ההרכב: שלוש משפחות, 18 איש:
משפחת בר – זוג + 4 (גילאי 7-16)
משפחת שחק – זוג + 5 (גילאי 5-17)
משפחת קנריק – זוג + 3 (גילאי 1.5-10)
משך הטיול: 4 שבועות. אמצע מרץ עד אמצע אפריל.
מסלול: דלהי – ג'ייפור – פושקר – אודייפור – דלהי – רישיקש – מנאלי – דרמסאלה – אמריצר – דלהי.
הכל התחיל בשבת גשומה וסוערת. משפחת דניאלי קפצו לקפה של אחה"צ. איך שהוא השיחה התגלגלה לזה שעוד שנתיים וחצי אנחנו בני 40!! באותו הרגע הוחלט שמאורע כזה מצדיק חגיגה רצינית. אז איך נחגוג? בטיול משותף כמובן. איפה? אולי ארה"ב אולי אירופה אולי תאילנד... האופציות פתוחות... נתחיל לחסוך ובסוף נחליט. משפחת שחק שמעו, ואמרו אנחנו בפנים. הרי גם מיכל חוגגת השנה 40. קנריק אמרו, אמנם יש לנו עוד כמה שנים עד ל40... אבל טיול כזה אנחנו לא מפספסים. אנחנו בפנים.
לאחר דיונים והתלבטויות נקבע כי טיול של גיל 40, יתוקצב בכ 40 אלף ש"ח למשפחה. כמה סימלי...
מכיוון שאנחנו משפחות גדולות, סכום כזה מצמצם מאד את אופציות הנסיעה. וכך ירדו ארה"ב ותאילנד. נשארנו בגבולות אירופה. אז קפצתי לחנות הספרים הקרובה ורכשתי את המדריך של 'קרואטיה וסלובניה'. סגרנו מסלול של שבועיים וחצי בקראוון ועל פי כל החישובים, אנחנו עומדים בתקציב. הגיע רגע האמת. צריך לקנות כרטיסי טיסה. מה שלכשעצמו פרויקט רציני. 24 כרטיסי טיסה לא הולך ברגל.
הוחלט על יוני 2015. טיסה זולה לבודפשט ונסיעה בקרוואנים לסלובניה. התכנון נראה מושלם. למעט בעיה אחת. בעצם שתיים. מה עושים עם שתי הבנות שנמצאות בחודש זה בעיצומן של הבגרויות? לדחות ליולי אוגוסט? המחירים יקפצו ולא נצליח לעמוד בתקציב. להשאיר אותן בבית... גם פתרון מבאס. הבעיה השניה, היא בעיה אישית שלי בלבד. אחרי טיולים רבים במדינות עולם שלישי, סלובניה נראתה לי חיוורת, לא מאתגרת וקצת משעממת... ובסכום כזה אפשר להשיג הרבה יותר... אבל החבר'ה לא בענייני מדינות מאתגרות. לחלקם זה טיול משפחתי ראשון בגולה והם רוצים ללכת על בטוח. ובכל פעם שניסיתי להעלות את העניין בחודשים האחרונים, העניין נפסל עוד לפני שסיימתי את המשפט...
שישי בצהריים. נסיון נואש אחרון. מסמסת בקבוצת הוואצאפ "חו"למים 40" את הצעת המחיר שקיבלתי עבור טיסות לבודפשט ואת הצעת המחיר שקבלתי עבור השכרת הקראוונים. בסוף ההודעה כותבת: במידה ובא לכם להתפרע ולצאת מהקופסא, קיימת אופציה נוספת – טיול להודו, בדקתי מחירי טיסות ומחיה, ועדיין עומדים בתקציב. באופציה כזו, ניתן להקדים את הטיול בחודשיים, ולצאת באפריל, כך הבנות הגדולות יוכלו להצטרף, הרי הבגרויות מתחילות רק באמצע מאי. בנוסף, ניתן לנצל את חופשת הפסח. גם ככה יש שבועיים חופש בבתי הספר, והבונוס הגדול: לא צריך לריב אצל מי עושים את הסדר, לא לחפש צימרים במחיר שערוריתי לחוה"מ, ולא צריך לנקות את הבית לפסח!! חיכיתי לתגובות השליליות אך הן לא הגיעו. שחק מסמסים – אנחנו בעניין. קנריק מסמסים – יש מצב, למה לא. דניאלי לא מגיבים....
בסופו של דבר נקבעה פגישה משותפת, מחר בערב, לסיעור מוחות. נפגשים ופורשים את כל המידע. בעד ונגד. יתרונות וחסרונות בכל אופציה. בסוף הערב, בדרך נס, באופן בלתי מוסבר ומפתיע ביותר הוחלט ברוב קולות: מחשבים מסלול מחדש.... הודו Here we come !!!
אחרי שלושה ימים רוכשים 24 כרטיסים. אחרי 24 שעות, דניאלי מחליטים שגדול עליהם הודו עם 6 ילדים, הם מבטלים את הכרטיסים ומשנים מסלול להולנד. נשארנו 3 משפחות. 6 מבוגרים, 12 ילדים. יאללה, מתחילים את ההכנות. מסלול, מעברים, אטרקציות, גסט האוסים... ימבה עבודה...
