סיכום קצר
טיילנו כזוג בתחילת חודש דצמבר 2018. שהינו שלושה ימים בפורטו ועוד יומיים בג'רש (כפר שנמצא באחת הכניסות לשמורה Peneda-Geres). בפורטו עשינו מה שעושים בפורטו (אוכל-יין-לחרוש את הרחובות-חוזר חלילה) ובג'רש עשינו מספר מסלולי יום באורכים שונים.
היה קר אבל כיף ורוב הימים היו שמשיים ונהדרים.
טיפים כלליים
- טיסה – נחתנו בשדה התעופה של פורטו, עם טיסה של לופטהנזה (כולל קונקשן של בערך 4 שעות בפרנקפורט, סה”כ כ-12 שעות טיסה). הטיסה מפרנקפורט לפורטו התעכבה מאוד וגם נחתה באיחור, עקב שביתה של העובדים הפורטוגלים בשדה התעופה. השביתות ימשיכו ללוות אותנו לאורך החופשה.
- הגעה משדה התעופה לעיר - משדה התעופה אפשר לקחת לתוך העיר קו מטרו (קו עילי) או מס' קווי אוטובוס שעוברים שם- בד”כ 601/602. שימו לב שלאוטובוס הזה יש עשרות תחנות והוא עוצר בכולן אבל מאוד יעיל. מומלץ לעקוב תו”כ עם תוכנת גוגל מאפס כדי לא לפספס את התחנה, אפילו שיש שילוט והקראה בקול של התחנה באוטובוס. **יש WI-FI באוטובוסים**. יש גם משהו שנקרא GetBus (לא בדקנו). האוטובוסים והמטרו ממשיכים עד שעה די מאוחרת בלילה אבל תמיד כדאי להיעזר בגוגל מאפס ובתושבים מקומיים. כמובן שנהגי מונית יישמחו לקחת אתכם לאן שתרצו, ו-Google Maps אוטומטית מציעה Uber לכל מקום.
- תחבורה ציבורית בפורטו – ניתן לקנות בשדה התעופה כרטיס חופשי יומי של 24 שעות (7 יורו לאדם) או 72 שעות (15 יורו לאדם). זה כרטיס אלקטרוני ( כמו הרב-קו הישראלי) רק שהוא עשוי בעיקר מנייר, אז כדאי לשמור עליו במקום יבש. התוקף שלו מתחיל החל מהפעם הראשונה שסורקים אותו בכל אוטובוס/מטרו. צריך לתקף את הכרטיס (להעביר את הכרטיס על הסורק ולשמוע צפצוף, בדומה למה שקורה בארץ) בתחילתה של כל נסיעה, גם אם זה חופשי-יומי. באוטובוס יש סורק ליד הנהג, ברכבת יש עמדה שהיא בעצם מכשיר על מוט עם כיסוי פלסטיק צהוב בכניסה לתחנה או ממש על הרציף (תלוי בתחנה). אם זה ממש על הרציף צריך לתקף בסמוך למעבר של הרכבת שלכם.
- כרטיסי תחבורה - קנינו ב-Tourist Information בנמל התעופה, שנמצא ממש בסמיכות ליציאה מאזור איסוף המזוודות (קיבלנו גם מס' מפות והמלצות מה לראות ולעשות. מאוד נחמד ואינפורמטיבי). אופציה נוספת היא לקנות במכונות של המטרו, שם ניתן לקנות מס' סוגי כרטיסים. חופשי-יומי או נסיעות בודדות. הכל מאוד אינפורמטיבי ומסודר וגם באנגלית ועל המכונות תמצאו הסברים וקודים של כל המחירים, ולאן הם תקפים, כמו אזורים ברב-קו. המחירים אמורים להיות דומים. בהנפקה ראשונה של הכרטיס משלמים בערך חצי יורו (גם הוא מנייר אז תשמרו עליו. יכול להימעך בקלות). האוטובוסים סבירים מאוד והתדירות שלהם מצוינת בטבלאות בתוך התחנה או על עמודים מיוחדים כאלה (והכי נוח עם גוגל מאפס) ונעה בין הגעה כל מס' דקות להגעה כל 20 דקות ואפילו חצי שעה, תלוי באזור. באופן כללי, התנועה בתוך פורטו ובמיוחד באזור התיירותי והעתיק היא בלגאן גדול. עדיף ללכת ברגל בכל הזדמנות, גם יותר מהיר ובעיקר יותר מהנה, כיפי וחווייתי (וגם בריא כי מאמצים את שרירי הרגליים בכל העליות והירידות האין-סופיות שיש בעיר הזו).
