המדינה שיש בה הכל: דרום אפריקה

בחזרה ליבשת המועדפת עלינו: חיות בטבע פראי (במרחק נגיעה), שפע אטרקציות, אוכל טוב (וזול!), נופים מגוונים (כמעט כמו ארץ ישראל, אבל בענק), חופים יפים, נהרות שוצפים, שמורות טבע מדהימות ואפילו פלאי עולם. שלושה שבועות של ירח דבש (החמישי במספר) במדינה שיש בה הכל מהכל – תקציר ארוך בהחלט!

אוקטובר 2019. גם השנה ניצלנו את חגי תשרי כדי לברוח לצד השני של הכדור, רק כדי לגלות שכל עם ישראל הגיע לשם יחד איתנו. היעד הנבחר: דרום אפריקה. המניע: הטיסה הזולה (310$ הלוך-חזור לקייפטאון). הסיבה האמיתית: מי יכול לסרב לטיול באפריקה?!

טסנו עם “רואנדה אייר” והתכנון הראשוני היה להתמקד באזור קייפטאון ודרך הגנים. על קרוגר חשבנו לוותר (כבר היינו בסרנגטי שבטנזניה ואי אפשר להתחרות בזה) אלא שברגע האחרון הוחלט מגבוה ששום טיול באפריקה לא שלם בלי ספארי, ואין מצב שאני חוזרת בלי לראות פיל.

אז הוספנו טיסה מקייפטאון ליוהנסבורג (90$), ועוד טיסה מיוהנסבורג לפורט אליזבת׳ (50$), ואפילו חרגנו מקמצנותנו לטובת טיול ספארי מאורגן שיסגור לנו את כל הפינות: חמישה ימים הכל כלול עם חברת Viva Safaris שמציעה כניסה לקרוגר ולשמורות נוספות. כל המהלך הזה ניפח את תקציב הטיול בכמה אלפי שקלים, אבל נו, חיים פעם אחת.

אחרי טיסה של 16 שעות (כולל קונקשיין ברואנדה) נחתנו בקייפטאון היישר לשנת לילה במלון Road Lodge שנמצא ממש מול שדה התעופה (43$ לחדר זוגי). למחרת ב-5 בבוקר התייצבנו שוב בשדה והמראנו ליוהנסבורג. משם אספו אותנו אנשי Viva Safaris, וכעבור 4 שעות הגענו ללודג׳ הראשון שלנו - Termisana Game Lodge, אי שם בערבות הסוואנה.

מחפשים את סימבה

בערב יוצאים לגיים-דרייב הראשון בשמורת Balule. חד משמעית, לנסוע בג׳יפ פתוח ברחבי סוואנה אפריקאית זה משהו שאני יכולה לעשות כל החיים. בספארי כל הזמן מפמפמים את המושג “BIG 5” – שאלו הן חמש החיות הגדולות שלשמן בעצם התכנסנו: אריה, באפלו, פיל, נמר וקרנף. כשנוסעים שעות בשטח מתרגלים לראות זברות, אנטילופות, פילים וג'ירפות על בסיס שעתי, אז איכשהו כולם רק רוצים לראות אריה. בינתיים סימבה לא נראה באופק, אבל יש הפתעה נדירה אחרת: בזמן ארוחת הערב שמוגשת בשטח הפתוח, נגלה על העץ שמעלינו נמר אפריקאי במלוא הדרו. כולם קמים מהשולחן וממהרים לדפוק בוק לפלא הבריאה שיושב מעל ראשם. חווית הספארי הראשונה הוכתרה בהצלחה יתרה.

למחרת ב-5 בבוקר יוצאים ל“Bush walk”, שזה אומר הליכה עצמאית בשמורה, לצד שני מדריכים חמושים. הולכים והולכים במשך 4 שעות ומקווים להיתקל באיזה פיל, אך חוץ מחפירות אינסופיות של ריימונד המדריך והיפופוטמים עצלנים שרבצו בנהר, אף חיה לא הגיעה לאיים עלינו מקרוב.

