טיול משפחת רז לרומניה – אוג' 2015
השנה נוסעים לרומניה לא היינו במדינה הזו למרות קרבתה ואולי בגלל קרבתה. בכל אופן זו הזדמנות לראות את הנופים של רומניה ולבקר את פויה המטפלת של אמא שלי.
התייעצנו עם המומחים לרומניה (רומניה 3600- מבית רינה טורס) והמסלול המתואר בפרק זה הוא בעיקר תוצר של המלצותיהם פלוס טיפים של חברי קהילת למטייל.
הנה המפה של רומניה להתמצאות.
יום ו' ט"ו באב תשע"ה - 31 יולי 2015
קמנו הבוקר בשעה 5:00 כי הזמנו מונית לנתב"ג בשעה 6:00. התארגנו כולל תפילה ויצאנו בזמן לכיוון נתב"ג. הגענו מהר ולאחר המתנה בתור של כשעה עברנו תוך חצי דקה בידוק בטחוני (אין יותר את המכונות הענקיות ששיקפו לנו את המזוודות). לאחר צ'ק אין קצר בדלפק של טארום (כי עשינו כבר צ'ק אין דרך האינטרנט) יצאנו לקרוע את הדיוטי פרי.
הטיסה הייתה אמורה לצאת מנתב"ג בשעה 9:25 אך יצאה בסוף קרוב לשעה 10:00, למרות זאת הגענו בזמן לבוקרשט בטיסה שנמשכה שעתיים ועשר דקות. לאחר שנחתנו וקיבלנו את המזוודות לקחנו מונית מהשדה (אוטופני) אל המלון שלנו במרכז בוקרשט.
הנסיעה במונית נמשכה כחצי שעה והגענו למלון Athenee-Palace-Hilton-Bucharest שהוא מלון מפואר (5 כוכבים) וקיבלנו חדר בקומה נמוכה (שלא נצטרך להשתמש במעלית בשבת). התארגנו במלון עם המזוודות אכלנו סנדוויץ' שהכנו עוד בבית ויצאנו לבית חב"ד הנמצא בבית כנסת שהוא קרוב למלון.
הזמנו ארוחות שבת בבית חב"ד כבר לפני חודש אבל היום הלכנו לשם כדי לשלם ולהסדיר את כל הנדרש. קיבלנו גם את הלו"ז של השבת מהמחליף של השליח ויצאנו ל"קרוע" את העיר.
בית הכנסת "ישועה טובה" שהוא מהווה גם בית חב"ד.
ישבנו בקונדיטוריה קטנה ושתינו קולה דיאט והתלבטנו מה לעשות בזמן הקצר שיש לנו עד לכניסת השבת. בסוף, החלטנו לנסוע במונית לקניון של לבייב בבוקרשט (הקניון נקרא AFI ר"ת של אפריקה ישראל). לאחר נסיעה של כ-20 דקות ועלות של 10 ליי הגענו לקניון המרשים הזה.
הקניון הזה ענק בכל קנה מידה אבל בעצם יש בו את כל החנויות שפוגשים בכל הקניונים בעולם. הסתובבנו כשעה, התרשמנו מהחנויות וישבנו לשתות קפה בסטארבק.
איזור הילדים בקניון AFI
לאחר קפה ומיץ בסטארבק לקחנו מונית חזרה למלון. התרחצנו והתארגנו לקראת שבת. ניסינו לדבר עם המשפחה בסקייפ אבל התברר שהם גובים במלון כסף עבור שימוש בסקייפ. לכן דיברנו דרך הוואטסאפ עם הילדים.
לקראת השעה 19:00 ירדנו לכיוון בית הכנסת לקבלת שבת מוקדמת. שרה הדליקה נרות מוקדם והצטרפנו לתפילה שערך ממלא מקום הרב הקבוע. מתברר שבחב"ד השליח הקבוע מקבל חופש בקיץ והוא מוחלף על ידי בחורים ממקומות שונים בעולם. המחליף הראשי יליד אוסטרליה (סידני) ומשנהו יליד ברזיל (סן פאולו). לאחר קבלת שבת וערבית התיישבנו לאכול ארוחת שבת על אותם השולחנות שהתפללנו לידם. שמרו לנו מקום מול זוג מראשון לציון שכבר טייל כמה ימים באיזור בראשוב וחזרו לבוקרשט לשבת לתפילה וארוחות בבית חב"ד.
ארוחת הערב לא הייתה מלהיבה אבל היה מבחר גדול כך שלא נשארנו רעבים. השתתפו בארוחה מעל למאה איש והייתה שמחה גדולה והרבה שירה. חזרנו למלון בסביבות 22:00 עייפים אך שבעים.
יום שבת ט"ז באב תשע"ה - 1 אוג' 2015
הבוקר התעוררנו בשעה 8:00 לאחר שינה ארוכה וטובה כי התפילה מתחילה בשעה 10:00. התלבשנו וירדנו לאכול ארוחת בוקר (בעיקר ירקות) בחדר האוכל של המלון. לאחר הארוחה יצאנו לכיוון בית הכנסת לתפילת שחרית שהתחילה קצת אחרי 10. שוב אותו חזן מהערב לפי נוסח חב"ד תוך סיוע של מספר מתפללים שהוסיפו נוסח ספרדי.
הצלחתי לקבל מפטיר כי זו שבת הבר מצווה שלי. בסוף התפילה חגגנו (כל המתפללים) בת מצווה לילדה נחמדה בשם אריאל מאבני חפץ שהחליטה לערוך את הבת מצווה שלה עם משפחתה הקרובה דווקא בחו"ל.
לאחר התפילה והקידוש ישבנו לאכול ארוחת צהריים ממוחזרת. כל מה שלא גמרנו בערב קיבלנו עכשיו שוב בתוספת טרייה של חמין. הפעם היו רק כ-50 סועדים. לאחר ברכת המזון יצאנו לסיור רגלי בעיר.
יצאנו בשעה 13:30 לדרך. צעדנו לאורך הרחוב הראשי של העיר מכיכר רומניה (שבית הכנסת נמצא לידה) לכיוון כיכר האוניברסיטה (ששם החלה המרידה בצ'אוצ'סקו בדצמבר 1989). משם המשכנו לכיוון כיכר אונירי (כיכר האיחוד) והלכנו לראות את בית הכנסת הניאולוגי "טמפלו קורל". בית הכנסת הזה בנוי בסגנון דומה לזה שבבודפשט הונגריה אך קטן ממנו. בית הכנסת סגור בשבת וימי ראשון כך שצפינו בו מבחוץ בלבד.
לאחר הצפייה בבית הכנסת הזה חזרנו לכיכר אונירי. הכיכר הזו ענקית ויושבת על הנהר של בוקרשט (דומבביצה) שתועל ועובר מחת לכיכר הזו ורק בהמשך הוא חוזר ומופיע שוב. הלכנו לאורך הנהר עד שהגענו לגן גדול ויפה ששמו "פארק צימישג'ו" (Gardina Cismigiu). זה פארק גדול ובו אגם גדול שאפשר לשכור בו סירות משוטים ולשוט. שהינו בפארק כשעה וצפינו בהורים וילדים השטים באגם, בהינו בחתן וכלה שהצטלמו בגן הזה עם כל אחד מחברי המשפחה ביחד ולחוד. לאחר שהתעייפנו מלבהות באנשים יצאנו מהגן הזה וצעדנו לכיוון בניין הפרלמנט הענקי.
בדרך חצינו פארק נוסף מוזנח למדי בשם "פארק איזבור" (Parcul Izvor) הנושק לבניין הפרלמנט. עכשיו כמה מילים על המבנה הזה: זה המבנה השני בגודלו בעולם (אחרי הפנטגון בארה"ב) יש בו 3100 חדרים והושקעו בו למעלה משלושה מיליארד יורו שנלקחו מפיהם של ההמונים הרעבים. זה חלק מהמגלומניה שאפיינה את הרודן הרומני לשעבר.
בניין הפרלמנט (צולם ביום חול)
לאחר שהתרשמנו מהבניין ומגודלו המפלצתי, חזרנו לגינה וצפינו בילדים שמשתעשעים במבוך גדול יחסית. אחרי המנוחה מההליכה ומהתצפית יצאנו מהפארק הזה וחזרנו למלון דרך רחובות יפים ומעניינים.
הגענו למלון בשעה 17:00 לאחר טיול רגלי שנמשך 3.5 שעות. התארגנו בחדר למנוחה ולקריאה ולקראת השעה 20:00 ירדנו לבית חב"ד למנחה וסעודה שלישית. כמובן שמספר המשתתפים ירד לכעשרים בלבד. בכל אופן האווירה הייתה נחמדה. התפללנו ערבית ולאחר הבדלה בנוסח ספרד (ראשון לציון...) מפיו של אבי כלת הבת מצווה נפרדנו לשלום מכל החברים המשותפים לחוויית השבת הזו.
