רילה, פלובדיב, סופיה - חלק א (חמישה ימים ברילה)

הקדמה

אחד הדברים המעניינים שאפשר לעשות בבולגריה הוא להרשם לסמינר פולקלור וללמוד ריקוד בולגרי , שירה או נגינה. מכיוון שריקוד הוא תחום שאני מתעסק בו כבר עשיתי זאת מספר פעמים והתכוונתי לעשות זאת גם הקיץ.

אלא שיום אחד קלטתי שאני כבר בן 58 ולמרות כל הטיולים שלי בבולגריה מעולם לא עליתי על פסגת מוסאלה , הפסגה הכי גבוהה בבלקן . אז הוספתי לעצמי חמישה ימים לחקור את אזור רילה ובין השאר לעלות על פסגת מוסאלה .

לצערי בסופו של דבר יצאתי עם בעיה רפואית בכף הרגל , אבל למה לתת לזוטות כאלו להפריע, נמצא פתרונות . מכיוון שהביקור השישי שלי בבולגריה נמשך שבועיים והיו בו חלקים שונים מאוד זה מזה חילקתי אותו לשלושה חלקים:

חלק א - חמישה ימים בסמוקוב,

חלק ב' - שבוע בפלובדיב במקביל לסמינר הפולקלור (בעיקר עדכונים לפוסט אחר שכתבתי וכמה מקומות חדשים )

חלק ג' - יומיים בסופיה

➖️➖️➖️➖️➖️➖️➖️➖️➖️➖️➖️➖️➖️➖️

יום ראשון - אתרי סמוקוב

השתכנתי בסמוקוב , עיירה פשוטה ולא יומרנית שבכל מקרה רציתי לבקר בה בגלל הקשר שלה לקהילה היהודית הבולגרית ולאמנות "התחיה הבולגרית " שלמעשה נולדה בה במאה ה19 .

רוב התיירים שמגיעים לאזור מעדיפים להשתכן בבורבץ שבקיץ הופכת ממרכז סקי למרכז שוקק לתיירים המבקשים לטייל באזור.

בורבץ היא למעשה עיר מלונות , היא חיה , היא תוססת והיא בהחלט האופציה המועדפת על תיירים. כל כולה מיועדת לספק לתייר המזדמן את צרכיו. יחד עם זאת זו לא עיירה בולגרית אמיתית אלא מרכז סקי ולי בתור מי שאוהב לחוות אווירה אותנטית מקומית , לקנות מצרכים בסופרמרקט , לאכול במסעדות שבהן אוכלים המקומיים, לקנות באניצה בדוכן שבו עושים זאת כבר שנים ולשתות קפה בבית קפה אמיתי שמשרת בולגרים סמוקוב התאימה יותר. חשוב גם לדעת שבדרך כלל סמוקוב גם זולה יותר מבורבץ מבחינת לינה ואוכל, בעיקר מחוץ לעונת הסקי. אז היא די מנומנמת ומחירי הלינה בה צונחים.

מצאתי לי מקום לינה די פשוט " niko hotel" . המקום היה ריק לגמרי ובעל המקום פתח לי את קומה ארבע ואמר לי לבחור איזה חדר שאני רוצה. היו חדרים ברמות שונות , חלקם עם ההסדר המוזר הזה של שירותים ומקלחת באותו מרחב . בכל מקרה בחרתי סוויטה עם אמבטיה . היו לרשותי 4 מיטות, מרפסת וחדר אמבטיה. למרות פשטותו של המקום הוא היה מאוד נקי והיה מקרר בחדר. קומקום חשמלי לא היה אבל פשוט נכנסתי לחדר אחר ולקחתי משם . תשכחו מקפה ותה וחדרנית שמנקה את החדר. בכל שהותי שם כמעט ולא ראיתי מישהו מהצוות אם כי הניחו בקבוקי מים במסדרון לטובת האורחים ( כן בשלב מסוים הגיעו עוד כמה אורחים , כמה צעירים לפסטיבל המוזיקה שהתקיים בעיר ).

דווקא לרוב המבקשים ללון בעיר הייתי ממליץ על מלון grand hotel הכולל גם בריכה או מלונות ביתיים בסביבתו כמו למשל nicole hotel ואחרים (תבדקו בגוגל איזה אתר מציע את המחיר הכי טוב למלון )

אל המלון הגעתי עייף היות ואני טס עם בולגריה אייר והטיסות שלהם מתנהלות לפנות בוקר מה שמחייב למעשה לילה של התעסקות בטיסה. אבל מצד שני מרוויחים את כל היום אם מצליחים לשרוד בלי ללכת לישון . אני נחתי קצת והלכתי לבקר לסייר בעיר

ראשית בדקתי איפה הבאניצה הטובה ביותר בעיר והקפה במשובח ביותר ואלו שני המקומות הנבחרים שלי אליהם חזרתי מדי יום בבוקר

הקפה : bez zahar - בית קפה חביב שמכוון גם לקהל הנמנע מסוכר ולקהל טבעוני. חוץ מאפשרויות הקפה השונות עם חלב רגיל וצמחי יש במקום גם גם עוגיות ללא סוכר, כריכים ועוגות .

הבאניצה : Баничарница Ина שבה קניתי כל בוקר באניצה חמה ואיירן ב2 יורו ולפעמים הוספתי עוד מאפים ממולאים בדלעת מתוקה או לחמניות רכות ומשובחות עם גבינה מלמעלה . לפעמים משתרך תור בכניסה למקום , אבל אל דאגה, השירות כל כך מהיר שהתור נעלם במהירות.

שני המקומות ליד השוק החביב של העיירה המלא בפירות וירקות משובחים וליד התחנה המרכזית

לעיר מדרחוב רחב כבכל עיירה בולגרית שמכבדת את עצמה וגם מרכז מידע לתיירים במידה ותזדקקו למידע על תחבורה, אתרים בסביבה , שעות פתיחה וכ"ו.

מרכז המידע נמצא ברחוב מקדוניה 34 (Macedonia St).שעות פעילות: שני עד שישי בין השעות 08:30-12:00 ו-13:00-17:30 (סגור בסופי שבוע). טלפון: +359 72 260 019 [1]

ועכשיו לאתרי העיר

פירוש השם "סאמוקוב" (סאמו) = עצמו / באופן עצמאי. (קוב / קובא) = להכות / לחשל (ברזל) קשור באופן ישיר למתקני ה"סאמוקובים" - פטישי ענק מכאניים לחישול ברזל שהונעו באמצעות אנרגיית המים של נהר האיסקר והוא ניתן לה עוד בימי הביינים. סמוקוב שימשה כמרכז כריית ברזל מרכזי בבלקן עוד מתקופות קדומות מאוד ואת סיפור כריית הברזל ניתן לפגוש במוזיאון ההיסטורי המקומי

אבל אני ראשית כל שמתי את פעמיי למקום בו ביקרתי בביקורי הראשון ב1997 , מקום בו נתקלתי אז במקרה בדרך למליוביצה וממנו למדתי שבעבר הייתה קהילה יהודית עשירה ומשגשגת בסמוקוב . המקום נקרא Сарафската къща - "בית הסרפים/סרפסקא ( בית החלפנים)

מדובר בביתה של משפחת אריה שבתחילת המאה ה20 כונו " הרוטשילדים של המזרח" היות והיו מהמשפחות היהודיות העשירות ביותר באזור מזרח אירופה והבלקן .

