דרום אפריקה ב- 18 יום
טיול עצמאי במקומות הכי יפים בעולם
אמיר בור
חלק ב': יומן מסע. קרוגר והדרך הפנורמית
המראנו מבן-גוריון בשעה 23:00. מטוס אל-על 767, קצת מסכן אבל הגענו. נחיתה ב 7:30 בבוקר למחרת, 20.6.2016. שדה התעופה ביוהנסבורג מודרני, הכל מתקתק. מחוץ לאולם הנוסעים מטלה ראשונה: כרטיס סים מקומי. ישנם כמה מפעילים. נכנסנו סתם לאחד מהם- Vodaphone. קניתי כרטיס סים, הטענתי ב- 60 ד' שיחה ו- G2 דטה. סה"כ 460R, עובד מצוין.
משימה שניה, רכב שכור, שהזמנו מראש כמובן. פולקסווגן "מיניבוס" (דומה לטרנספורטר, נקרא קומבי), עם 8 מקומות ישיבה ותא מטען גדול. אופס- אין כיסוי שמסתיר את המטען. נצטרך לקנות איזו שמיכה כדי שלא יפרצו לנו, כי ברוב הימים המזוודות איתנו. רכב ענק. הילוכים ידניים. נהיגה בצד שמאל של הכביש. מתרגלים מהר.
בני מדביק את ה- GPS לשמשת הרכב בעזרת מתקן שהביא מהארץ. תוכנה נהדרת Sygic- תמיד טוב שיש מישהו שקצת יותר קרוב לגאדג'טים ממני. אני נוהג ובני מנווט. הכיוון הכללי- Melalane, עיר קטנה ממש על גבול שמורת הקרוגר. כך נוכל מחר לזנק עם שחר אל תוך הפארק.
המרחק כ- 450 ק"מ. הכבישים טובים. כמה עבודות בכביש שגורמות לעיכובים קלים. לכולם יש סבלנות והנהגים אדיבים. בצהריים עצרנו בדרך במרכז קניות קטן (אפשר גם בכל תחנת דלק- תמיד יש איזה בית אוכל). Ocean Basket- רשת מסעדות של דגים ופירות ים. קראתי עליהם המלצות מהארץ, אז נכנסנו. מאכזב- אוכל בינוני, אבל זול.
לקראת סוף היום, בעיר Nelspruit, נכנסנו לבקר בגנים הבוטנים המפורסמים. אמורים להיות כאן גם מפלים מרשימים, אבל העונה יבשה ואין זרימה. אז שוטטנו קצת- מגוון גדול של עצים (כולל באובאב) וסוגי שיחים לא מוכרים. הרבה תקתוקי מצלמה. אחר כך הצטיידנו בסופר מקומי לקראת ארוחת הבוקר שנאכל בצימר.
ה GPS הוביל אותנו בשכונת מגורים יפה ומושקעת, הרבה ימינה ושמאלה- תודה לתוכנת הניווט. הצימר שנקרא Hennies Rest מדהים. יושב על ה Crocodile River שהוא הגבול הדרומי של השמורה. רק נכנסנו, לקחה אותנו בעלת המקום, קורנליה, למרפסת. לפנינו, 10 מטר קדימה, על גדת הנהר (החצי-יבש)- משפחת פילים צועדת. 2 בוגרים ופילון. נעצרו לנשנש את השיח שנמצא ממש על המרפסת. קצת מרוחק יותר, באמצע הוואדי, 2 אנטילופות Bush Bucks שמנמנים. איזו התרגשות! אנחנו באפריקה!!!
המרפסת של קורנליה. ממש דבוקה לפארק.
ארוחת ערב מאוחרת, במסעדה מומלצת ע"י בעלת המקום, שנקראת Deck. גם היא על הנהר, באותה שכונה, אבל צריך לנסוע כמה דקות ברכב. עוד הספקנו לפני שסגרו. מסעדה כאילו-יוקרתית אבל המחירים נמוכים. מנה עיקרית + תוספות עולה 30-35 ₪. האמת, לא משהו, אבל הערב לא יכולנו להיות בררנים. אין הרבה אפשרויות. בדיעבד, היינו יכולים לארגן לנו ארוחת ערב בצימר, מהקניות בסופר.
פיננסים: שער הראנד: קנינו בארץ כדי לא להזדקק להחליף בשדה התעופה. 26 אגורות. כלומר- בערך 4 ראנד לשקל. שער המרה לדולר- כ- 15 ראנד לדולר.