חזרנו למלון, התארגנו לקראת מחר, דיברנו בטלפון עם כולם שאיחלו לי גם מזל טוב ליום הולדתי שיחול מחר (י"ז אב), סיימתי לסכם את חוויות היומיים הללו והלכנו לישון בחצות. לילה טוב.
יום ראשון י"ז באב תשע"ה - 2 אוג' 2015
היום אני בן 64 במזל טוב (עד 120).
הבוקר התעוררנו בשעה 7:00 התלבשנו, התפללנו וירדנו ללא המזוודות לאכול ארוחת בוקר (בעיקר ירקות וקפה) בחדר האוכל של המלון. לאחר הארוחה עלינו שוב לחדר, לקחנו את המזוודות ובצער רב נפרדנו ממלון הילטון המפואר הזה. הזמינו לנו מונית שתיקח אותנו לשדה התעופה לקבל את הרכב השכור (עלות המונית לפי מונה יצא לנו 40 ליי, שזה פחות משליש ממה שלקח לנו הנהג שהביא אותנו למלון ביום שישי (150 ליי).
הסתבכנו מעט עד שמצאנו את הפינה של חברות השכרת הרכב (ממש בסוף השדה) אך מאחר והרכב היה בדיוק בתור לשטיפה חיכינו כחצי שעה ואז ירדנו לחניון להמתין לשאטל שייקח אותנו לחניון של SIXT. בחניון הביאו לנו רכב אופל אסטרה אוטומטית עם מזגן בדיוק כמו שהזמנו, ויצאנו לדרך לכיוון בראשוב.
הסתבכנו קצת ביציאה בגלל הGPS שדיבר אנגלית ולא עברית. בהמשך תיקנו את כל מה שהיה צריך והנסיעה זרמה לנו. בסביבות השעה 12 הגענו לתחנה הראשונה שלנו שהיא ארמון המלך בסינייה (ארמון פלש).
סינייה עצמה ממוקמת בגבהים שבין 750 ל-1000 מטרים מעל פני הים, מעליה מתנשאים הרי הבוצץ לגבהים שמעל ל- 2000 מטר. האתר המתויר ביותר בעיר הוא ללא ספק ארמון "פאלאש" ארמון הקיץ של בית המלוכה הרומני האחרון. מבנה מפואר בקנה מידה אירופי. שהיה גם ארמון המלוכה האירופי הראשות שחובר לחשמל ושהייתה בו מעלית. הארמון שתחילת בנייתו ב- 1873 חובר לחשמל מתחנת כח מקומית כבר ב1901.
בארמון בן 160 החדרים אוספי אוצרות תרבות מכל העולם בולטים האוספים מהמזרח הרחוק המושכים לכאן אלפי תיירים יפניים וקוריאנים. בימי ראשון משתרכים כאן תורים ארוכים לכן, כדאי לבא בימים אחרים {יום שני סגור) ההדרכה בשפות רבות אך לא בעברית. ליד ארמון פאלאש נמצא ארמון פלישור ארמונה של אשת המלך שהייתה מודרנית ממנו ובנתה ארמון משלה בסגנון "ארט- נבו" פחות מחמיר, לא פחות מרשים וכדאי לבקר גם בו.
הגענו לסינייה בנסיעה ישירה משדה התעופה של בוקרשט. חצינו את כל העיר והגענו לחנייה שלמרגלות הארמון. החנינו את הרכב ושילמנו דמי חניה לכל היום 10 ליי (כ 10 ₪). התחלנו לטפס במעלה ההר כרבע שעה בשביל רחב למדי. הגענו חסרי נשימה לארמון, הסתובבנו ברחבה שלפני הארמון (בחרנו שלא להצטרף לסיור בתוך הארמון) הצטלמנו לצד הפסלים השונים והתחלנו לרדת לכיוון הרכב.
המלך ואני
בדרך עצרנו לקנות כוס של תותי עץ (או פטל) וכמובן תירס חם. עברנו מספר דוכנים שמכרו כל מיני מתנות מזויפות מסין (כאילו שהם רומנים אורגינליים) וירדנו לרכב מכיוון אחר. מצאנו עצמנו הולכים ביער במקום לא מוכר אבל המשכנו ללכת ובסוף גם מצאנו את הרכב.
שרה אוכלת תותים
חזרנו לרכב ונסענו לכיוון בראשוב שהיא אחת הערים הגדולות ברומניה. (על פי ויקיפדיה) בראשוב היא עיר במרכז רומניה, בירת מחוז בראשוב. העיר ממוקמת כ־166 קילומטר צפונית לבוקרשט. היא שוכנת לרגלי ההר טימפה ומוקפת ברכס הקרפטים הדרומיים בחבל ההיסטורי טרנסילבניה. על פי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2011 אוכלוסיית העיר מנתה 253,200 נפש.
בראשוב בסגנון הוליווד
היה די קשה לצאת מסינייה בשל כלי רכב רבים שיצאו גם הם צפונה ולכן היה פקק די ארוך. בסופו של דבר הגענו בשעה סבירה לעיר בראשוב. שמנו על ה GPS את הכתובת של בית הכנסת והמסעדה הכשרה בעיר ואכן הוא ניווט אותנו לכתובת הנכונה. הבעיה הייתה שהשער היה סגור ולא יכולנו להיכנס לבית הכנסת או למסעדה לכן הסתפקנו בלצלם את בית הכנסת מבחוץ.
בית הכנסת בבראשוב – מבט מהשער הנעול
בלית ברירה פנינו לכיוון הכיכר המרכזית של בראשוב, ישבנו בבית קפה והזמנו דיאט קולה. ישבנו וצפינו בקהל שבכיכר וצילמנו חלק מהאטרקציות. לאחר שמיצינו את הנושא ירדנו במדרחוב התוסס עד סופו ומשם למכונית לנסיעה לכיוון פויאנה בראשוב.
פויאנה בראשוב הינה עיירת סקי מנומנמת למדי בקיץ והיא במרחק של כ-20 ק"מ דרומית לבראשוב.
מאחר והגענו מוקדם (מחשיך רק לקראת השעה 22:00) אז התארגנו מעט במלון ( HOTEL RINA VISTA) ויצאנו לטייל בסביבה. מתברר שמעט נמוך יותר מהפסגה של פויאנה בראשוב (שם ממוקם מלוננו) יש מקום מלא פעילות עם חנויות רבות ודוכנים רבים. במקום הזה נחשפנו לראשונה לדוכנים של עוגות קיורטש (אחר כך גילינו שאופים אותם בכל פינה ברחבי רומניה).
הסתובבנו מעט בין הדוכנים השונים ולאחר כשעתיים חזרנו רגלית למלון שבפסגת ההר. התארגנו לארוחת ערב בחדר, ירדתי לבקש מעט מים חמים וקצת עשו לנו טובה ונתנו לנו 2 ספלוני קפה עם מים חמים. הכנו בעזרתם מרק ירקות טעים (מהשקית) ונהנינו מהארוחה. התארגנו לשינה והלכנו לישון.
יום שני י"ח באב תשע"ה - 3 אוג' 2015
היום הוא יום הנסיעה הארוך ביותר שלנו בטיול הזה. לכן, התעוררנו בשעה 7:00 התלבשנו, התפללנו וירדנו ללא המזוודות לאכול ארוחת בוקר (בעיקר ירקות וקפה) בחדר האוכל של המלון. לאחר הארוחה עלינו שוב לחדר, לקחנו את המזוודות ובשמחה רבה נפרדנו ממלון רינה שלא כל כך אהבנו גם בגלל שנפלנו עליו לאחר מלון הילטון המפואר בבוקרשט.
יצאנו לדרך לכיוון התחנה הראשונה שלנו להיום, עיר המים המינרליים סלניק מולדובה שליד בקאו. בדרך מילאנו דלק לראשונה ברכב הזה ונסענו בדרך ארוכה עד למקום הזה.
Slanic Moldova - אחד מאתרי הספא הידועים של רומניה. מעיין זה התגלה בשנת 1801 בין עצי יער ברכס הקרפטים המזרחי. בשנת 1855 נערכו הבדיקות הכימיות הראשונות שגילו את סגולותיו, ומאז מימיו ידועים בכל העולם כמשובחים ביותר. אתר זה מכונה "פנינת מולדובה".
