טרק סובב אנפורנה - אודי וקוקה - הבלוגים של למטייל

יומן מסע – סובב אנפורנה (ספטמבר 2015)

(קוקה ואודי ביתן)

מבוא

הטרק לאנפורנה היה רעיון של קוקה אשתי, ולאחר התייעצות משותפת החלטנו שנעשה אותו ביחד בתקופת החגים בספטמבר 2015. בזמן הטרק היינו בני 44, ואפילו חגגנו 20 שנות נישואים משותפים ממש בסמוך ליציאה לטרק.

כחלק מההכנות לטרק שמענו הרצאה על טרקים בנפאל בחנות "למטייל" במודיעין, הרצאה מועילה מאוד, עם הרבה טיפים, ובעיקר מכניסה אותך להקשר הנכון של הטרק. קנינו את הספר Trekking In The Nepal Himalaya של Lonely Planet (אפשר להזמין באינטרנט מחו"ל), ספר חובה לקריאה לפני הטרק ובמהלכו.

בהתחלה התלבטנו רבות האם לשכור פורטרים, או להיות גיבורים ולקחת את כל הציוד עלינו. מהר מאוד (אחרי שקוקה הסתובבה עם תיק מלא בקבוקי מים), הבנו שכדאי לקחת פורטרים. הגענו לסוכנות שי הפחות מוכרת מסוויסה למיניהם, בעקבות חוות דעת טובה מאוד שקראנו עליהם באתרים. לא רק שלא התאכזבנו אלא אפילו יצאנו מרוצים עד השמיים. הקשר הראשוני נעשה דרך המייל עם Shashi ([email protected]), ומיד קיבלנו יחס מעולה ותגובות מהירות. הוא טיפל בקבלת האישורים הנדרשים לטרק, ובהזמנת טיסות הפנים בנפאל. ביקשנו שני פורטרים, שאחד מהם לפחות יהיה גם מדריך ודובר אנגלית. כשהגענו לקטמנדו, Shashi הגיע למלון שלנו ואסף אותנו אל הסוכנות שלו, שם עבר איתנו על המסלול של הטרק, הוסיף טיפים, נתן לנו מפה של האנפורנה, והמיר לנו את הדולרים לרופי נפאלי, בשער טוב יותר מאין ספור ה-Change-ים ברחוב. Shashi נתן לנו את הכתובת והטלפון של המשרד בפוקהרה, אותו מנהל אחיו – רבינדה.

כשהגענו לפוקהרה, נפגשנו עם רבינדה, תיאמנו את שעת היציאה למחרת, וכמובן שלמחרת בבוקר כבר חיכו לנו צ'נדרה ובן ממש בכניסה למלון. שני הפורטרים האלה היו ממש מדהימים, צ'נדרה עם נסיון של קרוב ל-100 טרקים במסלול ה-Annapurna Circuit, ובן עם נסיון של שנתיים לפחות. לאורך המסלול צ'נדרה הכיר כל פינה, אבן, עץ ואפילו כלב. הוא מכיר את התושבים לאורך הכפרים, ובחלקם ממש מרגיש בן בית. הפורטרים עושים את הטיול להרבה יותר קל והרבה יותר מהנה, הם דואגים להכל – מקום לישון בו, מקומות לארוחות צהריים או הפסקות קלות, עוזרים לנו להבין את התפריט המקומי, ומוודאים שנקבל בדיוק מה שהזמנו ובצורה שרצינו אותו. צ'נדרה ובן היו כל-כך מדהימים ופשוט ליוו אותנו בכל מה שהיינו צריכים ומעבר לכך. הכל נעשה בצניעות הנפאלית, בשקט ובכבוד. צ'נדרה תמיד סידר לנו את החדרים הטובים ביותר בגסט-האוס, וידע שאין לנו בעיה לשלם גם טיפה יותר ולקבל חדר עם מקלחת חמה צמודה. לאורך כל הדרך שמענו סקירות וסיפורים על טרקים קודמים, ותמיד צ'נדרה ובן ידעו לתת לקוקה ולי גם את הזמן שלנו ביחד (ובנפרד מהם).

המשקל האפשרי לנשיאה על כל פורטר הוא עד 20 ק"ג בסוכנות שי. אין ממש סיבה להגיע למשקלים האלה, וראינו פורטרים שפשוט התעללו בהם עם תיקים ענקיים ובלתי נסבלים. במצב כזה כל מה שיעניין את הפורטר זה רק להגיע לכפר הבא ולנוח, ואתם אלה שלא תהנו ממנו ומהטרק. אנחנו לקחנו תיקי גב טובים לפורטרים שלנו והעמסנו עליהם כ-14 ק"ג כל אחד (המשקל ירד עוד בהמשך כי אכלנו חלק גדול מהאוכל שהבאנו).

לפני שנתחיל את הפירוט היומי של המסע, שתי הערות אחרונות: אנחנו בחרנו לטוס לפוקהרה ולהתחיל משם את הטרק (נתן לנו עוד יום התארגנות בפוקהרה והגעה מוקדמת יותר לבסי-סהר). ניתן להגיע לבסי-סהר גם באוטובוס מקטמנדו בנסיעה שאורכת כ-6-7 שעות. גם את תחילת הדרך הרגלית מבסי-סהר ולמעשה עד TAL, אפשר גם לנסוע בג'יפ, אך הדרך משובשת, לא נוחה, וחשוב מכל – אתם מפסידים את כל הנופים היפים וההליכה בהם.

זמני ההליכה שציינתי בהמשך כוללים גם זמנים לעצירות קטנות להתרעננות.

יום 1 – פוקהרה – בסי-סהר – נדי-בזר

קמנו מוקדם בבוקר, בעלי הגסט-האוס היו ממש נחמדים והגישו לנו ארוחת בוקר חמה כבר ב-05:45. פגשנו את צ'נדרה ובן הפורטרים שלנו ליד המלון, ותפסנו מונית לתחנת האוטובוסים לתיירים שנמצאת בפאתי פוקהרה (ממש קרוב לשדה"ת).

התחנה היא בעצם חניון כורכר גדול בו ממתינים כל האוטובוסים שיוצאים בבוקר מפוקהרה. לקחנו את האוטובוס המקומי לבסי-סהר. מדובר על מידיבוס למעשה, כאשר התיירים (כמונו) קונים כרטיסים למקומות מסומנים באוטובוס, וכל השאר עולים ונוסעים על בסיס מקום פנוי.

האוטובוס היה אמור לצאת ב-06:30, אבל כמובן שלא יצא בדיוק בזמן, מה שהותיר הרבה זמן לבחור נודניק שניסה למכור לנו קוראסונים ועוגות לדרך. בסופו של דבר יוצאים מהתחנה המרכזית, ועוצרים ממש לאחר מספר דקות כדי להעלות את הנוסעים המקומיים (הם אינם עולים בתחנה המרכזית).

השעה הראשונה בתחילת הנסיעה היא למעשה אוסף של עצירות בדרך ע"מ להעלות עוד ועוד נוסעים. פה מתחיל ה"מופע" של "מנהל הנסיעה" – מדובר בנער זריז, שקופץ ועולה לאוטובוס בכל עצירה, ותפקידו להביא עוד נוסעים, ולדאוג שלכולם יהיו מקומות ישיבה. כמובן שיש באוטובוס בכל רגע נתון הרבה יותר נוסעים ממקומות ישיבה, ופה באה לידי ביטוי האומנות של מנהל הנסיעה. הוא מעמיס את הילדים והנשים בחלק הקדמי ממש כמו טטריס, ומצליח לדחוס את הגברים מאחור. בנוסף מנהל הנסיעה הוא גם הגזבר והכרטיסן של האוטובוס, הוא זוכר כל נוסע, מתי עלה, לאן נוסע, האם שילם, כמה, והאם צריך לקבל עודף.

הנסיעה עצמה די איטית, בדרך עקלקלה ומלאה קפיצות, הנהג צופר כמעט בכל הזדמנות (סיבוב, נסיעה בכפר, וסתם כשבא לו). בהחלט מומלץ לא לאכול ארוחת בוקר כבדה באותו יום, ולבטח לא לאכול תוך כדי הנסיעה.

