טיול משפחת רז ובטומי וחבל סוואנטי

פרק 34 - תוכנית הטיול בבאטומי וחבל סוונאטיה בחודש ספטמבר 2022

התלבטנו השנה לאן לנסוע בקיץ הזה ואז קיבלנו בווטסאפ את כרטיס הביקור הבא:

סרגיי היה המדריך שלנו בטיול האחרון שעשינו לפני הקורונה במוסקבה. נהנינו מאד מההדרכה שלו ומהמוכנות שלו לשרת אותנו בביקור שלו במוסקבה. הוא הודיע לנו כאן שהוא עבר לגור בבטומי גיאורגיה ומדריך שם טיולים. לכן, החלטנו ליצור איתו קשר ולטייל איתו ובעזרתו בגיאורגיה. התוכנית המפורטת כאן היא תוכנית שהוא הציע לנו כולל שינויים שעשינו תוך כדי הטיול.

1.                               04.09.22 יום ראשון

טיסה ישראייר (883 H6) המראה מתוכננת ב-5:50 שעון ישראל, נחיתה  מתוכננת ב9:05 (שעון בטומי).

זהו, התארגנו לקראת הטיול לבטומי שאמור להתחיל ביום ראשון ה-4.9.2022. עשיתי צ'ק אין מהבית כבר ביום שישי. הזמנתי מונית למוצ"ש ממוניות הכוכבים לשעה 2:00 ועכשיו יושבים ומחכים. בשעה 1:40 מצלצל נהג המונית אני עוד 20 דקות אצלכם תרדו לקראתי.

ירדנו ואכן בדיוק בשעה 02:00 הגיע נהג מונית ולקח אותנו לנתב"ג. הכביש ריק ואנחנו תוך כמה דקות בטרמינל 3. מתברר שהבידוק והרישום של ישראיר הוא דווקא בקומת הקרקע (ליד השער של החוזרים מחו"ל). ירדנו במעלית לקומת הקרקע. כמעט ולא היו אנשים לטיסה כך שהתהליך עבר מהר מאד.

מאחר ורצינו לשלוח מזוודה (של 23 ק"ג ששילמנו עליה 40$ לכל כיוון) לבטן המטוס, נאלצנו לעמוד בתור עם כל עם ישראל. הגענו מוקדם מידי כי הטיסה נפתחה בדיוק 3 שעות לפני ההמראה המתוכננת. היינו בין הראשונים, מסרנו את המזוודה ופנינו לדיוטי פרי.

בדיוטי פרי היו המונים בתור לקופות, אז החלטנו לוותר על החוויה מה גם שהמחירים שם בכלל לא זולים, אז, הלכנו להמתין לטיסה בגייט. מתברר שהגייט שלנו B1 נמצא במרתף ומסריח מעובש אבל אין לנו ברירה כי משם ייקחו אותנו למטוס. בקיצור למרות שהגענו מוקדם וכו' הטיסה התאחרה כמעט בשעה בגלל כל מיני דברים לא ברורים לנו.

מתברר שנרשמנו לטיסה של ישראיר אבל המטוס והצוות הם בכלל צ'כים. בקיצור בלגן שלם עם כל הטרולים וכל הישראלים עם ההתנהלות שלהם. בקיצור מעבר לדחייה של הטיסה גם לקח המון זמן עד שכולם התיישבו במקומותיהם. בכל אופן הטיסה עברה במהירות והטייס קיזז חלק מהזמן שהתבזבז.

נחתנו בשעה טובה לתוך בטומי הגשומה (תזכרו אנחנו בספטמבר) 230 וגשם. חיכה לנו נהג שלא יודע אנגלית אבל בעזרת תיווך טלפוני עם סרגיי הביא אותנו אל המלון.

המלון שהזמנו הוא מלון כשר (מלון המלך שלמה) ופגשנו בקבלה המון נוסעים שגם היו איתנו בטיסה. נרשמנו לקבלת חדר במלון אבל לא הסכימו לתת לנו מפתח לחדר לפני השעה 14:00.

אז הלכנו לאכול ארוחת בוקר מאוחרת בחדר האוכל של המלון (לא כלולה במחיר הלינה) אז רק שתינו קפה ויצאנו לדרך למרכז העיר כדי להמיר דולרים ללארי (המטבע הגיאורגי שהוא בערך שווה לשקל) קיבלתי 287 לארי תמורת 100 דולר אמריקאים. בדרך תפס אותנו גשם חזק יותר ממה שאצלנו בחורף ועד שחזרנו למלון כבר היינו די רטובים.

קיבלנו חדר מקסים ביותר עם נוף לים. החדר הוא גדול ומאובזר ואפילו טלוויזיה עם ערוצים בעברית (ערוץ 12). החלפנו בגדים וירדנו לאכול ארוחת צהריים חלבית (שוב לא כלולה במחיר הלינה) ואז קיבלנו המלצה מסרגיי לצעוד על הטיילת ולראות כמה דברים ואפילו לעלות ברכבל לאיזה הר בסמוך כדי לצפות משם על העיר והחוף.

בקיצור, החלפנו בגדים לבגדים יבשים, לבשנו מעילי גשם ויצאנו שוב לדרך לכיוון הטיילת. פתאום תפס אותנו גשם חזק מאד (שבר ענן) שהרטיב אותנו עד לשד עצמותינו. ברחנו מהר למלון רטובים לגמרי ונשארנו כאן כדי להתייבש.

מחר סרגיי אמור לקחתנו ברכבו כך שסכנת ההרטבה קטנה יותר. נקווה. שאכן נסיים מחר את היום יבשים ומרוצים.

בשעה 19:30 ירדנו למנחה וערבית בנוסח עדות המזרח בבית הכנסת של המלון ולאחריהם ארוחת ערב בשרית במסעדת המלון. חזרנו לחדר והתארגנו לשינה. בגלל שלא ישנו במוצ"ש נרדמנו כבר ב-9.