הבית של קורנליה, 3 חדרי אירוח, כולו שלנו. 90 ₪ לאדם, ללא ארוחת בוקר.
ארוחת ערב- כ- 50 ₪ לאדם כולל מנות אחרונות וטיפ.
רכב: 6 ימים כולל ביטול השתתפות עצמית, 2180 ₪.
תובנות: 1. כיף
2. אפשר לוותר על Ocean Basket, וגם על מסעדת Deck
3. בית ההארחה של קורנליה מדהים ומומלץ מאוד
4. הגנים הבוטניים של נלספרוט- נחמד אבל לא חובה. בהמשך הטיול ביקרנו בגן אחר שהוא must.
היום השני, יום ג' 21.6.2016
קמנו מוקדם אחרי שינה מצוינת, כי היינו עייפים ואת הלילה הקודם בילינו במטוס. ארגנו לעצמנו ארוחת בוקר והתרווחנו על המרפסת המדהימה- הפילים כבר לא כאן. התארגנות מהירה. נפרדנו מקורנליה החביבה, שאמרה שבפעם הבאה נוכל הזמין ישירות דרכה כי יש לנו את האי-מייל שלה. הבטחנו שנמליץ לכל החברים. לפי המלצתה, חזרנו למרכז מללני כדי להצטייד- בשמורה יש סופרמרקטים אבל הם יקרים הרבה יותר, והמגוון קטן. דווקא בטיפים באינטרנט קראנו אחרת, שהמחירים בחנויות הנוחות בשמורה גבוהים רק בכ- 10%, אבל סמכנו על קורנליה, ונכנסנו ל SPAR המקומי. קנינו מצרכים לארוחת בוקר וצהריים, ליומיים, וכמה חטיפים ופירות. ערב נאכל במסעדה בתוך השמורה. קנינו גם ממיר מתקע של 2 פינים ישראלי (כמו של הטלפון הנייד או מטען הסוללה של המצלמה) לתקע הדרום-אפריקאי, שאין כמוהו בעולם. בשדה התעופה בחנות וודפון רצו עבור ממיר (נכון, יותר יפה) 290 R. אנחנו קנינו פשוט ב 18 ראנד. עובד מצוין.
משם לשער מללני שנמצא בקצה הדרום מערבי של השמורה, כשבידינו ההזמנה ואישור התשלום מראש. פיפי בשירותים הנקיים, החתמה במחסום השער, ואנחנו בפנים. אחרי 5 דקות לכיוון המחנה Berg-en Dal, עומדת אנטילופה לצד הכביש. ידענו שנראה עוד, אבל כיאה לבעל החיים הראשון, כיבדנו אותה בסדרת צילומים. בהמשך היה יום מדהים, שבו ראינו כמובן עוד המון אנטילופות, ולא רק קטנות כמו אותה האימפלה, אלא גם ענקיות כמו קודו, greater Kudu, וגם צבי מים גדול שנקרא Kobus. השתמשנו הרבה בספרון (מגדיר בעלי חיים) ששאלתי מיובל, שנקרא Pocket Guide to Mammals of Southern Africa, שחובר ע"י Burger Gillie. בהמשך ראינו את הספרון הזה בכל חנות במחנות שבהן עצרנו. אולי אפילו תמצאו אותו בשער הכניסה. מחירו כ 130 ראנד.
הנופים משגעים. נזכרנו שאמרו את זה קודם, שדרום השמורה מזכיר את פני השטח שבו צולם הסרט "מלך האריות". אריות לא ראינו, אבל לא מעט ג'ירפות, זברות, כמה תאואים, כמה פילים מרחוק (לא נחשב), ו.... נמר ענק ישן על עץ. טיפ: אם רואים רכב ספארי עוצר (בדרך כלל לנדרובר פתוח עם 3 שורות מושבים מוגבהים, ונהג עם ריינג'ר), והיושבים מכוונים מצלמות, כדאי להאט ולהצטרף. ואם מעניין, אז מדוממים מנוע ומחכים. בקיצור- הנמר המדהים הזה בסוף התעורר, פיהק, זז מצד לצד, ולבסוף נעמד על הענף, ובגמישות מדהימה ניתר מן העץ. ואם אתם לא מאמינים- הכל מצולם. ובסוף היום, בשעת בין ערביים, בחזרה למחנה, 2 קרנפים מסתובבים בין השיחים. היה קצת חשוך והחברה הסתוו, אז לא יצאו תמונות טובות, אבל הדופק עלה. איזו חוויה!!.