בסופו של דבר, לאחר כ-4 שעות וחצי של נסיעה הגענו לבסי-סהר. אכלנו ארוחת צהריים במסעדה בכפר (בהמלצת צ'נדרה כמובן), נחנו קצת מהנסיעה ויצאנו לדרך לכיוון NadiBazar. אם צריך עוד להשלים דברים קטנים לטרק, זו הזדמנות מצויינת להשלמה בבסי-סהר.

הדרך מתחילה בירידה במדרגות לכיוון הנהר, והליכה על הדרך ל-Khudi (יחד עם האוטובוסים והג'יפים). די בהתחלה כבר רואים את נהר Marsyangdi שילווה אותנו ימים ארוכים בטרק. בדרך עוברים באיזור בנייה של תחנה הידרו-אלקטרית חדשה, כולל מנהרה ארוכה שההליכה בא שקולה להפעלה של מזגן למספר דקות.

לאחר כ-3 שעות הליכה מבסי-סהר הגענו ל-Nadi Bazar, וישנו בגסט האוס Holiday Trekkers Lodge & Restaurant שנמצא ממש בכניסה לכפר (במתחם של מספר גסט-האוסים).

יש קליטה סלולרית של NCEL, ולמרות שאמרו לנו שיש מים חמים, לא היו ועשינו מקלחת קרה (עדיין לא נורא).

מחיר לחדר – 100 רופי.

יום 2 – NadiBazar – Jagat (7-8 שעות)

מתחילים את הבוקר עם נוף מדהים לשמורת האנפורנה, הנוף שאליו נלך היום.

התחלנו את היום בעלייה ארוכה לכפר Bahundanda (כמעט שעתיים), לאורך הדרך רואים כפרים ושדות אורז אין סופיים. במרכז הכפר יש כיכר בה נחים כל הפורטרים והמטיילים מהעלייה הארוכה. זו הזדמנות טובה לקנות שתייה קרה באחת מהחנויות בכיכר (וגם לפנק את הפורטרים בשתייה קרה) ולנוח קצת. לאחר המנוחה יצאנו לכיוון הכפר Ghermu, הנוף שנשקף ממש בתחילת הדרך, פשוט מדהים, כולל את כל העמק ורכסי ההרים מסביב, וכמובן את הנהר הזורם בשצף בתחתית העמק.

לאחר הנוף המדהים, ירדנו ירידה ארוכה מאוד, ומיד התחלנו לטפס חזרה דרך הרבה כפרים קטנים (שחלקם אפילו לא מופיעים במפות). הדרך מלווה בזרימה של נחלים קטנים, ומפלים אין סופיים מסביב. עלינו ל-Ghermo וראינו את המפל המדהים ממול (ממש מעל Syange). אכלנו צהריים ב-Dipak Guest House. (כשעתיים הליכה מ- Bahundandaל-Ghermo).

לאחר שאכלנו ונחנו, ירדנו לכיוון Syange שנמצאת על גדת הנהר, כשבדרך ראינו ילדים, גברים ונשים מובילים ל-Ghermo אספקה שהגיעה ל-Syange בג'יפים. חצינו את הנהר על גשר תלוי, עברנו דרך Syange והתחלנו בטיפוס המייגע ל-Jagat, עלייה תלולה ומפותלת, בדרך רחבה, בה עדיין נוסעים ג'יפים ומשאיות אפילו. לקראת סוף העלייה ישנה נקודת תצפית מדהימה על כל מה שעברנו היום – הנהר המפותל, העמקים וההרים. המשכנו עוד קצת לעלות, ראינו את Jagat ממש לפנינו.... ואז, עוד עלייה קטנה וירידה והגענו. (כשעתיים הליכה מ-Ghermo).

התאכסנו ב-Hotel New Mountain River View. נמצא ממש בכניסה לכפר, מקום מעולה, מקלחת חמה, שירות מצוין, אוכל טוב (אכלנו Egg-Veg Momo מעולה), ו-WIFI.

יום 3 – Jagat – Danaque (8-9 שעות)

יום ארוך ומתיש.

בעיקרון ניתן לחלק את היום לשני ימים, ולעצור בכפר Tal בדרך. אנחנו (או ליתר דיוק צ'נדרה) החלטנו לעשות את זה ביום אחד.

יצאנו מוקדם בבוקר, כי ידענו שמצפה לנו יום מלא בעליות. התחלנו בעלייה לכיוון Chyamche (נקרא גם Chamje), כשבדרך ראינו חלות דבש טבעיות על המצוק ממול. הדבש הטבעי יקר מאוד (נמכר לדברי המדריך שלנו ב-100$ לליטר), ודולים אותו ע"י סנפלינג לחלות הדבש שעל המצוק.

לפני Chyamche ישנה תצפית מדהימה על מפל יפהפה. (כשעה הליכה מ-Jagat).

לאחר הכפר ניתן להמשיך ל-TAL בשתי דרכים: לפנות ימינה ולרדת בשביל המטיילים, או להמשיך בדרך ה"סלולה" (כלומר כורכר כבוש וסלעים). מאחר ולא התכוונו לעבור דרך TAL, אלא להמשיך לכיוון Danaque, החלטנו ללכת בדרך הסלולה שהיא מהירה יותר ונוחה יותר. למי שכן מעונין לעבור דרך TAL מומלץ ללכת בשביל המטיילים (לפנות ימינה ולרדת לכיוון הנהר).

הנוף הופך אט אט לנוף של מצוקים ונקיקים, כשמכל עבר ניגרים מים על-פני המצוקים. בהמשך הדרך עברנו ממש בתוך מפל עצום, שהדרך מחלקת לשניים. מדי פעם אפשר לראות פסגה מושלגת שמבליחה בין ההרים. לאחר שחוצים את אחד מהנחלים, מגיעים לאנדרטה לזכר הפועלים שנהרגו בזמן פריצת הדרך – מקום טוב לעצירת התרעננות ושתייה. המשכנו עוד לעלות וראינו מרחוק את הכפר Tal, שוכן לו במישור על גדת הנהר, יפה וצבעוני. (סה"כ הליכה מ-Jagat ל-TAL כמעט 4 שעות). ליד TAL מפל גדול ויפה.

המשכנו על הדרך הסלולה (השביל מ-TAL משתלב אליה), ובאחד מהמקומות נשקפת פסגה גבוהה, שנראה כאילו הדבר היחידי שחסר בה הוא טירה של דרקולה.

לאחר כשעה הליכה מ-TAL, אכלנו ארוחת צהריים ב-Khotro במסעדת Hotel Hill Top. לאחר ארוחה (ומנוחה), המשכנו עוד לעלות, עברנו ב-Dharapani, ב-Bagarchhap ובסוף הגענו לDanaque. התארחנו במלון Hotel Tibetian, מקלחת חמה טובה מאוד, שירותים נורמליים (עם אסלה) ואוכל טוב. בערב כבר מתחיל להיות קר בגבהים האלה, הוצאנו את המיקרו-פליז מהתיקים, והתחלנו להתרגל לקור שילווה אותנו עד כמעט סוף המסע. כצ'ופר קיבלנו גם פרה שבאה לצחצח איתנו שיניים.

(כ-3 שעות הליכה מ-Khotro).

מחיר לחדר – 300 רופי

יום 4 – Danaque- Chame (4 שעות)

בבוקר ממש מול המלון יש תחנה של מילוי מים (Safe Water Station), אלו למעשה מים מטוהרים שנמכרים מטעם רשות השמורה של אנפורנה. המחיר כאן היה יחסית זול (40 רופי לליטר), ולכן מילאנו 4 בקבוקים ויצאנו לדרך.

כבר ביציאה מהמלון ראינו מאחורינו את הפסגה המושלגת היפה של ה-Mansalu. התחלנו את היום בטיפוס מטורף ותלול לעבר הכפר Timang. לאחר שעלינו כ-500 מטר, הלכנו קצת במישור, חצינו את הנהר, וטיפסנו עוד קצת..., הגענו ל-Timang. (סה"כ כשעה וחצי הליכה מ-Danaque, ולמעשה זהו הטיפוס הרציני היחיד היום, כל שאר היום יחסית במגמת מישור). הכפר יפה מאוד (קוקה טוענת שהוא היפה בכל הכפרים במסלול), שוכן ברמה ירוקה, באופק מאחורינו רואים את פסגת ה-Mansalu ממש בבירור, ובכפר עצמו שביל ראשי, מסודר ויפה, ומשני צדדיו בתי הכפר.

