פרק 36 - הטיול של משפחת רז לפורטוגל והאיים האזוריים בחודש פברואר 2023
רצינו לטוס לקוסטה ריקה בחופשת הסמסטרים של שנת תשפ"ג אבל המרחק וריבוי שעות הטיסה לשם גרמו לנו לחשוב על אופציה אחרת. כחלופה בחרנו לטוס בתקופה זו לפורטוגל והאיים האזוריים.
בחיפוש באינטרנט אודות מקומות אלו נתקלנו בחברות בשם פורטוגו (https://portugo.co.il) ו"ישראלי בפורטוגל" שמספקות סיורים בעברית בפורטוגל (בערים ליסבון ופורטו).
ונשלב את הסיורים שהם מציעים בטיול הזה.
1. 12.02.2023 יום ראשון
הזמנו מונית משרות הכוכבים (המתמחה בהסעות לנתב"ג וממנה) לשעה 40: 10 כדי להגיע בזמן לצ'ק אין.
הגענו צ'יק צ'אק וגם כל התהליך היה מהיר כך שהיה לנו זמן להסתובב בדיוטי.
טיסת אל על 375 LY מנתב"ג לליסבון יצאה בשעה 13:50 כמתוכנן. קבלנו את המושבים שהזמנו. האוכל היה די פשוט (סנדביץ עם נקניק). משך הטיסה היה בדיוק חמש וחצי שעות.
נחתנו בשעה 17:50 (שעון ליסבון, שמאחר את שעון ישראל בשעתיים) בשדה התעופה הבינלאומי של ליסבון. זה שדה ענק כך שהלכנו הרבה עד לקרוסלה של המזוודות שם המתנו כחצי שעה עד ששתי המזוודות שלנו יצאו.
השאטל שהזמנו דרך המלון הגיע בזמן וחיכה לנו בסבלנות עד שיצאנו. הוא לקח אותנו למלון וטוב שכך כי היה כבר חושך כשיצאנו ולך תסתדר לבד במקום חדש בחושך.
המלון שהזמנו לשלושת הימים הקרובים הוא - Legendary Lisboa Suite. זה מלון דירות די צנוע במרכז העיר. בחרנו בו בגלל הקירבה לבית הכנסת ולסופרמרקט שמוכר מוצרים כשרים.
קיבלנו סוויטה בקומה ראשונה עם מרפסת לרחוב. דירה נחמדה עם אמבטיה ומטבחון מצויד. אנחנו אמורים לשהות כאן עד יום רביעי בבוקר שאז ניסע ברכבת לפורטו.
2. 13.02.2023 יום שני
הסיור של אובידוש והסביבה התבטל בשל מיעוט משתתפים לכן בחרנו שני מסלולי טיול רגליים קצרים בעיר ליסבון. מסלול אחד במרכז העיר בשעה 10:00 ומסלול שני בשכונת בלם (שיבוש של בית לחם)בשעה 16:00. שני הסיורים עם מדריך דובר עברית בשם איתמר לוי.
סיור בליסבון הקלאסית בהדרכת איתמר לוי - סיור חינמי בעברית
נקודת המפגש עם איתמר אמורה להיות בכיכר המסחר שצמודה לנהר הטז'ו. לדברי הפקיד במלון זו אמורה להיות הליכה של 5 דקות מהמלון לשם. שמענו בקולו ולא לקחנו מונית אלא בחרנו להגיע רגלית למקום המפגש. מזל שיצאנו חצי שעה לפני מועד המפגש כי זה לקח לנו חצי שעה של הליכה באחת השדרות היפות של ליסבון (סטייל שאנז אליזה).
לדוגמא – חנות של גוצ'י ושל לואי ויטון
הגענו לקראת השעה 10 לכיכר המסחר (שפעם, לפני רעידת האדמה קראו לה חצר המלך) לסיור חינמי בהדרכת איתמר בליסבון הקלאסית! פגשנו אותו ועוד כ-8 ישראלים ויצאנו לסיור.
אני על גדת נהר הטז'ו
המלך על סוסו דורך על נחשים ארסיים
שער הכניסה לעיר
לאחר שקיבלנו הסבר על הפסלים שבכיכר ועל המלך הפחדן (שלאחר רעידת האדמה בשנת 1755 עבר לגור באוהל במקום בארמון). המשכנו לסייר בשכונת בָּאיְשָׁה, העיר התחתונה והמגונדרת של ליסבון.
איתמר הראה לנו שכל המדרכות בשכונה הם מאבני פסיפס שחורים ולבנים ויוצרים צורות הקשורות לים ולגלים. תראו איזה פשלה קרתה להם
באיְשָׁה הוא הרובע האלגנטי של ליסבון, עם כיכרות גדולות, מזרקות, שדרות רחבות ומהודרות, עצים גבוהים ונהר רחב ידיים. הרובע נבנה לאחר רעידת האדמה שהכתה בליסבון 1755. זהו החלק התחתון של מרכז ליסבון ועל כן שמו בָּאיְשָׁה (“נמוך” בפורטוגזית).
רובע באישה (Baixa) הוא ליבה הפועם ושוקק החיים של ליסבון המציע מרכז קניות ובתי קפה, ומשלב עיצוב מודרני וישן. רחובות הבאישה, גדושים במסעדות, בתי קפה ורחובות של קניות כאשר רחוב אוגוסטה (Rua Augusta) הוא המרכזי שבהם.
הדרך המומלצת להגיע לאזור הבאישה היא ירידה דרך השדרה המרכזית אבנידה דה ליברדאדה (Avenida da Liberdade), אשר מובילה לרצף כיכרות מפורסמות של הבאישה. בדרך עברנו בין כיכר רסטאורדורס(המגלים) (Praça dos Restauradores), דרך כיכר פדרו ה-4 (Praça D.Pedro IV), הידועה בשמה גם בתור "כיכר רוסיו" היפה והרומנטית, ועד לכיכר המסחר פראסה דו קומרסיו (Praça do Comercio), המעוטרת בפסל הפרש ומסמלת את שער העיר של ליסבון.
בכיכר הקטנה סאו דומינגוש (São Domingos), מצאנו אנדרטת זיכרון ועליה מגן דוד לזכר קורבנות הפוגרום ביהודי ליסבון שנרצחו בשנת 1506.
אילוזיית גלי הים
מעלית סנטה ז’וסטה – ליסבון בנויה על גבעות, ויש בה עליות מאד תלולות, אתגר אמיתי לתושביה, מעלית סנטה ג'וסטה נבנתה בשנת 1902 בהשראת מגדל אייפל שבפריז, ומציעה למבקריה ליהנות מהנוף של רחובות העיר ליסבון. בנוסף, המבקרים יכולים לטפס במדרגות שמגיעות למרפסת המשקיפה אל חורבות כנסייה גותית, שנהרסה בשנת 1755 בשל רעידת אדמה קטלנית. המעלית מגיעה לגובה 45 מטר ומעוצבת בסגנון ניאו-גותי כדי להתאים עצמה לאופי המבנים הסובבים אותה. בנוסף, זהו אחד הסמלים של בירת פורטוגל, שנבנה במיוחד עבור בית המלוכה הפורטוגזי.
כיכר רוּסִיוּ – אחת מכיכרותיה ההיסטוריות המרכזיות והמהודרות של ליסבון.
הכיכר המפורסמת ביותר בליסבון ממוקמת במרכז העיר ומהווה מקום מפגש מרכזי עוד מימי הביניים. מאז ומתמיד כיכר רוסיו הייתה "שוקקת חיים"; בתקופת האינקוויזיציה נהגו להוציא להורג את מי שהואשם בכפירה במרכזה של הכיכר, אך כעת לא נותר לכך שום זכר. כיום מתקיימות כאן התהלוכות וההפגנות הגדולות של העיר, ומבקרים רבים מגיעים למקום כדי להציץ לתוך תחנת הרכבת המרכזית של העיר שנמצאת בסמוך לכיכר או על מנת ליהנות מאחת ההצגות בתיאטרון הלאומי הממוקם שם.
הכניסה לתחנת הרכבת המרכזית של ליסבון בכיכר רוסיו
חנות הזִ’ינְזִ’ינְיָה (Ginjinha) המפורסמת של ליסבון, המוכרת ליקר דובדבנים חמוצים. ניצלנו את ההזדמנות לקנות כוסית וללגום ליקר מתוק, לשיפור מצב הרוח! שתינו 2 דוגמיות וקנינו בקבוקון למזכרת.
לחיים
נקודת התצפית סאו פדרו דה אלקנטרה – אחת מנקודות התצפית היפות ורחבות הידיים של ליסבון, עם נוף פנורמי קסום.
תצפית מנקודת התצפית סאו פדרו דה אלקנטרה אל המבצר באלפמה
עלינו רגלית בעליה מאד קשה אל רובע בָּאיְרוּ אָלְטוּ (“הרובע העליון” בפורטוגזית) הוא הרובע הגבוה של מרכז העיר. יחד עם רובע שִׁיאָדוּ, זהו הלב התרבותי והבוהמי של ליסבון, שבאופן מסורתי מאכלס את אמני וסופרי העיר, ומרכז חיי הלילה של ליסבון.
לאחר התצפית נפרדנו מאיתמר ומחלק מהחברים בסיור הזה וחזרנו רגלית למלון שלנו (בערך כשעה הליכה). בדרך לחדר עברנו דרך סופר קטן הקרוב למלון, רכשנו כמה פריטים לארוחת צהריים.
לאחר ארוחת צהריים טובה התארגנו למנוחה קצרה ואז הזמנו מונית למפגש הבא עם איתמר ברובע בלם בשעה 16:00.
סיור ברובע בלם של ליסבון בהדרכת איתמר לוי - סיור חינמי בעברית
נקודת המפגש שלנו. היא בגן אפונסו דה אלבוקרק. עלינו לפגוש את איתמר ויתר חברי הקבוצה כ-30 איש ואישה בנקודה זו בשעה 16:00. הזמנו מונית דרך המלון והראיתי לנהג את שם הנקודה. לא הבנו עד כמה הגן הזה גדול כי הוא הוריד אותנו בצד השני של הגן ונאלצנו ללכת כ-10 דקות עד לאובליסק הזה.
מי זה האלבוקרק הזה שעשו לו כזה כבוד? מתברר שוושקו דה גמה כבש את גואה שבהודו ושימש כנציג הכתר הפורטוגלי שם. כשהוא רצה לחזור הביתה הוא מינה את סגנו אלבוקרק למלך גואה במקומו. האלבוקרק הזה נכנס טוב לתפקיד ושלח למלך פורטוגל. פילים, פלפל שחור (שהיה יקר יותר מכסף) וכו'. בתמורה הוא קיבל את הכבוד שקראו את הגן על שמו והעניקו לו אובליסק כזה במרכז הגן.
שכונת בלם ידועה ברחבי העולם כרובע ההיסטורי של "עידן התגליות". באותו העידן, מתחילת המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-17, מגלי ארצות אירופאים גילו ארצות ופגשו בעמים שלא היו ידועים להם לפני כן ויצרו דרכי מסחר חדשות ברחבי העולם. ואשקו דה גאמה, הפורטוגלי השני הכי מפורסם בעולם (אחרי רונאלדו!), הוא סמל גדול של אותה התקופה. פורטוגל הייתה אז מעצמה עולמית ראשונה במעלה, עם קולוניות שהשתרעו ברחבי הגלובוס, מברזיל בדרום אמריקה ועד חצי האי טימור.
בלם היא פיסת האדמה האחרונה של ליסבון לפני האוקיינוס האטלנטי. אחרי בלם מתחיל ים קר וסוער, מלא רוחות וסכנות. מגלי הארצות הפורטוגלים יצאו למסעותיהם מקו החוף של בלם ובאותו קו החוף, לגדות הנהר, חוגגת פורטוגל את הצלחותיהם, עם מבנים מפוארים ומוזיאונים מרתקים, יצירות אמנות שהן גולות כותרת של פורטוגל.