המסלול היום לא היה ארוך. נוסעים 40-50 קמ"ש, זה מה שמותר, וכל הזמן עוצרים. התחלנו בביקור בבור מים ליד המחנה ברג-אנ-דל, הצפנו על ה- S114 עד סקוקוזה, משם חזרה למחנה על ה- H3. חזרנו בערך ב- 18:00. קיבלנו את הבקתות, ויצאנו למסעדה שבתוך המחנה, דקה נסיעה מהחדר, שנקראת Timblovu שזה 'פיל' באפריקאית. מאוד שווה. אוכל ברמה, ומאוד זול. אולי בקיץ צריך להזמין מקום מראש.
פיננסים: ברג-אנ-דל, ליום כולל כניסה לפארק ומגורים בחדר זוגי, 250 ₪ לאדם.
ארוחה ל- 5, ממש מצוינת, ב 180 ₪ לכולם.
הבקתה בברג-אנ-דל.
היום השלישי, יום ד' 22.6.2016
הלילה עבר בשלום. הבקתה נהדרת. בסיסי, אבל המון מקום, שירותים ומקלחת צמודים, מזגן, מטבח מצויד עם כל מה שצריך לבישולים, מרפסת עם שולחן ומנגל. בקיצור- מותאם גם למי שבא ברגוע. אבל אנחנו ישראלים. קימה ב 6:30, ארוחת בוקר עצמאית עם אננס ענק (3 ₪) ועוד ועוד, ויציאה לשמורה ב 7:20. המסלול: חזרה מהמחנה ל H3, צפונה ופניה ראשונה מזרחה על ה- S114. כאן ראינו נמר חוצה את הכביש ונעלם בשיחים. ורק התחלנו את היום!! אחרי כחצי שעה, לביאה עם שני גורים חוצים בעצלתיים את הכביש לפנינו. השתגענו. חוץ מזה שהתחלנו לראות פילים. בכמויות. משפחות של עד עשרות פריטים. תמיד עם פילונים מתוקים. המשכנו על ה- Crocodile River Rd לכיוון ה- Crocodile Bridge. עד שהגענו למחנה קרוקודייל ברידג' כבר כמעט השתנתי במכנסיים. כבר פנטזתי על קתטר. בדרך נתקלנו באירוע סטייל נשיונל ג'יאוגרפיק: ראינו רכב ספארי בתצפית. ממעל חגו נשרים. עצרנו. במרחק של כ 100 מ' ראינו ערימת נשרים על הקרקע- כנראה נגסו במשהו. אחרי 5 דקות, חצה בשעטה מטורפת את הכביש לפני הרכב צבוע ענק !! הגיע לערימת הנשרים ונכנס בהם, כמו כדור באולינג. רובם התעופפו, ואז הוא תפס את הסיבה להתקהלות, פגר של אימפלה זכר וגדול, ששוקל כמוהו, והתחיל לרוץ איתו לכיוון שלנו. לאחר כ- 50 מטר נעצר מתחת לעץ ופתח בסעודה. אז כבר הרוב הוסתר ע"י עשב, ורק הראש של הצבוע בצבץ. התאספו כמה מהנשרים שנגזלו, ועוד תן, וגם חזיר בר הסתובב באזור, וכל אלו חיכו שישחרר. אבל הצבוע לקח את הזמן, ואפילו אנחנו שחיכינו לסוף העלילה, נטשנו לאחר חצי שעה.
מהמחנה חזרנו על עקבותינו לכיוון בריכת ההיפופוטמים, ואכן היו שם הרבה שמנמנים כאלה בתנוחות נמנום. המשכנו צפונה על כביש סלול לכיוון Lower Sabie. שם אכלנו צהריים על גדת הנהר, מפריטי מזון שהבאנו, אבל שתדעו שיש שם בית קפה/מסעדה יפהפייה שיושבת על הנהר, ומהצצה נראה שגם טעים. כשעוזבים מחנה, אסור לשכוח לבקר בשירותים. משם לסקוקוזה (צפונה) על ה N4-1, ובחזרה לברג-אנ-דל על ה H3. כבר היה חשוך, ופתאום, 4 ג'ירפות על הכביש. ניסיתי צילומי חושך אבל יצא מטושטש. פגשנו גם צבוע קטן שישב לצד הכביש ולא ברח. אבל השפיץ היה קרנף ענק שחצה לאט את הכביש, בחושך, מול פנסי הרכב. מהמם. בדיעבד סיפרו לנו שאסור להאיר עליהם מכיוון שהם חצי עיוורים, ואם מסנוורים אותם הם עלולים לתקוף. אבל את זה לא ידענו אז, וטוב שיצאנו בשלום.
