בחרנו ביעד הזה לאחר המלצות של חברים והמחירים הזולים, נסענו בזמן ממש לא רגיל מבחינת מזג האוויר והתוצאות בהתאם. הטיול ארך עשרה ימים, שבוע ראשון באזור של הרי רילה, סופ”ש בסופיה, ותחילת השבוע שלאחר מכן בהרי פירין.
יום 1 – 10 באפריל 2016.
שלושתינו (בני 19) הגענו לשדה התעופה בן גוריון בשעה 5:00 לפנות בוקר, לטיסה של 7:00. יצאנו בזמן ונחתנו כעבור שעתיים וחצי בסופיה, בולגריה. החלפנו מעט כסף בשדה, מכיוון שיקר (עדיך להחליף בעיר). לקחנו את המטרו (רכבת תחתית) לתחנה המרכזית של סופיה (נסיעה עולה לבה אחת). בדרך עוברים דרך תחנת סרדיקה שם צריך להחליף רכבת. בתחנה המרכזית החלפנו עוד כסף ויצאנו במונית עם נהג נחמד מאוד לכיוון סומאקוב (כדי להגיע ליעד: להרי רילה). סיכמנו עם הנהג תשלום של 80 לבה, למרות שהוא בהתחלה ביקש 100. לאחר כשעה וחצי, הגענו לעיירה סומאקוב, עיירה קטנה וציורית. עשינו שם קניות באחד הסופרים הגדולים (Billa), קנינו מפה להרי רילה (חשוב מאוד לקנות מפות, הם אינם יקרים, ונוחים מאוד לשימוש). לקחנו מונית לתחילת המסלול (קומפלקס מאליוביטצה) שעלה 25 לבה. התחלנו ללכת לכיוון סדמטה אזרה במסלול האדום, בדרך עברנו ליד בקתת ואדא. בשלב מסויים לקחנו ימינה למסלול הכחול. המשכנו לטפס ולעלות במעלה ההר, החל לרדת גשם שהתחזק אט אט, אך המשכנו והמשכנו, לאט לאט נראה יותר שלג בצידי הדרך, עד שמצאנו את עצמנו הולכים ממש בתוך השלג. התחיל לרדת מבול, שמענו המון רעמים וראינו ברקים, לא הצלחנו לראות את הסימונים של המסלול והתחיל להחשיך, החלטנו שהכי כדאי לחזור לבקתת ואדא. ירדנו במהירות תוך כדי שאנו מתרטבים עד לשד עצמותינו. הגענו לבקתה ממש כשהחשיך, קרים ועייפים. התחממנו הכנו ארוחת ערב. ניסינו לדבר עם בעל הבית הנחמד, אך הוא לא דיבר מילה באנגלית.
יום 2 – 11 באפריל.
קמנו ב-7, התארגנו ואכלנו. שילמנו לבעל הבקתה (בקתה נקראת חיז'ה), 10 לבה לאדם, ויצאנו לדרך. ניסינו שוב פעם לנסות להגיע לאותו מקום (סדמטה אזרה) אך מהצד השני של ההר. התחלנו במסלול האדום, לא פנינו כמו היום לפני, אלא המשכנו לכיוון בקתת לובנה ושם החלפנו למסלול הירוק. היה מאוד קר ונראה המון שלג בצידי הדרך, היה קר, אך כשהולכים זה פחות נורא. כשהגענו לבקתת לובנה עצרנו מעט להתחמם ולהתייעץ עם המקומיים. בעל הבית בבקתה אמר לנו שאין שום סיבה של נצליח לעלות למעלה. הודנו לו והמשכנו לעלות. עלינו בתוך אזור מיוער במשך זמן מה עד שעברנו את קו העצים, מצאנו את עצמנו הולכים בשלג עמוק, התקשנו מאוד לראות את הסימונים ועקב כך איבדנו את הדרך מספר פעמים. התחיל לרדת שלג ונשבה רוח חזקה. המשכנו ללכת כשלוש שעות עד שהבנו שאין שום אפשרות להגיע רגלית. מבואסים, החלטנו לחזור (שוב) לבקתת לובנה. ירדנו את כל מה שטיפסנו באותו היום, הגענו ללובנה התחמנו, אכלנו ויבשנו את הבגדים הרטובים.
יום 3 – 12 באפריל.