בטומי היא עיר קיט, השוכנת לחופו של הים השחור בגאורגיה. האטרקציה המרכזית של בטומי היא כמובן חוף הים שלה, שאמנם מנוקד באבני חצץ קטנות, אך עדיין מהווה מקום מצוין לשיזוף ולצפייה באנשים. לאורך החוף נמצאת טיילת יפה, שנעים לצעוד עליה ובה נמצאים בתי קפה ומסעדות, המגישים קפה תורכי בסגנון מקומי ושאר מעדנים.

2. 05.09.22 יום שני

הבוקר התעוררנו, התלבשנו התפללנו וירדנו לחדר האוכל לארוחת בוקר סבירה למדי. בשעה 9 בדיוק התייצב בלובי המדריך סרגיי קמנסק עם רכבו כדי ללוות אותנו היום.

התחנה הראשונה שלנו להיום הייתה ציור קיר של כלב שמנמן בשם קופיטה. הסיפור הוא שהכלב השמן הזה היה רובץ כל היום בחוסר מעש בסמיכות לאחד מבתי הספר בעיר. אבל בכל פעל שקבוצת ילדים רצתה לחצות את הכביש בדרך אל בית הספר או ממנו היה הכלב פורץ לכביש עוצר את התנועה עד שהילדים יעברו ואז חוזר לרבוץ על המדרכה עד לפעם הבאה. הנה התמונה של הכלב על קיר אחד הבתים ליד בית הספר.

התחנה השנייה שלנו להיום הייתה כיכר אירופה (Europe Square)  בכיכר שהיא מקום המיועד בין היתר להפגנות ולעצרות ישנו שעון אסטרונומי מצד אחד ואת יד מאדיאה (Medea) במרכזו. מאדיאה הינה אישה גיאורגית ממיתוס הארגונאוטים, שסייעה ליאסון הגיבור לגנוב את גיזת הזהב מהמדינה הגיאורגית קולכיס כדי שייקח אותה ליוון העתיקה.

הגאורגים ידועים כמכניסי אורחים מעולים, אבל הם לא קיבלו בברכה את אזון, הנציב היווני, שנשלח על ידי אלכסנדר מוקדון ומרדו בו ללא הרף. אלכסנדר מוקדון לא היה הכובש היחידי. האזור נמצא בצומת דרכים חשוב אותו חמדו צבאות רבים של פולשים.

בספר המיתולוגי "מסע הארגונאוטים", שכתב המשורר היווני אפולוניוס מרודוס במאה השלישית לפני הספירה, מתואר מסע הירואי שכונה גיזת הזהב (הסיפור חוזר על עצמו במקורות שונים בהמשך בגרסאות שונות). מדובר בחבורה של גיבורים שכללה גם את הרקולס, שהפליגה בספינה אל עבר קולכיס, שזה בעצם מערב גאורגיה של היום לרגלי הקווקז, (האזור אליו הגענו בטיול זה), כדי להשיב או לגנוב (תלוי מאיזה צד אתה) את גיזת הזהב האגדית. גיזת הזהב הוסתרה בחורש ועליה שמר דרקון אימתני, לא פחות.

איך הגיעה לשם גיזת הזהב? סיפור ארוך ומפותל, שלא ניכנס לעומקו אלא נזכיר בקצרה. היא בעצם גוזזה מאייל אגדי שצמרו היה זהב, שהוקרב כקרבן לאלים, והוא ידע גם לעוף ולדבר. הצמר המוזהב נתלה כאמור בחורש, במערב גאורגיה.

על יאסון ידידנו הוטלה המשימה להביא את גיזת הזהב, ולא בגלל שכל כך האמינו בכוחו, אלא יותר כי קיוו שהוא ימות בדרך הקשה ולא יטען לכתר. יאסון וחבריו בנו ספינה מהירה ("ארגו") עם פסל עץ של זאוס אבי האלים בחרטומה, אספו את הרקולס ועוד כ-50 גיבורים, חלקם ידוענים מיתולוגיים יוונים, ביניהם נגן נבל וצייד חזירי בר, ואפילו אישה (אצנית וציידת), והפליגו מיוון מזרחה. הם עגנו בכמה איים בדרך, עברו במיצרי הדרדנלים והבוספורוס ושטו לעבר מזרח הים השחור.

הרבה הרפתקאות אירעו בדרך הקשה, כולל שהות של שנתיים באי הנשים למנוס, ביקור באי הענקים הלא ידידותיים בעלי שש הזרועות, סופות קשות, איבוד של חלק מהמשתתפים במסע, קרבות אגרוף, סלעים מתנגשים, וגם התאהבות של מדיאה בת המלך (שהיתה בכלל מכשפה) ביאסון וביצוע של מעשי זוועה שונים על ידה. אבל האלים היו לצידו, לא לפני כמה מבחנים נוספים שעבר, כולל מריחת הדרקון המאבטח במשחה מיוחדת שהרדימה אותו.

גם הדרך חזרה ליוון, עם גיזת הזהב, הייתה רצופת הרפתקאות, דרישות ומבחנים שונים מהאלים וגם אסונות אבל זה כבר סיפור אחר (אזהרת ספוילר – יאסון אמנם הומלך אבל ההמשך לא היה ממש טוב). לכבודה של מדיאה הוקם במרכז בטומי פסל גבוה עם גיזת הזהב בידיה, בכיכר אירופה.

משם המשכנו לכיכר פיאצה – כיכר ובה מלונות בוטיק, בתי קפה וארכיטקטורה ייחודית. הינה יעד שהמון מקומיים אוהבים להגיע אליו כדי לשתות או לאכול משהו טוב. הפיאצה, שעוצבה על ידי האדריכל הגיאורגי ואז'ה אורבלדזה, מערבבת מספר סגנונות עיצוב וטרנדים שונים באופן הרמוני ביותר. במרכזה הפסיפס הגדול ביותר באירופה.

המשכנו משם לבית חב"ד שנמצא קרוב מאד לכיכר אך הוא היה סגור. לכן חזרנו לרכב להמשך הסיור הרכוב.

