תחילתו של מסע לקוסטה ריקה ופנמה 2012

תחילתו של מסע - קוסטה ריקה 2012
 במהלך ההמתנה לפרדי שכהרגלו מאחר להגיע, אני מוותר על התור לבידוק, מתיישב ושוקע במחשבות על המסע שעומד להתחיל וזאת על רקע מסעות קודמים. האם יצלח בידנו לשבור שיאים של חוויות ורשמים מפעימים שבעבר קטפנו? האם האמירה היומרנית , השמיים הם הגבול תעמוד אייתנה במבחן המציאות? ימים יגיעו. במהלך הטיסה אני נוכח לגלות שפעילויות מסוימות מקבלות תוקף מבושם יותר כשהם בקונטקסט הזה של תחילת מסע. שירים שהאזנו להם עשרות פעמים בעבר פתאום מקבלות תוקף מרגש יותר. אשכול נבו ב-"משאלה אחת ימינה" שהתחלתי לקרוא עוד בארץ ונראה לי נחמד, כעת אהבתי ממש. אפילו הביצה המקושקשת שבד"כ לא עושה לי את זה, פתאום ערבה לחיכי באופן חריג ואפילו מתמיה. הטיסה מאמסטרדם לפנמה סיטי עברה הפעם ללא אירועי טלטלה חריגים . מנות ה- Gluten Free היו דלוחות וחסרות טעם. נראה לי שאם מבקשים מחברת התעופה מנות ללא גלוטן זה כאילו שאמרת"אני לא רוצה לאכול במהלך הטיסה". בשלב מסויים הבטן מכרכרת ותחושת רעב משתלטת עלייך ואז אתה נאות לאכול כמעט כל דבר. הטיסה מפנמה סיטי לסן חוזה הייתה כמו רכבת הרים שובבה בלונה פארק. ישבנו ביירכתי המטוס והטלטלות היו כה עזות עד שחששתי שכנפי המטוס לא יעמדו בחבטות הרוח וישברו. מה שהרגיע אותי כמו תמיד זה לא נשימות עמוקות ולא מדיטציה ולא כדורי הרגעה אלא רק הרציונליות המבוססת על סטטיסטיקה. בערב הגענו להוסטל Bekou שממוקם בשכונת San Pedro בסן חוזה הנחשבת ליחסית טובה. את דעתנו על ההוסטל שינינו מקצה לקצה למחרת בבוקר. החדר שקיבלנו היה עלוב וחסר חן. הלכנו לישון עם טעם מר המבוסס על עייפות קשה המהולה באכזבה בעקבות החדר דמוי המחסן שקיבלנו.