טיול לפירנאים אוגוסט ספטמבר 2012

משתתפים-ענת ומיקי אלטמן.

הטיול תוכנן ובוצע בעזרת -

·הספר "אוויר הרים" של מנחם מרקוס.

·מדריך פספורט של זאב יפת.

·מפת Marco Polo בק"מ 1:300,000

·גי'.פי.אס של חברת Garmin

·אתר ההזמנות Booking.com

·Google maps

כללי-

·מרב ההזמנות נעשו באינטרנט

·הטיסה לברצלונה באלעל (העדפנו טיסה ישירה).

·טיסת פנים אחת מבילבאו לברצלונה באיבריה

·הזמנת מלונות דרך אתר booking ללא פיקדון, ועם אפשרות לביטול בין 0-48 שעות לפני מועד ההגעה. השתדלנו להזמין עם ארוחת בוקר במידה ועלותה זניחה (זה מה שמקובל במלונות הכפריים הקטנים), עם חניה צמודה ובחינם. תמיד בדקנו כמה המלצות יש למלון והזמנו רק מציון 8 ומעלה. בכול המלונות היה WI-FI.

·תמיד עדיף לצאת עם שיחון של השפה המקומית.

נושאים לטיפול בזמן הטיול-

·להשתדל להשאיר מזוודות בשמירת חפצים במלון מאשר ברכב. אם נאלצים להשאיר ברכב כיוון שכבר מתרחקים מהמלון, רק מתחת לכיסוי של תא המטען. אפשר לנעול אותן ולקשור עם כבל מתכת לנקודות האחיזה בגב המושב.

·בהגעה לכול עיר או אתר טבע, לפנות קודם כול לתחנת המידע ולהתייעץ לגבי נקודות עניין, קשיים זמניים, זמני פתיחה/סגירה של אתרים, משך המסלול וכדומה. בתחנות המידע בשמורות מקבלים מפה אישית שעליה רושמים את אורך מסלול ההליכה, מקומות הפיצול ואפשרויות שונות, בהתאם לדרישה שלכם.

·ציוד חובה לטיול-מקלות הליכה, נעליים טובות לאחר שימוש בן שבוע לפחות, תרמיל נוח. ברוב האתרים שבהם טיילנו היו נקודות מים, כך שאין צורך לשאת יותר מידי על הגב.

·איפוס זמנים בין כול המצלמות בכדי שאפשר יהיה אח"כ למיין את כול התמונות לפי הזמן בו הם צולמו.

המלצות בסיסיות מאוד לציוד לטיול בהרים-

·מכנסיים נוחות וחולצה, עדיף שניהם מנדפים.

·אוכל מספיק לפיקניק- בהתאם לאורך הטיול.

·ביגוד חם- מזג האוויר הפכפך בהרים. לקחת גם מחמם אוזניים, סווצ'ר, מעיל גשם קל.

·שני מקלות הליכה- חובה. מוריד העומס מהגב והברכיים ומאפשר קצב הליכה מהיר ובטוח יותר.

·נעלי הליכה טובות שהלכו בהם לפחות שבוע, יחד עם גרביים טובות.

·מים-לקחת כמות סבירה, בהתאם לעונה ולברזיות שיש במסלול. בספרד יש הרבה ברזיות לאורך המסלול כך שאין סיבה לסחוב משקל מיותר ומספיק 1-2 ליטר לאדם.

הטיסה יצאה בשעה 9:05 מה שאפשר סוף סוף לקום בשעה סבירה. הטיסה הייתה נעימה ומיד לאחר קבלת המזוודות שכרנו את הרכב מחברת Eurpecar. קיבלנו פז'ו 208, בעלת מנוע דיזל, מסך "טאץ" שאפשר לחבר אליו IPhone ו"קרוז קונטרול". שמחים לדרך לכיוון "חירונה" (Girona). כבר בנסיעה באוטוסטרדה ראינו שהספרדים נוהגים באופן רגוע, בהתאם למהירות המצוינת והתאמנו את הנהיגה שלנו.

לעיר חירונה יש עבר יהודי כיוון שהיא הייתה מקום מושבו של הרמב"ן. לאחר גירוש ספרד כמעט לא נותרו בה יהודים אבל העירייה שיחזרה את הרובע היהודי והקימה מוזיאון למורשת העיר. הסיור החל בפארק הצמוד לחניון, ממנו חצינו את הנהר לקתדרלה והכנסייה,

פנינו לעיר העתיקה, לשדרת העצמאות ועברנו את הנהר בגשר אייפל, ממנו יש תצפית יפה לכיוון הקתדרלה. מחירונה המשכנו לעיר "בסלאו" (Besalú) שהינה עיר ימי ביניים מהמאה ה-11, עם חומות רחבות וגשר כניסה מרשים לעיר שעובר מעל נהר Fluvià

יש בה רובע יהודי, ובו יש מקווה עתיק (שלא ראינו) ושלט ליד חריץ בכניסת לאחד הבתים, בו מוסבר שהייתה מזוזה ומה משמעותה.

באחר מחנויות המזכרות גילינו חפצי קרמיקה עם סמלים יהודיים. ניתן לעשות סיור ברכבת תיירים על גלגלים סביב העיר. בין סמטאותיה ניתן להבחין במיצג של כיסאות תלויים על הקירות הגבוהים.

