דרום אפריקה ב- 18 יום
טיול עצמאי במקומות הכי יפים בעולם
אמיר בור
יומן מסע, חלק ג': קייפטאון ונתיב הגנים
היום השביעי, יום א' 26.6.2016
במרכז קייפטאון חיכה לנו מלון שהזמנו מהארץ. מכיוון שהתכוונו להישאר שם 4 לילות, ולא רצינו להיתקע כי היו רמזים שאולי יחסרו מקומות במלונות הטובים, הזמנו מראש, ב- Rouge on Rose Boutique Hotel. הבעלים, גברת נחמדה עם שם קשה (אורשלה, שהוא כנראה גרסה אפריקאית לשם האירופאי Ursula). קבלת פנים חביבה. חדרים נהדרים. אורשלה הוציאה מפות ומייד הציפה אותנו בטיפים, לאן ללכת, היכן לאכול. באלו אתרים לבקר. לגבי תחבורה, המליצה להזמין מוניות Uber כי הן זמינות ועולות 20-30 ראנד. לדבריה, עדיף, כי לא נמצא חניה. שכחה שיש לה עסק עם תל-אביבים. אז כמובן שנכנסנו לרכב שלנו ונסענו לאזור הנמל, לרציף Victoria & Alfred water front. המון חניה (אבל היה זה יום ראשון..) שם יש גם קניון גדול עם מיטב החנויות, וכמה מסעדות טובות. הבנות חרשו חנויות והבנים נגררו. בערב סעדנו במסעדה אסיאתית מומלצת ביותר, Wiloughby & Co, בתוך הקניון. למי שמחכה קצת בתור מוזגים כוס יין. אוכל מטריף. כל מנה טובה מהשנייה. חגיגה. המחירים הנמוכים גורמים להזמין יותר ולהשמין. ובסוף- כ 350 ₪ ל- 5 אנשים, כולל טיפ.
היום השמיני, יום ב' 27.6.2016
באסה. יש לי עוד 10 ימי נהיגה ברכב השכור. בבוקר ב- 8:00 התקשרתי לשדה התעופה למשרד של בידווסט ושאלתי אם אפשר להחליף את היונדאי. היו מאוד אדיבים. בדקו ואמרו שיש קומבי פנוי. אכלנו ארוחת בוקר נהדרת במלון. יש תפריט, וכל ארוחה מעוצבת כמו במסעדת יוקרה. אני בחרתי בסלט פירות, בלי היוגורט. לא שמעו כאן על ירקות בבוקר, אבל הבטיחו שינסו לדאוג למחר.
נסענו לשדה. נפרדנו מהיונדאי ובזריזות קיבלנו פולקסווגן דיזל. למה זריזות? כי הם היו מספיק נבונים לא להתנהל כאילו אני שוכר רכב מחדש, עם כל המיליון ניירות. זהו. אני מרוצה, ויכול לסמוך על הרכב לשאר הטיול. בדיעבד, למרות שמחוון הדלק נשאר על "מלא", חויבנו בכמעט 8 ליטר דלק, שכנראה צרכנו ב- 46 ק"מ הנסיעה של הלוך ושוב. אם זו אכן התמונה, ולעולם לא נוכל לדעת, הרי שלו היינו נשארים עם היונדאי, בסוף הטיול היינו מסכמים הוצאה כפולה על הדלק, בהשוואה לקומבי של פולקסוואגן.
חזרנו למלון, השארנו את הרכב בחניה הנעולה, ויצאנו לטייל בעיר ברגל. קצת מעונן. כ- 10 מעלות, אבל נעים. בהתחלה פחדתי להוציא את המצלמה. הדאיגה אותי האזהרה שכולם כאן שודדים. אז פקחתי עוד עין לייתר ביטחון, ואחרי כל תמונה החזרתי את המצלמה אל מתחת למעיל. שלא תקרא לגנב. בהמשך קצת השתחררתי, והלכתי איתה תלויה על הצוואר. הלכנו לכיוון המוזיאונים. הרחובות רחבים. הרבה בתי אוכל מגניבים. גם הרבה מסכנים שמבקשים נדבה- לדברי אורשלה, אלו לא דרום אפריקאים אלא מהגרי עבודה. לא מעט אנשי ביטחון, עם אפוד זוהר, ששומרים על הסדר ומעניקים קצת ביטחון למטיילים. גילינו מכבסה דקה הליכה מהמלון. נקראת I Love my Laundry. עוד נחזור אליה. העיר ממש יפה. הרבה ארכיטקטורה בסגנון אנגלי קל, פארקים, חנויות של דברי אומנות.. בדרך עברנו בגרין מרקט. נקודה על מפת התיירות. סתם מגעיל: שוק פשפשים שיש בו רק חפצים אפריקאים לתיירים, כמו שכבר ראינו בהמון מקומות, רק יותר עמוס ומלוכלך. לדלג. ביציאה מהשוק, כנסיה קטנה ויפה, שמקרבת בין העמים. בכניסה כתוב you are beautiful, and so is your enemy. דיברנו קצת עם הגברת שמקבלת את האורחים. טוב שיש עוד אנשים טובים ותמימים בעולם.
הגענו לאזור בית הכנסת והמוזיאון היהודי. בית כנסת ענק עם ויטראז'ים יפהפיים. נבנה ב 1905 והוא השני בגודלו בחצי הכדור הדרומי. דודה נחמדה מהקהילה שמחה מאוד לקראתנו. כל פעם שהפסקנו לשאול שאלות, היא פתחה בעצמה בעוד סיפור, כך שנשארנו שם לפחות חצי שעה. כיום חיים בדרא"פ כ- 70,000 יהודים, מתוכם כ- 16,000 בקייפטאון. בחגים בית הכנסת מלא (מכיל 1400 מקומות ישיבה). מכאן נכנסנו למוזיאון (באותו קומפלקס) והיה מאוד מעניין.
כשיצאנו הייתה כבר שעת צהריים, ורעבנו, אבל הר השולחן התפנה מעננים, והחלטנו לנצל את הרגע. אך לא על בטן ריקה. זכרנו את ההמלצות של אורשלה, והגענו ברגל למסעדה שנקראת 'סבבה'. של בחורה ישראלית שלא הייתה נוכחת. המון מנות קטנות של סלטים ותבשילים, שמהם בוחרים כמה, בתוספת אחת מהעיקריות כגון לזניה או פשטידה. אוכלים על צלחת חד-פעמית. מקום לארוחה זריזה, זולה, ומאוד מאוד טעימה (ממש מתאים לצמחונים).