- השכרת רכב – עבור כבישי האגרה מומלץ מאוד להשכיר מחברת השכרת הרכב מכשיר “פס” אלקטרוני שיחייב אוטומטית בנסיעה בכבישים המהירים בתשלום. בעבור כחצי יורו ליום. המכשיר חוסך את הצורך לעבור לנתיב התשלום הידני, שלא תמיד קיים. בסוכנות השכרת הרכב ימליצו לכם על המכשיר בעת שתבואו לאסוף את הרכב ויסבירו שזה בעיקר כדי שהחשבון לא יגיע אליכם אחרי שבועות ארוכים ואת הבעייתיות של הזיהוי ללא כרטיס “FREE PASS”.
- טבע, מסלולי הליכה וכו' – יש מספר שמורות טבע בפורטוגל. הגדולה שבהן היא Peneda-Geres. גם השמורה הזו מחולקת למספר אזורים, ובכל אזור תקבלו מפות לא טובות כ”כ של מה שיש לראות באותו אזור. שמורה נוספת שהמליצו לנו עליה היא Parque Natural da Serra da Estrela. חלק משמורה זו משמש כאתר סקי בחורף כשיורד שלג, וניתן למצוא בה בקתות הרים לטובת טיולים במסלולים ארוכים יותר, הדורשים גם לינה. המפות שמחלקים בשמורות לא טובות בכלל, לפחות ממה שראינו. בחנות ציוד מחנאות שהיינו בה (נציין אותה בסיפור הדרך) מכרו מפות טופוגרפיות עם סימוני שבילים של השמורות טבע בפורטוגל, אז כנראה כדאי לחפש שם או בחנויות ספרים. אנחנו הגענו ל Geres ברכב שכור, אבל יש אוטובוסים שמגיעים מערים סמוכות
(לא בדקנו). - אוכל – בפורטו הרוב המוחלט של המקומות שישבנו בהם לאכול היו מצוינים. המחירים מאוד סבירים – נדיר שיצא לנו לשלם יותר מ-20 יורו לבן אדם לארוחה שלמה, ובד”כ פחות מזה. אנחנו בד”כ לא שותים (יין), אבל אני כן אוכל הרבה. תמיד בתחילת הארוחה יגישו פלטת לחמים, ואולי פלטה של גבינה/נקניקים עם איזה רוטב, וגם יחייבו. באזורים הכפריים שהיינו האוכל היה הרבה יותר פשוט, אבל המחירים נשארו זהים. בעיקר תמצאו מנות בשריות או דגים בתנור/גריל/סיר/כל-צורה-אחרת-שאפשר-להכין-דג. בארוחות בוקר שאכלנו היה בד”כ לחם, נקניקים, גבינות ועוד כל מיני תוספות, חוץ מהחמאה, כמובן. את המנות ה”מקומיות” נפרט בהמשך.
- סייסטה – מאוד קשורה לאוכל… בחלק נכבד מהמסעדות מפסיקים להגיש אוכל ב15:00 וסוגרים את המטבח אפילו לפני. תתכננו את היום בהתאם. המסעדות נפתחות מחדש לארוחות הערב סביב השעה 19:00. עדיין יש מקומות שפתוחים בין לבין אבל זה מאוד משתנה ממקום למקום וכשרעבים מאוד זה יכול לבאס.
