טיול של ענת ומיקי בברלין, וינה ובודפשט – אוגוסט 2011. שלוש ערים עם היסטוריה עשירה ומרתקת, החל מימי הביניים, במלחמות העולם, במלחמה הקרה ובהתפרקות הקומוניזם בסוף שנות השמונים של המאה ה- 20. יש נקודות דמיון רבות בין הערים, כמו בניית הארמונות והבתים המאסיביים במאה ה- 19, שושלות מלוכה ששלטו בהן עד תחילת המאה ה- 20 ופגיעות וההרס במלחמת העולם השנייה. יש בניהן גם שוני רב, בגרמניה ואוסטריה השפה המדוברת היא גרמנית, שגם אם אינה מובנת יש בה לפחות כמה עשרות מילים שמאפשרות להבין קצת את ההקשר ואפילו קצת לדבר. לעומת זאת בהונגרית אי אפשר להבין דבר מהשפה המדוברת והכתובה. בשלושת הערים הדור הצעיר, שנולד ברובו לאחר תום המלחמה הקרה, יודע אנגלית ברמה טובה מאוד ואיתו ניתן לתקשר ולקבל עזרה והכוונה. השילוט באוסטריה הינו ברור מאוד וגם בגרמניה והונגריה הוא טוב. הטיול- יום ד'- 17/8 טיסה נעימה באלעל. כשהגענו לתחנת הרכבת נחלנו אכזבה והפתעה מחוסר היעילות הגרמנית ברכישת כרטיסים לרכבת (ראה טיפ בנושא תחבורה). בהמתנה לרכבת אנחנו עושים הכרות עם ישראלים נוספים שעושים כמונו את דרכם לעיר. אחד מהזוגות הינם חיים ומרינה, זוג תל אביבי צעיר. מחליפים תוכניות והנה מגיעה סופסוף הרכבת, שנוסעת דרך תחנות ככר אלכסנדר ו- hautbahnhof לתחנה שלנו בגן החיות. מחוץ לתחנה עומדים אנשי מודיעין של הרכבת ועוזרים לתיירים למצוא את דרכם. הלכנו ברגל למלון, מרחק פחות מעשר דקות הליכה, במהלכן חצינו את רחוב Ku-Damm המפורסם והגענו לכיכר לוס-אנג'לס למלון גדול מאוד. בשל השעה המוקדמת יחסית שהגענו השארנו את המזוודות במלון ויצאנו לאכול במסעדה קטנה עם אוכל מקומי סמוכה למלון. מרחק דקה משם נמצאת כנסיית קרייזר (כנסיית הקיסר) שהופצצה במלחמת העולם ושלטונות ברלין החליטו שלא לשפץ אותה עד היום, כשאנחנו הגענו ראינו שהכנסייה מוסתרת ומכוסה לרגל שיפוצים.... לידה נבנתה כנסיה חדשה. במבנה הכנסייה יש תערוכה של תולדות הכנסייה לפני ואחרי ההרס. משם התחלנו בסיבוב ראשון בעיר עם קו מאתיים לכיוון מרכז סוני. האוטובוס עובר ברובע השגרירויות ופונה לכיוון מבנה התזמורת הפילהרמונית, אליה עוד נחזור ביום שבת, בסיור עם תמי. ירדנו בכיכר "פוטסדאם" והגענו למרכז סוני, במעבר תת קרקעי שמציג תערוכה של הליך בניית המרכז לאחר נפילת החומה, עת פרנסי העיר ברלין החליטו למכור את השטח לחברת סוני. המרכז כולל רחבה גדולה והומת אדם, שמצידיה משרדים וארבע קומות של תצוגה של חברת סוני. מעל לכול מכסה את הרחבה מעין אוהל ענק, שמתוח על קורות מתכת עצומים. מהכיכר אפשר להיכנס למוזיאון הקולנוע ולסינמטק. כאן מתקיים מידי שנה פסטיבל הסרטים המפורסם של ברלין. נכנסנו לתצוגה של המכשירים האלקטרונים של סוני, כשגולת הכותרת הייתה הטלוויזיה בתלת מימד. קנינו גלידה טעימה ב Movenpick ומשם חצינו את הכביש למרכז "דימלר" למרכז הקניות Arcaden, אותנו מרכזי קניות לא מעניינים ולכן המשכנו הלאה. עלינו על קו מאתיים ואיתו המשכנו דרך שדרות Unter de Linden המפורסמות עד ככר אלכסנדר ממנה התחלנו לחזור מערבה. נסיעה בת תחנה אחת עם קו מאה צפוף והומה הספיקה לנו, החלטנו לעבור לאוטובוס אחר. ירדנו בתחנה של רחבת הדשא שמול המוזיאון הישן (Altes) של ברלין, האווירה הייתה מקסימה והחלטנו שלפחות לעת עתה אנחנו לא עוברים לאוטובוס אחר, אלא נשארים בכיכר שם ישבו הרבה ברלינאים במנוחת צהרים, עם הילדים, ליד המזרקה ניגן בגיטרה זמר רחוב, ושר שירים באנגלית, כולל שירים של החיפושיות, בהתאם לבקשת הקהל, ועל בקשות צריך לשלם בטיפ... 