יצאנו מהכפר, ולאחר כחצי שעה נוספת הגענו ל-Thanchok. הכפר נמצא במישור רחב ידיים, עם שדות בצבעי ירוק ואדום. ההליכה ממש בתוך השדות (כולל שדות מריחואנה טבעית), ובסימטאות הכפר. בכניסה לכפר שימו לב לשלט שמפנה אתכם לשביל הולכי הרגל (ימינה), ולא להתפתות ללכת על השביל הרחב של הג'יפים.

ביציאה מהכפר, לאחר מספר דקות, צריך להסתכל אחורה, ולראות את הנוף המרהיב של כל האזור – פסגת ה-Mansalu המושלגת, השדות הצבעוניים ובתי הכפר. עשינו עצירת התרעננות קלה לאכילת חטיפי אנרגיה, חלבה ותמרים. קוקה אפילו הצטלמה עם שתי נערות נפאליות שטעמו לראשונה חטיף Nature Valley.

הדרך מכאן עוברת בשביל רחב של יער אורנים וברושים (לירושלמים שבינינו זה פשוט מזכיר את יער ירושלים), כשביציאה ממנו מתגלה לנו פסגת ה-Lamjung, פסגה מושלגת יפהפיה, שככל שנטפס בגובה, כך תהיה יפה יותר.

לאחר כשעה מ-Timang הגענו לכפר Kyoto, שם קנינו תפוחים טעימים ונרשמנו בנק הביקורת אצל שוטר מנומנם.

המשכנו ללכת כחצי שעה נוספת, והגענו לפאתי הכפר Chame. נכנסנו לPeaceful guest House, שנמצא ממש מימין בפאתי הכפר, שם נישן היום. הזמנו ארוחת צהריים, ובינתיים התארגנו בחדר, והתקלחנו במקלחת חמה מפנקת. במלון יש גם שירותים נורמליים (עם אסלה) וכמובן הכי חשוב – Wifi.

מאחר והגענו מוקדם לכפר, ניצלנו את שעות השמש כדי לעשות כביסה ולתלות אותה על החבלים הפזורים בגסט-האוס. אחה"צ יצאנו לסיבוב קליל בכפר (כ-10 ד' הליכה מהגסט-האוס). Chame הוא למעשה עיר המחוז של מחוז Manang, וככזה מכיל "מוסדות" שלטון, חנויות רבות שיש בהן הכל (טקסטיל, כלי בית, בגדים, קוסמטיקה, ובקיצור כל מה שתרצו להשלים), המבחר אינו גדול, אבל בסה"כ המחירים סבירים.

צ'נדרה ובן התעקשו ללוות אותנו לטיול בכפר, וכמובן גם סיפרו לנו הרבה דברים על האיזור, והכי חשוב, עזרו לנו לדבר עם המוכרים המקומיים. כפי שכבר אמרנו, הם פשוט דואגים לנו מבוקר עד ערב.

ב-Chame עצמו יש גם קליטה של Ncell, למרות שכמעט כל גסט-האוס בכפר גם מציע Wifi.

בסה"כ על ארוחת צהריים, ערב ובוקר + לינה בגסט האוס שילמנו 3000 רופי.

יום 5 – Chame- Pissang (4.5 שעות + שעה וחצי)

בבוקר יצאנו לכיוון הכפר Chame עצמו, עברנו ברחוב הראשי, וכבר רוב החנויות היו פתוחות. מילאנו מים בתחנת ה-Safe Water (45 רופי לליטר), קנינו פלסטרים ליבלות של קוקה ויצאנו לדרך.

ביציאה מהכפר עוברים גשר גדול מקושט בדגלי בודהה ולאחריו מתחילים טיפוס קל ומתון בשביל רחב לכיוון הכפר Telekhu. לאחר פחות משעה הגענו לכפר קטן ונחמד, עם ילדים קטנים שמחכים על השביל כדי לקבל מזכרות או סתם ממתקים מתיירים שעוברים שם.

לאחר הכפר, הדרך נצמדת בחזרה לנהר, ומתפתלת איתו בשביל רחב, ולאחר כשעה נוספת הגענו לכפר Bhratang – כפר קטן מאוד, אבל עם Tea House שהרבה מטיילים עוצרים בו להפסקה (אנחנו דווקא לא).

ממשיכים בשביל שנעשה צר יותר ומטפסים בגובה, כשמאחורינו נראה כל הזמן את פסגת ה-Lamjung מוארת באור הבוקר, ולאחר כחצי שעה מ-Bhratang נתחיל לראות סלע ענק ורחב שעולה מהנהר (גובהו כ-1500 מטר מהנהר). הסלע נקרא – Phungda Danda, וככל שנתקדם בשביל הוא ייראה מרשים יותר וענק. למעשה הוא ילווה אותנו עד Manang. המקומיים מאמינים שנשמות המתים צריכות לטפס על הסלע לאחר המוות. המשכנו עם השביל, חצינו את הנהר, ומתחילים טיפוס של חצי שעה ביער מחטים נוסף. לקראת סיומו של היער, מומלץ להעיף מבט אחורה כדי להיפרד מה-Lamjung (אל דאגה – פסגות מושלגות נוספות מיד מגיעות). בסיום העלייה ביער, השביל הופך למישורי ורחב, ולאחר כחצי שעה נוספת מגיעים ל-Dhukurpokhary. כפר יפה מאוד, מלא גסט-האוסים ומסעדות, ובהחלט יכול לשמש כהפסקת צהריים טובה. אנחנו החלטנו להמשיך ל-Pissang, שם נישן היום, ולאכול צהריים כבר בגסט-האוס בו נישן.

הנוף הופך צחיח יותר, ומישורי, ולאחר כשעה הליכה נגיע ל-Lower Pissang. בדרך יתגלו לנו אט אט העוצמה והיופי של אנפורנה 2 ואנפורנה 4 מצד אחד, ו-Pissang Peak מצד שני.

הכפר Pissang, יפה וציורי, מלא בגסט-האוסים, ואנחנו המשכנו כמעט עד סופו, עד לגסט האוס – Mona Lisa, שנמצא ממש משמאל למתחם פעמוני תפילה ארוך במיוחד. התמקמנו בחדר, אכלנו צהריים, נחנו קצת, ויצאנו קלילים ללא תיקים (בקבוק מים ומצלמה), לעבר הכפר Upper Pissang, לטיול בכפר ולתצפית ממנו על הנוף. הדרך ל-Upper Pisang יוצאת ממש ממרכז הכפר, ולאחר שחוצים את הנהר, עולים אין סוף מדרגות...ועוד קצת מדרגות, מתפתלים בסימטאות הכפר, ובסוף מגיעים למנזר הבודהיסטי בפסגה. יש תצפית מדהימה על אנפורנה 2 ו-4, על המצוק האדיר שראינו בצהריים, ובכלל על כל האיזור (שדות חיטה וכוסמת – Buckwheat, ואפילו עצי אפרסק שהפרי דווקא דומה בצורתו למשמש). הצטלמנו, נכנסנו למנזר היפה והצטלמנו גם שם, וירדנו חזרה לגסט-האוס שלנו לשינה ערבה וטובה לפני היום הקשה שצפוי לנו מחר.

(סה"כ הטיול ל-Upper Pissang, הלוך ושוב – כשעה וחצי).

בגסט-האוס היתה מקלחת חמה, וקליטה של Ncell. קוקה אכלה נודלס פטריות (עם פטריות מקומיות), שלדבריה היה הטוב בעולם.

יום 6 – Pissang - Manang (8-9 שעות)

בעיקרון ניתן להגיע ל-Manang בשתי דרכים: השביל התחתון – מסלול יחסית מישורי וקל, השביל העליון – מסלול שמטפס על הרכס ממול, ויורד חזרה לעמק Manang – מסלול קשה הרבה יותר, אבל טומן בחובו פיצוי בדמות נוף מדהים.