- קניות – במרכז פורטו אין יותר מדי סופר-מרקטים גדולים, אבל במרחק הליכה ניתן למצוא את כל הרשתות בגדים/בשמים ומותגים בכלל. במרחק כמה תחנות אוטובוס ניתן להגיע למרכזי קניות קצת יותר גדולים. לרשת סופרים הגדולה שם קוראים Continental, ובסניפים הגדולים באמת אפשר לקנות הכל (שוקולד, טלוויזיות, מגרפות, איפור, צעצועים, אוכל וציוד לבעלי חיים וכמובן שמגוון נקניקים, גבינות, עוגיות ומארזי שי), סטייל חנויות כלבו (Carrefour, Wallmart וכיו”ב).
- יין – יין פורט (PORT) האהוב מאוד על האנגלים, הוא מקור הגאווה של העיר פורטו ונקרא על שמה. מדובר במותג לכל דבר כמו שמפנייה וניתן לקרוא רק ליינות שמיוצרים באזור זה בשם פורט. כל היקבים (WINE CELLERS) נושאים שמות בריטיים למהדרין ונמצאים בצד הדרומי לנהר הדוארו, בעיר וילה נובה דה גאיה Vila Nova de Gaia שהיא בעצם הצד השני של העיר פורטו, רק מעבר לנהר, וניתן להגיע בקלות בתחבורה ציבורית. כדאי מאוד ללכת לסיור ביקב עם טעימות! הפורטוגלים מתגאים שאודות למזג האויר המיוחד בפורטו, את יין הפורט ניתן להתסיס רק שם בשל הטמפרטורות הנמוכות מתחת לאדמה. אלו יינות צעירים מאוד, וחזקים מאוד , על גבול הליקר, בממוצע 20% ומעלה של אלכוהול (במיוחד ביינות שיושנו מעל ל-20 שנים). כל יקב מציע שם סיור וטעימות יין, וניתן גם עם החברות של הסיורים ה”חינמיים” (אנחנו טיילנו עם Porto Walkers) לסגור סיור בכמה יקבים שאורך כ-3 שעות.
- תקשורת – הרשת סלולר העיקרית שראינו שם היא Vodafone. ייתכן שיש עוד, אבל יש להם סניף בשדה התעופה, ושם קנינו את הכרטיס SIM המקומי. הציעו לנו שתי חבילות: חבילה ב-10 יורו, של 3 ג'יגה Data ועוד 10 ג'יגה ייעודי לאפליקציות צ'אט (פייסבוק, וואטסאפ וכו') + 500 דקות שיחה מקומיות. החבילה השנייה היא חבילה ב30 יורו, כוללת 5 ג'יגה דאטה + 500 דקות שיחה + מספר מסויים של דקות לחו”ל.
