אז הנה אנחנו באנהיים מתעוררים ליום השישי שלנו בטיול .וכמובן – מי קם ב 4 בבוקר לכתוב לפורום – אני גיבור הג'ט-לג שיום ראשון ללאמלטונין, כבר הופך לסהרורי... לפחות ננצל את הזמן לעדכונים. מרגיש לי שאנחנו מטייליםשבועיים לאור שלל הפעילויות והסיפורים שעוברים עלינו.
אז ניו יורק כברמאחורינו, היה נורא כייף לטייל ברחובות של העיר המדהימה הזו. לא הספקנו הכל (גם זמןמשפחה, עייפות מצטברת) ובייחוד כי לדנה יש עוד 6 שנים לגיבוש לשייטת, ככה שהיא מעדיפהללכת איזי בשדרה החמישית, מיכל בכלל בפריחת הפטיש שלה לנעליים – סרקה כל חלון ראווהמצועצע, מזל שאבא לא מרשה לקנות, (וזה עוד כשהיא רק בת 9...) ונטע – היא עסוקה במופעירחוב לרווחת תושבי ניו יורק, בואו נגיד שכבר הציעו לה ברכבת לגשת למבחנים לברודווי) לא חושב ומקווה שלא שמכניסים בנות 5 לביזנס(.

להורים לבנות: על החמישית חנותbuild the beer או שם דומה – קוניםדובי עם כלום בפנים ומאבזרים אותו במה שלא חלמתם, כולל תחפושת של כבאי,שוטר, פייה, סופרמןלדובי, ביגוד, מה לא...גאון מי שחשב. אפילו הבפנוכו של הדובי לא קיים - ממלאים לבד לפי כמה שרוצים שיהיה רך או מלא וקשה. - הבנות השתגעו כולל האמא.

בהמשךAmerican girl חנות לבובות וציוד מלא – יקר, קצת פלצני – פחות התלהבנו.
הסופרמרקט מתחת לבנייןה CNN – בסדר – לא יצא זול כמו שחשבנו – אבל בניו יורק יקר. אח"כ פיקניק בסנטרלפארק – כייףףףףףף

מעבדות סוני וונדר- גם נחמד מאד. להזמין מקום מראש, קצתיותר יעניין חובבי טכנולוגיה, היה נורא נחמד שצילמו את דנה ואנוכי מעבירים כתבהמהאולפן והשטח. כמובן שלידידנו האמריקאים היתה אג'נדה משלהם עם טקסט מוכן ותמונות רקע, אבל אנחנו מאלתרים – שידרנו כתבה על משפחה שמטיילת בניו-יורק.
רוצים עודסיפור?
אז כשאני מספר את סיפורי הטיסות שלי, איך נתקעתי פה ואיך שם, תמידאומרים לי – לפחות היית לבד, יכול לאלתר ולהתארגן, אבל לארז זה תמיד קורה, גם עםהמשפחה...
הסיפור שלנו התחיל בשתיים ורבע לפנות בוקר: התעוררנו בעיירה שלנו כשעה ממנהטן, התכוננו, הדודה והדוד קמו וליוו אותנו (רצו כנראה להיות בטוחים...) ונהג המונית לקח אותנוישירות לשדה התעופה.
אבל שם... רצו מאיתנו 160 דולר עבור המזוודות. למה? ככה! לצערי מהנסיון המר בעבר , ידעתי שתהיה בעיה (שתהיינה בעיות...) הוצאתי אישורמיוחד מחברת הנסיעה ובו רשום שהטיסה היא טיסת המשך ושאין אנו מחוייבים לשלם. והם- בשלהם.... עד שנעשה הברור, והוא לא הסתיים, אומרת לנו הגברת פתאום: מצטערים, פספסתם אתהטיסה, לא תוכלו לעלות למטוס, מותר להפקיד מזוודות רק עד 4:30 ועכשיו כבר 4:32...
להגיד שכמעט מתנו (או יותר נכון רצחנו...) זו לא הגזמה ולא עזר שוםדבר... התחננות, כעס, בכי של נטע ולחץ שלא תראה את דיסני... "אתם הייתם אזביורודיסני ואני רק הייתי בעגלה וישנתי ואכלתי בקבוקים!!!
- אין טיסות ללוסאנג'לס
- לא יודעת מתי תהיה
- סרבתם לשלם
- אחרתם לטיסה
כמובן שלא עלהבדעתה להזהיר מראש שאנחנו עומדים לאבד את הצ'ק אין טיים. אני כבר הייתי כבר מוכן לשלוף את הכסף, אבל באמריקה – לטוב ולרע – חוק זה חוק, לא מתגמשים.
אחרי 2 התקפי לב) אחד של יעל והשני שלי), בנות מקסימות שחיכו בסבלנות והשתתפו איתנו בשנאה לפקידהולאחראית (מכוערת, בת ..., הלוואי ויתרסק המטוס שפספסנו, מקוים שתהיה לה תורנותשירותים היום- והמבין יבין...) עלינו על הטיסה של רבע לשבע לכיוון פניקס (לפחותמתקרבים מערבה).
ומה בפניקס – טיסה ראשונה – יש 4 מקומות – רוצים להיפרד? – בטח, נשאיר את נטע להופיע בשדה ושתתפוס טיסה אח"כ.
אז השתרענו על הרצפה לעוד 4 שעות, קצתסקייפ, אימיילים, ארוחות במחירי שדה תעופה, וב 15:00 סופסופ בדרך ל LA. משם כבריותר קל, רכב שכור באלמו, בוחרים אימפלה בצבע אדום לרווחת הקהל ודוהרים למלון הצמוד לדיסני.

אז שלא יגידו שאני לא גמיש בתוכניות, היום דיסני, מחר LA, מחרתיים יוניברסל ואח"כ – קרוואן...............
מקווהשלא יהיה לי עוד זמן כמו עכשיו לסיפורים ארוכים, נתעורר כל יום בשבע, ולא יהיה ליאפילו רגע לכתוב לכם. זהו - היום הגדול של דיסני הגיע – לנטע אין מושגשהחרשתי בתיקים תחפושת פיות אמיתית של דיסני להעצמת החוויה.
מתחילה תזוזהכאן במיטות לידי, נקווה שאת כל הטקסט הזה יאכל האתר ולא יקרוס לי באמצע...
יוםטוב