בחרנו ללכת בשביל העליון, שיוצא ממש ליד פעמוני התפילה שממול לגסט-האוס שלנו. חצינו את הגשר והתחלנו עלייה קלילה ביער מחטים. לאחר מספר דקות גילינו אגם קטן ונחמד. המשכנו עוד מספר דקות, ואז התחלנו את הטיפוס הקשה והארוך לכפר Ghyaru. באמצע הדרך (לאחר כחצי שעה), עצרנו ב"חנות מזכרות" למנוחה קצרה, ולאחר כחצי שעה נוספת הגענו ל-Ghyaru, כפר של בתי אבן צפופים, וממש בכניסה מצד שמאל, מקום תצפית מדהים על כל האיזור. רואים את אנפורנה 2 ו-4 בשיא תפארתן, מרחוק את אנפורנה 3, ובהמשך עוד שתי פסגות מושלגות. העמק פרוס לפנינו, ומראה לנו כמה כבר עלינו היום. מבט לאחור יגלה את פסגת ה-Pissang. בחור ישראלי שפגשנו בעלייה לכאן, מוציא ערכת קפה, ומכין לנו קפה נחלה אמיתי.

ביציאה מהכפר עוברים בי"ס עם סימן מגן דוד עליו (סמל החינוך בנפאל), השביל ממשיך כמעט על אותו קו גובה על הרכס, ולאחר כ-15 דק' ישנו נוף מדהים של הכפר עצמו, חלקות האדמה המעובדות, פסגת ה-Pissang, והעמק המרהיב. לאורך הדרך עוד מספר נקודות תצפית וצילום מרהיבות.

לאחר כשעה מהיציאה מ- Ghyaru, נראה בעמק לפנינו הכפר Humde, ולצידו שדה תעופה קטן. זהו שדה התעופה שמשמש להגעה ישירות (כמעט) ל-Manang. במקום הזה כדאי גם להביט לאחור ולראות את המצוק הענק שעברנו אתמול בשיא תפארתו (1500 מ').

כשעה ו-40 דק' מהיציאה מ- Ghyaru, הגענו לכפר Ngawal – אוסף של גסט-האוסים ומסעדות, שם עצרנו לאכול את ארוחת הצהריים שלנו.

לאחר האוכל, יצאנו מהכפר בשביל היורד לכיוון Mungji, כאשר השביל במגמת ירידה תלולה, מלא באדמת פודרה אפורה, אך עם זאת מספק הצצה לנופים מדהימים, כולל פסגת Julu החדשה שנראית משמאלנו. לאחר כשעה ו-45 דק' הגענו ל-Mungji. אל תצפו למשהו מיוחד בכפר, מאחר ואין שם כלום מלבד מסעדה אחת.

כאן למעשה מצטרפים לשביל התחתון שיוצא מ-Pissang, השביל רחב במגמת מישור עם עלייה קלה בלבד, עדיין עם הרבה פודרה עליו. בדרך עברנו בכפר Bhraka, כפר נחמד, עם סלעים משוננים יפים מאוד שתוחמים את הכפר, ועדרי יאק שרועים בשדות. לאחר כחצי שעה מ-Mungji הגענו סוף סוף ל-Manang.

התאכסנו במלון Tilicho, בחדר עם שירותים צמודים (רק שם אתה לומד להעריך את היתרון הזה). המלון די גדול, עם Wifi סביר בחדר האוכל, מקלחת חמה סולארית (פשוט מעולה לאחר כל הפודרה) ואוכל די מגוון.

אכלנו פיצה עם בצל (וגם שום), סלט תפו"א, ותפו"א מטוגנים (שגם בהם היה הרבה שום). בסה"כ אוכל טוב מאוד.

Manang הוא למעשה כפר די גדול, מכיל מלונות יחסית גדולים למה שהכרנו עד עכשיו, ברחוב הראשי מספר חנויות בהן ניתן להשלים ציוד שחסר, ואפילו עם שני בתי קולנוע שמקרינים סרטים קבועים בשעות קבועות, אך לפעמים ניתן ל"שכנע" את בעל הקולנוע להקרין סרט מסוים בהקרנה פרטית, אם תבטיחו לו הכנסה טובה. האוכל והלינה יקרים מעט יותר ממה שהורגלנו עד כאן, אבל המחיר עוד יעלה ככל שנעלה בגובה.

עוד דבר חשוב ב-Manang הוא המאפיות שיש במספר בתי מלון. במלון שלנו היתה מאפייה צמודה עם עוגות שמרים טעימות מאוד, לחמים, ואפילו מכונת קפה.

מחיר לחדר – 200 רופי ללילה

Wifi – 200 רופי ללילה

יום 7 – יום התאקלמות ב-Manang

קמנו מאוחר יחסית, ולארוחת הבוקר התפנקנו בקפה ועוגות במאפייה של המלון (150 רופי לעוגה, 200 לאמריקנו).

המטרה של יום ההתאקלמות היא מצד אחד לנוח, ומצד שני לשהות קצת בגובה גבוה יותר מגובה השינה, על-מנת להרגיל את הגוף מהר יותר.

יצאנו לכיוון אגם גנגה-פורנה שנמצא ממש דרום מערבית ל-Manang. ירדנו בשביל מהכפר, חצינו את הגשר מעל הנהר, וממש לפני הסוללה הגדולה שלפנינו, לקחנו את השביל הימני כדי להגיע תחילה לשפת האגם עצמו.

מי האגם כל-כך צלולים, כך שבשעות הבוקר ראינו את השתקפות ההרים שנמצאים מעל האגם בצורה מדהימה (הגנגה-פורנה, ואנפורנה 3).

לאחר מכן טיפסנו על הסוללה, והצטרפנו לשביל מתפצל בחורש מחטים העולה לגבעה הסמוכה, עד שהגענו למנזר בודהיסטי מוקף דגלים, ובו "מסעדה" קטנה, ותצפיות נהדרות על כל האיזור.

נקודת התצפית נמצאת בגובה 3,800 מטר (כ-300 מטר מעל Manang), כך שהעלייה לגובה הזה, שהייה של שעה, וירידה חזרה לכפר, בהחלט מסייעת למניעת מחלת הגבהים.

הנוף מנקודת התצפית משגע, וכולל 360 מעלות של פסגות מושלגות וקרחונים: אנפורנה 4 המרשימה, אנפורנה 3, גנגה-פורנה, Tilicho Peek, פסגת ה"קרמבו", ה-Pissang Peek ועוד.

הטיול מומלץ הן בשל הנופים המדהימים והן כדרך מניעה למחלת גבהים. למיטיבי הלכת והכחף ניתן לטפס עוד בהר גם מעבר למנזר, לנקודות תצפית גבוהות יותר. הכל בהתאם לכח שיש לכם, ולרצון להתמודד גם גובה רב יותר.

כל יום ב-15:00 מתקיימת במרפאה בכפר הרצאה על מחלת הגבהים, דרכי הימנעות וטיפול בה. בסיום ההרצאה ניתן בתמורה ל-100 רופי, לבצע בדיקת דופק ורמת חמצון בדם. רמת החמצון בדם בגבהים האלה אמורנה להיות מעל 85%, והדופק מהיר יותר מהרגיל, אם כי לא מהיר מדיי. מומלץ בחום לשמוע את ההרצאה ולבצע את הבדיקה.

קוקה ואני נבדקנו, ולשמחתנו יצאנו כשירים לחלוטין, עם רמות חמצון סביב ה-90%, ודופק נמוך מ-80.

זהו, יצאנו לעוד סיבוב השלמות ציוד קטן בכפר (משקפי שמש לקוקה, כפפות דקות, גרביים ונייר טואלט), וחזרנו למלון. המחירים בחנויות בכפר סבירים בהחלט, וגבוהים במקצת מהמחירים בקטמנדו.

יום 8 – Manang – Yak-Kharka (5 שעות)

יצאנו בבוקר מהמלון, ולאחר מעבר בתחנת הביקורת לתיירים בכפר, יצאנו מהכפר בשביל שמוליך ל-Yak-Kharka. השביל עולה במתינות ולאחר כשעה מגיעים לכפר (לא מצאנו את שמו), ובאחד מבנייניו גלגל תפילה גדול. כמובן שצ'נדרה נכנס לסובב את הגלגל, להצלחה ומזל במסע. מבט לאחור מהכפר מגלה את כל העמק של Manang ורכס האנפורנה שמשקיף מעליו. באחד משבילי הכפר שועט לעברנו לפתע עדר של פרות, אנחנו זזים הצידה ומצלמים כמובן. מרחוק נראית פסגת ה-Tilicho, והדרך המובילה לאגם טיליצ'ו.

