביים מפוארים יש בהודו, במיוחד בערים הגדולות, עם חנויות ורשתות בינלאומיות המוכרות במחירים גם בינלאומיים למדי.

חגים ופסטיבלים שנתיים

בהודו יש חג בערך כל יומיים, יש מספר רב של אלים בפנתיאון ההינדי, כאשר כל אחד בוחר לאיזה אל לסגוד. באזורים שונים סוגדים לאלים שונים, כך שישנם פסטיבלים מקומיים לאלים הללו. עם זאת, ישנם חגים פופולאריים שנחגגים בכל הודו, ובראשם הדיוואלי הנחגג בסוף אוקטובר, חג ההולי (שנקרא גם חג הצבעים) שנחגג במרץ, ודאסרה, שגם הוא בסביבות אוקטובר. אלה הם חגים הינדיים, אך יש גם דתות אחרות בהודו, בהן איסלאם, בודהיזם, הדת הסיקית ועוד, ולכל אחת מהן חגים ומועדים משלה. ישנם פסטיבלים של מוסיקה, מחול וארועים בשפע, כאשר אחד המפורסמים והמתויירים ביותר הוא פסטיבל הגמלים בפושקר, שנערך כל שנה בסביבות נובמבר. ארוע מפורסם נוסף הוא הקומבה מלה, התכנסות דתית המונית הגדולה בעולם, פסטיבל ענק של עלייה לרגל, הנערך פעם ב-12 שנה ומביא אליו עשרות מליוני מאמינים, באבות, גורואים, קדושים למיניהם, סאדואים וגם אורחים ותיירים מכל העולם.

קוד התנהגות ומנהגים

בצורה מכלילה למדי, ניתן לומר שהודים יכולים להיות סקרנים, לעיתים יתעניינו יתר על המידה בתייר מערבי שמהווה מעין גורם יוצא דופן בנוף, ישאלו אותו מיד מאיזו מדינה הוא מגיע, וייתכן שגם שאלות אחרות העלולות להיראות חטטניות למדי למערבי הממוצע. ההודים המשכילים יותר ייטו פחות לעשות זאת, במיוחד בערים הגדולות. במקומות קדושים חשוב להקפיד לשמור על כללים מסויימים, למשל להקפיד לחלוץ נעליים לפני כניסה למקדש, להתלבש בצניעות ולהימנע מלהתנשק בפומבי. יש להקפיד להתנהג באופן מנומס ולכבד את כללי המקום. גם לפני שנכנסים לבית פרטי ולעיתים גם לחנויות נדרש להוריד את הנעליים. באופן כללי, הודים הם אנשים חברותיים הששים לרוב לתת יד ולעזור, אך לעיתים מתקיימות אי הבנות, ובבואכם לפנות להודי לשאול שאלה הקפידו לוודא שהוא מבין את מה ששאלתם על מנת לקבל תשובה מועילה, ולשאול רק שאלות פתוחות ולא סגורות.

עונות לטיול ומזג אוויר

בהודו יש שלוש עונות – העונה החמה, העונה הגשומה (תקופת המונסון) והעונה הקרירה. העונה החמה מתחילה בפברואר ושיאה בסביבות מאי, בתקופה זו החום נהיה בלתי נסבל ממש ביעדים מסויימים, במיוחד בדרום, מה שמצדיק שהייה באזורים הממוזגים הצפוניים יותר. ביוני מתחילה העונה הגשומה של המונסונים, שאינם בהכרח מצננים את החום. הם מתחילים בדרום ומתפשטים צפונה. מדובר בכמויות גשם אדירות לפרקים, שישראל אינה מכירה. בסביבות חודש ספטמבר המונסון מתחיל לשכוך ברוב חלקי המדינה, אז מתחילה העונה הקרירה שבאזורים הגבוהים, בעיקר בצפון הודו, היא אף קרה מאוד, בעיקר בלילה. בכלליות, ניתן לומר שבצפון הודו (פארווטי, דרמסאלה, מנאלי, רישיקש) הכי מומלץ לטייל החל מסביבות אפריל ועד אוקטובר, ולאחר מכן מומלץ להתחיל להדרים. ישראלים רבים בסביבות אוקטובר עוזבים את הרי ההימלאיה ועושים דרכם לכיוון רג'אסטן שהחום שוכך בה בתקופה זו, ומסביבות נובמבר מתחילים לרדת לאזור דרום התת יבשת (גואה, האמפי, קראלה).
 למידע נוסף: עונות לטיול בהודו >>