5 ק"מ לפני המחנה פיצוץ קטן ומיד עצרתי את הרכב. טוב שהמהירות בשמורה מוגבלת ל- 50 קמ"ש. הצמיג הקדמי נקרע וכל האוויר ברח בשנייה. אנחנו בשמורה בחושך מוחלט, אסור לצאת מן הרכב, וזכרנו את הקרנף הענק שפגשנו רק כמה דקות קודם. כמובן שהבנות כבר קיטרו: אמרנו לכם לא לנסוע בחושך וכו'.. טלפנו למחנה. תוך כחצי שעה הגיע ריינג'ר עם רכב ספארי, שהתיר לנו לרדת ועזר לנו להחליף גלגל. ארוחת ערב במחנה במסעדת הפיל. מחר נחליף צמיג.
היום הרביעי, יום ה' 23.6.2016
בבוקר דיברנו עם חברת ההשכרה. לדעתם הצמיג אינו מכוסה. לא התחשק לנו להתווכח. היום יוצאים מדרום השמורה ונוסעים צפונה לשמורה הפרטית. מכיוון שהמהירות בשמורה מוגבלת, והכבישים פחות טובים, עדיף לצאת מהשמורה ולהתקדם מחוצה לה לאורכה, עד לשער הקרוב לשמורה הפרטית. בדרך החוצה חיפשנו את ה"טסה" של הגלגל באזור ה"תאונה" אבל לא מצאנו. במקומה ראינו באזור גורת אריות יפה וחמודה. במללני נכנסנו למרכז צמיגים- אין להם את המידה של הצמיג. גם לא ב- 2 מרכזים אחרים בעיר. ואל תטעו- המרכזים הללו ממש מרשימים: מצוידים במיטב הציוד, מרווחים ונקיים. רק שהמידה של הגלגל כנראה נדירה. בלית ברירה נסענו לעיר הגדולה נלספרוט. שם נכנסנו ל- Thomas Tires חיכינו שעה שיסדרו, שילמנו 1960R בתקווה שנקבל בחזרה, והמשכנו צפונה. עלינו על ה N4 שבה צריך לשלם אגרה, ואחר כך על ה- R40 עד לאזור Timbavati שבו נמצאת השמורה גומו גומו. לוח זמנים: יצאנו מהפארק ב 7:30. עצרנו להצטייד במללני כחצי שעה, ועוד חצי שעה בעניין הצמיג. משם לנלספרוט לעוד שעה שבזבזנו על הצמיג, ועוד 3.5 שעות נסיעה לפרק. הגענו בערך ב 15:00.
פעם היינו בקניה. כל לודג' בשמורות שביקרנו בהן היה יותר מפואר ממשנהו. עם צוות לבוש בהידור, פינוקים, גינון סיבתי, בריכות שחיה, וארוחות בופה בלתי נגמרות. במיוחד זכור לי שער הכניסה לכל שמורה, מרשים, ועם צוות שמחכה עם מגשי שתיה קרה.
לגומו גומו נכנסנו בדרך עפר חולית. בני לא האמין שזו הדרך הראשית, והיה בטוח שזו כניסת ספקים. אחרי עוד כמה פיתולים נגלה לנו מגרש חניה ריק. בכניסה למבנה המרכזי, ללא תופים ומחולות, ואפילו ללא דרינק של welcome, עמד ריינג'ר שמנמן במכנסיים קצרים, וברך אותנו. מסתבר שהגענו למקום הנכון. וצריך להזדרז, כי ארוחת הצהריים כבר הוגשה, ולמאחרים הוגש סלט, והופה- לסיור שמתחיל ב 15:30.
כבר הבנתי שיותר מידי פינוק אין כאן, ושהחוויה הקנייתית העלתה בי ציפיות רחוקות מהמציאות. לפחות שניהנה מטיולי הספארי. עלינו לרכב של השמורה- לנדרובר פתוח עם 10 מקומות ישיבה. היינו 5 ישראלים, ריינג'ר בשם יעקוביוס, וגשש שחור בשם דומיניק, שישב על כיסא מעל מכסה המנוע. יוצאים לדרך. נוסעים בשבילים חוליים, והבנתי שאנחנו באמצע מדבר עם בוש אפריקאי. כמעט לא ירד כאן גשם כל השנה, ובורות המים יבשים.