סיפור דרך
7-12-2018 – הגעה לפורטו
נחתנו באזור 16:30 (באיחור כי עובדי הנמל בשביתה) וקנינו SIM מקומי. התייעצנו עם ה Tourist information בשדה תעופה, והיא הציעה לנו לקנות את הכרטיס תחבורה המקומית. קנינו שני כרטיסי “פס חופשי” ל 72 שעות. החלטנו לקחת את הקו אוטובוס 601/602 שעובר ממש ביציאה משדה התעופה, למרות שזה היה יותר מ-40 תחנות עד האכסניה. היו לא מעט פקקים בשעות האלה, בעיקר כי באזור הזה של העיר רמזורים זו מילה גסה וכל הצמתים היו בלגאן טוטאלי. לקח לנו קרוב לשעה להגיע לאזור מרכז העיר. החלטנו לרדת שתי תחנות לפני ולהמשיך ללכת ברגל לכיוון ההוסטל. בדיעבד זו הייתה החלטה מצוינת, כי לצד הנשי של הטיול התחילו להתפרק סוליות נעלי ההליכה, אז מצאנו בדרך לשם סנדלר שתיקן אותן. הכתובת של הסנדלר, למעוניינים – Rua do Rosário 268 (מצויין במפת טיול למטה). אחרי עוד כמה דקות הליכה בגשם הגענו ל Gallery Hostel. למקום הזה מגיע פוסט משלו, אז נפנה אתכם לביקורות שכתבנו עליו. קיבלו אותנו מאוד יפה, והמליצו לנו על כמה מסעדות באזור. מבחינת תזמון, הסתבר שהגענו במהלך חג נוצרי, הקודם לחג המולד (המאורע – ביום הזה מריה גילתה שהיא בהריון), והעיר הייתה מוצפת תיירים, בעיקר ספרדים. אני אצטט את המדריך שהיה לנו ביום אחרי: “We are invaded by Spanyards”. קיבלנו המלצות למקומות לאכול בהם ומורעבים יצאנו לחפש מקום לארוחת ערב. היה קצת קשה למצוא מקום במסעדה, Solar Moinho de Vento, אבל היה נהדר ומומלץ בחום. במידה ואין מקום באותו הרגע, ניתן להרשם והם יגידו לכם עוד כמה זמן להגיע. הגענו חזרה לחדר והתמוטטנו אחרי יום של טיסה ארוכה.
8-12-2018 – סיור רגלי בפורטו והליכה לאורך הריביירה
גלרי הוסטל מציע להצטרף לסיור מודרך חינמי (על-בסיס טיפים). פדרו המדריך אסף אותנו באזור 10:00 מהלובי של ההוסטל וליווה אותנו עד לכיכר העצמאות (Praca de Liberdade) שם המתנו שתצא קבוצה של דוברי אנגלית מטעם חברת Porto Walkers (ז'קטים אדומים). אם אתם לא מגיעים דרך ההוסטל/גסט האוס שלכם לסיור, תצטרכו להירשם אצל הרכזת שמסתובבת בכיכר. תראו אותה כי נמצאת עם מטריה אדומה גדולה. למדריך הנוטף כריזמה שלנו קראו Nuno, והוא היה מקור עשיר של ידע עבור כל מונומנט בעיר. למי שלא מכיר את הקונספט של סיורים חינמיים, מדריכים לא טובים בד”כ לא שורדים הרבה זמן, כי הם פשוט לא ירוויחו הרבה כסף. נונו המדריך העביר אותנו במספר לא מבוטל של נקודות מפתח בעיר וסיפר סיפורים על מונומנטים שונים בעיר ובתרבות הפורטוגלית. הוא גם הראה דברים מנקודת מבטו האישית לגבי כל מיני תהליכים קשורי כלכלה, תיירות ודיור בעיר (לא, לא רק לנו יש בעיות כאלה) ובאופן כללי היה תענוג. הסיור הסתיים בערך ב13:30, באזור רווי מסעדות בריביירה (הטיילת שליד נהר הדוארו). נונו המדריך גם הציע להצטרף לסיור טעימות יין בתשלום, שמתחיל סביב 15:00, אליו בחרנו לא להצטרף, ונפרדנו ממנו בחיבוק. כל זה לא לפני שהוא הסביר כמה נקודות חשובות, כולל שני מאכלים שנחשבים מאוד “מקומיים” ש”חייבים” לאכול:
- פרנצ'זינייה, שהוא סנדוויץ' מוגזם עם סטייק סירולין, פסטרמה או נקניק אחר, כמות לא סבירה של גבינה צהובה מלמעלה (בד”כ מוצרלה), לפעמים ביצת עין מלמעלה וגם שרימפס. הכל אפוי ביחד בתנור. ואם זה לא מספיק, אז כל זה שוחה ברוטב עגבניות מתובל, ובד”כ גם מגיע עם צ'יפס. או – התקף לב בצלחת, כ-4000 קלוריות למנה.