הגענו למקום לאחר מספר בירורים עם אנשים בדרך. החנינו את הרכב ויצאנו ברגל לכיוון ה"ברזים". עצרנו בתחנה הראשונה למילוי בקבוק (לא ידענו שצריך להביא עשרות בקבוקים כמו אלה שעמדו לפנינו בתור). טעמנו מהמים והתברר שהם אכן טעימים וללא טעם לוואי.
המשכנו הלאה לכיוון של מבנה שבו ישנם כ-15 "ברזים" (צינורות שיוצאים מהקיר ובהם זורמים המים אל אגן קטן ללא הפסקה) לכל "ברז" כזה ישנה סגולה מיוחדת לריפוי אזור אחר בגוף. מאחר והכל כתוב רק ברומנית לא ידענו לכוון את עצמנו ל"ברז" מסויים. ניסינו למלא את הבקבוק במקום אחד והתברר לנו שהמים מלוחים מאד ולא ניתנים לשתייה (לפי דעתנו). חזרנו לברז הראשון ומילאנו שוב את הבקבוק מהמים שטעמם היה טוב.
לאחר שהייה של כשעה במקום הזה, חזרנו אל הרכב ונסענו אל היעד הבא שלנו – פיאטרה ניאמץ אל בית הכנסת של הבעל שם טוב. הדרך הייתה ארוכה עם עליות ומורדות ועם סיבובים רבים. סוף סוף הגענו וחיפשנו את בית הכנסת של הבעל שם טוב. לצערנו הכתובת שקיבלנו הייתה שגויה. בכל אופן הצטלמנו ליד הבניין שמצאנו והמשכנו בדרכנו ליעד הבא.
מפייטרה ניאמץ נסענו לכיוון אגם ביקאז. לפי ויקיפדיה אגם ביקאז (ברומנית: Lacul Bicaz), או בשמו הרשמי אגם מעיין ההר (ברומנית: Lacul Izvorul Muntelui) הוא אגם אגירה ברומניה, שנבנה על אפיק נהר ביסטריצה, במחוז נאמץ, במרחק כמה קילומטרים מהעיר ביקאז (Bicaz).
הסכר נבנה בין השנים 1950-1960 והמים הנאגרים משמשים לתפעול תחנת הכוח ההידרואלקטרית ביקאז-האלון (Bicaz-Stejaru). הסכר הנו באורך 435 מטרים, גובהו 127 מטרים ורוחבו המרבי בבסיסו הוא 119 מטרים. אורך האגם הוא 40 קילומטרים ושטחו 33 קילומטרים רבועים. הקיבולת המקסימלית היא 1.25 קמ"ק מים.
עברנו דרך העיירה ביקאז ומשם כיוונו אותנו לעבר האגם, אלא שאנחנו הצלחנו להתברבר ונכנסנו לאיזה כפר אחר עד שהתושבים החזירו אותנו לכיוון הנכון. הגענו לאגם מרשים מאד. עמדנו על ראש הסכר והשקפנו מצד אחד על הסכר הענקי ומאידך על האגם הגדול הזה ששטים בו סירות ואפשר גם לערוך שיט על גבי סירת נוסעים גדולה.
מימין הסכר המדהים ומשמאל האגם המרהיב וסירת המטיילים שבו
לאחר שצפינו באגם ובסכר ו"זכינו" לראות פינוי מוטס בהליקופטר של אדם שהובל באמבולנס לנקודה מסוימת בתחתית הסכר שם המתין לו הליקופטר שהטיס אותו לבית חולים.
חזרנו לרכב והמשכנו לנסוע לכיוון מקום הלינה שלנו בסיגישווארה דרך ערוץ ביקאז.
הערוץ נוצר בשל מעבר בין צוקים נישאים ותלולים. הדרך יפה מאד וקצת מפחידה בגלל הדרך הצרה העוברת בין ההרים. אני לא הבנתי מה הקטע שדווקא במקום הזה איפה שהערוץ מתרחב מעט תקועים דוכנים למכירת מוצרים מסין.
בהמשך הדרך, אחרי שיצאנו מהערוץ הצר והיפה הזה, הגענו לאגם האדום (לייק רושו).
האגם האדום -הינו אגם טבעי הנוצר בשנת 1837 לאחר שירדו גשמים עזים וכמויות עצומות של סלעים וסחף אדמה חסמו את מעבר נהר ביקאז. המים הצטברו ונוצר מאגר מים טבעי. האגם האדום נקרא כך בשל שכבת אדמת הסחף האדמדמה שמגיעה לאגם ומשאירה שובלי אפר אדום סביבו.
מיקומו של האגם האדם בתוך הרי הקרפטים, הצפון-מזרחיים, בגובה 983 מטר, כ- 330 ק"מ מבוקרשט בירת רומניה. צורתו של האגם כאות L, עומקו עד 10 מטר, מתפרש על שטח של 12.7 ק"מ והיקפו הוא 2.830 מטר.
מראה האגם יפה במיוחד בזכות מיקומו הפסטוראלי בין ההרים ויערות עבותים המקיפים אותו וגזעי העצים המתים המבצבצים מתוך המים נותן לאגם מראה ייחודי.
האגם משמש כבריכה פתוחה, שייט סירות ודייג. סביב האגם ישנו מלון, מסעדה גדולה ובית קפה, ובקצה האגם ישנו שוק מזכרות אוטנטיות של עבודות עץ וקרמיקה.
עקב השעה המאוחרת קיצרנו את הביקור באגם ופתחנו בדהירה מהירה לכיוון סיגישווארה אל המלון קוואליר הממתין לנו. לא חישבנו נכון את לוחות הזמנים שלנו כך שהגענו למלון בשעה 22:00.
לשמחתנו הגענו למלון שהוא 4 כוכבים (יש בו אפילו ספא ובריכה אלא שלא יכולנו לנצל זאת בשל השעה המאוחרת בה הגענו). קיבלנו חדר בעליית הגג (קומה רביעית) שיש בו חלון לשמים ולא בקירות, כפיצוי הם החביאו מזגן גדול מתחת לשולחן. החדר המוזר כלל קיר שקוף בין החדר למקלחת ולא מצאנו להיכן זורמים המים מהמקלחת.
בכל אופן היינו עייפים מהיום הארוך הזה כך שאכלנו ארוחת ערב, התקלחנו והלכנו לישון.
יום שלישי י"ט באב תשע"ה - 4 אוג' 2015
היום הוא יום נסיעה קצר יותר מזה של אתמול. למרות זאת, התעוררנו בשעה 7:00 התלבשנו, התפללנו וירדנו ללא המזוודות לאכול ארוחת בוקר (בעיקר ירקות וקפה) בחדר האוכל של המלון. לאחר הארוחה עלינו שוב לחדר, לקחנו את המזוודות ושמנו אותם ברכב.
לאחר מכן, יצאנו לסייר בעיר העתיקה של סיגישווארה שהיא מתקופת ימי הביניים.
סיגישווארה - עיר סקסונית יפיפייה, (אחת משבעה הערים המבוצרות שהקימו הסקסונים), נמצאת במחוז מורש בחבל טרנסילבניה במרחק 279 ק"מ מבוקרשט בירת רומניה.
ההתיישבות במקום החלה על ידי הדאקים במאה ה-3 לספירה, ומאוחר יותר הרומאים כבשו והתיישבו במקום.
במאה ה-12 העיר הוקמה על ידי הסקסונים והם הקימו סביבה חומה המתנשאת לגובה של 15 מטר ו-11 מגדלים, והפכו את המקום למרכז מסחרי ואומנותי חשוב במזרח אירופה.
במאות ה-16 וה-17, היו בסיגישווארה חמש עשרה גילדות (איגוד סוחרים בימי הביניים) ועשרים וחמש סוגי מלאכות.
במאות ה-17 וה-18 סבלה סיגישווארה ממגפות, כיבושים ושריפות.
במאה ה-19 העיר וכל טרנסילבניה הייתה תחת שלטון אוסטרו-הונגרי ולאחר מלחמת העולם הראשונה הועברה לשליטה ריבונית של רומניה.
בחלק העתיק של סיגישווארה ישנם מבנים עתיקים מימי הביניים, סמטאות צרות ומפותלות, חומות, מגדלי שמירה ובראשם מגדל השעון. יהודי העיר תרמו מכספם לבניית מגדל השעון ולאות תודה על כך צוירו 2 מגיני דוד בגג המגדל (ראו בתמונות). במעלה המגדל ישנו מוזיאון ההיסטוריה ונקודת תצפית על כל העיר.
המרכז העתיק של סיגישווארה הוכרז בשנת 1999 על ידי ארגון אונסקו, כאתר מורשת עולמית, ומדי שנה, בחודש יולי נערך במקום פסטיבל ימי הביניים.
סיגישוארה מפורסמת כעיר הולדתו של "ולאד צפש" המכונה דרקולה, ובית הולדתו מהווה אתר עלייה לרגל לתיירים מכל העולם.