לאחר מנוחה בת כחצי שעה על הדשא המשכנו שוב בקו 200 עד Tiergarten ומשם, דרך הפארק לכיכר הכוכב, שבמרכזו עמוד לזכר ניצחון הצבא הפרוסי. בקצה העמוד יש פסל של מלאך מוזהב. הכיכר נמצאת במרכז הגן הגדול Tiergarten. ואת הדרך חזרה למלון שוב הלכנו ברגל – דרך הפארק. שמנו פעמינו בין השבילים לכיוון גן החיות. כמו בכול גן יש בו הרבה פעילות ספורט, בעיקר ריצה ורכיבה על אופניים, כמו גם מספר נודיסטים המשתזפים בשמש. בין שביליו זורם נחל קטן ושוררת בו קרירות נעימה. מצאנו את עצמנו עוברים במקביל לגן החיות, וליד שגרירות ספרד גילינו גן בירה נחמד, השוכן לגדות אגם קטן, שאפשר לשכור בו סירות. המשכנו שמאלה מתחת לגשר לכיוון רחוב "בודאפשט" ליד האקווריום ודרך רחוב "נירנברג" למלון. בערב אכלנו במסעדה הספרדית הסמוכה Maredo. יום ה'- 18/8 לאחר ארוחת בוקר בבית קפה קטן ליד המלון, יצאנו לתחנת הרכבת הראשית והגדולה של ברלין "הוטבאנהוף" (Hautbahnhof) שמנו פעמינו לכיוון ה"בונדסטאג". נכנסנו בשעה 8:45, כשלושת רבעי שעה לפני המועד שנקבע לנו באינטרנט https://visite.bundestag.de/BAPWeb/pages/createBookingRequest.jsf?lang=en. קיבלנו מדריך קולי בו ההסברים ניתנים בצורה אוטומטית בהתאם למיקום בו נמצאים במסלול. הסיור מתחיל בעליה במסלול שבתוך הכיפה, במדריך הקולי שומעים הסברים על הנוף מסביב, ההיסטוריה של גרמניה וברלין, הסברים לגבי הבונדסטאג עצמו, ואפילו הסברים לגבי האדריכלות של הכיפה החדשה. מגיעים לשיא הכיפה ומתחילים במסלול היורד מטה, ההסברים ממשיכים במדריך הקולי, ומסיימים ברחבה הפנימית, מביטים במראות המרכיבות את העמוד המרכזי, ולסיום, למי שיש עוד כוח, ניתן לסייר ברחבה שמחוץ לכיפה. 
לאחר הסיור מיהרנו לקחת מונית בכדי להגיע בזמן לתחנת הרכבת של גן החיות לסיור בנושא יהדות ברלין www.berlinhebrew.com אין צורך להירשם מראש לסיורים, רק להגיע לנקודת המפגש ברחבה ליד מקדולנדס ואכן ראינו שם כמה עשרות אנשים ובניהם את הקבוצה הישראלית לסיור שלנו, כולל הזוג הצעיר שפגשנו בשד"ת. הכרנו גם את דליה, בחורה שהגיעה למספר ימים לעיר. המדריך שלנו היה עמוס שגר בעיר כחמש שנים ולומד יחב"ל. ההסברים שלו כללו בנוסף להיבטים הכללים בנושא הסיור, גם נקודת מבט אישית, כיוון שסבו נולד בברלין והדוד שלו עוסק במחקר גנאלוגי. התחנה הראשונה בסיור הייתה בשכונת היוקרה "גרונואלד" בה היה רציף 17. ראינו אנדרטה ישנה וקטנה משנת 1984, שנבנתה ע"י המערב גרמנים רק בכדי לצאת ידי חובה, לאחר איחוד הגרמניות נבנו שתי אנדרטאות נוספות, החדשה מבניהן הנמצאת ממש על יד הרציף, כוללת כיתוב לציון כול משלוח, יום המשלוח, יעדו, ומספר היהודים שנשלחו. אפשר לראות את השינוי במספר הנשלחים, בהתאם להתקדמות המלחמה, החל מכמה עשרות ועד לכמה מאות ובסיומה, שוב ירידה במספר הנשלחים. משם המשכנו לתחנת "פרידריכשטראסה" לאנדרטת הילדים, אנדרטאות כאילה הוקמו בכמה ערים אירופאיות בהן עברה "רכבת הילדים" אחת מהן היא התחנה המערבית של וינה, שאליה נגיע בהמשך הטיול שלנו. לאנדרטה כאן שני צדדים, צד אחד מציין רכבת למוות- למחנות, וצד שני רכבת לחיים לאנגליה. 
לאחר הפסקת אוכל קצרה של נודלס שמנוני, המשכנו לכיוון החצרות היהודיות באזור "הקשר מארקט", "באחת החצרות הפנימיות בשכונה נכנסנו למוזיאון אוטו וידט (Otto Weidt), המספר את סיפורו של יצרן מברשות גרמני שהיה כבד ראיה. הוא העסיק יהודים כבדי ראיה וכבדי שמיעה בשנים 1941-1943. הנאצים לא פגעו בהם בהתחלה כיוון שהם היו זקוקים לסחורה שלו והמפעל הוגדר כמפעל חיוני. בהמשך, כאשר ניסו לפגוע בהם, הוא החל להיאבק על הצלתם של רבים מהם ע"י זיוף מסמכים ומתן שוחד לפקידי הגסטאפו. במיוחד מצמרר הסיפור של הצלתה של אליס ליכט, מנהלת החשבונות שלו, שנשלחה לאושוויץ והוא נסע לחלץ אותה במבצע הוליוודי של ממש. לאחר המלחמה הוא יסד בית יתומים לניצולי המחנות. בשנת 1971 הוא הוכר כחסיד אומות העולם. סיפור נוסף היה על משתפי הפעולה היהודיים עם הנאצים ובמיוחד סיפורה של "מלאך המוות" שהסגירה יהודים לנאצים. בתה