המשכנו בנסיעה על כביש N260, שחוצה את כול הפירנאים. בכיוון מזרח-מערב הוא חוצה מעברי הרים ולכן המהירות בו איטית יחסית, למרות שהגבלת המהירות הינה 90 קמ"ש. לאחר כשעה הגענו לעיר "ריפול" (Ripoll) וממנה הנסיעה בכיוון צפון עד ל- "ריבס דה פרסר" (Ribes de Freser) מהירה, בצמוד לקו הרכבת שמגיע מברצלונה ופונה מערבה. המלון שלנו, Sant Antoni נמצא במפגש הראשון בעיר עם נחל Freser. פרטים בטיפ באתר. בלובי המלון ישבו האורחים עם הצוות וצפו במשחק הכדורגל, ריטואל שיחזור על עצמו בכול מהלך החופשה, יחד עם הצפייה בתחרות האופניים ה- Veulta. לאחר התארגנות בחדר ירדנו לארוחת ערב במלון, לפי בחירה ממנות היום, המציעות אוכל קטלוני טעים. השיחה עם המלצרית הנחמדה התנהלה בקטלונית... בחרנו במאכלים מקומיים, כולל המנות האחרונות שהינן בד״כ פלאן קרמל.

יום שני - 27/9

קמנו לארוחת הבוקר הנחמדה במלון, שכללה בין היתר, מעין עוגה פריכה ועגולה עם הרבה אבקת סוכר. קיבלנו מהצוות פרטים לגבי אפשרויות הטיול בעמק Nuria. איפסנו את המזוודות במלון ושמנו פעמינו לתחנת רכבת הזיזים הנמצאת מרחק הליכה של 10 ד'. בדרך קנינו לחם וגבינה לפיקניק.

הרכבת עולה כ- 1,000 מ' לגובה של כ- 1,964 מ'. יש לה תחנה אחת בישוב "קוראבלס", אליו ניתן להגיע גם ברכב. קיים מסלול הליכה מהישוב עד לתחנה האחרונה בעמק נוריה, לאורך הנחל, מה שכמובן לוקח זמן רב. הרכבת עוברת במספר מנהרות ולבסוף מגיעה לתחנה הסופית, בה ישאגם, כנסיה, מספר מסעדות, מרכז מבקרים ומספר חנויות מטיילים ומזכרות. יש גם פעילויות לילדים ורכבל שעולה עוד כ- 150 מ' בהר. יש מפה ברורה המציעה חמישה מסלולים ברמות קושי שונות. לקחנו מפה ממרכז המידע ויצאנו לטיול קצר ב- Camí del canal ובמשכנו ב- Cova d'Amadeu. ההתחלה בעלייה להר שמעל האגם,

תצפית לעברו, ובהמשך השביל יורד לאגם ממערב ואז מקיף אותו ממזרח. בתחילת המסלול פגשנו זוג צעיר מברצלונה, עם ילדה קטנה במנשא על גב האב. כאשר סיפרנו שאנחנו מישראל הם סיפרו לנו שהם מאזינים לשירים של אחינועם ניני והבת שלהם מזמזמת את השירים שלה. הם בעצמם ידעו מספר שירים וסיפרו לנו שהיא מאוד אהובה בברצלונה ויש הרבה ילדות שקיבלו את הכינוי שלה באירופה (נועה). דיברנו גם על השיתוף בין אחינועם לבין הזמרים הספרדים המפורסמים "סארט וסבינה" (Serrat y Sabina, שמאז ליוו אותנו במשך הנסיעות שלנו). שמחנו שהמוסיקה משמשת שגרירה מוצלחת שלנו בחו"ל. לאחר הירידה לאגם, בפינת הפיקניקים ישבנו לאכול.

חזרנו עם הרכבת לכפר לקחנו את המזוודות מהמלון, נפרדנו מהצוות הידידותי, והתחלנו בנסיעה בכביש N260 לכיוון יעדנו הבא, אנדורה. הנסיעה הייתה צפויה לארוך כשעתיים. הג׳י.פי.אס. הוביל אותנו דרך הכפר הקטן La Molina, אבל מכיוון שזה כפר סקי, שבקיץ אין בו מה לעשות, החלטנו להמשיך ב-N260. מסיבה זו זמן הנסיעה היה ארוך יותר, כיוון שהנסיעה בקטע זה איטית בין מעברי ההרים, לעומת האלטרנטיבה דרך הכפר שיורדת לעמק. עצרנו בכפר Alps אבל נוכחנו שבעונה ובשעת צהרים מוקדמת זו גם בו אין הרבה מה לעשות. לאחר כשעה וחצי הגענו ל La Seu d'Urgell וממנה בכביש N145העולה צפונה לאנדורה. עם הכניסה לנסיכות הבחנו בקניוני הקניות הגדולים. המשכנו לבירה Andorra la Vella, למלון Plaza במרכז העיר. מדובר במלון 5 כוכבים, מפואר מאוד. קיבלנו סוויטה מדהימה. ירדנו לסיבוב קצר בעיר ועצרנו לאכול טאפאס בבית קפה קטן, מקומי וותיק בשם Marticella (בשדרת Meritxell 126), בו יש גם מסעדה בקומה השנייה. חזרנו לספא במלון, (שעתיים - נכללו בעסקה), קיבלנו כפכפים וכובע רחצה מגוחך. הספא מאוד מפואר והיה בו ג׳קוזי כמעט לכול שריר בגוף, ארבעה סוגי מקלחות חמאם וסאונה.