מגיני דוד בגג מגדל השעון מגדל השעון
סיירנו ברחבי העיר העתיקה (לא עלינו עד למבצר בשל קוצר זמן), הצטלמנו וחזרנו אל הרכב שחנה בחניה של המלון. יצאנו לדרך חזרה (מתברר שחזרנו לפחות 3 שעות על הדרך בה נסענו אמש) לכיוון בורסק.
בורסק הינה גם כן עיר שבה מעיינות מינרליים רבים ולכן נחשבת לעיר מרפא שאנשים באים אליה רק לצורך כך. המים שלה מיוצאים לכל רחבי רומניה ובכל מקום מצאנו בקבוקים הנושאים את התווית Borsec .
הגענו, החנינו את הרכב והתחלנו לצעוד לכיוון ה"ברזים" השונים. הפעם למודי ניסיון הבאנו איתנו גם בקבוקים למילוי אך גם כוסות לטעימה. המים בנקודה הראשונה היו סבירים אבל נדף מהם ריח חזק של גופרית.
המשכנו להתנסות ואז אחת הזקנות ליד השירותים גילתה לנו בהונגרית היכן ה"ברז" הכי טעים. הלכנו לכיוון ומילאנו בקבוק אחד ממנו ובאמת היה למים פחות ריח של גופרית. בכל אופן, ירדנו לכיוון המכונית ושאלנו היכן ניתן להשיג בקבוקים מסחריים (שעוברים איזשהו תהליך של ניטרול חלק מהמינרלים ובמיוחד של הריח. ואכן המים המוגזים בבקבוקים אלה היו טעימים מאד.
לפי התוכנית שערכתי, היינו אמורים לנסוע מכאן לכנסיות המצוירות בסוצ'בה. בדקנו ב-GPS מתי אנו אמורים להגיע לבאיה מארה (בירת מחוז מרמורוש) אם ניסע ישירות לשם ויצא שבנסיעה ישירה מבורסק לבאיה מארה אנו אמורים להגיע בשעה 19:30. לאור זאת ביטלנו את התוכנית להגיע לכנסיות הללו ונשמור אותן לטיול הבא.
יצאנו לכיוון באיה מארה ואכן כפי שהתברר לפי החישוב של ה-GPS הגענו קצת אחרי השעה 19:00 למלון "מארה" שבעיר באיה מארה.
המלון מרשים בגודלו אך ניכר שהוא נבנה בתקופת צ'אוצ'סקו. בכל אופן, הוא ממוקם במרכז העיר ליד כיכר מקסימה עם מזרקות ומנגינה מלווה שנפסקה רק בחצות. למרות שהיה עוד אור יום כשהגענו, בחרנו שלא לצאת שוב מהמלון. התארגנו לשינה אחרי ששוחחנו עם כל הילדים וחלק מהנכדים בסקייפ (אינטרנט חינם בחדר) ו/או בווטסאפ.
יום רביעי כ' באב תשע"ה - 5 אוג' 2015
היום הוא יום הנסיעה הקצר ביותר בטיול. למרות זאת, התעוררנו בשעה 7:00 התלבשנו, התפללנו וירדנו ללא המזוודות לאכול ארוחת בוקר (בעיקר ירקות וקפה) בחדר האוכל של המלון. לאחר הארוחה עלינו שוב לחדר, לקחנו את המזוודות ושמנו אותם ברכב.
החלטנו לבחון אם ניתן לתקן את משקפי הקריאה שנשברו לי לפני יומיים ברומניה או שאצטרך להיות עיוור חלקית עד שנחזור לישראל. שאלנו את פקידת הקבלה המלון היכן ישנה חנות אופטיקה באזור. היא הפנתה אותנו לחנות סמוכה למלון, המוכרת בחנות (דוברת הונגרית) הסבירה לנו שהם רק מוכרים אך לא מתקנים. היא שלחה אותנו לחנות מעט רחוקה יותר שבה אכן מצאנו אדם מבוגר שתמורת 5 ליי תיקן את המשקפיים והחזיר אותם לכשירות.
חזרנו לרכב ויצאנו מבאיה מארה לכיוון סיגעט. החלטנו לנצל את ההזדמנות שהיום הוא יום קצר יחסית בנושא הנסיעות והחלטנו להגיע קודם כל לבית הקברות השמח שנמצא בעיירה ספנצה שאחרי סיגעט (מהכיוון שבאנו ממנו). עברנו את סיגעט ואז נסענו עוד כ-20 ק"מ עד לעיירה הזו והגענו לבית הקברות המיוחד הזה.
לאורך הדרכים בעיקר באיזור מרמרוש שמנו לב שיש המון חסידות שבנו את קינן על עמודי חשמל (קראנו לזה ה"שטיבל" של החסידות). מתברר שהעירייה הכינה להן תשתית ממתכת (כמו סל) על העמוד והן מילאו אותו בקש. הנה דוגמא:
חסידה "עמוד חשמל "ביתה
העיירה ספנצה, הגיית השם ברומנית אינה מסגירה שמדובר בעיר מאד מיוחדת בתולדות החסידות. החסידים קוראים למקום הזה בשם "ספינקא" וכאן אכן התפחה שושלת מפוארת של חסידות ספינקא עד דורנו. בכל אופן, עד כמה שידוע לי אין זכר לכך כיום.
בית הקברות ה"שמח" אליו פנינו הינו בית קברות מיוחד במינו. המצבות כאן עשויות מעץ שעליו מצויר עיסוקו של הנפטר/ת ומספר מילים (הכל ברומנית) על סיבת מותו ו/או נסיבות חייו. למשל על אחת המצבות נרשם "הוא היה בעל טוב אך חשמלאי גרוע" וכנראה מת מקצר חשמלי. להלן 2 דוגמאות מהמבחר:
פקיד מבשלת
סיירנו בין המצבות הרבות שכל אחת מעניינת כשלעצמה (למרות שלא יכולנו לקרוא את הכיתוב) ונסענו חזרה למרכז העיר סיגעט.
בשבילי סיגעט היא לא סתם עיר בצפון רומניה אלא עיר מיוחדת במינה. מגיל מאד צעיר אמי לא הפסיקה לספר לי על משפחתה שמקורה בעיר הזאת (סבא וסבתא שלה וכן גם אבא שלה נולדו בה). היא סיפרה על סבתא שרה ויזל שהיא אחות של הסבא של אלי ויזל, היא סיפרה על הסבא חיים אליעזר רייכרד שהיה כהן ומוהל וכן גבאי בבית המדרש של ה"עצי חיים" בסיגעט. גם הסבתא מהצד השני (הצד של אמא שלה) ליבא וייס גדלה בסיגעט. אמי סיפרה כל הזמן שלסבתא הזאת היו חמישה אחים שנקראו "חמשת חומשי תורה". פרופ' דוד הלבני (וייס) הוא נכד של אחד האחים הללו. את כל הדמויות הללו חיפשתי בעיר הזאת אך הם לא היו שם כי כולם הושמדו באושוויץ. בכל זאת, הרגשתי תחושה של סגירת מעגל, של הצלחה להגשים חלום ילדות להיות במקום הזה.
כשהגענו למרכז העיר, חיפשנו את בית הכנסת (היחיד ששרד) שהוא צמוד למשרדי הקהילה. עובד של חברת החשמל שעסק בהחלפת המנורות שברחוב הצביע לנו היכן הכניסה למשרדי הקהילה (מסיבות של עינא בישא אין סימנים בולטים על השער).
נכנסו לחצר ועדיין לא ראינו איפה הכניסה (היו שם 3 דלתות), דפקנו על הדלת הראשונה ואכן זו נפתחה על ידי אדם צעיר ומזוקן שלא נראה שייך כל כך למקום. הסברנו לנשיא הקהילה (אדם מאד מבוגר שלא כל כך הבין אותנו) שאנו רוצים לבקר בבית הקברות היהודי של סיגעט. הוא ביקש תשלום של 3$ לאדם (בדולרים אמריקאים בלבד ולא בליי רומני) קיבלנו קבלה שאותה נציג בפני השומרת של בית הקברות שגרה ממול ובידיה המפתח. הוא התקשר אליה לעדכן שאנו בדרך. חיפשנו בספר של החברא קדישא את הסבתא רבא של אמא שלי ומצאנו אותה (הנה צילום מהספר). בתיה גוטמן היא האמא של אליעזר ויזל (סבא של הסופר אלי ויזל יבל"א) ואמא של שרה ויזל שהייתה אשתו של חיים אליעזר רייכרד (הם היו הסבא והסבתא של אמא שלי מצד אבא שלה).