התחנה הראשונה בה ביקרנו היא מנזר ג'רונימוס Jerónimos Monastery)
מנזר ז'רונימוס הוא יצירת מופת שמשקפת את שיא האדריכלות המנואלינית, זרם אמנותי שנקרא על שם מלך פורטוגל מנואל ה-1, ולכן המקום הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. המנזר נבנה במחצית המאה ה-15 כבית תפילה לנזירים, ובשל קרבתו לנהר הטז'ו, ימאים רבים שחיפשו מעגן בטוח ומחסה מרוחות נהגו לעצור במקום ולהתפלל להצלחתם לפני היציאה למסע הימי. באולם התווך של הכנסייה נמצא קברו של מגלה הארצות ואשקו דה גאמה, שגם הוא כמו רבים אחרים, התפלל במקום לילה לפני שהפליג למסע בו גילה את הדרך להודו. לא נכנסנו למנזר כי הוא סגור בימי ב'.
התחנה הבאה בסיור שלנו היא אנדרטת התגליות (Monument to the Discoveries)
האנדרטה השוכנת ברובע בלם, נבנתה בשנת 1940 לכבוד עידן התגליות, שהתרחש במאה ה-15 וה-16, ולכבוד מגלי הארצות הפורטוגלים (כמו פדרו קברל, ואשקו דה גאמה ופרדיננד מגלן) שעמדו בראש מסעות הכיבוש של הארצות החדשות. האנדרטה מזכירה בצורתה חרטום של ספינה ומפוסלים בה דמויותיהם של כמה מהאנשים החכמים והמוכשרים ביותר בפורטוגל, ביניהם משוררים, מתמטיקאים, מגלי ארצות, אנשי דת ומפקדים, כאשר בראשם ניצב הנסיך הפורטוגלי אנריקה הספן שמסעותיו סימלו את תחילת עידן הקולוניאליזם במדינה. מבקרים יכולים לעלות אל ראש האנדרטה ולקבל תצפית טובה על האזור, ובנוסף להתפעל מפסיפס ענק על המדרכה ובו מצוירת שושנת רוחות ענקית כשמסביבה מפת העולם ודרכי הניווט שגילו הפורטוגלים בזמנם.
התחנה האחרונה בסיור היא מגדל בלם ((Belem Tower
מגדל ויסנטה הקדוש מבלם, נמצא על גדות נהר הטז'ו שבמערב ליסבון, והוא נחשב לאחד מסמלי העיר. המגדל המרשים הזה נבנה בשנת 1515 משתי סיבות; האחת כדי להגן על העיר ליסבון מפני פולשים, והשנייה היא כדי לברך לשלום את ידידיה. במגדל המבוצר ישנן 5 קומות, כאשר הקומה העליונה שימשה לתצפית והתחתונה בתור מחסן לתחמושת. בתקופות מאוחרות יותר המגדל שימש גם כמגדלור, תחנת טלגרף ואפילו כבית סוהר בו נהגו להשליך אסירים אל בור מלא מים שנמצא בקומת הקרקע.
לאחר הסיור לקחנו מונית למלון. היה פקק נוראי ולקח לנו המון זמן להגיע למלון. הגענו עייפים ורצוצים אחר שני סיורים כאלה. אז התקלחנו והלכנו לישון.
לינה - Legendary Lisboa Suite דרך BOOKING ל-3 לילות
3. יום שלישי 14.2.23
נסיעה לסינטרה וחזרה ללינה בליסבון.
התוכנית של היום כוללת נסיעה לסינטרה משם נמשיך לקאבו די רוקה ונקנח בעיירת החוף קשקאיש. יצרנו קשר עם חברה ישראלית בשם "פורטו-גו" ונרשמנו דרכם לסיור הזה. קבענו מפגש עמם ב-הארד רוק קפה שבשדרות העצמאות (שאנז אליזה של ליסבון) בשעה 8:30. קמנו מוקדם, התארגנו במהרה והגענו בעזרת מונית לפני הזמן. המדריכה שלנו להיום שמה נופר והיא הגיעה עם אוטובוס ענקי כדי לקחת 22 מטילים ישראלים. לאחר רישום ותשלום יצאנו לדרך בשעה טובה. התחנה הראשונה שלנו להיום היא העיירה סינטרה ובמיוחד הארמון הצבעוני ביותר בכל פורטוגל – ארמון "פנה". העיירה סינטרה שייכת למחוז ליסבון והיא שוכנת כ-30 ק”מ מערבה ממנה. העיירה הציורית הזו מלאה בארמונות מפוארים ווילות ענק. בעבר היא שימשה כמעון הקיץ של משפחות אצולה ואריסטוקרטים, אשר נמשכו אליה בשל האקלים הקר שהיא מציעה (ביחס לליסבון הלוהטת בחודשי הקיץ). היום גרים בעיירה כ-30,000 תושבים, ובשנת 1995 אונסק”ו אף הכריז על הנוף התרבותי שלה כאתר מורשת עולמית. לאחר נסיעה של כשעה, הגענו לנקודת העצירה של כלי רכב במעלה הדרך לארמון. הנסיעה הייתה קשה כי הכבישים במעלה ההר צרים למדי. נאלצנו לרדת מהאוטובוס ולטפס רגלית אל פסגת ההר שם שוכן הארמון היפה הזה. כדי להימנע מהטיפוס הקשה הזה נרשמנו מראש לעלייה בעזרת שאטל מיוחד המעלה את המתקשים אל הארמון תמורת 3 יורו לאדם (לעלייה ולירידה ביחד). כשהגענו לארמון המתנו ליתר הישראלים שהשתתפו בטיול הזה ועלו ברגל ואז נכנסנו כולנו יחד לסיור בארמון ובסביבתו. הנה כמה תמונות שצלמנו בארמון המיוחד הזה: תראו כמה קר היה למעלה לאחר שסיימנו את הסיור בארמון ירדנו שוב אל נקודת העצירה של האוטובוסים שם המתין לנו האוטובוס שלנו וירדנו אל העיר העתיקה. שם קיבלנו מהמדריכה אישור להסתובב רגלית בעיירה במשך שעה. ישנו מאכל שכולם התלהבו ממנו ואנחנו לא נגענו בו הן מטעמי כשרות והן מטעמי דיאטה. המאכל הזה נקרא "פטריס די נטע" והוא מורכב בעיקר מביצים וסוכר. נעמדנו להצטלם ליד מעדניה שאופה ומוכרת את זה רק כדי שתראו מה זה. הפרה סימנה לנו את נקודת המפגש של הקבוצה לפני העלייה לאוטובוס כדי להמשיך בטיול. לאחר מיצוי הסיור בארמון ובעיירה המשכנו בנסיעה לנקודה המערבית ביותר ביבשת אירופה – קאבו דה רוקה. שם חווינו את עוצמת האוקיינוס האטלנטי, הרוח הייתה כה חזקה עד שאפילו סיכת הראש שהחזיקה את הכיפה עפה לי. מזל שהחזקתי חזק את הכיפה צמודה לראש. "כאן המקום שבו מסתיימת היבשה ומתחיל הים שאין לו סוף", התפייט המשורר הלאומי בן המאה ה-16 לואיש דה קמואש על המקום המערבי ביותר באירופה – קאבו דה רוקה (Cabo da Roca, כף הסלע) . המצוק מתנשא כ-150 מטר מעל לחוף, והרוחות בו עזות. לאחר שצפינו על האוקיינוס ונחשפנו לרוח החזקה שמגיעה מהים. הלכנו רק שנינו (שרה ואני) למשרדי המקום שם זיכו אותנו (תמורת 11 יורו) בתעודה המוכיחה שביקרנו בנקודה המערבית ביותר ביבשת אירופה (נצרף את זה לאישור שביקרנו בנקודה הדרומית ביותר באפריקה ובניו זילנד). ברחנו מהר מהרוח לתוך האוטובוס וכשכולם הגיעו נסענו משם לכיוון דרום מערב לעיירת החוף – קשקאיש, אשר בעבר הייתה כפר דייגים קטן, אך היום היא ידועה כעיירת נופש מפוארת המושכת תיירים רבים מכל העולם. הגענו למרכז העיר שם ירדנו מהאוטובוס וקיבלנו שעתיים להסתובבות כולל ארוחת צהריים. אכלנו ממה שהבאנו והסתובבנו מעט באיזור. פתאום גיליתי חנות כלבבי. חנות שיש בה הכל: כלי עבודה, אביזרים לחשמל וכולי. רכשתי סיכות ראש במקום זו שעפה לי ומפצל לשקעי החשמל שמאד חסר לי בחדר (הם מאד קמצנים בשקעי חשמל). חזרנו לאחר שעתיים לאוטובוס וחזרנו בעזרתו לנקודת האיסוף של הבוקר (הרד רוק קפה). סבתא החליטה שהיא צריכה חוטי צמר לסריגה והתחלנו במבצע בלשות לאתר היכן יש בליסבון חנות כזו. בסוף לאחר תחקור רב מימדי מצאנו את החנות והנה הכתובת שלה אם תרצו פעם לקנות צמר לסריגה בליסבון. Tricots Brancal Rue Dos Fanqueiros 254 Lisboa לקחנו מונית חזרה למלון. אכלנו ארוחת ערב, התפללנו ערבית, ארזנו את המזוודות (מחר נוסעים לפורטו) והלכנו לישון לא לפני שכתבתי ושלחתי את זה אליכם.
לינה - Legendary Lisboa Suite דרך BOOKING ל-3 לילות
4. 15.02.2023 יום רביעי
היום אנחנו עוזבים את ליסבון ואמורים לנסוע לפורטו. היינו צריכים לבחור בין אוטובוס לרכבת. העדפנו רכבת בשל הנוחות בנסיעה. פתאום התברר לנו שאנשי הרכבות שובתים וחלק מהקווים מבוטלים. לכן בחרנו לנסוע לתחנת רכבת שהיא טיפה מרוחקת אבל לידה ישנה תחנה מרכזית של אוטובוסים שביניהם הקו לפורטו. מתוך חשיבה שאם לא תהיה רכבת אז נלך אל תחנת האוטובוסים הקרובה.
הזמנו מונית לשעה 8 וחצי לרכבת של עשר כדי שיהיה לנו זמן להתארגן לבלתמ"ים. בדרך עברנו ליד האיצטדיון שבו שיחק רונלדו בצעירותו (ספורטינג ליסבון). הגענו לתחנת הרכבת עוד לפני תשע ולשמחתנו אין שביתה ויש לנו עוד 2 הפתעות:
א. הרכבת יוצאת כבר ב 9:39 ולא בעשר
ב. קיבלנו 50 אחוז הנחה על הכרטיסים בשל הגיל.
הרכבת הגיעה בדיוק בזמן ועלינו לקרון של המחלקה הראשונה (רק 3 אנשים בכל הקרון הזה). הרכבת עצרה פה ושם אבל הגענו בדיוק בזמן לפורטו (שעה אחת בצהריים). התברר שבגלל השביתה הרכבת לא ממשיכה לתוך העיר אלא עוצרת בתחנה הראשונה של פורטו. התלבטנו איך להמשיך מכאן ואז ניגש אלינו בחור צעיר הציג עצמו כנהג של הובר (זה כמו מונית אבל של אנשים פרטיים, זה אגב לא היה נכון כי לנהגי הובר יש סידור רשמי מיוחד כפי שהתברר לנו בהמשך). והציע לקחת אותנו למלון.
הוא לא כל כך הכיר את המלון הזה אבל בעזרת ידידנו WASE הצליח להביאנו למחוז חפצנו במהרה. הגענו למלון של שנות האלף השלישי. המלון ממוקם ליד כיכר המוזיקה שבעיר וליד בית המוסיקה ולכן הוא נקרא מלון דה מוזיקה. המלון נמצא בתוך מרכז קניות וסביבו ובתוכו המון כלי נגינה.
מלון מוסיקה פורטו
קיבלנו חדר בקומה ראשונה (בגלל השבת הקרובה) שזו בעצם קומת הכניסה וחדר הקבלה (לא צריך מעלית) ובשבת יבואו לפתוח לנו את הדלתות. החדר הוא מצומצם. מעט לעומת הדירה שהייתה לנו בליסבון אבל הוא מצויד בכל מה שצריך.
התארגנו בחדר ומיד יצאנו לסיור עצמי בעיר. גילינו שמול למלון יש בית קפה של סטרבקס. אז התיישבנו לשתות קפה עם טוסט טעים.
