ויילס
אקדים ואומר שויילס היתה שיאו של הטיול שלנו. זה מקום יפה בצורה שקשה לתאר.
חוץ מזה, יש נסיבות ששיחקו לטובתה: מזג אויר מצוין, ומקום לינה יוצא דופן.
על מזג האויר בויילס אין מה להכביר מילים - זה לא משהו שתלוי בנו, ולא משנה באיזו עונה מגיעים. למרות שבקיץ כנראה יש סיכוי טוב יותר להישאר יבשים.
לגבי מקום הלינה אני יכולה להגיד שהבחירה בו נבעה תחילה מאילוץ מסוים. כיוון שתכננו להישאר באזור ארבעה לילות, העדפנו לשכור בית ולא ללון בבד&ברקפסט. נוח לנו יותר לבשל לעצמנו את הארוחות, ולהנות ממרחב גדול יותר וחדר שינה נפרד לילדים. אלא שבאנגליה בכלל, קשה מאוד למצוא מקום לימים ספורים בשיא הקיץ. שבוע זה המינימום ב-99 אחוזים מבתי הנופש. בסוף, דרך אתר homeaway הגעתי
לבית הזה. הוא לא הופיע בשום אתר אחר, והיו לו מעט המלצות. אבל בכל זאת לקחנו את הסיכון. זה היה ההימור המוצלח ביותר שיכולנו לעשות.
הבית ממוקם בקצה הדרומי של שמורת סנואודון בצפון ויילס, ליד עיירת החוף אברדובי Aberdovey.
כדי להגיע אליו צריך לסטות מהכביש בקצה כפר קטן, ולנסוע כעשר דקות בדרך עפר בתוך יער. בדרך חשבנו לעצמנו שזה עשוי להיות מקום מדהים, או שאנחנו מגיעים לבית מבודד של רוצח סדרתי. חמישים חמישים.
בסופו של דבר, בקצה הדרך הנוף נפתח והגענו אל מקבץ של כמה מבנים על רקע נוף פתוח ועוצר נשימה של יער, שדות, גבעות ירוקות וים. וואו.
את פנינו קיבלה בעלת הבית, חביבה ומסבירת פנים באופן יוצא דופן, עשתה לנו סיור בין שלל ההפתעות שמצפות בכל פינה (ביקתה אפריקאית עם כסאות נוח מול הנוף, גינת ירק לשימושנו, בר משקאות בתוך צריף נפרד, מחסן מלא ציוד ספורט ואופניים וכל מיני גרוטאות, נחל זורם סביב, גן שעשועים קטן ואווזים מסתובבים חופשי). הביקתה עצמה היתה הזויה באופן חיובי - בסגנון לודג› אפריקאי (בעלי הבית גרים בקניה חלק מהשנה), חלל גדול פתוח מקושט בעשרות פסלים וקשקושים קולוניאליסטיים, קירות מלאים בפוחלצים ואוספי פרפרים (אמיתי), עשרות ספרים וקלטות, מיטה גדולה ואח. המטבח מאחור מצוייד בכל מה שצריך, ובעליית הגג חדר הילדים עם שתי מיטות גדולות, טלויזיה עם פלייסטיישן וכל מיני צעצועים וקישוטים שונים. הכל מאוד עמוס אבל מאוד יפה. אה, ופוחלץ של שועל בגודל מלא ליד הדלת, עם כובע על הראש.
הילדים היו פשוט מאוהבים במקום. בעל הבית לימד אותם לשחק קריקט והם מאוד התלהבו מהמשחק. בלילה הזעקנו אותו לגרש כמה עטלפים שנכנסו לנו לבית, אבל העיקר החוויה.
בויילס הרגשתי שהמחקר המוקדם שלי באינטרנט הוכיח את עצמו. יש הרבה מאוד מסלולי טיול באזור סנואודוניה, קצת קשה לבחור. חיפשתי גם פעילויות מיוחדות לילדים שיהיו במרחק נסיעה קצרה מהמקום שלנו.
אחרי שבילינו יום שלם בבית עצמו ובעיירת החוף הסמוכה אליו, והתרשמנו מהאזור הדרמטי של ההרים והים והשמים האפורים, קמנו למחרת מוקדם בבוקר ונסענו צפונה.