יצאנו ממשרדי הקהילה ונסענו כמאתיים מטר לבית שבו חי כילד הסופר אלי ויזל. הבית הזה הפך למוזיאון קטן של תולדות משפחת ויזל ויהודי העיר סיגט. אכזבה ראשונה שלנו הייתה שהסטודנטים שיושבים בקופה וגובים 4 ליי עבור הביקור הזה, לא מבינים כלום מהתצוגה ולא ניתן להיעזר בהם כלל. אכזבה שנייה הייתה לנו ממיעוט המוצגים ומחוסר הרלוונטיות של חלק מהמוצגים. אכזבה שלישית הייתה מכך אין שום כיתוב בעברית כאילו שלא מדובר במוזיאון של יהודים. חבל כי תליתי תקוות שאלמד משהו חדש על המשפחה או אראה תמונות חדשות שאינן מוכרות לי.
ציור של אלי ויזל תמונה של אביו שלמה ויזל
לאחר שהות של כמה דקות במקום, לאור כל האכזבות שלעיל, יצאנו מהמוזיאון לכיוון בית הקברות היהודי. הגענו אל מול הכניסה וחיפשנו את ביתה של בעלת המפתח. לאחר כמה דפיקות חזקות על השער (כדי להתגבר על נביחות הכלבים) יצא בחור צעיר וסימנתי לו שאני זה שדפק על השער.
לאחר כמה דקות יצאו מהבית אשה מבוגרת ובחור צעיר ופתחו בפנינו את שער בית הקברות. כבר ממול רואים מיד את האוהל של אדמו"רי סיגעט לדורותיהם.
רבי חיים צבי (עצי חיים) שהיה הרבי של הסבא רבא שלי
מצאתי גם את הקברים של אליעזר ויזל ז"ל (כאמור הסבא של אלי ויזל שהוא נקרא על שמו) ושל אמא שלו בתיה גוטמן ז"ל.
אליעזר בן שלמה ויזל ז"ל בתיה גוטמן ז"ל
אחד ממתפללי בית הכנסת "היכל מאיר" בשם משה ויזל שיזכה לחיים ארוכים, ביקש ממני לצלם את הקבר של אבי אמו יוסף יצחק באש. חיפשנו לפי המפה שהוא נתן לי ומצאנו את הקברים הללו של הסבא יוסף יצחק ושל אביו משה (מקווה שאלו המצבות הנכונות).
הסתובבנו בין הקברים אך לא מצאנו קברים מוכרים נוספים מלבד האוהל של חתן האדמו"ר מספינקא זצ"ל. קראנו את מזמורי התהילים שאומרים בבית הקברות, הדלקנו נרות על הקברים המוכרים לנו ויצאנו מבית הקברות הזה. נתנו לשומרת בית הקברות עוד 10 ליי כאות תודה ויצאנו לחפש את המלון המוזמן לנו.
שמנו את כתובת המלון על ה-GPS והוא התעקש שיש ברחוב הזה רק 9 בתים בעוד שהכתובת שבידינו הייתה שמספר הבית הוא 97. התעקשנו גם אנחנו והתברר שצדקנו ויש דבר כזה. הגענו למלון מקסים בשם "גרדינה מורי" שנמצא בתוך פארק על גדות הנחל.
התארגנו בחדר שקיבלנו, נחנו מעט ויצאנו שוב לדרך.
היעד הפעם הוא הכפר "יאוד" (Ieud) בכפר הזה חי לפני המלחמה האבא של שרה תפוחי (טל-אושרי). נענינו לפנייתה ויצאנו לצלם את הכפר. הכפר דומה לכל הכפרים באזור, חלק מהבתים משופצים וחלק מוזנחים, המאפיין של הכפר הוא שהוא בנוי לאורך כביש צר אחד והוא ארוך מאד. נסענו לאורך הכיש עד לבית האחרון ואז בדרך חזרה הסרטנו את כל בתי הכפר וצילמנו מספר תמונות. הנה שלט הכניסה לכפר:
בדרך חזרה למלון גילינו שיש סופר מרקט גדול בעיר בשם KAUFLAND. עצרנו כדי לקנות כמה מצרכים לארוחת ערב, ואז כשאנו עומדים ליד הריכוז של עגלות הסופר ותוהים בקול איזה מטבע יש להכניס לראש העגלה כדי לשחרר אותה. פתאום פונה אלינו אדם ובעברית צחה אומר לנו "קחו את העגלה שלי עם המטבע בפנים". בשיחה עמו מתברר שהוא יהודי שחי פה. הוא טוען שלמד עברית דרך קרובים שיש לו בארץ. לדבריו יש בעיר סיגעט כיום כ-100 יהודים וישראלים אך לא כל שבת יש מניין ורק בחגים כולם מתייצבים.
הודינו לו על המידע ועל העגלה ונכנסו לסופר הענק הזה. קנינו קצת פירות וירקות טריים וחזרנו למלון. אכלנו ארוחת ערב מתוגברת בירקות מהסופר והתארגנו לשינה אחרי ששוחחנו עם כל הילדים וחלק מהנכדים בסקייפ (אינטרנט חינם בחדר) ו/או בווטסאפ.
יום חמישי כ"א באב תשע"ה - 6 אוג' 2015
היום הוא יום שמוקדש כולו לפויה המטפלת של אמא שלי. פויה גרה עם אמה וילדיה בעיר סאטו מארה (סאטמאר בפי החסידים). המרחק בין סיגעט לסאטמאר הוא 103 ק"מ אך הדרך אורכת כשעתיים.
התעוררנו בשעה 7:00 התלבשנו, התפללנו וירדנו ללא המזוודות לאכול ארוחת בוקר (בעיקר ירקות וקפה). השארנו את המזוודות בחדר כי אנחנו חוזרים לכאן הערב ללינה נוספת (זו הייתה טעות כי מחר ביום שישי נצטרך לחזור שוב על אותם 103 ק"מ).
יצאנו לדרך, הכביש הוא טוב ללא בורות וללא עבודות בכביש. הגענו לסאטמאר לאחר כשעתיים ושוב ה-GPS הסתבך עם מספר הבית כי הרחוב שלה מאורגן בהמשכים.
היא קלטה אותנו ויצאה לקראתנו בשמחה גדולה ובהתרגשות רבה והזמינה אותנו להיכנס אליה הביתה.
מאד התרגשנו גם אנחנו לפגוש אותה, אחרי 10 שנים כמטפלת של אמא שלי, היא ירדה למחתרת ואז פגשנו אותה רק מפעם לפעם, כך שלמעשה כמעט ולא ראינו כ-5 שנים (מאז פטירת אמי).
בבית של פויה (שימו לב לחנוכיה שבארון)
היא ניסתה להכין לנו אוכל כשר (ללא בישולים ובסכו"ם חד פעמי), ישבנו ודיברנו כשעה ואז יצאנו איתה ברכב שלה למרכז העיר לחפש מתנות ומזכרות מרומניה לילדים ולנכדים. מצאנו חניה והלכנו ברגל למספר חנויות של מזכרות כולל מרכז קניות ומצאנו מעט דברים אותנטיים שאפשר לקנות (היום הכל מיובא מסין).
לאחר שיטוט בחום היום (360) לפי מה שהיה רשום על השלט של בית המרקחת, יצאנו לכיוון הבית של בתה לאורה. בבית היו באותה שעה החתן ושני הילדים (עמנואל וקריסטל). נסענו לכיוון הבית של הבת חנינו ליד השוק וחצינו דרך השוק (כשבדרך היא קונה חצי מלון לצורך האירוח).
הגענו לבניין שלא מרשים בחיצוניותו ולאחר לחיצה בפעמון נפתחה הדלת ועלינו 3 קומות ברגל. נכנסנו לדירה מאד יפה ומטופחת והכי חשוב בעלת מזגן פועל. הוצגנו בפני החתן והילדים. הראינו תמונות על המחשב והתקשרנו בסקייפ כדי שהילדים והנכדים ידברו איתה פנים אל פנים.
שוחחנו עם החתן ואיתה על דה ועל הא עד שהבת שלה, לאורה חזרה מעבודתה. שוב הצטלמנו, אכלנו מהמלון שפויה הביאה ולאחר כחצי שעה פנינו ללכת. פויה החזירה אותנו לביתה במכוניתה לקחנו משם מה שהשארנו קודם, נפרדנו בנשיקות וחיבוקים ויצאנו בדרכנו חזרה לסיגעט.
הדרך חזרה נמשכה גם כן כשעתיים כך שהגענו למלון אחרי השעה 19:00. התארגנו לארוחת ערב, שוב שיחה בסקייפ עם אוהד וילדיו והלכנו לישון.