חזרה למלון ברגל, ומשם ברכב שלנו להר השולחן. כדאי תמיד לברר באינטרנט אם פתוח, כי כשמתקרבת סופה הוא נסגר. לא יותר מ 15 דקות נסיעה וההר לפנינו. טוב שהחלטנו להגיע- זכרנו את ההמלצה החד-משמעית לנצל מזג אוויר בהיר ולעלות להר, כי אחרת עלולים לפספס. ואנחנו תומכים בכך בכל פה: בכל 4 הימים, לא היה זמן טוב יותר לעליה מבחינת מזג אוויר. גם כשבחוץ שמש ובהיר, יש בדרך כלל איזה ענן דבוק לקצה ההר. השעה הייתה כבר 16:00, ולא היה תור כלל. אמרו לנו שבדרך כלל מחכים חצי שעה בתור לקניית כרטיסים, ועלולים להיתקע עוד 3 שעות בתור לרכבל. עוד נקודת זכות גדולה לטיול מחוץ לעונה. מי שמתכנן סיור באוטובוס האדום בעיר, יכול במשרד בעיר לקנות גם כרטיס עליה להר, ובכך לחסוך את העמידה בתור לכרטיסים. כרטיס עליה עולה 240R (גם במשרד בעיר וגם בקופת הרכבל) והוא תקף ל 10 ימים. האוטובוס האדום גם מגיע לאתר. ההר מתנשא לגובה של 1000 מטר מעל לעיר. הנוף מרהיב. גם מהטיול ברגל, ובוודאי ממרומי הר השולחן, קייפטאון באמת מצדיקה את הכתרים שקשרו לה, כאחת הערים היפות בעולם. הספקנו לשוטט על ההר כחצי שעה, לפני שהגיע ענן נוסף והבריח אותנו למטה. האמיצים אגב, יכולים לטפס ברגל, והאחרים שעלו ברכבל אבל איבדו את הכרטיס, אולי יצטרכו לרדת ברגל.
קייפטאון ממרומי הר השולחן
כבר מאוחר. המשכנו לכיוון ה- Water Front לרציפים שביקרנו בהם אתמול. גם הפעם מצאנו חניה בקלות. השקפנו על המפרץ היפה, קצת חנויות (מתנות לנכדים, אין ברירה) ושוב נכנסנו למסעדת וולבי האסיאתית. באמת סושי הכי טוב שיש, וטעמנו כל מיני מנות חדשות. הכל מעולה. אסור להחמיץ.
היום התשיעי, יום ג' 28.6.2016
היום מתוכננת נסיעה לאזור הקייפ. בארוחת הבוקר, ניסו להיענות לצרכים הטבעוניים שלי. הפעם המטבח היה מוכן עם ירקות מגוונים, וקיבלתי מנת סלט מעוצבת ומאוד טעימה. התמוגגתי. נקווה שזה יימשך, כי הטבח שהחמאתי לו אמר שמחר הוא לא יהיה.
מזג האוויר מצוין. שמיים כחול-עמוק, שמש, וראות מעולה. קצת קריר- צפוי 10-15 מעלות, אבל בשבילנו זה מושלם. אזור הקייפ היא הנקודה הדרומית ביותר של מערב אפריקה, מקום המפגש של האוקיאנוס האטלנטי וההודי. גילויו, ע"י הספן האמיץ ברתולומאו דיאז, אפשר למגלי הארצות להגיע לעולם החדש של הודו והמזרח. הדרך מהממת. לדעתי הכי יפה בעולם, אבל זה בוודאי גם קשור למזג האוויר ולראות. האוקיאנוס שוצף, ההרים ירוקים ותלולים, ועל החוף ובתוך הים סלעי ענק. עצרנו בעיירת הדייגים Hout Bay. טיילנו בנמל, נכנסנו למפעל דגים קטן, והצטלמנו עם כלב ים ששחה במעגן, בזכות איזה אביון שישב על המזח והאכיל אותו בפיסות של משהו מסריח- כנראה חלקי דג. נתנו 5R לחבר של היונק הימי, ועוד 5 ראנד לשומר בחניה, והמשכנו. עברנו בכמה ערים, כולן שוכנות על מפרצים מדהימים. חול לבן, סלעי גרניט עגולים ענקיים על החוף, יערות מסביב, וקצף לבן של גלים מתנפצים. באזור הקייפ הדרך נכנסת לתוך השמורה, בתשלום. עצרנו בקייפ פוינט, ועלינו בפוניקולר אל ראש הצוק שעליו מוצב מגדלור ישן. "הרכבת" עולה 58 ראנד לאדם הלוך וחזור. למי שהזמן בידו, יכול גם לטפס לאט ברגל, וליהנות. לנו היה חשוב לחסוך את השעה וחצי. שם למעלה, כמה דקות של תצפית וצילומים. האמת- מרגש. רק לפני 500 שנה גילו את המקום לאנושות. וכילדים, קראנו על מסעות הספנים ומגלי הארצות, והנה אנחנו עומדים ממש במקום. משם, חזרה בדרך וכניסה לנקודה שנקראת כף התקווה הטובה. השם מאוד מפורסם, וחייבים להגיע לשם (ממש לא רחוק מקצה הקייפ) אבל מבחינה גיאוגרפית, סתם שלט על החוף. בדרך פגשנו יענים שהסתובבו ככה בשטח. זה בית הגידול שלהם, ועדיין הם מסתקרנים מתיירים. פגשנו גם מגלנים מיוחדים, בצבעים שחור-לבן.
המשכנו לכיוון העיר Boulder שם נכנסנו לשמורת פינגווינים. ראינו המונים: שוכבים על החוף, שוחים, מתנדנדים כשיכורים, ומאכילים גוזלים. הכניסה כמובן בתשלום, 65R לאדם. שוב, המזל עם מזג האוויר גורם לכל היום הזה להתגבש לחוויה עצומה.
ב Simons Town עצרנו לארוחת צהריים. עיר קצת מסכנה אבל הומה בגלל בסיס חיל-הים שבה. חיפשנו מסעדה- לא חשוב מה, רק שלא ניפול. מצאנו בטריפ אדוויזור המלצה על Saveur- בתוך הנמל. אכלנו פיש אנד צ'יפס והיה מצוין. לצערי הכל כאן רדום- אולי מתעורר בקיץ. מצאתי 2 חנויות צלילה בחיפושי אחרי חליפה חדשה, אבל הן היו סגורות. לא נורא. בהמשך חזרנו לקייפטאון, נסיעה לא ארוכה.
סה"כ יצאנו לטיול הבוקר ב 9 וחזרנו ב 18:30. אכלנו בחדר במלון לאחר שקפצנו ל SPAR המקומי (כשחשוך חייבים לנסוע ברכב, מטעמי בטיחות). מחוץ לסופר כבר קלט אותנו איש חניה ששמר לנו על הרכב. סידור נוח וזול, וגם בטוח. החדר שלנו ברוג' און רוז כולל מטבח מצויד להפליא, עם מקרר, מיקרו, כיריים וכל כלי המטבח והבישול הנדרשים. נכון שאין טעם להתחיל לחסוך על מסעדות שהכל כאן זמין טעים וזול, אבל לפעמים בא לאכול משהו קל וזריז.
פטפטנו קצת עם מישל, הבן של אורשלה. הוא התלהב שהגענו בעונת החורף. לדעתו זה הזמן הטוב ביותר לבקר בדרא"פ. בקיץ כאן יבש, הצמחייה חומה, חם, והמון תיירים. לכל מקום צריך להזמין מראש, ולעיתים אף חודשים מראש: מלון, מסעדה, סיורים.. וכמובן שכל השירותים הללו יקרים יותר. שמחנו על שבחרנו נכון.
היום העשירי, יום ד' 29.6.2016
ארוחת הבוקר התעכבה כי הטבח היה צריך להכין לגיל ולי סלט במקום בייקון וביצים. לקח לו הרבה זמן, ובסוף קיבלנו ערמות קטנות של ירקות חתוכים דק, בנפרד, עם רוטב בצד. ערבבנו הכל ואכלנו- נחמד אבל לא מדהים כמו אתמול.