עלתה לארץ ועבדה כאחות. היא עצמה נשפטה וישבה בכלא ושנים רבות לאחר ששוחררה, כשסיפורה התפרסם - התאבדה. ביציאה עוד הספקנו להצטלם עם מי שאחראי על המקום, בעל אחד השפמים הגדולים בעולם. ביציאה ראינו אבני רחוב מוזהבות -חלק מפרויקט הנצחת שמות של יהודים שנספו בשואה ואין להם קבר. ומשם למקום בו עמד ביהכ"נ הישן, ולאנדרטה לכבוד הנשים האריות, שלא הסכימו לניסיון של "גבלס" לשלוח למחנות בתחילת שנת 1943, את הבעלים היהודים שלהן. הגברים היהודים עבדו בבתי החרושת בזכות היותם נשואים לנשים אריות, ו"גבלס" ניסה לשלוח אותם למחנות ישירות מבתי החרושת בהם עבדו. העקשנות וההתמדה שלהן במשך שבוע שלם, עם ילדיהם בחורף הגרמני, בהפגנות לפני תחנת המשלוח, שנמצאת מעבר לכביש, הביאה את הנאצים לשחרר את הגברים, וזאת כיוון שהם לא רצו לפעול בכוח נגד נשים אריות. הם אפילו נתנו הוראה להחזיר 25 מהגברים שכבר נשלחו לאושוויץ. בסופו של דבר היה זה ניצחון מוראלי, ורובם שרדו את המלחמה. בהקשר זה עמוס מציין את הסרט "Rosen strasse" שנעשה על הנושא. בקצה הרחוב יש עמוד מודעות שעליו צווינו בדיוק מפחיד דוגמאות של משלוחים מרציף 17, עם פרוט שמי מדויק ומצמרר. עברנו בבית הקברות העתיק של ברלין ברחוב "גרוסן המבורגר" שלא נותר ממנו זכר ושבעצם נקברו בו בזמן המלחמה גם גרמנים בקבר אחים. יש בו מצבה לזכר משה מנדלסון שחי במאה ה- 18 והיה בעד לימודים מורחבים ליהודים, ולא רק לימודי דת. כיום נשאר יש במקום רק אנדרטה. לידו יש בי"ס יהודי שלומדים בו גם גרמנים. סיום הסיור היה קרוב לביהכ"נ היהודי. נפרדנו מעמוס ומהקבוצה והלכנו לראות את חזית ביהכ"נ הגדול של ברלין ומשם את מה שנשאר ממרכז "תאכלס". משם פנינו לנוח בבית קפה-גן נחמד ברחוב "אוגוסט" 24 בשם Clarchens, בו מתקיימים הצגות בשעות הערב. מאחר והיינו עדיין עייפים מהסיור הלכנו לנוח בדשא שמול המוזיאון ה"ישן" ורק לאחר מכן נכנסנו למוזיאון "פרגמון" שמראה מוצגים מהתקופות היווניות והרומאיות, כמו גם מאשור של תקופת נבוכדנאצר. עייפים חזרנו למלון לרחצה קצרה בבריכה ויצאנו לשכונת ה"גייז" של ברלין, שם אכלנו במסעדה ספרדית עם זמר ידידותי מקומי שהתלהב מהעובדה שאנחנו ישראלים. יום ו'- 19/8 את ארוחת הבוקר אכלנו שוב בבית הקפה שליד המלון, הייתה בו מלצרית גזעית שדיברה איטלקית עם כול האיטלקים שפקדו את בית הקפה. משם לקחנו את קו 100 לשער "ברנדנבורג". התחלנו בסיור בשדרות "אונטר דה לינדן", ליד מלון אדלון ושגרירויות ארה"ב וצרפת, דרך הבניין המפואר של שגרירות רוסיה והמשכנו לכיוון חנות השוקולד של "ריטר" ולאולם הקונצרטים היפה של ברלין. משני צידיו יש שתי כנסיות דומות, הצרפתית והגרמנית. בתוך אולם הקונצרטים התקיימה חזרה לקונצרט, במסגרת קונצרטים קלסיים של צעירים המתקיים בתקופה זו. חזרנו לחנות "ריטר" שנפתחה בינתיים לקנות שלושה ק"ג שוקולד, שחלקו נמס בהמשך, בחום של וינה ובודאפשט. המשכנו בסיורנו לכיוון ככר באבל, בה נערכה "שריפת הספרים" בשנת 1933. האנדרטה היחידה לציון האירוע הינה מרצפת שקופה בכיכר שאפשר לראות ממנה חדר עם מדפים ריקים. ליד הכיכר אפשר לראות את האוניברסיטה, בית הצבא ומבנה האופרה. משם חזרנו לסיבוב קצר ברחוב "קו-דם" המפורסם, כולל ביקור בחנות ספורט עם מבחר גדול ויקר של אופנים וביגוד. נכנסנו גם לבית הכלבו הגדול "קה-דה-וה" ובקרנו בקומה 6 המפורסמת עם שלל דוכני המזון שבה. ובדרך למלון אכלנו פסטה במסעדת מזון מהיר איטלקית ברחוב נירנברג. לקראת השעה 14:30 יצאנו לסיור במוזיאון היהודי. ההדרכה הקולית בעזרת ה"Ipod" טובה מאוד ומצאנו את עצמנו מקבלים הסברים על חיי הקהילה היהודית בברלין לאורך השנים כאשר תקופת השואה היא רק חלק ממנה. בנוסף יש במדריך הקולי הסברים על האדריכלות המיוחדת של בנין המוזיאון ע"י דניאל ליבסקינד ועל האנדרטאות שבו. בדרך למוזיאון הטרור עברנו ב"צ'ק פוינט צ'רלי" ופגשנו את דליה מהסיור של אתמול, בזכותה התחלנו את הסיור במוזיאון הפתוח בסדר הכרונולוגי הנכון, בצד המרוחק מ- צ'ק פוינט צ'רלי. מפאת קוצר זמן, סבלנות וכוח, הקדשנו