- השני כלל מעיים ממולאים אז וויתרנו.
מאכלים נוספים שהיו פופולאריים הם Pastel do Natal, שזה מאפה (פשטל) בצק עלים ממולא בקרם חלמונים וחלב עם הרבה וניל וקינמון. קיבלנו מספר המלצות לאיפה הכי טוב לאכול כל אחד מהם ועוד מספר המלצות נוספות. לגבי הפשטל- בכל מאפייה (פשטלרייה) יש מס' גרסאות למאפה הזה ולמאפים נוספים. הכל טעים!!!
לאחר הסיור הלכנו לנסות ולאכול בחלק מהמקומות המומלצים. לחלקם הגענו כשהם כבר הפסיקו לקבל אורחים (גם קצת איחרנו וגם כי העיר הייתה עמוסה להחריד בתיירים) וחלקם פשוט היו סגורים בגלל החג. בסוף אכלנו במסעדה בשם Ris8tto שהגישה ריזוטו נהדר (מומלצת המנה עם הפסטו). לאחר מכן תפסנו אוטובוס עד הנמל שעובר ליד הגדה של הנהר, קו 500. על האוטובוס הדו-קומתי פגשנו קבוצת בני נוער מהצופים. הסתובבנו שם על הגשר שהילדים קראו לו Little San-Francisco Bridge, ואכלנו מאפים בצד השני שלו, בעוד עיר שכנה מנומנמת. תפסנו את אותו הקו עד לנקודה כלשהי בטיילת, ושם פשוט הלכנו לאורך הגדה. כשנמאס לנו תפסנו את האוטובוס שוב וחזרנו לאכסנייה. בערב ניסינו לקבוע סיור ביקב בשם Grahams, שהמליץ לנו עליו מי שישב לידנו בטיסה, דרך האתר שלהם. נרשם שם שנקבל תשובה תוך 24 שעות, כך שאם אתם מתכננים לקבוע כך סיור אנא תעשו את זה מספר ימים מראש.
9-12-2018 – יום ראשון שקט וביקור ביקב מקומי
בבוקר החלטנו ללכת לרחוב Santa Clara, שאמור להיות רחוב הקניות המסורתי של מרכז העיר. מה שלא לקחנו בחשבון זה שיום ראשון, אחרי ערב של חגיגות בעיר. מלבד כמה מאפיות, הכל היה מאוד סגור. בתחתית הרחוב, יותר קרוב למרכז העיר (איפה שטראם 22 עובר) כבר היו יותר עסקים פתוחים. כמובן שבלי סוף אפשר לעבור ולצלם את האריחים וציורי הקיר בדרך, וגם היה יום יפה מאוד (ומלא מאפים טעימים בדרך, כמובן).
בדרך התקשרנו ליקב בו רצינו לעשות את הסיור, וקבעו לנו סיור ב15:30. הלכנו לאכול פרנצ'זיניה (טעות) וכמעט איחרנו לאוטובוס לכיוון היקב. תפסנו את האוטובוס ברגע האחרון והגענו ליקב עם בדיוק בזמן ליהנות מהנוף לפני שמתחיל להחשיך. הסיור עצמו קצר ולעניין, ולאחר מכן, בהתאם לסוג טעימת היין שבחרתם (המדרג מתחיל החל מ10 יורו ועד 50 יורו בערך, תלוי בסוגי היינות) מקבלים שלוש מנות יין נהדר, כולל הסברים שונים. יינות פורט הם יינות מאוד חזקים (20 אחוז לפחות אלכוהול) אז יוצאים/מדדים החוצה במצב רוח מצוין. יש ליקב גם מסעדה טובה וניתן לקבוע ארוחה מסודרת במקום. בנוסף, ביציאה מהסיור ממוקמת “חנות המפעל” של היינות, במחירים מצוינים.
