סאלנטו הוא אזור המצוי בתוך חבל ארץ פוליה שבדרום עקב המגף האיטלקי. העיר הגדולה באזור זה היא לצ'ה ( Lecce), העיר אוטרנטו (Otranto), נמצאת לחופו המזרחי של אזור זה, גליפולי ( Gallipoli) וסנטה מריה אל בניו (Santa Maria al Bagno) נמצאות לחופו המערבי של האזור, והנקודה הדרומית ביותר, המחברת בין הים התיכון לים האדריאטי היא העיירה סנטה מריה די לאוקה (Santa Maria di Leuca).
לשבע עשרה נקודות ישוב באזור סאלנטו מתחברת ההיסטוריה היהודית. ארחיב כאן על שתי נקודות מרכזיות שכל אחת מהן מייצגת פרק משמעותי בתולדות ישראל.
האחת, לצ'ה והשנייה, סנטה מריה אל בניו, בשתי נקודות יישוב אלה קיימים היום מוזיאונים חשובים. בלצ'ה – המוזיאון המהווה ראיה לחיי היהודים בגולה בתקופת ימי הביניים ובסנטה מריה אל בניו, מוזיאון המתעד את המקלט שקיבלו העקורים היהודים ששרדו את השואה בדרכם לישראל.
אל אף שקראתי במדריכי טיולים (שני ספרים וכתבות ברשת) על האזור, לא מצאתי דברים על הכתוב כאן, ואני מאמינה שיעניינו אחרים כמותי.
התוודעתי לכך במקרה ביום הראשון של הטיול בעיר לצ'ה, בעת שראיתי שהרחוב הסמוך למקום בו אנחנו לנים נקרא VIA DELLA SINAGOGA, וברחוב זה שני מקומות אירוח, שעל אחד מהם כתוב בעברית מיכאל אנג'לו, ועל השני כתוב KABALA. במיוחד סיקרן השלט בו כתוב מיכאל אנג'לו, שם כל כך איטלקי, ובכל זאת בעברית, הבטחתי לעצמי לברר זאת בהקדם, וטוב שכך קרה, כי המשך אירוע זה היה תחילתו של טיול מרתק.
חשוב לציין שביומו הראשון של הטיול, כהרגלנו לקחנו את מפת העיר לצ'ה הניתנת לכל תייר במקום הלינה שלו, אך הופתענו לגלות שבצידה השני מופיעה מפה של אזור סאלנטו ובה מצויינים שבעה עשר נקודות, עם סמנים של מנורה או מגן דויד, שבהם נגעה ההיסטוריה היהודית.
באותו היום גילינו שבכיכר מרכזית של העיר העתיקה בלצ'ה, בסמיכות לכנסיה BASILLICA DI SANTA CROCE, מצוי מוזיאון המתעד את הקיום היהודי המוקדם בלצ'ה, במיוחד בימי הביניים.
בצמידות למוזיאון נמצא תיעוד לבית הכנסת מהמאה ה 15. אליו הוביל הרחוב, VIA DELLA SINAGOGA על שטח המרכז היהודי הזה, לאחר שהיהודים גורשו, הוקמה הכנסייה המפוארת המוזכרת לעיל.
המוזיאון הוקם ב 2016, במקום בו שכנה לפני הקמת המוזיאון, מסעדה. זהו מוזיאון פרטי שיוזמו ומקימו הוא מיכאל אנג'לו אותו הזכרתי קודם. במוזיאון ניתן לראות את המקווה העתיק, שקע אלכסוני בקיר חיצוני עדות למקום המזוזה, וללמוד מעט על חיי היהודים במקום באותה התקופה.
מאתר "בית התפוצות" המידע הבא אודות יהדות לצ'ה:
"יהודים התיישבו בלצ'ה עוד במאה ה-11, בשנת 1463 כתוצאה מהטפות אנטישמיות, הועלה הרובע היהודי באש ותושביו גורשו.
יהודים חזרו והתיישבו בלצ'ה כמה שנים לאחר מכן, אך ב-1495 גורשו שוב, בעקבות פלישת הצרפתים למלכות נאפולי.
בשנת 1510 נמסר בית-הכנסת לשלטונות ובניינו נעשה לכנסיה.
בשנת 1520 התיישבה קבוצה קטנה של יהודים בעיר, אך גורשה עם גירוש היהודים ממלכות נאפולי בשנת 1541".
הקהילה היהודית בסלאנטו כולה מנתה 26,000 יהודים (היום חיים בכל איטליה 23,000). היהודים בלצ'ה חיו בגטו פתוח (גטו מבחירה) בין ארבעה רחובות באזור עליו דיברתי כאן ושמותיהם היהודים של הרחובות קיימים עד היום. אחד ממקורות הפרנסה של היהודים היה מפעל למוצרי סבון, שעל שמו קרוי אחד מהרחובות.
המוזיאון נמצא ב AUMBERTO I, 9 LECCE במוזיאון ניתן לקבל הסברים באנגלית ובאיטלקית.