לקחנו כיוון כללי והחלטנו לרדת לכיוון נהר הדאורו שחוצה את העיר הזו ומפריד בין העיר גאיה לפורטו. העליות והירידות בעיר הזו זה משהו מפחיד. אז ירדנו בירידה חדה מאד לנהר. הגענו אל הנהר ואז גילינו שאנחנו לא באיזור הפעילות התרבותית והחברתי של העיר. הלכנו לאורך גדת הנהר עד לנקודה שבה יש מעגני סירות שמוציאים את התיירים לשייט של שעה (בפועל 45 דקות) על הנהר.
השייט היה מאד חווייתי. בחוץ היה חם מאד כאילו שאנו באמצע אוגוסט אבל על הסיפון הייתה רוח חזקה והיה קר מאד. תראו בתמונות. לאחר השייט רצינו לקחת סיור של היפ הופ (אוטובוס של תיירים שעושה סיבוב בכל העיר ואפשר לרדת בכל תחנה ולעלות שוב באותו מחיר במשך 3 ימים). הנהגים שפנינו אליהם טענו שסיימו את יום העבודה (כמעט החשיך). אז ויתרנו, מקסימום נשלים ביום שישי אחרי הסיור הרגלי.
חזרנו למוקד הפעילות על גדת הנהר וגילינו קבוצה של 13 בנות י"ב שלומדות בתיכון למוסיקה ורוצות לממן את מסיבת הסיום שלהן דרך הופעות של שירה. תרמנו להן יורו. הבנות הללו לבושות כאילו הן תלמידות באולפנה חרדית.
לאחר ההופעה הזו ביקשנו לחזור למלון בעזרת מונית. נהג של טוק טוק הציע לקחת אותנו אז בשביל החווייה נסענו עד למלון. בדרך עברנו דרך סופרמרקט גדול שנמצא באותו מבנה של המלון. רכשנו קצת פירות וירקות (גם לטיול של מחר) וחזרנו לחדר.
התארגנו לטיול של מחר ולשינה. לילה טוב מפורטו היפה.
לינה - Hotel da Musica דרך BOOKING ל-4 לילות
5. 16.02.2023 יום חמישי
נסיעה לאביירו וקוהימברה וסיור שם במיוחד באוניברסיטה דרך GYG. (באנגלית)
היום אנו אמורים לפגוש מדריך וקבוצה כדי לנסוע לקוהימברה ואביירו. נקודת המפגש היא הרחבה לפני בית העיריה של פורטו בשעה 8:30. הזמנו מונית לשעה שמונה ויצאנו לדרך. הגענו לנקודת המפגש ואנחנו לא רואים קבוצה. ניגשנו לאדם שעמד שם ושאלנו אותו אם הוא יודע משהו לגבי הסיור אולי הוא חלק מהקבוצה.
ואז התברר לנו שהוא המדריך שלנו להיום ואנחנו הנוסעים היחידים. שמחנו לקבל טיפול אח"מים עם בקבוקי מים קרים ויצאנו לדרך איתו. אגב למדריך קורים ישו (יזוס) והוא קתולי שמתגורר בפורטו.
הדרך אל העיר קוימברה נמשכה כשעה. העיר שוכנת על גדות נהר מונדגו והייתה הבירה הפורטוגזית בשיא תקופת ימי הביניים, ואילו היום ידועה בעיקר בזכות האוניברסיטה שלה: אוניברסיטת קוימברה Universidade de Coimbraשהיא אחת האוניברסיטאות הראשונות באירופה והמוסד האקדמי דובר הפורטוגזית הוותיק בעולם. – האוניברסיטה הוותיקה הזו היא אתר מורשת עולמית של אונסק”ו והייתה בעבר ארמון מלכותי.
הגענו ישירות אל מתחם האוניברסיטה, לאחר שהמדריך קנה לנו כרטיסים נכנסנו לביקור בארמון המלך שגם הוא במתחם אבל נראה עלוב למדי. המתנו לשעה היעודה הרשומה בכרטיסים שלנו (11:20) כדי להיכנס לבית הכלא ולספרייה.
מגדל השעון של האוניברסיטה
אולם הענקת התארים
בהגיע הזמן נכנסנו לבית הסוהר שקיים בפורטוגל מאז ימי הביניים ושימש כבית הסוהר של האוניברסיטה. בבית הכלא הזה נכלאו מורים ותלמידים, שעברו על חוקי ותקנות האוניברסיטה.
ביקרנו בספריה העתיקה הזו יחד עם קבוצה של אנשים מכובדים מאפריקה שקיבלו מדריך מיוחד מטעם האוניברסיטה. זו ספריה מהפנטת Biblioteca Joanina. מדובר על ספרייה מרהיבה ועתיקה מעוטרת זהב וקישוטי קיר עם מאות אלפי ספרים, אנחנו הרגשנו כאילו נכנסו לעולם קסום או לאחד מסרטי הארי פוטר.
הספרייה הזו היא באמת יוצאת דופן, הספרים בה מוגנים מפני חרקים על ידי נוכחותם של להקת עטלפים שחיים בתוכה (אתם לא רואים את העטלפים, אבל הם שם כדי לטפל בחרקים שעלולים לפגוע בספרים העתיקים). חל איסור לצלם בתוך הספרייה.
הספריה מבפנים (לא אני צילמתי)
לאחר הסיור בספריה ירדנו עם המדריך אל העיר העתיקה של קוימברה – המרכז ההיסטורי של קוימברה הוא מבוך של סמטאות מרוצפות עם מסעדות, ברים וחנויות.
ישבנו לשתות קפה וקולה עם טוסט טעים בבית קפה הצופה על המדרחוב ולאחר מכן המשכנו בסיור.
זה פסל לכבוד המשרתת שנאלצה כל הזמן להעלות מים מהנהר אל מתחם האוניברסיטה
הנקודה הבאה שבה ביקרנו היא העיר אביירו. Aveiro אביירו היא אחת הערים הקסומות של פורטוגל, היא ממוקמת בלגונה Ria de Aveiro lagoon וידועה גם בשם “ונציה של פורטוגל” הודות לעשרות התעלות שחוצות את העיר. מלבד תעלות וסירות שנקראות Moliceiros (סירות צבעוניות מסורתיות ששטות בתעלות), אביירו מפורסמת גם בגלל ארכיטקטורת הארט נובו.
הגענו לעיר והמדריך/נהג עשה לנו סיור רכוב בעיר כדי שנוכל להתרשם מהקרמיקה הכחולה שבעזרתה מספרים סיפורים ומציגים סצנות של פורטוגל בכל רחבי הארץ. הנה דוגמא מתחנת הרכבת באביירו:
לאחר הסיור הרכוב בעיר ירדנו אל התעלות לשיט. שיט ב – Moliceiro – שיט בין התעלות עם אחת הסירות הצבעוניות המסורתיות היא דרך נהדרת לחוות את אביירו ולהתרשם מזווית קצת אחרת. השיט נמשך בדרך כלל כ – 45 דקות.
עלינו לסירה בשעה היעודה עם זוג מבוגרים מניו פאונדלנד בקנדה ואמא ובת ממלגה בספרד. המדריך על הסירה נאלץ לדלג כל הזמן מאנגלית עבורנו ועבור הזוג מקנדה ואילו לדבר בספרדית עבור הנשים ממלגה. הוא היה שחקן מעולה ושיתף אותנו בל מיני פרטים הקשורים לנהרות ולמלח וכו'.
מתברר שבעבר אנשי העיר הזו התפרנסו מייצור מלח. הם ניצלו את העובדה שישנם כאן 4 נהרות שגולשים אל האוקיינוס ומהערבוב הזה נוצר מלח שהוא כנראה טעים יותר.
לאחר השייט עלינו שוב על הרכב ונסענו לאיזה עיר לצפות במגדלור הגבוה ביותר בכל פורטוגל.
סיירנו איתו גם בעיר שכנה ששם הבתים צבועים בפסים שונית כדי שכל ספן יזהה את ביתו גם בימי ערפל.
חזרנו לפורטו, המדריך/נהג הוריד אותנו במלון. התארגנו מעט בחדר וירדנו לחפש את בית הכנסת כדי שנוכל מחר להגיע בקלות לתפילות. בית הכנסת של פורטו שוכן בבניין גדול ומפואר והוא הגדול ביותר מבין בתי הכנסת שבחצי האי האיברי. יש בו מוזיאון מעניין שמספר על ההיסטוריה של הקהילה המקומית.
למזלנו תפסנו את הפקידה בדרכה הביתה והיא שלחה בשבילנו את צילומי הדרכונים לצרכי זיהוי בכניסה מחר לבית הכנסת.
חזרנו רגלית למלון (לאחר שגילינו קיצור דרך למלון) לארוחת ערב וללינה.
לינה - Hotel da Musica דרך BOOKING ל-4 לילות
6. 17.02.2023 יום שישי
היום מתוכנן לנו סיור רגלי חינמי במרכז ההיסטורי של פורטו עם "פורטו-גו". קמנו יחסית מאוחר כי הסיור אמור להתחיל בשעה 10:00. הזמנו מונית לנקודת המפגש עם מדריכת הטיול ב Praça de Gomes Teixeira בפורטו. הכיכר נקראת על שם דיקאן האוניברסיטה של פורטו Gomes Teixeira שהבניין שלה הוא מאחורי הכיכר הזו. אך בפי העם הוא נקרא כיכר האריות המכונפים כשהאריות מסמלים את הפורטוגלים והאנגלים מנצחים את הצרפתים. הגענו לנקודה הזו ואז התברר לנו ששוב אנחנו התיירים היחידים בסיור הזה. המדריכה ששמה נטע ילידת שוהם שמתגוררת כרגע בפורטו עורכת עבור חברת "פורטו-גו" את הסיורים החינמיים בעברית בפורטו. בסיור הזה כיסינו את כל אזורי המרכז של העיר פורטו: התחלנו ממספר מוקדים מרכזיים באזור הבאישה, המשלב היסטוריה ארוכה לצד חיים מודרניים. המשכנו דרך שכונת ויטוריה היפיפייה בה היה ממוקם הגטו היהודי. והתקדמנו לאזורים נוספים של אזור הבאישה – גלויים ונסתרים כאחד, לרבות ביקור בשדרה המרכזית. המסלול הוא ייחודי בכך שבמשך שלוש שעות בלבד הוא מאפשר לנו להכיר את העיר לעומקה, ללמוד רבות על ההיסטוריה שלה ועל סיפוריה המשעשעים ובעיקר להתאהב בה. הכניסה לאוניברסיטה לאחר ששמענו מנטע את הסיפור על הכיכר והאוניברסיטה המשכנו ליעד הבא. ישנו מנזר שנבנה לחוד על נשים (קודם)וחלק שני על ידי הגברים (מאוחר יותר). הנזירים שייכים לכת הכרמליתים שהתגבשה בכרמל הישראלי בזמן מסעי הצלב. על הקיר מאחור ישנה תמונה העשויה מחתיכות קטנות של קרמיקה (אז'ואלוס) ומתארת טקס חניכה של האחווה הזו.
משם המשכנו לנקודה הבאה והיא ציור קיר מודרני עשוי מלוחיות קרמיקה כאילו בסגנון הישן אבל בעיצוב מדרני וחדשני. משם הגענו לנקודה הכי חשובה בפורטו והיא חנות הספרים של האחים ללו (liveraria llelo ) . בחנות ישנו גרם מדרגות לולייני שלדעת רבים ג'יי קיי רולינג מתארת בספרה הראשון.
לפי דבריה של נטע בסיפור של הארי פוטר יש ארבעה בתים. הבית של הרעים נקרא סלאזר-סלית'רין. ולמה סלאזר כי בין השנים 1932-1974 הייתה בפורטוגל דיקטטורה והדיקטטור נקרא אנטוניו סלאזר ודיקטטור זה מישהו רע.
הבית שבו גר הארי פוטר נקרא גריפינדור למה גריפינדור אולי בזכות מזרקת הגריפונים (אריות מכונפים מהמיתולוגיה היוונית) היפה שממש נמצאת שם לידנו משם התחלנו את סיורינו. אז ככה גריפון זה סמל לעוצמה ולכוח אריה ביבשה ונשר בשמיים ביחד השילוב הזה הופך את זה לחיה מאוד מאוד עוצמתית. אז כשג'יי קיי רולינג רצתה לתת הרבה כבוד בכל זאת למכשף הכי מפורסם והכי גדול הארי פוטר.