בטיחות ובריאות

הודו, באופן כללי, אינה נחשבת למדינה מסוכנת, אך כדאי לנהוג בה בזהירות הראוייה כבכל יעד טיול אחר ולשמור על כללי זהירות בסיסיים. מומלץ לשמור על ערנות מפני גניבות ורמאויות, בעיקר בערים הגדולות, באזורים הומי אדם ובתחנות רכבת.

בנסיעות יש לנקוט משנה זהירות ולשמור את החפצים קרוב אליכם כמה שאפשר. זה הזמן החשוב ביותר ללבוש את חגורת הכסף שאולי הבאתם איתכם ולשים בה את הכסף, הדרכון והמסמכים החשובים. הרכבות הן יעד נפוץ לגניבות, במיוחד במחלקות הנמוכות יותר.

מלכודות תיירים קיימות בשפע ובעיקר בערים כמו דלהי ומומבאי. צריך להיזהר מהבטחות של סוכני נסיעות חלקלקים לפני ששולפים את הכסף, לבדוק טוב טוב, להשוות בין המקומות ולדעת כי קיימת תופעה נרחבת של ספסרות, בעיקר בקרב נהגי מוניות וריקשות שינסו להפנות אתכם למלונות יקרים שנותנים להם עמלות בעבור תיירים שהם מביאים אליהם.

מטיילים רבים סובלים בהודו מכאבי בטן, שלשולים והקאות שקשורים בדרך כלל לרמת ההיגיינה של המזון וכן למידת ההרגל של הקיבה לעיכול המאכלים המקומיים. עם זאת, עם קצת זהירות והקפדה על כללי היגיינה בסיסיים תוכלו לצמצם מאוד את הסיכוי שזה יקרה גם לכם.

דלקת מוח יפנית וכלבת הן מחלות חמורות שעלולות לסכן מטיילים בהודו. רוצים לדעת אילו חיסונים אתם חייבים לקבל לפני שאתם יוצאים לטיול? כאן תמצאו את כל מה שאתם צריכים לדעת. חשוב להגיע למרפאות המטיילים מספיק זמן לפני הטיול ולוודא שאתם מתחסנים לכל הדרוש. בנוסף, בזמן השהות שלכם במדינה חשוב להיות עירניים להופעה של סמפטומים היכולים להעיד על הידבקות במחלה מקומית, ובמידה ואלו מופיעים לגשת מייד להיבדק.
דברים שחשוב לדעת על בריאות בטיול »

מידע מיוחד לנשים

הודים, לרוב מהמעמד הנמוך יותר, נוטים להיות סקרנים באשר למטיילים מערביים, ובעיקר כאשר מדובר במטיילות. הם עלולים לנעוץ מבטים לרוב, אך לא צריך להילחץ, לרוב זה יסתכם בכך. בכל מקרה, אין סיבה להוציא את העיניים או להזמין צרות, ולנשים מומלץ להתלבש בצניעות יחסית, במיוחד במקומות פחות מתויירים, בתחנות רכבת וכמובן במקומות קדושים, שם לכבד את המקומיים זה בגדר חובה של ממש. ההודים אינם נוהגים להיות תוקפניים, אך כמו בכל טיול, כדאי לנשים לנקוט ביתר זהירות כאשר הן מטיילות בגפן, בטח ובטח לא להסתובב לבד בלילה.

