הרכב: זוג + 4 (גילאי 5-14).
אורך הטיול: 7 שבועות. אוגוסט – אוקטובר.
מדינות: מקסיקו, גואטמלה, בליז.
מסלול: מקסיקו סיטי – סן כריסטובל – סן פדרו – אנטיגואה – סמוק שמפיי – פלורס – טיקאל – סן פדרו בליז – פלאיה דל כרמן – קנקון – איסלה מוחרס – מקסיקו סיטי.
טיסות בינ”ל: טיסות הלוך חזור עם בריטיש איירוויז – ת”א – מקסיקו סיטי.
2 טיסות פנים: מקסיקו סיטי – סן כריסטובל (טוקסטלה). קנקון – מקסיקו סיטי.
חלק ראשון.
אז אחרי התלבטויות מרובות לגבי יעד. הוחלט ללכת ללכת על מרכז אמריקה. גואטמלה, מקסיקו ובליז (כן. מסתבר שיש מדינה כזו...)
אחרי מספר טיולים משפחתיים בהודו, תאילנד וויאטנם, החליט איתן כי הגיעה העת לגוון ולנסות יבשות אחרות. שני המדדים העיקריים הם עלות הטיול (אנחנו ששה, מה שמייקר את העסק), וחיפוש מדינת עולם שלישי שתהיה מעניינת, אותנטית ותרמילאית. מהר מאד הגענו להבנה כי מחירי המזרח הרחוק קיימים רק במזרח הרחוק... ומעבר ליבשת אחרת, דורשת העלאה בתקציב. אחרי סריקה מהירה של מדינות הגלובוס הרבות, נשארו שלוש אופציות: 'פרו ובוליביה', 'קוסטה ריקה וניקרגואה', 'מקסיקו וגואטמלה'.
ההחלטה נפלה על זו האחרונה. למה? ככה. קוסטה ריקה נשמעה קצת מערבית לטעמנו. טיסה לפרו יקרה יותר מטיסה למקסיקו וגואטמלה. גואטמלה נשמעה מסקרנת, מיוחדת, זולה ואהובה מאד על ציבור התרמילאים, והשילוב עם חופיה הקריביים של מקסיקו נשמע כמו שילוב מנצח.
בבוקרו של יום שני נחתנו במקסיקו סיטי. הטיסה היתה ארוכה. 5 שעות ללונדון ומשם 12 שעות למקסיקו. על אף אורכה של הטיסה והחששות שלפני, היא עברה יחסית בקלות. הרבה יותר טוב משדמיינו.
עוד מהארץ הזמנו סוויטה גדולה ומפנקת בקומה 16 באחד ממגדלי העיר הרבים. חשבנו שאחרי יממה בדרכים נצטרך מקום שיאפשר לנו נחיתה רכה. הסוויטה כוללת 2 חדרי שינה, מטבח מאובזר, סלון, פינת אוכל ונוף הצופה על העיר האינסופית. שילמנו 220 דולר ללילה. המחיר כולל ארוחת בוקר עתירת פנקייקים וופלים בלגיים... כיף... בקנה מידה של הארץ מחיר כזה הוא בדיחה, אך בטיול ארוך כשצפויים לנו עוד 50 לילות זה יקר. מאד יקר. אמרנו לילדים שזה חד פעמי ושלא יתרגלו...
עוד יומיים יש לנו טיסת פנים לדרום המדינה. מה שמשאיר לנו יומיים להתאוששות, התגברות על הג'ט לג, והסתובבות בעיר. מקסיקו סיטי היא עיר נחמדה. לא מעבר לזה. סגנון ארופאי. לא מדינת עולם שלישי ולא נעליים. קצת אכזבה וקצת חשש שמה כל הטיול הולך להיות בעל אופי מערבי ואנחנו בכלל חלמנו על טיול תרמילאי....
יומיים אחרי, לאחר טיסה של שעה וחצי אנחנו נוחתים בטוקסטלה ומשם מונית בת שעה לסן כריסטובל. עולם אחר. בתים נמוכים צבועים בשלל גוונים. אינדיאנים בבגדים מסורתיים. רחובות מרוצפים אבן. אווירה קסומה. כאילו נחתנו על סט צילום של מערבון מקסיקני.