כתוצאה מהמזג האוויר הקשה, החלטנו להגיע ביום למחרת למנזר רילה (שאליו רצינו להגיע ברגל, אך כתוצאה ממזג האוויר לא הצלחנו). בבוקר, לאחר שאכלנו, בעל הבית הכווין אותנו לדרך ג'יפים קצרה (הליכה של כחצי שעה) שמתחברת עם הכביש שעולה מצידו הדרומי של ההר. הוא אמר לחבר שלו שיפגוש אותנו שם ותמורת 20 לבה, יקח אותנו לעיירה ספרבה בניה, ומשם נוכל להגיע למנזר. שילמנו לבעל הבית 12 לבה לאדם על הלינה, ויצאנו לדרך. ההליכה היתה קלילה והנסיעה יפיפיה. בעיירה ספרבה בניה אין יותר מידי מה לעשות, הגייזר הגדול והמפורסם הפסיק לפעול לפני שבועות אחדים, ואף אחד לא יודע למה. בעיירה יש בריכות שהמים מגיעים אליהם ממעינות חמים, שילמנו 7 לבה לאדם ונכנסו, ישבנו שם כמה שעות, השתחררנו ויצאנו לכביש הראשי כדי להתקדם לכיוון המנזר. לקחנו אוטובוס לדופניצה (ניתן לקחת את האוטובוס הזה שמגיע מידי שעה מהשדרה הראשית בספרבה בניה) הנסיעה ארכה כ- 45 דק', ירדנו בתחנה המרכזית של דופניצה, גילינו שלהיום האוטובוסים (או יותר נכון מינובוסים) למנזר רילה, נגמרו. לקחנו בלית ברירה מונית לשם תמורת 50 לבה לשלושתינו. החלטנו לא להתעקב במנזר אלא להוריד קודם את הדברים במלון. יצאנו ממתחם המנזר ונכנסו למלון, (65 לבה לשלושתינו),הורדנו את הדברים ויצאנו למנזר,
הסתובבנו בו קצת: מבנה מרהיב עם יצירות מדהימות על כל הקירות. הסתובבנו קצת באיזור, אך שם אין יותר מידי מה לעשות, חזרנו למלון, אכלנו והלכנו לישון.
יום 4 – 13 באפריל.
קמנו מוקדם, קפה, ויצאנו לכיוון הבקתה קירילובה פוליאנה (מסלול צהוב). הליכה של כ-6 ק"מ חלקו על הכביש וחלקו בתוך היער, כל המסלול מקביל כמעט לנהר. הגענו לאחר כשעה וחצי, אכלנו ארוחת בוקר והחלטנו להמשיך לעלות לאגם שנמצא במעלה ההר (מסלול ירוק). הגענו לאחר כשעה וחצי, אגם יפיפיה ומומלץ.
ההר מימינו מכוסה שלג, וההר משמאלו פורח, ואפילו מעט צהוב. נכנסו לאגם למרות שהוא היה חצי קפוא. החלטנו להמשיך לכיוון בקתה שנראתה בהמשך במפה (קובילינו בראנישטה) המשכנו ללכת כשעתיים, הפעם בשלג עמוק במקביל לנהר, ההליכה הייתה קשה והתקשנו לראות את הסימונים. הגענו לקצה של הרכס, וחוץ מבקתה קטנה, שנראיתה כמו מחסן, לא נראה שום דבר ולא מצאנו שום סימון. התלבטנו מה לעשות, עד שאחד מאיתנו נכנס אל תוך הבקתה הקטנה. מסתבר שזו היה בקתה בשירות עצמי. היה שם מיטות, סדינים, אח ועצים. מסביב אך ורק שלג. החלטנו להשאר ולעשות שם את הלילה. הדלקנו את האח, התחממנו, בישלנו, והלכנו לישון. חוויה מדהימה ומפחידה, מומלץ מאוד.
יום 5 – 14 באפריל.