את הלילות הבאים העברנו במחנה Marc's Tree House, בבקתות עץ מדוגמות על שפת הנהר. רק דבר אחד היה חסר: חימום. מעולם לא חשבנו שיכול להיות כל כך קר באפריקה, ולכן גם לא נערכנו בהתאם. הסתובבנו עם הג׳קט היחיד שהיה איתנו לאורך כל הטיול, כשבגדי הקיץ נותרו עמוק במוצ׳ילה.

היום השלישי מוקדש לפארק קרוגר, הספארי הגדול ביותר בדרום אפריקה, ששטחו כגודל מדינת ישראל. אם בסרנגטי ראינו אריות בערמות ובכל פוזה אפשרית, בקרוגר מסתבר שאדוני הג׳ונגל לא ממש מככבים. בסופו של דבר ראינו אריה אחד ושתי לביאות. שזה הרבה יותר מכלום.

ביום הרביעי אנחנו מבקרים במרכז הצלה לחיות בר בשם Mohololo. הסיור המודרך אורך שעתיים וחצי, וזו הזדמנות ללמוד קצת על חיי הבר של אפריקה ולראות מקרוב אריות, נמרים, צ׳יטות וצבועים שנפצעו או גודלו בידי בני אדם וכבר לא יוכלו לחזור לטבע. מרתק בהחלט, אך לא לשם כך התכנסנו.

בערב יוצאים לגיים-דרייב אחרון, הפעם בשמורת Motlala, עם המדריך ג׳ונסון, שהפך את הנסיעה הזו לחוויית הספארי הטובה ביותר עד כה. אנחנו מאתרים נמרה צעירה ועוקבים אחר צעדיה ממרחק נגיעה ממש. ג'ונסון מסביר שבעלי החיים מזהים את הרכב ואת יושביו כיחידה אחת, ומאחר והם רגילים לרכבים ולא מחשיבים אותם כאויבים, הם לא תוקפים. מצד שני אם נעמוד ברכב, או נוציא יד חלילה, הם מיד עוברים למוד התקפתי. ההסבר מאלף, אני מקווה שגם הנמרים מבינים זאת.

עודנו נרגשים מחוויית הנמר, הערב מתחיל לרדת, ומופיע מולנו קרנף שחור ונדיר. רשימת ה-big 5 הושלמה בהצלחה! הקרנף המסכן התייתם מאמו שנרצחה בידי ציידים ונראה בודד ועצוב עד כאב. רצינו להפיג קצת את בדידותו הניכרת, אבל הוא עדיין שמר דיסטנס.

ג׳ונסון מבטיח שאנחנו הולכים לראות לא רק קרנף שחור. אלא גם קרנף לבן. מבטיח ומקיים.

אמא קרנפה לבנה ובייבי קרנף לבן צועדים במרחק מטרים ספורים מאיתנו. כל הג׳יפ בהיסטריה. אנשים כמעט נופלים מהחלונות עם המצלמות שלהם מרוב התרגשות. אמא קרנפה לא נראית מרוצה וצועדת לעברנו בצעדים כבדים עם מבט מאויים וזועם.

אתם בוודאי שואלים עכשיו: לא פחדתם?

התשובה היא לא, לא פחדנו. רעדנו. היינו משותקים. מי יודע מה עובר בראש של החיה הזו עכשיו? ג'ונסון (שזכה לכינוי “הלוחש לקרנפים”), מתחיל לדבר עם הקרנפה ולהרגיע אותה.

קסם. הקרנפה מאטה את צעדיה, נעצרת, ועושה אחורה פנה.

הג׳יפ כולו נושם לרווחה. אין ספק, אחת החוויות הטובות של הטיול הזה. אפילו בחלומותינו הוורודים ביותר לא חשבנו שנזכה לראות קרנף ממרחק כזה, ממש יכולנו לו 'כיף'.

חמשת ימי הספארי בהחלט הסתיימו עם טעם לעוד. (אל דאגה, יהיה עוד).

בדרך חזרה ליוהנסבורג עצרנו בדרך הפנורמה ותיצפתנו על Blyde river canyon – אחד הנופים היפים שנתקלנו בהם בטיול, אם לא היפה שבהם.