לסיור החינמי רק רבע שעה. המשכנו לחנות אופניים מומלצת, הגענו אליה חמש דקות לפני הסגירה, המוכר האדיב הוליך אותנו למרתף/מחסן, אולי שם נמצא את מבוקשנו, אבל לשווא,שוב לא קנינו דבר. חלפנו ליד התור הארוך לשווארמה של מוסטפה, ומשם המשכנו בתחתית לשכונת קרויצברג ולגשר "אוברבום" היפה. בהתאם להמלצת שני צעירים מקומיים הלכנו לאכול במסעדה טובה, מפוארת משהו, בשם Yokesch (ברחוב Muskauer 1), לדבריהם זוהי מסעדה אוסטרית ולא גרמנית אבל: "אתם לא תרגישו בהבדל", אכן, לא הרגשנו. יום שבת – 20/8 לאחר שחיית בוקר בבריכת המלון וארוחת הבוקר המסורתית בקפה השכונתי הגענו שוב לכיכר ליד מקדולנדס, לסיור נוסף, הפעם בנושא ברלין האלטרנטיבית. הכרנו כבר מספר מטיילים מהסיור הקודם. הפעם המדריכה שלנו הייתה תמי הנמרצת. התחלנו בנסיעה בקו 200 לתחנת הפילהרמונית ולהסבר על המבנים התרבותיים באזור, ועל כישלון הפרויקט של הפיכתו למתחם תרבות מרכזי. משם אפשר לראות את האזור שנמכר לאחר איחוד העיר לחברות "דימלר" ול"סוני", במסגרת הניסיון להעברת שטחים ציבוריים לגורמים פרטיים שיפתחו אותם. הפרויקט של "דימלר" עבר תהפוכות רבות ולבסוף נבנתה שכונה שכוללת גם קניון קטן. השכונה מאובטחת ע"י שומרים מטעם החברה, כך שהיא קצת סטרילית. מעבר לכביש נמצא הפרויקט שבנתה חברת סוני, הכולל גם את משרדי הנהלת החברה וגם תצוגה שלה. בקומפלקס יש מבני משרדים, לצד מוזיאון הקולנוע והסינמטק של ברלין, בו מתקיים מידי שנה פסטיבל הקולנוע המפורסם. במרכז יש רחבה עם מזרקה כשמעליה יש מעין אוהל גדול עם יריעות ברזל גדולות. האזור שוקק חיים כול הזמן. המשכנו ברכבת התחתית לכיכר "נולנדורף" (Nollendorf), אזור ה"גייז" של ברלין לצד האנדרטה קיבלנו הסבר לגבי הרדיפה של ההומואים והלסביות בזמן מלחת העולם השנייה. לאחר המלחמה דווקא בגרמניה המערבית, נשארו רבים מהם בכלא, לעומת הצד המזרחי הקומוניסטי, שביטל את סעיף 175 בחוקה, האוסר על מגע בין גברים (וחיות), הרבה לפני שזה קרה בגרמניה המערבית. בסיור בשכונה ראינו חנויות אביזרי מין, מכשיר ATM מעוטר בצבעי דגל הקהילה, וציורי של אומן רחוב אנונימי המכונה "בנקסי", שעובד עם שבלונות. 
הגענו לשכונת "קרויטזר" (kroitzer) ומייד יצאנו להפסקה בת מחצית השעה לארוחת צהריים. תמי המליצה של מסעדה טורקית, פיצרייה או המבורגר. שמנו פעמינו לפיצרייה. לאחר הארוחה תמי המשיכה בהסברים על תהליך האכלוס והפלישה של מחפשי דיור לבתים שחיכו הרבה זמן לשיפוץ. ראינו את ציורי הרחוב הענקיים על קירות הבתים, וחצינו את נהר ה"שפרה" (spree) על גשר "אוברבום" (Oberbaum) היפה לצד המזרחי. בצד המזרחי של הנהר הגענו לקטע החומה, באורך של 1,300 מ' - west side park gallery , החומה מקושטת בציורי קיר של אומנים שונים וכל מספר שנים היא עוברת שיפוץ ומציירים ציורים חדשים. אחד הציורים החדשים היא הנשיקה של חורצוב וריגן. הצטלמנו ליד הציור של מגן דוד על רקע צבעי הדגל הגרמני. המשכנו לסיור בשכונת ”פרידריכשווין" (Friedrichshain), שגם בה קיימת התופעה של פלישה לדירות שהתפנו עקב מעבר לשכונות אחרות. ליד תחנת הסופית של קו U1 – Warschauer ביקרנו במתחם לפעילויות שונות כגון קיר טיפוס, בי"ס לסקטבורד וגן בירה. גם כאן פעלו אומני רחוב. סיימנו את הסיור בגן הבירה החביב ליד קיר הטיפוס, לא לפני שתמי האנרגית הציעה לנו להמשיך לכיוון תחנת "הקשר מרקט" למצעד האלטרנטיבי. נפרדנו ממנה לשלום ולקחנו את הרכבת לשער ברנדנבורג, הגענו בדיוק כשהחל מפגן צניחה, שהיווה חלק מאירוע לציון 60 שנה למשטרה. אחריו אכלנו נקניקיות ובירה ביריד והמשכנו בשדרה לצפות בתערוכת המשטרה, שכללה בין היתר אטרקציה: תצוגה של ארבעה מסוקים משטרתיים ורובוטים. חזרנו למנוחת צהרים במלון ואחריה יצאנו לאכול/לשתות במסעדת "קוזימודו", בה ציפינו לראות מופע ג'אז, שהסתכם בנגן סקסופון מקומי. לאחר סיור קצר בשדרות "קודאם" חזרנו לארוז במלון. יום א'- 21/8 עזבנו את המלון , יום א' – כל בתי הקפה סגורים בשעת בוקר מוקדמת זו, אין ברירה – שותים קפה במקדולנאדס ומשם עם אוטובוס