הנהג עצר את הרכב ליד כמה זברות. אנחנו, שנשמנו זברות בוקר צהריים וערב בדרום השמורה! מרוב אי- נעימות מהריינג'ר הוצאתי מצלמה ונתתי קליק. חסר להם שלא נראה כאן מחזות מעניינים.
הנסיעה בג'יפ מענגת: השבילים החוליים רכים ומתפתלים. בבוש המקומי נעצרנו ליד עדר אימפלות. יאללה... תמשיך.. הגשש מחפש כל הזמן עקבות. יורדים מהשביל ונכנסים אל בינות השיחים. פתאום 2 טוסיקים גדולים ואפורים. פיל? מסתבר שאלו 2 קרנפים. אחד ענק ויפה (אימא) והשני גור כבן 3 שנים. איזה יופי. כך, בשעת בין ערביים, כל כך מקרוב. חשבתי שאלו החיות הכי מסוכנות בפארק, אבל הריינג'ר לא היה מודאג. נעמדנו להם כ- 30 מ' מהאף וצילמנו. ממש מרגש.
המשכנו ופה ושם הופיעה איזו חיה נחמדה. לא בכמויות כמו בדרום השמורה. אין ג'ונגל ירוק, אין נהרות, הרבה עצים יבשים, אדמה חרבה, מדבר.
אחרי כשעה וחצי נעצרנו וירדנו מהרכב. בירה וחטיפים, כמה צילומי שקיעה. ממשיכים אל תוך הלילה. בדרך נתקלנו בכמה פילים. הרכב שלנו מתרחק במהירות, כי בלילה, אם מסנוורים אותם הם עלולים לתקוף. פתאום נעצרנו, והנהג דומם מנוע. בקשר הודיעו לנו על 2 אריות זכרים שצדו בופלו והם סועדים. אבל יש שם כבר 2 רכבים אז עלינו להמתין. אחרי עוד 10-15 ד' קיבלנו אישור תנועה. התקרבנו לאט: אריה ענק רובץ והפה שלו מלוכלך בשרידי הארוחה. הבטן כבדה, והוא מתבונן בנו אבל לא זז. נעמדנו כ- 20 מטר ממנו. בשקט. בחושך, עם קצת אור פנסים. תחושה מדהימה: מלך היער. זו הטריטוריה שלו ואנחנו המבקרים. החבר שלו כנראה גרר את שארית הארוחה אל בין השיחים ולא הפגין נוכחות. אחרי כרבע שעה הנחנו לו וחזרנו ללודג'.
מסתבר שאריות זכרים הם יחסית נדירים, וזכינו במראה אותנטי לגמרי. כאן גם הבנתי מה ההבדל בין שמורת הגומו לשמורה הציבורית של דרום הפארק: בדרום יש המון בעלי חיים והמון מבקרים. המבקרים נוסעים על דרך או כביש, וזוכים לראות את בעלי החיים שחוצים או מסתובבים בקרבת הדרכים. החיות מתרגלות למבקרים ולא מתביישות. בגומו גומו מדובר בשטח פראי. מעט בעלי חיים ומעט מבקרים. אין דרכים סלולות. חווית העיקוב והתצפית הרבה יותר אמיתית. בעלי החיים לא נעצרים לעשות פוזה למצלמה, אלא מתרחקים מהמבקרים. וגם אם הם נשארים, הג'יפים לא חונים בקרבתם יותר מידי, שלא יתרגלו. יותר ספארי מספארי. גם האינטראקציה עם הרייננג'רים תורמת הרבה. קיבלנו הסברים איך מזהים גללים של בעלי החיים השונים, אבחנו בין עקבות, חיפשנו גזעי עצים שפילים התגרדו עליהם, בורות שחפרו ברגליהם. חי, צומח, ציפורים, התנהגות. למדנו המון והחכמנו.
האוכל בסדר. לא יותר. התפריט קבוע ואין בחירה. אני קצת מבלבל אותם עם הצמחונות, אבל הם מתגברים: אני מקבל את אותה המנה רק בלי הרכיב העיקרי. מחר השכמה ב 5:15.