עוד על המוזיאון ופעילותו באתר:
קצת על יוזמו ומקימו של המוזיאון: מיכאלאנג'לו מאזוטה הוא איטלקי חביב ומאיר פנים, שרכש לפני למעלה מעשור בית במקום שבו השתרע הרובע היהודי המסופר לעיל. סביבת האדם והיסטוריה הם תחומי עניין שלו, והוא מחזיק במרכז העיר העתיקה משרד תיירות קטן, ממש מול כנסיית סנטה קרוצ'ה לצד המוזיאון היהודי. הוא התוודע לקיומה של הקהילה היהודית המשמעותית באותם ימים, בעת שבמקום בו היום המוזיאון, שכנה מסעדה. הוא החליט "להאיר" על ההיסטוריה היהודית, ולהקים מוזיאון זה במקום המסעדה. נכון שהמוזיאון מהווה גם מקור פרנסה עבורו, אבל בשיחה עם האיש ניתן להבין ולהרגיש בלהיטות שלו, ובאהבת האדם שבו. ההתלהבות שבה הוא מספר (באיטלקית) על הקמת המוזיאון, ועל חיי היהודים בעיר זו, מעוררת עניין רב ותחושה נפלאה של שמירה על פיסת היסטוריה יפה, ללא קשר דתי לאומי.
על מנת לקבל מידע רחב ולהגשים את המטרה, הוא חבר לפרופ. פבריציו ללי,
Prof. Fabrizio Lelli (Hebrew Language and Literature, University of Salento
מרצה לעברית ולספרות עברית באוניברסיטת לצ'ה. פרופ. ללי הוא מנהלו של המוזיאון, ולהם חברו אנשי מקצוע נוספים שהרימו את המפעל המרגש הזה.
אחרי היכרות ראשונית עם מיכאל אנג'לו, נפגשנו שוב, והפעם הראה לנו (לבעלי ולי) חלקים נסתרים של שרידי יהדות לצ'ה. מיכאל אנג'לו הוביל אותנו למרתף ענק, המצוי תחת בניין מרכזי השייך לעירייה, במרתף זה, עוד חדרים גדולים שעל אחד מהמעברים בין החדרים, כתובת בעברית ובנוסף, מקווה טהרה.
לצ'ה Lecce – פני העיר, ניקיון מופתי
מרגש ביותר להבחין ברצון ובנכונות של מיכאל אנג'לו להאיר ולקדם גם את קיומו של מוזיאון אחר בסלנטו, המצוי בנקודה השנייה אותה הזכרתי, הלו היא...
סנטה מריה אל בניו
פאולו פיסאקאנה הקים ב־2009 עם משפחתו את מוזיאון הזיכרון ב סנטה מריה אל בניו
שמוקדש כל כולו להנצחת יהודים עקורי השואה.
העקורים היהודים יושבו על ידי אונר”א בחמש עיירות על רצועת החוף בדרום איטליה: סנטה מריה אל באניו, טריקאזה, סנטה צ'זריה, סנטה קרוצ'ה וסנטה מריה די לאוקה. הם שוכנו על ידי בעלות הברית וסוכנות הפליטים של האו"ם, בווילות קיט מפוארות, ששימשו את תושבי רומא האמידים והולאמו על ידי בעלות הברית כשהאזור נכבש ב־1943. שם החלו העקורים את חייהם החדשים כשהם מנהלים יחסי חברות חמים וקשרי עבודה עם האיטלקים ויחד עם זאת מנהלים חיי קהילה עצמאיים.
המוזיאון נבנה בכספי ממשלת איטליה לזכר אותה תקופה בה היהודים החלו את חייהם החדשים אחרי השואה ולזכר הפעילים המקומיים שסייעו לאוכלוסיית העקורים. בין העדויות והמוצגים ההיסטוריים במוזיאון אפשר לראות שלושה ציורי קיר שהותיר אחריו הצייר הפליט, צבי מילר, אוסף צילומים נדירים שצולמו ע"י אונר"א, סרטונים ומוצגים המתארים את חייהם של העקורים ששהו ב"קיבוצים" אלה בתקופה שבין כמה חודשים ועד למעלה משנתיים בטרם עלו לישראל או בטרם מצאו את מקומם בארץ אחרת.
בקישור זה "מגיהינום לגן עדן" סיפורם של העקורים, וסיפור הקמת המוזיאון.
באיטליה היפה, בהיסטוריה הלא רחוקה, מתגלה סיפור של אחווה בין איטלקים ליהודים, ופנים יפות של שילוב פליטים בקהילה המקומית.
Museo della Memoria e dell'Accoglienza - ערך מפורט על המוזיאון
לסיכום, אלה סיפורים על היסטוריה יהודית מחוץ לישראל בתקופות של למעלה מ 2000 שנה, ויש בהם הוכחה נוספת והמחשה למשמעותם של המושגים:
גלות, גירוש, עקירה, שארית פליטה, מקלט, ו...תקווה.
טיילה וכתבה: ד"ר יוספה איזנברג