התחנה הבאה היא בית הכנסת של בתומי - בית הכנסת נחנך ב.1904-ב-1929 נסגר בית הכנסת על ידי השלטון הסובייטי של ברית המועצות, והמבנה שימש לצורך תחרויות ספורט. עם זאת, בשנת  1993לאחר נפילת הקומוניזם, הותר ליהודים שנותרו בעיר לשוב ולהשיב למבנה את שימושו המקורי. ב-1998 בית הכנסת שופץ באופן נרחב, הוא נצבע בלבן ונקבע מגן דוד מרשים בממדיו בחלון החזית. ב-2011 הוכרז בית הכנסת כאתר מורשת לאומי.

בגלל הגשם סרגיי הציע לנו לנסוע אל מחוץ לעיר לעבר שמורת הטבע מטירלה. לדבריו למעלה בהרים יש סיכוי רב ששם לא ירד גשם. שמורת מטירלה (Mtirala) נמצאת באזור הגשום ביותר בגאורגיה. פירוש השם: "בכי", לציון הגשם הרב שיורד בה. בשמורה מסלולים רגליים המובילים לבריכות ולמפלים, קרונית מכנית-ידנית נוסטלגית החוצה נהר, וגם פארק אתגרי עם גשרים, אומגות וחבלים ברמות שונות.

הפארק הלאומי מטירלה, מרוחק כ-30 ק"מ צפונית לעיר בטומי. במקום הירוק והיפיפייה הזה, שמקבל את היופי שלו בזכות מיקומו באזור הגשום ביותר בגיאורגיה, תוכלו לטייל בשבילים, להזרים אדרנלין לדם, תוכלו לעשות אומגה או לבקר בפארק החבלים.

הגענו לפארק כנראה מוקדם מדי כי היינו לבד (כשחזרנו כבר פגשנו מטיילים רבים יותר שעלו לפארק). לאחר שנכנסנו לפארק ושילמנו עבור הכניסה אליו, הציע סרגיי לפנק אותנו בכוס תה. מתברר שיש לו ברכב ערכת קפה + גזיה. התיישבנו למרות הגשם מתחת לסככות שמיועדות לכך, שלפנו אנחנו את האוריאו והטוסט-טעים ושתינו תה.

לאחר השתייה המשכנו לטפס אל האזור של הפעילות האתגרית של השמורה. האטרקציה שבחרנו הייתה לעבור לגדה השנייה של הנהר ולחזור בעזרת תיבה המורכבת על חבלים. ישנם חבלים מגדה אחת לשנייה ותיבה שיכולה להכיל 3 אנשים ובה הגה גדול שמסובבים אותו כדי לגרור את התיבה לגדה הנגדית.(ראו בתמונה).

אנשים מבלים בפארק הזה ימים שלמים בכל מיני אטרקציות אתגריות כמו טרקים, פארק חבלים, רכיבה על סוסים וטרקטורונים. אנחנו מיצינו את הסיור בפארק די מהר והתארגנו לחזור לבטומי.

ישנו מוזיאון מאד מיוחד בבטומי שכולו תוצר של אדם אחד. המוזיאון נקרא המוזיאון האתנוגרפי של כאמל טורמניצ'ה. כאמל הוא גיאורגי ממוצא טורקי והוא חרש עץ המגלף פסלים בתוך העץ ומפסל בעץ. האיש אסף פרטים מקוריים של תלבושות וכלי עבודה מכל רחבי גיאורגיה ובנה מוזיאון מיוחד במינו.

במוזיאון מוצגות יצירותיו לצד הפריטים שאסף וביחד הם מציגים את חיי היום יום של הגיאורגים בכפרים השונים. האיש מדהים, כי ברגע שהוא זיהה שאנחנו ישראלים הוא התחיל לדבר איתנו בעברית אמנם לא רהוטה אבל  יש לו אוצר מילים מעניין.

כשהגענו לעיר בחרנו ללכת לצפות במגדל האלפביתי (Alphabetic Tower)  הוא מבטא את ייחודיות העם והאלף-בית הגיאורגי. המגדל הינו אתר עיקרי נוסף בעיר, הוא נישא לגובה 130 מטרים, משלב עיצוב של סליל דנ"א ובו 33 אותיות האלף-בית הגיאורגיות, כאשר כל אות עשויה אלומיניום בגובה 4 מטרים. פיר המעלית מוביל לפסגת המבנה המספק נופים פנורמיים. לא עלינו כי ירד גשם והראות הייתה אפסית.

ליד המגדל האלפביתינמצא פסל עלי ונינו – (Statue of Ali and Nino) הוא ממוקם במפרץ בטומי,  פסל אהבה נצחית זה הינו ציון דרך אייקוני בבטומי . האמנית הגיאורגית תמרה קבסיטאדזה פיסלה אותו; הדמויות בו נעות אחת לכיוון השנייה, מתמזגות ליחידה אחת ואז נפרדות ומתרחקות שוב מדי 10 דקות.  הרעיון לייצר את הפסל המופלא הגיע מספר בעל אותה הכותרת של הסופר קורבאן סעיד. הספר מספר על מערכת יחסים רומנטית בשנת 1918 בין המוסלמי-אזרבייג'ני עלי ובת-אצולה נוצרייה-גיאורגית מבאקו.

לצערנו שוב בגלל הגשם הדמויות לא נעו (מחשש לקצר חשמלי) לכן צילמנו וחזרנו רטובים לרכב.

הגענו לחדר רטובים למדי, החלפנו בגדים והתארגנו לקראת העזיבה מחר בבוקר ויציאה לכיוון העיר מסטיה משם נדווח אי"ה.

בשעה 18:00 ירדנו לארוחת ערב חלבית (בחירה שלנו) תפילת מנחה וערבית ושינה.

3. 06.09.22 יום שלישי

הבוקר התעוררנו מוקדם כי אנחנו עוזבים היום את בטומי ונוסעים צפונה לכיוון מסטיה. לאחר התפילה עם המניין הספרדי וארוחת בוקר כשרה עשינו צ'ק אאוט ויצאנו לדרך עם סרגיי.