לסיום הערב המוצלח הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדת Pizzeria Angelo, לפי המלצת TripAdvisor (להלן TA). פרטים בטיפ באתר.

יום ג׳- 28/9

יצאנו לאכול ארוחת בוקר בבית הקפה שבו ישבנו אתמול בערב, מכיוון שעלותה במלון 5 כוכבים לא סבירה לגבינו בעליל. ערכנו סיור בעיר, לכיוון גשר Paris,

ונכנסנו ללשכת התיירות בכדי לקבל מידע לגבי אתרים בעיר ולגבי טיולי אופניים (כהכנה לטיולים אחרים). עלינו לאזור העיר העתיקה, כאשר בדרך יש אינסוף חנויות בשמים, שעונים, גאדג׳טים ועוד. העיר העתיקה קטנה וסימפטית ואפשר להיכנס לסיור בבניין הפרלמנט הישן. חזרנו לעוד קניות בחנותשל רשת E.LECLERCבמרכז וישבנו לאכול ארוחת צהרים באותה פיצרייה שבה אכלנו אתמול בערב. אספנו את המזוודות מהמלון והתחלנו בנסיעה דרומה. לפני היציאה מהנסיכות מצאנו חנות אופניים גדולה כשמרכיב המע״מ בהחלט הוזיל את המחיר. יצאנו מהנסיכות ליעדנו הבא, Espot, שוב על כביש N260. עצרנו בכפר הקטן Sort, ממנו יוצאים לרפטינג בנחל השוטף.

כמובן שגם ערכנו סיור בין סמטאותיו היפות. המשכנו צפונה ולאחר כעשרה ק"מ פנינו לכיוון Espot, למלון Roya, לגביו יש טיפ באתר. התקבלנו במלון המשפחתי ע"י האימא, ומאוחר יותר עזרה לנו גם הבתהדוברת האנגלית. יצאנו לסיבוב בכפר הקטן וגילינו שיש בו מספר מסעדות שנראות נחמדות למדי. לבסוף ישבנו לאכול במסעדה שהומלצה ע״י אתר TA - La Llupia שהתגלתה כמסעדת נהדרת. למנה עיקרית הזמנו דג קוד, שהינו מנה פופולארית באזור, עם אורז ברוטב עגבניות וחציל. ללקק את השפתיים.

יום ד׳- 29/8

מוקדש לטיול בחלק המזרחי של שמורתAigües Tortes . בבית השמורה בכפר קיבלנו מפה והמלצות למסלולים רלוונטיים עבורנו. המדריכה הייתה מאוד פסימית והמליצה לנו לקחת את המסלול הקצר כיוון שאחה״צ צפוי גשם. מזל שהיו לנו עוד אלטרנטיבות. הבוקר מתחיל בנסיעה עם ג׳יפ מקומי תמורת 10€ בעמק Espotעד לאגם "סן מאוריציו" (St. Maurici). העצלנים יכולים להמשיך לנסוע עם הג׳יפ עד בקתת המטיילים "אמיטגס" (Refigi d'Amitges), שנמצאת במעבר ההרים. כאן עובר השביל שחוצה את הפירנאים GR11. אנחנו התחלנו בטיול בשביל הצר שעובר ביער, לאורך הגדה הצפונית של אגם סן מאוריציו וממשיך בעלייה למפל המרשים של אגם "רטרה" (Cascada de Ratera), וממשיך לאגם "רטרה" עצמו. מהאגם ניתן לחתוך לכיוון התצפית ממערב לאגם. אנחנו המשכנו במעלה ההר לכיוון הבקתה, מהלך של פחות משעה הליכה. ככול שעלינו נפרשו מאחורינו הנופים המדהימים של השמורה. ההליכה בעלייה הינה בשביל רחב, בקצב איטי יותר. בשביל חלפו בתחילה הג׳יפים שחזרו מהקפצת מטיילים למעבר ההרים, ובהמשך המטיילים עצמם שירדו בשביל. הבקתה נמצאת כאמור במעבר ההרים, בגובה כ- 2,000 מ׳, ליד אגם מלאכותי שנוצר מהסכר. נכנסנו להפסקת בבקתה, בזמן שאנחנו שתינו קפה/שוקו חם בבקתה הכינו הצוות במרץ את ארוחת הצהריים. קיבלנו הדרכה קצרה לגבי המסלול חזרה ובהתאם פנינו מיד אחרי הירידה ימינה, לשביל שמביא אותנו לאגם "אובגס" (Obagues), ממנו הדרך מתחברת לתצפית לכיוון אגם סן מאוריציו.

