בקצב הסלסה: קובה למטייל העצמאי

מוזיקה לטינית סוחפת, ריקודים עד אור הבוקר, לילות שטופי מוחיטו וסלסה, אווירה של שנות ה-50 שתגרום לכם להרגיש בתוך סצנה של 'אסקימו לימון', וכמובן: שמחת חיים מדבקת. טיול בקובה זו חוויה שמעוררת את כל החושים – ואחרי שבועיים באי הקסום אני מוכנה להודות בפה מלא: אני מאוהבת.

השנה היא שנת 2014. החודש הוא חודש אוקטובר, ובזמן שאלפי משפחות ישראליות מסבות לשולחן החג, אני נודדת כדי לגלות איך נראים החיים האמיתיים. בלי אינטרנט, בלי מקדונלדס, בלי לעבוד מ-8:00 עד 17:00 ובלי מרדף בלתי פוסק אחרי כסף. הטיול החלומי בקובה הוא הצצה נדירה ומרתקת למדינה סוציאליסטית שנתקעה אי שם בשנות החמישים, ותושביה מדגימים היטב איך אפשר לחיות חיים פשוטים על גבול העוני, ועדיין לקום כל בוקר עם חיוך.

לקובה הגעתי בעיקר בגלל הסלסה, הספרדית והמוחיטו, אבל מה שעשה לי את הטיול בסופו של דבר הייתה החוויה התרבותית. זה בא לידי ביטוי באורח החיים הייחודי והמעורר הערצה, במשטר הקומוניסיטי השמרני, בעושר ההיסטורי ובקבלת הפנים החמה והידידותית של התושבים. אין מה לחפש “אתרי חובה” או “אטרקציות” כי אין כאלה. יש בעיקר אתרי אווירה, שאותם תמצאו במהלך שיטוט ברחובותיה הסואנים של הוואנה, בסמטאותיה הצבעוניות של טרינידד ובעמקים הירוקים של ויניאלס. כל קובני ישמח לפתוח אתכם בשיחה ולהפליא בסיפורים, אז אל תהססו לגלות עניין וסקרנות – זו החוויה האמיתית של הטיול שלכם.

הטיול שלנו מתחיל בהוואנה, בירת קובה, עיר תוססת, דחוסה, חמה, צבעונית, מרתקת, שרק עושה לך חשק לצלם עוד ועוד (מיטב הצילומים כאן לפניכם). המכוניות הישנות והבתים המתפוררים משמשים כתפאורה יפהפייה, הילדים משחקים בגולות ברחוב, הזקנים מתקבצים סביב משחק דומינו, וכל השאר יושבים חסרי מעש בפתחי הבתים ומעשנים סיגרים. זה כל הקסם.

אגב, בהוואנה תתכוננו להרגיש כמו ארנק מהלך, ושמרו על קור רוח. אל תיבהלו מהניסיון לחלוב מכם עוד ועוד כסף, אל תתייחסו לטפילים ברחוב ואל תהססו להתמקח על מחירים. בשביל המקומיים, הכסף שלכם שווה הרבה מאוד, והם יעשו הכל כדי להתפרנס – גם אם זה אומר לעקוץ אתכם בדרכים חלקלקות (למשל: להציע לכם סיור של שעה תמורת 5 קוק, ובלי שתשימו לב להאריך אותו בשעתיים ולדרוש מכם 10 קוק). אז פקחו עיניים ועמדו על שלכם.

לא להפסיק לרקוד! מוזיקת הסלסה והממבו בקובה אופפת כל חלקה טובה, כך שלא תוכלו להתחמק ממנה גם אם תרצו. נצלו את העובדה שכל קובני ממוצע הוא במקצועו גם מורה לסלסה (או לפחות מגדיר את עצמו ככזה) ואל תתביישו לבקש שיעור או שניים. גם על רחבת הריקודים, ברחוב או במועדון, מקובל להזמין אנשים זרים לרקוד, אז אחרי שהמוחיטו יתחיל להשפיע תנו לקצב להוביל וכנסו לאווירה. אין מצב שאתם חוזרים לארץ בלי לדעת לנענע את האגן. זהירות – זה ממכר!

אחרי שמיצינו את הוואנה (עוד נחזור אליה בהמשך) החלטנו להצפין למחוז פינאר דל ריו ועמק ויניאלס. מצאנו שם נוף עוצר נשימה בירוק עז ובחום עמוק, שדות נרחבים של טבק, קפה וסוכר, מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים, מערות נטיפים, מפעל סיגרים ועוד. טיילנו באזור באמצעות סוסים (היה מדהים), למדנו לגלגל סיגרים (ורכשנו אותם כמובן), השכרנו אופניים ויצאנו לרכב לאורך הנופים המדהימים. כיף אמיתי.
במהלך שהותנו בויניאלס התארחנו בקאסה של מריאנו (VILLA MARIANO), וזכינו לאירוח ביתי ומפנק אצל משפחה מדהימה בכלום כסף. מומלץ.