נסענו לכיוון צפון והתחנה הראשונה שלנו היום הייתה גן הפסלים המזמרים בכובולותי. המקום נמצא כאמור צפונית לבטומי ליד עיר בשם כובולותי. בחורשה של אקליפטוסים ארגנו שבילים מסודרים שמהם מסתעפים תת שבילים שבקצה כל אחד מהם יש פסל (אחד מתוך 42) של זמר מפורסם.

המיוחד בגן הזה זה היא העובדה שהפסלים הם של זמרים מפורסמים מכל העולם ולא רק מגיאורגיה.  פרט מעניין הוא שכאשר אתה מתקרב לאיזור של הפסל נשמעת ברמקול סמוך אחד מהשירים או הנעימות שהאיש או האישה הזו חיברו או שרו.

בתוך רשימת 42 הפסלים ניתן לציין את בטהובן, הביטלס, אלביס, פאוורוטי, אלטון ג'ון ועוד.

לצערנו, הגשם טפטף לנו ולכן יצאנו די מהר מהגן המקסים הזה.

התחנה הבאה בסיורנו היום הייתה קניון מראטווילי. קניון מרטווילי (קניון Gachedili) הוא אחד המקומות המתויירים ביותר בגאורגיה וטיול היום הפופולרי ביותר מקוטאיסי. הערוץ, שאורכו 2.4 ק"מ, חצוב על ידי נהר אבאשה (Abasha), וכולל קירות סלע בגובה 50 עד 70 מטרים ומספר מפלים מדורגים. המבקרים הולכים בשביל הליכה באורך 700 מטרים ומקנחים בשייט קצר של 15 דקות בסירה מתנפחת.

יש כמה דברים שהופכים את Martvili למיוחד בין הקניונים של גיאורגיה. ראשית, המראה שלו ייחודי מאוד, עם גזעי עצים דקים, ענפים מסולסלים וסלעים ענקיים מכוסים בטחב התלויים מעל מים נוצצים בצבע טורקיז כחול. הלחות הגבוהה פירושה שהוא ירוק כמעט כל השנה. זה באמת מאוד יפה.  

שילמנו דמי כניסה לאתר 17.5 לארי לאדם ו-15 לארי לשייט הקצרצר. ירדנו לכיוון הקניון צפינו בנהר המתחתר בין הסלעים והקירות הזקופים ובמפלים שנוצרו ואז עלינו לסירת הגומי יחד עם זוג צעיר כנראה מפולין. השייט היה קצר 300 מטר הלוך וחזור אבל חוויתי.

עלינו חזרה לכיוון הרכב כדי להמשיך לתחנה הבאה מעיינות נוקלקבי.

מעיינות נוקלקבי

חזרנו מקניון מרטווילי לכיוון האוטוסטרדה ובדרך ליד מצודת נוקלקבי מהמאה העשירית פנינו ימינה אל מעיין נוקלקבי שהוא מעיין גופרית חם.  מעיין הגופרית המדהים הזה יוצא מהאדמה סמוך לנהר. משם מישהו בנה צינור שמוריד את המים הללו אל הנהר ויוצר מפל של מי גופרית חמים.

המפל יוצר 'פסל' לבן מדהים ממרבצי המינרלים שבמימיו והם צובעים את גווני הקרקע בצבע של חלודה. אתה יכול לעמוד מתחת למפל או לשהות בבריכות הרדודות שמצטברות על הקרקע. המים לוהטים וחמים (37-38 מעלות צלזיוס) - למרבה המזל, אם חם לך מדי אתה יכול לקפוץ היישר לנהר כדי להתקרר.

במקום אין מלתחות או שירותים וכמובן אין מציל. הכל מאולתר ולא מקצועי. כשבאנו, היו שם אולי 20 איש שחלקם ישבו עם בגדי ים מתחת למפל.  

לאחר הביקור במעיין יצאנו לדרך ארוכה של כשלוש שעות אל המלון שלנו בעיר מסטיה.

חבל סוונטי, שנמצא בצפון מערב גיאורגיה, הוא אחד האזורים היפים ביותר במדינה: הרים ירוקים, קרחונים לבנים, צמחיה צבעונית, נהרות שוצפים והכי חשוב – עשרות כפרונים קטנטנים ועתיקים ברמות שונות של אכלוס (חלקם נטושים לחלוטין), שנמצאים ממש באמצע שום מקום בתוך הטבע היפהפה. בהם תמצאו בתים ישנים (חלקם ממש מתפוררים), אינספור חיות משק מסוגים שונים, ומשפחות מקומיות חייכניות. אבל מה שמייחד את הכפרים הזעירים האלה, לעומת כל יישוב קטן אחר שהייתם בו אי פעם – הוא המגדלים הסוונטיים המפורסמים, שפזורים באקראיות בין הבתים ובאזור שסביבם, ומשווים לכל האזור מראה סוריאליסטי וייחודי.

מסטיה (Mestia), בירת סוונטי, היא הבסיס לטיולים באזור. זוהי עיירה ששוכנת בגובה של 1,400 מטר, אשר למרות מידותיה הקטנות שימשה במהלך השנים כמרכז תרבותי חשוב באזור. האדריכלות במסטיה מהווה תערובת של בנייה מסורתית, עם מגדלי האבן הטיפוסיים שצמודים לרבים מהבתים, ובניינים חדגוניים וחסרי חן מהתקופה הסובייטית.

במסטיה עצמה אין המון מה לראות ולעשות, למעט המוזיאון להיסטוריה ואתנוגרפיה, שמאפשר לקבל הצצה על יצירות האמנות הרבות שהובאו לסוונטי במהלך השנים. אפשר לבקר גם באחד ממגדלי ההגנה העתיקים מהמאה ה-12 שהשתמר היטב.  

המלון שלנו "גיסטולה" הוא לדברי סרגיי המלון המפואר ביותר בעיר. קיבלנו חדר יפה בקומה השלישית אך עם מרפסת לחצר האחורית ולא לחזית.