 מכאן השביל הצר יורד בתלילות לכיוון האגם, עובר מעל דרדרת מההר, בשביל נוח למעבר וממשיך בשביל רחב, בחזרה לאגם, בכיוון הסכר. סה״כ הלכנו כחמש שעות, בקצב מהיר יותר מאשר מצוין בשלטי הדרך המקומיים. ממטילים ישראלים שפגשנו בסוף המסלול קיבלנו המלצה לטיול באגמי Colomèrs. חזרנו עם הג׳יפ למלון, שהסכימו שנפנה את החדר מאוחר יותר כיוון שלא היו בתפוסה מלאה. ישבנו לאכול טאפאס ופנינו לדרכנו, בנסיעה צפונה לכיוון Vielha, בכביש N260 כמובן. עברנו דרך מעבר ההרים ב"בונאגה" (Bonaigua), דרך העיר Salarda, (ממנה מגיעים לטיול שהומלץ לנו לאגמי (Colomèrs, ולמלון הדירות Eth Refugi D'aran (על שם העמק בו שוכנת העיר Vielha) לגביו יש טיפ באתר. קיבלנו סוויטה מקסימה והמלצות מה לעשות בעיר והיכן לטייל. במלון יש גם בריכה עם ג׳קוזי. יצאנו כרגיל לסיור בעיר וישבנו במסעדה מקומית, שנמצאת ליד הכנסייה המקומית. היה טוב טעים והמוני.

יום ה׳-30/8

בבוקר מזג האוויר היה מעונן. יצאנו לשתות קפה ולאכול סנדוויץ' בבית קפה מקומי, ולאחריו אכלנו "צ'ורוס" (Xurros), שנמכר בקרון נייד. זוהי סופגנייה מוארכת שמגישים בקונוס נייר עם אבקת סוכר. בקצה השדרה הראשית של העיר יש חנות עודפים של נעליים, במחירים זולים. מהמלון התחלנו בנסיעה לצד המערבי של השמורה, לעמק Boì היפה. הדרך עוברת בכביש N230 במנהרה ארוכה באורך 5.5 ק״מ ובמספר מנהרות קטנות. פנינו לכיוון עמק Boì ונסענו בכביש הפנימי כ- 20 ק״מ עד לכפר הקטן Calades de Boì. בכפר יש שני מלונות וספא. גשם שוטף שהחל לרדת לסירוגין, שינה את התכניות שלנו, עצרנו בחניה מקורה ליד מדשאה מקסימה, מלאה במזרקות מי מעיינות חמים.

המשכנו במעלה הכביש הצר לתוך השמורה, לאורך כ-4 ק״מ נוספים. כשבא רכב ממול צריך לתמרן בזהירות רבה. הגשם שירד לא עזר. לבסוף הכביש מטפס לרחבת חניה גדולה למרגלות הסכר הגדול של אגם Cavallers, שם עצרנו לתמונות גשומות. בגלל מזג האוויר ויתרנו על מסלול ההליכה המתוכנן, ופנינו לכיוון הכפר Boì וממנו לכיוון הכפר Taüll שבו יש כנסייה עתיקה בשם Sant Climent de Taüll , הכנסייה הוכרזה כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו, היא נבנתה בין המאה ה-11 ל–12, יש בה ציורי קיר בסגנון ה"רומנטי קאטאלני " וחדר מיוחד לפעמונים.

לשמחתנו מצאנו בכפר גם מסעדה נהדרת בשם Sant Climent (שם הכנסייה). יש טיפ באתר. לאחר הארוחה שוטטנו עוד שעה ארוכה בכפר היפה, עם תצפיות נהדרות לכול הכיוונים.

מהכפר חזרנו לכביש N260 הידוע ועברנו בשני מעברי הרים קטנים (כ-1,450 מ' גובה כ״א) עד ל Castejon de Sos, משם הכביש יורד דרומה בעמק צר ומדהים בארוך של כ-22 ק״מ ואז הכביש פונה מערבה לעבר Aínsa. עברנו את- Aínsa, כשלושה ק״מ צפונה ממנה הגענו למלון שלנו Turmo, בכפר Labuerda, שהתגלה כנחמד מאוד, עם חניה פרטית תת קרקעית. יש לגביו טיפ באתר. כרגיל קיבלנו מידע לגבי טיולים בשמורת Ordasa ולגבי סיור בכפר Aínsa ויצאנו אליו לקראת השעה 20:30 לצילומי שקיעה מדהימים. בחרנו ולאכול במסעדה קטנה ליד הכנסייה בשם El Alfil, שם אכלנו פיצה וגבינת עיזים נהדרים.

יום ו׳-31/8

לאחר ארוחת הבוקר השארנו את המזוודות במלון ויצאנו לפי ההמלצה צפונה לכיוון הכפר Bielsa, בו עצרנו לקנות מצרכים לפיקניק. המשכנו עם הכביש הפנימי עוד 13 ק״מ ונכנסנו לחניה, 500 מ׳ מהפאראדור (מלון בטירה בלב השמורה), שם מתחילים המסלולים לחלק המזרחי של שמורת "אורדסה" (Ordesa). במקום כמובן יש תחנת מידע. קיבלנו הסברים שנרשמו על מפה אישית, שכללה נקודות ציון וזמני הליכה, כולל כרגיל מספר אפשרויות. התחלנו ללכת לכיוון מפל Cinca, עד מהרה הדרך מתחילה לעלות במעלה היער, בשביל יפיפה, כאשר לאחר כרבע שעה הוא חוצה את שביל היער הרחב וממשיך בשיפוע תלול למדי לכיוון המפל. מסביבנו פרחים יפים והמוני פרפרים, שלא לדבר על הנוף הנפרס מתחתינו. לאחר כעשרים דקות יש פיצול בדרך, אנחנו בחרנו את השביל השמאלי לכיוון המפל, בהמשך מגמת הטיפוס. ככול שמתקרבים למפל, האזור יותר צר ונקיקי ולכן מתגברת הרוח (חוקי הפיזיקה), עד מתחת למפל היפה, שם עצרנו לפיקניק. השביל ממשיך למעלה המפל והלאה. חזרנו בשביל מקביל עד לשביל המרכזי. מאחר ונותר לנו זמן, החלטנו להוסיף מסלול קצר בשמורה, והמשכנו בעלייה של עוד כמחצית השעה עד ל״קרקס לה לארי" (La Larri) המדהים. משם ירדנו לצד המפלים של נחל La Larri בשביל תלול מאוד אבל בנוי היטב עם מדרגות מכלונסאות עץ, עד לחניון. סה״כ כחמש שעות הליכה, עלייה של כ- 450 מ׳.