קמנו לגל קור פתאומי בשעה 6:00, שמענו גשם חזק בחוץ, חזרנו לישון, קמנו כעבור שעתיים, הדלקנו את האח שוב (האח לא היה דלוק בלילה מכיוון שהארובה לא הייתה מחוברת כראוי ודלף עשן לחדר), קפה, ארוחת בוקר, ויצאנו חזרה לכיוון המנזר. מזג האוויר היה נעים, הירידה הייתה קשה בגלל שהשלג היה יותר קרחי ומחליק בגלל הגשם בלילה. הגענו חזרה לבקתת קירילובה פוליאנה לאחר שהחל לרדת גשם כשהגענו לאגם. הגשם הפסיק ואכלנו בבקתה, לאחר מכן המשכנו חזרה למנזר, נכנסו למוזיאון שהיה פתוח הפעם, ישבנו במסעדה עד חמש ולקחנו מיניבוס לדופניצה (עיירה גדולה יותר, שמשם הגענו). הנסיעה ארכה כשעה ורבע, ירדנו בתחנה המרכזית בדופניצה וחיפשנו מקום לישון, מצאנו מלון במרכז העיר (65 לבה לשלושתינו). הסתובבנו מעט בעיר, לא היה יותר מידי אנשים, עשינו קניות, אכלנו והלכנו לישון.
יום 6 – 15 באפריל.
קמנו, הלכנו לתחנה המרכזית של דופניצה (15 דק' הליכה), ולקחנו אוטובוס לכיוון סופיה. הנסיעה ארכה כשעתיים, ירדנו איפשהו באמצע העיר (כי מיהרנו) ולקחנו מונית (חמש לבה) לדירה ששכרנו (AirBnB) באזור של הבית חב"ד. התמקמנו בדירה, ונסענו לסופיה רינג מאל (Sophia ring mall) שם יש קארטינג מגניב, עשינו קניות וחזרנו לדירה. התארגנו לשבת, והלכנו לארוחת שישי בבית חב"ד.
יום 7 – 16 באפריל.
שבת עברה בנעימים בבית חב"ד. פגשנו זוג ישראלים, שהחליטו לשכור רכב, ויחד נצא למסלול באזור הרי פירין.
יום 8 – 17 באפריל.
בבוקר עברנו בבית כנסת הגדול של סופיה (שהיה סגור בשבת) שעלה 2 לבה כניסה לאדם, מבנה מרהיב, אך אין שם יותר מידי מה לעשות.
הזוג קצת התעקב מפני שהיה יום ראשון וחנויות ההשכרה נפתחו רק מאוחר. ארוחת בוקר אכלנו במסעדה הכשרה במרכז העיר, (קרוב לבית הכנסת), המסעדה, טעימה מאוד, זולה ובעל המסעדה מפנק- מומלץ בחום. יצאנו ברכב השכור לכיוון בנסקו, כדי לטייל בהרי פירין. הנסיעה ארכה כשעתיים עם עצירה בסופר ענק (Metro) לקניות. הגענו באזור 14.30 לבנסקו, עונת הסקי בדיוק נגמרה, והיה ממש ריק, קנינו מפה והתחלנו לנסוע במעלה ההר, עד שהגענו לנקודה בה הכביש מקביל למסלול (את הקיצור הזה עשינו עקב השעה המאוחרת). נפרדנו מהזוג, והתחלנו לעלות את ההר, עליה נעימה במקביל לנהר היורד את ההר. עלינו במשך כשעתיים וחצי, עד שהגענו לבקתת ונדריטסה, מקום גדול אך אותנטי עם הרבה מקומות לינה, הנחנו את הדברים, שוחחנו עם בעל הבית שדיבר מעט אנגלית, וישבנו לנוח. לאחר כשעתיים, לאחר שכבר החשיך, זוג הישראלים שהחנו את רכבם במורד ההר, נכנסו. ישבנו יחד לאכול, והלכנו לישון.
יום 9 – 18 באפריל.
קמנו כולנו, יחסית מוקדם, אכלנו, שילמנו לבעל הבית 10 לבה לאדם, ויצאנו לכיוון אגם שהומלץ לנו ע"י בעל הבית (את המסלול המקורי לא היה ניתן לעשות בגלל השלג, ובעל הבקתה אישר שלא נצליח). יצאנו מהבקתה, המשכנו עם המסלול מהיום הקודם ולאחר כמאה מטר פנינו ימינה למסלול הירוק שעולה בתוך היער, עלייה יחסית תלולה שארכה כ- 40 דק'. בדרך, הרכס מתגלה אט אט, יחד עם נופים מרהיבים. לאחר שעברנו את קו העצים, הלכנו כחצי שעה בתוך שלג, עד שהגענו לאגם, רובו קפוא, אך מסביבו הרים מושלגים יפיפיים. עצרנו שם לאכול, הזוג הגיעו כ- 40 דק' אחרינו, אכלנו איתם והתגלשנו בשלג. החלטנו לעלות לפסגה שנראיתה מרחוק, החבאנו את התיקים מתחת לאחד העצים, ועלינו עם ציוד מינימאלי. מסתבר שהפסגה הייתה חלק מהמסלול המקורי (שממשיך לבקתת ויחרן, אך חששנו שנתקע כמו בשבוע הקודם), לאחר כשעה של הליכה/טיפוס מהיר מאוד, הגענו לפסגה, נוף של 360 מעלות של כל הרכסים מסביב (זו הנקודה הגבוהה באזור, 2600 מטר), מרחוק רואים גם את הרכס של הרי רילה.