פנינו מועדות ל'קאסה של יגיל' שם נתארח בשבוע הקרוב. יגיל תחקירן לשעבר בחדשות ערוץ 2, הגיע לפני יותר מעשור לשבועיים במקסיקו, פגש מקסיקנית נחמדה ומאז הוא פה. פתח קאסה לאירוח ישראלים וחברת טיולים.
בימים הבאים נסענו לטיולים באיזור:
שיט מרהיב בקניון דל סומידרו (Canon del Sumidero) הנמשך כשעה וחצי, במהלכו ניתן לצפות בקופים, תנינים, ציפורים ושאר פלאי הטבע:
טיול למפלי ציפלון (Cascadas de Chiflon) ולאגמי הסביבה:
טיול כפרים באיזור סן כריסטובל כולל הדרכה הסטורית (בעברית כמובן) מפי יגיל.
את שלושת הטיולים הנ"ל עשינו דרך יגיל. היה כיף ומשתלם. טיול הכפרים, הינו בעיקר הדרכה והסטוריה, שמענו לעצתו החכמה של יגיל שאמר שהבנות הקטנות ישתעממו, ומצאנו בחורה ישראלית חמודה ששמרה עליהם בזמן שאנחנו היינו בסיור.
בשאר הימים הסתובבנו עצמאית, עשינו אומגות ביער הסמוך לעיר, רכיבה על סוסים, ושיטוטים רגליים בעיר הציורית.
מכיוון שאנו שומרי שבת, ניסינו לכוון את מסלולנו כך שכל שבת נגיע למקום שיש בו בית חב"ד. למזלנו היו במסלולנו שפע כאלו, ולמעט יום כיפור הצלחנו בכל שאר השבתות והחגים לחגוג באווירה המיוחדת של בתי חב"ד.
שבת ראשונה התארחנו בבית חב"ד בסן כריסטובל. בית חב"ד קטן בעל אווירה משפחתית המנוהל ע"י זוג מקסים בשם אורן ועינת. לפי השמות אפשר לנחש שהם לא חב"דניקים מבטן ומלידה. היא היתה בעברה דתיה לאומית והוא חילוני לשעבר. נפגשו בבית חב"ד בבנגקוק לפני למעלה מ10 שנים (במסגרת טיול שכל אחד עשה במזרח). לאחר הטיול הוא חזר בתשובה, הם התחתנו וגרו בשומרון. (מסתבר שממש בישוב לידנו...). בהמשך החליטו השניים להתחזק והפכו לחב"דניקים. הפעילו בתי חב"ד בניו זילנד, הודו ופרו עד שהגיעו לכאן. יש להם 5 ילדים מתוקים שכמובן בשניה התחברו עם הילדים שלנו. מפעל בתי החב"ד בחו"ל, בעיקר במדינות עולם שלישי מרוחקות, משאיר אותי בכל פעם נפעמת ונרגשת נוכח ההקרבה האין סופית של המשפחה המפעילה. בניגוד לשליחויות אחרות (של הסוכנות או מטעם העבודה), פה השליחים יודעים שזו שליחות לחיים ולא לתקופה. הם חיים בבדידות ללא קהילה, הילדים לומדים בבית וכמעט שאינם זוכים לחברת ילדים בני גילם. לרוב, בהגיע הילדים לגיל מצוות הם נשלחים לארץ ונפרדים מהוריהם. לפעמים זה נשמע לי פשוט טירוף אבל אי אפשר שלא להתפעל ולכבד את הדרך בה בחרו לחיות.
לאחר שבוע נפרדים מהקאזה של יגיל ומסן כריסטובל ולוקחים שאטל דרומה, לכיוון הגבול. לאחר 4 שעות נסיעה מגיעים למעבר הגבול של גואטמלה. יורדים מהוואן, לוקחים את הציוד, וחוצים רגלית את הגבול בין מקסיקו לגואטמלה עם התרמילים על גבינו. לאחר החתמת הדרכונים ממתינים לאוטובוס גואטמלי להמשך הנסיעה. באיחור של שעה וחצי הגיע האוטובוס ולאחר 5 שעות נסיעה נוספות הגענו לאגם אטיטילן בשעת השקיעה. הנופים עוצרי נשימה. עם מעבר הגבול מיד מרגישים שהגענו למדינת עולם שלישי לאחר מקסיקו המערבית והמפנקת (הכל יחסי כמובן).
