בדרך לקמבודיה, ווייטנאם , סין

היום של אתמול - או בדרך למונדולקירי
היום של אתמול היה נסיעה לפנום פן הבירה כדי להמשיך ממנה למחוז מונדולקירי. אוטובוס בודד יוצא ב 08:30 לעבר מונדולקירי. הפקקים בכניסה לפנום פן שיבשו לי את לוח הזמנים והאוטובוס עקר מהרציף בטרם שהגעתי. נאלצתי לבלות את היום בפנום פן.לעת צהריים יצאתי לשוטט בכיכר הסמוכה לארמון. דוכני מזון מתארגנים בשולי הכיכר. קניתי שני קלחי תירס שלוקים ואכלתי אותם באטיות כשאני יושב על ספסל אבן ומתבונן בעוברים ושבים. הכיכר הייתה מנוקדת בצבע כתום נזירי. השמיים התקדרו באחת. העונה היא עונה בלתי צפויה של גשמים. הם יכולים לרדת בכל שעה של היום. ארובות השמים נפתחו וגשם עז מלווה בברקים ורעמים ניתך לארץ. עוברים ושבים אצו לתפוס מחסה. תבשילים שהכינו בעלי הדוכנים לא נצלו מאימתו של הגשם. חופת הבד שהצלה עליהם לא עמדה במטרות העוז. הרחובות התרוקנו מאדם ורק נהגי תוקתוק נועזים צלחו את הנהרות שהחלו לזרום בנתיבי התנועה. אני תפסתי מחסה במסעדה והנוכחות הממושכת שלי בה כפתה עלי להזמין מרק קארי נפלא המוגש לשולחן עם מגש עמוס ירק. גם אותם אכלתי באטיות כדי להצדיק את הישיבה הממושכת. הגשם חדל, האוויר נעשה צלול והעיר הזדככה. קיפצתי בין שלוליות עד שהגעתי למלון.
 הבקר ארבתי לאוטובוס כשעה. הנסיעה למונדולקירי הייתה איטית ונמשכה כ 8 שעות. גשם ירד סמוך למונדולקירי. יערות העד שעוד נותרו לפליטה בקמבודיה, מרוכזים כאן. היה מפתיע לפגוש גם יערות אורנים. בתי העיירה טובלים בין ובתוך היער. ואלמלא סגנון הבנייה האופייני לקמבודיה הייתי מעריך שהגעתי לשווייצריה. יצאתי לשוטט בעיירה הקסומה כדי להתבשם מריחה, לא נותרו לי שעות אור ואת ההכרות עם העיירה אערוך