לא היה ברור מהפרסומים השונים אם המקום פתוח או לא אבל הוא היה פתוח . על השער יש מספר טלפון על פתק, כך שאם במקרה סגור בגלל מיעוט מבקרים ניתן להתקשר ולבקש שיפתחו. מזרח אירופה בכל זאת על החיוב והשלילה , על הערבוב התמידי בין התחדשות מערבית לאוירה מיושנת ולטכנולוגיות של פעם.

בכל מקרה הנה תמצית המידע שעל הפתק הרי הוא לפניכם : שעות פעילות: שלישי - שבת ( ראשון שני סגור) מ-09:00 עד 13:00, מ-13:30 עד 17:30 . ליצירת קשר: 0897989738

הבית מאוד יפה, בנוי בסגנון התחיה הבולגרי עם טויסט מקומי. לטעמי בתי העשירים בפלובדיב עולים עליו ביופים אבל הסיפור של המקום , הייחודיות שלו במקום מרוחק מהערים הגדולות והסממנים היהודיים הפזורים בו שווים את הביקור, במיוחד אם ממילא נמצאים באזור.

לבית תקרת עץ מיוחדת כפי שהיה נהוג בבתי העשירים במאה ה19 בבולגריה , ריהוט עשיר ועל שולחנות המתכת טבוע מגן דויד . הביקור הוא לא מאוד ארוך ואין כמעט מידע במקום . מנהלת המקום הביאה לי בחרדת קודש תיקיה ישנה ובה צילום של כתבת עיתון נושנה בעברית שנעשתה על בית אריה ( אותה כתבה שקיבלתי בשנת 1997) שזה המידע היחיד שיש במקום . אפשר לקבל ממנה הדרכה אבל בשפה הבולגרית כי היא לא דוברת אנגלית . אז ריכזתי את המידע העיקרי שכדאי לשים לב אליו וכללתי אתר בשביל מידע נוסף .

1. הסלון המרכזי והתקרה המגולפת: האולם המרכזי בקומה השנייה מתאפיין בתקרת עץ עשירה ומורכבת בעבודת גילוף יפהפייה (רוזטה מרכזית מעץ). בנוסף יש פריטי נגרות אומנותיים המשלבים מגוון אלמנטים מאסכולת אמנות העץ של סמוקוב (Samokov Woodcarving School).

   ציורי קיר (פרסקאות) ועיטורים: קירות החדרים מעוטרים בציורי קיר מקוריים בסגנון בארוק-עות'מאני/בלקני. ציורים של מדליונים, נישות מעוטרות , וציורי נוף זעירים המציגים ערים אירופאיות ואיסטנבול.

   ריהוט ותצוגת אורח חיים : לאורך הקירות כמקובל בבלקן ספות ישיבה נמוכות (מינדרים): מרופדות בבדים יקרים וארוגים בטכניקה מסורתית.

   תנורי כף/חמר מובנים: תנורי חימום עשויים אריחים משוקעים בקירות החדרים, ששימשו לחימום הבית בחורפי ההרים המושלגים.

   שטיחים ואריגים: שטיחים מזרחיים ואריגים מקומיים איכותיים מעוטרים בחוטי זהב וכסף.

2. חדרי המגורים והאורחים:

   חלוקה לחדרי קבלת פנים רשמיים לצד חדרי משפחה פרטיים. בחדרים תצוגת חפצים אישיים, כלים מכסף, כלי קפה ונרגילות מתקופת הזוהר של המשפחה.

3. המרפסת המקורה : חלל עץ מוגבה המשקיף אל החצר הפנימית והגינה, אשר שימש כמתחם שהייה מרכזי בימי הקיץ.

   קצת היסטוריה

   שורשי המשפחה מגיעים ממגורשי ספרד (משפחת ארדיטי). במחצית השנייה של המאה ה-18 אחרי נדודים מוינה דרך ערים בבולגריה הגיעה המשפחה לסמוקוב, שהייתה אז מרכז מסחרי, תעשייתי ומנהלי חשוב באימפריה העות'מאנית (בזכות מכרות הברזל, תעשיית המתכת וטקסטיל השטיחים באזור).

   אבי המשפחה בסמוקוב, אברהם אריה, יחד עם בניו , הקים בעיר רשת מסחר וחלפנות כספים (סרפות). תוך זמן קצר הפכו בני המשפחה לבנקאים ולחלפנים הראשיים של האזור כולו. תמיכתם במאבק לעצמאות בולגריה בנות ה60-70 של המאה ה19 הקנה להם מקום של כבוד בהיסטוריה הבולגרית .

אתר מרכזי למידע על משפחת אריה : http://www.thebulgarianjews.org.il/?CategoryID=677&ArticleID=2024

ליד בית משפחת אריה עומד בית כנסת חרב שגם במצבו הנוכחי מעיד על כך שהיה בעבר יפה במיוחד. את בית הכנסת בנתה מכספה כמובן משפחת אריה והוא נחנך ב1860. מנהלת המקום סיפרה לי שכבר שנים יש תכנית לשקמו בעזרת עמותת "שלום " שאחראית על נכסים יהודיים בבולגריה כמו שזה נעשה לגבי בית הכנסת בוידין אך בנתיים זה לא קרה.

המוזיאון ההיסטורי המקומי וגלריית האיקונות

לאחר הביקור בבית הסרפים קפצתי לביקור במוזיאון ההיסטורי המקומי. בכל מוזיאון בבולגריה יש כמה דברים מעניינים לראות וגם כאן יש, אך למרות הכל עדיין מדובר בתערוכה היסטורית צנועה יחסית אם כי מאורגנת יפה. עם התשלום עבור הכניסה ( יורו בודדים ) מקבלים כרטיס ובו קוד qr המוביל למדריך אודיו שמספר את סיפורה של סמוקוב אך רק בבולגרית.

היא שימשה כמרכז לייצור ברזל במשך אלפי שנים מאז התקופה התראקית הקדומה ולכן על אף שהמוזיאון אינו גדול יש בו ממצאים ארכואולגים יפים מהמאות ה6-8 לפנה"ס ומאוחר יותר. כלי חרס עתיקים מרהיבים למשל.