מצאנו את התחנת אוטובוס ותפסנו אותו עד אחרי הגשר שמחבר בין וילה גאיה גאיה דה-נובה לפורטו, והתייאשנו מהפקקים, אז ירדנו ועשינו את שארית הדרך לאכסנייה ברגל. כמו שכבר רשמנו, זו תמיד האופציה המועדפת. בנוסף, כל העיר הייתה מקושטת בקישוטי חג מולד וזו הזדמנות לאינסוף תמונות, הופעות רחוב וכן הלאה…
בערב חיפשנו מקום נחמד לאכול מרק, אז עשינו קצת Window shopping ברחובות שליד האכסניה, ומצאנו מקום בשם Idiota. כפי שתקראו את החוויה המצויינת שלנו כאן, זאת הייתה הארוחה הכי טובה שאכלנו בפורטוגל, ואנחנו נמליץ עליה בחום לכל אחד. אחרי יום קולינרי מוצלח במיוחד, הלכנו לישון.
10-12-2018 – נסיעה לג'רש
Peneda Geres היא שמורת טבע גדולה בצפון פורטוגל. תכננו לישון קרוב לעיירה Geres ולעשות קצת מסלולי יום בסביבה. הגענו רגלית לתחנת המטרו, כדי להתקדם לכיוון Campanha, תחנת הרכבת במזרח העיר, וגילינו שהמטרו היה סגור עקב שביתה! (מי אמר שרק לנו יש בעיות). אחרי ראיון קצר של הצד הנשי של הצוות ע”י התקשורת המקומית, המשכנו הלאה לכיוון האוטובוס הקרוב. הגענו לתחנת רכבת באיחור, רק כדי לגלות שהאיש מחברת השכרה גם מאחר (היה לו תירוץ טוב, תדלק עבורנו את הרכב שקיבלנו). משם יצאנו לאיטנו לכיוון הכביש הראשי, ועלינו די מהר על האוטוסטרדה הראשונה. הנסיעה לג'רש לא ארוכה, בערך שעה וחצי ונטולת פקקים. הגענו לאכסניה בשם Galicia Guesthouse, שהייתה ר-י-ק-ה לחלוטין, עם מפעיל שלא ידע כ”כ טוב אנגלית. אכלנו שם ארוחת צהריים סבירה ויצאנו קצת להסתובב.
ביישוב ג'רש עצמו, שנמצא כ-5 דקות נסיעה מהאכסניה עצמה, יש מרכז תיירים. אם יהיה לכם מזל, תגיעו ביום שנמצאת בו בחורה שמדברת אנגלית טובה וימליצו לכם על פעילויות ומסלולים שניתן לעשות באזור, עם מפות לא טובות בכלל. נתנו לנו 3 אופציות למסלולי הליכה באורכים ורמות קושי שונות, ומלא מפלים לראות. לקחנו את האוטו ונהגנו במעלה הכביש הראשי, עד שהגענו לגבול הנטוש למדי עם ספרד. אפשר לעבור את הגבול בנסיעה שם, כמובן, אז הלכנו לחפש איזה תצפית לקראת שקיעה וחזרנו חזרה למטה.
בחודש דצמבר אין הרבה מקומות שפתוחים בג'רש בערב. זו עיירה לחופשת קיץ של המקומיים, עם פעילויות קיץ. יש בה גם מעיינות חמים עתיקים, שמשום מה פעילים רק עד סוף אוקטובר. צריך להתחשב בזה כשמחפשים מקום לאכול בו ארוחת ערב, כמובן. מצאנו איזה מסעדה סבירה ברחוב הראשי של ג'רש שהייתה פתוחה עד שעה רבע לעשר. כמובן שהרמת אנגלית של המלצרים גם לא הייתה להיט, אבל הסתדרנו עם קצת תנועות ידיים ומלצר אחד מאוד נחוש.