על האוכל המקומי

המטבח ההודי הוא מתובל מאוד. במנות המקומיות משתמשים בתבלינים רבים והן עשירות בטעמים וריחות. קארי, כמון, הל הם רק חלק מהתבלינים שההודים מפזרים בשפע במנות השונות. לרוב, הן גם חריפות למדי, אך במקומות המתויירים כבר מזמן הפנימו את העובדה שהמטייל המערבי הטיפוסי אינו תמיד חובב תיבול יתר וחריפות, ומכינים מנות הודיות בגרסאות מערביות מעודנות יותר. רוב המאכלים מבוססים על אורז, שגדל כאן בשפע במדינה. הפרה קדושה עבור הדת ההינדית, כך שבשר בקר לא תמצאו בכל הודו, מלבד ביעדים ספורים כדוגמת גואה. ההודים ברובם הם צמחונים, אך מנות של עוף וטלה אפשר למצוא בשפע. אוכל כשר, למי שחפץ בכך, ניתן למצוא בבתי חב"ד השונים הפזורים בהודו.
למידע נוסף על המטבח ההודי » 

דוגמאות למנות הודיות פופולריות:
טאלי – המנה הלאומית. טאלי, למעשה, היא מעין צלחת גדולה מחולקת ובה מנות נפרדות שבבסיסן אורז, דאל (תבשיל עדשים) וסאבג'י (תבשיל ירקות), המוגשות עם צ'פטי, היא הפיתה ההודית (המרכיבים הנוספים משתנים ממקום למקום בהתאם למטבח המקומי). את הטאלי ניתן למצוא בכל חור בהודו, לרוב בדאבות שהן מסעדות הפועלים ההודיות. מחירה זול ועממי, וניתן לקבל מילוי מחדש של המרכיבים השונים, ללא תשלום.
מלאי כופתה – מנה צפון הודית פופולארית של כדורים צמחוניים עשויים מירקות, גבינה ואגוזים ברוטב שמנת מתובל וסמיך. אוכלים אותה לרוב עם אורז או לחם צ'פטי.
פאלאק פאניר / פאניר באטר מסאלה – מנות צפון הודיות פופולאריות נוספות. פאניר היא גבינת חוואים הודית לבנה, רכה למדי שנוהגת לספוג את הטעמים של הרטבים והתבלינים של המנות שהיא משולבת בהן. הגרסא האולי פופולארית ביותר של מנה עם פאניר הוא הפאלאק פאניר, מנה שמבוססת על רוטב קארי עשיר וסמיך עשוי מתרד (פאלאק בהינדי). ישנן מנות רבות נוספות המגיעות עם פאניר, למשל מאטאר פאניר (רוטב על בסיס אפונה), קאדאי פאניר (רוטב על בסיס עגבניות) או פאניר באטר מסאלה, מנה פופולארית המבוססת על רוטב קרמי עשיר משמנת וחמאה.
סאמוסה – החטיף המטוגן הפופולארי ביותר בתת יבשת. מאפה הממולא לרוב בתפוחי אדמה, ירקות או בשר, בדרך כלל חריף או פיקנטי למדי. ניתן למצוא בדאבות ומסעדות מקומיות.
מסאלה דוסה – המטבח הדרום הודי שונה במובנים רבים מהמטבח הצפון הודי. מסאלה דוסה הוא מעין קרפ דק עשוי מאורז ממולא בתפוחי אדמה פיקנטיים המוגש עם רטבים בצד. מסאלה דוסה היא המנה העממית הפופולארית בדרום ואוכלים אותה בכל הדאבות המקומיות.
צ'אי - אם טאלי היא המנה הלאומית, צ'אי, תה עם תבלינים וחלב, הוא המשקה הלאומי. אין פינה בהודו שאי אפשר לשתות בה צ'אי, מדוכנים פשוטים ברחוב ועד המסעדה המפוארת ביותר.

מי שלא אוהב אוכל הודי לא צריך לחשוש, יש מספיק מסעדות שמגישות אוכל מערבי על סוגיו, בעיקר אוכל איטלקי ובמקומות מתויירים גם אוכל ישראלי. לאכול פלאפל בדלהי או סביח בדרמסאללה זה דבר שבשגרה, כך שלא צריך להתגעגע יותר מדי לאוכל בבית.

תרבות ומוזיקה

התרבות ההודית היא מהמרתקות בעולם והיא גורם משמעותי לכך שהודו מושכת אליה המוני תיירים מדי שנה. היא מתפארת במגוון רחב של חגים, אירועים ופסטיבלים, המרהיבים בצבעוניותם וססגוניותם. גם חתונות הודיות, למי שייצא לו להיות באחת, הן ארוע מרתק וצבעוני, חגיגה אמיתית הנמתחת על פני מספר ימים. הדת ההינדית היא הבולטת והנפוצה בהודו, אך קיימת תערובת גם של בני דתות אחרות, בהם מוסלמים, נוצרים, בודהיסטים וסיקים.