ההליכה ביום הזה איטית, עם הרבה מנוחות יחסית, כדי לאפשר לגוף להתרגל לגובה, וגם כי באמת מתחילים להרגיש את החמצן הדליל יותר.

המשכנו לעלות בשביל במתינות, לאורך הדרך רואים סוסים ופרות על השבילים, ובכל פעם נופי האנפורנה משתפרים. לאחר כשעה וחצי מגיעים ל-Gunsang. ישבנו במסעדת Hotel Chulu West, לשתות תה ולימון חם. במסעדה מרפסת גג מדהימה לנוף: האנפורנה, גנגהפורנה ופסגת הטיליצ'ו. בעמק פרות רועות, ומבנים שמשמשים כמקלט לפרות בימי החורף הקשים. ככלל גם עכשיו כשיש שמש נעים, אך כשמתחילה רוח ממש מקפיא.

יצאנו מהכפר והמשכנו בשביל היפה בין נופים הרריים וטרשים, כאשר מאחורינו מתגלה כל פעם עוד טפח של רכס האנפורנה.

לאחר כשעתיים וחצי נוספות הגענו ל-Yak-Kharka (גובה 4,000 מטר). הכפר למעשה הוא אוסף של מעט מאוד גסט-האוסים, ללא שום דבר אחר. צ'נדרה סידר לנו חדר פינתי עם נוף מדהים במלון שנקרא Dream Home, וממוקם כ-2 דק' הליכה מעבר לכפר עצמו. התארגנו בחדר, אכלנו צהריים (דאל-באט מצוין, ונודלס ירקות מצוין, ולקינוח לחם טיבטי (הספינג' הנפאלי)). במלון אין מקלחת כלל, וניתן בתוספת תשלום לקבל שלי מים חמים למקלחת. מאחר והיה קפוא ממש, ויתרנו על התענוג המפוקפק, והסתפקנו במקלחת מגבונים.

אחה"צ יצאנו לשוטטות קצרה בגבעה למעלה, כדי לצבור עוד קצת גובה, ולסיור קצר בכפר (אין באמת מה לראות שם).

מאוחר יותר שמענו מטיילים אחרים שיש מלון נוסף כ-5 דקות הליכה נוספות בשביל, ובו יש אפילו מקלחת חמה.

בלילה היה קור כלבים, אבל שק שינה טוב ושמיכה עבה במיוחד שנתנו לנו עשו את העבודה.

יום 9 – Yak-Kharka-> High-Camp (6 שעות)

יצאנו בבוקר מהמלון הקפוא לכיוון Throung Pedi. השביל עולה במעלה הואדי, ולאחר כשעה הגענו ל-Letdar, שגם הוא כפר של גסט-האוסים. חצינו אותו במהירות והמשכנו בנוף היפה של האחו, הסוסים והפרות, כשמאחורינו רכס האנפורנה.

לאחר כשעה נוספת חצינו את הואדי על גשר (ניתן לחצות בגשר תלוי שהשביל יורד אליו, או להמשיך עם השביל ולחצות בגשר עץ ישן ונחמד). לאחר עלייה קורעת הגענו ל-TeaHouse קטן, להפסקת מנוחה, תה חם ותפוחים.

המשכנו עם השביל המתפתל בין ההרים עוד כשעתיים נוספות עד שהגענו ל-Throung-Pedi, הידוע גם בכינויו ה-Base-Camp. נכנסנו למנוחה, ולארוחת צהריים קלה, כשהמטרה האמיתי של ההפסקה היא בחינה של הסתגלות הגוף לגובה. מחנה הבסיס גבוה ב-400 מטר מ-Yak-Kharka, ואם מטפסים ל-High-Camp מוסיפים עוד 400 מטר לגובה. בגבהים האלה, חשוב להקשיב לגוף, ולתת לו להסתגל בקצב שלו. אם אתם מרגישים עייפים, ראש כואב וסחרחורות, זה המקום לישון בו, ואז לנסות רק לעלות קצת בגובה לכיוון ה-High-Camp, ולחזור לשינה במחנה הבסיס.

במחנה הבסיס (Throung-Pedi), ישנה מסעדה מרווחת ומגוונת, והכי חשוב, מאפייה מדהימה עם לחמים ועגות קינמון טעימות מאוד. במקום כמובן גם שני גסט-האוסים גדולים עם תנאי שינה שנראים סבירים בהחלט (בוודאי בהשוואה למה שנגלה ב-High-Camp).

לאחר ארוחת צהריים קלה, ומנוחה של שעה, ולאחר שהיינו בטוחים שאנחנו מרגישים טוב, יצאנו לכיוון ה-High-Camp. העלייה תלולה מאוד וארוכה, למעשה מטפסים כ-400 מטר בזמן של כשעה ורבע בקצב איטי ומתון. אין טעם לרוץ בעלייה, הגוף גם ככה עייף מהמחסור בחמצן, וצריך לתת לו להתרגל לאט לאט.

המראה ביציאה מ-Throung-Pedi מזכיר את יציאת מצריים. נחיל אנשים מטפסים במעלה ההר, בקצב איטי, חלקם עם ציוד על הגב, חלקם מתכוונים לישון ב-High-Camp, וחלקם כמעט ללא ציוד, מטפסים רק לצורך תרגול הגוף לגבהים החדשים, ויחזרו לישון במחנה הבסיס.

לאחר כשעה ורבע הגענו ל-High-Camp. לראות אותו זה כמו לראות את הארץ המובטחת, הרגליים עייפות, אין כמעט אוויר אבל אושר גדול שעשינו את זה. מצד שני, המחנה עצמו דומה יותר למחנה פליטים מאשר למחנה מטפסים, הכל נראה מוזנח, בחדרים לא היה חשמל, והשירותים המשותפים מלוכלכים ומזוהמים. על מקלחות כמובן אין מה לדבר (ובכל מקרה בקור המקפיא הדבר האחרון שאתה רוצה זו מקלחת). בערב גם גילינו שהמסעדה לא בדיוק איכותית, ולכן המלצתנו לאכול משהו פשוט ולהגיע בלי ציפיות כלל.

מעל המחנה ישנה נק' תצפית מדהימה של 360 מעלות, אז לאחר מנוחה של כחצי שעה בחדר, לקחנו מצלמה וטלפונים ועלינו להשקיף ממנה ולצלם. מאחר והקור מקפיא, כדאי מאוד לעלות לתצפית עוד כשהשמש מחממת, ולהספיק לרדת בזמן.

בערב המחנה קפוא, ובנוסף להזנחה הכללית, בלילה שהיינו שם, גם הגנרטור שמספק חשמל למסעדה לא עבד, כך שלמעשה לא היה חשמל בכל המחנה. בשל הקור העז, והעובדה שהולכים לישון די מוקדם (ההשכמה מוקדמת), מומלץ ללבוש את הבגדים הטרמיים כבר בערב, לישון איתם ולהתלבש עליהם בבוקר למחרת.

יום 10 – High-Camp -> Throung La -> Muktinath (7-8 שעות)

היום הוא יום המעבר, עבור היום הזה הלכנו 9 ימים. קמנו ב-04:30, אבל למעשה גם לא ישנו כל-כך לפני, ההתרגשות, הקור, והמחשבה על היום הזה מדירים שינה. לאחר ארוחת בוקר ממש קלה (קפה שחור וצ'פאטי), יצאנו לדרך ב-05:45, ממש עם אור ראשון. ישנם פורטרים שמוציאים את הקבוצות שלהם ממש מוקדם (ב-04:30 מ-HighCamp, או ב-03:00 מ-Throung-Pedi), ואז תחילת הדרך נעשית לאור פנסים ובקור מקפיא, ובנוסף כמובן מפסידים חלק מהנוף. בעיקרון אין מה למהר לצאת, וניתן אפילו לצאת ב-06:00 מ-HighCamp ולהספיק להגיע למעבר בשעה נורמלית לפני הרוחות החזקות.

העלייה למעבר היא של 600 מטר, ומתמשכת לאורך כ-3 שעות בקצב סביר, עם הפסקות למנוחה קלה ולהסדרת הנשימה. כמובן שבשל הגובה הרב (מתחילים ב-4,800 מטר), הגוף מתעייף מהר ומרגישים את הדופק ממש חזק.