היום יום כביסה. ארזנו 2 שקיות והכנסנו לתרמילים. לא נעים לצאת עם השקית ביד כי גם למלון יש שירותי כביסה, אבל התמחור לפי פריט. זוג גרביים (הפריט הזול ביותר) 10R. לא אסון, אבל ב- I Love my laundry משלמים 75R ל-5 ק"ג, כולל ייבוש וקיפול. והמקום כל כך קרוב- למעשה מהחלון של החדר (מס' 301) רואים את החנות שלהם (רח' Buitengracht).
המכבסה מנוהלת ע"י חברה שחורים מצעירי המקום. אפשר גם לשתות שם קפה, לקנות חטיפים, שתיה קרה, וכל מיני שטויות (מה שנקרא, שמונצע'ס). הבעלים מאוד חביבים. משאירים את הכביסה ומקבלים אותה לאחר כמה שעות.
המשכנו ברגל למשרד של האוטובוס האדום. מוסד קייפטאוני ידוע שהכל ממליצים על הסיורים שלו. עולים על אוטובוס אדום דו-קומתי סטייל לונדון, עם גג פתוח, ובוחרים באחד מ-3 מסלולים. אפשר לרדת בכל תחנה ולעלות על האוטובוס הבא. הקווים מגיעים לכל אתר בעיר, כמו למשל להר השולחן או לגנים הבוטנים. ניתן גם להוסיף סיור בשכונות השחורים (townships) בעלות קטנה, אבל זהו סיור קטן, אם כי מודרך ע"י מקומי, ונערך ברגל.
אנחנו שמסתובבים כאן חופשי עם "האוטובוס" שלנו, כבר ביקרנו בחלק מהעיר, ולכן בחרנו בסיור גדול יותר לעיירות העוני, שיוצא ממשרד האוטובוס האדום. מגיעים במיניבוס אדום, ומקבלים סיור של למעלה משעתיים, בליווי והדרכה של בן השכונה. ללא ליווי אף אחד לא נכנס לשם, אבל אנשי השכונות מבינים שזו פרנסה, ומכבדים את המדריכים. הגענו לשכונה שנקראת Langa, שהוקמה בשנות ה- 60 לאחר שפינו לשם את השחורים שהוגלו מהשכונות המקוריות שלהם בקייפטאון. נתחיל בסיכום: סיור חובה לבעלי קיבה חזקה. כי המציאות הקשה של דרום אפריקה, 20 שנה לאחר הסיום הרשמי של האפרטהייד, טופחת בפרצוף. מי שמגיע לדרא"פ לא רק בשביל הנופים וחיות הבר, חייב את הסיור הזה לעצמו. ואם שאלתם, אז כן טעמנו את הבירה המקומית בפאב שבתוך סמטה שוממה, שאם היינו נכנסים אליה לבד לא היינו אולי יוצאים. בטח לא עם התיק והבגדים. בפאב הצטרפנו לכמה זקנים שחורים שבאו ללגום. מצאנו עצמנו בצריף מטונף, על ספסל עץ, לוגמים בירה שהוכנה ממשהו לא ברור, בתוך חביות פלסטיק כחולות בחוץ, ותססה שם כמה ימים. הבירה מוגשת בתוך פחים של 5 ליטר- מעודפי תעשיית הצבע. הצבנו גבולות לאומץ, והחלטנו לוותר על ארוחה המותקנת מראש כבש, במסעדה הכי טובה בשכונה.
בלנגה למדנו על האפרטהייד מפי האנשים שסבלו ממנו באופן אישי, ופיתחו זעם אנטי-ממסדי. זה לא מה שמספרים כיום בקייפטאון במוזיאון ברובע 6, המוקדש לתקופה. שם הכל הרבה יותר מרוכך. לצערי היריעה קצרה מלהרחיב את הדיון באפרטהייד . רק אחזור ואמליץ שלא לוותר על הסיור.
שבנו לעיר, הסתובבנו קצת, ונפלנו על מסעדה קולית: סוג של Food Hall עם כל סוגי המזון האפשריים, ברמה גבוהה, ועם עיצוב ניו-יורקי. נקרא Food Lovers Market Cafe. עכשווי, טעים וזול. ממש מתאים לצהריים זריז.
חזרנו ברגל למלון ובדרך אספנו את הכביסה. התארגנות קצרה, עלינו על הרכב ונסענו לרובע 6. שם גרו לבנים, צבעונים ושחורים, אבל ב 1948, הוחלט בדרא"פ להכניס את ההפרדה הגזעית בחוק. משפחות הופרדו, גבר לבן נשאר בשכונה, ואשתו השחורה והילדים גורשו לשכונה מרוחקת. גם לצבעונים (הודים, מלאים..) נבנו שכונות נפרדות, ואסור היה לצבעוני לגור בשכונה של שחורים, וגם ללבן היה אסור לגור אצלם. למשפחות שהופרדו היה מותר להיפגש לכמה שעות כל 3 חודשים. הפינוי המואץ של השכונה החל בתחילת שנות ה- 60. לאחר הפינוי נהרסה השכונה ונבנתה מחדש ללבנים בלבד. כיום, החלו בתוכניות לאפשר למגורשים לחזור לשכונתם, ולשם כך הבטיחו התחלות בניה. אבל כלום לא קורה, והזקנים בינתיים מתים במקום אחר. במקום 2 מוסדות ששווים ביקור. האחד המוזיאון, שבו תצוגה לא מוצלחת ולא טובה של תקופת האפרטהייד. אם בחרתם בסיור השכונות, לא תתעשרו כאן בידע. אבל אפשר לבקר, ולהקדיש כמה זמן שתרצו. מחיר הכניסה זעום. המוסד השני נקרא "המאפיה של צ'ארלי". מקום שהתפרסם בעולם בזכות הפעילות הקהילתית שמתבצעת בו, והבית שהוא מעניק לילדים עניים שלומדים כאן מקצוע, וזוכים לקצת גאווה. מאוד מעניין, מלא קונים. לא טעמנו כי רמת הסוכר בדם הייתה בקו האדום העליון מהבייקרי של ה- Market Cafe.
ממשיכים לגן הבוטני. מרחק של כ- 20 ד' נסיעה ממרכז העיר. Kirstenbosch Botanical Gardens. אחד מהגנים הבוטנים הגדולים בעולם ומהחשובים שבהם. מקום מדהים. עם פרחים שאף פעם לא ראינו, עצי ענק מכל הסוגים, חלקם ממש עתיקים. עושר בוטני עצום, והכל נתון בין העיר לשרשרת הרי השולחן שניצבים בגבה של קייפטאון. מזג האוויר היה נהדר. בילינו שם לפחות שעתיים. לא להחמיץ.
חזרנו העירה בערך ב 18:30, הישר למסעדת בשרים איטלקית שעליה נאמר שהיא הטובה בעיר. Carne, ברח' Keeran St. כמובן שלטבעונים או צמחונים אין מה לחפש שם, אבל אני טבעוני מזויף שאוכל בשר 2-3 פעמים בשנה. תשאלו למה? כדי שלא אצטייר בעיני עצמי כקיצוני. האמיתיים לא יבינו זאת, אבל לטבעונות הגעתי לא בעקבות גארי יורופסקי, ואת החוקים קבעתי לעצמי. אז אכלתי סטייק קטן (כי הבטן לא רגילה) ואני יכול להעיד, בעיקר על פי המצמוצים של שאר המשפחה, שזו באמת מסעדת בשרים מעולה, ברמה בינלאומית.
