רחצה בים קפוא, מינגלינג עם המומינים, דהרה במזחלות איילים וספארי שלג אמיתי. עד לפני כמה שנים לפלנד נראתה לי כארץ מיתולוגית ששייכת רק לסיפורים. ואז החלום הפך למציאות. זכרונות מלפלנד הלבנה. 
"אֶלָה קָרִי הִיא בַּת שָׁלשׁ וָחֵצִי. הִיא גָרָה בְּאֶרֶץ לַפְּלַנְד, רָחוֹק- רָחוֹק בַּצָפוֹן..."
ככה התחיל ספר ילדים מופלא שריתק את ילדי ישראל הרכים הרחק בשנות החמישים והשישים. למען הרקורד: אני נולדתי הרבה אחרי, אבל משום מה "אלה קרי הילדה מלפלנד" היה הספר הראשון שהחזקתי בידיי.
הילדה הלפית בהירת השיער הייתה גיבורת ילדותי, קינאתי בה למראה אייל הצפון שהיה לה, וליבי נחמץ כשראיתי אותה בוכה. עשרים שנה אחרי, נפשי המיוסרת המשיכה לתהות היכן אלה-קרי הקטנה ולחלום על נופיה המיוחדים של לפלנד. בשנת 2011 החלטתי לעשות דרכי לאותו חבל ארץ מושלג, שחולקות יחדיו פינלנד, נורבגיה, שוודיה ורוסיה, ולהגשים חלום ישן. אז תודה לך אלה קארי – זו בהחלט הייתה חוויה מקפיאה ומרגשת. 
את מסענו התחלנו בהלסינקי, בירת פינלנד. תיזמנו את הגעתנו לחודש פברואר, כך שהטמפרטורה בחוץ עמדה על מינוס 17 מעלות, והרחובות היו מושלגים לעייפה. הקור העז לא הפריע לנו לערוך סבב ברים ברחבי הלסינקי, להתרועע עם המקומיים צהובי-הבלורית והתואר ולמצוא את עצמנו מפזזות במסיבה מטורפת במועדון ענק שכלל ארבע קומות ועשרים רחבות ריקודים.
למחרת החלטנו להגשים עוד חלום ישן, ולפקוד את עמק המומינים. כן, מסתבר שהעמק המלא שמחה עם מאי וכל המשפחה קיים גם במציאות, במרחק של 3 שעות נסיעה מהלסינקי. הגענו לעיר טורקו הקפואה כקרח, ויחד עם עוד עשרות זאטוטים פינים חמודים לקחנו חלק בקרנבל החורף של המומינים. סנופקין וסנורקה נותרו פעורי פה כשגילו שיש להם מעריצות ישראליות שכבר מזמן סיימו בית ספר יסודי, ונאותו להצטלם איתנו בשמחה. עבור אנשים חדורי נוסטלגיה שגדלו על הטלוויזיה החינוכית – מדובר בחוויה מקבילה לביקור ראשון בדיסנילנד.
אחרי המומינים – מגיע תורם של נילס והאווזים. מהלסינקי לקחנו רכבת לילה שהביאה אותנו היישר לרוביניימי, בירת לפלנד. כדי לחסוך בעלויות – ויתרנו על הקרון עם המיטות, ונפלנו למשכב על הספסלים הרגילים. אחרי נסיעה של 12 שעות לערך, נחתנו ברוביניימי המושלגת ופסענו לכיוון ההוסטל שהזמנו מראש.
סגרנו דיל שכולל את האטרקציות העיקריות של המקום: נסיעה באופנועי שלג (חוויית אקסטרים מדהימה), רכיבה על מזחלת שלג רתומה לאייל הצפון (לא אקסטרימי במיוחד, אבל לפחות זכינו לרישיון נהיגה במזחלת איילים שתקף לחמש שנים), רכיבה במזחלות כלבי האסקי (משעשע) וביקור בבית של סנטה קלאוס (לא לפספס את מסלול האבובים). בין לבין זכינו לבקר באוהל לאפי מחומם וליהנות מספל תה חם. 
ההפלגה בשוברת הקרח SAMPO היתה גולת הכותרת של הטיול שלנו. מדובר בעסק יקר מאוד (כ-730 ש”ח לאדם), ולמרות זאת – החלטנו בסופו של דבר לא לפספס אותה. הנוף הארקטי הקפוא, הקרח החורק והגונח, כל אלה מעניקים למבקרים חוויית שיט ייחודית. פשוט לעמוד על הסיפון ולראות כיצד שכבת הקרח העבה הנכנעת לטונות הברזל מתפוצצת ומתנפצת, ולהסתכל במי הים הממלאים את הסדקים שחרשה גברת הברזל.
