יום ש - 9.6.2012.
חצי יום rzr, או בשמו העברי - רייזר...
בשעה שמונה קיבלנו את הכלי, רייזר עם 4 מושבים. המשכיר אמר שהוא נותן לנו את הכלי הארוך מכיוון שאיתו יהיה לנו יותר קל בשטח. כמה שהוא צדק...
הגענו לתחילת השביל והתחלנו... אני רוצה לציין ששנינו נהגי ג'יפים מנוסים עם הרבה שעות שטח, אבל במשהו כזה לא נתקלנו עד היום!!! כל תא השטח בו טיילנו במהלך 4 השעות היה מורכב מגבעות ומישורי סלע. לא כמו אצלנו שהגבעה היא אדמה וקצת סלעים, אלא גבעות ומישורים שנראה כאילו מישהו לקח סלע נוזלי ושפך על כל השטח וציפה אותו בשכבת סלע. מדהים.
כבר בתחילת המסלול, מייד כשיורדים מהכביש, מטפסים על שדרת סלע צרה ויורדים מהצד השני. עוד קצת נסיעה ומגיעים לגבעה תלולה, הגבעה הראשונה מרבות שנפגוש. רוסתום ביקש שאוריד אותו עם המצלמה, הוא יצלם ואני אטפס לראש הגבעה ושם אסתובב ואחזור לקחת אותו. הוא ירד ואני התקרבתי לגבעה. כשהגעתי לתחילת העלייה, הזוית קצת עוררה בי דאגה... אבל אמרתי בליבי שאם משכיר הכלי שלח אותנו למסלול הזה, סימן שהוא יודע שהכלי מסוגל לעבור כאן. כשהגעתי לראש הגבעה ראיתי שאין איפה להסתובב ואני חייב לרדת מצדה השני, אבל, הירידה היתה תלולה יותר מהעלייה וביחס ישיר לזוית טיפסו ה... שלי לכוון הגרון. כשהגעתי למטה למישור, הסתובבתי והסתכלתי על הירידה שירדתי וחשבתי: האם להשאיר את הרייזר ולחזור ברגל לעיירה? האם לחזור לרוסתום ברגל ולומר לו שאם הוא רוצה, שיילך לקחת את הרייזר ממרגלות הגבעה...? יש לי בבית אשה וחמישה ילדים...
אחרי דקה החלטתי שאם הרייזר ירד כאן, כנראה שהוא גם יעלה. עליתי את העלייה וראיתי שהשד לא נורא כל כך, הרייזר מסוגל להצמד לסלע גם כשהזווית סביב 45 מעלות..
אספתי את רוסתום והמשכנו במסלול כשאנחנו מטפסים ויורדים מגבעות סלע תלולות וצופים בנוף המיוחד של האזור.
בערך ברבע לאחת עשרה, לאחר שטיפסנו לראש גבעה נוספת, הגענו לנקודת תצפית ממנה רואים את צפון העיירה מואב מתחתינו!
כלומר, במקום ליסוע בכוון כללי מזרח, נסענו צפונה! בדקנו לעומק במפה והגענו למסקנה, ששני הנווטים המנוסים והמהוללים נכנסו לשביל הלא נכון...!
טוב, מה עושים? השעה רבע לאחת עשרה. לקח לנו יותר משעתיים וחצי להגיע לנקודה בה אנו נמצאים, צריך להחזיר את הכלי שטוף ומתודלק בשתים עשרה וחצי, והדרך חזרה, גם לפי המפה וגם לפי הסברי המשכיר, היא אותה דרך בה הגענו. החלטנו שאם ניסע ללא עצירות נוכל להגיע באחור קל בלבד. מסתובבים, חוזרים בשביל (לא ראינו הסתעפויות ממנו) ומגלים שהתברברנו לגמרי. הגענו למעלה עם מדרגות גבוהות שאנחנו לא יכולים לטפס עם הרייזר ושאנחנו בטוחים שלא ירדנו אותו. הסתובבנו וחזרנו לנקודת התצפית (צפון מואב עדיין שם...), הסתובבנו חזרה לשביל ושוב הגענו למעלה הלא עביר והבלתי מוכר. ממש תעלומה! בסוף הצלחנו לעקוף את הגבעה מצפון והגענו לעוד מעלה שרוסתום טען שכבר ירדנו אותו. בדיוק ירד ג'יפ ושאלנו את הנהג אם זו הדרך לכביש. הוא השיב בחיוב ולשאלה כמה זמן ייקח לנו עד הכביש הוא ענה: 10 דקות... לך תבין איך הצלחנו להתברבר ברמה כזו!