אולם המטרה העיקרית שלי בהגעה למוזאון ולסמוקוב בכלל הייתה ללמוד על "אסכולת סמוקוב" שחוללה מהפכה אמנותית ותודעתית בבולגריה ובעיקר לצפות ביצירות של המאסטר הבלתי מעורער של האסכולה זכארי זוגרף שלו הקדשתי הפעם את הטיול שלי כולו.

תערוכת הקבע של האיקונות נמצאת בקומה השניה של המוזיאון ובהן רבות מתקופת התחייה הבולגרית בסגנון המכונה "הרנסנס הבולגרי". הכוונה היא לסגנון ייחודי באדריכלות, אמנות וספרות שהתפתח במאה ה19 ואין לו אח ורע במקומות אחרים . סגנון שחיזק את הזהות הבולגרית ולבסוף הביא לתנועה ששאפה לבולגריה עצמאית ומרדה בטורקים .

מבין כל ציירי התחייה הבולגרית הידוע מכולם במחצית הראשונה של המאה ה19 הוא זכארי זוגרף שיצר למעשה צורה חדשה של של ציור איקונות. ציורי האיקונות שלו המזכירים מעט קומיקס מלאים חיוניות ותנועה שלא היו מקובלות עד אז,באמנות הדתית. הסגנון התפתח בידי ציירים מוכשרים אחרים לאסכולה שלמה. הוא צייר בעיקר על קירות כנסיות ומנזרים כגון רילה ובצ'קובו , יצר תמונות דתיות ( איקונות ) אך פה ושם יצר גם דיוקנאות חילוניים.

הידוע מבין הדיוקנאות החילונים הוא זה שיצר לכריסיטאנה שהייתה נשואה לאחיו ( גיסתו) שעד היום רבים משוכנעים שהייתה ביניהם משיכה רומנטית אפלטונית בעקבות רומן שנכתב בשנות ה50 . ייתכן שזו רק אגדה אבל כשנדבקה במחלת הטיפוס רק זכארי הפר את האיסור לבקר אצלה למרות שלא היה נשוי לה וטיפל בה במסירות בימיה האחרונים עד שהוא עצמו נדבק ממנה במחלה ומת זמן קצר אחריה והוא רק בן 43. יש הטוענים שהוא נדבק ממנה היות ולא שלט בעצמו ועל ערש דווי נישק אותה על שפתיה. קרוב לוודאי שמדובר באגדה משום שמחלת הטיפוס מועברת על ידי כינים ולא נשיקות אבל חוקרים רבים ורציניים משוכנעים שרק צייר שבאמת הרגיש רגשות אהבה יכל לצייר דיוקן כל כך מלא ברוך של כריסיטיאנה . לא במקרה בחר המוזיאון לשים את מצבותיהם זו לצד זו ולהתעלם משאר המצבות שוודאי עמדו בחלקה המשפחתית ( הסיפור המורחב נמצא בחלק ג' על הביקור בסופיה)

המקום הבא אחרי מנוחה במלון היה הכנסייה המטרופוליטנית (עליית הבתולה הקדושה) היפיפייה . היא נחנכה בשנת 1793 והורחבה למבנה מרווח בעל שלושה אולמות (ספינות) בין השנים 1805 ל-1830.

הארכיטקטורה שלה מרהיבה : היא מתאפיינת בקירות אבן מסיביים (השקועים בחלקם באדמה בשל הגבלות חוקיות בתקופה העות'מאנית) ובאיקונוסטאזיס עץ המגולף במומחיות שהקנה לכנסיה הזו פרסום עולמי. הכנסיה כוללת איקונות יקרות ערך שצוירו על ידי אמנים מובילים מאסכולת סמוקוב, ובהם כריסטו דימיטרוב וזכארי זוגרף.

לא הרחק מהכנסיה נמצא מנזר הנשים פוקרוב בוגורודיצ'ן בבולגרית: Девически манастир Покров Богородичен" . גם הוא ראוי לביקור קצר המאפשר להתרשם ממנזר דמוי כפר קטן שבחזית הכנסיה המרכזית שלו מזרקת מים והוא עוטה אווירת שלווה.

הוא הוקם ב1772 וגם הוא עוטר ביצירותיהם של זכארי זוגרף , חבריו וממשיכיו מאסכולת סמוקוב. במיוחד מפורסמת איקונת מריה הקדושה המכונפת.

למי שמעוניין לקרוא יותר על המקום והאיקונות שבו הנה כתבה

עוד מקום ראוי לציון הוא המסגד המקומי שעומד סגור רוב הזמן. ייחודו בכך שגם הוא בנוי ומצויר בחלקו בסגנון התחייה הלאומי . לא נכנסתי אליו למרות שהיה על דלתו פתק ליצירת קשר עם אחראי שעשוי היה לפתוח למעני את המקום. הפעם ויתרתי !

אלו היו פחות או יותר האתרים בהם ביקרתי באותו יום חוץ משוטטות בעיירה שפה ושם מאזכרת גם ברחובותיה את עברה כהולדת התחייה הלאומית כמו למשל בברזיית מי השתייה הזו שליד התחנה המרכזית

בסוף היום ערכתי קניות במתחם הסופרמרקטים המרשים יחסית לגודלה של העיירה . אני אוהב את רשת billa ( מיקום ) שיש בו מבחר נאה של מוצרים , אוכל מוכן למי שמעוניין ומבצעים רבים אבל יש עוד סופרמרקטים לידו

יום שני - בלצ'ין ( מאלי סטרי גרד , ספא וחסידות)

מטרת היום הייתה כפולה. לבקר במצודה המשוחזרת מאלי סטרי גרד ולא פחות חשוב , להכין את עצמי לטיפוס אל פיסגת מוסאלה ביום למחרת בספא ראוי ובבלצ'ין יש שני מתחמי ספא, אחד עממי ואחד שנחשב יוקרתי ועולה יותר מכפליים .

סמוקוב היא צומת דרכים באזור רילה וממנה יוצאים אוטובוסים לכל הסביבה שזו הייתה עוד סיבה שבחרתי להשתכן דווקא בה.

מערכת התחבורה הציבורית בבולגריה נמצאת ברובה שנות אור מתחבורה מערבית מודרנית. היא מיושנת למדי : ועדיין משלמים בה לנהג כדי לקנות כרטיס , לוחות הזמנים אינם ברורים עד הסוף ואף כי ניתן להבין מתי הם יוצאים ליעד מסוים בזכות שלטים בתחנה כדאי לשאול על זמני אוטובוסים סמוך לשעה בה מתכננים לחזור . יש את המידע גם באתרים עירוניים אבל לא פשוט למצוא אותו. כללתי כאן את לוח הזמנים של האטובוסים מסמוקוב מתורגם חלקית

נוסיף גם שגם מצוין אוטובוס לפלובדיב בבוקר ב8:10 וב16:00 ויש אוטובוסים סדירים לסופיה. יש מודיעין בתחנה שניתן להעזר בו . רוב התחבורה מהמקום היא במיניבוסים.