x9 נסענו לשדה לטיסה מהירה ונעימה ב"איר ברלין" לוינה. כבר בהמתנה למזוודות קנינו כרטיס לשמונה ימים ברכבת התחתית של וינה ונסענו לכיוון החדר במרכז העיר, לפגוש את המשפחה שלנו בוינה. הדירה נמצאת חמש דקות הליכה מה"רינג" של וינה, קרוב מאוד לתחילת המדרחוב מצד אחד, והשוק העירוני מצד שני. יצאנו לעיר, החנויות היו סגורות בגלל יום ראשון אך בבית הקפה הקרוב "צ'יל אפ" פגשנו שני ישראלים ששמחו לתת לנו מספר המלצות לבילוי, כולל המלצה לחנות אופניים ולביקור בשכונת "גרינזינג". נסענו לאכול במסעדה המקסיקאנית ליד ככר "נסטרוי". ממנה המשכנו לסיבוב קצר באזור הקהילה היהודית (עזרא), ונכנסנו למתחם המגורים. ילדים חרדים שיחקו בחצר הפנימית. חזרנו לדירה למנוחה קצרה ונסענו עם הרכבת התחתית - U1 לתחנת Alte Dunau לחוף רחצה עצום, לאורך הדנובה. לאורך החוף מבנים עם מלתחות, שירותים ומקלחות, בנוסף מדשאה ענקית, ופה ושם עצים. הטמפרטורות מתחילות לעלות לקראת ימי השרב הבאים. כמתבקש נכנסים לשחות בדנובה להפיג את החום הרב. לאחר מכן חצינו את הכביש לסיור קצר בפארק מקומי יפה, בפארק הרבה מתקנים לילדים, רכבת תיירים, וגם כמה משפחות טורקיות. אנחנו עוצרים לצלם ברבורים באגם. המשכנו ברכבת התחתית עד כיכר שוודיה לאכול מהגלידה המפורסמת. עברנו ליד ביהכ"נ שהיה סגור בשעה זו ועלינו לכיוון כיכר "סטפן". ברוח התקופה התקיימה בכיכר הפגנה של גולים סורים נגד אלימות המשטר בסוריה. המשכנו במדרחוב עד לכיכר קארל ושוב לחדר, זה ממש נוח להתגורר במרכז העיר. בערב יצאנו לפסטיבל הסרטים בכיכר העירייה, על מסך ענק על קיר בניין העירייה הוקרן קונצרט של מאהלר. מאחורי הכיכר התקיים כבכל קיץ יריד אוכל, בכל דוכן מאכל ממדינה אחרת. מצאנו את הביתן הישראלי שכלל כמובן חומוס, פלאפל, מעורבים ופיתות, הכרזות בדוכן הציגו פרסומות ישנות לאל על וטמפו. אנחנו אכלנו בדוכן עם מאכלים אוסטרים מסורתיים. וכמובן שתינו בירה, ענת קנתה בטעות בירה עם לימון שמיקי אהב במיוחד, והפך אותה למשקה האהוב עליו לשארית הטיול (פחית אחת אפילו הגיעה לארץ). לחדר חזרנו בחשמלית D עייפים שבעים ומרוצים. יום ב'- 22/8 ישנו עם חלונות פתוחים בגלל החום ולכן התעוררנו מוקדם לקולות הבוקר של משאית הזבל ומשכימי הקום השונים. לאחר ארוחת בוקר קלה בבית הקפה הסמוך יצאנו לסיור בארמון החיצוני "שוננברון". כרגיל קיבלנו מדריך קולי שבעזרתו קיבלנו הסברים על שושלת "הסברון והרגלי החיים והנישואין שלהם (פרט למקרה אחד, כל הנישואים היו פוליטיים). הסיור בחדרי הארמון נמשך כשעה, שלאחריה יצאנו לסיבוב בגן היפה, בגן מבוכים, גינת הצלילים, ומזרקה. 
ויתרנו על ביקור בגן חיות, החממה ובעוד אטרקציות מסביב לארמון, בגלל החום הרב בחרנו לעלות לתצפית דרך השביל ביער שמקיף את הגן. משם ירדנו בשביל אחר בתוך היער שעובר ליד בריכת שחייה, מיקי כמובן בודק את גודל הבריכה, המחירים ושעות הפתיחה, הוא מתאכזב לגלות שגם היא נפתחת רק בשמונה בבוקר. חזרנו ברכבת התחתית לתחנת הרכבת המערבית, כדי לראות את פסל הילד היהודי בדרכו לאנגליה, עפ"י ההסברים של המדריך עמוס מברלין. 
עייפים מסיורים תיירותיים ומהחום הרב הגענו לרגע האמת, השופינג ברחוב מריה הילפר. עמדנו בכבוד במשימה, כבר בחנות הראשונה ענת הצליחה לקנות זוג נעלי עקב! סיכום הקניות כולל שתי רשימות להחזר מס, ושתי שקיות עמוסות סוכריות מסטיקים וקרמים מחנות "מולר", צהריים אכלנו במסעדתNorthsee המוכרת דגים ומאכלי ים, אנחנו אכלנו דג מצוין, תפוחי אדמה וכמובן בירה. עצרנו בחדר להתרעננות ונסענו לארוחת ערב משפחתית. יום ג'- 23/8 היום החל בסיור רגלי במרכז וינה לפי מדריך שיחור, סיור ברובע 1 Mitte, נכנסנו לסיור בקתדרלה הענקית, ועלינו במעלית לתצפית לקתדרלת סטפן ממנה נשקף נוף לכול וינה, התרשמנו מהגגות המקושטים של הכנסייה, מהנוף העירוני של עיר ימי ביניימית, ואפילו ראינו שני בונקרים ענקיים שנותרו ממלחמת העולם השנייה. המשכנו בסיור באולם בו ניגן לראשונה מוצארט, הגענו בסיור למספר כנסיות קטנות ויפות, ושוטטנו ברחובות וחצרות יפים.