בשעת צהריים מקבלים בספינה ארוחה (אפשר לבחור בין מרק סלמון לתבשיל אייל צפוני טעים), ואז מגיע הרגע הגדול: מקבלים חליפות קרח מיוחדות וטובלים בחור גדול שחתכה האונייה בקרח. אל דאגה, הקור אינו חודר מבעד לחליפה העבה, ובמים אפשר פשוט לצוף על הגב וליהנות מהשקט.
את המסע קינחנו בטיול לאגמי קורומה (“האגמים הקפואים”), אליהם הגענו מרוביניימי בעזרתו האדיבה של בחור ישראלי שפגשנו בדרך והיה מצויד ברכב. הנסיעה ארכה כשעה וחצי + 3 ק”מ של הליכה ביער המושלג, כאשר הכל מסביב שקט וקפוא. לפתע נגלה מולנו המחזה המרהיב: המפלים הקפואים. היינו שם לגמרי לבד, אחוזי התרגשות מהמפגש עם פלאי הטבע. 
(כל השנה זורמים אל קניון קורומה, שאורכו 30 ק”מ, מים מיובלים ונחלים רבים. בחורף, כאשר הטמפרטורות צונחות, קופאים המים על גדות הקניון ויוצרים מפל עצום בגובה 50 מטרים וברוחב 20 מטרים, שנשאר קפוא כל החורף).
לפני שחוזרים למולדתנו החמה והמדברית – מתפנקים בסאונה פינית, חוויה שבלעדיה הביקור לא יהיה שלם. בפינלנד יש לא פחות ממיליון וחצי סאונות, ועבור הפינים ההזעה בסאונה היא דרך חיים. אין כמו לשבת בבקתת עץ לוהטת, שהטמפרטורות בה עשויות להגיע ל-80 מעלות, כשבחוץ הכל מושלג וקפוא.
אנקדוטות לסיום:
שימו לב למזג האוויר. החורף בלפלנד מתחיל בחודש אוקטובר ונמשך כחצי שנה. הטמפרטורה יכולה לצנוח עד 30 מעלות מתחת לאפס, ובשיא החורף השמש אינה זורחת כלל.
הצטיידו בציוד מתאים להליכה בשלג (מעיל איכותי, ביגוד תרמי, נעליים אטומות, גרביים תרמיות, חם-צוואר וכו'). מדובר בציוד לא זול, ולכן קחו זאת בחשבון כשאתם מחשבים את הוצאות הטיול שלכם ללפלנד.
עלות הטיול ללפלנד אינה זולה, ויכולה להסתכם בכמה מאות דולרים. הנסיעה ברכבת הלילה לרוביניימי, הוצאות הלינה ואטרקציות השלג – יקרות מאוד. למרות זאת, זה לא אומר שחייבים לשבור קופת חיסכון, ורצוי לתכנן מראש את הטיול כך שלא תחרגו מהתקציב.
טיפ למזמינים דרך Booking – הזמינו דרך הקישור הזה כדי לקבל 15$ מתנה לאחר ההזמנה » https://www.booking.com/s/34_6/25d0787d
אין שום בעיה לטוס באופן פרטי ללפלנד ולחוות את כל האטרקציות בעלות נמוכה יותר מהמוצע על ידי חברות פרטיות. הדבר מחייב כמובן לתכנן את הטיול מראש אבל זה שווה את המאמץ. אנחנו בחרנו ללון בהוסטל זול יחסית, לנסוע בקרון הזול ביותר ברכבת ולוותר על “אטרקציות” שלא נראו לנו מרתקות במיוחד (כמו למשל – לחפור בור בקרח ולדוג דגים).
הזוהר הצפוני – כמעט מדי לילה עלינו על פסגת יער מבודד וניסינו לתפוס את אותו מראה שמיימי מרהיב של אורות צבעוניים, המרקדים בשמי הקוטב הצפוני, אבל הוא סרב לתת לנו איזו הופעת אורח. לעומת זאת, למטיילים אחרים שפגשנו היה קצת יותר מזל והם ראו אותו יותר מפעם אחת. האורות הצפוניים מתרחשים ב-75 אחוז מהלילות בלפלנד, כשהתקופה הטובה ביותר לראותם היא בין ספטמבר לאפריל. כדאי להתאזר במצלמה, הרבה סבלנות וקצת מזל.
אייל הצפון הוא אחד הסמלים של הסאמים בלפלנד, אבל זה לא מונע מהם להשתמש בו לכל צרכיהם היום-יומיים, החל מאכילת בשרו, דרך שימש בפרווה לכיסוי הגוף וכלה בחלב. האייל משמש גם כבהמת משא הקשורה למזחלת.
אל תוותרו על נהיגה באופנועי שלג. הטיול בין היערות המושלגים, שנראים כמו שדות כותנה לבנים ענקיים, היה אחת החוויות הטובות שלנו במסע הזה. אבל יש לקחת בחשבון שמחיר השכירות שלהם הוא יקר להחריד ועלול להגיע למאות אירו ליום, אז עדיף למצוא דיל שמשלב את האופנועים עם כניסה לאטרקציות נוספות.