בהתאם להמלצה של פקיד הקבלה מהמלון בדרך חזרה, סטינו לכיוון Tella, הנוף מהכביש יפהפה, בחלק מהעיקולים בכביש יש שיפועים שמגיעים ל-15%. ניתן להמשיך ולהעלות עד הכפר "רוייה" (Revilla), משם מתחילים חלק מהמסלולים לעמק "אסקוין" (Valle de Escuaín). בכפר עצמו יש תחנת מידע עם שתי מדריכות מבוגרות שממש לא התחשק להן להסביר. עשינו סיבוב קצר בכפר, ראינו בית קברות קטן עם קבורה בקומות וכנסיה מקומית יפה וחזרנו למלון, ואספנו את המזוודות בדרכנו ל"טורלה". פקיד הקבלה המליץ לנסוע דרך הכפר "אסקלונה" (Escalona) לכיוון "נריין" (Nerín) ו"פאנלו" (Fanlo), בכביש שעובר בכניסה לעמק "אניסקלו" (Valle de Añisclo) בעל הקירות הגבוהים (מופיע גם בהמלצה של מנחם מרקוס). מכיוון שהוא ציין שהכביש מאוד משובש, בחרנו בכביש שעובר דרך Aínsa וממשיך מערבה. בראשיתו עובר הכביש בקניון צר מאוד, לאורכו של נהר Ara. לאחר העיירה הציורית Broto ו- Oto הכביש פונה ימינה לכיוון הכפר הקטן "טורלה" (Torla), שנמצא ממש ליד שער הכניסה המערבי לשמורת "אורדה" (Ordesa). המלון שלנו נקרא Edelweiss ,כשם הפרח המוכר. יש טיפ באתר. שוב, מדובר במלון משפחתי. קיבלה אותנו האחות, שמיד שלפה מפה של השמורה והכפר והמליצה על המסלול האולטימטיבי עד למפל ״זנב הסוס״,Cola de Cabbelo. יצאנו לסיבוב בעיירה, השעה הייתה 18:30 לערך והיה כבר קר. מצאנו מסעדה במרחק דקה מהמלון בשם (A Borda Samper). יש בר טאפאס בקומת הכניסה ומסעדה בקומה העליונה. עלינו לאכול במסעדה, שם שירתה אותנו מלצרית נחמדה מאוד. אכלנו מתפריט היום מנות ראשונות, עיקריות ואחרונות נהדרות.

יום שבת-1/9

ארוחת הבוקר במלון הוותיק הייתה עשירה מאוד. חדר האוכל, כמו גם יתר המלון והלובי, מעוצב עם תמונות קיר גדולות ומרשימות של הטבע באזור. יצאנו ברגל להסעות האוטובוסים לשמורה, חמש דקות הליכה מהמלון. קיבלנו תדרוך ומפות אישיות ממדריכת השמורה, לסיור לכיוון מפל ״זנב הסוס״. בשעה 9:50 התחלנו לצעוד, במעלה השביל, בצד השמאלי, במקביל לנהר "ארסס (Rio Arazas). לאחר כעשרים דקות הגענו למפל הראשון, "אריפס" (Arripas) וממנו המשכנו בטיפוס בשביל עוד כ-20 ד׳ בעלייה רצופה ביער עד למפל השני, "אצטריו" (El Estrecho), שמתחתיו יש מספר בריכות, שנראה שניתן להגיע אליהן בשביל שיורד בתלילות למטה (לא ניסינו). בסמוך למפלים יש מספר נקודות תצפית שמאפשרות לראות ולצלם את המפלים כמעט מכול זווית אפשרית. גם כאן עובדים חוקי הפיזיקה ומרגישים שמתקרבים למפל לפי התגברות הרוחות הקרירות. במשך כול הזמן ממשיכים לעלות בשביל עשרות מטיילים מכול הגילים.

משם השביל ממשיך עוד כרבע שעה ביער ואז מגיע לעמק שטוח למדי (Bosque de las Hayas), החשוף לשמש, ולאחריו לסדרת המפלים הבאים המרשימה ״גרדס דה סואסו״ (Gradas de Soaso).






עד עתה טיפסנו כ-300 מ׳, לגובה 1,600 מ׳. מכאן השביל מתחיל להיות צר וההליכה הינה על מדרגות חצובות בסלע, עד לפני ״קרקס סואסו״. עם ההגעה ל״קרקס״ התחילו לנשוב רוחות חזקות, שהלכו והתחזקו ככול שהתקרבנו למפל, לאחר הליכה של כמחצית השעה. סה״כ הליכה עד למפל כ-3 שעות. למטיילים הרציניים בינינו יש אפשרות להמשיך לטפס עד לבקתת ההרים ״גוריס״. המפל יפה והוא מזכיר זנב של סוס Cola de Cabbelo.