אם יצא לכם לראות את הסטודנטים מפורטוגל אולי בקוימברה אולי גם בפורטו, אז ככה יש להם תלבושת מאוד מאוד ספציפית, חליפה שחורה עם עניבה ומעל זה צעיף שחור. אנשי פורטו מספרים שכנראה לקחה מזה השראה גם לבגדי בית ספר של הארי פוטר.
והדמיון האחרון זאת הספרייה המקסימה שנמצאת כאן מאחורינו אז באמת ככה יש פה גל אדיר של עולי רגל חובבי הארי פוטר שבאו לראות מאיפה ג'יי קיי רולינג לקחה את הספרייה בספרי הארי פוטר כנראה מגרם המדרגות היפה שיש לנו כאן בחנות הספרים שמאחורינו.
מכאן הדרך קרובה לצפות ב מגדל קלריגוש Torre dos Clérigos זה המגדל הגבוה ביותר בפורטו (75 מטרים) שמתנשא מעל לכנסיה הוא נבנה במאה ה-18. יש ממנו תצפית של 3600 על כל האיזור. משם המשכנו אל הרובע היהודי לשעבר. נטע מספרת שבשיפוצי בתים ברחוב נמצאו קירות נסתרים וסימנים נוספים לעבר היהודי של האזור הזה. לפני כמה שנים יהודי צרפתי אחד השקיע בתליית שלט זיכרון. סמוך לשלט ישנה תצפית יפה אל העיר וילה נובה דה גאיה.
חזרנו אל לב לבה של פורטו שדרת בני הברית Avenida Dos Aliados . בצידה האחד של השדרה תמצאו את בניין העירייה המרשים של העיר. (נקודת המפגש של אתמול). יש כאן סיפור מעניין. כאשר החליטו להרחיב את השדרה הזו (נוסח שאנז אליזה) הזמינו שני אדריכלים צרפתיים לעשות זה. הם רצו להאריך את השדרה אבל שם עמדה כנסייה. הם ביקשו לפרק את הכנסייה ולבנותה מחדש קצת בצד. אנשי הכנסייה התנגדו. אז הצרפתים בנו את בניין העירייה החדש לפני הכנסייה ודאגו שהבניין הזה יכסה לגמרי את הכנסייה וכך זה עד היום, לא רואים את הכנסייה.
ישנו רחוב בפורטו שלא נתנו לו שם. הקטע של הרחוב הוא קצר ולכן החליטו לא לתת לו שם. אז איך מזהים את הרחוב. מתברר שבכל אחת מקצוות הרחוב הקצר הזה מוצב סוס אז הציבור קורא לרחוב הזה "הרחוב שבין שני ישבני הסוסים".
משם המשכנו לשוק מקסים ביותר. שוק בוליאו Mercado do Bolhão השוק נקי ומסודר (עבר שיפוץ של כמה שנים ונפתח שוב לאחרונה). תראו כמה תמונות משם. ראינו משהו מיוחד שלא ראינו בשום מקום אחר וזה תותי שדה לבנים לצד אדומים.
לאחר שאכלנו כמה תותים קיבלנו כח להמשיך בסיור. אז הגענו ל"קפה מג'יסטיק" שהוא בית הקפה שבו ישבה ג'יי קיי רולינג וכתבה את פרקי הספר של הארי פוטר. היא עשתה זאת על מפיות המוצגות על הקיר בבית הקפה הזה. לא נכנסנו לשתות קפה (מחירים יקרים מדי) אז צילמתי את הכניסה ומהכניסה.
משם המשכנו לתחנת הרכבת הכי מפוארת בפורטוגל , תחנת הרכבת סאו בנטו São Bento הידועה באריחי הקרמיקה – האזולייז'וש Azulejo הכחולים, המצפים את קירותיה. זו התחנה שבה היינו אמורים לרדת מהרכבת שהביאה אותנו מליסבון אבל בשל השביתה של עובדי הרכבת ירדנו בתחנה מזרחית יותר. ראו חלק מציורי הקיר הללו:
בדרך אל תחנת הרכבת הזו עברנו דרך הרחוב היוקרתי ביותר של פורטו (הדיזנגוף שלהם) שבו כל החנויות המפורסמות ביותר ושם ניתן לקנות הכל. שם הרחוב מאד שייך לאזורנו "סנטה קטרינה" Rua de Santa Catarina.
סיימנו את הסיור בקתדרלה של פורטו או בשמה המוכר יותר קתדרלה סה שמהחצר שלה יש תצפית יפה מאד על העיר השכנה וילה נובה דה גאיה.
לפי התוכנית המקורית היינו אמורים לרדת עם נטע מכאן אל הנהר לאיזור השייט. אבל מאחר וכבר היינו שם, נפרדנו ממנה בנקודה זו וחזרנו למלון בעזרת נהג של הובר.
הגענו למלון דיברנו עם כולם בווטסאפ והתארגנו לשבת. גילינו (בעזרת פקיד הקבלה הנחמד) שיש סופר מרקט ענקי (בשם FORIZ) ליד המלון שלנו שבו ישנם מוצרים כשרים (מתחבאים לצד האחרים וצריך לחפש אותם). עשינו השלמת אוכל לשבת וזהו.
השבת נכנסת כאן בשעה 18:00 (שעון מקומי) אז הדלקנו נרות ליד עמדת הקבלה (כדי שהם ישגיחו שלא תהיה שריפה) כבר בשעה 17:30 ואז ירדנו אל בית הכנסת. מאחר שהיינו שם אתמול ידענו בקלות את הדרך והגענו מוקדם מדי.
בשער עמד שומר שאל לשמנו בדק שאנו ברשימה שלו ונתן לנו להיכנס. הופנינו לתפילה במרתף בית הכנסת ולא באולם הגדול בשל הצפי למספר מצומצם של מתפללים. הרב שהוא בחור צעיר למדי הגיע בזמן וכשהצטבר מניין של מקומיים וישראלים התחילה תפילת מנחה וקבלת שבת בנוסח ספרדי. בסך הכל הצטברו עד סוף התפילה כ-20 מתפללים.
התפילה הייתה קצרה ומהירה ולאחריה חזרנו רגלית אל המלון בדרך מעט ארוכה יותר אך יותר סימפטית (מוארת). הגענו למלון, פקיד הקבלה פתח לנו את הדלת בעזרת כרטיס מאסטר שהיה ברשותו. השארנו אור בשירותים לכל השבת כך שיכולנו לאכול בתאורה סבירה.
קידשנו על היין שהבאנו מהבית וסעדנו סעודת שבת על טונה וירקות. קראנו מעט והלכנו לישון מוקדם.
הנה תמונת בית הכנסת מבחוץ ומבפנים:
לינה - Hotel da Musica דרך BOOKING ל-4 לילות
7. 18.02.2023 יום שבת
קמנו הבוקר מאוחר יחסית (תפילה בשעה 9:30) התארגנו כמו שצריך וירדנו שוב לבית הכנסת. היינו ראשונים, חששתי שלא יהיו מספיק טליתות וסידורים אבל היה מספיק לכולם.
גם הפעם התחלנו את התפילה במרתף אבל לקראת הוצאת ספר תורה עלינו לאולם הגדול והיפה. כבר מאתמול נצמד אליי יהודי זקן (כולו מבוגר ממני בשנה) אבל נראה אבא שלי. קשקשן בלי הפסקה עבר איתי מאנגלית לאידיש וחזרה. הרגליים שלו היו עטופות בתחבושות אלסטיות והוא נעזר בי בכל פעם שהיה צריך לקום בתפילה כולל הטיפוס במדרגות לאולם הגדול.
מרוב קשקושיו לא הבנתי מה שמו, באיזה מלון הוא מתגורר וכו'. בכל אופן נדרשתי לסייע לו. בנוסף, התברר לנו שישנה קבוצה גדולה של סטודנטים יהודיים מצרפת שלומדים כאן רפואת שיניים. לכן בשיא התפילה היינו כ-30 גברים וכ-20 נשים בעזרת הנשים.
הבעל קורא היה בחור צעיר (סטודנט) שזו הייתה כנראה גם שבת הבר מצווה שלו ולכן קיבל גם את המפטיר וההפטרה של פרשת שקלים. לפני ברכת החודש (בנוסח ספרדי) ותפילת מוסף הרב דיבר על משנכנס אדר מרבין בשמחה תוך שהוא מדלג בין עברית(עבורנו) לבין צרפתית (עבור הסטודנטים).
לאחר סיום התפילה עלינו כולם (כולל טרמפיסטים שבאו רק לקידוש הזה) לאולם שנמצא בקומה העליונה של בית הכנסת לקידוש מושקע ביותר. לאחר שהרב ערך את הקידוש התנפלו כולם על מה שהיה על השולחן (כולל סושי וקיגל) וכן מה שהיה בהגשה של המגישה (לא יהודייה) כנפיים מטוגנות של עוף, פסטה מתובלת, אורז וכן חמין.
לקחנו בצלחת דוגמיות מחלק מהדברים הללו. התיישבנו בשולחן האחרון אבל הסטודנטים הצרפתיים הגיעו עד אלינו אז קצת תחקרנו אותם. חלק מהם אפילו דיברו עברית טובה.
לאחר שמילאנו את כרסנו מכל הטוב הזה, יצאנו לדרך לטייל קצת חשבנו להגיע עד לאוקיינוס האטלנטי אבל התברר לנו לאחר שכבר עשינו כברת דרך שהדרך לשם עדיין רחוקה אז חזרנו לכיוון המלון.
בדרך עצרנו ליד כיכר המוסיקה שבמרכזה יש עמוד ענקי עם פסל של אריה הדורך על נשר מובס. מתברר שהמוסיקה של הכיכר הזאת היא תרועת הניצחון של הבריטים האריה) והפורטוגלים על הצרפתים (הנשר המובס) באחת המלחמות שהיו בעבר.
חזרנו לחדר התפללנו מנחה ביחידות, ישבנו לקרוא ולישון קצת עד מוצ"ש. לאחר ההבדלה התקשרנו לכולם, ארגנו מחדש את המזוודות עשינו צ'ק אין לטיסה של מחר עם ריינאייר (מקווה שלא יפתיעו אותנו עם כל מיני המצאות לצורך תשלום נוסף) והלכנו לישון.
לינה - Hotel da Musica דרך BOOKING ל-4 לילות
8. 19.02.2023 יום ראשון שבוע שני
הבוקר התעוררנו מאוחר יחסית כי יש לנו בצהריים טיסה לאיים האזוריים. חשבנו לעשות סיבוב בעיר עם האוטובוס של התיירים (היפ הופ) אבל חששנו שלא נספיק להגיע בזמן לטיסה. אז שרפנו קצת את הזמן עד השעה 12.
ב-12 הזמנו מונית לשדה. הנהג הגיע מהר ונסע מהר כך שהגענו לשדה מוקדם מדי. ניסינו לעשות צ'ק אין מיד אבל הפקיד אמר לנו לחזור בעוד שעה. התיישבנו מולו ולאחר חצי שעה הוא הסכים לקבל אותנו. נותרו לנו כשעתיים לטיסה אז התיישבנו באחד הגייטים לצפות במטוסים ולהמתין לשעה 14:00 שבה אמור להתפרסם הגייט שלנו.
הטיסה שלנו היא טיסת ריינאייר 508 N מפורטו בשעה 15:10 לפונטה דלגדה שבאי סאו מיגל.
אכן בשעה 14:00 (שזה שעה ועשר דקות לטיסה) פרסמו את הגייט שלנו מספר 18 אז מיד קמנו והלכנו אליו. ברגע שנפתח הבורדינג נעמדנו בתור הרגיל אבל אז נזכרתי שרינאייר הכריחו אותי לקנות פריוריטי (מועדף) אז ניגשתי לדיילת שבדקה והודיעה לי שאכן יש לי פריוריטי והעמידה אותנו בראש התור.
לאור זאת יצא לנו פעם ראשונה בחיים להיות ראשונים בבורדינג. העבירו אותנו לחדר אחד שם המתנו מעט. בא דייל ולקח אותנו רגלית לאיזה נקודה ליד המסלול. המתנו שהנוסעים מהמטוס "שלנו" ירדו ואז העלו אותנו.