עיר האלוהים

במהלך הנסיעה חזרה לעיר הגדולה, שמענו סיפורי זוועות ממטיילים גרמנים, שנשדדו באלימות במהלך הטיול בדרום אפריקה, ולגמרי הצליחו להבהיל אותנו.
ביוהנסבורג ממש אפשר להרגיש את תקופת האפרטהייד ואת הפחד של הלבנים מהשחורים. נצורים בוילות המפוארות שלהם, שמוקפות חומות, גדרות ומאבטחים, ולא יוצאים מהבית אחרי שהשמש שוקעת, כאילו הזומבים יוצאים לרחובות.

גם בעלי המקום שהתארחנו בו (Africa Ekaya – לילה ב-693 ר') הזהירו אותנו לבל נצא החוצה והציעו להזמין לנו פיצה לחדר. אז הזמנו פיצה לחדר ואכלנו אותה על המיטה כמו שני אסירים רעבים הנצורים בחדרם, ותהינו איך לעזאזל אנשים חיים בעיר הזו, שמוגדרת כעיר הכי מסוכנת בעולם.

גן עדן לפילים

לאחר טיסה בת שעה מיוהנסבורג, נחתנו בפורת אליזבת', עיר בת מליון תושבים, שאיכשהו אין לאיש משהו מיוחד להגיד עליה. פתח תקווה של דרום אפריקה אם תרצו.

אספנו את הרכב ששכרנו למשך השבועות הקרובים, ונסענו ישירות לפארק הפילים אדו (Addo Elephant Park), המרוחק כחצי שעה בלבד מהשדה.

מדובר בפארק ירוק-עד שאפשר לחרוש את כולו ביום אחד, אלא שעבדיכם הנאמנים שומעים פילים ולא מסתפקים ביום אחד – הם רוצים שניים. אז נשארנו לישון בבקתה בתוך הפארק (Addo Main Camp – לילה ב-1622 ר'), מה שאפשר לנו לטייל בו ממש עד הסגירה, ולהשכים קום לנסיעת בוקר נוספת עם חברינו הפילים.

מה אומר ומה אגיד, באמת שהיה מושלם. אם אגדת המלך בבר היתה מציאותית, ככה היא היתה נראית. עדרים שלמים של פילים צועדים בטורים, רוחצים בנהר, חוצים את הכביש ויוצרים פקק תנועה שאף אחד לא ממהר בו לשום מקום. מה רבו מעשי הבריאה/ האבולוציה.

חוץ מפילים ראינו המון זברות, חזירי בר מכוערים להפליא ואפילו אריות, אכלנו במסעדת הפארק שהייתה מעולה, ובצהרים התחלנו בנסיעה לכיוון היעד הבא.

אומגות לחלשים, בנג׳י לאמיצים

נתיב הגנים הינו מוקד המשיכה העיקרי בדרום אפריקה. הנתיב מפורט אליזבת ועד קייפטאון אורך כ-700 ק״מ, ולאורכו עיירות ציוריות, לצד מי האוקיינוס, מסעדות טובות, ושלל אטרקציות כפי שתראו בהמשך.

אנחנו קובעים את משכננו לשני הלילות הקרובים במלון Tsitsikamma village inn שבכפר סטורמס-ריבר. סוויטת ירח הדבש שהזמנו מראש היתה כל כך מושלמת (סוף סוף חימום!) שלא רציתי לצאת ממנה. בסמוך למלון יש דיינר שמעוצב בסגנון שנות ה-60 עם פוסטרים של מרלין מונרו ותצוגה של מכוניות אספנות. המקום נראה מעולה, האוכל בינוני מינוס.

בבוקר השכמנו קום לטובת יום טיול בשמורת ציציקמה (235 ראנד לאדם) – פארק טבע נדיר המשתרע לגדות האוקיינוס ההודי ומתהדר בתצורות סלע מרשימות, נוף לאוקיינוס והמון ירוק (קצת הזכיר לי את הגן הלאומי חוף השרון). ניתן לבחור בין מספר מסלולי הליכה, החל מ-2 ק"מ ועד טרק של עשרות קילומטרים שאורך כמה ימים.
מכיוון שבכל טיול מחדש יש לי נטייה לשכוח כמה אני לא בכושר, החלטתי שנעשה את כל המסלולים בשמורה. גם את המסלול אל המפל (6.5 ק״מ, נחמד בהחלט), גם את מסלול ההליכה אל הגשרים התלויים (2.5 ק״מ, תענוג) וגם את העלייה לראש ההר (הגיהנום בהתגלמותו).