אז יצאתי במיניבוס של 8:30 לנסיעה לא ארוכה לבלצ'ין וביקשתי מהנהג שיביא אותי למצודת מאלי סטרי גרד. כרגיל בבולגריה כל החבורה האינטימית של נוסעי המיניבוס התנדבה להשגיח עלי שלא ארד בתחנה שגויה אלא בתחנה הכי קרובה למבצר.

מאלי צארי גרד והמוזיאון האתנוגרפי

על פי המידע המפורסם המקום נפתח ב9:00 וזו אכן השעה בה הגעתי אלא שהמקום מפורסם גם בזכות מעלית ההרים שבה רציתי לעלות לגבעת האתר. מפעיל המעלית עדיין לא הגיעה ולפי תלונות של מבקרים בביקורות הבנתי שזה מנהגו , להגיע רק כשהוא בטוח שיש מספיק תיירים . הקופאית הציעה לי לעלות ברגל 20 דקות בשביל מסומן וכך לחסוך ( שימו לב ) 2.67 יורו! (כ10 שקלים) אבל אני התעקשתי לחזור כשהמעלית תפעל ובנתיים שוטטתי קצת מעל הכפר. מצאתי עוד שביל קצר למדי שמוביל למצודה דרך יער אבל עובד במקום הסביר לי שמדובר בשביל לא מספיק בטיחותי

מחיר הכניסה לאתר כולל גם כניסה למוזיאון האתנוגרפי אליו הגעתי אחרי המצודה. מוזיאון קטן אבל מעוצב בצורה נהדרת ומשקף יפה חיי משפחה בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20 .

מחיר הכניסה כולל המעלית היה מוזר 7.67 יורו וזה בגלל שהוא היה תרגום ישיר של מחירי הכרטיס בלבה ( 15 לבה) לפני שבולגריה עברה סופית למטבע היורו

לבסוף הגיע המפעיל ב9:45 ועליתי למצודה במעלית

המצודה משוחזרת עד פרטיה הקטנים. על פי קווי המתאר שנמצאים תמיד בקירות המבנים המשוחזרים המקום היה חרב למדי והשיחזור נסמך כנראה על פי תיאורים עתיקים . שיחזור מסיבי כזה מקובל בבולגריה אך מעורר התנגדות בקרב קהילת הארכואולגים העולמית המסתמכים על אמנת ונציה שעיקריה שמירה על אותנטיות האתר הארכאולוגי והמנעות משיחזור ספקולטיבי המבוסס על השערות . אבל את הבולגרים השואפים להנציח את עברם המפואר בימי הביינים אמנת ונציה פחות מעניינת. כך למשל רוב רובה של מצודת צארבץ המרשימה בוליקו טרנובו גם היא למעשה שיחזור על פי תיאורים והשערות של המשחזרים וכנ"ל גם כאן . כך או כך התוצאה תמיד מרשימה. שיפטו בעצמכם :

מה היה המקום בעבר? בתקופה התראקית הקדומה (המאה ה-8 עד ה-6 לפנה"ס) היה במקום מקדש קדום ויש הטוענים שכבר במאה ה15 לפני הספירה התקיים במקום פולחן מטריאכלי משום שנמצאו במקום צלמיות הקשורות במבנה הגוף הנשי.

המצודה המשוחזרת כיום מתייחסת לתקופה הרומית והביזנטית (המאה ה-4 עד ה-6 לספירה). המצודה חלשה על צומת דרכים מסחרית וצבאית שחיברה בין סופיה (סרדיקה הקדומה), פלובדיב ומקדוניה. כמו כן הגנה המצודה על מכרות הברזל והמעיינות התרמיים שבעמק.

תחת קיסרי האימפריה הביזנטית יוסטיניאנוס הראשון ויוסטינוס הראשון, המבצר הורחב, חומותיו חזקו, ונבנה שער צפוני מרשים המוגן בשני מגדלים מרובעים. בסוף המאה ה-6 (סביב שנת 578 לספירה), המבצר הותקף שוב ושוב בפשיטות קשות של שבטים אווארים וסלאבים וב598 לספירה רעידת אדמה מסיבית הפילה את החומות. חלקים שלמים מהחומות שנפלו בשלמותם במהלך רעידת האדמה וכשנתגלו בחפירות הארכיאולוגיות, הן שימשו כמידע קריטי שאיפשר לשחזר את המצודה.

לאחר חורבן המצודה במהלך ימי הביינים חזר המקום לתפקד כמרכז רוחני הפעם בלבוש נוצרי. בחפירות התגלו שרידים של שלוש כנסיות שנבנו זו על גבי זו לאורך ההיסטוריה מרגע קבלת הנצרות על ידי האימפריה הרומית ועד הכנסיה אותה רואים גם היום שנבנתה במאה ה15 ושוחזרה מחדש על ידי צוות ארכאולגים . המסורת הדתית על הגבעה נשמרה בקרב תושבי בלצ'ין לאורך מאות שנים, והמקום שימש כאתר עלייה לרגל ("אוברוק") ביום חג העלייה.

בתוך המבצר ישנו מוזיאון מעניין שמספר את תולדות המקום . בקופה קיבלתי כמו בסמוקוב כרטיס עם QR כמדריך אודיו . יש סימוני מספרים במוזיאון בהתאם למדריך האודיו שמלווה את המבקר גם במצודה וגם בבית המשוחזר ( המוזיאון האתנוגרפי) הנחיית האודיו דרמטית והפעם יש גם אפשרות לאנגלית לצד הבולגרית .

הנה כמה תמונות מהמצודה :

המצודה מאוד מתאימה לביקור עם ילדים , גם המעלית ( מיני רכבל) , גם החומות שניתן לטפס עליהן וגם חלק מהמוצגים כמו שריונות עתיקים , תכשיטי זהב , כלי נשק, כרכרה עתיקה די אטרקטיביים. מכבר לכך ביציאה מהמצודה לצד ימין בצמוד לחומה יש גשר תלוי חביב שמוביל למעין מתחם פיקניקים עם מתקני שעשועים לילדים וערסלים .

שם בעודי נח על ערסל , עוצם לרגע עיינים אני חש בנשימה על פני וכשפתחתי בחתיך הזה , כלב משוטט מסומן ( בבולגריה כלבים משוטטים מסומנים ומואכלים ) . ניסיתי לתת לו משהו לאכול אבל הוא לא אהב את זה רק רצה מעט חיבה ואז נפרד ממני והלך .