היינו עייפים כי נסענו כמעט 12 שעות אז נרדמנו מוקדם. מחר מחכה לנו יום ארוך נוסף.

 4. 07.09.22 יום רביעי

הבוקר התעוררנו מוקדם כי אנחנו נוסעים למקום שחייבים להגיע אליו מוקדם לפני שהעננים בורחים. התפילה הייתה עם המניין החדרתי (אין פה מלון כשר ומניין יהודים), ארוחת בוקר צמחונית ואז יצאנו לדרך עם סרגיי.

נסענו לכיוון צפון והתחנה הראשונה שלנו היום  הייתה "נדנדת ההרים".המקום הוא נקודת תצפית על מפגש בין עננים, שמש והרים גבוהים. המקום קרוב למדי לעיר מסטיה אך הוא "סודי" ולכן רק מעטים מגיעים אליו. זה מבטיח שקט ודממה. לאחרונה החלו לבנות שם "צימרים" ולכן היו שם כמה מכוניות אבל בנקודה הספציפית היינו לבד.

סרגיי שלף את ערכת הקפה שלו וישבנו לשתות קפה מול הנוף המדהים הזה. תראו בתמונות.

לאחר שסיימנו לשתות קפה, עלינו לרכב וחזרנו לעיר מסטיה אל המוזיאון האתנוגרפי בביתו של מיכאל חרגיאני.  

מיכאיל חרגיאני נולד במסטיה בשנת 1932. הוא התפרסם בזכות אינספור הפסגות שכבש בקווקז ובעולם, ובייחוד בזכות הטיפוס על פסגת אושבה הסמוכה, שאליה העפיל במסלול קשה במיוחד – עד היום איש לא הצליח לשחזר את הטיפוס על פסגת אושבה במסלול הזה. קראו לו "נמר הרים" כפי שמצוין ליד פסלו, שנמצא בכניסה לבית-מוזיאון שלו. יש הטוענים שאת הכינוי הזה העניקה לו אליזבת השנייה מלכת אנגליה.

מספרים שחרגיאני סבל בילדותו מפחד גבהים ולכן התאמן בתוך המגדל העתיק, שמהווה חלק מהבית, בנעיצת יתדות ובטיפוס על קירותיו. במוזיאון ישנן תמונות שלו, חפצים, מדליות, כרזות, ציוד טיפוס ועוד.

מי שמבקר בבית יכול לראות איך כל המשפחה גרה בחדר אחד, יחד עם הפרות והחזירים. במרכז החדר ישנה מדורה ובה דלקה תמיד האש – לבישול, לחימום ולפולחן. ליד המדורה היה כיסא אחד – של אבי המשפחה. מסביב ישנן מיטות/ ספות/עריסות ומאחוריהן החדר סבכה שמאחוריה נמצאו הבהמות.  

הסובייטים אימצו את חרגיאני והבליעו את העובדה שהיה גאורגי, כמנהגם כלפי כל מי שהיה מוכשר ונמצא תחת שלטונם. הם נתנו לו מדליות רבות, קראו על שמו פרסים ותחרויות טיפוס. המשורר ולדימיר ויסוצקי פגש אותו במסטיה, לשם הגיע לצילומי סרט רוסי; ויסוצקי עבר חוויה כה חזקה מהמפגש עם חרגיאני וחיבר לו שיר.

מיכאיל חרגיאני נהרג ב-1969, בהיותו בן 37, ממפולת סלעים בעת שטיפס על פיסגה בהרי הדולומיטים באיטליה. תשע שנים אחרי מותו (ב-1978) נקרא כוכב קטן, שמספרו N3234 , על שמו.

אנחנו לא העזנו לטפס על סולמות ולעלות לתצפית מהקומה הגבוהה של המגדל הצמוד לבית, אבל סרגיי עלה וניפק לנו מספר תמונות ממה שנשקף שם הנה אחת מהן.

 הגענו אל המבנה בסביבות השעה 10 אך הוא היה סגור. הייתה שם כבר משפחה שהמתינה למדריך בעל המפתח והוא הבטיח שיבוא מיד. לכן חיכינו ותוך חצי שעה הוא אכן הגיע (זה מיד בגיאורגית).

ההסבר התנהל ברוסית וקצת בגיאורגית וסרגיי תרגם לנו את עיקרי הדברים. לאחר שהות של כשעה במקום שבמהלכה שמענו את ההרצאה על האיש והישגיו, הסתובבנו בבניין (זה הבניין שבו התגורר מיכאל כל ימיו) ואז החלטנו לפרוש ולהמשיך לתחנה הבאה.

התחנה הבאה היא  העיר אושגולי.

אושגולי (Ushguli)  הוא מקבץ של ארבעה כפרים זעירים ששוכנים ברכס אנגורי בסוונטי עילית, למרגלות הר שחארה, שהוא ההר הגבוה ביותר בגאורגיה והשלישי בגובהו בקווקז. כל  ארבעת הכפרים – ז'יביאני, צ'וויביאני, צ'אזאשי ומורקמלי – שוכנים בגובה של מעל 2,000 מטר, והם מכוסים בשלג כמחצית מחודשי השנה. הגובה הרב ותנאי מזג האוויר הקשים תרמו לבידודם של הכפרים, דבר שעזר לשמר את המסורת המקומית והמנהגים העתיקים ובשל השלג הכבד לעיתים קרובות לא ניתן להגיע אליהם ממסטיה בגלל סגירת דרכי תחבורה.

זהו אחד המקומות הטובים ביותר בסוונטי להתרשם מאורח החיים הייחודי, שלוקח אותנו כמה מאות שנים אחורה. הכפר נחשב למקום המיושב הגבוה באירופה.

באזור מתגוררות כ-70 משפחות (200 תושבים בקירוב), ויש בו בית ספר קטן. בכפרים יש מגדלי מצור רבים בסגנון סוונתי, וכנסיית אושגולי הנמצאת בראש גבעה ליד הכפרים ומתוארכת למאה ה-12.