לאחר שעברנו ליד מוזיאון המוסיקה, אליו ענת תחזור בהמשך, חזרנו להתרענן בחדר. ארוחת צהרים אכלנו באחת מהמסעדות הרבות בשוק "נשמרקט" (Naschmarket), היה קשה לבחור מסעדה, זו ריקה מידי, בזו יושבים בשמש, ובאחרונה אוכלים חומוס (!!). לאחר סיבוב קצר בשוק נכנענו לחום והמשכנו לגלידה נוספת בכיכר שוודיה והלכנו לראות את הבריכה הקשורה לדוברה בתעלת הדנובה, כמו יתר הבריכות בווינה, גם זו נפתחת רק בשעה 8 בבוקר. לקחנו חשמלית מס' 1 לבית "הונדרטואסר" של האדריכל המיוחד שאוהב עיצוב לא סימטרי, פספסנו את הקניון הבנוי בסגנון המיוחד הזה, והמשכנו לתחנה הסופית של קו 1 בפארק המרכזי והגדול של וינה- Prater. ההליכה בצל העצים נעימה, באמצע הדרך ראינו משפחה ממלאה בקבוקים ומרטיבה את הבגדים בברז ענקי באמצע הפארק, מיד הצטרפנו לחגיגה. בקצהו המערבי של הפארק יש לונה פארק עם שלושה גלגלי ענק, 
שוטטנו בלונה פארק והתרשמנו מהביתנים השונים, מהמתקנים המהירים ובעיקר מגן בירה בסגנון שוויצרי עם ערימת כוסות בירה מוכנות לפעולה, ומנות בשר ענקיות ממקור בלתי מזוהה. עוד ניסיון בחנות אופניים בכיכר "נסטרוי" ואז התפצלנו, ענת לשוטטות במדרחוב, לקנות מזכרות, ולבדוק את החנות במוזיאון המוסיקה ומיקי לשחות כשעה בדנובה. נפגשנו בחדר ובערב יצאנו שוב לכיכר העירייה, הפעם הוקרן על המסך הענק קונצרט מפסטיבל הג'אז של "מונטרי" בשוויץ משנת 1997, עם אריק קלפטון ונגנים אחרים, גם הפעם לא ויתרנו על יריד האוכל והבירה, ובדרך חזרה לחדר עצרנו לסשן שלם של צילומים בכיכר בטהובן עם המזרקה והתאורה בצבעים מתחלפים. יום ד'- 24/8 עם בוקר נסענו לבית הקברות לעליה לקבר של בן משפחה. משם נסענו לתחנת Volkstheater ונכנסנו לפארק בכיכר "מריה טרזה". משני צידיו יש שני מוזיאונים שהינם חלק מרובע המוזיאונים של וינה, עוד מעט השעה 10 ואנשים מחכים לשעת הפתיחה של המוזיאונים. חצינו את כביש הטבעת הפנימי, נכנסנו דרך שער הניצחון למתחם ארמון המלוכה "הופבורג" (Hofburg), וחלפנו ליד פסלי השליטים הרכובים על סוסים, הארמון שימש את שושלת ה"הסבורים" במשך מאות שנים. בבנין מימין ראינו עשרים פסלים המתארים אישים ממהלך ההיסטוריה של השושלת, אין ספק שהם ידעו להנציח את עצמם ולהעסיק בעלי מקצוע רבים במלאכה זו. נכנסנו לרחבה פנימית וראינו במרומי הארמון את סמלי המלוכה המעוטרים זהב. מימין נכנסנו מבעד לשער השוויצרי, שקיבל את שמו משכירי החרב השוויצרים, כמו בוותיקן הם שימשו כשומרים גם כאן. במקום ראינו את דלת הכספת הכבדה, בפנים שמורים התכשיטים שהשושלת צברה במשך השנים, אנחנו שבעים ממוזיאונים ומחליטים שאפילו תכשיטי המלך לא ישכנעו אותנו להיכנס למוזיאון. המשכנו ליציאה הצפונית של המתחם, ליד ביה"ס הספרדי לפרשים, לכיוון ככר אלברטינה ומשם במקביל למדרחוב עד לאנדרטה לזכר הנספים במגיפה השחורה. עמדנו במרכז המדרחוב עם מפה ביד מחפשים את תחנת מכבי האש. בחור מקומי שראה שאנחנו מחפשים במפה, התפלא לשמוע מה היעד שלנו, אך נחלץ לעזרתנו, ואפילו ליווה אותנו קברת דרך עד ליעד בכיכר Am Hof. הבניין נמצא בשיפוצים ולא יכולנו לראות את הניידות שנמצאות מאחורי השערים גדולים. המשכנו מהלך של 10 דקות לביהכ"נ היהודי, וסמוך אליו ראינו שלט לציון פועלו של תיאודור הרצל בוינה. נכנסנו לסיור של 11:30 בביהכ"נ, לאחר בידוק ביטחוני מקיף, ועיכוב ניכר, מצאנו את עצמנו בקבוצה מעורבת, קבוצת ישראלים דתיים בטיול מאורגן, וינאים, ואפילו אמריקאים, אי לכך הסיור התקיים בשפות הגרמנית האנגלית והעברית. המדריכה הסבירה בקצרה על ההיסטוריה של וינה החל מסוף המאה ה-19 דרך שנות מלחמת העולם השנייה ועד ימנו אנו. היא תיארה את השתלבות היהודים בחיים בווינה, גודל הקהילה, והמאפיינים אותה בכל תקופה. ביציאה לא