ועוד קצת על המחנה: בניגוד ללודג'ים של קניה, כאן יכולים לקבל רק כ 20 מבקרים. ישנן 6 בונגלוס למגורים. כל משפחה (או זוג) קיבל מעון כזה: בנוי לבנים אדומות עם גג קש. עיצוב מדליק. נוחיות מרבית. מרפסת קטנה שצופה אל אגם קטן שאליו מגיעים בעלי החיים לשתות.
במרחב הציבורי, בריכת שחיה קטנה, מרפסת ענקית לטובת המבקרים עם תצפית לאגם, בר, חדר אוכל קטן (ומאחוריו מטבח), חדר הסבה גדול, וזהו. לפני שפרשתי לישון, לפני החדר, זנב של חתול גדול בחושך. רצתי לקרוא לריינג'ר. לא בא לי להילחם לבד בנמר. מסתבר שזה גחן- ממשפחת החתוליים, שוקל כ- 15 ק"ג, וכנראה לא מזיק לבני אדם. לא לשכוח שאנחנו באמצע שמורה, וצריך לסגור חלונות ודלתות, כי קופים יכולים להיכנס ולבלגן.
היום החמישי, יום ו' 24.6.2016
יציאה ל Game Drive בשש בבוקר. עדין חושך. אנחנו עטופים בחולצה ארוכה, מעליה סוודר שלא אווררתי 10 שנים, מעיל וכובע צמר. בחוץ רק 12 מעלות אבל הג'יפ פתוח וקר. הגשש תלוי על הכיסא מחוץ לרכב ומנופף בזרקור. השחר עלה ועדיין לא ראינו כלום. לפתע, כמה פילים. אחד שוכב ישן (לא ידעתי שפילים ישנים גם בשכיבה). לידו אימא גדולה וגור קטן שיונק ממנה. כאן הריינג'רים נותנים הרבה כבוד לפילים. טוענים שהם מסוכנים ועלולים להתהפך מרגוע לעצבני בשניות, במיוחד אימא עם גור. נעמדנו במרחק בטוח וצילמנו. ממשיכים. אולי כבר יגיע הנמר המיוחל. הסיור אמור להסתיים ב 9:00. מחפשים עקבות, עבר פה אריה אבל העקבות אינן טריות. חזרנו ללודג'. השלל מאכזב. קצת יבש, אבל החוויה טובה, האזור יפה, מלא נחלים (ואדיות), סלעים וצמחיה. אבל- אפילו ליד בור מים גדול לא היו בעלי חיים.
ב 9:00 ארוחת בוקר. כמו בדרום אפריקה, ביצים ובייקון. אני קיבלתי 2 לביבות תפ"א, וקצת תרד מבושל. ב 10:00 Bush walk. לזה חיכיתי. חוויה כזאת מתאפשרת רק בשמורה פרטית. בראש, הריינג'ר שלנו עם רובה פילים. כל השאר בשורה עורפית. אריה!! כולם יורדים לתנוחת כריעה. זהו, שהקטע עם האריה לא קרה, אבל תרגלנו. צעדנו כשעה. שומרים על שקט. יש קצת מתח- האזור מסוכן. במה ניתקל? היה חביב, וקיבלנו הרבה הסברים על השטח, אבל בעלי החיים לא הופיעו.
מ 11:30 עד לארוחת הצהריים יש לנו 3 שעות. זה הזמן היחיד בטיול שמוקדש לסטלבט. מחר כבר נהיה בדרכים בקצב אחר. אז התחלתי עם קפיצה לבריכה בשביל ה- Photo op. בירה על המרפסת הצופה אל בריכת המים. הגיעו 4 אנטילופות, אבל אף צ'יטה לא דלק אחריהן. צילמתי גם קודו ענק שבא לשתות. תמונות נהדרות כי כאן על שפת בור המים, הכל בשנטי.
ארוחת צהריים וב 15:30 יוצאים לסיור שנמשך אל תוך הלילה. הפעם הריינג'ר נטל יוזמה והתרחק אל מחוץ לשמורה שלנו. שם מצאנו הרבה בעלי חיים: ג'ירפות, זברות, פילים, היפופוטמים, וגם משהו נדיר יחסית, להקה קטנה של כלבי בר (זאב טלוא), ש- 3 מהם שיחקו ליד הרכב ולא התרגשו. בדרך כלל, סיפרו לנו, הם בורחים מבני אדם. הפעם הייתה שם נקבה מיוחמת, והם השתעשעו. בהמשך ראינו גם 2 גיריות, ובחושך גם 2 דורבנים. הפנס האיר כנראה על פיל זכר בסבך- תרועה מחרישת אוזניים שגרמה לנהג לתת גז ולברוח. בהמשך נתקלנו בעדר פילים שחסם את הדרך. לא הסכימו להתפנות למרות שניסינו להתקרב. עד שפיל צעיר עשה הצגת תקיפה (Charging) ונעצר כ- 5 מטר מהג'יפ. כולם בג'יפ רעדו (חוץ ממני). הנהג הכניס להילוך אחורי ונס לשביל אחר.