מכיוון שהיה קשה לאכול ליד המפל חזרנו וירדנו לסדרת המפלים הקודמת, שם פגשנו זוג צעיר מישראל, עם תינוק במנשא, שמטיילים כשלושה שבועות בפירנאים ובברצלונה. כוותיקים באזור, יעצנו להם לגבי המשך המסלול ולאחר שנפרדנו מהם, ישבנו לפיקניק היומי שלנו. שבעים ומרוצים המשכנו בירידה, לפני המפל האחרון פנינו שמאלה לכיוון הגשר בכדי לחזור בשביל אחר, מהעבר השני של נהר "ארסס", מה שנתן לנו כמובן נקודות תצפית נוספות. בשעה 16:15 הגענו לרחבת החניה ולאחר מספר דקות חזרנו עם האוטובוס לכפר וללילה נוסף באותו המלון. סה״כ הליכה ברוטו של כשש וחצי שעות, זמן ההליכה הארוך ביותר בטיול הזה. בערב נכסנו שוב לאכול באותה מסעדה, הפעם לבר הטאפאס (חביתת תרד, זוקיני, גבינת צאן וממולא תפו״א),שהיו גם הם מוצלחים מאוד, יחד עם הבירה.

יום א׳-2/9

לאחר ארוחת הבוקר נפרדנו מהאח, פקיד הקבלה, ויצאנו בטמפרטורה של כשש מעלות מערבה, לכיוון Bisscas, בכביש שגם בו יש מספר מנהרות קטנות, אחת מהן עתיקה וצרה מאוד. לשמחתנו לא הגיע אף רכב ממולנו. לאחר 17 ק"מ פנינו צפונה לכביש A136, לכיוון הגבול הצרפתי. זה השלב בו התחלנו לראות רוכבי אופניים, שהלכו ורבו ככול שהתקרבנו למעברים ההרים המיתולוגיים של הטור הצרפתי. הכביש עולה צפונה לאורך הנהר ולכן כול כמה ק״מ יש סכר שיוצר אגם מלאכותי. לאחר נסיעה של 28 ק״מ חצינו את הגבול לצרפת במעבר ההרים, וירדנו בכביש D934 (הצרפתי) עד ממש לפני הכפר הצרפתי Laruns, לכביש D-918 שעולה למעבר ההרים המפורסם של הטור, Aubisque. במשך הנסיעה רוכבים לצידנו עשרות רוכבי אופניים ממדינות שונות בכול הגילים והמינים. אורך העלייה 16.5 ק״מ, מגובה 550 מ׳ לגובה 1,703 מ' וכוללת הרבה מאוד עיקולים. כמו בכול העליות המפורסמות מצוין בכול ק״מ מה המרחק הנותר, הגובה והשיפוע הצפוי בק״מ הבא. הנוף מסביבנו מדהים, פסגות ההרים הגבוהות מזדקרות לצדנו. צריך לנהוג לאט ובזהירות כיוון שכול הזמן מגיעים מולנו רוכבים שיורדים מההר. הגענו לפסגה, בה יש מגרש חניה קטן ושני בתי קפה/מסעדות קטנות וחנויות מזכרות ופסל של שלוש זוגות אופנים גדולים בצבעי החולצות של הטור.
לאחר מנוחה לתצלומים המשכנו לכיוון המעבר הבא, Soulor, הנמוך יותר (בגבוה 1,400 מ'). הכביש אליו נחשב ליפה בפירנאים והוא עובר בצמוד למצוק ההר, עם נופים מדהימים. כמות הרוכבים אינה משתנה והם רוכבים לשני הכיוונים. במעבר ״סולור״ עצרנו לקפה, סנדוויץ' וצילום עוד תמונות ואז המשכנו בירידה לכיוון הכפר ״ארזלס-גזוסט״ (Argelès Gazost), ממנה המשכנו צפונה לכיוון ״סולום״ (Soulom) ואז בכביש D-921 למלון הדירות שלנו בכפר ״לוז סאין סוברוז״ (Luz st.Sauvruz). בקבלה של מלון הדירות Le Val de Rolandלא היה פקיד ולכן חיכתה לנו הפנייה לחדר. המלצה בטיפ באתר. השארנו את המזוודות בחדר ויצאנו צפונה, בכביש המתפתל לכפר Gavarnie, ממנו יוצאים הסיורים ל״קרקס״ הנושא את שם הכפר. הופתענו לגלות שכול מקומות החנייה נחסמו לטובת גביית כסף על חניה במקום, מה שעושה חשק לחנות בהמשך הכביש, לכיוון פסל "אשת השלג".

