בדרך לטורטוגרו פברואר 2012

בדרך לטורטוגרו - פברואר 2012
 עם עלות השחר הכל כאן בהוסטל נראה אחרת לגמרי. החדרים פונים לגינה טרופית יפה ומטופחת, הסלון גדול ומעוצב, המטבח מסודר. המקום כאן מזכיר קצת את בית האח הגדול רק בלי המצלמות. בית פרטי עם חדרים, גינה, סלון גדול, מטבח משותף, מתחם משחקים ואווירה אינטימית. מן הראוי לציין שההוסטל הזה קיבל את הניקוד הגבוה ביותר והוא נחשב לאחד ההוסטלים הכי טובים בקוסטה ריקה. הבוקר אנחנו נוסעים לשמורת טורטוגרו המצויה בקצה הצפון מזרחי של קוסטה ריקה, לא רחוק מהגבול עם ניקרגוואה. באוטובוס לקרייארי אני יושב ליד פרסיליה, בחורה חמודה מסן חוזה שמדברת במבטא אמריקאי מושלם, למרות שהיא מעולם לא יצאה מגבולות המדינה. היא ממליצה לי על מועדון הג'אז קפה בסן פדרו ליד האוניברסיטה ואנחנו נדברים שאולי נפגש שם בשני בערב. מקרייארי נסענו באוטובוס כשעה קלה עד הנהר, ומשם כעשרים נוסעים בסירת מנוע כשעתיים וחצי של שייט חוויתי. בקטע הראשוני של הנהר, מפלס המיים נמוך ואיך שאני שואל את עצמי איך יתכן שהסירה מצליחה לשוט בעומק של עשרים ס"מ והנה אנחנו נתקעים. הלך המנוע! מפעיל הסירה מזעיק סירת חילוץ. אנחנו ממתינים בסבלנות וברוח טובה ואפילו מתלהבים כשרואים איזה תנין קטן (קיימן) מגיח מתוך המים. במהלך השייט פרדי מכיר איזו אישה מבוגרת שמספרת לו שהיא כבר חמש שנים חיה בטורטוגרו. היא באה פעם אחת, נדלקה, עזבה הכל בנוודה, קנתה פה בית ב-9000 דולר ! ומאז היא חיה בגן העדן הזה באושר. "למה לחכות לגן עדן אחרי המוות אם אפשר כבר עכשיו לחיות בו" היא אומרת. ההוסטל שלנו על חוף האוקינוס האטלנטי, חביב למדי. בערב יוצאים לסיור קצר בכפר המנומנם ולקראת השעה תשע הולכים לישון.