ישבנו מעט בפסגה, וירדנו חזרה לכיוון התיקים. הירידה הייתה קשה בגלל שהיה תלול מאוד ומושלג, אפשר לומר שהתגלגלנו בשלג עד שהגענו חזרה לתיקים. החלפנו בגדים שהיו רטובים לגמרי, והתחלנו לחזור לכיוון הבקתה. לאחר כשעה הגענו לבקתה שממנה התחלנו (הירידה הרבה יותר מהירה), לא רצינו לישון שם שוב, והתלבטנו האם לישון בבנסקו (הריקה) או ליסוע עם הרכב לבקתת ויחרן (אליו רצינו להגיע רגלית) החלטנו שבגלל שבבנסקו ריק, עדיף ללכת לבקתה. ירדנו את ההר עד לרכב במסלול של היום הקודם (כשעה וחצי הליכה). את השעה האחרונה עשינו בחושך, שכבר נהיה מאוחר. הגענו לרכב, ונסענו במעלה ההר על הכביש לבקתה, הדרך הייתה חשוכה ומפותלת, שארכה בגלל התנאים- 40 דק'. בבקתה היה שומר/בעל בית שלא שמח לקבל אותנו בשעה המאוחרת, אך הכניס אותנו בכל אופן. היינו צריכים לשלם לו מראש 12 לבה לאדם. הבקתה הזאת, בשונה מהמקומות שהיינו עד כה, יותר מסודרת ורשמית. בישלנו, אכלנו והלכנו לישון.
יום 10 – 19 באפריל.
קמנו יחסית מאוחר, התארגנו, אכלנו ארוחת בוקר ונסענו חזרה לבנסקו, נסיעה ארוכה, אך יפה. הגענו לבנסקו באזור 12:00, והלכנו לתחנה המרכזית, בכדי לחזור לסופיה. נפרדנו מהזוג שאיתם טיילנו, ועלינו על אוטובוס לכיוון עיר הבירה, (יש בערך 10 אוטובוסים ביום, חלקם רשמיים חלקם פרטיים, וכולם יוצאים מהתחנה המרכזית בבנסקו). הנסיעה הייתה ארוכה (4 שעות), אך בסופו של דבר הגענו לתחנה המרכזית בסופיה. משם הלכנו ברגל לכיוון המסעדה הכשרה ומרכז העיר, הסתובבנו קצת בחנויות, ואכלנו ארוחה גדולה, טעימה וזולה במסעדה הכשרה, משם נסענו לשדה התעופה, וחזרנו לארץ.
בולגריה היא מדינה מהממת, לא מפותחת יותר מידי, אך גם לא נמצאת בתת תנאים הגישה למקומות שונים בתחבורה ציבורית קלה למדי, ואפשר לבדוק את הרוב באינטרנט. רוב האנשים שנפגשנו איתם (במיוחד בהרים) היו נחמדים וחברותיים מאוד. התקופה שאנו נסענו, היא סוף החורף, יש הרבה שלג ומזג האוויר בהרים הוא בלתי צפוי ולכן מאוד קשה לתכנן מראש, החוויה הייתה מדהימה מלאה בהרפתקאות ושינויי תוכניות.
באחד הימים דיברנו עם אחד ממדריכי הטיולים בהרים והוא הסביר שהתקופה הטובה ביותר להגיע היא בספטמבר. הוא אמר שהנוף מדהים, ויחסית ריק. אנו נהנו מהתאגר ומהסגנון השונה, מקווים שתהנו גם.
שלכם,
רפי, יובל ואבישי.