חזרנו למחנה. ארוחת ערב (לא להיט אבל בסדר). שלום לך אפריקה של הספארי והשמורות. ממחר נתמקד בנופים ובערים.
פיננסים: גומו גומו ליום לאדם בחדר זוגי, כולל כניסה לפארק, מגורים, 3 ארוחות ו-3 סיורים, 530 ₪.
נפרדנו מהריינג'ר ומהגשש ונתנו לכל אחד טיפ של 200R. לא יודעים אם זה מספיק, אבל התקבל בתודה גדולה.
תובנות: מה היינו עושים אחרת בקרוגר? מבלים את היומיים הראשונים בדרום כמו שעשינו, ואחר כך עולים צפונה וקצת יותר מזרחה מגומו גומו. במקום בפרטית, היינו מזמינים במחנה רגיל, אבל לוקחים סיור לילה וסיור בוקר מודרך. כך היינו משלבים נסיעה עצמית עם סיורים מודרכים, נהנים מאוכל טוב, וכנראה גם חוסכים, למרות שבגדול, אל לנו להתלונן כי היו לנו 4 ימים נהדרים. מטיילים שפגשנו בשמורת גומו שבאו לשם ל- 5 ימים נסעו עצמאית ליום שלם: נכנסו ב- Orpen gate. שם היו יותר מים, והם ראו אריות, נמרים וברדלסים. כדאי בכל זאת גם לברר המלצות על שמורות פרטיות אחרות. אולי שם הפנטזיה מתגשמת?
היום השישי, שבת 25.6.2016
היום עוזבים את הקרוגר ונוסעים לכיוון יוהנסבורג. מחר נטוס לקייפטאון אל החלק השני של הטיול. מכיוון שהנסיעה ארוכה, ורצינו לטייל בשמורת נוף מאוד יפה שנקראת Panorama view, החלטנו לצאת מגומו מוקדם. ויתרנו על סיור הבוקר המוקדם, ביקשנו ארוחת בוקר ב 6:30, וב 7:15 כבר היינו בדרך. שביל היציאה ארוך וסלול, אך מותר לנסוע בו רק עד 50 קמ"ש. כך עוד ראינו כמה בעלי חיים ליד הגדר (פילים, ג'ירפות, אימפלות..) והגמילה נעשתה קלה יותר. היעד שלנו, הדרך הנופית, נמצאת בגובה של כ 1000 מ', ומשקיפה על הנהר Blyde. רצינו להגיע מלמטה, מ- 3 הרונדוולים, אבל טעינו וברחנו קצת דרומה, כך שהטיפוס לרמה נעשה דרך העיר גרסקופ, שממנה חזרנו לתחילת המסלול, ואז התחלנו את הטיול. בגרסקופ גילינו שההר מכוסה ענן, ולא רואים כלום. אם כך יימשך, אין לנו מה לחפש כאן, כי מדובר בתצפיות נוף בלבד. באמצע הדרך לכיוון הרונדוולים התחיל להתבהר, וכשהגענו לשם, כבר היה בסדר. לא בהיר כמו קריסטל, אבל סביר. כלומר, לא טוב לצילומים, אבל חוויתי לעיניים. עצרנו בכמה אתרים כאלה: 3 הרונדוולים, Lowveld view, Berlin falls. מכל המקומות הללו נוף מדהים אל הקניון, ואל הרי השולחן שמקיפים אותו. נכנסנו לראות תופעת טבע מדהימה של נחל שחותר בסלע ויוצר בו קדחים עגולים ועמוקים. Bourke's Luck Potholes. מזג האוויר התבהר, והיה מרשים. בכל מקום כזה משלמים כמה ראנדים כניסה, וגם קונים עוד שטות מהדוכנים של מוצרים אפריקאים.