מזג האוויר בבוקר קר מאוד, ויצאנו מצויידים בבגדים טרמיים (סט מלא), מיקרו-פליז (סט מלא), מכנסי Goretex נגד הרוח, ומעיל Goretex משולב בפליז. כמובן גם כובע צמר וכפפות אטומות לרוח. לאורך הדרך הגוף מתחיל להתחמם, ובהחלט ניתן להסיר חלק מהשכבות (בעיקר הפליז, והמיקרופליז). במהלך העלייה, הסתכלנו מדי פעם אחורה כדי לראות את רכס ה-Chulu, ורכס האנפורנה בזריחה – מראה מדהים ביופיו.

לאחר כ-3 שעות של עלייה מפותלת הגענו למעבר. במעבר עצמו יש ערמת דגלי תפילה בודהיסטים, שלט המציין את גובה המעבר (5,416), ואנדרטה לזכר הנפאלים והתיירים שנהרגו בסערת השלגים בשנה שעברה (30/09/14). הצטלמנו בצילומים המסורתיים, ונזכרנו שלא הבאנו איתנו דגל ישראל לצילום במעבר. עלינו לגבעה סמוכה לעוד תצפית מרהיבה על הנוף ועל אגם קטן בצבעים יפים למרגלותיה.

לפני שהתחלנו לרדת, הסתכלנו אל הנוף מהצד השני של המעבר. הנוף מדברי לגמרי, ושונה מהירוק והלבן שראינו עד עכשיו במסע.

בדרכנו למטה עקפו אותנו מספר רוכבי אופני שטח, שעושים את המסע על אופניים. הרכיבה מסוכנת ומאתגרת, פשוט משוגעים.

במהלך הירידה הארוכה והתלולה עשינו מספר עצירות למנוחה וגם לאכילה קלה (חשוב לקחת ביום הזה לדרך חטיפי אנרגיה, חלבה, וכל מה שייתן לכם אנרגיה). העצירה הטובה מכולן היתה לאכילת שוקולד "השחר העולה" על לחם שנקנה יום לפני במאפייה ב-Throung-Pedi.

לאחר כ-3 שעות של ירידה מפרכת, הגענו למקבץ גסט-האוסים ומסעדות שמשמשים למעשה כמחנה הבסיס עבור אלה שמטפסים בכיוון ההפוך למעבר. עצרנו להפסקה קלה של ספרייט ומיץ תפוחים טבעי והמשכנו לדרכנו לכיוון Muktinath.

כחצי שעה ממחנה הבסיס הגענו לתצפית מדהימה על הכפר Muktinath, העמק שלידו וההרים המקיפים אותו.

נכנסנו לאזור המקדשים בכניסה לכפר, אך למען האמת לא התרשמנו במיוחד, ייתכן מאחר וכבר רצינו להגיע למלון ולנוח. במקדש הראשון 108 מזרקות מים, ובשני יש זרימת מים תת-קרקעית, ובערה של אש תמידית לידם.

בסופו של דבר הגענו למחוז חפצנו, התאכסנו ב-Hotel Buddha & Himalayan, בחדר עם שירותים ומקלחת חמה צמודה. לאחר יומיים של מקלחת מגבונים, ולאחר ההליכה הרבה היום, מקלחת חמה זו חוויה שמיימית. הזמנו ארוחת צהריים ועלינו להתקלח וכמובן גם לעשות כביסה סוף סוף.

בעיקרון יש Wifi במלון, וגם קליטה של Ncell.

עלויות: חדר – 450 רופי, מים מינרלים – 100, דאל-באט – 550.

יום 11 – Muktinath - Marpha (9 שעות)

קמנו בבוקר בכפר מוקטינט היפה, יצאנו ב-08:30 מהמלון ומיד פגשנו בכל קבוצות המטיילים מאתמול, הזוג הגרמני, הישראלים ועוד. יצאנו מהכפר לכיוון Jharkot (כ-20 דק), הכפר הינו כפר נפאלי טיפוסי, בין הבתים שדות של גידולים ומטעים, ולא מעט עגלים שרועים בחצרות הבתים. החלק היחידי המטריד היה קולו של הנזיר הבודהיסטי שמתפלל ברמקול כמו מואזין, בתפילה שנשמעת כמו טרטור ארוך ואין סופי.

המשכנו לכיוון Khinga ולאחר כ-20 דק' הגענו אל הכפר הציורי, ומבט לעמק מגלה חלקות מעובדות בגידולים שונים ובצבעים שונים. קוקה פגשה קבוצת ילדים נפאלים שביקשו Baloon, אבל נאלצו להסתפק בסוכריות בטעם לימון.

ביציאה מהכפר מומלץ להסתכל אחורה אל העמק ואל המעבר שעברנו אתמול, הנוף משגע ביופי ובצבעים, והמעבר בין ההרים נראה ברור מתמיד. המשכנו לרדת בשביל (כביש לא סלול), כשלפתע ראינו שני יאקים ענקיים לצידנו. בהמשך, ממש לפני העיקול שמאלה, הצטלמנו תמונת פרידה מהמעבר והעמק היפה.

המשכנו בשביל, ואט אט נגלה לפנינו העמק של ג'ומסום. מדובר על בקעה רחבה, בה זורם נהר הקאלאגנדי. כשטיילנו, הזרימה היתה חלשה מאוד, אבל לדברי צ'נדרה בעונת המונסון, הנהר תופס את כל הבקעה.

לקחנו את השביל השמאלי שמוביל לג'ומסום ונפרד בחלק מהדרך מדרך הג'יפים, עברנו במעבר בין סלעים יפים, והתחלנו לרדת לכיוון הכפר Eklibahati שנקרא גם Old Kagbani. עצרנו לאכול פאי תפוחים, פנקייק לימון ומיץ Seabuck ב-Munal Guest House & Resteraunt.

אחרי ארוחה ומנוחה יצאנו לכיוון ג'ומסום. ההליכה בתוך תוואי הבקעה, עם רוח פנים חזקה מאוד, שמלווה בסופות אבק וחול. חובה לכסות את הפנים והעיניים, ולמרות שהיא נמשכה שעה וחצי, היא הרגישה כמו 4 לפחות.

הכניסה לג'ומסום מצפון ממש לא נראית כמו עיר מחוז, הרוחות שולטות גם כאן, ואחד הדברים המצחיקים היה עדר פרות שיושב בתוך מתחם למשחק כדורעף. לאחר שעברנו את החלק המוזנח של העיר, וחצינו את הגשר, הגענו לאזור שדה התעופה ולמלונות הטובים יותר. החלטנו לא לעצור בג'ומסום ולהמשיך לכפר Marpha המרוחק כשעה ורבע הליכה משם.

ההליכה שוב הפכה קשה, עם רוחות חזקות וחול בעיניים, ונראה שגם העייפות מכל הימים מתחילה לתת את אותותיה. בדרך מומלץ להביט שמאלה ולראות את רכס האנפורנה, רק הפעם מצידו האחר, כולל פסגת טיליצ'ו ועוד פסגות מושלגות, שמשתלבות באופן מהמם בנוף המדברי. בסופו של יום הגענו לכפר, למלון Sunrise המקסים, שם חיכה לנו חדר פונה למטע תפוחים, אך חשוב מכך עם מקלחת חמה ושירותים צמודים... ממש סוויטה.

יש Wifi במלון, וגם קליטה של Ncell (לסירוגין)

עלויות: מים מינרלים – 50, דאל-באט – 350.

יום 12– Marpha - Tatopani (כ-9 שעות)

התחלנו את הבוקר בטייול קצרצר בכפר Marpha היפה, עלינו לתצפית מהמנזר המקומי אל כל האיזור מסביב. יצאנו רגלית לכיוון הדרך הראשית כדי להמתין לאוטובוס המקומי שאמור לקחת אותנו ל-Ghaza. לאחר המתנה של 40 דק' הגיע האוטובוס, ולקח בערך 10 דק' כדי לסדר שאנחנו, הפורטרים שלנו, זוג גרמנים והפורטרים שלהם יצליחו לעלות לאוטובוס המפוצץ.