כאבי הגב שתקפו אותי בסוף המסלול לא מותירים מקום לספק: הזיקנה כבר כאן.

אחרי שמיצינו את השמורה, נסענו לעבר גשר Blourkans Bridge שבו נמצא אתר הבאנג'י הגדול בעולם. מדובר בגשר עצום שנמתח בין שני הרים, וממנו הקופצים מטילים עצמם אל עבר הקניון העמוק. ניתחנו את הסכנות והחלטנו שהפעם אנחנו הולכים על זה.

מיישרים מבט, שואפים אוויר ועומדים במשימה. ואכן הצלחנו!

ראינו כיצד אנשים אחרים קופצים ולא ברחנו. אפילו צילמנו כמה קופצים בוידאו כדי שנספר בארץ שאנחנו אלו שקופצים שם. אני כל כך גאה בעצמנו.

אטרקציה נוספת באזור, המיועדת לחלשים שבינינו, היא רכיבת אומגות מעל לצמרות העצים (קנופי). אנחנו כידוע לא מוותרים על אף הזדמנות להזריק קצת אדרנלין לדם, ומצטרפים לעוד משפחה ישראלית וכמה ילדות מקומיות בדרכנו לכבוש את צמרות העצים. היתה חוויה כיפית, אבל אחרי הקנופי של קוסטה ריקה, אנחנו בהחלט מתקשים להתרגש.

על הים, בין הסירות והשחפים

היעד הבא שלנו הוא מפרץ פלטנברג (Plettenberg Bay), המורכב ממפרץ ים עם גבעות מסביב, עיירות קטנות של עשירים, ובעיקר נוף שעושה טוב על הלב. הזמינותי מראש שני לילות בדירת נופש מפנקת על החוף (Archrick Resort) כך מצאנו עצמנו שוכבים על מיטה מול האוקיינוס כשלהקות שלמות של דולפינים דופקות לנו מול העיניים את השואו של חייהם. אין מילים לתאר את האושר.

מבחינתי הטיול יכול להיגמר כאן.

למחרת נזכרנו שאחת האטרקציות המרכזיות של פלטנברג ביי, זו שלשמה בעצם התכנסנו כאן, היא שחייה עם כלבי ים. אז הגענו בצהרים לסוכנות Offshore Adventures, הצטיידנו בחליפות צלילה ושנורקלים, ונלקחנו בסירת מירוץ עד למושבת כלבי הים. מאות כלבי ים רובצים על הסלעים, שוחים, קופצים למים. עוד רגע אנחנו והיצורים החמודים נצלול לנו יד ביד, איזה כיף!

אלא מה? הים פשוט קפוא!

במקום לשחות כמו כלב ים, הרגשתי שהריאות שלי קופאות.

לקח לי כמה דקות עד שהתחלתי לנשום וליהנות מכל הסיטואציה הזו. למרבה המזל כלבי הים ששחו לעברנו כמי שרק מבקשים להשתעשע, הצליחו להשכיח במעט את הכפור.

בסופו של דבר, החוויה המקפיאה תיזכר כאטרקציה הכי שווה שעשינו בטיול הזה.

באותו יום ביקרנו גם במרכז לשיקום חיות בר בשם Tenikwa, שם פגשנו מקרוב חתולי בר, סרוואל וצ׳יטות, אבל האמת היא שבאנו רק בשביל האריה הלבן והמהמם, שהוא ללא ספק היצור המרשים ביותר שאלוהים הפליא לעשות (על אף שמדובר במוטציה גנטית שלא מאפשרת לו לשרוד בטבע).

למחרת יצאנו לטייל בשמורת רוברג. פארק מהמם המשתרע לאורך החוף, ולו שלושה מסלולים. הפעם הסתפקנו במסלול הבינוני שסיפק נופים יפים בהחלט. לאורך הדרך ניתן להבחין בשחפים מקננים, קומרנים, שפני סלע וכמובן במושבת כלבי הים השוכנת בתחתית צלע ההר (אל דאגה, את הצחנה מריחים לאורך כל הדרך).
כל המסלול כולל עצירות לקח לנו כ-4 שעות, ובצהרים המשכנו בנסיעה דרומה.