חובבי החופים והצלילות ישמחו לשמוע שקובה היא אי קריבי עם חופים מרהיבים בכל קנה מידה, עם חול לבן, דקלים ומים בגוונים של כחול שעוד לא ייבאו לארץ. אני באופן אישי הכי אהבתי את קאיו חוטיאס (נמצא במרחק של פחות משעה מויניאלס). למרות שאני טיפוס יבשתי למדי, שאינו סובל שריצה חסרת מעש בחופים, החוף הפסטורלי הזה בהחלט עשה לי חשק לרבוץ בו לנצח.

עיר נוספת ששווה ביקור היא טרינידד (Trinidad), המשלבת עבר היסטורי, אווירה רומנטית, תרבות קולוניאלית, חיי לילה סוערים ונערים חטובים בצבע שוקו. מרכז העיר, שנראה כאילו קפא במאה ה- 17, הוכרז על ידי אונסק”ו כנכס עולמי לשימור. מסביב לכיכר הראשית בעיר מספר מוזיאונים, מסעדות וחנויות. בערב אל תפספסו את ה'קאסה דה לה מוסיקה' – שם מנגנות להקות מצוינות הגורמות גם לאחרון התיירים לקום על רגליו ולנענע את האגן בקצב הסלסה.

ועכשיו – לשאלות הקשות:

איפה ישנים? הלינה ב'קאסות' (בתים פרטיים שהוסבו באישור הממשלה לארח תיירים) היא חלק בלתי נפרד מהחוויה של הטיול. כל האנשים שאירחו אותנו היו מקסימים ולבביים, ועשו הכל כדי לגרום לנו להרגיש בבית. זכינו לראות ממבט קרוב איך הם חיים, להכיר אותם לעומק ולהתיידד עם המשפחות שלהם. קובה מלאה בקאסות, ולכן לא תתקשו למצוא כאלה. בעל הקאסה ייבצע מיד רישום עם הגעתכם, כך שממשלת קובה תדע איפה אתם נמצאים בכל רגע נתון. האח הגדול מאחוריכם.
מה אוכלים? פה הגענו לנושא כאוב. ידוע כי בכל העולם אין אוכל טוב כמו זה שהשתבחה בו ארץ ישראל, אבל כשמגיעים לקובה זו באמת נפילה. ההיצע פה די דל, ורוב המסעדות שאכלנו בהן לא היו להיט. אבל אין מה להילחץ – לא תישארו רעבים. הכי מומלץ לאכול אצל בעלי הקאסות (תוכלו גם לבקש מבעל הקאסה שיבשל לכם מה שאתם אוהבים). אם אין לכם קיבה רגישה – הכי חסכוני לקנות אוכל ברחוב (תתפלאו אבל ההמבורגרים דווקא טעימים, ועולים כלום כסף).
מה קונים? נתחיל מזה שלא באים לקובה בשביל לעשות שופינג. סיגרים – מומלץ לקנות במהלך הטיול בעמק ויניאלס – יש שם את הסיגרים הכי טובים ובמחירים זולים יותר. מזכרות – בהוואנה יש לא מעט חנויות מזכרות שמיועדות לתיירים. הכי משתלם: ברחוב סן רפאל יש בזאר ענק (איני זוכרת את שמו) שם ניתן למצוא הכל ובזול – תמונות, פסלים, עבודות יד, כובעים והרבה דברים שתוכלו לקשט בהם את הסלון.
איך מתניידים? בהוואנה תוכלו למצוא קוקו-טקסי או מונית-אופניים שהנסיעה בהם היא חוויה בפני עצמה. ליעדים מרוחקים יותר יש אוטובוסים של VIAZUL. אם אתם מטיילים בקבוצה – ותרו על האוטובוסים וקחו מוניות. אפשר להתמקח ולהשיג אחלה מחירים. (בכלל, לטייל ברביעיות זה עסק משתלם למדי).
מתגעגעים הביתה? חבל, כי ברוב הקאסות לא תמצאו אינטרנט, ותשתיות התקשורת פה די גרועות. אז תכינו את המשפחה והחברים לכך שהם לא הולכים לשמוע מכם בזמן הקרוב ותנו נשיקת פרידה לאייפון. אחרי יומיים בלי הוואטסאפ תגיעו למסקנה שהחיים יפים יותר בלעדיו. (במקרי חירום תוכלו למצוא אינטרנט במלונות, אבל החוויה האמיתית בקובה היא להתנתק לגמרי מהציוויליזציה, אל תהרסו לעצמכם).
לא לשכוח:
לרענן את הספרדית ששגורה בפיכם מימי צ'יקיטיטס. תתקשו למצוא קובנים דוברי אנגלית.
מצלמה איכותית. קובה היא גן עדן לצלמים, לא תוכלו להוריד את העין מהעדשה.
מזכרות מהארץ למקומיים שמארחים אתכם (תמונה/גלויה/דגל/ממתקים/עטים).
להשאיר את הסמים בבית. קובה נקייה מסמים, והעונש לנתפסים באחזקת סמים (גם אם זו כמות מזערית) יכול להגיע למספר שנות מאסר. עדיף לא להסתבך עם משטרו של קסטרו.

שאלות/מענות/טענות וטיפים נוספים – מוזמנים להשאיר בתגובות. טיול מהנה :)