Bourke's Luck Potholes
בצהריים הבטן מקרקרת. רפאלה קראה על מסעדה עם מטבח אפריקאי שהיא must. במיקום מדהים על הנהר הקימו כמה צעירים בעלי יוזמה מסעדה פתוחה. המטבח, דבוק לצלע הר סלעית. קצת רשת צל, וריהוט גס מבולי עץ. ניסינו להזמין, אבל את המנה הרשומה ראשונה בתפריט אין, גם השניה איננה. המיוחדת אזלה (שבת, אחת וחצי בצהריים. ראבק!). בסוף קיבלנו משהו. לסיכום: האוכל ממש לא, אבל המקום אכן must. אז תעצרו לשתות משהו ותמשיכו.
בהמשך, נקודה שנקראת חלון האלוהים. שוב נקודת תצפית נופית מדהימה. מאוד כדאי להמשיך ולטפס בשביל שמוביל ליער הגשם. קצת מתנשפים אבל שווה.
מהארץ כבר הזמנו לינה בעיר קטנה שנקראת Witbank (emalahleni), כי לא רצינו להגיע ממש ליוהנסבורג (מרוב פחד). הגענו לגסטהאוס Ado רק בזכות ה- waze, כי הרחובות קטנים וחשוכים. עסק משפחתי עם כ- 6 חדרים. נקי ומסודר. המקום מוקף חומה עם גדר חשמלית, ושער כניסה כבד מגן על החניה הפנימית. בעצת הבעלים, מריוס, קפצנו לקניון הקרוב וסעדנו ב Spur- רשת מסעדות בשרים. היה אחלה אוכל וזול. לדעת בני, אחת ממנות הצלעות הטובות שאכל מימיו. בהמשך הטיול נכנסנו ל spur אחר, ושם היה פחות טוב. כך שאי אפשר לסמוך על מסעדות הרשתות, שתמיד יהיו אחידות.
היום השביעי, ראשון 26.6.2016
קמנו מוקדם. מריוס התבאס ששמע שאני לא אוכל לא את הבייקון ולא את הביצים. בסוף הגיש לי צלחת גדולה עם 2 פרוסות עגבניה (ארוחת הבוקר לאחר שמוציאים ממנה את החביתה והבייקון) אבל הוסיף חצי אבוקדו, הכי קטן שראיתי בחיים. מזל שהיה הרבה לחם וריבה.
נפרדנו ממריוס ומאשתו Ferda. בסה"כ המקום מאוד מומלץ: נוח, נקי וזול, ומנוהל בידי אנשים חביבים.
המשכנו בנסיעה עוד כשעה וחצי והגענו לשדה התעופה של יוהנסבורג. שם החזרנו את הרכב. מילאנו טופס "תאונה" על הצמיג, והבנו מהפקיד שאצלו לא נתקדם עם התביעה. שיחק אותה אהבל. כשנגיע לארץ נטפל בזה. והספוילר- לאחר כמה ימים בארץ כתבתי לנציבת התלונות של בידווסט- תיארתי את הבעיה, וציינתי שמזל שלא התהפכנו. הם התנצלו ושלחו מייד זיכוי על כל הסכום. יפה מצידם, ומגיע להם הציון בטריפ אדוויזור.
עלינו על טיסה של South African Airlines. בארץ התלבטנו איזו חברה לקחת. אמרו שהטיסות מתעכבות, שהשירות גרוע, שהחפצים מופקרים.. החלטנו שהמוביל הלאומי של דרא"פ הוא אולי יותר מסודר. סתם תחושה, כי גם עליהם התלוננו באינטרנט. הטיסה יצאה בזמן. מטוס איירבוס חדיש. המון מקום לרגליים. שירות מצוין. כרטיס טיסה עלה לנו 220 ₪ לאדם. שעתיים ו- 10 ד' ואנחנו בקייפטאון. צ'יק צ'אק איסוף כבודה ומשם לרכב. במקום קומבי הוציאו לנו יונדאי H1. אותה קטגוריה. לא נורא. הבנות התלהבו שיש שם כמה גדג'טים כמו כיסים מאחורי המושב, ושהכיסאות נוחים. קוץ באליה- מנוע בנזין, שאולי יעלה לנו יותר מהדיזל של הקומבי. בנסיעה הקצרה לעיר- כ- 20 דקות התבאסתי. הרכב אמנם חדש, אבל לא אהבתי את התנהגות הכביש שלו. נסענו למרכז העיר, והתמקמנו במלון. היכונו לחוויה האורבנית.