שילמנו מראש על מקומות (ככה זה אצלם הכרטיס כמעט בחינם אבל כל אקסטרה אחרת עולה כסף). המקומות שלנו היו בשורה 7 משני צידי המעבר כך שגם ירדנו בין הראשונים.
משך הטיסה היה בדיוק כמתוכנן (שעתיים וחמש דקות). נחתנו ב – 16:40 (שעון האזוריים שמאחר את שעון ישראל בשלוש שעות) בשדה התעופה של פונטה דלגדו.
קיבלנו את המזוודות די מהר (לא היו נחיתות אחרות בזמן הזה), יצאנו מהשדה פנינו לכיוון תחנת המוניות והמונית התורנית לקחה אותנו למלון שהזמנו.
לינה - Hotel Marina Atlantico דרך BOOKING ל-5 לילות
קיבלנו חדר גדול ומרווח בקומה רביעית עם נוף לאוקיינוס. יש במלון הזה בריכה סגורה, מכון כושר וספא. ממש לא לצאת ממנו אבל הזמנו טיולים לכל השבוע. זהו מלון חדיש ומודרני בדירוג 4 כוכבים במיקום נפלא צמוד למרינה קרוב לנמל היאכטות שממנו יוצאים לטיולי שייט שונים ומאידך הוא במיקום מרכזי בעיר. חנייה ואינטרנט –חינם, המחיר כולל ארוחת בוקר. למלון בריכה מקורה, חדר כושר, ספא ומסעדה.
הנה כמה תמונות שצילמתי היום ממרפסת החדר במלון:
קצת מידע על היעד:
האיים האזורים התגלו בשנת 1427 ע"י אחד מרבי החובלים שהפליגו עם אנריקו הספן והחלו להיות מיושבים עשר שנים מאוחר יותר. האיים הגעשיים יוצרים נוף יוצא דופן של הרים גבוהים, לועות הרי געש ובתוכם אגמים, מערות לבה מדהימות, מעיינות תרמיים ובריכות בוץ. שילוב בין ירוק עד לכחול עמוק של האוקיינוס ותושבים מסבירי פנים. האיים מכוסים צמחיה עשירה: עצי דולב, ארזים יפניים, פרחי הורטנזיה (Hoetensia) בשלל צבעים המגיעים לגובה של 2.5 מ' ופרח יפהפה בשם גי'נג'ר לילי שהובא לכאן מדרום אמריקה. אין פיסת אדמה ריקה, גווני הירוק השונים "משגעים" את העין שאינה יודעת שובעה מהמראות. האקלים מתון כל השנה בגלל השפעת זרם הגולף (בין 18-22 מעלות) לכן ניתן לבקר כאן רוב ימות השנה. הנקודה הישראלית קשורה לעזרת האיים ב-1973 כתחנת תדלוק לרכבת האווירית מארה"ב ארצה. גם מטוסי החמקן שהגיעו מאוחר יותר קבלו אישור נחיתה ותדלוק באיים.
האי הגדול מכולם הוא סאו מיגל שבירתו היא פונטה דלגדה, מזג האוויר מתון וקבוע רוב ימות השנה. רוב תצרוכת החשמל של האי היא מתחנות תרמו-אלקטריות המנצלות את חום הסלעים הוולקניים עליהם בנויים האיים.
פרנסת תושבי האי בעיקר חקלאות ומעט תיירות.
אגם האש בסאו מיגל
כאמור, סאו מיגל הוא האי הגדול ביותר של הארכיפלג ולו 62.1 קילומטר אורך ו-15.8 קילומטר רוחב. יותר ממחצית מאוכלוסיית האיים האזוריים חיה בסאו מיגל והוא משתרע על שטח של 744.7 מ"ר. יחד עם סנטה מריה, הממוקמת 81 ק"מ משם, סאו מיגל הוא חלק מהקבוצה המזרחית של ארכיפלג האיים האזוריים.
ההר פיקו דה ורה הוא הנקודה הגבוהה ביותר באי ולו גובה של 1105 מטרים מעל פני הים.
האי הוא גם האי המרכזי מבחינה מוניציפאלית של האיים האזוריים ובו שוכנת עיר הבירה פונטה דלגדה – Ponta Delgada באי שדה תעופה גדול ורוב הטיסות המגיעות מליסבון ופורטו שבפורטוגל נוחתות בו.
9. 20.02.2023 יום שני
סאו מיגל מערב: סיור ואן ליום שלם עם ארוחת צהריים.
הבוקר התעוררנו מאוחר יחסית כי באים לאסוף אותנו בשעה 9:00. ירדנו לאכול ארוחת בוקר ובדיוק בשעה היעודה הגיע לאסוף אותנו מהמלון אדם מקסים בשם ז'ואאו שאמור להיות הנהג והמדריך שלנו להיום.
מאחר והיינו הראשונים ניתנה לנו הזכות לבחור מקומות ובחרנו בשורה האמצעית (זה ואן של 8 מקומות). נסענו איתו לאסוף את יתר הנוסעים. בחורה מאלבניה שעובדת במשרד האוצר של לוקסמבורג (לא קלטנו את שמה) בחור בשם ג'יימס מניו יורק ובחור בשם רוברטו מטורונטו.
לאחר האיסוף יצאנו לדרך. הגענו לעיר קרובה (ריברה גרנדה) ושם צפינו באיזה מפל קטן ורחבה לפני הכנסייה.
לאחר ש"מיצינו" את העיר הזאת נסענו לנקודה "סודית" שמעטים יודעים עליה (המדריך מכיר אותה ואף הוביל את אשתו לעתיד לנקודה הזו ושם הציע לה נישואים), מהנקודה הזו רואים כיצד האי הזה נבנה בשלבים מפליטות לבה בתקופות שונות וכיצד התחברו 2 איים לאי אחד. משם נסענו לאחד המקומות היפים ביותר באי הזה אל אגם האש (Lago Di Fogo) הצלול והמהפנט זהו האגם הגבוה ביותר באי ומשתרע על פני כמעט 3 ק"מ ורוחבו כ-3.5 ק"מ. כל ביקור כזה מלווה בחשש שמא האגם מכוסה בעננים ולא נוכל לראות כלום. המדריך מספר שבבוקר הוא בדק במצלמות של האתר וראה ענן לבן. לכן חשש שלא נראה כלום. בכל אופן הוא לקח אותנו לנקודת תצפית נמוכה יותר (המצלמה היא בראש ההר המשקיף אל האגם) ולהפתעת כולנו התצפית הזו אל האגם הייתה נקייה לגמרי. תראו אותנו על רקע האגם. משם המשכנו למפל אחר, המפל נקרא Salto Do Cabrito. המפל בנוי משני שלבים ומימיו מוזרמים חלקם לנהר וחלקם לתוך צינורות למערכת המים של העיר הקרובה. הדרך למפל היא בירידה די תלולה אבל הנהג שלנו עשה את הדרך למטה וחזרה במיומנות טובה. משם נסענו אל התצפית המפורסמת Miradouro da boca do inferno, ממנה נשקף עולם ומלואו בתוך לוע כבוי של הר געש אדיר מימדים. בלב הלוע ממוקמת העיירה סטה-סידדס (פירוש השם – 7 ערים) (Sete Cidades) מוקפת בשני אגמים מרהיבים בכחול ובירוק. תענוג לעיניים. האגדה מספרת שפעם חי במקום מלך קשה עורף שהתאלמן ובתו הנסיכה הייתה כל חייו. הוא אסר עליה להתרועע עם איש מלבד אנשי הארמון. כך נותרה לה האפשרות היחידה לטייל רק בגני הארמון. יום אחד שמעה צליל חליל. השקיפה מבעד לשער וראתה רועה מחלל יושב על גבעה סמוכה. מידי יום הגיעה הנסיכה והקשיבה עד אשר גילה אותה הרועה והתאהב בה. למרות שהכיר את החלטת המלך, העז והגיע לארמון לבקש את ידה של הנסיכה. המלך התרגז וגירש אותו מפניו. כעבור ימים, כשבכל זאת נפגשו שני האוהבים, נשפכו דמעותיהם והפכו לאגמים. האגם הכחול, כצבע עיני הנסיכה, הגדול יותר (כי נשים בוכות יותר) והאגם השני הירוק כצבע עיני הרועה קטן יותר. בפועל מתברר שהסיבה פיזיקלית יותר. האגם הירוק רדוד יותר ולכן ישנה השתקפות של הקרקע במראה שלו ולכן הוא מעט כהה יותר. האגם הכחול הוא מעט עמוק יותר ולכן אין השתקפות של הקרקע והצבע שלו מעט כחול יותר. האגם הירוק (הקרוב אלינו) והכחול (הרחוק יותר) לאחר שצפינו באגם המקסים הזה והצטלמנו כולנו, ואז ירדנו עם הרכב אל הגשר שנמצא במרכז האגם. זו תמונה פנורמית של האגם שצילם המדריך/נהג שלנו. משם המשכנו לתצפית על האוקיינוס האטלנטי. ברקע ניתן לראות 2 סלעים גדולים האחד מלבני ורחב והשני צר יותר. לדברי המדריך ז'ואאו אגדה מקומית מספרת שבעיר הזו (ששמה מנזר בפורטוגזית) היו כומר ונזירה שהתאהבו ביניהם. כדי לממש את אהבתם (האסורה להם על פי הדת הקתולית) הם החליטו לברוח בסירה מהמנזר למקום אחר. לכומר הראשי נודע הדבר והוא בחר להעניש אותם ולהפכם לסלעים.
משם חזרנו למלון להתארגנות לארוחת ערב ולשינה.
לינה - Hotel Marina Atlantico דרך BOOKING ל-5 לילות
10. 21.02.2023 יום שלישי
סאו מיגל מזרח: סיור ואן ליום שלם עם ארוחת צהריים.
הבוקר התעוררנו מאוחר יחסית כי באים לאסוף אותנו בשעה 9:00. ירדנו לאכול ארוחת בוקר ובדיוק בשעה היעודה הגיע לאסוף אותנו מהמלון אדם מקסים בשם ז'ואאו שהיה הנהג והמדריך שלנו אתמול ויהיה גם היום.
היום הצטרפו אלינו לסיור אמא ובת מקנדה ששוהות גם הן במלון שלנו. הן בחרו לשבת מאחור וכך בחרנו שוב בשורה האמצעית (זה ואן של 8 מקומות). נסענו איתו לאסוף את יתר הנוסעים. אמא מפורטוגל ובת מפלורידה, בחורה מוושינגטון DC ובחור בשם ג'יימס מניו יורק שהיה איתנו גם בסיור של אתמול ואותו אספנו מהעיר הקרובה (ריברה גרנדה).
כשקמנו בבוקר הייתה עננות כהה והיינו בטוחים שהולך להיות לנו יום גשום. אבל למדנו שמזג האויר באיים הפכפך, מה שאומר שלא ניתן לסמוך יותר מידי על התחזית ולעיתים ערפל עלול להסתיר מקומות מופלאים ולהיפך, ערפל יכול להתפוגג במהירות.
יצאנו לדרך בכיוון כללי צפון מזרח לתצפית מקסימה Miradouro de Santa Iria על צפון האי והאוקיינוס שמצפון לו. תראו איזה נוף יפה ובהיר קיבלנו.
נשיקה לכבוד 50 שנות נישואים על פי בקשת הקהל
אחד האזורים המיוחדים באי הוא פורנאש (Furnas) שבמרכזו גייזרים מבעבעים שמתפרצים לגובה, מעיינות גיאותרמיים אפופי אדים וריח חזק של גופרית. נסענו בשלב הראשון לתצפית על האגם ועל האזור המבעבע (מזכיר מעט את הפעילות הגעשית שפגשנו ברוטרואה שבניו זילנד).
לאחר התצפית על העיר ירדנו למטה אל איזור הפעילות הגעשית. כאן, בתוך גומות קטנות באדמה הלוהטת, מטמינים המקומיים סירי מתכת אשר בתוכם מתבשל במשך שעות ה״קוזידו״ - מין גרסה מקומית של חמין. ישנן בורות לאנשים פרטיים המשלמים עבור הזכות לקבור את סיריהם באדמה לשש שעות ובורות אחרים למסעדות.
