טסנו, היורשת בת ה- 10.5 ואנוכי ל- 5 ימים במדריד וטולדו (סוף מאי 2018). אפתח ואציין כי בהחלט יש לילדים מה לעשות במדריד, גם אם לא הולכים לפארקי השעשועים. יחד עם זאת, בלי פארק שעשועים 3 ימים במדריד ועוד יום בטולדו, יספיקו בהחלט.
עוד הערת פתיחה – הטיול נבנה בעיקר על בסיס טיפים, בלוגים וכתבות שקראתי פה. זה היה לי לעזר רב, גם אם חלק מהנתונים לא היו מדויקים או מעודכנים. כל מה שיכולתי הזמנתי מראש, כפי שאפרט.
יום ראשון
נחתנו בסביבות 10:30, שדה התעופה של מדריד ענק, נוחתים בטרמינל אחד אבל את המזוודות אוספים באחר, לאחר נסיעה ברכבת פנימית. חשוב לזכור את זה לטיסה חזרה ולתכנן הגעה מספיק זמן מראש. ביציאה המתין לנו קרלוס – נהג נחמד מאוד ואמין שהומלץ באתר. תיאמתי איתו מראש בווטסאפ (0034696858039+), המחיר לזוג 30 אירו לכיוון. הזמנתי אותו מראש גם לחזרה. משם למלון https://www.7islashotel.com/ הימרתי על מלון שלא ראיתי לגביו המלצות באתר וזה התברר כהימור מוצלח ביותר. מלון נפלא, מעוצב מודרני, צוות נהדר שירותי ועוזר, ארוחת בוקר טובה מאוד וחדר גדול ומואר. אבל השוס זה המיקום – דקת הליכה מהגראן ויה ולחובבי השופינג – שתי דקות הליכה מפריימרק. קיבלנו את החדר מיד עם הגעתנו, התארגנות קטנה כולל מפה מהקבלה עליה סימנו לנו את כל הדברים החשובים והתחלנו את הטיול.
חצינו את הגראן ויה ומולנו מדרחוב שמסתיים בכיכר סול. עצרנו בדרך לכיכר לאכול טאפאסים ראשונים ב -100 Montaditos – רשת זולה, לא מתוחכמת אבל בהחלט טעים, כל דבר עולה בין 1 אירו ל- 5 הכי יקרים.
משם המשכנו במדרחוב ונשפכנו לכיכר. אם צריכים SIM מקומי, יש בכיכר סניף של VODAPHONE, שימו לב שהם דורשים לראות דרכון, לא היה לי עלי אז ויתרתי והסתדרתי עם ה-WIFI במלון. כמו כן בחלק גדול של העיר יש WIFI חינמי של העיר.
בכיכר סול (Puerta del Sol) הצטלמנו עם סמל העיר – הדוב שאוכל מעץ התות. חיפשנו את אבני הריצוף שמכונות "קילומטר אפס" אבל לא מצאנו וגם מדריכי טיולים שהיו בכיכר לא עזרו. לא נורא. בעודנו בכיכר התחיל גשם והכיכר קצת ננטשה על ידי האנשים. בפעמים האחרות שעברנו שם היה יותר שוקק חיים, פסלי אדם, בועות סבון והמון מחופשים שמציעים להצטלם איתם תמורת תשלום.
משם לאכול קינוח – צ'ורוס שאומרים שהוא הכי טעים בעיר:Chocolateria San Gines (Pasadizo de San Gines 5), יוצאים מכיכר סול על Calle del Arenal לכיוון הצ'ורוס. בדרך נתקלנו בשלטים על תערוכה של ציירים ספרדים, המפורסמים בהם מגריט ודאלי. נכנסנו, בטח שנכנסנו. התערוכה נמצאת ב- Gaviria Palace ומסתיימת ב- 15.7.18. משם לקינוח המובטח, לי אכן היה טעים, היורשת פחות התלהבה.