ירדתי מהמצודה אל המוזיאון האתנוגרפי . מבין כל החדרים מצא חן בעיני חדר הילדים שם תפסה לי העין פינה מסוימת וצילמתי את התמונה הבאה שיצאה מלנכולית מעט עם הוילון בצורת שעון חול מעל העריסה

מחוץ לבית ישנה חצר שבעזרת המדריך הקולי ניתן ללמוד שם על כלי העבודה ששימשו את אנשי הבית לפני יותר מ100 שנה

לאחר הביקור במצודה והבית שמתי את פעמיי לכיוון היעד המוצהר השני שלי והוא הספא אלא שבדרך תפסו לי את העין קיני חסידות

קן אחר קן במרומי עמודים . מסתבר שעמק סמוקוב ובלצ'ין בפרט הם אזור קינון ידוע של חסידות והן מצטלמות פשוט נהדר

החסידות בבולגריה מקבלות יחס מיוחד . עד כדי כך שיש אפילו תכנית ראליטי בשם דרגו וגרגה

ספא "Belchin Spring"

דרכי הובילה אותי דווקא אל הספא החדש הנוצץ והיוקרתי SPA Complex Belchin Spring . מחיר הכניסה אליו הוא 35 יורו ללא סאונה ( 45 יורו עם הסאונות ) , לשם השוואה הספא העממי Pool Belchin יותר עולה בערך חצי מזה

אבל בהחלט יש סטייל למקום . בריכה פנימית חמה, בריכות ג'קוזי חמות בחוץ ואחת קפואה כקרח ובריכה מרכזית. אין הרבה אנשים והאווירה רגועה. יש בר קטן במתחם ומעל בעודי יושב באחת מבריכות הג'קוזי ריחפו חסידות צעירות שתירגלו את יכולות התעופה שלהן .

אחרי כמה שעות הרגשתי שאני מוכן לטרק למוסאלה למרות שיצאתי עם בעיה רפואית ויצאתי מהספא לפתור בעיה אחרת , רעב .

הבעיה נפתרה בצורה המיטבית מאחר שמצאתי את המסעדות הכי טובות שאכלתי בהן בבולגריה

Механа "Каймакановата къща" את פני קיבל גן מקסים ולאחר מעבר במעין מסדרון ירוק הגעתי לחצר עם פרגולה ובית אבן מרשים . כל מה שהזמנתי היה טעים במיוחד מרק שקמבא ( קיבת פרה) ונזיד הבשר עם הפטריות שמתבשל בכלי חרס. יופי של מקום שרק בשבילו שווה לעצור במקום. ארוחה משביעה במיוחד עם בירה מהחבית עלתה לי 22 יורו .

המסעדה נמצאת בקרבת הכביש ההקיפי של הכפר בו נמצאות תחנות האוטובוס לסמוקוב. ארבעה גברים מקומיים ששיחקו משחקי לוח הנחו אותי אל התחנה שבמרכז העיירה והופתעתי לגלות שלטים דיגיטאליים בתחנה . אבל השלטים פשוט הראו שעות שלא היו קשורות לכלום , פשוט אמרו לי בעל פה מתי בערך יבוא האוטובוס וחיכיתי. הוא הגיע בזמן קצת שונה אבל הגיע. לא דאגתי , תמיד אפשר להזמין מונית והמרחק בין בלצ'ין וסמוקוב קצר למדי. בנתיים סקרתי את מרכז העיירה היפה עם כנסיית פטר ופבל היפה והעתיקה .

במיניבוס שוב פגשתי כמה מהנוסעים של הבוקר . אחת מהן ששמעה שאני בישראל החליטה שאני הכתובת לתלונות נמרצות על כך שממשלת בולגריה הסכימה לכך שמטוסים מארה"ב ינחתו בשטחה. "עוד ישלחו עלינו טילים מאיראן " היא אמרה

לא סביר במיוחד ורוב הסיכויים שאם משהו נורא יקרה זה יהיה קשור לאסונות האקלימיים שפוקדים את אירופה שמשום מה דווקא הם לא הטרידו אותה .

יום שלישי - פסגת מוסאלה

המסלול למוסאלה הוא מבורבץ . בין סמוקוב לבורבץ יש יחסית הרבה מיניבוסים. אני יצאתי בראשון שבהם כדי להגיע אל זמן פתיחת הרכבל העולה להר ולהתחיל את המסלול מוקדם כדי לעשות אותו בנחת . הדרך לבורובץ מיוערת ויפה. רוב הנוסעים בשעה כזו ירדו בתחנה שליד הרכבל.

את הטיפוס לפסגת מוסאלה מתחילים בעליה ברכבל גונדולה , מחיר 19 יורו הלוך חזור, אין אפשרות לקנות כרטיס לכיוון אחד. זו הייתה הפעם הראשונה שלי לאחר יומיים ( ורוב שני הטיולים הקודמים שלי) שפגשתי כמות נכבדת יחסית של ישראלים שאוהבים את בורובץ ואת מסלול מוסאלה במיוחד. חלקם מגיעים רק עד סוף החלק הראשון שהוא האגם וחלקם ממשיכים דווקא לטרק הררי של כמה ימים עד לשבעת האגמים או למליוביצה .

בתור שהצטבר במהירות לרכבל פגשתי משפחה ישראלית עם ילד בן 12 שבאו לעשות סיבוב ליד האגם והביקתה ואת ניר לוי , שרק סיים לימודים בוינגייט כמורה ספורט עם תרמיל של 18 קג' לפחות לטרק ארוך ומאתגר. בהמשך פגשנו גם חבורת שמיניסטים שזה אך סיימו תיכון לפני מכינות ושנות שירות שגם הם צעדו מתוך כוונה להמשיך למסלול של כמה ימים.

המסלול אינו נחשב קשה, אבל הוא קל לחברה צעירים בכושר מצוין ובמשקל נכון . לכל השאר הוא מסלול בינוני ובחלק האחרון שלו אף יותר מכך. מסלול משפחות ברמת קושי בינונית זו ההגדרה הנכונה שלו . הוא אינו דורש מיומנויות טכניות מיוחדות כמו למשל הטיפוס אל פיסגת ויחרן או כושר גופני רציני כמו אל פיסגת מליוביצה אבל עדיין יש בו אתגר במיוחד לאנשים מבוגרים או ילדים קטנים ויש לקחת זאת בחשבון . איתנו צעדו אנשים בכל הגילאים , חוג נוער בולגרי כלשהו עם ילדים בני 11-12 , צעירים בני 20 ומבוגרים בני 40 ומעלה ( מעט מאוד מעל גיל 55 ) . כולם יכולים לעשות את המסלול בקצב המתאים להם אבל ראיתי גם כאלו שנשברו ומישהי שמיררה בבכי באמצע המסלול על שהיא הסכימה לבוא מלכתחילה .