פיננסים: כניסה לגנים הבוטנים עולה 165R. ארוחה בקרנה, ל 5 טורפים כולל יין, מנות אחרונות וטיפ 1750R, שזה הכי הרבה ששילמנו כאן לארוחה בדרא"פ, אבל בעברית זה פחות מ 100 ₪ לאדם.
היום ה-11, יום ה' 30.6.2016
בוקר בקייפטאון. מסתבר שבעלת המלון אורשלה "כמעט התעלפה" כשראתה איך הכינו לנו את הסלט אתמול. לא היה מספיק אומנותי. לכן זימנה הבוקר את 2 הטבחים, עברו שוב על ספר הבישול של אוטולנגי, והורתה על פרויקט "סלט". הם התעכבו לפחות חצי שעה על הכנת המנה, צילמו אותה בחשאי במטבח, וכשהגישו, עמדו הטבחים והציצו לראות את התגובה. מודה שהצליח להם, והיה מעוצב מדהים, עם כל מיני ירקות, נבטים ואגוזים. נראה שתהליך ההשקה של מנה חדשה במלון רוג' און רוז הושלם.
כדי להוריד את האוכל יצאנו להסתובב קצת בשכונה, שנקראת Bo-Caap. במקור שכונה של מלאים שהם בעצם מוסלמים. הבתים צבועים בכל צבעי הקשת, ומטופחים. יש כאן גם מסגד יפה וגדול, אבל קצת שומם כאן. בחנות סמוכה של כלי עבודה ואספקה לחובבי עשה-זאת-בעצמך, מילאתי שקית עם דברים. הכל באיכות מצוינת וברבע מחיר בהשוואה לארץ.
בני לא הצליח למצוא את הארנק. בעצם אחד מכמה ארנקים פעילים, שהכיל רק כרטיס אשראי ורישיון נהיגה. התקשרנו למסעדה של הגנים הבוטנים שהיינו בה אתמול בערב, וגם לחנות שקנינו בה בצהריים. מכיוון שלא נמצא, בני התקשר לחברת האשראי ומהם שמע שמישהו כבר ניסה להכניס את הכרטיס לכספומט, אבל עצר כי לא ידע את הקוד. הכרטיס בוטל ולא קרה אסון. מעניין מה קרה. נפל מהכיס? נגנב? לעולם לא נדע.
נפרדנו מאורשלה, בעלת המלון בקייפטאון. אנחנו ממליצים בחום על המקום, ואל תשכחו להגיד מי שלח אתכם- זה שאכל רק סלט ירקות בבוקר.
עוזבים את קייפטאון הנפלאה, ואנחנו בדרך לסטלנבוש, בירת חבל היין של דרא"פ. בערך 50 ק"מ נסיעה. הנוף משתנה. נוסעים בעמק ירוק ענק מוקף הרים סלעיים קרחים, וברקע עוד שרשראות הרים גבוהים יותר. נופים מהממים שגורמים לרון בלב. קצת קר (התחזית 8-15 מעלות) אבל יבש. בסטלנבוש טיילנו קצת בעיר ופשטנו על חנות Thule, מותג שמוכר בארץ מנשאי אופניים לרכב. כאן יש להם גם ליין של תיקים מכל הסוגים (במיוחד תיקי/תרמילי גב) וקנינו את כל החנות. בזכות זה גם קיבלנו מהמוכר 25% הנחה.
חיפשנו צהריים קצר ולא מחייב, אז נכנסנו ל Food Lovers Market Cafe המקומי. לא שווה כמו בקייפטאון. יש אישור לדלג. מכאן סיור יקבים. החלטנו ללכת על פי הטריפ אדוויזור, והגענו ליקב שנקרא Waterford wine estate. המקום מרהיב. חווה פרטית ענקית ומאוד מוקפדת, עם גפנים, מטעים וגם יקב מודרני. מי שמעונין לערוך סיור בכל החווה, ברכב ספארי אמיתי, ולשלם 600R לאדם (150 ₪, הרבה כסף במושגים מקומיים) צריך להזמין סיור כזה 24 שעות קודם לכן. כנראה פינוק אבל לא ידענו מראש ולכן לא היה רלוונטי. הסתפקנו בסיור מודרך ביקב, עם הסברים וסיפורים (ללא תשלום) ולאחר מכן ישבנו לטעימות של יין ושוקולד. 65R לאדם. מהיין לא התלהבנו, אבל מהחגיגה סביבו כן.
המשכנו לכיוון העיר Franschhoek. נכנסנו ליקב שסתם נקרא בדרכנו. Lynx, על שם חתול בר גדול שחי באזור. מקום קטן ולא מפואר, עם שיטת ייצור יין ידנית (שונה מאוד מהיקב הקודם). מייצרים רק כמה עשרות אלפי בקבוקים בשנה. כאן טעמנו יין הרבה יותר טוב, והיינן הראשי, בחור צעיר בשם Helgard סייר איתנו לפחות שעה והסביר בהתלהבות את שיטת ייצור היין, שמיוצר כאן מ- 8 סוגי ענבים הגדלים בחווה. הטעימות- 30R לאדם. ממש מצחיק. חובבי יין יכולים לחגוג כאן, ויש כאן אינספור יקבים, שמציעים סדרת טעימות בכמה שקלים. אנחנו הסתפקנו ב- 2 ביקורים, וממילא אונת הנהיגה אצלנו במוח לא מסתדרת עם הרבה יין.
עוד אתמול, כשהחלטנו שלפי ההתקדמות נישן כנראה בפרנצ'הוק, הזמנו מלון דרך booking.com. מכיוון שאנחנו מחוץ לעונה, אין בעיה למצוא מקום פנוי, למרות שרוב בתי ההארחה סגורים. הגענו לבית של טינה, הנחנו את המזוודות, ונסענו בהמלצת בעלת המקום למסעדה בעיר שנקראת French connection. בכניסה שאלו אותנו אם הזמנו מקום, וקצת חייכנו כי המסעדה הייתה ריקה. לא ידענו שזה בגלל שהקדמנו, כי כעבור שעה כבר כל השולחנות היו מלאים. מסתבר שבעונת הקיץ, במקומות פופולריים החביבים על תיירים מקומיים, חייבים להזמין מקום אפילו חודשים מראש. כמובן שלתיירים מישראל זה לא מתאים, אבל תנסו, אפילו יום קודם. כי האוכל מצוין.
בצימר, כוס תה לפני האח הבוערת, כי מאוד קר. מזל שבחדרים יש גם מזגן, גם רדיאטורים לחימום, וגם שמיכות פוך. שקעתי בשינה עמוקה.