הנסיעה באוטובוס היא חוויה "מעניינת", אבל לבטח לא חיובית. לאחר כשעתיים וחצי של נסיעה מטלטלת, הפסקות, העלאות והורדות אין סופיות של נוסעים, הגענו לתחנה המרכזית של Ghaza. בהמלצת צ'נדרה ובן המשכנו מכאן רגלית, ולא עם אוטובוס ההמשך (המלצה מעולה).

התחלנו ללכת בשביל הטראק לכיוון Tatopani, ולאורכו ראינו לא מעט עיזים ופרות שרועות עליו. לאחר כ-40 דק' הגענו לכפר Fairothopig, ןמיד אחריו יצאנו ממחוז מוסטאנג. לאחר כ-30 דק' הליכה נוספות ביער ירוק, הגענו לכפר Kopchepani, חצינו את הכפר וביציאה ממנו במקום ללכת עם השביל שמאלה ל-Tatopani, המשכנו ישר ולאחר מספר דקות חצינו את הגשר לכיוון המפל היפה שנראה מרחוק. כחצי שעה לאחר היציאה מהכפר הגענו למפל, חצינו את הגשר מעל הנחל וירדנו לאכול ארוחת צהריים במסעדת Rock Land Water Fall, מיקום מדהים בגינה ירוקה ומטופחת והכי חשוב – מול המפל. (שימו לב – אם רוצים להגיע למפל חייבים לבחור את השביל שאנחנו הלכנו בו).

לאחר ארוחת הצהריים יצאנו לדרך, והלכנו לסירוגין על שביל הטיולים ועל דרך הג'יפים. לאחר כ-30 דק' הגענו לכפר Dana, ביציאה מהכפר חוצים גשר ארוך, מומלץ להסתכל שמאלה אל מראה מדהים של פסגה מושלגת והרים ירוקים. הנוף הזה ממשיך ללוות אותנו בדרך במשך כשעה וחצי עד שהגענו ל-Tatopani.

לאחר התארגנות במלון Himalaya ירדנו למעיינות החמים בעיירה (זה גם מקור השם – Tatopani). המעיינות הינם מקום לא גדול במיוחד, ולבטח לא מסודר (בהתחלה אפילו לא היתה תאורה), אין מלתחות או לוקרים. מצד שני, ממש נעים וכיף לשבת במעיינות החמים, וההמלצה החמה (תרתי משמע), היא להביא איתכם בגדים להחלפה וסבון, ולהתקלח בברזים החמים שיש במתחם, המים כאן חמים בהרבה מהמים שיהיו לכם במלונות.

יש Wifi במלון, וגם קליטה של Ncell.

עלויות: חדר (מקלחת צמודה) – 300 רופי, מים מינרלים – 50, דאל-באט – 300.

יום 13– Tatopani - Shikha (כ-4 שעות)

בעיקרון אפשר לעשות את הדרך ל-Ghorepani ביום אחד ארוך (כ-9 שעות וטיפוס של כ-1700 מטר), אנחנו בהמלצת צ'נדרה חילקנו את העלייה ליומיים נוחים יותר.

יצאנו ב-08:15 מהמלון, עברנו בנק' ביקורת של TIMS ביציאה מהכפר, ולאחר כ-15 דק הליכה דילגנו על חציית הגשר התלוי, וחצינו את הנהר בגשר מסודר (לדברי צ'נדרה לאחר הגשר התלוי הראשון יש גשר נוסף שאיננו תקין כל-כך). מיד לאחר הגשר, מתחילים את הטיפוס (שלא ייפסק עד מחר). בתחילת הדרך ראינו שיירת חמורים שמובילים סחורה לכפרים במעלה ההרים. כשעה וחצי לאחר היציאה מ-Tatopani הגענו לכפר Durbin Danda, חלפנו בו בזריזות והמשכנו ע"פ השילוט לכיוון Ghorepani. לאחר מספר דקות הגענו לתחילתו של מתחם הכפר Ghara, זהו כפר המשתרע על שטח ענק, ומורכב למעשה ממספר רב של מתחמים. אחד מהמראות ההזויים ביותר בטיול נגלה אלינו היום – פרה שיושבת במרכז השביל תחת הצל, ואפילו לא חושבת לזוז מהשביל. המשכנו לטפס מעלה כשבכל פעם מגיעים למתחם אחר של Ghara. לאורך רוב המסלול היום מלווים אותנו כלבים מקומיים, ובאופן מוזר, במעבר מכפר לכפר מתבצעת "העברת אחריות" בין הכלבים המלווים.

כ-3 שעות מתחילת היום, ולאחר מי יודע כמה מדרגות, הגענו לכפר Shikha. גם כאן מדובר על מספר מתחמים בכפר וההליכה ביניהם אורכת כחצי שעה לפחות. עברנו נקודת ביקורת נוספת של ACAP, טיפסנו עוד, ובסופו של דבר הגענו למלון Hotel Serendipity. נוף משגע, גינה חמודה ואוכל טעים. יום קצר ורגוע.

אין Wifi במלון, אין קליטה של Ncell.

עלויות: דאל-באט – 300.

יום 14 – Shikha – Ghorepani (כ-4 שעות)

קמנו בבוקר וגילינו בגינת המלון שני ירקות חדשים שלא הכרנו. אוסקוס – ירק גדול וירוק שגדל על שיח מטפס, וקורולה – מעין מלפפון שעיר. לאחר סדרת צילומים של קוקה במטבח של המארחת, יצאנו לדרכנו אל הטיפוס הארוך ל-Ghorepani.

לאורך הדרך מתגלים אט אט מצד שמאל רכסי האנפורנה המושלגים, לצערנו מזג האוויר היה קצת מעונן ולכן הראות היתה לקויה. הנופים מדהימים, יערות ג'ונגל מצד אחד, כפרים ציוריים עם שדות אורז מצד שני. הילדים בכפרים נהנו מממתקים שקוקה נתנה להם (היום היינו מוכנים מראש עם מסטיקים וסוכריות בשלוף).

עברנו את Phuleta ואת Chitre, ולאחר כ-3 שעות של טיפוס הגענו ל-Ghorepani. הכפר הוא למעשה נקודת מפגש למספר טרקים באיזור, ומשמש בעיקר כבסיס יציאה לטיפוס ל-PoonHill למחרת. הכפר בגובה 2,860 מטר, ואפילו בצהריים היה די קר שם.

התאכסנו במלון Snow View שנמצא ממש בכיכר המרכזית בכפר, וקיבלנו חדר עם מקלחת ושירותים צמודים, מה שייתן לנו יתרון אדיר בשלב ההתארגנות בבוקר למחרת. החדר עלה 500 רופי, ולמעשה כל הדברים בכפר (כולל האוכל) לא זולים בכלל. בכיכר ישנה גם מאפיה, אך לצערנו ה-Cinnamon Role שקנינו משם לא היה טרי או טעים.

אחה"צ עלינו לתצפית קצרה באזור לכיוון האנפורנה, אך שוב מזג האוויר אכזב אותנו, ולא ראינו הרבה.

יש Wifi במלון, יש קליטה של Ncell.

עלויות: חדר (מקלחת צמודה) – 500.

יום 15–Ghorepani - Pokhara

קמנו ב-04:30, התארגנו בזריזות לעלייה ל-Poon Hill – גבעה הממוקמת כ-340 מטר מעל Ghorepani, ונשקף ממנה נוף מדהים של כל האיזור, כאשר שעת העלייה המוקדמת מכוונת לצפות בזריחה, ובשמש המאירה את רכסי האנפורנה. בגלל השעה המוקדמת כדאי ללבוש בגדים טרמיים, כובע וכפפות, אבל אין צורך להיסחף כמו ביום המעבר.

יצאנו ב-05:00 מהמלון, ואיתנו כמובן שיירה ארוכה מאוד של מטפסים עם פנסי ראש, לאחר טיפוס רצוף של 40 דק' הגענו לפסגת ה-Poon Hill. שתינו קפה ב-Tea House (שדומה יותר לקיוסק) שבפסגה, תפסנו מקום לשבת וחיכינו לזריחה.