יום שישי כ"ב באב תשע"ה - 7 אוג' 2015
היום הוא יום שישי ולמרות ששבת נכנסת כאן מאוחר (ב-20:15) רצוי להתארגן לפני ולא להגיע ברגע האחרון. לכן, התעוררנו בשעה 7:00 התלבשנו, התפללנו וירדנו ללא המזוודות לאכול ארוחת בוקר (בעיקר ירקות וקפה). הורדנו את המזוודות לרכב, ויצאנו לדרך.
לא הייתה לנו ברירה אלא לחזור שוב על הדרך לסאטו מארה (סאטמאר בפי החסידים). המרחק בין סיגעט לסאטמאר הוא 103 ק"מ אך הדרך אורכת כשעתיים.
יצאנו לדרך, הכביש הוא טוב ללא בורות וללא עבודות בכביש. הגענו לסאטמאר לאחר כשעתיים. אך לא נכנסנו לעיר אלא עקפנו אותה כדי להגיע לעיר אורדאה. היעד שלנו הוא העיר קלוז'-נאפוקה אלא שהבטחנו לחברתנו חווה שרולוביץ לעלות על קבר אמה באורדאה.
לכן, המשכנו עוד כ-150 ק"מ מסאטו מארה לכיוון דרום מערב אל העיר הגדולה באזור ששמה אורדאה.
אוֹרַאדְיָה (ברומנית: Oradea, בעבר - Oradea Mare , בהונגרית: Nagyvárad (נאד'-וואראד); בגרמנית: Großwardein (גרוסוורדיין); ביידיש: גרויסווארדיין) היא עיר ברומניה במחוז ביהור (Bihor) שבטרנסילבניה, המשתרעת על שתי גדותיו של הנהר קרישול-רפדה (Crişul Repede, "הקריש המהיר"). בעיר עצמה מתגוררים 206,527 תושבים (לפי מפקד שנערך ב-2002). יחד עם הפרברים שאינם חלק מהעיר מגיע סך התושבים לכ־220,000
היהודים הנאולוגים, ששאיפתם להסתגלות לחברה המודרנית שמסביבם הביאה להיפרדותם מהיהדות האורתודוקסית, בנו ב-1878 את הבניין המרשים של בית הכנסת הניאולגי "ציון" על גדת הנהר קרישול רפדה. היהודים האורתודוקסים בנו בתורם ב-1890 בית כנסת מפואר משלהם, בית הכנסת ה"ישראליטי (יהודי) האורתודוקסי". האדמו"ר רבי ישראל הגר מויז'ניץ, הגיע עם חסידיו מויז'ניץ לאוראדיה במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא הנהיג בה את חצרו, עד מותו בשנת 1936. הוא נקבר שם ובשנת 1950 הועבר ארונו לבני ברק.
נכנסו לעיר ואז ניסינו למצוא את בית הקברות היהודי לפי ההנחיות של חווה. התברר שבית הקברות היהודי אורתודוקסי מובלע בתוך בית קברות ענק נוצרי. לא הצלחנו למצוא לבד את האיזור הזה לכן חזרנו לשער הראשי ובמשרדי בית הקברות קיבלנו מפה מפורטת שבעזרתה אכן מצאנו את איזור בית הקברות האורתודוקסי.
הגענו למקום ומתברר שיש זוג של גויים שגר בתוך המתחם היהודי ושומר עליו (כל האיזור היהודי מגודר כולו וסגור על מנעול ובריח וכל שמירה אימתני של מפסיק לנבוח. הגברת הוציאה לנו את ספר הנפטרים ובעזרת תאריך הפטירה של חיה גיננדל באומל מצאנו את מקום הקבר. השומרת ליוותה אותנו עד לקבר, ווידאה שה אכן הקבר ואז חזרה לביתה שבתוך המתחם והשאירה אותנו להתבודד.
הדלקנו נרות ואמרנו את פרקי התהילים שאומרים בבית קברות. שמנו את האבנים שנתנה לנו השומרת, צילמנו את הקבר והצטלמנו לידו. ויצאנו להמשיך את דרכנו.
מאורדיה לכיוון קלוז' נאפוקה יש עוד כ-150 ק"מ שנמשכו כ-3 שעות בשל הצורך להאט בכל יישוב שעוברים דרכו. הגענו לקראת מרכז העיר ואז חיפשנו מרכז קניות כדי להשלים אוכל לשבת. מצאנו (לפי השלטים על עמודי החשמל) את המרכז הענקי "קאופלנד" ושם רכשנו השלמות של פירות וירקות לשבת.
קלוּז'-נאפּוֹקָה (ברומנית: Cluj-Napoca, בהונגרית: Kolozsvár; בתקופה הרומאים: Napoca; בלטינית של ימי הביניים: Castrum Clus או Claudiopolis; בגרמנית: Klausenburg; ביידיש: קלויזענבורג) היא עיר בצפון-מערב רומניה, בחבל ההיסטורי טרנסילבניה, ועיר הבירה של מחוז קלוז' ושל טרנסילבניה כולה. העיר היא אחד המרכזים האקדמיים, התרבותיים והתעשייתיים החשובים ביותר במדינה. היא ממוקמת כ־330 ק"מ צפון-מערבית לבירת רומניה בוקרשט, בעמק נהר הסומש הקטן (רומנית: Someşul Mic; הונגרית: Kis-Szamos).
מקור שמה של העיר, קלוז', מהשם הלטיני "Castrum Clus", שהאזכור הראשון שלו הידוע בימינו היה במאה ה־12, בתור המצודה של העיר. פירושה של המילה "clus" בלטינית הוא "סגור", והשם מיוחס להרים ולגבעות המקיפות את העיר ו"סוגרות" עליה. הסבר אחר גורס כי מקור השם בשפה הגרמנית, מהשם Klaus או מהמילה הארכאית Klus (שמשמעותה: "מעבר הרים" או "מחסום").
החל מסוף המאה ה-16 נודעה העיר בעיקר בשמה ההונגרי, Kolozsvár (קולוז'וואר) או בשמה הגרמני Klausenburg (קלאוזנבורג), שכן היא הייתה חלק מנסיכות טרנסילבניה ומממלכת הונגריה, מאוחר יותר מאימפריה האוסטרו־הונגרית ורוב אוכלוסייתה הייתה דוברת הונגרית. לאחר שהעיר עברה לריבונות ממלכת רומניה ב־1918, שוּנה שמה לשם הרומני Cluj (קלוז'). מתוך כוונה לייצג את מקורה העתיק הטרום-הונגרי של העיר, נוסף לה בשנת 1974 בימי השלטון של ניקולאה צ'אושסקו שמה הרומי הקדום, אולי ממוצא דאקי, נאפוקה, וכך קיבלה את השם קלוז'-נאפוקה (Cluj-Napoca).
ב־1941 חיו בקלוז' 16,763 יהודים. במהלך השלטון ההונגרי, בשנת 1944, רוכזו יהודי העיר בגטו קולוז'וואר והוחזקו שם בתנאים תת-אנושיים, בצפיפות וללא כל שירותים. חלק מהיהודים ניצלו הודות לד"ר פישר, ממנהיגי הקהילה וחותנו של ישראל קסטנר, שדאג להכללתם ברכבת ההצלה של קסטנר. הגטו חוסל בשישה משלוחים למחנה ההשמדה אושוויץ בין 25 במאי ו־9 ביוני 1944
כיום, בתחילת המאה ה-21, יש בקלוז' קהילה יהודית קטנה המפעילה בית כנסת ומסעדה כשרה.
מצאנו די בקלות (בזכות ה-GPS) ) את המלון למרות שהוא מתחבא בין הבתים ברחוב. החנינו את הרכב בסמוך ונכנסנו להירשם במלון. מתברר שהמלון "טרנסילבניה" הוא בבעלות של זוג ישראלים דוברי עברית והופנינו אליהם (יחד עם עוד 2 זוגות ישראלים) על ידי הקהילה. הם אפשרו לנו להשתמש בחנייה של המלון (מאחור). המלון בנוי בצורה קצת מוזרה, קודם כל ישנם מספר מועט של חדרים בקומת הקרקע ורוב החדרים בקומה הראשונה המסודרים בצורת "ם". במרכז ישנה מסעדה שהיא גם חדר האוכל של המלון וגם מסעדה לאורחים מבחוץ. שמחנו גם שלדלתות יש מפתחות ולא כרטיס (מנע מאיתנו את הצורך להשתמש ב"פטנט" של השרוך). גם הכניסה בלי שזה יפריע לנו לישון בחדר השני. החדר שקיבלנו היה שונה ממה שקיבלנו עד היום. בכל המלונות קיבלנו חדר שינה בלבד שיש בו גם שולחן שאפשר לאכול לידו או לשים עליו את המחשב. הפעם קיבלנו "דירה" בת שני חדרים עם חדר כניסה שבו יש שולחן וספת ישיבה ועוד חדר רק לשינה. לכן יכולנו להשאיר אור כל השבת בחדר הכניסה בלי שזה יפריע לנו לישון. מזל גם שקיבלנו מאוורר.