התחלנו בצעידה דרך הכפר בין עשרות מסעדות וחנויות מזכרות. חלפנו ליד נקודת השכרת פוני, לאלו שמחפשים לעלות ל״קרקס״ ביתר קלות. העלייה לתצפית על הקרקס ברגל אורכת כשעה. אפשר לעלות את כול הדרך בשביל הרחב, שלאורכו יש "מוקשי פוני", או להתחיל בשביל צר יותר, המתחבר בגשר לשביל הראשי. בכול מקרה מחצית השעה השנייה הינה בעלייה מתונה, שלפי המטיילים שמסביבנו, מתאימה לכול גיל. לאחר שעה מגיעים לנקודת התצפית, בה ממוקמת גם מסעדה. מכאן המשכנו לכיוון המפל הגבוה באירופה (430 מ׳). ההתחלה בשביל צר אינה מרמזת על הבאות. לאט לאט השביל הופך לתלול יותר ויותר, עד שבחצי ק״מ האחרון השיפוע מגיע לכ-45%! העלייה בדרדרת ללא מקלות הליכה קשה מאוד לעלות. מלמעלה רואים את כול העמק שעברנו בדרכנו למעלה, כמו גם את המפל הגבוה, שמתיז רסיסי מים מסביבנו. בכדי למתוח את השרירים צריך למצוא נקודת אחיזה יציבה, אפשר ליד הבריכה הקטנה שבתחתית המפל, במחיר הרטבות קלה. גם הירידה מאתגרת, וגם כאן המקלות עוזרים מאוד. עברנו ליד המסעדה ובהמשך בגשר חצינו את הנחל לכיוון השביל שיורד כאמור לאורך הגדה השנייה. בשעה 18 הגענו לרכב, ניסינו לעלות איתו לפסל של גברת השלג (Notre Dame de la Neige), אבל פספסנו את הפניה והחלטנו לחזור למלון, לרחצה קצרה בבריכה במלון, שלפי הרשום טמפרטורת המים הייתה 28 מעלות. לארוחת ערב נסענו לאכול בבאר/מסעדה ״צ'ה (גאוורה) קולה״ (Ché Coulet). לאחר האוכל עשינו סיבוב קצר בכפר, ליד הכנסייה העתיקה המוארת והיפה.

יום ב׳-3/9

עם בוקר יצאנו לסיבוב קצר בכפר ״לוז סין סאוור״ (Luz-Saint-Sauveur), ששוכן למרגלות העלייה המיתולוגית להר הטורמלה״ (Tourmalet), ולכן יש בו חנויות להשכרת אופניים, כמו גם חנויות רבות לממכר ציוד לטיולים. במסגרת ההכנה לטיול האופניים הבא ערכנו סקר בין החנויות (GTBT ו Ardiden Velos). המחירים שונים אבל גבוהים מאוד יחסית למה שהכרנו באלפים הצרפתיים ובאיטליה. עברנו גם בשוק המקומי הקטן. יצאנו לדרך הארוכה מערבה, דרך העיר Lourdes, ועלינו על האוטוסטרדה לנסיעה שנמשכה כשלוש שעות, בחזרה לספרד, לעיר סן סבסטיאן. המלון שלנו, Leku Eder נמצא על הר Igeldo, ממש בצמוד לתחנת אוטובוס.יש טיפ באתר. פקיד קבלה נחמד ולבבי, וכרגיל הסביר לנו היכן כדאי לבקר בעיר, מה שעות הפתיחה וכיצד להגיע לעיר באוטובוס. נסענו באוטובוס מספר 16 עד לתחנה האחרונה ונכנסנו לשמוע עוד הסברים ולקבל מפה מפורטת, בלשכת התיירות המקומית. רק אז סוף סוף נכנסנו למסעדה קטנה לאכול ״פינצוס״ (הטאפאס המקומי). המשכנו לשוטט בסמטאות העיר העתיקה לכיוון הנמל ונכנסנו לביקור באקווריום המקומי. הסיור נחמד גם למבוגרים. יש הסברים לגבי ספינות שונות ששטו באזור במהלך השנים ולגבי שיטות הדיג השונות. בקומות התחתונות רואים סוגים שונים של דגים וחיות ים שונות ועוברים במעבר שמוקף מכול עבריו במים, עם דגים גדולים ומרשימים ששוחים בהם.

משם עלינו על הר "אורגול" (Monte Urgull), לכיוון הפסל של ישו, ממנו יש תצפית לכול הכיוונים. בדרך למטה עברנו, ליד מגרש שבו משחקים משחק מעין סקווש, רק ללא רקטה, אלא עם כף היד, העטופה במין פלסטרים, המשחק נערך בין שתי קבוצות של שני שחקים בכול קבוצה. המשכנו בשדרה דרך שוק הדגים המקורה, לשדרת העצמאות וישבנו לאכול שוב ״פינצוס״. נאלצנו לשלם עוד 20% תוספת על כך שישבנו ברחוב (עם ריח הסיגריות...). המשכנו בטיילת היפה ובסופו של דבר חזרנו למלון עם האוטובוס האחרון.