התחנה הראשונה היתה
מבצר קרנפרון Caernarfon Castle. זו טירה מרשימה מאוד, עם ביצורים עצומים שנשמרו יפה. כדאי לטייל על החומה ולהשקיף מהמגדל על הנוף. המבצר יושב בתוך עיר עתיקה מבוצרת, ונחמד לטייל גם מסביב.
אחרי הטירה, נסענו ללנברי,
לרכבת העולה להר סנואודון. הר סנואודון הוא הר גבוהה מאוד, שמפסגתו אפשר לראות את כל הממלכה המאוחדת - אנגליה, ויילס, סקוטלנד ואירלנד. הנוף שנשקף משם הוא היפה ביותר שראיתי בחיי.
עלינו ברכבת הקיטור המשוחזרת, לאט לאט ובחום מעיק. הרכבת היתה מלאה והיה קצת צפוף. אבל הנוף שרואים מהחלון מאוד יפה. לשמחתנו, היה יום יפה, ותוכניתנו לרדת בשביל ברגל היתה אידאלית. ירדנו בשביל המקביל לפסי הרכבת, בתוך כל הנוף הזה, עם שני ילדים ותינוק על הגב. הירידה די תלולה אבל ברובה נוחה. בכל זאת לקח לנו בערך ארבע שעות להגיע בחזרה למטה. כיוון שאנחנו בכושר די ירוד, השרירים היו תפוסים למחרת (וגם בשלושה ימים אחרי זה) אבל זה היה לגמרי שווה את זה. בדרך למטה ראינו המון מטיילים שעולים את כל הדרך ברגל, חלקם אפילו עם ילדים! לא בשבילי, אבל כל הכבוד להם.
חזרנו לבית (שעתיים נסיעה) עייפים ומרוצים, ובילינו את כל בוקר המחרת במנוחה עצלה בבית החביב שלנו.
אחרי הצהריים נסענו ל
חוות סוסים קרובה, לטיול רכיבה בן שעתיים על חוף הים. כיוון שאין לנו ניסיון ברכיבה, לקחנו את הטיול למתחילים. הצוות היה מאוד מקצועי, הקפיד על בטיחות והרגשנו בנוח. הסוסים התקדמו לאט, בקצה הליכה ולקח זמן עד שהגענו לחוף. זה באמת היה החלק היפה ביותר, חבל שהוא נמשך מעט יחסית, וכבר רכבנו בחזרה לחווה.
אחרי הרכיבה עצרנו
במפלי דולגלוך המומלצים. נחמד, אבל לא משהו יוצא דופן במיוחד. אפשר לעשות את המסלול הקצר עם עגלה.
נפרדנו מהבית והנוף עם טעם של עוד, והתחלנו בנסיעה צפונה אל היעד הבא שלנו יורקשייר.
המכרות הם חלק מקומפלקס תיירותי, שהמוכר מבינהם הוא מכרות המלך ארתור (הבנתי שזה מין סיור מכרות קטן עם אטרקציות והפחדות, משהו קצת ילדותי יותר). אנחנו הלכנו על אופציית ההארד-קור. סיור במיכרה אמיתי שננטש לפני כארבעים שנה, והכל בו נשאר כפי שהיה בסוף העבודות. אפשר לבלות בסיור של יום שלם, עם סנפלינג וטיפוס רציני, אבל הילדים היו צעירים מידי ויכולנו לקחת רק את הסיור הקצר (כמובן בלי התינוק שנשאר איתי בבית הקפה החביב). אבא ושני ילדיו חבשו קסדות ונעלו מגפיים שסופקו להם שם, וקיבלו סיור פרטי (האנשים האחרים הבריזו) ממדריך מעניין מאוד, שהתחביב העיקרי שלו בשעות הפנאי הוא ציור על קיר מכרה נטוש וחשוך שאף אחד אף פעם לא רואה. בכל אופן, הוא סיפר להם המון עובדות מעניינות והם חזרו מאוד נרגשים ומרוצים.
התחלנו בנסיעה לכיוון יורקשייר, עם עצירה להתרעננות ב
צ'סטר Chester שיש בה עיר עתיקה די מעניינת עם רחוב קניות דו קומתי מימי הביניים הידוע בכינוי the rows. נחמד מאוד אם אתם בסביבה.