11-12-2018 – טיולי יום סביב ג'רש
בחרנו לעשות מסלול בשם Trilho Dos Currais. כל המסלולים באזור הזה מסומנים בסימון צהוב-אדום, ולכל אחד יש מספר משלו. שלנו היה PR3. המסלול יוצא ליד אחר הקמפינג מעל ג'רש, כפי שיסבירו לכם בלשכת התיירות המקומית. המסלול אורך כחצי יום הליכה (כ-10 קמ', אין צורך בציוד מיוחד), וכולל עליה די ארוכה לראש הרכס. הנופים למעלה נהדרים, ויש שם הרבה סלעים מאוזנים שאפשר לראות. למרות הגובה הנמוך יחסית (~1000 מ') הצמחיה דלילה למעלה ואפשר לצלם בקלות. לחלק מהמקומות שעובר בהם המסלול ניתן גם להגיע עם רכב.
לקראת סוף המסלול עוברים דרך ג'רש עצמה, אז עצרנו לקפה ומאפה ב Vai Vai (אחד מהשניים וחצי מקומות שפתוחים ביישוב בעונה הזו). משם המשכנו חזרה לרכב, והחלטנו ללכת לראות עוד מפל, Cascata do Arado. ניתן להגיע עם רכב פרטי קרוב מאוד למפל, כאשר הטיפוס אליו אורך מס' דקות בעליה במדרגות. היה מקום נחמד לסיים בו את היום. בשלב הזה התחיל להחשיך ולהיות קר למדי אז חזרנו לרכב והלכנו לנוח קצת בחדר.
בערב החלטנו להדרים מהישוב כדי לחפש ארוחת ערב. מצאנו מקום לא מוצלח בכלל לאורך הכביש. יש מספר ערים קטנות במרחק של 20-30 דקות נסיעה מג'רש, למי שיש כוח לנסיעה כזו. סיכמנו את הביקור בשמורה כמוצלח והתכוננו לחזור לפורטו יום למחרת.
12-12-2018 – נסיעה חוויתית לפורטו וערב אחרון בעיר
החלטנו לעשות בוקר מאוחר ולצאת לאיטנו לכיוון פורטו. ניסינו לעשות מעבר במרכז העיר בראגה, כדי לראות עוד מרכז עיר עתיקה. הסתבכנו מאוד עם חניה (ציינו כבר שאין מה להכנס עם רכב לפורטו? כי כאן היה די נורא, גם עם חניות בתשלום!) והמשכנו למרכז קניות בפאתי בראגה. למה? כי משום מה נוצר איזה סטטוס קוו שצריך להביא שוקולדים לעבודה. עצרנו ב Braga Nova Arcada. זה מקום עצום, עם סופר Continental ענק, איקאה וכל חנות אחרת שאפשר לדמיין. העברנו שם כמה שעות ולקחנו את הדרך הפרברית לפורטו. בגדול טעות, אבל לא מיהרנו. בעיר רצינו לבקר בחנות ציוד טיולים. מצאנו חנות נהדרת בשם Loja de montanhismo e Trekking. חנינו שם בחניון של קונטינטנטל, שמשום מה לא דרשו מאיתנו שם תשלום בכלל.
החזרנו את האוטו, ולקחנו אוטובוס עד לנקודה קרובה במידה סבירה ל Gallery Hostel, והלכנו לבלות ערב אחרון בעיר. בעקבות המלצה של העובדים הגענו למסעדה חביבה מאוד בשם Nabos de Pocara. המקום קטן ועובד קצת כמו חדר אוכל (עלולים לשבת לידכם אנשים במידה ושולחן ארוך מספיק), אבל מאוד חמים והאוכל היה מצויין. ישנו לילה אחרון באכסניה המצויינת ויום אחרי זה לקחנו את המטרו לכיוון השדה תעופה.
המלצה:
קחו יותר משבוע!