המלון מבחוץ ומבפנים
בררנו בעזרתם בקשר לתפילה בשבת (בגלל זה באנו עד לכאן לקראת שבת) והתברר שבגלל שהסטודנטים הישראלים שמהווים את שלד המניין הקבוע נמצאים בחופשה בארץ אין תפילות בבית הכנסת.
בכל אופן מאחר שהגענו בזמן הלכנו לראות את בית הכנסת הניאולוגי של קלוז' ששמו שונה בעקבות המלחמה ל"היכל המגורשים". הוא אכן נמצא בטווח הליכה מהמלון אבל זה כבר לא רלוונטי בהעדר תפילה במניין בשבת. הנה תמונות בית הכנסת הזה.
"היכל המגורשים" שלט ההסבר
הסתובבנו קצת ברחבי העיר, צילמנו גם את הנהר והגשר ושבנו אל המלון כדי להתארגן לשבת. דיברנו עם כולם בסקייפ ובווטסאפ וקבלנו את השבת בשעה 20:15 כהלכה.
הנהר "סמסשול-מיכ" הגשר
התפללנו קבלת שבת במניין הסלוניקאי (בסלון), קידשנו ואכלנו ארוחת ערב שבתית (גפילטע פיש) במקום בשר. היינו מאד עייפים ולכן לא נענינו לבקשת האורחים הישראלים הנוספים לקדש ולסעוד עמם. בירכנו ברכת המזון והלכנו לישון בערך ב- 21:30 עייפים מאד.
יום שבת כ"ג באב תשע"ה - 8 אוג' 2015
היום שבת, לא נוסעים לשום מקום ולכן אפשר לישון עד מאוחר. בכל אופן קמנו בסביבות השעה 8:00 התפללנו תפילת שבת ביחידות ולקראת השעה 9:00 ירדנו לאכול בחדר האוכל שהוא מסעדה.
כמובן שלא יכולנו לאכול כמעט כלום אז אכלנו רק ירקות ושתינו קפה. החלטנו לנצל את השעות הקרות של הבוקר לטייל מעט בעיר. הלכנו לכיוון כיכר אונירי (כיכר האיחוד של רומניה מנסיכויות למדינה). בכיכר הזו ישנו פסל ענק של איזה מלך שלהם ששמו מתיאש הוניאדי. משם המשכנו לפיאצה נוספת עם פסל של אברהם ינקו (נשמע יהודי אבל לא, הוא היה מהפכן, מראשי מהפכת 1848 ברומניה (טרנסילבניה). המשכנו הלאה וחזרנו למלון אחרי כשעתיים.
פסלו של המלך מתיאש הוניאדי בכיכר האיחוד (אונירי) פסל גדול ומרשים
חזרנו למלון, קראנו קצת ולקראת השעה 13:00 אכלנו צהריים בחדר. ישנו קצת וקראנו הרבה ואז לקראת השעה 18:30 לאחר תפילת מנחה של שבת בחדר, ירדנו שוב לטייל והפעם לאורך הנחל. ראינו הרבה דייגים שעומדים בתוך המים עם חכותיהם ומנסים לדוג. עברנו על גשר ברזל עם הרבה מנעולים (אולי לקשירת האופניים) אל הצד השני של הנהר אל גינה מקסימה.
הלכנו בתוך הגינה בשביל יחד עם הרבה אנשים אל קצה הגינה שם הייתה איזו פעילות מוזיקלית (מרעישה מדי לאוזניי) ועם הרבה דוכני אוכל. מאחר ושבת היום לא הייתה לנו אפשרות להשתתף בחגיגה אז המשכנו בדרכנו חזרה לכיכר אונירי שליד המלון.
בדרך נחשפנו למדרחוב שבו המון מסעדות ודוכנים ושוב בשל השבת רק הסתכלנו עליהם והמשכנו הלאה. הגענו לכיכר אונירי שם ישבנו להמתין באוויר הצח לצאת השבת. פגשנו שוב את הישראלים שמתגוררים איתנו במלון מתברר שהם מצפת ובאו לטיול עם ילדיהם הקטנים ברומניה.
חזרנו למלון התפללנו ערבית בזוג והבדלנו ביחד. נפרדנו מהם ועלינו לחדרנו להתארגן לקראת הנסיעה מחר לכיוון סיביו. דיברנו בווטסאפ עם כולם והלכנו לישון עייפים ומרוצים.
יום ראשון כ"ד באב תשע"ה - 9 אוג' 2015
היום אנו ממשיכים להדרים לכיוון בוקרשט, אנו אמורים להגיע לחניון של SIXT עד יום שני בשעה 18:00. והיום נתקדם בכך שנדרים מקלוז' נאפוקה אל סיביו.
למרות שהלכנו לישון מאוחר אמש (כי ישנו הרבה בשבת), התעוררנו בשעה 7:30 התלבשנו, התפללנו וירדנו ללא המזוודות לאכול ארוחת בוקר (בעיקר ירקות וקפה) בחדר האוכל של המלון (שהוא כאמור גם מסעדה). לאחר הארוחה עלינו שוב לחדר, לקחנו את המזוודות וירדנו במדרגות (אין מעלית במלון הזה) אל הקבלה.
העמסנו את המזוודות על הרכב ויצאנו (לאחר שפתחו לנו את השער) לדרך לכיוון סיביו. התחנה הראשונה בדרך היא העיר טודרה.
מכרה המלח בעיר טורדה מהווה מוזיאון לכריית מלח, מכון לתרפיה במלח, המלח בטורדה נמצא בשכבה בעובי 250 מטר על שטח של 45 קמ"ר. כריית המלח החלה כבר בתקופה הרומית. היום קיימות שתי כניסות לאתר עם מנהרה באורך 1 ק"מ המקשרת ביניהם. על המבקר ללכת לכל אורך המנהרה ואז לרדת במדרגות או במעלית לבטן האדמה. כל חדר וכל קומה מבטיח הפתעות ופעלולים. לא מומלץ למי שסובל מקלסטרופוביה.
הגענו בעזרת ה-GPS לפתח המערה ולאחר תשלום של 20 ליי לאדם ירדנו למנהרת המלח הזו. האמת שלא התלהבנו כל כך מהמנהרה הזו. הלכנו לאורך כל המנהרה עד לצד השני ואז התברר שאם אנו רוצים לחזור אל הרכב מלמעלה המרחק הוא 5 ק"מ. לכן חזרנו את כל המנהרה שוב ויצאנו מאותה כניסה שבה נכנסנו.
חזרנו אל הרכב ויצאנו לדרך הארוכה לסיביו. נסענו עד מקום שנקרא אלבה יוליה (השם קשור לרומאים). ומשם ישנה אוטוסטרדה חדשה ומודרנית עד סיביו. אנחנו בחרנו לנסוע בדרך הישנה שהייתה ריקה למדי בגלל האוטוסטרדה.
הגענו למלון מפואר במרכז סיביו בשם "פורום קונטיננטל". ולמרות שהשעה הייתה רק 13:30 וקבלת חדרים במלון הזה היא משעה 15:00, מצאו לנו חדר בקומה הראשונה מתוך ארבעת הקומות של המלון בן 135 חדרים.
התארגנו מעט בחדר ויצאנו לטייל בשלוש הכיכרות המרכזיות של העיר הזאת. שלוש הכיכרות הללו מחוברות ביניהן והן יוצרות מדרחוב ענק. טיילנו באיזור הזה. צפינו בתזמורת וזמרים שעושים חזרות לקראת איזה מופע. ראינו חתן וכלה שהתישו אותם בחום הגדול לצילומים בשמש. אכלנו גלידה ושתינו קפה וקולה ומיצינו את הכיכרות הללו.
הלכנו גם לאורך החומה העתיקה של העיר הרומית לשעבר, צילמנו קצת את שרידי החומה ומגדלי השמירה וחזרנו למלון.
חתן וכלה בצילומים תזמורת בחזרות לקראת ארוע
אנחנו בעמדת התצפית קטע מחומת העיר
חזרנו למלון כי קבענו תור למסז'. המחיר למסז' של שעה הוא 90 ליי לאדם (כ-90 ₪) מחיר הרבה יותר זול מאשר בארץ. עשינו ג'קוזי ומסאז' וחזרנו לחדר כדי לארגן את המזוודות כבר למטוס (צריך לוודא שאין לנו משקל עודף). התקשרנו דרך האינטרנט לאתר של חברת "טארום" כדי לעשות צ'ק אין מהבית לטיסה של מחר. הצלחנו וגם בדקנו איזה מקומות שוריינו לנו. אבל אז התברר שאין לנו מדפסת כדי להדפיס את הכרטיסים.