אי אפשר לעשות אותו בצורה הגיונית בתוך פחות משעתיים וחצי, וגם זאת , ללא עצירות , עם תרמיל קל. כל מי שכותב אחרת פשוט מטעה את הקוראים . עם עצירות , צילומים , הפסקות אוכל זמן המסלול יכול להגיע גם ל3 שעות. ההליכה חזרה קשה אף יותר, למבוגרים במיוחד בגלל דרדרת האבנים שמשבשת את המסלול וגורמת לאי יציבות . חובה מקלות הליכה, חובה כובע ורצוי קרם הגנה כי אמנם לא חם אבל המסלול חשוף לשמש. יש לא מעט אתרים המתארים את המסלול כמו למשל זה ( אתר bulgariawalking) הכולל גם חישובי זמנים , סרטוני וידאו וכמובן הבינה המלאכותית שנותנת עצות לא רעות בכלל. במקרה שלי היא גם כל הזמן שאלה אותי מה שלום הרגל שלי ואם אני נזהר ... ובכן לא ממש נזהרתי אבל מקלות ההליכה ונורופן סייעו לי להתמודד עם המסלול .

בחשבון אחרון אפשר לעשות את המסלול ב5 וחצי שעות עם הפסקה קטנה ואם ממש ממהרים ומקפצים על הסלעים בחזרה אבל רבים יעשו אותו בלא פחות מ6 שעות וכדאי לקחת את הזמן ולעשות אותו בנחת ב7 שעות ואף יותר כי המחיר לרגליים בהליכה מאומצת עשוי להיות לא פשוט . אחרי הכל אם יוצאים מוקדם ברכבל האחרון הוא רק ב18:00 בערב ולמה לא להנות מהנוף , מהאוויר הקריר וממים זורמים (שימו לב שבאמצע המסלול כשתפגשו נחל מים זורמים הותקן שם צינור למילוי בקבוקים )

חלק ראשון של המסלול מתחיל בתחנת הרכבל העליונה בגובה 2550 מטר ונגמר בבקתת ההרים מוסאלה (Musala Hut)ולידה אגם יפה. בבקתות מעין זו ניתן לקנות שתיה וחטיפים ( כמובן שבמחיר גבוה יותר מאשר מהרגיל )

החלק השני הרבה יותר מאתגר מהקודם משום שהשביל כבר אינו נוח במיוחד , בחלקו דורש טיפוס בין סלעים והעליות דורשות מאמץ . בסופו מגיעים לאגם קרחוני קטן האגם הקפוא - Ledeno Ezero ובקתה נוספת Everest Shelter שגם בה יש קפה תה ומרק לפעמים .

ואז מתחיל החלק השלישי הקשה למרות שאינו ארוך במיוחד . את החלק האחרון ניתן לעלות בשתי צורות , קצרה אך תלולה בסיוע כבלי מתכת שנאחזים בהם על מנת לעלות , או שביל קצת מתפתל ולכן יותר ארוך אך פחות תלול . אנחנו כמו רוב המטיילים בחרנו במפותל , ניר בגלל התיק הכבד שעליו ואני כי רציתי ללוות אותו ... טוב נו , ממש לא התכוונתי להתמודד עם המאמץ הנדרש בעליה תלולה נאחז בכבלים

ולבסוף מגיעים אל הפיסגה ושם צריך מזל , שיהיה בהיר ובלי עננים וערפל . לנו היה מזל כזה, לאלו שבאו שעה אחרינו הרבה פחות. ויעידו התמונות על הנוף המדהים הנשקף מהפיסגה .

לאחר שנפרדתי מניר שהמשיך את דרכו אל ההרים התחלתי את הירידה המתישה חזרה לרכבל תוך כדי צילום הפרחים היפים למיניהם הגודשים את ההר.

כשהגעתי לבורובץ פיספסתי בדקות ספורות את האוטובוס של השעה 16:30 והתלבטתי אם לקחת מונית או לחכות לאוטובוס הבא ובנתיים לתת לרגליים לנוח באיזה מקום מהמאמץ. זוג מסמוקוב שהגיע לתחנה וגם הוא פיספס את האוטובוס חסך לי את ההתלבטות. הם התקשרו לקרוב משפחה שיבוא לקחת אותם וכמובן שהציעו לי מיוזמתם לבוא איתם, ( כן כן , אופי בולגרי ) . בכל מקרה הנה לפניכם לוח הנסיעות בין בורובץ לסמוקוב, שימי לב שחלק מהאוטובוסים ממשיכים לסופיה (מתורגם לעברית באדיבות ג'מיני)

יום רביעי -יום שוטטות בסמוקוב

אחרי לילה של כאבי שרירים , כפות רגליים וכ"ו הקדשתי את היום הרביעי למה שחבתי שיהיה שיטוט קליל לאורך נהר היסקר החוצה את העיר , בסוף מצאתי את עצמי דווקא מעט מחוץ לעיר מבקר בכנסיה מיוחדת במינה ששמעתי עליה לא מעט ...

הפארק הראשון והזמין ביותר נמצא ממש ליד מרכז העיר, השוק הקפה והבאניצה האהובות עלי . הוא פארק לא גדול ולא מיוחד ממנו אבל עדיין חביב עם אגם ובו ברבורים וברווזים . וכמו בפארקים רבים מהסוג הזה סקייט פארק בשוליו .

נשקף ממנו נוף הנהר הארוך ביותר בבולגריה נהר איסקר שהעיר מתפרסת על שתי גדותיו ונערים משתעשעים ומנסים לדוג משהו מתחת לאחד הגשרים העוברים עליו

כקמ' וחצי דרומה ישנו פארק נוסף , מעט פראי ומוזנח שנקרא פארק לגו lago . ממנו יוצאים שבילי טיול המובילים עד לבורובץ .

לבסוף התחבר פארק לנחל "הביסטריצה" Быстрица ( הנחל המהיר) שמתחיל את דרכו לא רחוק מבוברובץ ונשפך לאיסקר. ומשם אל פארק הביסטריצה שמשמש אתר לפיקניקים ולאירועי תרבות .

באותו ערב עמד להתחיל בפארק הזה פסטיבל מוזיקה fest lago שבו לקחו חלק אמנים עכשווים ידועים בבולגריה המשלבים מסורת בולגרית עם ז'אנרים עכשוויים. התכוונתי ללכת ולצפות קצת במופעי הפסטיבל.

לא רחוק מהפארק נמצאת פנינה היסטורית מיוחדת במינה - כנסיית The Nativity of the Virgin (Beliova Church). רבים חולפים על פניה בלי לשים לב אבל היא בהחלט שווה ביקור

מדוע היא כל כך מיוחדת?