מראה הזריחה מדהים ביופיו, אך לצערנו גם היום היה די מעונן, וכך לא הצלחנו לראות את פסגות האנפורנה בשיא תפארתן. עדיין היה יפה ומרהיב, ולבטח שווה את המאמץ. חוויה נוספת היא לראות את המטוסים אל ג'ומסום וממנה, חולפים על פנייך ממש בגובה שלך.

חזרנו למלון לארוחת בוקר, ולאחר התארגנות קלה (בעיקר החלפת בגדים), יצאנו לדרכנו הארוכה, ולירידה האין סופית לכיוון Nayapul.

הירידה נעשית ברובה בשבילי מדרגות, היא מתישה, מעייפת וקורעת את הרגליים. הנחמה היחידה היא הנופים המדהימים של הג'ונגל מסביב. הירידה נמשכת ברציפות עד הכפר Ullery, ומסתיימת במעבר על הגשר התלוי אל הכפר TikheDhunga. משם הירידה נוחה מעט יותר לכיוון הכפר Hille שבן עצרנו לאכול צהריים ב-Annapurna Guest House. סה"כ הלכנו כ-4.5 שעות עד לארוחת הצהריים.

לאחר ארוחת הצהריים והמנוחה הקלה המשכנו רגלית לכיוון NayaPul, כשאפילו מזג האוויר נהיה סגרירי, וכלל טפטופים קלים מדי פעם. בירור על ג'יפ שייקח אותנו לפוקהרה הוביל למחיר מופקע של 9,000 רופי, וכמובן ויתרנו על הרעיון. בדיעבד, החלטנו נכון, הנסיעה מ-Hille היא בדרך משובשת מאוד, וגם קיבלנו עוד קצת זמן להיפרד מנופי נפאל המדהימים (כולל שלט היציאה משמורת אנפורנה).

לאחר כשעה וחצי של הליכה על הדרך הראשית הגענו ל-BireThanti, כפר בו יש את נק' הביקורת האחרונה של ACAP ו-TIMS. ממש לאחר שחצינו את הגשר בכפר, הציע נהג מונית להסיע אותנו לפוקהרה תמורת 4,000 רופי. הסכמנו מיד, ונדחסנו קוקה, אני, צ'נדרה ובן למונית קטנה.

הנסיעה ל-NayaPul היא בדרך משובשת אך סבירה (מתאימה גם למונית), ומ-NayaPul לפוקהרה על כביש סלול (טוב, לא ממש כל המקטעים סלולים, ולא תמיד כל רוחב הכביש סלול). לאחר כשעה וחצי של נסיעה מפחידה (כיבוי מנוע בירידות כדי לחסוך דלק, מעבר צמוד לאנשים ורכבים), הגענו לפוקהרה.

נכנסנו לסוכנות שי, הודינו לרבינדה על השירות המעולה שקיבלנו מצ'נדרה ובן, וחיפשנו איתו מלון באיזור האגם. רבינדה המליץ על מלון Peace Plaza שנמצא קרוב למשרד וצמוד לאגם. קפצנו עם צ'נדרה לראות את החדרים וכמובן שצ'נדרה גם עזר במו"מ עם המלון על מחיר החדרים (כ-35 דולר ללילה כולל ארוחת בוקר).

חזרנו לסוכנות שי, וצ'נדרה ובן עזרו לנו בפעם האחרונה לקחת את התיקים עד המלון. קיבלנו חדר עם נוף לאגם – חשוב מאוד ליום מנוחה וכיף שציפה לנו למחרת.

טיפים:

כסף – בנפאל משתלם לשלם רק במזומן. למרות שבערים הגדולות יש אפשרות לכרטיסי אשראי, יש עמלה של 5% על שימוש כזה. המרת הכסף יכולה להיעשות בסוכנות הפורטרים שלכם או באחד מה-Change-ים ברחוב (לכולם אותו תעריף המרה שנקבע בכל יום). לטרק עצמו יש לקחת מספיק כסף מזומן נפאלי, מאחר וגם אם יהיה היכן להמיר את הדולרים, לא בטוח שזה יהיה בשער נורמלי. החישובים שלנו מראים שמספיקים כ-4,000 רופי ליום לזוג בטרק (יש ימים יקרים יותר ויש זולים יותר).
עלות נסיעות – העלות היא עבור זוג תיירים וזוג פורטרים.
- אוטובוס – פוקהרה – בסי-סהר – 2,000 רופי
- אוטובוס – מרפה – גאזה – 2,000 רופי
- מונית – ניה-פול – פוקהרה – 4,000 רופי
סים מקומי – לקחת את הסים של חברת Ncell (לוגו סגול כמו סלקום), טוב יותר לתעבורת נתונים מאשר לשיחות, אבל זה בדיוק מה שאתם צריכים. ציינתי בכל יום היכן היה כיסוי והיכן לא. בגדול יש כיסוי לא רע, שרק הולך ומשתפר עם הזמן, ובנוסף, ברוב המלונות כבר יש Wifi.
מקלות כביסה – לקחת לפחות 20 מקלות כביסה – מפשט את תליית הבגדים לייבוש על החבלים בגסט האוסים, ומונע מהם לעוף ברוח.
מים – בימים הראשונים אפשר לקנות בקבוקי מים ללא בעיה, לאחר מכן עדיף להשתמש בטבליות כלור לטיפול במים. אפשר לקנות טבליות כאלה בקטמנדו במחיר זול בהרבה מאשר בארץ. בסה"כ אין הרבה טעם לוואי למים שטופלו בכלור, וניתן לקנות ממתיקים באבקה (יש את Mr. Trix – כל שקית קטנה מספיקה ל-3 או 4 ליטר אפילו). מומלץ להמתיק את המים במיוחד בימים בהם נמצאים בגובה רב ונדרש לשתות הרבה כדי להימנע ממחלת גבהים.
מגבונים – לקחת אתכם לימים בהם אין מקלחות (יומיים לפני המעבר)
מצנפת – בחנויות בקטמנדו מוכרים (ולפעמים נותנים כצ'ופר) מצנפות מבד שאפשר גם להשתמש בהם כחם צוואר, גם ככובע, גם לנגב איתם את הזיעה בימים הלחים הראשונים, וגם כחוסם רוח וחול בהליכה הקשה במדבר.
חלבה – קרקרים - חטיפי אנרגיה – אגוזים וכו – כדאי מאוד לקחת מהארץ את הדברים הנ"ל, זה עוזר לנשנושים שבין הארוחות בימים הארוכים, קריטי ביום המעבר (אין איפה לעצור לאכול במשך שעות), והאגוזים למיניהם (קשיו, שקדים ופקאן), והחלבה הם גם ספקי חלבון חשובים לימים בהם לא תרצו לאכול בשר, בעיקר מטעמי הגיינה (לנו זה קרה כבר מהיום השני של הטרק).
שוקולד "השחר העולה" בשפופרת – חובה לקחת, משדרג את הנשנושים (קרקרים), וניתן למריחה כמובן גם על הצ'פאטי.
מסטיקים וסוכריות – גם לעצמכם, אבל גם לחלק לילדים הנפאליים החמודים בדרך.
ארוחות צהריים – לקחת בחשבון שזמן הארוחה הינו לפחות שעה (מכינים הכל במקום כשאתם מזמינים), אפשר וצריך לנצל את הזמן הזה כדי לנוח, במיוחד בימים הארוכים.
הטענת טלפונים ומצלמות – ברוב המלונות יש אפשרות להטעין בחדרים, או בחדר האוכל המשותף. אין שום בעיה גם להשאיר את הטלפון או המצלמה לילה שלם בחדר האוכל ללא השגחה.
קניית ציוד וביגוד – מלבד נעליים ושק שינה טוב, ניתן לקנות הכל בקטמנדו או בפוקהרה. בחנויות הרשמיות של החברות המחירים יקרים, ואילו בשווקים ובחנויות האחרות תמצאו את הזיופים / עודפים במחירים זולים בהרבה. בסה"כ גם איכות הזיופים לא רעה בכלל.
פורטרים – המפתח החשוב ביותר להצלחת הטרק, קחו אותם, אל תעמיסו עליהם יותר מדיי ציוד, תדאגו שינוחו ויאכלו כמו שצריך, פנקו אותם לאורך היום בחטיפים ושתייה על חשבונכם. כמה שתשקיעו בפורטר שלכם יותר, כך הוא יגמול לכם ויגרום לטרק מהנה יותר.