על הדרך עצרנו בפארק הפילים נייזנה, כי באמת כבר הרבה זמן לא ראינו פילים. עלינו על רכבת עמוסת הורים וילדים שהובילה אותנו למשפחת הפילים של הפארק, אותם האכלנו בפירות מכל טוב הארץ. הרגיש קצת כמו גן החיות התנ״כי, אבל שיהיה. זו הייתה הזדמנות לגעת בפילים ולראות אותם ממש (אבל ממש) מקרוב.

גשם, מילקשייק ומזכרות

מנייזנה המשכנו בנסיעה בת שעתיים ליעד הבא: ווילדרנס. התאכסנו באחוזה מפוארת מול האגם (Summerlane – לילה ב-956 ר'), אותה מנהלים זוג קשישים גרמנים ונחמדים מדי. המקום נראה מדהים, אלא שהעננים השחורים בשמיים כבר הבהירו לנו שלקייאקים וליתר הפעילויות שהמקום מציע כבר לא נגיע.
למחרת פקד אותנו יום גשום במיוחד, ובעלת המקום המליצה לנו לברוח מדרך החוף ולעלות לכיוון בירת היענים Oudtshoorn, רחוק מעין הסערה. הדרך ההררית היתה יפיפיה, והיינו לבד, לגמרי לבד. במשך עשרות קילומטרים נסענו מבלי לראות רכב אחר.

באמצע המדבר השומם עצרנו במקום מיתולוגי שזכה לשם Ronnie's sex shop (לא מה שאתם חושבים) ושתינו מילקשייק חמאת-בוטנים מושלם ששווה להגיע עד כאן רק בשבילו.

עצרנו גם במפעל מזכרות גדול (Hardy's Memories – חפשו בגוגל) ועשינו קנייה גדולה של פסלים, מתנות ומזכרות במחירים שווים במיוחד (הכי זול שתמצאו כנראה). בכל זאת יצא משהו מהיום הגשום הזה 🙂

לקראת ערב, אחרי נסיעה ארוכה דרך כביש R319, הגענו לעיירה הרמנוס, ובחרנו להשתכן בהום-סטיי פשוט עם בעלת הבית החמודה בתבל (Hermanus Breakaway – 38$).

חודש אוקטובר נחשב לחודש הטוב ביותר לצפייה בלווייתנים, והרמנוס הנמצאת על שפת הים ידועה כאחד המקומות הטובים בעולם לצפייה בלוויתנים. עוד לפני שטסנו היה לנו ברור שנעשה שייט לוויתנים, אבל איתרא מזלנו ודווקא באותו יום בו היינו אמורים לצאת לשייט – הוא בוטל בגלל מזג האוויר. לא נותרה ברירה אלא לוותר על הלוייתנים ולהמשיך הלאה ליעד האחרון – קייפטאון.

פינגווינים עירוניים

את הבוקר פתחנו בביקור בשמורת בטיס ביי (betty's bay), עיירה ציורית מנומנמת הממוקמת על שפת הים ובה מושבת פינגווינים (פחות מתויירת ויותר זולה מהבולדרס ביץ'). כבר בתחילת הגשר הסלול לאורך החוף קידמו את פנינו נעירות עזות והמוני פינגווינים מתרוצצים.
מתוקים אמיתיים.

משם המשכנו בנסיעה רצופת נופים קסומים לאורך “דרך הפנינסולה” בואכה כף התקווה הטובה (Cape of Good Hope), הנקודה הדרום מערבית ביותר ביבשת אפריקה. במקום זה, כך אומרים, מצטלבים האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס ההודי. בשמורה מספר רב של מסלולי הליכה. אנחנו התחלנו את הסיור בטיפוס למגדלור. (כן רבותיי, עבור פדלאות כמוני בהחלט מדובר בטיפוס). שני אוקיינוסים אדירי מימדים מקיפים את המגדלור ומתמזגים בנקודה אחת, נוף מרהיב של ים כחול מתנפץ על חוף עם סלעי ענק בגובה עשרות מטרים.