היורשת התעייפה (בכל זאת, לילה ללא שינה) והחלטנו לחזור למלון, בדרך הצלחנו לראות 3 דברים שנראה ונצלם עוד הרבה ברחבי העיר – שלטי הרחובות המצוירים, ציורי גרפיטי ובובות צבעוניות וגדולות. מאוחר יותר למדנו שיש 80 בובות כאלה שמפוזרות בעיר ומטרתן לעודד את האמנות. יצאנו לגראן ויה מרחובות אחרים וכך יצא שנפלנו ישר על פריימרק ואז גם גילינו את קרבתו למלון. בארץ עשינו הסכם שנכנסים פעם אחת, קונים מה שקונים וזהו. הוחלט שזו תהיה הפעם האחת (קניות דוחות עייפות). הביקור ב-4 הקומות של הכל-בו, ארך כשעתיים ועלה לא מעט (מספיק כדי להיות זכאים להחזר מס...). אבל סגרנו את הפינה של הקיץ++. פרקנו הכל במלון וירדנו לסופרמרקט שנמצא 50 מ' מהמלון להצטייד במים (20 סנט לבקבוק של ליטר וחצי!!!), פירות וחטיפים.
היום השני
להיום הזמנתי סיור אופניים בין האטרקציות העיקריות של העיר (trixi.com), 3 שעות 25 אירו לאדם. החנות נמצאת ברחוב שיוצא מהמדרחוב של אתמול, זה שמוביל לכיכר סול. חשוב לדעת – מדריד לא כל כך ערוכה לאופניים, הרכיבה היא על הכביש במסלול שמיועד לאופניים אבל לעיתים גם למכוניות ובמקומות אחרים המסלול נמצא בין מסלולי המכוניות. לא לבעלי לב חלש, אבל שווה בהחלט. הרכיבה עצמה לא מאוד קשה, היו 2 קטעים של עליות, השאר לא דרש מאמץ. המדריך דובר אנגלית רהוטה ונותן זמן חופשי בכל מקום בו עוצרים. חלק לא מבוטל של הזמן היה בפארק רטירו (כולל משקה חינם לכל אחד בבית קפה) וכתוצאה מכך, כבר לא חזרנו לפארק למרות התכנון המקורי לבלות בו כמה שעות לפיקניק רגוע. ראינו בפארק את ארמון הזכוכית, גן הורדים המדהים (חבל שאי אפשר להעביר את הריחות) והאגם. ירד קצת גשם אבל זה לא ממש קלקל. אם יש לכם זמן וחשק אפשר לשוט באגם בסירות פדלים.
סיימנו בשעת צהריים, אכלנו משהו קטן וחזרנו למלון למנוחה קצרה, בכל זאת עשינו ספורט 😊. אחרי הצהריים הלכנו לארמון המלך רק כדי לגלות שהוא וגם הקתדרלה לידו סגורים עקב "אירועים רשמיים", התאכזבנו, צילמנו מבחוץ ותכננו לבוא שוב ביום אחר (אבל זה כבר לא קרה...). הוחלט שנלך לרכבל (teleferico), שאמור היה להיות באותו אזור. התברברנו לא מעט, כל אחד כיוון אותנו לכיוון אחר. בסופו של דבר מישהו חכם שלח אותנו למטרו, מהתחנה הליכה קצרה ומגיעים לפארק. יורדים מדרגות, מגיעים לתחנה ומגלים – כן, הרכבל סגור בגלל בעיות טכניות. חזרנו למטרו, נסענו לגראן ויה, הסתכלנו קצת בחלונות ראווה וחזרנו למלון. החלטנו שמגיעה לנו ארוחת ערב טובה כפיצוי והלכנו ל- WAGAMAMA הרשת האסיאתית המוכרת מלונדון, דרך מדרחוב מאחורי המלון של חנויות יוקרתיות. אם רוצים לקנות שוקולדים, יש במדרחוב חנות של לינדט.