היום ה-12, יום ו' 1.7.2016
כל הלילה נשבו רוחות חזקות, והתעוררנו לבוקר גשום, אבל בגסטהאוס היה חמים. ארוחת הבוקר הייתה הכי טובה ומפנקת עד היום, עם מזנון של פירות טריים וסלט פירות, ואחר כך הגשה של סוגי חביתות עצומות, כל אחד לפי בחירתו. הגסטהאוס של טינה מאוד מומלץ, עם אווירה ביתית. יש בו את 2 החדרים שבהם שהינו, ואולי עוד אחד או שניים מעבר לפינת הבית, אבל לא בטוח. אם תגיעו, תקראו גם את הסיפור המרגש של בעלת המקום, ומדוע קוראים למקום Fleur du Soleil (החמניה).
בני הציע מוזיאון מכוניות שקרא עליו, ונמצא ממש בכניסה לפרנצ'הוק. לא הייתה התלהבות גם כי זה הפוך מכיוון הנסיעה להרמנוס. אבל בסוף, מ 4-1 לטובתנו, החלטנו לזרום, ונסענו למקום. Franschhoek Motormuseum נמצא בחווה השייכת למיליארדר דרום אפריקאי בשם אנתוני רופרט. האבא החל את עסקי הטבק שלו כשבהיותו נער, גלגל סיגריות בבית ויצא למכור אותן באצטדיון הרוגבי, אבל מהר מאוד הפך לאימפריה וכנראה שלא היה לו מה לעשות עם הכסף. היום האימפריה שייכת לבנו. החווה ענקית ובה מוזיאון מכוניות עתיקות, חוות גידול לסוסי מרוץ, ויקב. הכל ירוק ומטופח להפליא, וברקע הרי גרניט ענקיים, במרחק כמה קילומטרים מהמוזיאון, ומהם זורם מפל עצום. "גם זה שייך לחווה" אמרו לנו. בקיצור, בערך בשנת 2000 עמד למכירה אוסף מכוניות אי שם בדרום אפריקה, שמנה כ- 80 ענתיקות, חלקם לא במצב משהו. ידידנו קנה את האוסף, שיפץ כל פריט בצורה מושלמת, רק עם חלקים מקוריים, ומאז קנה עוד כמה כך שבמוזיאון כיום יש 330 מכוניות, כולן משופצות להפליא ובמצב נסיעה, אבל רק 4 אולמות תצוגה של 20 מכוניות בכל אחד. כל חצי שנה התצוגה מתחלפת. קיבלנו הדרכה צמודה מאחד הבחורים השחורים שעובדים כאן. החוויה הייתה עצומה כי בעצם מטרת האוסף היא לייצג את התפתחות הרכב הממונע מתחילת דרכו ועד היום. כלומר- יש שם גם פרארי חדש מהניילון בדגם מיוחד, אבל גם מכוניות מתחילת המאה ה- 20. רואים שלא חסכו על שום פריט מהתצוגה, ויש כאלה ששוות מיליונים, כי אין כמוהם בעולם. בני היה כמובן מרוצה, וגם 4 הסקפטים האחרים מהבוקר הודו שנהנו מאוד מאוד. לדעתי מקום חובה למי שיש לו שעתיים להשקיע. בדרך החוצה קנינו בקבוק יין מהיקב של אנתוני- חשבנו שאם הבנאדם כזה פדנט ואינו חוסך על כלום, יש מצב שהיין טוב. אז השקענו 85 ראנד בבקבוק.
חזרנו לפרנצ'הוק ויצאנו אל מעבר ההרים בדרך להרמנוס. הנוף משגע, והדרך מתפתלת בין ההרים, כשבצדדים שיחים של פרוטאה מזנים שונים, ולמטה עמק ירוק כמו באגדות.
ירדנו לאזור החוף. הרמנוס היא עיר לא מעניינת שמפורסמת בעיקר מתצפיות על לווייתנים, גם מהחוף. אבל אנחנו רק בתחילת העונה והלווייתנים עוד לא הגיעו. רעבנו אז נכנסנו ל- Spur. היה בינוני, וחוץ מזה נמאס מאוכל מטוגן.
המשכנו לכיוון העיר Swellendam- עיר קטנה ונחמדה. כבר היה מאוחר והנסיעה מהרמנוס ארכה כשעתיים. הגענו לגסטהאוס שנקרא Marula, ששייך לזוג גרמנים שהיגרו לדרא"פ לפני 9 שנים- ברחו מהקור ומהחיים הלחוצים שם. התמקמנו. המקום יפה ומסודר. גן ענק ובו בריכת שחיה גדולה. בערב אכלנו במסעדה מקומית שנקראת Koornlands, שבדרך כלל מגישה אוכל אפריקאי/הולנדי. רק כשהגענו הסתבר שהם שינו את התפריט לאותו חודש, והערב מוצע תפריט ערבי. לא הייתה כמעט אפשרות בחירה אבל היה מאוחר ולא היו בנמצא בתי אוכל אחרים. קיבלנו מגש גדול עם מנות פתיחה כמו חומוס וטבולה, ולמנה עיקרית תבשיל של בשר בבישול ארוך- רוב האופציות היו של בשר ציד, ואילו אני אכלתי פלאפל בפיתה. מצחיק. אבל הכל היה טעים.
היום ה-13, שבת 2.7.2016
התעוררנו בסואלנדאם- קור אימים. 3 מעלות בחוץ. כשיצאנו לדרך, מד הטמפרטורות במכונית הראה כבר 4.5 מעלות. שיפור של 50% בשעה. לא רע. למרות הקור צפוי מזג אוויר מצוין. התחלנו בטיול בעיר ברגל. זו העיר ה- 3 שנבנתה ע"י המתיישבים הלבנים שהגיעו לדרא"פ. במרכז העיר, הרבה מבנים עתיקים מהמאה ה- 18. הרחוב הראשי מרווח ונקי, עם נחל שחוצה אותו. מקום חמוד. ביקרנו במוזיאון המקומי שמשחזר את אורח החיים של פעם. בגדול, כל המוזיאונים שראינו עד כה בדרא"פ סובלים מתצוגה מיושנת, שפוגמת בהנאה, ובסיכוי להעשיר את הידע האישי. התצוגה מזכירה מוזיאון באיזה קיבוץ בשנות ה-50. לתל-אביבים שמבקרים הרבה בתערוכות בארץ, זה מאוד בולט. אבל: דמי הכניסה כל כך נמוכים ששווה להיכנס לכמה דקות ולסייר בזריזות. 20R לאדם שזה 5 ₪, אז למה לא?
המשכנו בנסיעה לכיוון מוסל ביי- עיר על חוף האוקיאנוס שמפורסמת בצדפות למאכל. הכביש מצוין, ארוך, וישר ישר. הנוף מדהים. צודקים אלו שאומרים שדרך הגנים היא אחת הדרכים היפות בעולם. אחרי כשעתיים הגענו למוסל ביי. מכאן יוצאות בעונה הפלגות לצפייה בלווייתנים, ולפעמים רואים אותם גם מהחוף, אבל הם יגיעו לכאן רק עוד שבועיים-שלושה. התיישבנו במסעדה שהייתה הכי הכי בטריפ אדוויזור, למי שאוהב סושי ואוכל ימי. היה בסדר- טעים במידה אבל לא להתעלף. לפחות המקום, Café Gannet, מאוד יפה ויש לו חצר פתוחה ויפה הצופה אל החוף. לאחר מכן נכנסנו למוזיאון המקומי שנמצא ממש ליד. שם נמצאת רפליקה בגודל מלא של האוניה שבה הפליג ברתולומאו דיאז בסוף המאה ה- 15 למסע שבו גילה את כף התקווה הטובה. ההעתק יוצר בפורטוגל בשנת 1998, והושט ע"י חבורת ספנים עד לכאן, במשך 3 חודשים. אוניה קטנה עם תורן אחד. איזה אומץ היה לאותם ספנים של אז. שאר המוזיאון קצת עלוב, ואם אצה לכם הדרך, אפשר לוותר. הכי מרגש היה ללטף את עץ הדואר- עץ שניטע כאן לפני 500 שנה, ולידו היו מניחים את דברי הדואר, כדי שיאספו על ידי ספינות בדרכן חזרה לאירופה.