יצאנו לדרך ארוכה וקשה כי חלק מהדרך אל אושגולי אינה סלולה באספלט והיא מרוצפת אבנים ובשלוליות וכו'. בשלב מסוים של הדרך עצרנו ליד מגדל בודד שנקרא "מגדל האהבה". אין לי מושג למה הוא נקרא כך, בכל אופן הוא מגודר ויושבת שם שומרת שגובה לארי אחד (בערך 1.15 שקל) מכל מי שנכנס. היא גם מוכרת מגדלים מוקטנים עשויים עץ תמורת 10 לארי.

נכנסנו לחצר ועלינו במדרגות אל תוך המגדל והתברר לנו שהוא ריק מרהיטים ואין בו שום ייחודיות.   לפחות יש לנו תמונה שבה אנחנו מציצים אל תוך האהבה.

לאחר נסיעה ארוכה ומתישה הגענו אל העיר הזו. הסתובבנו בין בתיה ואז יצאנו לראות קצת שלג שעוד נשאר על ההר הגבוה ביותר בגיאורגיה הר שחארה.

חזרנו אל העיר שתינו קולה ואכלנו אוריאו ואז יצאנו שוב חזרה לעיר מסטיה בדרך הארוכה והמטלטלת.

הגענו בשעה 17:00 חזרה לעיר מסטיה, נכנסו לסופר מרקט וקנינו מעט ירקות ופירות לארוחת הערב. חזרנו לחדר, פתחנו כמה קופסאות ואכלנו ארוחת צהריים מאוחרת. התארגנו לשינה ולארגון המזוודות כי מחר חוזרים לבטומי למלון הכשר שלנו.

5. 08.09.22 יום חמישי

התעוררנו הבוקר ליום בהיר אבל קר ראו את המדחום שבמגרש החניה של המלון:

ירדנו לקראת השעה 08:00 לחדר האוכל ואז נמסר לנו שהיום הוא נפתח רק בשעה 09:00 אז התקשרנו לסרגיי ודחינו את היציאה לדרך לשעה 09:30. היום אנו עוזבים מסטיה בדרכנו חזרה לבטומי להמשך הטיול מחר.

יצאנו כאמור דרומה בשעה 9:30 ונסענו בדרך הראשית ממסטיה לבטומי. אחרי שעתיים בערך עצרנו להפסקה ותצפית על הנהר אינגורי שמלווה אותנו כל הדרך דרומה.

לאחר הפסקת קפה המשכנו לנסוע דרומה לאורך הנהר עד לסכר שהוקם על הנהר הזה ויצר מאגר ענק מחד ותחנת כוח המספקת חשמל למרבית תושבי גיאורגיה. סכר ה-Enguri  גובהו 272 מטרים. זהו מבנה נפלא וגדול. הוא נבנה בין השנים 1961-1987. אל הסכר מגיע נהר Enguri שאורכו 213 ק”מ, שמקורו במדרונותיו הדרומיים של רכס הקווקז, ונשפך בסופו לים השחור.

בגלל הפרשי הגבהים סכרו חלק ממי הנהר והסכר ההידרואלקטרי מספק מחצית מתצרוכת החשמל של גיאורגיה וכן מספק חשמל לחבל הבדלני אבחזיה. הסכר הוזנח שנים עד שבשנת 1999 קיבלה גאורגיה 9.4 מליון אירו לצורך שיפוצים. יש חניה סמוכה לסכר. האגם מדהים בצבע הטורקיז של מימיו.

סיירנו לצד הסכר וצפינו בו ובכל השלטים המפארים אותו ואז המשכנו בדרכנו לכיוון העיר זוגידי.

שמה של זוגדידי מורכב מ-2: זורג-דידי (דידי פירושו גדול). לראשונה נזכרת בכתובים בתחילת המאה ה-17, כמרכז הפוליטי, האדמיניסטרטיבי והתרבותי של נסיכות אודישי או נסיכות מגרליה. ושימשה ככזו עד ל  -1803. נסיכי שושלת דדיאני בנו בעיר הזו במחצית השנייה של המאה ה-19 ארמון.

בשנים 1855–1857  העיר הייתה תחת שליטת האימפריה העות'מאנית, ולאחר מכן תחת שליטת האימפריה הרוסית. שהיה בבעלותו של צ'ארלס לואיס נפולאון מוראט, נכדה של אחותו של נפוליאון, שנשא לאישה, בשנת 1868  את בתו של אחד משליטי מגרליה האחרונים, סלומה (שלומציון) דדיאני.

הארמון נשרף בשנת 1894  ושוחזר בשנת 2000 . ארמון דדיאני הפך למוזאון היסטורי בשנת 1921 וכולל בין מוצגיו את מסכת המוות של נפוליאון, תמונה של הקיסר הצרפתי, על חימושו, סמלי האצולה שלו, רהיטיו וספריו.

משם המשכנו בדרכנו דרומה ומספר קילומטרים לפני שהגענו לבטומי עצרנו במקום על חוף הים השחור בעיר אוראקי שבו יש ממצא מיוחד במינו והוא חוף ים חולי (אחד מארבעה כאלו בלבד כי בכל החופים האחרים במדינה יש אבנים קטנות על החוף ולא חול) ולחול הזה יש כוחות מרפא בזכות חומר מגנטי המצוי בהם.

הגענו למלון בשעה 18:30 קיבלנו חדר קטן עם חלון לחצר, חזרנו לקבלה וביקשנו חדר חליפי ואכן קיבלנו חדר אחר עם חלון לים. לאחר ארוחת ערב בשרית במלון חזרנו לחדר והתארגנו לשינה. מחר אנחנו מטיילים בעיר ובסביבתה.

6. 09.09.22 יום שישי

התעוררנו הבוקר ליום בהיר  וחם. התפללנו בחדר כי עוד לא התארגן מניין מבין אורחי המלון. ירדנו לקראת השעה 08:00 לחדר האוכל ולקראת 08:30 יצאנו לדרך עם סרגיי.