היום השלישי
את היום תכננו לבלות בטולדו, בנסיעה ברכבת. מהטיפים שקראתי הבנתי שיש רכבת שיוצאת מתחנת ATOCHA כל שעה, מגיעים לתחנה, קונים כרטיסים ונוסעים. אז זהו, שלא מדויק. גילינו על בשרנו שאכן יש רכבת כל שעה (בשעה ועשרים דקות), אבל מדובר ברכבת קטנה ובביקוש גדול. הגענו לתחנה בסביבות 9, נאמר לנו שהרכבת הבאה בה יש מקום יוצאת ב- 11:20, אבל עד שהגיע תורי בקופה כבר לא היה מקום אלא רק ב- 12:20. החלטתי לוותר ולקנות כרטיס ליום למחרת אלא שאותו צריך לקנות בקופה אחרת, שוב עמדתי בתור ארוך שבקצהו קופאים שאף אחד מהם לא דובר אנגלית. איכשהו הסתדרתי וקניתי כרטיסים הלוך חזור כי גם כאן צריך לקבוע שעה ספציפית. המקומות בקרונות מסומנים, צריך להגיע כחצי שעה לפני הזמן כדי לעבור שיקוף לתיקים. רבע שעה לפני היציאה מתפרסם מספר הרציף ממנו תצא הרכבת. העלות 36 אירו למבוגר + ילד, הלוך חזור. מסתבר שאפשר וכדאי להזמין כרטיסים מראש באינטרנט באתר של חברת הרכבות REFNE, במקרה כזה צריך להגיע לתחנה עוד קצת יותר מוקדם כדי לתקף את הכרטיסים.
התקלות לא הסתיימו, אחרי שעזבנו את הקופה נזכרתי שיש לנו הופעת פלמנקו ביום למחרת ולפי שעת החזרה לא נספיק להגיע. ניסיתי לחזור לקופאי ממנו קניתי את הכרטיסים כדי להקדים את שעת החזרה. הוא כבר לא היה, התור התעצם (נראה כמו שעת המתנה) וכאמור, אף אחד לא דובר אנגלית. החלטתי לא לתת לזה להרוס לנו את כל היום, חזרנו למלון וביקשתי את עזרת הצוות המקסים להקדים את הופעת הפלמנקו לאותו היום. זה אכן הסתדר ויכולנו להתחיל את היום מחדש.
רצינו לראות כדורגל אבל הגענו למדריד אחרי שהעונה הסתיימה, אז הסתפקנו בביקור באצטדיון של ריאל. הזמנתי כרטיסים מראש ללא תאריך, דבר שאמור לחסוך את התור בקופה (לא יודעת אם היה תור, לא ראיתי את הקופה). כן היה תור להיכנס לאיצטדיון אבל זה זורם. התפתיתי לקחת מדריך קולי שבדיעבד היה מיותר. למרות מה שהבחורה במקום אמרה, יש במוזיאון הסברים שבהחלט מספקים. עולים ליציעים, עוברים דרך מוזיאון שמלמד על ההיסטוריה המפוארת של הקבוצה בצורה מעניינת, הצטלמנו עם הגביע החדש ומשם ירדנו לדשא ולמלתחות. עוד צילומים ותור לטיול וירטואלי. מיותר! יושבים לכאורה באוטובוס של השחקנים ונוסעים בעיר עם כל האוהדים שמריעים מהצדדים. עמדנו בתור כרבע שעה ל- 2 דקות מגוחכות.