לפי המסורת הכנסייה נבנתה במקור במאה ה-14 על ידי בויאר (אציל בולגרי) מקומי בשם בלייו (Belyo / Бельо). הוא זה שהעניק לכנסייה את שמה ההיסטורי, אולם  חפירות ארכיאולוגיות סביב הכנסייה חשפו שרידים של מבנים נוצריים מוקדמים עוד יותר (מהתקופה הביזנטית / הבולגרית הראשונה),  

במהלך המאות ה-16 וה-17 המבנה המקורי נהרס בחלקו וננטש ורק בתחילת המאה ה-19, בתקופת התחייה הלאומית הבולגריתהחליטה הקהילה הבולגרית בסאמוקוב לשחזר ולבנות מחדש את הכנסייה. הבנייה מחדש הסתיימה בשנת 1815. בהתאם לחוקים העות'מאניים הנוקשים של אותה תקופה, כנסיות נוצריות לא הורשו להיות גבוהות או בולטות, ולכן המבנה נבנה בחלקו מתחת לפני הקרקע (שקוע באדמה), במראה מוצנע מבחוץ אך עשיר מאוד מבפנים.

בשנת 1867 הוחלט לקשט מחדש את הכנסיה . כל קהילת אמני אסכולת סמוקוב נטלה חלק פעיל בקישוט הכנסיה שהובל על ידי ניקולאי אוברזופיסוב חריסטאקי זוגראפסקי דימיטר חריסטוב דאסקאלוב והמלאכה הושלמה ב1869

פרסקאות מרהיבות איקונות וגילוף בעץ של האיקונוסטאסיס מעטרות את הכנסיה הקטנה . אלא שבמהלך טיוח הקירות וציור הפרסקאות החדשים, נחשפו תחת שכבות הטיח הישנות שרידים של ציורי קיר מקוריים מימי הביניים (המאה ה-14) ( כנראה במצב ירוד)  והאמנים החליטו לשלבם בפרסקאות החדשים ובמקום אחד להשאיר מעט לתצוגה. כך קרה שלמעשה קירות הכנסיה מייצגים היסטוריה רציפה ומרגשת של האמנות וההיסטוריה הרוחנית הבולגרית והבולגרים רואים בה אתר בעל חשיבות לאומית.

בסמוך לכנסייה נובע מעיין מים קדושים (אייאזמו / Аязмо), אשר המקומיים מאמינים בסגולות המרפא שלו ובקשר שלו לקדוש ג'ון מרילה.

מעל המשקוף תלוי שלט היסטורי משנת השיקום האמנותי - 1869 המספר כיצד נראתה הכנסייה כשבאו לשקם אותה "הייתה שרוטה ומוחרבת עד כדי כך (עיניהם וחלקים שונים משרטוטיהם של הקדושים נוקרו וכו'" וכיצד שיקמו האמנים את ציורי הקיר .

בדרך חזרה למלון צילמתי עוד קצת מרחובות העיירה השקטה

לפסטיבל לגו ( fest lago) כבר לא היה לי כוח ללכת והשארתי אותו ליום שלמחרת , לערב האחרון שלי בסמוקוב

בערב אכלתי במסעדה מעט מוזרה PiriPiri Chicken house . המסעדה שאני רציתי הייתה סגורה לרגל חופשה ואני החלטתי לגוון באוכל לא בולגרי. המסעדה מבוססת על מנות עוף בכל מיני צורות , עם תפריט גדול שמתחלף בצג דיגיטאלי . חתיכות חזה עוף בתוך רול עם ירקות וצי'פס וגולת הכותרת עוף פירי-פירי שבמקור הוא מנה פורטגלית . שתי נשים מבוגרות ניהלו את המקום שלא שידר ממש אותנטיות פורטוגלית אבל בסה"כ הופתעתי לטובה. שווה לנסות אם רוצים לגוון את התפריט. המחירים זולים למדי, המנות משביעות ויש אפילו מנה צמחונית בתפריט .

יום חמישי - בלי איסקר ופסטיבל לגו

אל היישוב בלי איסקר יש קו מיניבוסים , אבל מהיישוב עד תחילת המסלול של שמורת הטבע בלי איסקר ( האיסקר הלבן ) יש עוד שעת צעידה שלמה לכן העדפתי להגיע מסמוקוב עם מונית. את המוניות ניתן למצוא ליד התחנה המרכזית , שם הן עומדות מחכות ללקוחות.

המונית אמורה לעלות כ12 יורו. רציתי להתחיל את המסלול מוקדם והייתה רק מונית אחת על הבוקר ולכן המחיר קפץ ל15 יורו לתחילת המסלול. המחיר בכל מקרה נחשב מעט גבוה וזאת בעיקר בגלל הדרך המאוד משובשת בין הישוב בלי איסקר למסלול השמורה. בדרך סיפר לי הנהג לובומיר שהוא פנסיונר שעבר את גיל ה70 שעדיין עובד למחייתו כנהג מונית. הוא לא יוצא דופן ולא מעט בולגרים ממשיכים לעבוד גם לאחר גיל הפנסיה כדי לכלכל את עצמם.

בכל מקרה המטרה הייתה להגיע לשמורה כשאין עדיין מטיילים ולהנות מחווית השקט והבידוד ואכן את החלק הראשון של השביל צעדתי לגמרי לבד, לאט לאט, עד שראיתי מטיילים אחרים שבאו אחרי.

המסלול הוא אחד מהיפים בהרי הרילה ובבולגריה בכלל. יש בו 8 מעברי גשרים מעל הנהר ובינהם מתפתל השביל בתוך יער מרהיב . מסלול שהוא תמצית של מה שיש לבולגריה להציע בסוג כזה של טיולים . הבוקר לא היה שמשי כפי שהובטח בתחזית אבל גם לא גשום במיוחד והיה בזה משהו קסום , לצעוד בתוך יער נוטף מים , שאגת המים בנהר , עלים מרשרשים , ציוץ ציפורים וערפילים מעל הצוקים משני צידי הקניון.

למרות שהמסלול מסומן היטב כדאי לפתוח תכנת ניווט ולעקוב אחריו , אני השתמשת בmapy כיוון שהיא עובדת אופליין . זאת בעיקר בגלל שיש מקומות בהן נראה כאילו השביל מתפצל או שהסימון מעט מטעה . המסלול נחשב כקל ומתאים גם לילדים קטנים יחסית למרות שלהם צריך לסייע לעבור מעל זרמי מים במיוחד אם יום יומיים לפני כן היה גשם. כל גשר הואהגם מעיח נק' יציאה לכביש כך שאפשר לקצר את המסלול אם רוצים. ישנם בכמה מקומות מעין גשרוני צינורות חביבים מעל זרמי מים אבל הם דווקא הפחידו חלק מהמטיילים המבוגרים למרות היותם קצרים למדי. אפשר פשוט לקפץ על האבנים בזרם.