שכחנו לקבל המלצה לשניצל וינאי במסעדה ותיקה בשם FiglMuller (רחוב Baeckerstrasse 6). השניצל תופס את כול המקום בצלחת ולכן צריך להזמין את התוספת בנפרד. כמותית הוא מתאים לשני אנשים, אבל בשביל הגיוון הזמנו גם מנת "קורדון בלו", העשויה משתי שכבות של שניצל ובניהן נקניק וגבינה (ששש... אל תגלו). הצטלמנו למזכרת עם השניצל, ומיקי דיווח בשידור חי מלווה בהוכחה מצולמת לעמוד הפייסבוק שלו. שבעים נסענו לרחוב הקניות "מריה הילפר" למספר השלמות ואז למנוחה והתרעננות בחדר. כמו חדשים יצאנו לתחנה הסופית של קו U4- "הליגנשטאט" ולקחנו את אוטובוס מספר 38A לכיוון הגבעות המשקיפות על וינה, "לאופולדברג" ו"קהלנברג". בדרך האוטובוס עובר בשכונת "גרינזינג" היפה, אליה נגיע מאוחר יותר. ירדנו בהר "קורנזל" (Korenzel) והתרשמנו מהקרירות (סוף סוף נשבר החמסין, ההמשך שלו יפגוש אותנו מחר בבודפשט), מהנוף לכיוון העיר ופרבריה ומהגינה היפה שמאחורי המסעדה. חזרנו לסיבוב בשכונת "גרינזינג" (Grinzing), 
המון בתי היין הקטנים ומסעדות ציוריות רבות. לבסוף התיישבנו בגן יין נחמד, עם שולחנות ארוכים, להקה מנגנת והרבה מקומיים. את האוכל צריך להזמין ממזנון צדדי ממוכרת שחותכת את האוכל עם משור אוכל בהתאם לבקשת הלקוחות. המשקאות הינם בהזמנה מהמלצר שמסתובב בין השולחנות. היין האוסטרי הלבן היה נחמד, הבירה יותר. חזרנו עם חשמלית 38 לתחנת "שוטנטור" (Shottentor) ועם חשמלית 1 לסיבוב מסכם במדרחוב בדרכנו לארוז בחדר. יום ה'- 25/8 הזמנו מונית לתחנת הרכבת הקטנה Wien meidling ומשם עלינו לרכבת של שעה 7:09 לכיוון מזרח, לבודפשט. הרכבת חדישה. בכול קרון יש מקום נוח במרכזו למזוודות ומהתקרה יורדים מסכים עם מידע רלוונטי כמו במטוס, כגון זמני הגעה מתוכננים ובפועל לתחנות הבאות, מפת מסלול הנסיעה ולקראת ההגעה לתחנה גדולה- זמני יציאה של רכבות המשך אפשריות. לכול שני מושבים יש שקע חשמל, כשמידי פעם הזרם מפסיק. הנסיעה שקטה, נעימה ומהירה (עד 150 קמ"ש). למרות הכול היה לנו אחור של כעשר דקות ולקראת השעה 10 הגענו לתחנת הרכבת "קלטי", שם חיכה לנו המארח שלנו. נסענו איתו לאכסניה שלנו, Europe central point בכיכר "בלאכה" (Blaha Lujza). האכסניה נמצאת בקומה 4 של בנין ישן, בכדי להיכנס לבנין צריך לצלצל בפעמון ולעלות במעלית ישנה וקטנה, הצלחנו להידחס שלושה אנשים ושתי מזוודות ושני תיקי גב - הישג! בקבלה, הנמצאת בחדר קטנטן, אמרה לנו בחורה צעירה שהחדר יהיה מוכן בשעה שתיים ושאפשר להשאיר את המזוודות אצלה. כך עשינו. התחלנו בטיול בבודפשט במכוניתו של המלווה שלנו, נסענו בכביש בשיפוע של 10% לפסל ב"סיטדלה", לא לפני שחצינו את הדנובה על גשר אליזבט. יצאנו לסיבוב רגלי, רובו בצל, לתצפית היקפית על העיר. 
הטמפ' כמעט 40 מעלות! ראינו את המבנים המפורסמים והבולטים, בניהם את בנין הפרלמנט המדהים, בו נבקר יותר מאוחר. משם ירדנו ועברנו במנהרה לכיוון הגשר התלוי הישן ולכיוון שדרת "אנדרסי", עד לאנדרטה בכיכר הגיבורים, בכניסה לפארק המרכזי. החננו את הרכב, ויצאנו לסיבוב קצר לחנות אופניים ולארוחת צהרים במסעדה סינית. המחירים בהחלט סבירים, פחות ממאה שקל עבור שלושה אנשים. המשכנו עם הרכבת התחתית הישנה לסיור בפרלמנט ההונגרי המרשים, הכניסה לבניין בסיור מאורגן בלבד, מאחר ופספסנו את הסיור בעברית בשעה 13:30, ולא רצינו לחכות לסיור באנגלית, הצטרפנו לסיור בהונגרית... הפרלמנט שוכן במבנה שנראה כמו ארמון, המבנה סימטרי לחלוטין כך שיש אפשרות לקיים ישיבות משני צידיו, דבר שכיום אין בו צורך, לכן, בחצי אחד מקיימים ישיבות, ובחצי השני - סיורים. מספר החברים הינו כמעט 370 וכיום מתנהלים דיונים להפחיתם לסביבות המאתיים. הפרלמנט נחשב לרביעי בגודלו בעולם ולאחד היפים בהם.