אחר הצהריים נסענו למוזיאון ריינה סופיה (מראש ויתרתי על הפראדו שנראה לי גדול, מאיים ולא מתאים להרכב), בעיקר בשביל הגרניקה של פיקאסו. המוזיאון מורכב מ- 4 קומות, בעצת הצוות במקום בחרנו לראות את קומות 4 ו- 2 בלבד, שם מרוכזות היצירות של הציירים המוכרים – דאלי, מירו, מגריט וכמובן פיקאסו. גם שתי קומות היו קצת יותר מדי ליורשת אבל היא עמדה בזה בגבורה. יצאנו, אכלנו צהריים ליד ומשם פסענו רגלית לשכונת Lavapies, דרך סימטאות צרות ויפות. קראתי שברחובות השכונה יש ציורי גרפיטי על הקירות וגם ראיתי תמונות מדליקות. אז בואו נדייק – הציורים לא מפוזרים סתם בשכונה. מתחנת המטרו שנקראת כמו השכונה צאו שמאלה לרחוב Calle de Valencia משם ימינה ל- Ronda de Valencia ואחרי 2 – 3 רחובות, בפינת Miguel Servet Calle de מתחילים הציורים שנמצאים על חומה של מבנה שבעברו היה מפעל טבק וכיום משמש גלריה לאמנות. לא נכנסנו לגלריה, נהנינו מהציורים בחוץ. משם, לקחנו מונית ונסענו למופע הפלמנקו במועדון CARDAMOMO. המחיר לא זול – 39 אירו למבוגר, חצי לילד וכולל כוס יין או משקה קל. מדובר במועדון לא גדול, במה קטנה, קבוצה של 10 נגנים, זמרים, מנחים ורקדנים והופעה של שעה בדיוק. כדאי לאכול קודם בחוץ, האוכל מאוד יקר. ראיתי המלצות על מועדונים זולים יותר אבל עם פחות משתתפים. ההופעה היתה מוצלחת ושעה זה בדיוק כמה שהיה צריך.
היום הרביעי
אחרי ארוחת הבוקר נסענו שוב לתחנת הרכבת ATOCHA, בדיוק רבע שעה לפני היציאה פורסם מספר הרציף. נסיעה של כחצי שעה ללא עצירות והגענו לטולדו. ביציאה ימינה מתחנת הרכבת יש תחנת אוטובוסים, כמחצית מהקווים נוסעים למרכז העיר העתיקה – ZOCODOVER (1.30 אירו לנוסע), נסיעה של כ- 5 דקות ומגיעים לעולם אחר. בתוך הכיכר יש דוכן שמוכר כרטיסים לרכבת התיירים (3.50 אירו לילד, 6.50 אירו למבוגר). מדובר ברכבת פתוחה שנוסעת סביב כל העיר עם מספר עצירות לצילומים, 45 דקות. עם הכרטיס מקבלים אוזניות ויש הסברים בשפות שונות, לרבות בעברית. נשמע שהחברה השתמשה בגוגל טרנסלייט, קצת מצחיק אבל בסך הכל היה ברור ומעניין. הסיבוב מסתיים באותה כיכר שהתחלנו ממנה. מול הכיכר יש נקודת מידע, קיבלנו מפה והמלצות לבקר ב- 3 רובעים: מוסלמי, נוצרי ויהודי לפי הסדר הזה. אם תשאלו אותי, אפשר לדלג על הרובע המוסלמי, בטח על ה"מוזיאון" בתשלום. בכלל, לכל מקום עולה כסף להיכנס. המשכנו לרובע הנוצרי ומשם לרובע היהודי. בדרך יש את ביתו של הצייר אל גרקו שמשמש כמוזיאון, אנחנו לא נכנסנו. ברובע היהודי תסתכלו על המדרכות ופינות הבתים – יש הרבה אריחים עם הכיתוב "חי" ו"שפה" וציור של מנורה. בית כנסת אחד הוסב לכנסיה ונקרא סנטה מריה לה בלנקה. ממש אבל ממש אין צורך להיכנס (בתשלום כמובן), אין בתוך המבנה שום סממן יהודי וגם לא מדובר בכנסיה מפוארת ששווה ביקור. לידו נמצא מוזיאון יהדות ספרד, גם הוא בתוך מבנה שהיה בית כנסת. כאן הביקור היה מעניין, יש הסברים גם בעברית.