מוסל ביי
המשכנו: וילדרנס, ג'ורג', ולבסוף נייזנה. ישר למלון שמצאנו מהעבר השני של מפרץ נייזנה.
הבעלים של מלון Brenton Beach House היה חביב מאוד, וסיפר לנו שנפלנו בדיוק על פסטיבל האוייסטרים (סוג של צדפות), שנחגג כאן במשך 10 ימים: מה 1 ועד ה 10 ביולי בכל שנה, והשנה צפויים להגיע 80,000 מבקרים. לא פלא שלא היו הרבה מקומות לינה. הדרום אפריקאים מנצלים את הפסטיבל לתחרויות ספורט, ואכן התנהלו כאן תחרויות אופניים, חתירה, ריצה, ניווט, וכהנה וכהנה. בערב, בהמלצת בעל המקום, קפצנו למסעדת Blu אבל זו הייתה סגורה לרגל אירוע פרטי. וכדי לא לאכזב את הלקוחות שבמקרה הגיעו, הגישו פיצות בבר הצדדי של המסעדה. היה שווה מאוד, ובהמשך חזרנו למלון ושתינו את בקבוק היין של אנתוני רופרט. אחלה סנגיובזה. כשתבקרו במוזיאון המכוניות מומלץ לקנות יותר מבקבוק אחד. בארץ רק הבקבוק הריק והתווית היו עולים יותר.
היום ה-14, יום ראשון 3.7.2016
ישנו מצוין. המלון לא חדש ובנוי עץ כמו הרבה מבתי החוף בסביבה, אבל מצויד בכל הנוחיות. יצאנו למרפסת לצלם את הבריכה- כבר הבנתם שאין כאן בית הארחה ללא בריכת שחיה. כנראה שבעונת התיירות חם וזה נדרש. בעל המקום, בעודו טורח לטגן את ביצי ארוחת הבוקר, הסביר לנו לאן כדאי לנסוע ומה לבקר. גם את זה כבר הבנתם- הדרום אפריקאים חביבים מאוד, ומאוד שמחים לחלוק עם האורחים את סודות התיירות. בנוסף קיבלנו ממנו גם שוברי הנחה לאטרקציות באזור- 10% פחות לכניסה לפארק הקופים, לגן הציפורים, וגם לשיט על הלגונה.
מרכז נייזנה (נמל קטן על הלגונה) היה הומה בגלל הפסטיבל. עלינו על ספינה ששטה בלגונה- ספינה שטוחה גדולה שזזה לאט, ועם סקיפר שעמד על ההגה ולא סתם את הפה לרגע. כל מיני הסברים (ניסה להצחיק אבל זה לא עבד) עד שהגענו ל- Knyzna Head- פתח היציאה של הלגונה לאוקיאנוס. מקום יפה, צילמנו, אבל השיט לכאן וחזרה ארך יותר משעה, ואולי מתאים לבני 60, אבל לא לכאלה שעוד נשאר בהם קצת מרץ. בקיצור- מיותר.
שמח כאן בגלל הפסטיבל. המון אנשים. כולם מחייכים. נכנסנו לארוחת צהריים למסעדה שכולם המליצו עליה- 34 degrees South. המסעדה עמוסה. כולם מחליקים אוייסטרים לפה, כי הם היום במבצע. הרגשנו שגם אנחנו חייבים לטעום. ואללה- טעים!! האוכל מדהים. לא כדאי להחמיץ.
החלטנו לנסוע ל- Stormshead- שפך נהר שמגיע לאוקיאנוס ההודי, ויש מעליו גשרים תלויים וגם מסלולי הליכה באזור. אז התחלנו לנסוע וקצת טעינו בחישובים. הנקודה נמצאת בתחומי פארק ציציקמה, שעה נסיעה מנייזנה. כשהגענו היה כבר 4 אחה"צ. הסתבר שהטיול לדלתא אורך 2-3 שעות, ושיש שם עוד הרבה מה לעשות, אז החלטנו לא להיכנס כדי לא להילחץ בזמן. נחזור ביום אחר. חזרנו לפלטנברג ביי. בדרך נכנסנו לכיוון החוף בפניה עם שלט הנושא שם בלתי ניתן להגיה Keurboomstrand. הגענו למסעדת חוף שנקראת Enrico. המרפסת ממש על הים. הגלים מתנפצים על הסלעים, היה כבר בין ערביים, שעה נהדרת, אבל קרררר.... שתינו קפה/תה. אומרים שהפיצות כאן שוות.
הגענו לפלטנברג ביי ונכנסנו למלון שהזמנו ערב קודם באינטרנט: Lyell's B&B. החדרים יפים, אבל רפאלה ובני קיבלו חדר, שכדי להגיע לשירותים ולאמבטיה, צריך לצאת ולחצות מסדרון. לא מצא חן בעיניהם והחלטנו שלא נישאר כאן לילה נוסף. עייפנו קצת ממסעדות והחלטנו על ארוחת סופרמרקט. לאחר סיבוב בעיר המנומנמת, שכמעט הכל היה בה סגור בשש בערב, מצאנו quickspar וקנינו קצת ירקות לחם וגבינות. פתחנו גם בקבוק יין שעלה 75 ראנד, והיה מצוין. כשסיימנו את הארוחה עלה לקומת המטבח גבר שהזדהה כבעל המלון. נתן לנו בקבוק יין מתנה כפיצוי, וסיפר שהוא גר ליד יוהנסבורג, והגיע להתארח במלון שלו כאן. ברגע האחרון ביקש להישאר עוד לילה, ולכן רפאלה ובני קיבלו חדר אחר ולא את מה שהזמינו. ואז הבנו את פשר הטלפון שקיבלנו כשהיינו בשייט על הלגונה- שאלו אם אכפת לנו להחליף לחדר אחר, בקומה השנייה, שהוא אותו דבר. טוב. לא קרה אסון. ישבנו עם הבנאדם וזוגתו ופטפטנו אל תוך הלילה. שמענו סיפורים. קיבלנו טיפים לאן לטייל. למדנו קצת על דרום אפריקה מפי אדם שסבא שלו לחם במלחמת הבורים (מהצד ההולנדי). ממנו גם שמענו על המקום שנקרא רוברג (בשפתם, רוברך) והחלטנו להגיע לשם. לילה טוב.
פיננסים: המלון בנייזנה, חדר גדול ל-3: כ- 500 ₪- יקר בגלל הפסטיבל. ארוחה מלאה ל-5 במסעדת 34 מעלות, 270 ₪.