יום ג׳ 4/9

בארוחת הבוקר פגשנו זוג ישראלים נחמדים ומיד התחלנו להחליף חוויות. נפרדנו מפקיד הקבלה הנחמד, שדאג להנחות אותנו כיצד להמשיך בכביש מהמלון, המתחבר לכביש החוף, ויצאנו לדרך לכיוון בילבאו דרך חוף האוקיינוס וכפרי הדייגים שבו. התחלנו בכך שירדנו עם הרכב לכניסה התחתונה של ה״פיניקולור״ ועלינו אתו בחזרה להר, לתצפית (הכביש מהמלון לתצפית פרטי ומעבר בו מצריך תשלום נפרד). הנוף יפה מאוד ויש למעלה לונה פארק קטן. משם חזרנו להר והמשכנו בו לכיוון כביש החוף N634בנופים מהממים של ים, הרים וצוקים. נסענו לאורך הכביש ועברנו מספר כפרי דייגים, עד שעצרנו לאכול ב״ג׳טריה״ (Getaria). לחניה מגיעים לאחר שעוברים את הכפר וחוזרים לכיוון הנמל. אכלנו במסעדה קטנה מומלצת TA בשם Politena, בה מוגשות מנות היום תמורת 10€. האוכל טעים מאוד. בחרנו לאכול דגים, אלא מה! אפשר לאכול בה גם ״פינצ׳וס״, בחלק החיצוני של המסעדה.

משם המשכנו לעיר״גרניקה״ (Gernika), שהתפרסמה עקב ההפצצה של הנאצים עוד לפני תחילת המלחמה בשנת 1937, לפי בקשת הגנרל פרנקו, שביקש לדכא את המיעוט הבסקי. בהפצצה נהרגו כ-2,000 איש תוך שעתיים, כיוון שהיא כוונה לכיכר השוק שהמתה ביום שוק. פיקאסו צייר תמונה המתארת את הטבח ובעיר יש רפרודוקציה גדולה מקרמיקה (המקור מוצג במדריד). בנוסף יש בעיר מספר מוסדות שלטון של הבסקים כמו הפרלמנט והעץ העתיק שבו הומלכו מלכי ספרד. משם המשכנו לכיוון המלון ה"חקלאי" שלנו Iabiti Aurrekoaבכפר ״זמודיו״ (Zamudio) ליד שדה התעופה של בילבאו. הג׳י.פי.אסים לא מצליחים למצוא את כתובת המלון (Arteaga Auzoa 13), רק ורק בעזרתם של מספר מקומיים, לאחר שעה ארוכה של חיפושים, הצלחנו להגיע אליו. יש טיפ באתר. בהתאם להמלצת המארחים הלכנו לאכול במסעדה המקומית Bide Gorriבמרכז השכונה. מצאנו שיש בעיירה מספר מסעדות וזו המומלצת הייתה אכן נהדרת, עם מלצר חביב שהצליח להסביר לנו לגבי התפריט מבלי לדעת מילה באנגלית. האוכל טוב המנות גדולות ואנו היינו כמובן התיירים היחידים.

יום ד׳-5/9

התעוררנו מאוחר יחסית ואכלנו במלון, המשכנו לרכבת של שעה 9:30 לבילבאו. במחיר חמישה אירו, זוג יכול לנסוע הלוך ושוב ועוד יישאר עודף. לאחר עשרים דקות הגענו לעיר, וכרגיל נכנסנו ללשכת תיירות המקומית לקבל מפה והסברים. התחלנו בשדרה המרכזית מעבר לנהר, נכנסנו לאחד מבתי הכלבו, עברנו בכיכר מדהימה עם מזרקה ומיליוני פרחים. נכנסנו לסיור במוזיאון לאומנות (Fine art), בה הוצגה תערוכה של הצייר "גויה" (Goya), על זוועות המלחמה, ותערוכה נוספת על מלחמות שוורים.

מהמוזיאון המשכנו לפארק היפה הצמוד אליו ולרחבה שלפני מרכז הקונגרסים, ומשם בטיילת שלאורך הנהר עד למוזיאון "גוגנהים" המפורסם. ברחבת המוזיאון התחתית יש יצירות אומנות רבות כגון העכביש, הכדורים וברחבה העליונה הכלב בגובה שלוש קומות, העשוי מפרחים. הגשר שצמוד למוזיאון גם הוא משתלב אומנותית באווירת המוזיאון. המשכנו ללכת לכיוון גשר "קלנטווארה" שמשמש למעבר הולכי רגל ואופניים בלבד.

משם לקחנו חשמלית עד לאזור השוק המקורה ונכנסנו לעיר העתיקה לאכול פינצוס במסעדתK2 הנחמדה, ברחוב Somera 10. המשכנו לשוטט בעיר העתיקה, עלינו לתצפית במעלית המחברת לפארק ומשם המשכנו לכיוון הפוניקולור החדש, שמביא לתצפית גבוהה יותר, למרות שמזג האוויר היה ערפילי משהו. שוב חזרנו בחשמלית לכיוון השוק המקורה ולאכזבתנו ביום ד' הוא פתוח ברצף עד השעה 15 בלבד, פספסנו. חזרנו עם הרכבת של 18:00 למלון, ויצאנו שוב לאכול במסעדה הנחמדה מאתמול, ארזנו ונשקלנו.

יום ה'- 6/9

לאחר ארוחת בוקר מוקדמת בשעה 7 נפרדנו ממארחינו, ונסענו לשד"ת שנמצא פחות מעשר דקות מהמלון. החזרנו את הרכב ועלינו על הטיסה הפנימית שהזמנו בחברת איבריה, שיצאה בזמן (9:40) לשד"ת של ברצלונה, שם העברנו את הזמן עד לטיסת אלעל שיצאה בשעה 14:30 ונחתה לאחר ארבע שעות בנתב"ג, לסיום הטיול הנפלא.

עלויות-

קישור לכל התמונות בפיקאסה

picasaweb.google.com/mikia111/201206