חשוב לציין כי באזור של כף התקווה הטובה יש בבונים (בבונים אמיתיים, לא אלה מהכנרת) שמסתובבים ומחפשים את האוכל שלכם. כשחזרנו לרכב גילינו שני בבונים ״נותנים בראש״ על גג הרכב שלנו, ונאלצנו לקרוא לשומר על מנת שזה יפסיק לאלתר את המשגל הפומבי ויאפשר לנו להמשיך בדרכנו.

את הלילה בחרנו להעביר בעיירה Simons Town, אחד מפרבריה של קייפטאון, שם הזמנו חדר במלון דירות ממש על חוף בולדרס (Penguin View – 83$). למחרת בבוקר ירדנו לשמורת הפינגווינים, שהיתה ריקה מאדם הודות לשעה המוקדמת, וטיילנו על החוף בין עשרות הפינגווינים שקיפצו סביבנו.

סיימונס טאון היא אחת משלוש המושבות היבשתיות של הפינגווין האפריקאי. הקינים הראשונים התגלו ב־1985 (כנראה כתוצאה ממחסור במקומות קינון מתאימים על האיים) ובשנת 1989 הושלמה בניית גדר סביב המושבה, המונעת חדירה של בעלי חיים שעלולים לטרוף את הפינגווינים.

בקיצור, ביקור שווה ומומלץ. רק תיזהרו לא לחטוף ביס.

עם הגב להר, עם הראש לים

הדרך מסיימונס למרכז קייפטאון הייתה חלומית ומזג האוויר האיר פנים. עצרנו כמעט כל עשר דקות רק בשביל להרים רחפן. היופי פשוט בלתי נתפס. בכלל, קייפטאון עיר משגעת. ללא ספק אחת היפות שראיתי. הר ירוק נושק לים כחול, מפרץ ים אליפטי מקסים. כמעט כמו חיפה, רק עם פוטנציאל שמומש.

התחלנו את היום עם צניחת טנדם (מצנח רחיפה) מפסגת ה- Signal hill. עשרים דקות של אדרנלין באוויר (ואף יותר אם המדריך זורם איתכם). חוויה מומלצת ביותר וצילומים שהאינסטגרם אוהב במיוחד. (1700 ראנד לאדם, כולל תמונות).

עוד באותו יום ניצלנו את מזג האוויר הנאה כדי לטפס לאתר הכי פופולארי בדרום אפריקה – הר השולחן. ההחלטה להגיע בשעת צהרים בהחלט הייתה חכמה. הרבה פחות תורים, הרבה פחות עומס, ואפילו יותר זול.

למיטיבי הלכת יש אפשרות לעלות ברגל. מדובר בעלייה קשה, והטיפוס ברגל מתאים רק לבעלי כושר שיא שאין להם משהו יותר טוב לעשות בחיים, אחרת קחו את הרכבל ולא תצטערו.

אז נדחסנו ברכבל הפנורמי המסתובב יחד עם עוד כמה עשרות תיירים, ואחרי עלייה של שתי דקות נגלה מראש ההר נוף עוצר נשימה. ישנם מספר מסלולי הליכה נוחים וקלים ולאורכם עמדות תצפית על הנוף. טיילנו פה כמעט שעתיים, הצטלמנו, נהנינו מהנוף, אכלנו פיצה לא רעה במסעדה שעל ההר וסימנו וי על עוד אחד משבעת פלאי תבל.

ראש לאריות, זנב לדולפינים

ממערב להר השולחן ניצב הר בולט שמזכיר לבעלי דמיון מפותח אריה שוכב על גחונו, ומכאן שמו: ראש האריה (Lion's Head). גובהו של ההר כ- 669 מ' והעלייה לפסגה לוקחת כשעתיים וחצי לכל כיוון.

כבר בתחילת העלייה התברר לנו שאנחנו מוצ׳ילרים דה לה שמאטע, ואני אישית נאלצתי לעצור ולהסדיר נשימה כל כמה דקות. בהמשך הטיפוס הופך להיות מעניין יותר (לא סתם הליכה אלא ממש טיפוס, עם סולמות והכל). מפסגתו של ראש האריה נשקף נוף משוגע של העיר, שלרגליו, הים, הר השולחן וההרים הסובבים אותו. ללא ספק אחד המסלולים היותר כיפיים שעשינו כאן.