בכל אופן, חזרנו לכביש וירדנו למואב, שטפנו ותדלקנו והחזרנו את הרייזר.
המסלול שבדיעבד נסענו עליו נקרא "Hell's revenge" והוא מוגדר כמסלול ברמת קושי 6.
בסך הכל, למרות ההתברברות (שמאד לא אופיינית לשנינו) היתה חוויה מלהיבה, אם כי בהתחלה, עד שלמדתי את יכולותיו של הכלי, די מפחידה!!
משם לחדר, אוכל ומנוחה.
הרגשנו שמיצינו את אזור מואב לטיול הזה. החלטנו שנעזוב יום מוקדם מהמתוכנן. ההתלבטות הייתה מה לעשות ביום הזה וביומיים הנוספים שיש לנו עד שנגיע לפארק טיטון.
הנטייה הראשונה שלי הייתה לעלות להרי הרוקי, אבל לאחר בחינת זמן ומרחב הגעתי למסקנה שאני מוסיף כ-500 מייל בתמורה ליום אחד אותו נוכל לבלות בהרי הרוקי. החלטנו שנוותר על הסיבוב ושנתקדם לאיטנו בדרך שתיכננו, נעבור בסולט לייק סיטי ונצפין לטיטון.
יום א - 10.6.2012.
יצאנו בבוקר לכוון סולט לייק סיטי. נסענו צפונה על כביש 191 וכשהגענו לכביש 70 פנינו מערבה. חצינו את הגשר הגדול מעל נהר הנחש ופנינו צפ' מע' על כביש 191. במהלך הנסיעה טיפסנו להרים והטמפרטורה (שבמואב היא סביב 37 מעלות) צנחה לאזור ה-8 מעלות. כשעצרנו לתדלק, החלפנו בזריזות את הסנדלים לנעליים ולבשנו בגדים ארוכים....
הגענו לפאתי ס.ל.ס בצהריים והחלטנו לבקר בקניון כותנווד. קניון צר שעולה מזרחה, בקרקעיתו זורם נחל שניזון ממימי הפשרת השלגים. הנוף אלפיני כמו בשוויץ. המון ירוק יותר ויותר שלג ככל שמטפסים במעלה הערוץ. למעלה יש אתר סקי אך רכבל הסקי שתיכננו לעלות איתו עד הפסגה היה סגור לרגל שיפוצים. המון מטיילים ברכב, ברגל ועל אופניים. בכל מקרה, נהננו מאד מהנוף וממראה השלג לאחר השהות באריזונה ויוטה המדבריות והחמות.
למרגלות הערוץ על חלקו התחתון של מדרון ההר בנויה שכונה ובה בתים מרהיבים שלא הייתי מתנגד לעבור לגור ברובם.
ירדנו חזרה, נכנסנו לס.ל.ס והתיישבנו לאכול במקדונלדס.
לאחר מכן חיפשנו מוטל סביר ובחרנו בסניף של מוטל 6. חדר סביר+ במחיר זול. התמקמנו ונשכבנו קצת לנוח, בכל זאת נסענו כ-300 מייל היום...
לפנות ערב יצאנו לראות מה יש לעיר להציע. מסתבר שלא הרבה, יש את האזור של מרכז המורמונים בו נמצאים מבני ההנהלה של הכת, הספרייה שלהם, כנסייה גדולה ועוד מספר מבני ציבור. מבנים יפים ומרשימים, אבל לא יותר מזה. בנוסף, ביקרנו באתר השני שניתן להסתובב בו... מול פתוח בו צפינו בהופעת רחוב של נגן גיטרה ואכלנו במסעדה טובה. לאחר מכן למוטל ולישון.