היום אנחנו מתרכזים בחבל אג'ארה ובסביבות העיר בטומי. נסענו דרומה לכיוון הגבול עם תורכיה. התחנה הראשונה שלנו הייתה מפל נחמד ליד פסל של קדוש נוצרי בשם אנדריי הקדוש. לפי סרגיי הוא היה אחד מתלמידיו של ישו וירש את איזור הקווקז כשטח שבו הוא אמור להפיץ את הנצרות. ראו את המפל:

מבצר גוניו

במאה הראשונה לפני הספירה נלחם פומפיוס הרומי בגאורגים ובארמנים שכרתו ברית ביניהם, וידם של הרומאים הייתה על העליונה, מה שהביא אותה להשתלטות על חלקים נרחבים של מערב גאורגיה. ובזאת לא תמו הכיבושים, הגאורגים טוענים כי ארצם כל כך יפה עד כי כובשים רבים חמדו אותה, וזה מסביר אולי גם את הגעת החיתים, הפרסים, הערבים הטורקים והמונגולים. מזכיר לנו משהו.

עדות מפוארת שהרומאים השאירו אחריהם היא מצודת גוניו הרומית (ביוונית אספרוס) המרשימה. המצודה שוכנת 15 ק"מ מדרום לבטומי, ממש קרוב לגבול טורקיה. היא הוקמה על ידי הרומאים והוזכרה לראשונה על ידי הסופר והפילוסוף פליניוס הזקן במאה הראשונה לספירה, שקשר את המקום לדמותה של מדיאה המיתולוגית. למצודה הגדולה 18 מגדלים ובמקום מוזיאון קטן עם שחזור של בליסטראות ומרגמות רומאיות.

לא נכנסנו למצודה אבל עקפנו אותה ועלינו לצפות עליה מלמעלה מגבעת הצלב. ישנה גבעה שהדרך אליה קצת מסובכת אבל שווה כל טיפת דלק ש"מבזבזים" על העלייה אליה. הגענו לקצה הגבעה שעליה ממוקם צלב ענק שלא כל כך עניין אותנו. אבל התצפית מהנקודה הזו על העיר בטומי, על מבצר גוניו ועל הגבול עם טורקיה ממש מפעימים. למעלה על הפסגה יש דוכן בודד (היינו האורחים היחידים) ואיזה גרוזיני נחמד ניסה למכור לנו שתייה. האיש אופטימי ותלה שלטים שבהם הוא דורש 2 לארי (בערך 2.5 ₪) עבור חנייה במקום. תראו כמה תמונות:

מהצד הצפוני של הגבעה רואים בבירור את מלון מריוט (הבניין העגול) שצמוד למלון שלנו ואת כל הבניינים הגבוהים של בטומי. מלפנים רואים את מבצר גוניו וחוף הים המקסים.

לאחר שצילמנו והסרטנו את הנוף חזרנו אל העיר בטומי. בדרך שמנו לב לאלפי משאיות שממתינות לעבור לצד התורכי כדי להעביר סחורה או לקבל סחורה ועד לקבלת האישור הם יושבים ומשחקים קלפים. חצינו את העיר כדי להגיע לתחנה הבאה בסיורנו היום – עמק מצ'חלה.

 45דקות דרומית-מזרחית לבטומי, מסתתר פארק הנהר מצ'חלה (Machakhela), ובו מגוון מסלולים מופלאים ומעניינים. מצ'חלה פירושו מפרק כף יד (Maja מפרק, Xeli יד): המקום הוא מפגשם של חמישה נהרות שמתמזגים לנהר אחד ויוצרים מראה המזכיר כף יד אנושית.נסענו לאורך הנהר, בדרך ראינו כיצד לכל נהר צבע משלו וכשהם מתאחדים נוצרת תמונה מוזרה. תראו בעצמכם:

אחד מהם מלווה ברובו את הנהר עצמו. לאורכו תראו גשרי אבן מיוחדים, כפרים קטנים, מצודה המשקיפה כמובן אל מפגש הנהרות שבעמק, והמון הרים ירוקים. בנוסף, ליד המפל הקטן שליד זדה צ’חוטונטי, נמצא גם מוזיאון אתנוגרפי המתאר את החיים בסביבה.

בדרך עצרנו ליד מראה מיוחד ומוזר. מתוך הסלע בולט צריח של טנק. מתברר שבמלחמת העולם השנייה, הרוסים חששו מלישה מכיוון תורכיה אל הקווקז דרך גיאורגיה, אז הם בנו בונקר בנקודה גבוהה השולטת על כל העמק הזה ומהבונקר בולט הצריח הזה שאמור לעצור את כל הצבא התורכי. בפועל זה לא קרה והבונקר נשאר מאז למזכרת.

משם המשכנו לעוד כמה מפלים,חלקם דלים וחלקם זכו למים רבים. ראו:

והמפל המתויר ביותר בגיאורגיה מפל .Makhuntseti  מפל זה נמצא כ- 50 קילומטרים מבטומי ושוכן בתוך שמורת טבע יפהפיה שנמצאת בתוך כפר אותנטי, ניתן גם לקנות במקום תוצרת מקומית. המפל שנמצא בלב השמורה נופל מגובה של כ- 50 מטרים ומתפצל למפלים קטנים ומקסימים.  

ביקרנו גם בגשר מתקופת המלכה תמרה. אשר קרויה בפי המקומיים 'מלך' בשל עוצמתה והשפעתה הרבה.

לסיום, קפצנו לשוק ענקי בתוך העיר הנקרא שוק חופה. שוק גדול, מזכיר שווקים סיניים במדינות אחרות. מאות חנויות קטנות – בעיקר הנעלה, ביגוד אקססוריז ומעט דוכני אוכל (לא מסעדות). השוק מקורה ומתאים גם לימים גשומים. היינו כבר פה ביום שני ואז התברר לנו שבימי שני הראשונים בכל חודש השוק הזה סגור. היום הגענו והיה פתוח ובכל אופן לא מצאנו מה לקנות אז חזרנו למלון.