אחרי שעות אינטרנט רבות נמצאה הנוסחה שמתאימה לנו: חצי קבוצה נוסעת ל4 שבועות, חצי קבוצה נוסעת ל3 שבועות. התכנון: קבוצה ראשונה נוסעת לרג'סטאן מיד לאחר הנחיתה. במשך שבוע מבלים ברג'סטאן (ג'איפור, פושקר ואודייפור), לאחר שבוע חוזרים לדלהי, שם נפגש עם הקבוצה השניה, שבדיוק תנחת בהודו, ויחד נעלה צפונה לשלושה שבועות נוספים. נשמע מסובך, זה באמת כך...
מכיוון שאנחנו שומרי כשרות ומכיוון שקשה לשמור על כשרות בחו"ל וקשה שבעתיים לשמור על כשרות בפסח, אנו מחליטים לשלוח לעצמנו חבילות עם אוכל כשר. פורים נגמר ואנו מסתערים על הסופרים השונים ומקוששים מצרכים כשרים לפסח. אורזים הכל בשתי חבילות נפרדות ושולחים בדואר. חבילה אחת נשלחת למנאלי, לגסט האוס בו נתארח. חבילה שניה נשלחת לבית חב"ד בדרמקוט. מתפללים שהכל יגיע בשלום...חבורה של 12 ילדים רעבים בפסח ... חוויה לא נעימה במיוחד...
מגיע היום הנכסף, עולים על טיסה למוסקבה. סיור של כמה שעות בעיר ומשם לטיסת ההמשך לדלהי. נוחתים ויוצאים למיניבוס שהזמנו מבעוד מועד, שיקח אותנו 5 שעות נסיעה לג'איפור. הנסיעה עברה מהר ובנעימים, כולם היו מותשים מהטיסה ונרדמו בשלב זה או אחר.
בג'איפור מבלים יומיים מדהימים, מבקרים בארמון הרוחות, במבצר אמבר שמשאיר אותנו בפעור פה, במקדש הקופים, וסתם שיטוטים ברחובות העיר הססגונית והסוערת. ללא ספק ספתח נפלא לטיול.
ארמון הרוחות
על גבי פילים לעבר מבצר אמבר
מבצר אמבר המדהים
האגם בג'איפור
ריקשות ואננסים ברחובות העיר
אחרי יומיים ממשיכים עוד כ3 שעות נסיעה לעבר פושקר שם נבלה את הסופ"ש. חמישי בלילה מגיעים לעיירה ומשתכנים ב'עין השלישית', גסט האוס שייך לבחור מקומי בשם ראבי, הנשוי לבחורה ישראלית בשם מיכל, הם גרים במקום ומגדלים את שתי בנותיהן המתוקות. החדרים במקום אמנם מאד פשוטים, אך האווירה נעימה מאד, החצר מקסימה והמסעדה מצויינת, המקום מהווה מקום מפגש של כל הטיילים הישראלים. יום שישי מסתובבים ברחובות העיירה, ולקראת ערב הולכים לקבלת שבת בבית חב"ד המקומי. מעבירים את השבת במנוחה, קריאת ספרים ושיחות עם מטיילים בבית חב"ד ובגסט האוס. אחה"צ התקיים טקס צבעוני ומקסים של הנחת מנחות פרחים על האגם הקדוש על ידי עשרות ילדות מקומיות לבושות בבגדים מסורתיים. משם המשכנו לפוג'ה הקבועה במקום. שקט ושלווה מטובלים בטקסי דת וברוחניות קסומה.
טבילת בוקר באגם הקדוש, פושקר
בתחנת הרכבת בדרך לאודייפור
ראשון בבוקר לוקחים מונית לאג'מר (כחצי שעה) וב 6:45 עולים על רכבת לאודייפור, מעבירים את הנסיעה במשחקי קלפים וסרטים בטאבלט ומגיעים לאודייפור ב 13:30.
מגיעים בראשון בצהריים לאודייפור, מסתבר שבדיוק מתקיים פסטיבל בעיר למשך ארבעת הימים הבאים. איזו חגיגה, כמו שרק בהודו יודעים לחגוג. גמלים וסוסים מקושטים, מוסיקה בקולי קולות, אלפי אנשים בתלבושות ססגוניות. מחזה מהפנט ואוירה מדהימה. יש לנו יומיים וחצי בעיר, מבקרים בארמון המלך, עולים ברכבל לתצפית בשקיעה המרהיבה, שיט באגם לעת ערב, מסתובבים בשווקים הצבעוניים והרועשים, משתתפים מידי יום בתהלוכות של הפסטיבל המקומי. הודו האמיתית במיטבה. איזה כיף!!!
חגיגה של צבע ברחובות אודייפור.
עליה ברכבל לתצפית על העיר ועל האגם בשעת שקיעה
קונים ממתקי סוכר בשוק המקומי
שיט בשעת שקיעה באגם פיצ'ולה, אודייפור
בשעות החמות מצטננים בבריכה
שלישי 17:00 אחה”צ, נפרדים בעצב רב מאודייפור ומרג'סטאן שארחה אותנו בשבוע האחרון, ועולים על רכבת לילה בת 12 שעות בחזרה לדלהי. ב5:00 בבוקר נגיע לדלהי, שם נפגוש את ילדנו הגדולים ואת משפחת קנריק, שבשעה 4:15 נוחתים בעיר. מחכים בקוצר רוח למפגש המרגש…
מיטות קומותיים ברכבת לילה מאודייפור לדלהי