היום ה-15, יום שני 4.7.2016
קמנו לארוחת הבוקר שקבענו ל 7:30 בקומה השנייה של בית ההארחה. ישבנו על המרפסת מול הלגונה של מפרץ פלטנברג וצפינו בזריחה. נפרדנו מבעל המלון שגם נתן לנו את הטלפון שלו (אם נחפוץ בטיפים לטיול בנמיביה, קשור לשיחה של אמש...) או אם נגיע פעם שוב לקייפטאון ונרצה ללון במלון האחר שלו שנקרא Dutch Manor Antique Hotel. עלינו על הרכב ונסענו מרחק קצר לפארק הטורפים. בדרך, ביציאה מהעיר, עצרנו במרכז קניות פתוח כי ראיתי חנות אופניים וחיפשתי "השלמות". בסוף הסתבר שזו חנות לדברי ספורט עם ציוד מעולה (נקראת Plett Sports). קנינו כמה פריטים (כמו נעלי ספורט לאריאלה ולי) בערך בשליש מחיר בהשוואה לארץ. אל תשכחו לשמור על הקבלות להחזר מע"מ.
בפארק הטורפים קנינו כרטיס משולב לטורפים/קופים/ציפורים. פארק הטורפים הוא שמורה פרטית שאמורה לשמר טורפים (בעיקר חתוליים) שנמצאים בסכנת הכחדה, או כאלה שנמצאו פצועים, או שניצלו מידיים פרטיות בלתי-חוקיות. אז יש שם למשל טיגריס לבנה שסובלת מעיוורון, כך שלא הייתה שורדת בטבע, או כמה אריות לבנים, שנכחדו בטבע, גורים שניצלו וגודלו בשביה, וכד', ולכל אחד או זוג בע"ח יש שטח של כ- 1-3 דונם אדמה, מגודר. תחושה מוזרה לראות אריה שוכב מדוכא מעבר לגדר ברזל, ולא אכפת לו מבני אדם שעומדים ומצלמים 5 מטר ממנו. נזכרתי באריה המפואר שפגשנו בגומו גומו בלילה. שמורת הטורפים היא מתקן אמצע בין פארק ספארי, לבין גן חיות. אולי הם עושים עבודה חשובה, אבל יש גם תחושה שהם מחפשים להתפרנס מתיירות, וגם קשה לראות בעלי חיים כלואים אחרי שחווינו את ההוד וההדר של הקרוגר. לי זה קלקל. אז מי שלא מתכנן ספארי, ורוצה לראות טיגריסים, נמרים, אריות, יגוארים ועוד, מוזמן. הסיור מודרך ואורך כשעה וחצי.
משם נסיעה מאוד קצרה לפארק הקופים. יער עצום ומגודר, ובו המון קופים, חופשיים על העצים. הקוף האנדמי היחיד כאן הוא ה Vervet. כל השאר הובאו לכאן ממקומות אחרים. הרבה קפוצ'ינים, ולמורים מ-2 סוגים. הסיור מודרך, ואורך כשעה וחצי. החוויה טובה, כי הקופים חיים במקום טבעי ולא במכלאות. היער גדול וכמובן שאי אפשר לכסות אותו בשעה וחצי הליכה, אבל מנסים לראות כמה שיותר מ- 12 מיני הקופים המצויים כאן. אנחנו ראינו 5 או 6.
מכאן ברגל לצד השני של המתחם- גן ציפורים. מדהים ביופיו. כל הסוגים, כל הצבעים, כל הגדלים והצורות. כולם חופשיים בשטח, ואין תחושת כלא, למרות שמעל צמרות העצים הגבוהים מתוחה רשת, בגובה של כמה עשרות מטר. חגיגה לבעלי המצלמות. מאוד מומלץ.
זהו. קיבלנו את 4.5 השעות של עולם החי. ממשיכים. חטפנו משהו לפה מהשקיות שברכב ונסענו לכיוון Robberg. זהו פארק לאומי קטן על מצוק לחוף הים, עם תופעת טבע גיאולוגית ייחודית של סלעי תלכיד. יש מסלול הליכה מאוד יפה על לשון יבשה, שמצד אחד האוקיאנוס ההודי, ומצד שני הלגונה של פלטנברג ביי. בין הסלעים שיורדים למימי האוקיאנוס משתובבים כלבי ים. הנוף מהמם, וההליכה ברגל עושה טוב.
בילינו כשעה וחצי בטרק, וחזרנו לפלטנברג לארוחת ערב מוקדמת (חייב להיות מוקדמת, כולם הולכים כאן לישון בשבע). נכנסנו למסעדה מומלצת שנקראת The Fat Fish. לא שם מעורר תיאבון. הזמנתם מקום? אוף, עוד פעם עם השאלה המטופשת הזאת כשכל המסעדה ריקה? מודים באשמה. לא הזמנו. אז נתנו לנו מקום על הבר ולוח זמנים של שעה אחת, כי כל השולחנות כבר הוזמנו. נקצר בתיאורים קולינריים, אבל שתדעו שמנות הדג, והסטייקים העסיסיים היו מהטובים שאכלנו. אפילו יותר מזה, והצ'יפס היו הכי טובים שיש. עוזבים את פלטנברג- סה"כ אחלה מקום לתיירים.
ממשיכים לכיוון ציציקמה. כשעה נסיעה בחושך, אבל הכביש מצוין והתנועה דלילה. הגענו לקצה הפארק, לכפר קטן שנקרא Storms River Village ונכנסנו למלון שהזמנו באינטרנט אתמול בערב. Andelomi Forest Lodge נמצא במיקום נהדר. בקצה היער. שייך לזקנצ'יק חביב שקנה אותו במצב ירוד לפני כשנה-שנתיים, ומאז הוא משפץ. החדרים ברמה בסיסית בלבד אבל הסביבה מדהימה, ויש באמת תחושה של טבע. זהו. הסתיים עוד יום, ואנחנו מתחילים לחוש את סוף הטיול.
פיננסים: כניסה לכל פארק פרטי 190R. כרטיס משולב עולה 400. על זה קיבלנו 10% הנחה בזכות הקופונים. ארוחת הערב המדהימה בדג השמן, פחות מ- 70 ₪ לסועד.
היום ה-16, יום שלישי 5.7.2016
תפסנו שיחה עם בעל המקום. סיפר לנו על החמורים שבחצר, שהציל מהמכלאה של צער בעלי חיים באזור, משם גם הביא 2 כלבים. הוא מגדל תרנגולות בלול שמוגן כמו פורט נוקס, כי יש כאן קרקאלים שטורפים לו את העופות. ארגן לנו ארוחת בוקר מצוינת, עם הרבה אהבה. לסיכום- מקום מאוד בסיסי, אבל חוויה מומלצת. נסענו חזרה לשער של שמורת ציציקמה, במטרה להגיע לשפך הנהר Storms. יצאנו במסלול הרגלי אל עבר הגשרים התלויים ומשם העפלנו במדרגות סלע תלולות אל נקודת תצפית גבוהה. סוף סוף שורפים כמה קלוריות. הנוף מהמם. אסור להחמיץ את המשך המסלול שמטפס למעלה. מהגובה ראינו לווייתנים נושפים סילון מים כשהם נושמים. חוויה עצומה, אבל ממרחק רב. העונה רק מתחילה, ובאוקיאנוס שמלכך את חופי ציציקמה עדיין לא התאספו כמויות הלווייתנים שבדרך כלל מגיעים. יש כאן עוד הרבה מסלולי הליכה ומאוד רצינו ללכת ב otter trail אבל אין לנו זמן. יש אנשים (יותר חכמים מאתנו) שבאים לכאן לכמה ימים. מתמקמים בקמפינג, נרגעים, ומתחברים לטבע. הפארק פתוח מ-7 בבוקר ועד 7 בערב, אבל אפשר גם ללון בו. בצהריים ישבנו ליד שולחן ואכלנו צהריים של סנדוויצ'ים. היינו צריכים לשמור ששפני סלע שהתקרבו יותר מידי, לא ינגסו לנו ברגליים.