אחרי שטיילנו בין הריכוז המדהים של האזור המעשן הזה, הצטלמנו לצד האגם ואז יצאנו בדרכנו לאיזור המרחצאות החמות והחומות שנמצאות בתוך העיר.
הנוהל הוא כזה, אתה משלם 8 יורו לאדם עבור הכניסה עוד 2 יורו עבור לוקר לשים שם את הבגדים היבשים שלך ועוד פיקדון של מינימום 20 יורו עבור המפתח ללוקר הזה.
אחרי שעברת את כל התהליך הזה אתה ניגש לתא הלבשה מחליף לבגד ים (רצוי ישן או מועמד להשלכה כי מי הבריכות מלאים בברזל שכנראה לא יורד בכביסה). ואז אחרי שהכנסת את הבגדים היבשים שלך ללוקר אתה הולך לבחור לך את הבריכה שבה תחמם את גופך (390) למשך מקסימום של שעה.
לא צילמנו את עצמנו בבריכות הללו כי השארנו את המצלמה בלוקר. כך שהתמונה שיש לנו היא כבר לאחר שהתלבשנו מחדש.
לאחר שמיצינו את החוויה של היום עלינו שוב על הרכב ויצאנו למסעדה מקומית לארוחת הצהריים המובטחת. חברינו לטיול סעדו את ארוחת הצהריים שלהם מתבשיל הקוזידו המיוחד שהתבשל כמסופר לעיל במשך 6 שעות בתוך האדמה הגעשית של פורנש.
אנחנו כמובן לא התקרבנו לזה אבל הובטח לנו שמנהל המסעדה עבר לאחרונה להיות צמחוני והוא ידאג לנו אישית למנה צמחונית. אכן קיבלנו צלחת ירקות חיים חתוכים וקוקה קולה.
אחרי הארוחה הדשנה של החברים והצנועה שלנו יצאנו לדרך לצפות במפל מרשים אפילו לנו (אחרי שהיינו במפלי הניאגרה, מפלי ויקטוריה והאיגואסו). שם המפל LevadaWatter Channel (משהו כמו הינומת הכלה)
לדברי ז'ואאו, בימים עברו השתמשו בכוח המים של המפל כדי לטחון גרעיני חיטה ודומיו לקמח. את הקמח היו מוכרים ללקוחות סיטונאיים ופרטיים. יום אחד הגיע לאיזור יזם אשר עשה חישוב שיותר זול לייבא קמח טחון באיכות טובה מאשר כל העמל הזה בטחנות הקמח הללו. מאותו רגע טחנות הקמח הללו ננטשו וכיום הם שם רק עבור התיירים.
משם המשכנו לנקודה האחרונה להיום והיא תצפית על האוקיינוס מהחוף הדרומי של האי.
ועל מגדלור שנועד דווקא להרחיק ספנים מהחוף הסלעי והצוקים שכאן ולא להצביע על כניסה לנמל.
מכאן חזרנו ישירות למלון. היום היה לתושבי האי יום חג (מרדי גרא) שבגללו הילדים זכו לחופשה מלימודים במשך שלושה ימים. החגיגה כוללת תחפושות לילדים והמבוגרים עורכים קרבות של זריקת שקיות מלאות במים מלוכלכים בין קבוצות.
נראה לנו שהמדריך שלנו חשש מחסימות של כבישים ו/או קרבות המים הללו ולכן משך את הזמן כדי שנגיע אחרי שכל החגיגה הזו תיגמר.
הגענו למלון ונפרדנו מהמדריך/נהג שלנו ליומיים הללו ז'ואאו ומיתר החברים למסע. מחר ממתין לנו מסע בבאגי ברחבי האי.
לינה - Hotel Marina Atlantico דרך BOOKING ל-5 לילות
11. 22.02.2023 יום רביעי
סיור בבאגי ליום שלם.
הבוקר התעוררנו מוקדם יחסית כי ממתינים לנו במשרדי החברה ממול בשעה 8:25. מתברר שהיום כבר לא מעונן בלבד אלא גם יורד גשם רציני. ירדנו לאכול ארוחת בוקר ובדיוק בשעה היעודה חצינו את הכביש למשרדי החברה שבעזרת כלי רכבה נבלה את היום.
קיבל את פנינו בחור בשם ראול שהודיע לנו שהוא לוקח אותנו לתחנת המוצא לסיור שלנו ששם נמצאים הרכבים. נסענו לעיר שכנה ששמה אריפס ובאיזור התעשייה שלה המתינו לנו כבר משפחה ממוצא הודי (אבא, אמא ובן בן 11) והמדריך שלנו להיום (שלא קלטנו את שמו).
נשאלתי שאלה ראשונה – האם אתה רוצה לנהוג בעצמך בבאגי? התשובה האוטומטית שלי (בעיקר בשל מזג האויר הגשום – לא). תשובת המדריך – אוקיי, אני אנהג.
שאלה שנייה – האם אתם רוצים שניסע יחד בבאגי או בג'יפ סגור? התשובה האוטומטית שלי (בעיקר בשל מזג האויר הגשום – בג'יפ). תשובת המדריך – אוקיי.
לבשנו על המעילים שלנו את מעילי הגשם שקנינו לכבוד האירוע הזה ב-דקטלון. המתנו עד שהמדריך יסיים לתדרך את אבי המשפחה ההודית כיצד להפעיל את הבאגי שאמנם היה מכוסה מלמעלה בגג פלסטי כהגנה מהגשם אבל לא מהצדדים או אפילו מהחזית.
לאחר כל התדרוכים הללו יצאנו לדרך. אנחנו בג'יפ הסגור והמוגן והם בבאגי הפרוץ והרטוב. התחלנו בנסיעה על כביש רגיל ומהר מאד ירדנו לשבילי עפר ובוץ. התחנה הראשונה שלנו הייתה אקוודוקט (אמת מים) פורטוגלית (בסגנון רומאי כמו בקיסריה) שהובילה מים מהאגמים שבראשי ההרים אל הישובים שבשפלה. אמת המים הזו כבר לא בשימוש מזה זמן רב (יש כיום משאבות וצינורות) ולכן עלו בה המון עשבים וטחב. תראו:
האמא ההודית הבינה כבר בנקודה הזו שעדיף ג'יפ סגור על באגי פתוח והצטרפה אלינו לג'יפ עד סוף היום. כאשר בעלה והבן נשארו בבאגי עד סוף היום. מנקודה זו התחיל הכיף של היום. נסענו כשעתיים בשבילים בוציים על פסגות ההרים ועלינו (הבחור נהג ולא אני) בעליות תלולות למדי. הגענו לפסגה הגבוהה ביותר באיזור והמשקיפה אל האגם שאותו נסובב היום.
האגם "שלנו" להיום הוא סטה-סידדס (פירוש השם – 7 ערים) (Sete Cidades)
כבר ביום שני צפינו על האגם הזה מהתצפית המפורסמת Miradouro da boca do inferno, בסיור שעשינו עם המדריך ז'אאו אך לא הקפנו אז את האגם הזה. כזכור, האגם מחולק לשני אגמים מרהיבים בכחול ובירוק תענוג לעיניים. האגם הירוק רדוד יותר ולכן ישנה השתקפות של הקרקע במראה שלו ולכן הוא מעט כהה יותר. האגם הכחול הוא מעט עמוק יותר ולכן אין השתקפות של הקרקע והצבע שלו מעט כחול יותר.
לאחר שהגענו לפסגה הגבוהה ביותר באיזור (800 מטר מעל פני הים) התחלנו לרדת לכיוון האגם והעיר (באותו שם) שנמצאית גם היא (כמו האגם) בתוך קלדרה שנוצרה בעקבות שקיעת פסגת ההר לתוך עצמו לאחר התפרצות לבה מתוכו שהגיעה עד לאוקיינוס.
כאן, הג'יפ והבאגי בעיר חונים ליד המסעדה שבה אכלו החברים בצהריים. אנחנו כרגיל הסתפקנו בירקות חתוכים, טוס-טעים וקולה. לאחר הארוחה והיכרות קלה עם המשפחה ההודית יצאנו לקטע נוסף.
בקצרה, למשפחה 3 בנים הגדול בן 31 נשוי טרי, השני בן 21 רווק והקטן בן 11 נמצא איתם. הם מתגוררים בעיקרון באיזה עיירה אוניברסיטאית ליד יוסטון בטקסס ארה"ב אבל כבר יותר משנה הם מסתובבים בעולם כולל בישראל. הבן שלהם כבר יותר משנה לא ראה בית ספר.
סבתא "השוויצה" שאני מנתח אופי לפי ציורים. אז המשפחה ההודית נידבה את הילד שיצייר עץ ובית (הם אומרים שהוא אוהב לצייר). אלו הציורים שהוא צייר על המפית במסעדה.
נתתי להורים ולילד משוב על התובנות שעולות מהציורים הללו- מחד הוא מאד סקרן ומאידך מאד עקשן. הוא חושב בתמונות ולא במילים. הם הופתעו מהדיוק במשוב הזה. כך שגם בטיולים אני עושה אבחונים.
לאחר הארוחה הנ"ל יצאנו להקיף את האגם המחולק לשניים, הדרך עבירה לג'יפים ובאגים ולא לרכבים "רכים יותר". עצרנו בנקודות רבות כדי לצלם את ההשתקפויות של ההרים והעצים שמסביב במימי האגם.
שם למעלה היינו עם הרכב
תראו את ההשתקפות
תושבי העיר חוו לפני מספר שנים חוויה לא נעימה. בעקבות גשמים רבים באותה שנה, מפלס האגם עלה והציף חלק מהבתים אבל בעיקר את בית הקברות וכל השלדים צפו באגם. כתוצאה מכך הם בנו בעזרת הממשל המקומי מנהרת ניקוז שמחזירה את עודף המים לאוקיינוס. תראו את המנהרה הזו. אגב, את בית הקברות הם מיקמו מחדש בנקודה גבוהה יותר.
על שפת האגם המדריך הראה לנו שישנם אבנים שהם תוצאה וולקנית ולכן הם נקבוביים וכאשר זורקים אותם למים הם צפים ולא שוקעים. תראו מה קרה לאבן הלבנה שאני זרקתי למים.
משם חזרנו למלון בדרך סלולה ולא מרשימה. התארגנו לארוחת ערב ולשינה. מחר קמים מוקדם כדי לצוד כמה לווייתנים או דולפינים.
לילה טוב
לינה - Hotel Marina Atlantico דרך BOOKING ל-5 לילות
13. 23.02.2023 יום חמישי
שייט לצפייה בלווייתנים ודולפינים
בחסות הלילה התגנבה למעגן שמולנו ספינת קרוזים ענקית (11 קומות) ששמה AIDA . בבוקר ראינו אותה במלא תפארתה, ממש ספינת האהבה מהסדרה ההיא בטלוויזיה. תראו
זה בלילה
וזה ביום
הבוקר התעוררנו מוקדם יחסית כי ממתינים לנו בשעה 8:25 במעגן שהוא מרוחק כ-20 ק"מ מהמלון שלנו. חשבנו שאם אנו יושבים על המרינה של פונטה דלגדה נצא מהמעגן שממולנו אבל מסתבר שטעינו.
נאלצנו לקחת מונית שתוביל אתנו למעגן המיועד (וילה דה פרנקה). הגענו בדיוק בזמן כדי להצטרף לקבוצה הראשונה שיוצאת כדי לצפות בדולפינים ואולי אם יתמזל לנו המזל גם נזכה לראות זנב של לווייתן.
הושיבו אותנו (20 תיירים נלהבים) בכיתת לימוד, הסבירו לנו על סוגי הלווייתנים באיזור ועל סוגי הדולפינים שכאן. קיבלנו גם הנחיות בטיחות לשייט. ואז הביאו לנו מכנסיים ומעילים מגומי כדי שנצליח בעזרתם אולי לא להירטב. לבשנו אותם על הבגדים שלנו והצטלמנו לפני העלייה לסירה. תראו אותנו:
המדריכה של השייט ששמה היה אלכס, החליטה שאנחנו נעלה אחרונים ונשב בספסל האחרון כי שם חוטפים הכי פחות את עוצמת הגלים ואנחנו כנראה היינו הכי זקנים בקבוצה הזו.