הגענו למלון, נפרדנו מסרגיי כי ביום ראשון יש לו כבר תיירים חדשים אז נצטרך להסתדר לבד. חזרנו לחדר והתארגנו לשבת.

לפי הלו"ז שקיבלנו מהמשגיח של המלון הדלקת נרות בשעה 19:12 אז ירדנו ללובי להדליק נרות בזמן ומשם לבית הכנסת הצמוד למלון לתפילת קבלת שבת בנוסח עדות המזרח.

בשעה 20:45 קיבלנו אישור כניסה לחדר האוכל. בכל שולחן היה בקבוק יין ו-2 לחמניות. שרנו שלום עליכם, קידשנו ואכלנו ארוחת ערב בשרית טובה למדי. לאחר ארוחת הערב ירדנו לטיילת שהייתה מאד פעילה. הסתובבנו קצת וחזרנו למלון לשינה.

7. 10.09.22 יום שבת

הבוקר התעוררנו בשעה 7:00 והתארגנו לתפילת שחרית של שבת בנוסח עדות המזרח בשעה 8:00 התפילה הסתיימה בשעה 10:00 בערך ואז נכנסנו לחדר האוכל לארוחת בוקר. קידשנו ואכלנו ארוחה חלבית טובה למדי. לאחר הארוחה ירדנו שוב לטיילת הסתובבנו קצת וחזרנו למלון לארוחת צהריים.

פיתו אותנו להגיע לארוחה הזו למרות שלא היינו רעבים (רק לפני שעתיים סיימנו ארוחת בוקר מלאה) בעזרת מילת הקוד "חמין". התיישבנו וקיבלנו צלחת גדולה מלאה חמין. אכלנו כפי יכולתנו ועלינו לחדר לשינה. כמאמרו של הרב יוסי שריד "כל האוכל חמין בשבת חייב מיטה".

לאחר מנוחה ובהייה בעוברים ושבים מחלון החדר ירדתי לתפילת מנחה של שבת. לאחריה פנינו שוב לחדר האוכל לסעודה שלישית אבל בקושי אכלנו משהו כי היינו מלאים משתי הארוחות הקודמות. המתנו לתפילת ערבית ולהבדלה.

לאחר ההבדלה בנוסח עדות המזרח עלינו לחדר (הפעם במעלית ולא במדרגות) והמשכתי לכתוב את התאור הזה בשילוב צפייה בערוץ 12. זהו נשאר לנו רק את מחר בבטומי כי ביום שני בבוקר אנו אמורים להתחיל את מסענו חזרה לארץ הקודש.

8. 11.09.22 יום ראשון

הבוקר לא בוער לנו אז קמנו מעט מאוחר יותר, ירדתי לתפילת שחרית במניין בשעה 7:30 אבל היינו רק 8 אז התפללנו ביחידות, ירדנו לחדר האוכל ולאחר מכן יצאנו לדרך.

החלטנו ללכת ברגל עד לבית חב"ד (צמוד לכיכר פיאצה) מרחק של 45 דקות הליכה, כי סרגיי סיפר לנו ששם באיזור ניתן להשיג מזכרות ומתנות לנכדים. מצאנו חנות אחת שהיה שווה להיכנס אליה. מתברר שאין להם מוצרים אותנטיים של גיאורגיה (למשל: פאזל עם תמונה של אתר גיאורגי) הכל תוצרת סין.

הגענו לבית חב"ד אך הוא היה סגור. אז החלטנו ללכת לכיוון השדרה (הטיילת) ולחפש שם מזכרות ומתנות. הגענו לאתר הפסל של עלי ונינה והמתנו שהם יזוזו, לאחר מעשה התברר לנו שהם זזים רק החל משעה 7 בערב. ישבנו לשתות קולה ולצפות במתרחצים בים וכאלו שבחרו לשוט וכו'.

המשכנו ללכת בטיילת למרות החום הכבד יחסית (240), מצאנו דוכן מקסים שבו נתן לרכוש דברים למשפחה. המשכנו ללכת עד איזור המלון שלנו ואז פרשנו.

השדרה (The Boulevard) רוצפה במקור בשנת 1884 אך השתנתה עם הזמן בגלל אטרקציות חדשות שצצו מדי שנה. אורך שדרה זו 7 קילומטרים, נקודת התחלתה במפרץ בטומי (Batumi Bay), והיא מציעה הרבה אתרים מעניינים למבקרים.

מלבד נקודות הציון השונות שאוזכרו כאן, ישנן הרבה נקודות תצפית, הזדמנויות מעולות לצילום, כאשר בין היתר, השדרה הישנה כוללת גם מזרקות שונות, שלא לדבר על שלל בתי קפה.

חזרנו לחדר ואחרי ארוחת ערב יצאנו שוב להמשך הטיילת לכיוון דרום לצפות בשקיעה ובפעילויות לילדים בערב.

חזרנו שוב למלון כדי לארוז ולהתכונן לשינה בלילה האחרון שלנו בבטומי.

9. 12.09.22 יום שני

טיסה ישראייר (884 H6) המראה ב-12:45 שעון בטומי, נחיתה 14:10 (שעון ישראל)

הבוקר התעוררנו בשעה 7:00 והתארגנו לתפילת שחרית בחדר כי אנחנו יוצאים מוקדם. ירדנו לחדר האוכל לארוחת בוקר אחרונה בבטומי. בשעה 9:00 התייצב הנהג שסרגיי שלח לנו במקומו (הוא כבר קיבל תיירים חדשים לשבועיים).

הגענו לשדה התעופה די מהר, כי זה קרוב. והמתנו לפתיחת הטיסה, אחר כך לבדיקה הביטחונית ובדיקת הדרכונים. עלינו לטיסה באיחור קל ונחתנו בשלום בנתב"ג בשעה 14:30.

חיכינו זמן רב למזוודות, אבל המונית שהזמנו מ"מוניות הכוכבים" כבר חיכתה לנו והגענו הבייתה בשלום.

ברוכים השבים לישראל.