העברתי את קובץ הPDF שקיבלתי מחברת "טארום" לדיסק און קי. ירדתי לקבלה לבקש שיאפשרו לי להדפיס אותו. הפקידה הפנתה אותי לאיזור העסקים של המלון (מחשב+מדפסת) אבל שם ישב אדם וכתב מכתב כלשהו. הסברתי לו שאני רוצה רק להדפיס את הקובץ. להפתעתי הוא הסכים ואז הדפסתי את האישורים הללו. הודיתי לו ועליתי לחדר לשינה.
לילה טוב במלון מפואר.
יום שני כ"ה באב תשע"ה - 10 אוג' 2015
היום אנו ממשיכים להדרים לכיוון בוקרשט, אנו אמורים להגיע לחניון של SIXT עד יום שני בשעה 18:00. והיום נתקדם בכך שנדרים מסיביו אל בוקרשט ואל שדה התעופה.
התעוררנו בערך ב-7:30, התארגנו כולל תפילה. ארזנו שוב את המזוודות כדי לוודא שלא השארנו שום חפץ שלנו על אדמת רומניה. כיוונו את ה-GPS לכיוון של כפר בשם קורבני (כדי לוודא שעביר אותנו דרך כביש הטרנספרגשן) ויצאנו לדרך.
יצאנו מהעיר סיביו לכיוון דרום ואז בשלב מסוים פנינו מערבה כדי להגיע לכביש הטרנספרגשן (שמספרו C7).
הכביש המפותל הזה נבנה על ידי הרודן צ'אוצ'סקו מסיבות צבאיות (מהפחד של פלישה רוסית). הדרך היא אורכית (מצפון לדרום ולהיפך) ומפותלת מאד. היא עולה עד לגובה של 2450 מ' שם ישנו אגם קרחוני בשם אגם בלאה. הדרך הזאת סגורה רוב השנה בגלל השלגים שמכסים אותה ומהווים סכנה להחלקה.
אנו נסענו את הדרך הזו מצפון לדרום. טיפסנו עד לנקודה שבה זיהינו התקהלות רבה של רכבים. עצרנו וראינו שיש רכבל שמעלה אנשים עד לפסגה (לא ידענו על זה קודם). חיפשנו את נקודת ההתחלה ולמזלנו עלינו מיד על הקרון הראשון שהגיע. כשחזרנו למטה גילינו שבאמת היה לנו מזל כי בזמן הזה הגיעו מספר קבוצות ולו היינו מגיעים באותה השעה היינו צריכים להמתין זמן רב לקרון (יש רק 2 קרוניות על המסלול הזה).
עלינו ברכבל הארוך ביותר שבו נסענו אי פעם עד לפסגה בדרך חלפנו מעל רכבים שנסעו בכביש הזה ועל מפל יפה. הגענו כמעט עד לפסגה, שילמנו עבור התענוג 25 ליי לאדם ויצאנו למרחב הקריר.
בקרונית במעלה ההר קטע מהכביש בתצלום מהקרון
צפינו בכביש לאורכו ובמצוקים שעוד נותרו וירדנו שוב ברכבל. הפעם נאלצנו להמתין מופע אחד של הקרון בשל העובדה שהיו כבר אנשים לפנינו.
הקרונית הנגדית אגם בלאה – השתקפות המסעדה
ירדנו ברכבל בקצב איטי וכשהגענו למטה חיפשנו לאכול משהו (כי דרך ארוכה לפנינו) מצאנו תירס מבושל ואכלנו להנאתנו. המוכר גם התנדב לצלם אותנו ביחד עם התירס בין השיניים.
התירס ואנחנו גבינות למכירה
יצאנו לדרך הארוכה עד לפסגה (הפעם ברכב ולא ברכבל) וממנה אל העמק ואל שדה התעופה בבוקרשט. המשכנו לטפס בסיבובים בלתי נגמרים עד לפסגה (הגענו עד מבנה העליון של הרכבל) ואז התחלנו לרדת אל צדו הדרומי של הכביש (שהוא פחות יפה לדעתנו). בדרך עברנו מנהרה ארוכה יחסית (באורך של 845 מטר) ואחר כך נסענו ונסענו והדרך לא נגמרת, התברר שהיינו צריכים להקיף אגם ענקי מלאכותי בשם וידראו שנוצר בעקבות סכירת הנהר. הסכר הוא סכר הידרו-אלקטרי ומייצר חשמל לכל הסביבה.
הסכר וקטע מהאגם
מכאן המשכנו עד לעיר בשם קורטיאה דה ארגש, עיר זו היתה בירת מחוז וואלאכיה שהייתה בזמנו נסיכות עצמאית. ישנו בעיר מנזר שבו קבורים כל מלכי וואלאכיה ורומניה. אנחנו ויתרנו על התענוג הזה והמשכנו בדרכנו לעיר גדולה בשם פישטי. בנקודה זו עלינו על האוטוסטרדה לבוקרשט (למעשה היא ממשיכה עד לחוף הים השחור לקונסטנצה).
פתאום מותר לנסוע 130 קמ"ש ואתה לא מפחד משוטר שיערוב לך בפינה. ניצלנו את העובדה ונסענו על מהירות ממוצעת של 130 קמ"ש עד לנקודה שבה היה עלינו לרדת מהאוטוסטרדה. מצאנו תחנת דלק קרובה לשדה התעופה ומילאנו את המיכל עד הסוף (חייבים להחזיר את הרכב עם מיכל מלא) ונסענו בעזרת ידידנו ה-GPS אל שדה התעופה ומשם לפי הזיכרון לחניון של חברת ההשכרה SIXST.
הגענו למקום הנכון בזמן הנכון (חצי שעה לפני המועד הדרוש). החזרנו את הרכב וקיבלנו אישור שאין עליו יותר שריטות ממה שהיו כשקלנו אותו. עלינו לשאטל לשדה יחד עם רביעיה גרמנית פלוס כלב בכלוב ומלווה שלו עם שיער בצבע סגול.
הגענו לשדה מעט מוקדם (הטיסה יוצאת בחמישה לתשע בערב) אז ישבנו לשתות קפה וקולה באיזו מסעדה. לאחר מכן הסתובבנו מעט בשדה וכשחזרנו לקראת העמדה שבה אנו אמורים לעשות צ'ק אין חשכו עינינו, מתברר שהגיעו כמה קבוצות (לפחות אחת מהן שהתה במלון של אבימור בפויאנה בראשוב) ואם כך דרכנו לדלפק תהיה ארוכה.
ניגשתי לפקידה שלפניה לא היה תור ושאלתי אותה מה דין אלו שעשו צ'ק אין באינטרנט. היא השיבה לי שאבוא אליה לתור שלה ואתקבל מיד. רצנו להביא את המזוודות ואכן היא קיבלה אותנו מיד. כך שיחסית נותר לנו זמן ל"בזבז" בדיוטי פרי.
עברנו עם תיקי היד את השיקוף (חייבים להוריד אפילו את חגורת המכנסיים) ובדיקה גופנית. אמרתי בצחוק שזה מסאז' שהם עושים לנו ואז החייל (שבדק אותי) אמר לי בקול של נעלב "זה לא מסאז' אלא בדיקה ביטחונית". התנצלתי במהירות לפני שזה יתנפח למשהו רציני יותר.
הגענו לדיוטי פרי שהיה די גדול ועם הרבה פריטים. בחרנו מתנות לכולם. רציתי לשלם בשטרות הליי שנותרו בידי אבל הם לא הסכימו והפנו אותי לעמדה של CHANG שהיה מאד איטי. המרתי 600 ליי ל-133 יורו ובערת שילמתי את הקנייה.
הלכנו לשרוול המתאים ומצאנו שם המון יהודים (בעיקר חרדים) שכמובן התארגנו לתפילת ערבית מוקדמת (מחשיך אחרי תשע). עלינו למטוס סידרנו את התיקים שלנו וישבנו להמתין להמראה. ההמראה התעכבה בשל החלפות מקומות שנעשו על ידי המשפחות השונות, אבל הגענו לנתב"ג עוד לפני הזמן המתוכנן.
המתנו זמן רב למזוודות (יצאו בין האחרונות) ויצאנו לרחבה. להפתעתנו אסנת המתינה לנו לקחת אותנו הביתה. שמחנו מאד על כך והגענו הביתה עייפים אך מרוצים.
להתראות בנסיעה הבאה.