יצאנו לדרך בסביבות השעה תשע. למזלנו הגשם פסק והשמש יצאה לחמם אותנו מעט. פנינו מועדות לאיזור באוקיינוס שלדעת הצוות שוהים בו דולפינים. איך יודעים איפה נמצאים דולפינים? אז למדנו היום על יחסים בין בעלי חיים שונים בטבע.
ובכן, הדולפינים מלחיצים את הדגים הקטנים (שמפחדים מהם) להתקרב אל פני המים העליונים. הציפורים מזהות מלמעלה את הצללית של הדולפין בתוך המים ואז נוחתים באיזור כדי לצוד את הדגים הזמינים הללו.
בני האדם מזהים את ההתקהלות של הציפורים ואז מגלים גם הם את הדולפינים. לדעת המדריכים בסיור הזה יש מקבץ של בין שמונים אלף למאה אלף דולפינים באיזור הזה כך שאין סיור שלא רואים בו דולפינים מקפצים.
ניסיתי לצלם דולפינים במצלמה אך זה לא ניתן כי זה בהפתעה ובמהירות. אז הפעלתי המצלמה כווידאו וכך קלטתי כמה קפיצות כאלו תראו איך הצלחתי לקלוט את הזנב של הדולפין:
בסירה דומה אך גדולה יותר אנחנו שטנו
שטנו כשעה באזור הדולפינים וראינו רבים מהם קופצים ונעלמים. בשלב מסויים הסקיפר של האונייה שינה כיוון וחתך במהירות חזרה לחוף. בגלל המהירות נרטבנו כולנו למרות בגדי הגומי שקיבלנו. להערכתנו זה קרה בגלל שכמה מהנוסעים לא חשו בטוב ואחד אף הקיא את ארוחת הבוקר שלו.
כשהתקרבנו לחוף הוא האט את המהירות ושטנו לאט. ישנו אי קטנטן לפני המעגן של החברה שהיה שייך בעבר לאדם פרטי אבל הממשלה קנתה אותו ממנו והוא מוכרז כרגע כשמורת טבע. הקפנו את האי וראינו שישנו שם עמוד טבעי בגובה של 30 מטר שמפעם לפעם עושים שם תחרות של קפיצה למים מהגובה הזה.
חזרנו למעגן אחרי שעתיים וחצי כשכולנו ספוגי מים. פשטנו את בגדי הגומי, שתינו תה צמחים חם שבו התכבדנו על ידי עובדי החברה. הזמנו דרכם מונית ונסענו לקניון הגדול והיחידי שבאי הזה ששמו פארקו אטלנטיקו. ניצלנו את החימום שהיה שם כדי להתייבש.
הגרביים שלי היו ספוגות במים כי הלכתי בקרוקס. אז קנינו גרבי ספורט בחנות של בגדי ספורט ומיד רווח לי. שתינו קפה ואז יצאנו לסיבוב בקניון הזה. גילינו סופר מרקט ענקי (משהו בגודל של חצי חינם שרונים). חיפשנו גוארנה כי גם בארץ הוא מיובא מפורטוגל ולהפתעתנו מצאנו. תראו:
משם לקחנו מונית חזרה למלוננו. אכלנו ארוחת צהרים בחדר, עשינו צ'ק אין לטיסה של מחר ויצאנו לעשות סיבוב בעיר. מתברר שחוץ מחנויות מזכרות אין הרבה מה לעשות כאן. אז הדבר היחיד שמצאנו זה את שער הכניסה לעיר שהיה פעם חלק מחומת העיר.
חזרנו למלון אחרי שעתיים של סיבוב והתארגנו לעזיבת האי מחר בבוקר בטיסה לליסבון. הזמנו מונית למחר בשעה 6:45 כדי להגיע לשדה לפחות שעה וחצי לפני הטיסה. ארגנו מחדש את המזוודות וזהו, מוכנים לתחנה הבאה (שבה היינו כבר) בליסבון. נדבר מחר לפני שבת מליסבון.
לילה טוב.
לינה - Hotel Marina Atlantico דרך BOOKING ל-5 לילות
14. 24.02.2023 יום שישי
טיסה מפונטה דלגדה לליסבון.
הבוקר התעוררנו מוקדם יחסית כי יש לנו טיסה מפונטה דלגדה לליסבון. הטיסה שלנו היא טיסת SATA 40120 S מפונטה דלגדה בשעה 08:30 לשדה התעופה של ליסבון. הזמנו מונית לשעה 6:45 כדי להגיע בזמן.
הגענו לשדה מוקדם במונחי טיסות פנימיות ולכן קיבלו אותנו מוקדם כי עשינו צ'ק אין מהבית כבר אמש אז רק מסרנו מזוודות, קיבלנו כרטיסי עלייה למטוס והנה יש לנו שעה לשרוף. ישבנו לשתות קולה עם טוסט-טעים והמתנו לבורדינג. משום מה שעת העלייה נדחתה ועלינו באיחור של יותר מחצי שעה.
לשמחתנו התברר שהזמנו ושילמנו על 2 מקומות בשורה הראשונה של התיירים מיד אחרי הביזנס. היה מעולה כי היה המון מקום לרגליים. המראנו בסוף באיחור של 40 דקות אבל הטייס קיזז חלק מהזמן האבוד. אפשרו לנו להזמין (כבר לפני חודשיים) מזון כשר ואכן קיבלנו איזה סנדביץ מזונות עם גבנ"צ בפנים.
נחתנו אחרי שעה וחמישים דקות בשדה התעופה של ליסבון. אבל בגלל שזו טיסה פנימית (האיים נחשבים לחלק אינטגרלי של פורטוגל) ירדנו במדרגות מהמטוס ולא בשרוול ולקחו אותנו באוטובוס לקצה השני של השדה. הורידו אותנו באיזה חור והלכנו חזרה את כל השדה עד לנקודת איסוף המזוודות.
חיכינו די הרבה עד שהגיעו 2 המזוודות שלנו ואז יצאנו לתפוס מונית. מתברר שהתור למוניות נמשך כאורך הגלות אבל נוהל בזריזות והמוניות התמלאו בזה אחר זה. בהגיע תורנו עלינו על המונית התורנית שלקחה אותנו למלון הוותיק שלנו.
כשבאתי לשלם לנהג על הנסיעה לא מצאתי את הארנק שלי והייתי בטוח שאיבדתי אותו כולל כרטיסי אשראי. בינתיים שילמתי לו מהכסף הרזרבי ושחררתי אותו. הוא קצת כעס שהוא צריף לפרוט 100 יורו בשביל 10 יורו.
נכנסנו למלון ומצאנו את הארנק מתחבא בתוך התיק של המחשב. כנראה בטיסה דחפתי אותו לשם. אבל אז התבררה בעיה חדשה. ההזמנה היא ל-24 למרץ ולא 24 לפברואר ולך תחפש ביום שישי בצהריים חדר במלון אחר. למזלנו החדר שבו שהינו בשבוע שעבר היה פנוי וקיבלנו אותו שוב לארבעת הלילות הבאים.
התארגנו בחדר ויצאנו לכיוון בית הכנסת "שערי תקווה" כדי לבדוק את זמני כניסת ויציאת השבת וזמני התפילות הערב ומחר. בית הכנסת ממש קרוב למלוננו (אולי 500 מטר). למזלנו כשהגענו אליו בדיוק יצא משם אחד המארגנים שנתן לנו את כל התשובות. שבת נכנסת בשעה 18:00 וקבלת שבת בשעה 19:00 והתפילה מחר בבוקר בשעה 9:00.
מצוידים במידע הזה חזרנו למלון דרך הסופר מרקט הקרוב שבו הצטיידנו בתגבור מזון לשבת (כולל גוארנה). ועכשיו אנחנו בהתארגנות לשבת.
אז אצלכם כבר שבת מזמן אצלנו בעוד שעה ויותר.
שבת שלום מליסבון
השבת נכנסת כאן בשעה 18:00 (שעון מקומי) אז הדלקנו נרות במטבחון של הדירה וירדנו לבית הכנסת לקראת השעה 19:00. מאחר שהיינו שם בצהריים ידענו בקלות את הדרך והגענו מוקדם מדי.
בית הכנסת "שערי תקווה" בליסבון הוא בית כנסת פורטוגזי היסטורי הממוקם בפרגזיה (רובע) סנטו אנטוניו, בעיר ליסבון.
הכניסה לבית הכנסת שערי תקווה לאורך רחוב אלכסנדר הרקולאנו
פרטים על בית הכנסת הזה
בראשית המאה ה-19 בוטלה האינקוויזיציה הפורטוגלית כחוק ויהודים ספרדים מאזורי מרוקו וגיברלטר, בעיקר סוחרים, החלו לנדוד לליסבון ואזורים אחרים בפורטוגל. עם זאת, במהלך כל המאה ה-19, לא היה לקהילה היהודית הקטנה בליסבון בית כנסת רשמי וחבריה נאלצו לחגוג את טקסיהם הדתיים בבתים פרטיים.
הקמת בית הכנסת היהודית התרחשה בסוף המאה ה-19. במשך רוב המאה לא הייתה הסכמה מצד בית המלוכה הפורטוגלי להקמת בית כנסת. בקשה רשמית להקמת בית הכנסת נעשתה ב־4 במרץ 1897. מטעם הקהילה היהודית הוקמה ועדה רשמית שתמליץ על מיקום ואופי הבניה. קבלת האישורים ארכה כארבע שנים.
הקהילה היהודית הדתית בליסבון היא קטנה ביותר, ואין בה מספר מספיק של תושבים על מנת לקיים תפילות בימי חול. בבית הכנסת מתקיימות תפילות בשבתות, במניין ובו כ-20 מתפללים, רובם תיירים יהודים ולא מקומיים.
בשער עמד שומר שזיהה אותנו מהביקור בצהריים ונתן לנו להיכנס. הופנינו לתפילה באולם הגדול. הרב (שלא קלטנו את שמו) היה 40 שנה חבר בית הדין הרבני בקייפטאון שבדרום אפריקה. לפני שנתיים הוא פרש לפנסיה ובא להיות רב בבית הכנסת הזה למרות גילו. הוא קיבל את פני והתעניין קלות. בשעה 19:00 התאספו כמניין יהודים ותיירים ואז התחילה תפילת קבלת שבת בנוסח ספרדי. בסך הכל הצטברו עד סוף התפילה כ-20 מתפללים.
התפילה הייתה ארוכה ומייגעת קצת ולאחריה חזרנו רגלית אל המלון. הגענו למלון, פקיד הקבלה פתח לנו את הדלת בעזרת כרטיס מאסטר שהיה ברשותו. השארנו אור בשירותים ובמטבח לכל השבת כך שיכולנו לאכול בתאורה סבירה.
קידשנו על היין שהבאנו מהבית וסעדנו סעודת שבת על טונה וירקות. קראנו מעט והלכנו לישון מוקדם.
לינה - Legendary Lisboa Suite דרך BOOKING ל-4 לילות
15. 25.02.2023 יום שבת
קמנו הבוקר מאוחר יחסית (תפילה בשעה 9:00) התארגנו כמו שצריך וירדנו שוב לבית הכנסת. היינו ראשונים חששתי שלא יהיו מספיק טליתות וסידורים אבל היה מספיק לכולם.
התפללנו בלי מניין עד ישתבח אבל לקראת תפילת העמידה כבר היינו מעל 12 גברים. כמו שראינו בטריאסטה גם כאן הבחור שזכה בפתיחת הארון קיבל מפתח גדול מוכסף. הופתענו לגלות שספר התורה הוא אשכנזי ועטוף בבד להגנה עליו.
הרב קרא בתורה כשהוא מציץ מפעם לפעם לחומש של עוזרו ואז חוזר לקרוא מהקלף. קיבלתי שלישי כדי להגיד הגומל. להפתעתי הרבה את תפילת העמידה של מוסף הוא עשה מקוצרת (בלי חזרת הש"ץ). בסך הכל התפילה נמשכה שעתיים וחצי.