הנוף מקצה הטיפוס. שפך הנהר סטורמס לאוקיאנוס ההודי.
עזבנו בצער, כי החלטנו להגיע עוד היום לפורט אליזבת. כבר קבענו מלון מהארץ ללילה האחרון לפני הטיסה, אז חשבנו שאולי נקבע גם להיום, וכך יהיו לנו 2 לילות בפורט אליזבת, עם יום קניות מלא ביניהם. ואת הקניות נוכל לעשות בשקט, בלי מזוודות ברכב. בבוקינג דוט קום לא היו חדרים פנויים להערב באותו מלון, אז החלטנו להתקשר. ובאמת היו להם 2 חדרים, ללמדך שבתי המלון מקצים רק חלק מהחדרים למכירה באינטרנט. עוד 200 ק"מ אנחנו בפורט אליזבת. באמצע עצרנו ב Jeffrey's Bay. בעיקר בגלל שהייתה אמורה להיות שם תחרות גלישה. אבל כשהגענו היה שומם. התחרות כנראה מתחילה רק מחר. אז השקפנו על הים ועל כמה גולשים (לא מעניין), נכנסנו לחנות המפעל של ביליבונג (לא מעניין) והמשכנו. לפורט אליזבת הגענו ב 16:50. ולמה? כי מבחינת שופינג היעד שלי בדרא"פ היה חליפת צלילה חדשה, ושמעתי שכאן מאוד זול. עד היום לא ממש חיפשתי (לפי המבינים, הייתי צריך לחפש בקייפטאון) ו- PE היא ההזדמנות האחרונה. בגוגל מצאנו שיש חנות אחת שנסגרת ב 17:30 (אחרת נסגרה בחמש. זו לא העונה), אז נסענו אליה. הגענו 40 דקות לפני הסגירה וראינו את בעל החנות נועל את הדלת. הלו!! הגענו מישראל במיוחד אליך. אז הוא פתח בשמחה. בטח לא פגש קונה כל היום. מייק, איש חביב בגיל העמידה, ובעל חנות לציוד צלילה בלבד (Mikes Dive Shop). כזה מקום חיפשתי. מבחר מצוין. איכות מעולה. מייק מבין עניין, ושאל כמה שאלות, ותוך דקות התאים לי חליפה בול. בגלל שכל כך זול קניתי גם עוד כמה פריטים קטנים. אושר גדול. כמובן שכבר נעשינו חברים, ולקחתי את כתובת המייל שלו, והוא מצידו המליץ לנו על פיצה מצוינת בעיר.
הגענו למלון Ninety9 on Villiers. יופי של מקום, והעיקר שאין מדרגות. וזיל הזול. כאן נשהה יומיים. יצאנו למסעדה האיטלקית Charlies Pizza & Pasta. אופס, המסעדה מלאה. חיכינו כמה דקות וסידרו לנו מקום. אחלה אוכל. בלילה החל לרדת גשם, אבל אנחנו נוחרים מתחת לפוך.
היום ה-17, יום רביעי 6.7.2016
הבוקר קמנו מוקדם, סתם כי נגמרה לנו השינה. החדר אחלה. עוד אתמול שאלה אותנו טליה, שמנהלת את המקום, מה נאכל. גיל ואני פירות וקרואסון, השאר עם החביתות. היה טעים ומוגש יפה. היום מוקדש לקניות, כי צריך שכולם יהיו מרוצים. יצא טוב כי היום גשום, ופחות כואב על יום טיול שהתבזבז. נסענו ל- 2 מרכזי קניות. האחד ממש קרוב, Walmer, והשני, כ- 20 ק"מ ממרכז העיר ונקרא Bay West. השני היה גדול יותר אבל פחות שווה. בקייפטאון היה יותר שיקי.
בערב- דיון רציני: איך מסיימים את החוויה הקולינרית של דרא"פ. בחרנו במסעדה יפנית/אסיאתית בשם Fushin. טלפנו אבל הם לא לוקחים הזמנות מראש. צריך להגיע. נסעו ברחובות חשוכים וסמכנו על ה- GPS. למרות שהאזור נעשה יותר ויותר דליל ומדאיג, הגענו למסעדה. איש חניה זריז מכוון אותנו למקום פנוי, אבל המסעדה בתפוסה מלאה- רק 4 שולחנות, והמרפסת שיכולה לקלוט עוד כמה שולחנות לא מתאימה ל 10 מעלות שהיו בחוץ. בעל המקום הכניס אותנו לבר הסמוך, שגם הוא שייך למסעדה, ובילינו שם בנעימים ובסיפורים, כשעה. הכלל ברגוע. בהזדמנות גם טחנו את התפריט, וכבר ידענו מה להזמין. דגים, סושי, מרק טום ים, צלעות (אלוהיות, בסגנון יפני). אכלנו לאט ובכיף. לדעתי, המסעדה הטובה ביותר שפגשנו בדרום אפריקה. וזה לא מפליא: מסעדה קטנה, עם 6 טבחים, רובם מלוכסנים, שמבשלים חלק מהמנות באולם ההסעדה. אכן סיום מוצלח.
היום ה-18, יום חמישי 7.7.2016
ארזנו את כל הקניות ואת הציוד האישי. גדלנו במזוודה אחת (תיק שהבאנו מקופל). הכל על הרכב- טוב שיש הרבה מקום. קפצנו ל- Checkers להשלים שוקולדים וגבינות לקחת הביתה, מתנות לחברים ולעבודה. פחות מ- 10 דקות נסיעה לשדה התעופה. השדה מאוד קטן. החזרנו את הרכב. מוזר: בודקים שהכל בסדר, אין תאונות... המיכל מלא, ומשחררים לשלום. בלי אישור שהחזרנו רכב, בלי טופס עם סימונים..
עלינו לטיסת SAA ליוהנסבורג, ובערב לארץ. טיסת לילה ונחתנו בשלום בבוקר יום שישי. כבר מתגעגעים לאפריקה ומתחילים לתכנן את הטיול הבא.
פיננסים: עלות שכירת רכב ל 11 יום כולל סילוק השתתפות עצמית, 3640 ₪. תוספות כולל דמי החזרת הרכב במקום מרוחק (לקחנו בקייפטאון והחזרנו בפורט אליזבת), ונהג נוסף, עוד 400 ₪.
טיסה מפורט אליזבת ליוהנסבורג, 345 ₪ לאדם.
סך עלות הדלק לטיול של 3300 ק"מ, כ-600 ₪.