לאחר שנהנים מהמסלול ומסיימים עם 8 הגשרים ניתן פשוט לצעוד על כביש האספלט אל נקודת המוצא או להמשיך עוד קצת מהצד השני של הכביש אל נקודת תצפית המשקיפה על העמק ( נקודת הפתיחה למסלול הקצר משולטת היטב במורד הדרך לאחר סיום מסלול הגשרים ) , מנקודת התצפית רואים את כל העמק הצר , את ההרים ואת הגשרים והאנשים הצועדים עליהם עמוק מתחתך. הבעיה היחידה עם החלק הזה הוא שהירידה מעט תלולה ולא מאובטחת כראוי , מעקות העץ הישנים שבורים למדי . את בעיית התחזוקה של השביל , אגב, מוצאים בעוד מקומות , בקתה שבה המדרגות הרוסות לחלוטין והכביש המשובש. יש הבוחרים דווקא לעלות אותו מהחלק התלול ולרדת במתון ואז לחזור , מה שמאריך מעט את הדרך .

כשהגעתי בכביש האספלט אל נקודת הפתיחה היא הייתה מלאה במכוניות , אלא שכמובן שעומס בבולגריה לא דומה בכלל לעומס מטיילים בארץ , למעט מקומות מאוד ידועים כמו מסלול פיסגת מוסאלה , שבעת האגמים או מנזר רילה. גם אז , הסיכוי ששמורת טבע תיסגר למטיילים כמו שזה קרוה אצלנו קלוש ביותר.

בין אלו שצעדו למכוניות היה זוג בולגרי מבוגר וביקשתי מהם בנימוס הסעה ליישוב הסמוך believe iskar . הם נענו בשמחה, הם הגיעו מאזור בורגס לאזור כמו שהם עושים מדי שנה וכאן המקום להעיר שברוב המסלולים בבולגריה פוגשים בעיקר בולגרים שאוהבים מאוד לטייל ועושים זאת כל הזמן. בדרך כלל יש יותר מקומיים במסלולים מאשר תיירים , ככה זה בבולגריה .

בבלי יסקר היישוב בררתי שעת יציאת המיניבוס ולאחר שנאמרה לי השעה (שכנראה הייתה מוטעית) הלכתי לאכול במסעדה חביבה ששמה Restaurant White Horse . מסעדה מומלצת של אוכל בולגרי אם אתם בסביבה. חזרתי לתחנה וחיכיתי למיניבוס לסמוקוב שהגיע בערך 20 דקות לאחר הזמן שנאמר לי .

בערב הלכתי אל פארק ביסטריצה לחוות קצת את הפסטיבל fest lago . הפסטיבל לא נועד לתיירים מבחוץ אלא לקהל בולגרי חובב מוזיקת פופ .

הפארק היה מקושט במטריות וקהל מסמוקוב והסביבה הסתובב בו. למרות זאת לא היה צפוף מדי.

התחלתי עם מסעדה שקראתי עליה הרבה ביקורות טובות pri sote והתאכזבתי עמוקות . מרק הטרטור היה טוב אבל בהמלצת הבינה המלאכותית הזמנתי דג מקומי , כי הרי אנחנו באזור רילה והוא היה כנראה מופשר ומעט יבש. גם השירות במקום לא היה מהמשובחים .ייתכן וזו הייתה טעות שלי להזמין דג , ייתכן ומנות הבשר שלהם הרבה יותר טובות אם לשפוט לפי מה שאחרים במסעדה הזמינו Pri Sote Traditional Restaurant

כדאי לדעת שבבולגריה יש קצת בעיה עם שירותים ציבוריים , למסעדה שהייתי בה , אגב , היו שירותים חיצוניים שעליהם כתוב שהם רק לבאי המסעדה ומבקר חיצוני צריך לשלם . אבל למעשה אף אחד לא ממש התרגש מכך ומבקרים נכנסו חופשי לשירותים.

הלכתי להסתובב בפארק עד תחילת ההופעות. כרגיל באירועים כאלו היו הרבה דוכני אוכל מהיר מהזן המוכר והפחות מוכר. אני קניתי מאקיצה מקומית שהיא מעין סופגנייה קטנה שמצפים אותה ברטבים בדומה לקרפ צרפתי. ביקשתי מנה קטנה ב5 יורו (פחות מ20 שקלים ) אבל קיבלתי משהו די גדול שלא יכלתי לסיים.

ההופעות היו חביבות , הראשונים שהופיעו היו הרכב Triglada שמחדשים מוזיקה עממית בעזרת עיבודים עכשוויים ופיוז'ן אתני והזמרת המעולה שלהם מלאה באנרגיה קופצנית .

ולאחריה כוכב פופ בולגרי , אליל בנות, רובי rubi , מה שגרם לכמה מתבגרות לעמוד כל ההופעה עם שלטי "אוהבים אותך " בידיהן . לרובי להיט ענק שכולם מזמזמים אותו ROBI - Рано призори ( שווה להקשיב) ולא מעט שירי קיטש , הוא נראה טיפוס חביב ומלווה עצמו בחלק מהשירים בגיטרה אקוסטית והקהל הכיר חלק ניכר משיריו . בשלב מסוים נמאס לי מההופעה והלכתי , האקוסטיקה של הפארק כנראה ממש טובה כי שמעתי את צלילי המופע כל הדרך עד המלון ואיתו נפרדתי מסמוקוב . למחרת בבוקר לאחר שעוד הספקתי לקנות באניצה ואיירן עליתי על מיניבוס גדול לפלובדיב

כמה הערות לסיום חלק א

1. באזור יש עוד לא מעט אפשרויות טיול . יש מסלולים קלים שיוצאים מבורובץ chrni skala , ספרבה באניה נמצאת במרחק סביר ויש בה תשתית בריכות של מעיינות חמים עממית ונגישה. בנוסף ממנה יוצא הרכבל לשבעת האגמים . לא רחוק מסמוקוב נמצא מאגר מלאכותי מוכר בשם " מאגר איסקר" ולידו מתחם נופש , שווה הצצה

2. קצת קשה למצוא ידע על אוטובוסים ופסטיבלים בבולגריה ויש המון כאלו , לצורך העניין כדאי לבקש מהבינה לחפש לכם באתרים מקומיים או לחפש לבד. כמעט לכל יישוב יש דף אינטרנר משלה ושם מידע עדכני .או אתרי פסטיבלים שונים למשל bullfest https://bulfest.eu/en/events/lago-fest-2026

3. מחירים ממוצעים לאוכל בסמוקוב: אוכל מהיר בפיתה/ רול : 7 יורו , ארוחה קלה עם שתיה 11-13 יורו , ארוחה מלאה במסעדה עם שתיה 22-25 יורו , קפוצ'ינו בבית קפה 1.6 יורו , אספרסו בבית קפה 1-1.2 יורו , מכונות קפה זולות ב30% לפחות.