הסיור קצר ממצה, וגולת הכותרת בו היא תצוגת הכתר של המלך אישטוון, בתצוגה הזאת אסור לצלם, בשאר הסיור, כן. משם אנחנו ממשיכים רגלית לבזיליקה ע"ש אישטוון, המלך הראשון של הונגריה, שם קבורים גדולי האומה, ובניהם שחקן הכדורגל האגדי פושקש. ממשיכים מרחק לא גדול לעבר הרובע היהודי, תחילה אנו נכנסים לבית כנסת גדול- בית כנסת רומבך, הבניין ניראה כאילו הפסיקו באמצע השיפוץ שלו, אך יופיו של הבניין המקורי עדיין ניכר.סיור קצר בפנים, התרשמות, ואנחנו ממשיכים. אחרי מרחק קצר מאוד מגיעים לבית הכנסת הרפורמי, זהו בית הכנסת הגדול והפעיל של בודפשט, בצמוד לו המוזיאון היהודי. מדובר במבנה גדול ומרשים מאוד, עם שני צריחים גדולים. הכניסה בימי חול הינה רק לסיורים מודרכים ומכיוון שאנחנו קצרים בזמן אנחנו מסתפקים בהתרשמות חיצונית תוך כדי ישיבה בבית קפה מעבר לכביש. משם אנחנו חוזרים ברכבת התחתית לאכסניה בכדי לקבל את החדר, קטן אבל מסודר ונקי, ויש בו כל מה שמציע מלון גדול, טלוויזיה דקה, מגבת לרצפה באמבטיה, ואפילו טישו, בחדר מזגן שבהמשך יתברר כי כדי להפעיל אותו יש לשלם בנפרד. אנחנו ממשיכים בקו התחתית 1 הצהוב לפארק המרכזי לסיבוב קצר ליד האגם, באגם המשמש בחורף משטח החלקה על הקרח קיים עתה מייצג אומנות, פסלים יומיומיים בסביבה לא שייכת- מכוניות, שירותים, בית קטן ושאר חפצים מונחים בזוית בתוך המים.
לידינו הכניסה למרחצאות של "סצמי" ולגן החיות. אנחנו פונים ימינה לכיוון הטירות ושחזור פסלים ואירועים שונים מההיסטוריה של הונגריה וממשיכים לרכב ולאכסניה בכדי להיפרד מהמלווה שלנו. בקתדרלה נפתח הערב פסטיבל הבירה של בודפשט. אנחנו מחליטים לבדוק את האירוע וחוצים הפעם את הדנובה מלמטה בעזרת הרכבת התחתית. מאחר ואנחנו לא מצליחים למצוא את החשמלית שתיקח אותנו את המשך הדרך, אנחנו מחליטים לנצל את האירוע לטיול רומנטי קצר על גדת הדנובה. מראה בודפשט בלילה מרהיב ואפשר לצלם תמונות של הפרלמנט והגשר. בכיכר אדם קלרק אנו עולים בעזרת הפוניקולור לקתדרלה לפסטיבל. התור לקופת הכרטיסים ארוך אך מסודר, עם רכישת כרטיס הכניסה מקבלים שני קופונים לכוס בירה חינם, רק בהמשך יתברר לנו שהן כמו כרטיס הגרלה, צריך לפתוח הכרטיס ולראות באיזה סוג בירה "זכית", לגשת לדוכן הספציפי (שוב תור ארוך) ולקבל את הבירה. יותר מידי טרחה בשבילנו, ויתרנו על מתנת הבירה חינם. חצרות הקתדרלה עמוסות דוכני בירה ואוכל, במות מופעים רועשות והמון מבלים צעירים. השיטה היא שכל אחד רוכש כוס בירה כבדה של חצי ליטר, ואותה ממלא בדוכנים השונים. בסוף הערב, מי שרוצה שומר את הכוס לעצמו, ומי שלא מחזיר אותה ומקבל את תמורתה חזרה. לנו אין מה לעשות עם שתי כוסות ענקיות וכבדות כאילה, רק הן לבדן עלולות לגרום למשקל יתר בטיסה חזרה, ובסוף הערב החזרנו אותן לאחר כבוד לדוכן. אחרי שקיבלנו את כוסות הבירה אנחנו מוצאים אוכל חלבי (משימה לא פשוטה ב"ים הבשרים" על האש), פונים לדוכן שניראה לנו ותמורת 20 ש"ח סך הכול, מיקי מקבל חצי ליטר בירת לימון האהובה עליו כל כך, וענת חצי ליטר בלונדינית. מסביבנו אלפי אנשים שמסתובבים בינות לעשרות דוכני בירה ואוכל, רובו בשר ועוף בצורות שונות. באזור הבמה המרכזית מפוזרים עשרות שולחנות שבקושי אפשר למצוא ביניהם מקום פנוי. עייפים אנחנו יורדים מההר וחוזרים לאכסניה, שמחים לגלות שאמנם משרד הקבלה סגור ולא ניתן לשלם עבור הפעלת המזגן, אך בהעדרנו הכניסו לנו מאורר לחדר, איזה התחשבות! יום ששי- 26/8 למחרת, בשעה 7:15 בבוקר אנחנו מופתעים למצוא ארוחת בוקר טובה באכסניה, שוב הכול קטן אך כולל את כל המרכיבים של ארוחת בוקר במלונות הגדולים, קפה/תה/מיץ תפוזים, נקניק/גבינה, יוגורטים, דגנים מסוגים שונים ואפילו ויטמינים להמסה בכוס השתייה. להפתעתנו האחראית על ארוחת הבוקר שואלת אותנו איך נרצה את הביצים לארוחה, מלאי התפעלות אנחנו מוותרים על הפינוק ויוצאים לדרך. לפי עצתו של המארח שלנו אנו נוסעים בשתי רכבות תחתיות ואוטובוס 200 לשדה התעופה. שדה התעופה חדיש ומודרני, הדיוטי פרי מרווח ונוח, אפשר להעביר בו בנעימים את הזמן עד הטיסה וגם לקבל החזרי מע"מ.
אודה מאוד על קבלת פיידבק לגבי הכתבה- גם לצורך הכנת הטיול, גם לאחריו, תוספות/חוסרים. אשמח גם להארות לגבי העניין בקריאה עצמה.