לאחר סיום התפילה הזמין הרב את המתפללים (כולל האורחים והאורחות) לקידוש. היינו פסימיים לגבי התפריט בקידוש אבל הלכנו אל מאחורי בית הכסת לחממה כזו ושם הופתענו לטובה. מתברר שלאחד המתפללים, ישראלי עד לאחרונה שירד לליסבון לפני כשנתיים בעקבות קבלת דרכון פורטוגלי והיה לו יארצייט והוא תרם את הקידוש.
היינו אמנם מעט אנשים אבל בקידוש היו סלטים, חמין (פרווה) עוגות וכו' כמו גם שתיה כולל קפה חם. טעמנו מכל הדברים שוחחנו מעט עם זוג ישראלים מרעננה ברכנו ויצאנו לדרך.
החלטנו לא לעבור דרך המלון כדי לא להיתקע אז צעדנו ברחוב הכי מפואר בליסבון. השאנז אליזה של ליסבון. כל החנויות ברחוב הזה הן של מותגים יקרים ורובם צרפתיים. גוצ'י, פראדה, לואי ויטון ואחרים.
אחרי צעדה של כשעה בקצב איטי ובשל הקור והגשם הקל החלטנו לחזור לחדר. הגענו לחדר בסביבות השעה 14:00 וישבנו לקרוא ספרים עד מוצ"ש. לאחר צאת השבת הבדלנו בחדר והתקשרנו לכולם.
לינה - Legendary Lisboa Suite דרך BOOKING ל-4 לילות
16. 26.02.2023 יום ראשון
הבוקר הוא יום ראשון לכן הכל כאן באיזי. קמנו מאוחר התארגנו ולקראת 10 יצאנו לכיכר פומבל שלידינו שם נמצאית התחנה הראשונה של כל האוטובוסים של התיירים מכל החברות השונות.
בחרנו לעשות היום סיבוב באוטובוס של חברת city sightseeing במסלול הירוק. המסלול הזה הוא היחידי שעובר בשכונת אלפמה (שיבוש של אלחמה) שהיא בעצם השכונה הראשונה של העיר.
במאה השמינית פלשו לאיזור הזה (שעדיין לא היה מדינה אלא רצף של נסיכויות) מוסלמים מצפון אפריקה שנקראו "מורים". הם השתלטו על רוב השטח שכיום הוא פורטוגל והם בעצם הקימו את ליסבון שבשפתם נקראה "אל חמה".
בתחילת המאה ה-11 נסיך של חבל פורטו הצליח להדוף אותם ולכבוש חזרה את כל השטח עד גיברלטר. בתמורה להצלחה זו הוא הומלך למלך הראשון של פורטוגל ושמו היה אלפונסו הראשון.
פסלו של אלפונסו הראשון בטירת סאו ג'ורג'
הבתים הראשונים של שכונת אלפמה צמודים למבצר והרחובות צרים וצפופים לכן רק רכבים קטנים יחסית יכולים להגיע לשם. לכן, האוטובוסים של הקו הירוק (שבו נסענו) הם קטנים ונמוכים יותר מהאוטובוסים הרגילים של החברה.
רכשנו כרטיסים לנסיעה בקו הזה במשך יומיים. אפשר לעלות ולרדת בכל תחנה מ-13 התחנות של הקו הזה. קיבלנו מפה וזוג אוזניות לכל אחד מאיתנו וכמובן קבלה שתאפשר לו את העליות והירידות הללו.
התחברנו להדרכה באנגלית על המסלול ויצאנו לדרך. את החלק הראשון של הסיור היכרנו מהיום הראשון שלנו (הסיור עם איתמר) בהמשך הוא טיפס לראש ההר ששם שוכנת השכונה הזו וירדנו בתחנה של נקודת התצפית של גְרָאסָה – זאת נקודת תצפית נהדרת על ליסבון. היא אהובה במיוחד על ציירי העיר ומציעה נוף מרהיב של העיר והנהר!.
Miraduros(“מרפסות”), כך מכנים הליסבונאים את נקודות התצפית שעל גבעות עירם, והמרפסת של גראסה היא אחת מהרומנטיות והרגועות שבהן. מטריית עצי האורן שלה מגנה מפני חום השמש.
נראה שהמרפסת הזו אהובה במיוחד על אמנים המציירים את נופי העיר. הם נהנים מהתצפית הפנורמית על אלפמה, וגם על טירת סאו ז’ורז’, נהר הטז’ו, וגשר ה-25 באפריל.
לאחר שצילמנו את הנוף מכל הכיוונים גילינו שספינת האהבה שעגנה לפני יומיים במעגן "שלנו" בפונטה דלגדה (AIDA) עוגנת גם היא כאן ראו:
עלינו רגלית אל טירת סאו ז'ורז' - הטירה, סמל ידוע ומרשים של העיר ליסבון, ניצבת על הגבעה הגבוהה ביותר במרכז ההיסטורי של העיר.
המורים כאשר כבשו את האיזור הקימו בנקודה הגבוהה ביותר באיזור מבצר שאמור להגן עליהם ורק אחר כך את הבתים למרגלותיו. המבצר שלהם קרס במבגרת המצור של המלך אלפונסו. ואז הוא בנה מחדש את המבצר לטעמו כארמון המלכותי, ברעידת האדמה הנוראית של 1754 נחרב הארמון ונשרף כולו. בשנים האחרונות המבצר (ולא הארמון) שופץ ושוחזר כפי שהיה בתקופת המורים המוסלמים.
עמדנו בתור ארוך לרכישת הכרטיסים אבל הוא התקדם מהר. הגענו לקופה קנינו כרטיסים וקיבלנו הנחת סניורים (2.5 יורו לאדם). נרשמנו לסיור מודרך בשעה 10:35. בינתיים הסתובבנו בחצר המבצר וצפינו לעבר המקומות בהם ביקרנו בעבר (לפני שבועיים).
מעלית סנטה ז’וסטה כיכר המסחר (לשעבר חצר המלך)
בשעה היעודה התייצבנו כ-12 איש ואישה לסיור מודרך מפי אשה נחמדה בשם אלישיה. הסיור אמור להיות באנגלית. בשלב ראשון היא ערכה משאל על מוצא המשתתפים והם היו רבים מקנדה ועד איטליה וישראל. אלישיה לקחה אותנו לסיור ברחבי המבצר תוך הפגנת גישה צבאית של התקפה והגנה.
במבנה הגדול הזה מסתובבים בחופשיות כמות די גדולה של טווסים. הם מנסים למשוך אליהם את תשומת ליבם של התיירים על ידי השמעת קולות ופתיחת זנבם המפואר. ראו דוגמא:
לאחר הסיור המודרך הסתובבנו קצת באתר וצילמנו עוד כמה תמונות:
פסלו של המלך מנואל הראשון שמלך בתקופת התגליות
לאחר מיצוי הסיור במבצר או בטירת סאו ג'ורג' (כפי שהיא נקראית כיום), ירדנו חזרה לתצפית כדי להמתין לאוטובוס הקרוב שיופיע. בדרך סבתא רכשה כמה ערמונים חמים.
כשהוא הגיע מתברר שזה לא הנהג שלנו מהבוקר אלא בחור צעיר שאינו דובר אנגלית כלל. נסענו איתו מספר תחנות וירדנו בתחנה שהיא קרובה מעט למלון תחנת Restauradores כי לידה יש בית קפה של סטארבק.
תראו מי התיישב לאכול ולשתות לידינו בבית קפה של סטארבק:
שתינו קפה וצפינו מעט בעוברים ושבים ואז הלכנו לחפש את חנות הצמר בה היינו וקנינו לפני שבועיים. החנות הייתה סגורה (היום יום ראשון ורוב החנויות סגורות למעט חנויות אוכל, מסעדות ומזכרות).
מלמטה הבטנו אל מרום הגעה וראינו שוב את המבצר שבו היינו אז צילמנו אותו מלמטה למעלה.
נכנסו במקום זה לחנות מזכרות, קנינו כמה מזכרות והתיישבנו בבית קפה בכיכר הכי מרכזית של ליסבון (כיכר רוסיו שפעם לפני 500 שנה היו מעלים בה על המוקד אנוסים שנחשדו כיהודים בהתנהגותם).
לאחר מיצוי הישיבה בבית קפה הזה חזרנו לתחנה שבה ירדנו, המתנו לאוטובוס שלנו והנה הופיע לנו הנהג מהבוקר. הוא זכר אותנו ואפילו לא ביקש לראות את הכרטיסים שלנו. הוא רק ציין לנו שזה הסיבוב האחרון להיום ושלא נצפה להמשיך איתו אחרי התחנה הבאה (שאליה בכלל רצינו להגיע).
ירדנו מהאוטובוס וזוג ישראלים התנדב לצלם אותנו ליד השלט של ליסבון.
חזרנו למלון עייפים אך מרוצים, אכלנו ארוחת ערב והתארגנו לשינה. מחר מחכה לנו יום מתיש במוזיאון פריימרק.
לילה טוב.
לינה - Legendary Lisboa Suite דרך BOOKING ל-4 לילות
17. 27.02.2023 יום שני
הבוקר הוא יום שני קמנו מאוחר, התארגנו ולקראת הזמנו מונית כדי לנסוע למרכז הקניות הגדול ביותר בליסבון (C.C.Colombo).
בליסבון ישנו קניון ענק בשם קולומבו ובו כ- 400 חנויות וגם מסעדות של מזון מהיר ואפילו מסעדות רגילות. ניתן למצוא בו הכל כולל חנות של פריימרק ומותגים רבים אחרים. בנוסף, סופר מרקט ענקי מאוד בקומה התחתונה. מיקומו של הקניון ליד תחנת המטרו לוז ובסמוך לאצטדיון הכדורגל של בנפיקה הופכות אותו לאטרקטיבי במיוחד.
הגענו די מהר בעזרת המונית ונכנסנו ישר לחנות של פריימרק בקומה השלישית.
היינו צריכים להשאיר את החנות האת לסוף כי יצא לנו להיסחב עם כל הקניות בפריימרק בכל רחבי הקניון הזה. חנות הפריימרק מחד הייתה מאכזבת כי לא היה מבחר מספיק גדול והיו בעיקר בגדי חורף (לחורף שאוטוטו נגמר). מאידך היו מחירים זולים וסבירים. קנינו הרבה מוצרים (אולי זה יעלה לנו באובר ווייט מחר?) אבל רצינו לחשוב על כולם. שילמנו, יצאנו ומעכשיו נסחבנו עם שני תיקים גדולים בכל רחבי הקניון.
ישבנו לשתות קפה באחד מאלפי בתי הקפה והמסעדות שבמתחם. לאחר שסיימנו יצאנו לחפש הזמנות צבע לשיער לאלמה, צבעים לציור לאיה, דיאודרנטים לאפרת וכו'.
הסתובבנו כמו סהרורים בקניון הענק הזה וניסינו לחפש בחנויות רלוונטיות את ההזמנות ולא מצאנו. הגענו לעמדת מודיעין ושם אמרה לנו הפקידה, תלכו לסופר מרקט הענקי במתחם ושם תמצאו הכל. ואכן היא צדקה.
לאחר 4 שעות במתחם נגמר לנו האויר וחזרנו במונית למלון.
שמנו את הקניות בחדר ויצאנו שוב אל האוטובוס מאתמול כדי להשלים את הסיור הרכוב במיוחד בחלקים אותם החמצנו בגלל שירדנו בדרך פעמיים. הגענו לתחנה ונמסר לנו שהאוטובוס הבא יוצא בעוד חצי שעה המתנו לו ויצאנו איתו לסיבוב האחרון שלו להיום.
למרות העומס הרב בחלק מהרחובות הסיור נמשך כשעה ורבע מנקודת ההתחלה ועד לנקודת הסיום. ירדנו מהרכב והלכנו לחדר להתארגן לקראת החזרה מחר לארץ.
לילה טוב.
לינה - Legendary Lisboa Suite דרך BOOKING ל-4 לילות
18. 28.02.2023 יום שלישי
טיסה מליסבון לנתב"ג.
טיסת אלעל 9110 LY (בביצוע של TAP) מליסבון בשעה 14:15 (לא הצלחנו לעשות צ'ק אין מהבית). נחיתה בשעה 21:40 (שעון ישראל) בנתב"ג.
להתראות בארץ.