הדת ההינדית היא עולם עצום ומרתק בפני עצמה. היא מהווה חלק בלתי נפרד מחיי היום יום, מטקסי פולחן דתי (הנקראים פוג'ה) במקדשים הרבים, עד לתמונות האלים השונים התלויות בבתים ובחנויות המקומיות. ישנם אלים רבים בפנתיאון ההינדי, כאשר הודים סוגדים לאלים שונים בהתאם לאזור מגוריהם, מסורת משפחתם ועוד, כאשר כל אל מסמל תכונה או בעל משמעות מסויימת. האל המפורסם, וכנראה החשוב ביותר, הוא האל שיווה, הנחשב לבורא, משמר והורס כאחד בהתגלמויותיו השונות. אלים אהובים נוספים הם האל גאנש בעל ראש הפיל, הנחשב לאל המזל הטוב ואל הקוף האנומן.

הפן הרוחני של הודו בא לידי ביטוי בפעילויות שונות כדוגמת דיסציפלינת היוגה, המשלבת פיזיות, רוחניות ומנטאליות עבור העוסקים בה, דרך להגיע לשלווה והארה דרכים בצורה מדיטטיבית. היוגה הפכה פופולארית מאוד בשנים האחרונות גם במערב, ומטיילים המגיעים להודו לוקחים שיעורים אצל יוגים מקומיים. גם אשראמים רבים פזורים ברחבי הודו, מעין קהילות שיתופיות שבראשן עומד גורו, מורה רוחני, ושחיים בהן בהתאם לכללים שונים ובהתאם לתורתו של הגורו. גם האשראמים הפכו למוקד משיכה עבור מטיילים מערביים, המגיעים ללמוד יוגה ומדיטציה, תוך כדי שהם חווים את האווירה היוצאת דופן שבמקום ולוקחים חלק בחיי האשראם.

שיטת הקאסטות (המעמדות החברתיים) בהודו, על אף היחלשותה בשנים האחרונות עקב ההתפתחות הכלכלית המואצת במדינה, עדיין שולטת ובעיקר באזורים הכפריים. על פי שיטה זו, אדם נולד למעמד מסויים, דבר המשייך אותו לקהילה ומשפיע על אפשרויות עיסוקו ונישואיו. המעמד הגבוה ביותר הוא הברהמנים, כוהני הדת והמעמד הנחות ביותר הוא הדאליטים, מעמד המנודים, שהם הפועלים השחורים בחברה ההודית.

הלבוש ההודי המסורתי הוא שונה, צבעוני ומרהיב ביופיו, כאשר המפורסם הוא הסארי האלגנטי, הנפוץ בקרב הנשים ההודיות. מלבד זאת, הן עוטות על עצמן תכשיטים רבים וססגוניים, מעגילים וצמידים על ידיהם וקרסוליהן, ועד עגילים באף.

האמנות ההודית, על ציוריה, פסליה ושיריה מושפעת מהדת והאלים השונים. הארכיטקטורה בהודו מושפעת מההסטוריה העשירה שלה, מהאימפריות והפולשים השונים ששלטו בה לאורך השנים, והמבנים העתיקים והשמורים הפזורים בה, אם זה מקדשים, ארמונות ועוד, הם יפהפיים ומרתקים למראה.

המוזיקה ההודית הקלאסית שונה באופן מהותי מהמוזיקה המערבית, המקצבים הם אחרים לגמרי וכך גם החוקים. המוסיקה מבוססת על ראגה, בסיס מלודי. הכלים ההודיים המרכזיים הם הסיטאר, כלי מיתר גדול והטאבלה, כלי שהוא למעשה שני תופים. באזורים שונים בהודו גם התפתחו סגנונות מוסיקה שונים. הריקוד ההודי קשור למיתולוגיה ההודית ופעמים רבות בא להמחיז את הסיפורים השונים, כפי שקורה בריקוד הקאתאק המסורתי. סגנון מוסיקה אחר ומקובל בהודו משוייך לתעשיית הסרטים בוליווד, שהיא אחת מתעשיות הסרטים הגדולות בעולם. סרטי בוליווד משולבים לרוב בשירים, אם זה שירי אהבה מרגשים או קטעי ריקוד קצביים. תעשיית בוליווד מפיקה סרטים רבים בשנה, וכדי להכיר את התרבות הפופולארית העכשווית בהודו כדאי להתעדכן בלהיטים הקולנועיים האחרונים, על השירים והשחקנים האהובים שבהם.