אחרי ששרדנו את המסע בהצלחה, נסענו ל- Victoria & Alfred Waterfront, מדובר במזח סטייל נמל תל אביב, רק הרבה פחות משעמם. יש כאן המון חנויות ומסעדות, אוירה טובה, מוזיקה מכל עבר, הופעות רחוב, גלגל ענק וברקע הים הגדול. כיף של מקום. החלטנו לצאת להפלגה עם ספיד-בוט שיצאה מהמזח, סתם כדי להעביר את הזמן. וואלה, היה כיף בטירוף. ראינו מלא דולפינים וכלבי ים, ממש כמו בספארי-ים אמיתי, פיצוי קטן על הלוויתנים שפספסנו.

למחרת נסענו לעשות הפלגה נוספת מנמל Hout bay. במקום יש מספר סירות שיוצאות להפלגה קצרה של 40 דקות (הלוך ושוב) בכדי לראות אריות ים. עלינו על אחת הסירות, נהננו מהרוח הנעימה, הגענו לאי שבו נחו כ 800 אריות ים עצלים, וחזרנו לרציף. מכיוון שראינו כבר כל כך הרבה אריות ים בטיול הזה, אפשר לומר שבהחלט בהחלט מיצינו.

למחרת החלטנו להצטרף לסיור חינמי (Capetown free Tour) ברובע ההיסטורי בו-קאפ (Bo-Kaap), המוכר לרוב הישראלים בזכות המירוץ למיליון. כמו בהרבה מקומות בעולם, גם כאן השכילו להבין שכדי להביא תיריים לשכונה רגילה, כל מה שצריך לעשות זה לצבוע את הבתים ולהפוך אותם לאטרקציה צבעונית שתשבור את האינסטגרם.
לא ברור לי למה לא מאמצים את השיטה גם בבתים המתקלפים של תל אביב.

יין ושוקולד ישמחו לבב אנוש

רגע לפני פרידה מקייפטאון, החלטנו לנסוע כחצי שעה מחוץ לעיר בואכה דרך היין. סיור יין בדרום אפריקה נחשב לאטרקציה תיירותית שהיא כמעט בגדר חובה, אלא שאנחנו, אם להודות באמת, לא מבינים גדולים בתחום. רק בגלל שנותרו לנו כמה שעות עד הטיסה, ולא מצאנו משהו יותר טוב לעשות, הואלנו בטובנו לרדת לעם (בכל זאת, לא יזיק להשתכר לפני הטיסה הארוכה).

דרך היין מזגזגת בין יקבים וכרמים, ערים מנומנמות, חוות יענים ועמקים מוריקים. אנחנו עוברים בסטלנבוש (Stellenbosch) וממשיכים ממנה לעיירה פרנצ'הוק (Franschhoek) השוכנת בעמק יפהפה. שורות על גבי שורות של גפנים, וסימוני דרך של יקבים בהם ניתן לקנות ולטעום יינות משובחים. אנחנו מחליטים לדגום שלושה יקבים מומלצים:

Dieu Donne
La couronne
Spice Route Pearl

בראשון טעמנו יין וגבינות (מושלם!). בשני יין ושוקולד (אלוהי!), ובשלישי… נראה לי שפה כבר התחלנו לאבד את זה. ארבע שעות עוברות מהר מדי. היה טעים ונעים ואם ראשי לא היה סחרחר עליי בהחלט הייתי דוגמת יקבים ושוקולדים נוספים. למי שבאמת רוצה ליהנות מטעימות יין ללא הצורך לנהוג ממקום למקום (וכל מה שמשתמע מכך), ישנם סיורים שיוצאים מקייפטאון ברכבת היין, וזה לגמרי מומלץ. (סך כל התענוג לשנינו עלה 360 ראנד).

ועכשיו כשאנחנו שבעים ושיכורים, הגיע הזמן להיפרד.
מגיעים לשדה התעופה, מזדכים על הרכב, ואז מגלים שאלוהים החליט לפרגן לנו.
מסתבר שהטיסה בוטלה בגלל איזו תקלה במטוס, ולא נותר אלא לטוס מחר בצהרים.
אוי לא. עוד יום בקייפטאון ועוד בחינם? בהחלט אוי לא.
למה מגיע לי כל הטוב הזה?