משם המשכנו להיי לייט של היום – אומגה מעל הנהר. מדובר באומגה העירונית הכי ארוכה באירופה, 183 מ' של כייף. עולה 10 אירו לאדם, ניתן לשלם 3 אירו נוספים לצילום שאחר כך עולה בפליקר. חפשו את FLY TOLEDO.
היה לנו עוד הרבה זמן עד הרכבת חזרה ולכן חזרנו לכיכר המרכזית, אכלנו ג'אנק פוד נחנו קצת ומשם יצאנו רגלית לכיוון תחנת הרכבת. יש שתי דרכים להגיע רגלית – שביל שיוצא ליד תחנת המידע או ירידה דרך הכביש עד השער של העיר ומשם יורדים ב- 7 גרמי מדרגות נעות. זה מה שאנחנו בחרנו, בסוף המדרגות הנעות יש הליכה של כ- 10 דקות במהלכה חוצים גשר ונעצרים לצילומי נוף.
על פי המלצות שקראתי תכננתי 9 שעות משעת היציאה ברכבת ממדריד ועד העלייה לרכבת חזרה. זה הסתבר כזמן ארוך למדי וניתן היה לקצר אותו בשעתיים ועדיין להספיק הכל בלי לחץ.
היום החמישי
קמנו בבוקר בלי תכניות ספציפיות ועם מחשבה שכבר ראינו פחות או יותר כל מה שרצינו. חשבנו אולי בכל זאת נצליח לנסוע ברכבל אבל הפעם הייתי חכמה יותר וביקשתי בקבלה שיבדקו אם הוא עובד. לא עבד, היתה רוח חזקה מדי... אז יצאנו רגלית לכיכר מאיור היפה ומשם לשוק סן מיגל, קצת טאפאסים והרבה ריחות של דגים ומאכלי ים. התלבטנו בין ביקור בארמון לסתלבט לקראת סיום הטיול. במלון המליצו על פארק מדריד ריו ונסענו לשם. לא יודעת אם זה המקום הכי מוצלח, יש המלצות על פארקים נוספים בעיר. אבל לא נורא, קצת טיילנו, קצת מתקני שעשועים ובדרך חזרה נתקלנו בשוק אוכל איטלקי נחמד.
חזרנו למרכז העיר ונזכרתי שביום הראשון ראיתי בכל-בו el corte ingles תיק שמצא חן בעיני ושקראתי שבסניף שבגראן ויה יש תצפית יפה על העיר. אז פסענו לסניף הזה, שהוא לא הסניף הראשון שהיינו בו. התצפית אכן נחמדה וחיפתה במעט על הרכבל התקול. עברנו קומה קומה רק כדי לגלות שזה סניף יוקרתי של ריהוט, מוצרי חשמל ודברים לבית. ובמילים אחרות – בלי בגדים, בשמים או תיקים. אז נותרתי בלי התיק כי אחרי זה כבר לא היה לנו חשק לחפש את הסניף מהיום הראשון, מה גם שהתחיל גשם ונהיה קר. טיפ – בסניף הראשון, בקומת הקרקע מוכרים בשמים, תכשירי טיפוח, שעונים וכד'. הרבה יותר זול מהדיוטי פרי בארץ.
שבנו למלון נחנו קצת ויצאנו לארוחת ערב יוקרתית במסעדה שהומלצה על ידי צוות המלון ומצויה ממש קרוב. בבוקר הזמינו לנו מקום (לא היה פשוט למצוא מקום בשבת אבל בסוף זה הסתדר). למסעדה קוראים Clarita והיא היתה ממש מוצלחת. במלון אמרו לי שהיא קצת יקרה, זה כנראה במונחים שלהם. המנה הכי יקרה עלתה 19 אירו. חזרנו למלון, ארזנו ובבוקר טסנו הביתה כשלשדה הגענו עם נהג של קרלוס.
תם ונשלם עד הטיול הבא.