מבחינת ענפי ספורט, הקריקט הוא ללא ספק הפופולארי ביותר בהודו. הוא מהווה לא רק אהבה גדולה אלא גאווה לאומית של ממש.

חשמל ומתאמים לשקע

השקעים בהודו הם במתח V220, בדומה לישראל. הם מותאמים לתקעים של שני פינים בלבד, כך שמכשירים בעלי 3 פינים יידרשו למתאם, אותו ניתן להביא מהארץ או לקנות בחנות בהודו. מרבית מכשירי החשמל, בדרך כלל, אינם זקוקים למתאם. חשוב לדעת שהפסקות חשמל נפוצות באזורים מסויימים בהודו, במיוחד באזורי כפרים נידחים (וגם באיי אנדמן, למי שמתעתד להגיע לשם), כך שמומלץ לקחת סוללות רזרביות לכל מקרה שלא יהיה וגם פנס ראש כדי להסתדר בחשיכה. המלצה נוספת היא במקומות המועדים להפסקות חשמל תדירות לשים עין ולהיזהר על מכשירי החשמל כאשר מטעינים אותם, שלא יינזקו חלילה.

הודו היפה. צילום: תמר יוחאי

הפרשי שעות מהארץ

הודו מקדימה את ישראל בשלוש שעות וחצי.

ויזה ושגרירויות

ישראלים נדרשים לויזה כדי להיכנס להודו, אותה יש להוציא מראש במדינה ממנה אתם מגיעים. כלומר, אם אתם טסים להודו מהארץ תוכלו להוציא את הויזה בישראל, אך אם אתם נכנסים להודו ממדינה אחרת תצטרכו לדאוג לויזה תוך כדי הטיול. את כל מה שחשוב לדעת על הוצאת ויזה להודו תמצאו כאן »

שגרירות הודו בישראל

• כתובת: רח' הירקון 140, ת"א
• שעות קבלה: שני-חמישי 8:30-17:30, שישי 8:30-14:30
• טלפון: 03-5291999
• פקס: 03-5291953
• אימייל: i[email protected]
• אתר אינטרנט: www.indembassy.co.il

שגרירות ישראל בדלהי

• כתובת: 3 Aurangzeb Road
• שעות קבלה: ימים שני-שישי, 9:30-13:00
• טלפון: 91-11-30414500
• פקס: 91-1130414555
• אימייל: [email protected]
• אתר אינטרנט: embassies.gov.il/delhi

קונסוליה כללית במומביי

• כתובת: Marathon Futurex, 1301, A Wing N M Joshi Marg, Lower Pare
• טלפון: 91-22-61600500/7
• פקס: 91-22-61600599
• אימייל: [email protected]
• אתר אנטרנט: embassies.gov.il/mumbai

קהילה יהודית

בהודו פרושה רשת נרחבת של בתי חב"ד, שבאים לתת מענה על צרכיהם השונים של המטיילים הישראלים בתת היבשת. מרבית בתי החב"ד בהודו הם עונתיים, נפתחים ונסגרים בהתאם לזרימת המטיילים לאזור. ניתן להגיע למקום בשביל תפילות וצרכים דתיים, וגם כדי לקחת חלק בארוחות המשותפות בערבי שישי וחג, מה שמטיילים ישראלים רבים אכן עושים. להלן אתר האינטרנט של חב"ד הודו, לפירוט ובירורים על בתי החב"ד השונים: www.chabadindia770.com. בנוסף לכך, קיימים סניפים של "הבית היהודי" של זרם הברסלב, שפועלים גם הם על אותה מתכונת במקומות שונים בהודו. 

לתחילת הכתבה