****

אנקדוטות למתמידים שהגיעו עד הלום:

בדרום אפריקה נוהגים בצד שמאל. לא ביג דיל כמו שזה נשמע, מתרגלים די מהר. מה שכן, גם בתוך הרכב הכל הפוך, כלומר ההגה בצד ימין וההילוכים בצד שמאל וגם האיתות והווישרים הפוכים. המלצה חמה: לשכור רכב עם גיר אוטומט כדי להקל על כל הטירלול הזה.

גם מזג האוויר הפוך. החורף שלנו הוא הקיץ שלהם, ולהפך. הקיץ מלווה בגשמים אך הכל ירוק ומזג האוויר חם. בחורף קר ויבש, והצמחייה חומה. אנחנו הגענו באוקטובר, תחילת האביב. בצהרים היה מאוד חם, בערב ובלילה קפוא. ספטמבר-אוקטובר זו התקופה הטובה ביותר לראות לוויתנים, ודצמבר זו התקופה שהכי כדאי להימנע ממנה (קריסמס וכו׳).

בדרום אפריקה מדברים 11 שפות שונות! הנפוצות הן אנגלית ואפריקנז (ערבוב תמוה של הולנדית ושפות אחרות), ולמעט מבטא כבד אין שום בעיה להסתדר בכל מקום עם אנגלית.

המטבע המקומי הוא ראנד. והוא שווה 0.25 אגורות נכון לכתיבת שורות אלו. כמעט בכל מקום ניתן לשלם באשראי, וזה בהחלט עדיף על להסתובב עם מזומנים. בסך הכל המחיה לא יקרה בכלל. בקבוק בירה, למשל, יעלה ברוב המקומות 2-5 שקלים.

מסוכן פה. אי אפשר לכתוב על דרום אפריקה בלי להזכיר את הנושא הכאוב הזה. החשש מפני שוד/תקיפה/אונס/רצח אכן עמד ברקע לאורך כל הטיול, וזה בהחלט העיב במקצת על תחושת החופש. בסופו של דבר יצאנו ללא נזקי גוף או רכוש (חברת הביטוח הראל גאה בנו מאוד), מצד שני, גם לא הסתובבנו בחושך, לא נכנסנו למקומות נידחים ותמיד הקפדנו על כללי בטיחות בסיסיים, כמו להחביא את התיקים בתא המטען ולנעול את האוטו. ובתכלס, עם איך שאנחנו נראים ומתלבשים, אני לא רואה סיבה שיבחרו לשדוד דווקא אותנו.

*****

עלות התענוג:

אחרי חישוב כל ההוצאות (כולל טיסות, מלונות, אטרקציות, אוכל, הוצאות רכב, ביטוחים, מתנות וכו') סך עלות הטיול: 9,000 ש”ח לאדם.
קחו בחשבון שמדובר בשלושה שבועות, מלונות בדרגה טובה עד בינונית, מסעדות טובות וספארי מאורגן (הרבה יותר זול לנסוע ברכב באופן עצמאי, כך שבהחלט ניתן להתפנק פחות ולהוזיל עלויות).

טיפ למזמינים מלונות דרך Booking – הזמינו דרך הקישור הזה כדי לקבל החזר של 15$ לאחר ההזמנה >> https://www.booking.com/s/34_6/25d0787d.

לנוחיותכם, סיכום מחירי האטרקציות (מחיר למבוגר):

הר השולחן – 300 ראנד.
כף התקווה הטובה – 303 ראנד.
בולדרס ביץ' – 150 ראנד.
חוף בטיס ביי – 50 ראנד.
מצנח רחיפה (כולל תמונות) – 1700 ראנד.
שייט דולפינים בווטרפרונט – 300 ראנד.
שייט לאי כלבי הים (הוט ביי) – 100 ראנד
פארק הפילים בנייזנה – 320 ראנד.
פארק טניקוואה – 250 ראנד.
פארק אדו – 307 ראנד.
שמורת ציציקמה – 235 ראנד.
שמורת רוברג – 50 ראנד.
קנופי (סטורמס ריבר) – 600 ראנד.
שחיה עם כלבי ים (פלטנברג) – 300 ראנד
חבילת 5 ימי ספארי (קרוגר) – 11,300 ראנד.